מכירה פומבית 100 – כתבי-יד וספרים עבריים חשובים מאוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד

21.1.25
מחירים מומשו
מציג 13 - 24 of 200

עמודים

פריט 13 "תקון עזרא" – כתב-יד על קלף – סדרי קריאות ותפילות לבית הכנסת בקהילת קנדיאה, כרתים, שצ"ו, 1636

כתב-יד על קלף, "תקון עזרא", סדרי קריאת התורה ותפילות, ל"בית הכנסת העליון של קזאני" בקהילת קנדיאה. קנד
כתב-יד על קלף, "תקון עזרא", סדרי קריאת התורה ותפילות, ל"בית הכנסת העליון של קזאני" בקהילת קנדיאה. קנד
כתב-יד על קלף, "תקון עזרא", סדרי קריאת התורה ותפילות, ל"בית הכנסת העליון של קזאני" בקהילת קנדיאה. קנד
כתב-יד על קלף, "תקון עזרא", סדרי קריאת התורה ותפילות, ל"בית הכנסת העליון של קזאני" בקהילת קנדיאה. קנד
כתב-יד על קלף, "תקון עזרא", סדרי קריאת התורה ותפילות, ל"בית הכנסת העליון של קזאני" בקהילת קנדיאה. קנד
כתב-יד על קלף, "תקון עזרא", סדרי קריאת התורה ותפילות, ל"בית הכנסת העליון של קזאני" בקהילת קנדיאה. קנד
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
6 PHOTOS
מכירה פומבית 100 – כתבי-יד וספרים עבריים חשובים מאוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד 21.1.25
פתיחה: $6,000
הערכה: $8,000 - $12,000
נמכר ב: $18,750
כולל עמלת קונה

כתב-יד על קלף, "תקון עזרא", סדרי קריאת התורה ותפילות, ל"בית הכנסת העליון של קזאני" בקהילת קנדיאה. קנדיאה (האי כרתים), שצ"ו [1636].
כתיבה ביזנטית, בינונית ומרובעת.
בראש כתב-היד: "סדר תקון עזרא, האל ימצא לנו בצרות עזרה". בסופו קולופון הסופר: "התקון עזרא הלז עם כל הכתו'[בים] בו מראשו ועד קצהו נכתב על ידי לי צעיר המלמדים שלמה נחום בכמ"ר שבתי זצ"ל לבקשת מר שושביני... כמהר"ר משה קזאני נר"ו בן הגאון אביר הרפאים מר רב שמואל זצ"ל לבהכ"נ של מעכ"ת הוא בהכ"נ העליון של קזאני ונשלם ביום שמיני לחדש אלול שנת השצ"ו ליצירה פה קנדיאה העירה".
כתב-היד כולל סדר מפורט של הקריאות וההפסקות בקריאת התורה, "סדר קריאת השבוע", "סדר קריאת השבתות" וסדרי קריאה למועדים. ב"סדר שמיני עצרת" מובא פירוט המנהגים, הפסוקים והפיוטים לחג שמחת תורה. לאחר סדר הקריאה לחג השבועות מופיע "סדר הכרזת ראש חדש אב".
לאחר סדרי הקריאות מופיעות תפילות "מי שברך", כולל גם נוסח ביוונית, "יקום פורקן" ו"אב הרחמים"; ואחריהם תפילות "יזכור" לאישים מרכזיים בקהילת קנדיאה, חכמים ונדבנים.
מרבית האישים הנזכרים ב"יזכור" הם בני ובנות משפחת "קזאני", מן המשפחות החשובות בקנדיאה שהעמידה דורות של חכמים, ובית הכנסת שכתב-היד שלפנינו נועד עבורו – נוסד על ידם ונקרא על שמם. בין האישים הנזכרים: "שבתי קזאני" ו"מלכיאל" אחיו "שהכינו בה"כ [=בית הכנסת] הזה לתפלה"; "כמוהר"ר משה קזאני"; "זרחיה קזאני... בן... כמהר"ר מלכיאל קזאני... שהרביץ תורה בישראל בכל קהילות אי קנדיאה ובקהלות ק"ק מצרים ואגפיה"; "מלכיאל קזאני... בן... כמוהר"ר משה"; "יאודה קזאני... בן... כמוהר"ר זרחיא"; "החכם הכולל... כמוהר"ר שמואל קזאני אביר הר[ו]פאים", ועוד. השמות מובאים בתוספת שבחים ותיאורים על פועלם. על רבי שמואל קזאני "אביר הרופאים" מובא תאור נרחב על פועליו החשובים במעשי צדקה ובריפוי חולים, בין השאר תרם צדקה ל"ראשי ישיבות שבארץ ישראל" ב"חברון", "צפת" ו"ירושלם" וכן תרומותיו לשני בתי כנסיות בקנדיאה: "כנסת העליון של קזאני" ו"בית הכנסת כהנים". נזכר גם אחיו "מלכיאל" וכן אלמנתו "פנוריאה" שתרמה עששיות כסף והכינה "בגדי קדש תשמישי קדושה" עבור "כל אחד מהארבעה בתי כנסיות של קהילתנו". בין היתר מוזכרת גם אלמנתו של רבי מכיר משריטי, שהיה רב בקדניאה ופסקיו מובאים בספר "כנסת הגדולה".
מרבית האישים מוזכרים בתקנות קנדיאה וזכרונותיה, בעריכת א"ש הרטום ומד"א קאסוטו, ירושלים תש"ג.


[74] דפי קלף. 14 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. כריכת עור חדשה.

קטגוריה
כתבי-יד עתיקים
קָטָלוֹג
הצג פרטים

פריט 14 כתב-יד – מחזור כמנהג הרומניוטים – קורפו, המאה ה-17 – נוסחים ומנהגים ייחודיים

כתב-יד, מחזור לימים נוראים, כמנהג הרומניוטים שבאי קורפו. [קורפו (יוון), המאה ה-17 בקירוב]. כתיבת סופר נאה, בכתיבה מר
כתב-יד, מחזור לימים נוראים, כמנהג הרומניוטים שבאי קורפו. [קורפו (יוון), המאה ה-17 בקירוב]. כתיבת סופר נאה, בכתיבה מר
כתב-יד, מחזור לימים נוראים, כמנהג הרומניוטים שבאי קורפו. [קורפו (יוון), המאה ה-17 בקירוב]. כתיבת סופר נאה, בכתיבה מר
כתב-יד, מחזור לימים נוראים, כמנהג הרומניוטים שבאי קורפו. [קורפו (יוון), המאה ה-17 בקירוב]. כתיבת סופר נאה, בכתיבה מר
כתב-יד, מחזור לימים נוראים, כמנהג הרומניוטים שבאי קורפו. [קורפו (יוון), המאה ה-17 בקירוב]. כתיבת סופר נאה, בכתיבה מר
כתב-יד, מחזור לימים נוראים, כמנהג הרומניוטים שבאי קורפו. [קורפו (יוון), המאה ה-17 בקירוב]. כתיבת סופר נאה, בכתיבה מר
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
כתב-יד – מחזור כמנהג הרומניוטים – קורפו, המאה ה-17 – נוסחים ומנהגים ייחודיים כתב-יד – מחזור כמנהג הרומניוטים – קורפו, המאה ה-17 – נוסחים ומנהגים ייחודיים כתב-יד – מחזור כמנהג הרומניוטים – קורפו, המאה ה-17 – נוסחים ומנהגים ייחודיים כתב-יד – מחזור כמנהג הרומניוטים – קורפו, המאה ה-17 – נוסחים ומנהגים ייחודיים כתב-יד – מחזור כמנהג הרומניוטים – קורפו, המאה ה-17 – נוסחים ומנהגים ייחודיים כתב-יד – מחזור כמנהג הרומניוטים – קורפו, המאה ה-17 – נוסחים ומנהגים ייחודיים
6 PHOTOS
מכירה פומבית 100 – כתבי-יד וספרים עבריים חשובים מאוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד 21.1.25
פתיחה: $2,500
הערכה: $4,000 - $6,000
נמכר ב: $13,750
כולל עמלת קונה

כתב-יד, מחזור לימים נוראים, כמנהג הרומניוטים שבאי קורפו. [קורפו (יוון), המאה ה-17 בקירוב].


כתיבת סופר נאה, בכתיבה מרובעת ובינונית. ניקוד נוסף ביד אחרת, בדיו בהירה יותר.
נוסח קורפו הוא נוסח ייחודי, שמעולם לא בא בדפוס ונשתמר רק בכתבי-יד. הוא מבוסס על נוסחאות התפילה והפיוטים של מנהג רומניא (קהילות הרומניוטים, שחיו ביוון ובביזנטיון). כתב-היד שלפנינו משמר את נוסח התפילה הקדום של מנהג רומניא, עוד קודם שחדרו לתוכו מנהגי הספרדים, וכן נשמר בו היתרון לפייטנים הארץ-ישראלים שאפיינו מנהג זה. גם בהשוואה לכתבי-יד של נוסח רומניא יש בו ייחודיות ופיוטים נדירים (ראו להלן). גם כאשר מובאים פיוטים נפוצים של פייטני ספרד, ישנה הדגשה והבחנה בין "מנהגנו" למנהג הספרדים (למשל בדף 95ב: "וידוי לשחרית של כפור לרבינו שם טוב בן ארדוטיאל ז"ל, והספרדים נוהגים לאומרו במוסף ואנו בשחרית. רבונו של עולם בראותי בחרותי..."). בסוף כתב-היד באו במדור נפרד, "סליחות למוסף של כפור – כמנהג הספרדים".
בשני הדפים שבתחילת המחזור נוסף בכתיבה שונה הפיוט "אחות קטנה" של רבי אברהם חזן מגירונה, המקובל בעיקר בנוסח הספרדים, אך התקבל גם בקהילות נוספות ומצוי בכמה כתבי-יד של נוסח קורפו.

להלן דוגמאות המאפיינות את ייחודיותו של כתב-היד שלפנינו:
3א: "סדר ליל ראש השנה, מתחיל טוב להודות, ואם הוא שבת מתחיל ברוך יי' אשר נתן מנוחה ומזמור שיר ליום השבת". "ברוך ה' אשר נתן מנוחה..." (סי' ששון בר משה, דווידזון, אוצר השירה והפיוט, ב 1405) נמצא רק במחזור ארם-צובא, ויניציאה רפ"ז, שאף הוא מייצג נוסח קדום ומקורי של מחזור רומניא.
6ב-7א (בתוך ברכת "גאולה" של ערבית): "משה ובני ישראל לך ענו שירה בשמחה רבה כשעלו מן הים... מפי עוללים ויונקים שירה שמעת על שפת הים...". נוסחה זו, המיוחדת למחזור רומניא, באה כאן בשינוי לעומת המובא אצל גולדשמידט (על מחזור רומניא ומנהגו, ספונות ח, ירושלים, תשכ"ד, עמ' רטו).
13א-ב: "במנחה של יום שני של ר"ה אומרים זה אתה חי קודם אלהינו מלוך, אתה חי לבדך נקראת. ויהי יום זה קץ ותכלית לכל צרותינו, תחלה וראש לישועתינו" (אוצר השירה והפיוט, מילואים, א 2306*). הנוסחה איננה מופיעה ברוב מקורות מחזור רומניא.
14א-15א: "ברוך שאמר" בנוסח החגיגי המורחב, כמנהג רומניא לשבתות ולמועדים, ובו שבחים לפי סדר כ"ב אותיות הא"ב (ועניית "ברוך הוא" לאחר כל שבח). לפנינו הוא נמצא בשלמות שאיננה במקורות מחזור רומניא האחרים. באות ש' מופיע לפנינו שבח מיוחד על מתנת השבת והמועד המסוים: "ברוך שנתן לנו את יום המנוח ואת יום הזכרון הזה... ואת יום הכיפורים הזה".
86א: ברצף הבקשות המתחילות "אלהינו שבשמים", מופיעה גם: "א"ש תן חיים ושלום לדוכוס אדוננו".
117א (בקדושת מוסף "כתר יתנו לך"): "כבודו והודו וגדלו מלא עולם ומשרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו להעריצו, לעומתם משבחים ואומרים, ברוך כבוד יי' ממקומו. ממקומך מלכנו תופיע". התיבות "והודו וגדלו" נודעו לגולדשמידט רק על-פי שני מקורות: כ"י פריס 606, וכ"י פריס 616.
118א: "ובכן צדיקים יראו וישמחו... כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ, ומלכות הרשעה והעליזה מהרה תעקר ותשבר, ותמלוך אתה יי' לבדך על כל מעשיך". נוסחה שזולת כה"י שלפנינו נמצאת רק בשני כתבי-יד: ותיקן 320 ופריס 616.
161א: אחרי תפילת נעילה באים פרטי מנהגים, שקצתם לא מצאנו בשום מקור אחר זולת כתב-היד שלפנינו: "ומתפללין ערבית כשאר ימי חול ואומרים אתה חוננתנו כמו במוצאי שבת ... ומבדילין על הכוס ואומרים בורא פרי הגפן ובורא מאורי האש על אור ששבת, ולכן מנהגנו לתת לכל אחד נר של שבת שעוה כדי להדליקו לומר ברכה על האור ששבת... ונושקים זה לזה ואומרים א' לחבירו תזכה בספר החיים ומקדשין הלבנה. ואין מברכין על הנר היוצא מן האבנים ולא על אור של גוים, אעפ"י שבמוצאי שבת מותר. תם ונשלם שבח לאל בורא עולם". וביד אחרת נוסף (בדיו בהירה יותר): "שנת ז"ה שמי" (חישוב פרט השנה אינו ברור).
183ב-184ב: "תחנון לשבת וכפור לר' אברהם זפרנא ז"ל, אהובים שנים נפגשו ונתחברו יחד, יום שבת קדש ויום כפור המיוחד". פיוט נדיר שבימינו איננו נמצא כפי הנראה בשום מקור ידוע זולת כתב-היד שלפנינו. בשנת תרס"ו העתיקו ש"א ורטהיימר מכתב-יד שלדבריו מצאו ''כתוב בתוך מחזור כת"י ... מכתבי-יד אשר היו עד עתה ספונים וגנוזים בגנזי הספרים בירושלם", אך שום כתב-יד כזה איננו ידוע לנו כיום בספרייה הלאומית. פיוט אחר של ר' אברהם זפרנא, "מי כמוך ויוצר לברית", נמצא בכ"י בהמ"ד לרבנים, ניו יורק, 4181 .Mic, ושם (221א) צוין במפורש ייחוסו של הפייטן לקורפו: "לר' אברהם זפרנא חזק מקורפו''.


[184] דף (נראה שחסרים דף אחד בין דפים 49-50, ודף אחד בין דפים 53-54). 14 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות במספר דפים. סימני עש, עם מספר פגיעות בטקסט. קרעים וקרעים חסרים (בעיקר בשוליים הפנימיים של חלק מהדפים), משוקמים במילוי נייר והדבקה. כריכת קלף חדשה.


נכתב בסיוע תיאורו של המומחה מר שלמה צוקר לכתב-היד שלפנינו (ראו חומר מצורף).

קטגוריה
כתבי-יד עתיקים
קָטָלוֹג
הצג פרטים

פריט 15 כתב-יד, חומש עם מסורה – תימן, המאה ה-16/15 בקירוב – אותיות לפופות ומיוחדות

כתב-יד, חומש ויקרא, במדבר ודברים. [תימן, המאה ה-15/16 בקירוב]. כתיבה באותיות גדולות ומנוקדות, עם טעמי המקרא. במקומות
כתב-יד, חומש ויקרא, במדבר ודברים. [תימן, המאה ה-15/16 בקירוב]. כתיבה באותיות גדולות ומנוקדות, עם טעמי המקרא. במקומות
כתב-יד, חומש ויקרא, במדבר ודברים. [תימן, המאה ה-15/16 בקירוב]. כתיבה באותיות גדולות ומנוקדות, עם טעמי המקרא. במקומות
כתב-יד, חומש ויקרא, במדבר ודברים. [תימן, המאה ה-15/16 בקירוב]. כתיבה באותיות גדולות ומנוקדות, עם טעמי המקרא. במקומות
כתב-יד, חומש ויקרא, במדבר ודברים. [תימן, המאה ה-15/16 בקירוב]. כתיבה באותיות גדולות ומנוקדות, עם טעמי המקרא. במקומות
כתב-יד, חומש ויקרא, במדבר ודברים. [תימן, המאה ה-15/16 בקירוב]. כתיבה באותיות גדולות ומנוקדות, עם טעמי המקרא. במקומות
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
כתב-יד, חומש עם מסורה – תימן, המאה ה-16/15 בקירוב – אותיות לפופות ומיוחדות כתב-יד, חומש עם מסורה – תימן, המאה ה-16/15 בקירוב – אותיות לפופות ומיוחדות כתב-יד, חומש עם מסורה – תימן, המאה ה-16/15 בקירוב – אותיות לפופות ומיוחדות כתב-יד, חומש עם מסורה – תימן, המאה ה-16/15 בקירוב – אותיות לפופות ומיוחדות כתב-יד, חומש עם מסורה – תימן, המאה ה-16/15 בקירוב – אותיות לפופות ומיוחדות כתב-יד, חומש עם מסורה – תימן, המאה ה-16/15 בקירוב – אותיות לפופות ומיוחדות
6 PHOTOS
מכירה פומבית 100 – כתבי-יד וספרים עבריים חשובים מאוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד 21.1.25
פתיחה: $3,000
הערכה: $5,000 - $10,000
נמכר ב: $6,875
כולל עמלת קונה

כתב-יד, חומש ויקרא, במדבר ודברים. [תימן, המאה ה-15/16 בקירוב].


כתיבה באותיות גדולות ומנוקדות, עם טעמי המקרא. במקומות רבים אותיות מיוחדות: פ' לפופות, ח' דפתיות, תגין מעוטרים, אותיות רבתיות וכדומה. קישוטים בצידי תחילתן של פרשיות. בשולי הדפים הערות מסורה קצרות בכתיבה לא מנוקדת – "מסורה קטנה" (בדף 53ב בפסוק "כף אחת עשרה זהב", מופיעה הערה קבלית באותו כתב הערות המסורה האחרות: "מכאן לעשר מעלות והן עשר ספירות בלימה" [על פי ספר יצירה]).
הכרך חסר בתחילתו ובסופו. מתחיל באמצע פרשת צו מחומש ויקרא, ומסיים באמצע הפסוק "וענתה השירה הזאת לפניו לעד" בפרשת וילך בספר דברים.


[163] דף. 20 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים ברוב הדפים. בלאי וקרעים חסרים בשולי הדפים (עם שיקומים במילוי והדבקת נייר). במספר מקומות הכתב של הערות המסורה דהוי ומחוק. כריכה חדשה, עם שדרה ופינות מעור, עם פגמים קלים.

מקור: נקנה מפרופ' מאיר בניהו.

קטגוריה
כתבי-יד – יהדות תימן
קָטָלוֹג
הצג פרטים

פריט 16 כתב-יד, מדרש הגדול דברים – תימן, רל"ג, 1473 – מאת רבי דוד בן רבי בניה, הסופר המפורסם מצנעא

כתב-יד, ספר מדרש הגדול לחומש דברים. צנעא (תימן), א'תשפ"ד לשטרות [שבט רל"ג, פברואר 1473]. כתיבה תימנית. פיוט
כתב-יד, ספר מדרש הגדול לחומש דברים. צנעא (תימן), א'תשפ"ד לשטרות [שבט רל"ג, פברואר 1473]. כתיבה תימנית. פיוט
כתב-יד, ספר מדרש הגדול לחומש דברים. צנעא (תימן), א'תשפ"ד לשטרות [שבט רל"ג, פברואר 1473]. כתיבה תימנית. פיוט
כתב-יד, ספר מדרש הגדול לחומש דברים. צנעא (תימן), א'תשפ"ד לשטרות [שבט רל"ג, פברואר 1473]. כתיבה תימנית. פיוט
כתב-יד, ספר מדרש הגדול לחומש דברים. צנעא (תימן), א'תשפ"ד לשטרות [שבט רל"ג, פברואר 1473]. כתיבה תימנית. פיוט
כתב-יד, ספר מדרש הגדול לחומש דברים. צנעא (תימן), א'תשפ"ד לשטרות [שבט רל"ג, פברואר 1473]. כתיבה תימנית. פיוט
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
כתב-יד, מדרש הגדול דברים – תימן, רל כתב-יד, מדרש הגדול דברים – תימן, רל כתב-יד, מדרש הגדול דברים – תימן, רל כתב-יד, מדרש הגדול דברים – תימן, רל כתב-יד, מדרש הגדול דברים – תימן, רל כתב-יד, מדרש הגדול דברים – תימן, רל
6 PHOTOS
מכירה פומבית 100 – כתבי-יד וספרים עבריים חשובים מאוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד 21.1.25
פתיחה: $6,000
הערכה: $10,000 - $15,000
נמכר ב: $25,000
כולל עמלת קונה

כתב-יד, ספר מדרש הגדול לחומש דברים. צנעא (תימן), א'תשפ"ד לשטרות [שבט רל"ג, פברואר 1473].
כתיבה תימנית. פיוטי ה"רשות" בתחילת כל פרשה מנוקדים (בניקוד עליון). הגהות, תיקונים והערות, בשוליים ובתוך השורות, מכותבים שונים בתקופות שונות.
בדף האחרון קולופון הסופר רבי דוד בן בניה בן סעדיה, שכתב את הספר במדינת צנעא, בשנת א'תשפ"ד לשטרות, עבור מזמין הספר שלום בן יהודה בן עמרם אלקואס: "נשלם זה המדרש הגדול בעזרת האל הגדול, יום חמישי דהוא עשרין ותשעה יומין בירח שבט שנת אלפא ושבע מאה ותמנן וארבע שני לשטרי במדינת צנעא, יהא סימן טוב על מריה דאתעסק ביה שלום בן יהודה בן עמרם אלקואס... והכותב דויד בן בניה בן סעדיה, אל ימחול לי על כל מה ששגיתי וטע'[יתי]...". בין השורות נוספה ברכת החיים "שם טוב" על שמו של הסופר ועל שם אביו, ואילו על שם סבו נוספה ברכת המתים "נע"ג" [=נוחו עדן גן].


הסופר רבי דוד בן בניה בן סעדיה (בן זכריה אל-מרגז), בנו של רבי בניה הסופר, ממשפחת הסופרים המפורסמת בצנעא (ראו: מיכאל ריגלר, 'בניה הסופר וצאצאיו – משפחת סופרים מתימן', פעמים – רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח, גליון 64, תשנ"ה, עמ' 53-67). רבי דוד הסופר פעל בשנות הר"ל-ר"ע בקירוב (ראו אודותיו: גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, א, עמ' 81-82). רבי יעקב ספיר בספרו "אבן ספיר" פרסם שיר שהעתיק מכתב-ידו של רבי דוד (אבן ספיר, ב, מגנצא תרל"ד, עמ' רלב-רלג; ראו: מלאכי בית אריה, "אמונה יוצרה אצלו אמנה – שיר שנהגו להעתיקו בסוף כתבי-יד של התורה בתימן", שי להימן, ירושלים תשל"ז, עמ' 37).


מרבי דוד הסופר ידועים כתבי-יד נוספים, בהם: תאג' הכתוב על קלף משנת א'תשצ"ח לשטרות (רמ"ז, 1487), שהיה בבית הכנסת מהר"י הלוי בצנעא (בית הכנסת אלשיך), ואשר נחשב לאחד מכתבי-היד המדוייקים ביותר; תאג' משנת רמ"ה, 1485, שנמצאו מספר שטרות על מכירתו בשנת רצ"ו ובשנת תצ"ג (ראו: גברא אנציקלופדיה לחכמי תימן, א, עמ' 2-3, 237, 445); תאג' משנת ר"ע (סיון א'תתכ"א לשטרות, 1510), שהיה גם כן בבית הכנסת מהר"י הלוי בצנעא (בית הכנסת אלשיך), ומופיעה בו עדות על מכירתו בשנת ש"ל (ראו: גברא, שם, עמ' 286); תאג' משנת רנ"ח, 1498, הנמצא כיום בספריית וסטמינסטר קולג' בקיימברידג' (ראו: גמליאלי, חקרי לשון, עמ' 36); תאג' משנת א'תשצ"ה לשטרות (רמ"ד, 1484) שנרכש ע"י הנוסע המפורסם רבי יעקב ספיר, ונמצא היום בספריית קיימברידג' (כת"י Add. 1174; ראו במאמר הנ"ל של מ' בית אריה, שי להימן, עמ' 37-39 – שם מציין גם כתבי-יד אחרים של רבי דוד בן רבי בניה הסופר, בהם כת"י משנת רנ"א 1490 הנמצא בספרייה הבריטית בלונדון כת"י Or. 2349); ועוד.


אביו,
הסופר רבי בניה בן סעדיה בן זכריה – "הסופר המפורסם ביותר בתימן" (אנצי' לחכמי תימן, א, עמ' 42), ראש למשפחת סופרים מפורסמת שפעלה בעיר צנעא. ידועים קולופונים בכתיבת ידו, בהם חותם: "ספרא חלשא... קטן הסופרים... בניה בן סעדיה בן זכריה בן בניה בן עודד, הידוע בן מרגז" (ראו: מ' בית אריה, אסופת כתבים עבריים מימי הביניים, כרך א', כתב מזרחי וכתב תימני, ירושלים תשמ"ח, לוח 140). הנוסע המפורסם רבי יעקב ספיר, שביקר בארץ תימן במאה ה-19, מספר עליו בספרו "אבן ספיר": "...ספרי כ"י מתנ"ך עתיקי יומין הרבה לא מצאתי פה כאשר פללתי, כי גלותם וטלטולם האחרונים לא השאירו למו פליטה, והיותר ישנים הם כחמש מאות שנה, והמדוקדקים שבהם הם מהסופר האומן המדייק בניה הסופר, ואומרים שארבע מאות ספרים כתב בחייו ואם לפלא בעיניכם גם בעיני יפלא..." (אבן ספיר, ליק, 1866, דף קב).

רבי יעקב ספיר מספר גם על מרים הסופרת, בתו של רבי בניה הסופר, שעסקה במלאכת העתקת ספרים: "גם בת היה לו סופרת אומנת, והראוני ממנה חומש כ"י כתוב בסופו 'אל תשיתו עלי חטאת אם תמצאו בו שגיאות, כי אשה מינקת אנכי, מרים בת בניה הסופר' – והוא מדויק וכתיבה יפה ומאושרת מאד" (אבן ספיר, שם). מארי בניה עצמו כתב ספרים בין השנים ר"י-רמ"ג בקירוב (1450-1483 בקירוב) והוא נפטר בערך בשנת רמ"ד, 1484, כפי שעולה מקולופון של בנו, הסופר רבי יוסף בן בניה, המזכיר את אביו בברכת המתים (כ"י ירושלים, אוסף בניהו, הובא אצל: מ' ריגלר, 'בניה הסופר וצאצאיו – משפחת סופרים מתימן', שם, עמ' 63).

כאמור, בקולופון שלפנינו הוא מוזכר עדיין בברכת החיים. ב"אנציקלופדיה לחכמי תימן" נכתב כי רבי בניה בן סעדיה הוא "הסופר המפורסם ביותר בתימן... פרסומו בא בזכות עשרות כתבי-יד שהעתיק הוא, בניו ונכדיו... עפ"י דעה אחת שימש ראב"ד בצנעא... רוב מוחלט של הספרים שהעתיקו, הם ספרי תנ"ך בתוספת מסורה ומחברת התיג'אן... העתקותיו נחשבות כמדויקות ביותר, והוא נחשב כבר סמכא הגדול ביותר בתחום מסורת המקרא. שאלת זיקת המסורת שבספריו לאסכולת המסורת של טבריה במסורת המקרא, עוררה פולמוס גדול בין החוקרים... עפ"י המסורת העתיקו הוא ומשפחתו מאות כתבי-יד ובידינו הגיעו עשרות..." (גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, א, עמ' 42-43). ראו שם רשימה חלקית של כתבי-יד הידועים ממנו כיום.

במפעל הפליאוגרפיה העברית נמנו קרוב ל-40 כתבי-יד ממשפחת בניה הסופר, הנמצאים כיום בספריות ובאוספים שונים (מ' ריגלר, 'בניה הסופר וצאצאיו – משפחת סופרים מתימן', שם, עמ' 54).


[281] דף. 26.5 ס"מ בקירוב. מצב משתנה – טוב עד בינוני. כתמים, בלאי וקרעים. מרבית הדפים במצב טוב. בשלושת הדפים הראשונים קרעים חסרים גדולים, עם פגיעה רבה בטקסט (משוקמים בהשלמת נייר). קרעים חסרים בשולי דפים נוספים בתחילת הכרך, באמצע ובסוף הכרך, עם מעט פגיעות בטקסט (משוקמים במילוי והדבקת נייר). רישומים. כריכת עור חדשה.

מקור:
1. לשעבר, אוסף ד"ר ישראל מהלמן, מס' 14 (ראו: גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, א, עמ' 82).
2. אוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד (ראו: מ' ריגלר הנ"ל, פעמים, גליון 64, תשנ"ה, עמ' 61 ועמ' 66).

קטגוריה
כתבי-יד – יהדות תימן
קָטָלוֹג
הצג פרטים

פריט 17 כתב-יד, מדרש הגדול בראשית – תימן, המאה ה-16

כתב-יד, ספר מדרש הגדול לחומש בראשית. [תימן, המאה ה-16 בקירוב]. כתיבה תימנית עתיקה. פיוטי ה"רשות" בתחילת כל
כתב-יד, ספר מדרש הגדול לחומש בראשית. [תימן, המאה ה-16 בקירוב]. כתיבה תימנית עתיקה. פיוטי ה"רשות" בתחילת כל
הורד תמונה
הורד תמונה
כתב-יד, מדרש הגדול בראשית – תימן, המאה ה-16 כתב-יד, מדרש הגדול בראשית – תימן, המאה ה-16
2 PHOTOS
מכירה פומבית 100 – כתבי-יד וספרים עבריים חשובים מאוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד 21.1.25
פתיחה: $3,000
הערכה: $4,000 - $6,000
נמכר ב: $8,750
כולל עמלת קונה

כתב-יד, ספר מדרש הגדול לחומש בראשית. [תימן, המאה ה-16 בקירוב].


כתיבה תימנית עתיקה. פיוטי ה"רשות" בתחילת כל פרשה מנוקדים (בניקוד תחתון). הוספות רבות בשוליים, הכוללות מראי-מקומות, תרגומים לערבית-יהודית, פירושים והגהות – חלקם מסופר כתב-היד בעצמו, וחלקם מכותבים אחרים.
כתב-היד חסר מעט בתחילתו ובסופו: פותח באמצע ההקדמה ומסיים לקראת סוף פרשת ויחי (באמצע המדרשים על פטירת יעקב).


[231] דף. 28.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בלאי וקרעים. בדפים הראשונים והאחרונים קרעים חסרים בשוליים ופגיעות קלות בטקסט (משוקמים במילוי נייר). כריכת עור חדשה.

קטגוריה
כתבי-יד – יהדות תימן
קָטָלוֹג
הצג פרטים

פריט 18 כתב-יד, סידור תכלאל – תימן, תי"ג בקירוב

כתב-יד, סידור "תכלאל" כמנהג יהודי תימן, תפילות ומנהגים לימות החול ולשבתות, לחגים, למועדים ולתעניות. [תימן, תי"
כתב-יד, סידור "תכלאל" כמנהג יהודי תימן, תפילות ומנהגים לימות החול ולשבתות, לחגים, למועדים ולתעניות. [תימן, תי"
כתב-יד, סידור "תכלאל" כמנהג יהודי תימן, תפילות ומנהגים לימות החול ולשבתות, לחגים, למועדים ולתעניות. [תימן, תי"
כתב-יד, סידור "תכלאל" כמנהג יהודי תימן, תפילות ומנהגים לימות החול ולשבתות, לחגים, למועדים ולתעניות. [תימן, תי"
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
כתב-יד, סידור תכלאל – תימן, תי כתב-יד, סידור תכלאל – תימן, תי כתב-יד, סידור תכלאל – תימן, תי כתב-יד, סידור תכלאל – תימן, תי
4 PHOTOS
מכירה פומבית 100 – כתבי-יד וספרים עבריים חשובים מאוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד 21.1.25
פתיחה: $1,500
הערכה: $2,000 - $4,000
נמכר ב: $3,500
כולל עמלת קונה

כתב-יד, סידור "תכלאל" כמנהג יהודי תימן, תפילות ומנהגים לימות החול ולשבתות, לחגים, למועדים ולתעניות. [תימן, תי"ג 1653 בקירוב].


כתיבה תימנית נאה עתיקה, אופיינית למאה ה-17. המקראות וחלק מהתפילות עם ניקוד עליון. בשולי חלק מהדפים מופיעות הגהות מכותבים שונים: פירושים ורמזים, קרי וכתיב, תיקוני טעויות, והוספת תפילות ופיוטים.
כתב-היד כולל: תפילות לימות החול, תפילות לשבתות השנה, פרקי אבות, זמירות לשבת ולמוצאי שבת, תפילות לראש חודש, תפילות לחג הפסח, "סדר העשייה בלילי פסח" ו"ואגדתא דפסחא", תפילה לחג השבועות, תפילת התעניות, מגילת איכה וקינות לתשעה באב, תפילות לימים נוראים ומסכת יומא, תפילות לחג הסוכות, הושענות, הקפות ופיוטים לשמחת תורה, "סדר העשייה בשמונת ימי חנוכה" ו"מגלת בית חשמונאי", תפילת פורים, מספדות, סליחות, "מרנות" ו"אל מלך" (פיוטי סליחות הפותחים במילים "מרן די בשמיא" ו"אל מלך"), סדר עבודה ליום הכפורים, ברכת המזון וסדר ברכות (הכולל ברכות לנישואין, סדר מילה ופדיון הבן), עיבור השנים ולוחות תקופה, נוסחי כתובות, ונוסחי גיטין ושטרות, "תוכחות ובקשות", פיטום הקטורת, "תקון ראש חדש", "שירות ותשבחות", וספר איוב.


הסידור חסר בתחילתו ובסופו. כתב-היד פותח בסדר קריאת התורה לימות החול ומנחה וערבית של חול, ומסיים באמצע פרק כא של ספר איוב (במילים "יְבַלּוּ בַטּוֹב").
בהקפות להושענא רבה (דף [51א]), בסוף ההקפה השישית, נוספה "הקפת פנחס", עם הקדמה: "אמר המגיה זאת היא ההקפה הנוספת שסידר הרמ"ע יצ"ו תמורת יוסף שאיננו מהאבות כורתי ברית ששנינו במסכת דרך ארץ, והם אברהם יצחק יעקב משה אהרן פנחס ודוד, ויש מקומות נוהגין כן בארצות המערב" – הגהה זו נדפסה במקור ב"סדר עבודה כפי מנהג הספרדים" שנדפס בונציה בשנים שס"ב-שס"ד – בחיי הרמ"ע מפאנו (ראו: מ' בניהו, דפוסי זאניטי, אסופות, יב, עמ' קכ-קכא), ותוכן ההגהה הועתק כבר ע"י מהר"י באשירי בכתב-יד התכלאל שכתב בשנת שע"ח – שנתיים לפני פטירת הרמ"ע בשנת ש"פ (ראו: אבירן הלוי, תכלאל לחג הסוכות, בני ברק תשמ"ט, במבוא עמ' מט, וב"מענה לשון" שם, עמ' יג).


לוחות התקופה שבסוף כתב-היד (דפים [95ב]-[97א]) מתחילים משנת תי"ג [1652-1653], ומכאן תיארוך כתב-היד לתקופה זו (אם כי יתכן שהוא הועתק לאחר שנת תי"ג).


[116] דף. 27.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי, בהם כתמי ועקבות רטיבות. קרעים חסרים בשולי דפים רבים, עם פגיעות בטקסט (משוקמים במילוי והדבקת נייר). תו-ספר. כריכה חדשה, עם שדרת קלף.

קטגוריה
כתבי-יד – יהדות תימן
קָטָלוֹג
הצג פרטים

פריט 19 כתב-יד סידור תכלאל עץ חיים – שני כרכים – תימן, המאה ה-18

כתב-יד, סידור תכלאל עץ חיים, עם פירושים והלכות מהמהרי"ץ – רבי יחיא בן רבי יוסף בן רבי צאלח. [תימן, שנות התק"מ בקירו
כתב-יד, סידור תכלאל עץ חיים, עם פירושים והלכות מהמהרי"ץ – רבי יחיא בן רבי יוסף בן רבי צאלח. [תימן, שנות התק"מ בקירו
כתב-יד, סידור תכלאל עץ חיים, עם פירושים והלכות מהמהרי"ץ – רבי יחיא בן רבי יוסף בן רבי צאלח. [תימן, שנות התק"מ בקירו
כתב-יד, סידור תכלאל עץ חיים, עם פירושים והלכות מהמהרי"ץ – רבי יחיא בן רבי יוסף בן רבי צאלח. [תימן, שנות התק"מ בקירו
כתב-יד, סידור תכלאל עץ חיים, עם פירושים והלכות מהמהרי"ץ – רבי יחיא בן רבי יוסף בן רבי צאלח. [תימן, שנות התק"מ בקירו
כתב-יד, סידור תכלאל עץ חיים, עם פירושים והלכות מהמהרי"ץ – רבי יחיא בן רבי יוסף בן רבי צאלח. [תימן, שנות התק"מ בקירו
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
כתב-יד סידור תכלאל עץ חיים – שני כרכים – תימן, המאה ה-18 כתב-יד סידור תכלאל עץ חיים – שני כרכים – תימן, המאה ה-18 כתב-יד סידור תכלאל עץ חיים – שני כרכים – תימן, המאה ה-18 כתב-יד סידור תכלאל עץ חיים – שני כרכים – תימן, המאה ה-18 כתב-יד סידור תכלאל עץ חיים – שני כרכים – תימן, המאה ה-18 כתב-יד סידור תכלאל עץ חיים – שני כרכים – תימן, המאה ה-18
6 PHOTOS
מכירה פומבית 100 – כתבי-יד וספרים עבריים חשובים מאוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד 21.1.25
פתיחה: $2,000
הערכה: $3,000 - $8,000
נמכר ב: $5,750
כולל עמלת קונה

כתב-יד, סידור תכלאל עץ חיים, עם פירושים והלכות מהמהרי"ץ – רבי יחיא בן רבי יוסף בן רבי צאלח. [תימן, שנות התק"מ בקירוב, סוף המאה ה-18 בקירוב], עם השלמות והוספות בדפים נוספים מתקופות מאוחרות יותר [תימן, תרמ"ו בקירוב, סוף המאה ה-19]. שני כרכים.


כתיבה נאה ומסודרת. טקסט הפנים מנוקד, הפירוש נכתב סביבו באותיות קטנות יותר. כפי הנראה, רובו של כתב-היד נעתק עוד בחיי המחבר רבי יחיא צאלח, גדול רבני תימן (שנפטר בשנת תקס"ה).


הכרך הראשון כולל: סדר תפילות וברכות לימות החול ולשבתות, תיקון ראש חודש וחנוכה, סדר ברכות – ברכת המזון, דיני המצוות, ברכות המילה וברכות לנישואין, סדרי עשיית לוח השנים והתקופות, ונוסחי שטרות. בתחילת הכרך ובסופו, הוספות מכותבים שונים, מתקופות שונות: מעשה יהושע בן נון ומלך ארמניה; נוסח "השכבה לאיש" ו"השכבה על האשה", "שבע הקפות שאומרים על המת"; לוח תקופות החל משנת תרמ"ו; תפילות להבדלה; סימני התקופות והמזלות; "ספר עצת אחיתופל והוא ספר גורלות" [בכתיבה משנות התר"מ בקירוב].

הכרך השני כולל: תפילות המועדים וימים נוראים – תיקון פסח והגדה של פסח; תפלות ואזהרות לחג השבועות; סדר חמש תעניות; קינות לתשעה באב (בהן מוזכרת שנת תקל"ז – ראו דף 69א, אולם כפי הנראה זו העתקה מדברי המחבר ואין זה תאריך כתיבת הסידור שלפנינו); סדר "אשמורות"; תפלות ראש השנה ויום כיפורים, עם "סדר עבודה" ו"כתר מלכות"; תפילות לחג הסוכות, עם "הושענות", "תיקון הגשם" לשמיני עצרת וסדר "שמחת תורה"; "סדר סליחות לכפורים" ופיוטי תפילות "רחמים". בתחילת הכרך ובסופו, הוספות מכותבים שונים, מתקופות שונות, בהן: תפילות "לחבטת ערבה", לקידוש ליל סוכות ו"לנטילת לולב"; "ספר זבח פסח" מאת רבי סלימאן בן רבי יוסף צאלח; "ספר פתרון חלומות" מאת רבי האי גאון; ועוד תפילות ופיוטים.

התכלאל עם פירוש "עץ חיים" שחיבר רבינו המהרי"ץ, מכונה בשם "פירוש גדול" [הפירוש הארוך]. הוא כולל פירושים וחידושים בדרך הפשט, הסוד וההלכה, וכן גם פירושים והוראות שנעתקו מספרי "תכאליל" קדמוניים, בהם פירושיו של מהר"י וונה בעל "פעמון זהב" ואחרים. בראש ההגדה הקדמתו הידועה של המהרי"ץ, בה חוזר בו מפסקי הדינים שהביא בספר "אגדתא דפסחא" שחיבר, וזה לשונו: "אמר הצעיר הכותב, הנה בימי בחורותי זה לי כמו ח"י שנה אשר כוננה וטפחה ידי סדר 'אגדתא דפסחא' בכל הפירושים והדינים השייכים לסדר הלילה כיד ה' הטובה עלינו, וראיתי עכשיו בקצת דינין הבאים שם כי לא זו הדרך, יען כי שם באו תוך הדינים בקצתן לדעת הש"ע ואחרונים, לא לפי המנהג שנהגו בו אבותינו קמאי דקמאי ע"פ ספרים וע"פ סופרים הרמב"ם והגאונים, והשתא הדרי בי וחזרתי וליבנתי וביררתי הדינים ע"פ המנהג הקדום...".
בשולי הגיליונות של שני הכרכים, נוספו הגהות מכותבים שונים. בפיוט "כתר מלכות" (דף 156ב), נוספה בשוליים הערה ארוכה, חתומה בסופה "אני המתפלש בעפר רגלי החכמים, יוסף בן סעדיא יש"ל". 


בסוף הכרך הראשון (דף 213ב) מופיע "לוח הימים – אשר בהם מתחילין ותן טל ומטר בברכת השנים ביום ששים לתקופת תשרי..." החל מחודש כסלו שנת תקמ"ב (1781), וכפי הנראה עיקרו של כתב-היד הינו מתקופה זו. באותו הכרך (דפים 203-208) נכרכו גם דפים בכתיבה שונה ומאוחרת של "לוח מחזור עיבור השנים" החל משנת התרמ"ו ליצירה (ב'קצז לשטרות; 1885-1886), ובדפים 219-228 מופיעות הוספות של סימני התקופות וספר הגורלות "עצת אחיתופל", מידי אותו כותב. בראש הכרך השני, נכרכו דפים מאותו כותב בשנות התר"מ בקירוב, עם תפילות שונות, והעתקת החיבור "ספר זבח פסח".
מספר רישומי בעלות בדפים ראשונים ואחרונים (בדפי המגן המקוריים), חלקם מחוקים.


שני כרכים. [230] דף; [228] דף. 22 ס"מ בקירוב. נייר עבה ואיכותי. מצב כללי טוב. כתמים וסימני שימוש רבים. בלאי וקרעים. סימני עש קלים. כריכות חדשות (אחידות).

קטגוריה
כתבי-יד – יהדות תימן
קָטָלוֹג
הצג פרטים

פריט 20 מכתב בכתב-יד קדשו וחתימתו של רבינו חיים בן עטר ה"אור החיים" הקדוש – בתוך כרך גדול עם מאות אוטוגרפים וחתימות גדולי חכמי מרוקו בני דורו – בהם אוטוגרפים רבים מהרב יעב"ץ, רבי יהודה בן עטר, הרב המשבי"ר, הרב המרבי"ץ, ועוד

כרך גדול של פסקים, מכתבים ותשובות בהלכה, ובו מאות אוטוגרפים וחתימות של גדולי חכמי מרוקו – ביניהם מכתב בכתב-יד קדשו וחתימתו של
כרך גדול של פסקים, מכתבים ותשובות בהלכה, ובו מאות אוטוגרפים וחתימות של גדולי חכמי מרוקו – ביניהם מכתב בכתב-יד קדשו וחתימתו של
כרך גדול של פסקים, מכתבים ותשובות בהלכה, ובו מאות אוטוגרפים וחתימות של גדולי חכמי מרוקו – ביניהם מכתב בכתב-יד קדשו וחתימתו של
כרך גדול של פסקים, מכתבים ותשובות בהלכה, ובו מאות אוטוגרפים וחתימות של גדולי חכמי מרוקו – ביניהם מכתב בכתב-יד קדשו וחתימתו של
כרך גדול של פסקים, מכתבים ותשובות בהלכה, ובו מאות אוטוגרפים וחתימות של גדולי חכמי מרוקו – ביניהם מכתב בכתב-יד קדשו וחתימתו של
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
מכתב בכתב-יד קדשו וחתימתו של רבינו חיים בן עטר ה מכתב בכתב-יד קדשו וחתימתו של רבינו חיים בן עטר ה מכתב בכתב-יד קדשו וחתימתו של רבינו חיים בן עטר ה מכתב בכתב-יד קדשו וחתימתו של רבינו חיים בן עטר ה מכתב בכתב-יד קדשו וחתימתו של רבינו חיים בן עטר ה
5 PHOTOS
מכירה פומבית 100 – כתבי-יד וספרים עבריים חשובים מאוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד 21.1.25
פתיחה: $300,000
הערכה: $500,000 - $800,000
נמכר ב: $875,000
כולל עמלת קונה

כרך גדול של פסקים, מכתבים ותשובות בהלכה, ובו מאות אוטוגרפים וחתימות של גדולי חכמי מרוקו – ביניהם מכתב בכתב-יד קדשו וחתימתו של רבינו חיים בן עטר ה"אור החיים" הקדוש.


· מכתב שכתב ה"אור החיים", בכתב-יד קדשו וחתימתו, לחכמי בית הדין במכנאס – רבי יעקב טולידאנו, רבי יהודה בירדוגו ורבי מימון אדהאן. את מכתבו חותם ה"אור החיים": "...ושלם לאחי וריעי מהחיים והשלם, נאם ע"ה חיים ן' משה עטר ס"ט" (בחתימתו המסולסלת). את מכתבו פותח ה"אור החיים": "ידידי ה' וידידי, החכמים השלמים הדיינים המצויינים כהה"ר יעקב טולידאנו ישצ"ו [=ישמרהו צורו ויחיהו] וכה"ר יהודה וירדוגו ישצ"ו וכהה"ר מימון דהאן ישצ"ו ה' עליהם יחיו כי"ר". במכתבו מבקש ה"אור החיים" להקל את הערכת המס מעל "האיש היקר והנכבד ה' יהודה בן נחמיאש". המכתב נמצא בדף 120 בכרך שלפנינו.
כפי הנראה, את המכתב כתב ה"אור החיים" בין השנים תצ"ז-תצ"ט, קודם עזיבתו את מרוקו בדרכו לארץ ישראל, בסביבות חודש אייר תצ"ט, ולאחר מינוי רבי מימון אדהאן כדיין בבית הדין במכנאס בשנת תצ"ז (ראו: הרב אברהם הלל, פס"ד חו"ר פאס בדבר שררת בתי הכנסת, מן הגנזים, כרך ד – תשע"ה, עמ' סט-ע). המכתב פורסם לראשונה בספר "תקנות חכמי פאס", מאת ר' מורי מרדכי עמאר, פריז תשע"ג, עמ' 54-56.

· כרך עם אסופת פסקי דין ומכתבי שו"ת של חכמי מרוקו. הכרך כולל מאות אוטוגרפים ואלפי חתימות של חכמים ודיינים בערי מרוקו, רובם מאמצע שנות הת' בקירוב (שלהי המאה ה-17 והמחצית הראשונה של המאה ה-18).
מקור הכרך שלפנינו באוצר כרכי פסקי רבני מרוקו שנאספו ונשמרו בעיר פאס על ידי צאצאי רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ. אוצר זה שימש בין היתר כבסיס להקמת חברת "דובב שפתי ישנים" שקמה בפאס בסוף המאה ה-19, במטרה להדפיס מתורתם של חכמי מרוקו, ואשר אחד ממפעליה החשובים היה הדפסת שני כרכי השו"ת "משפט וצדקה ביעקב" להיעב"ץ (נא אמון, תרנ"ד-תרס"ג). חלק מן הפסקים והתשובות בכרך שלפנינו נדפסו בשני כרכי השו"ת הנ"ל.
הכרך שלפנינו כולל חלקים נרחבים מתורתו של היעב"ץ, בהם עשרות דפים בכתיבת-ידו: פסקי דין ומכתבים שכתב, טיוטות ורשימות חידושי תורה בכתב-ידו, ועוד. כמו כן, כולל הכרך מכתבים רבים שנשלחו אליו, ופסקים עליהם חתום יחד עם עמיתיו חכמי ודייני מרוקו. הכרך כולל גם אוטוגרפים וחתימות רבות (למעלה מעשרים) של רבו רבי יהודה בן עטר (הראשון; מוהריב"ע), לצדו שימש היעב"ץ בדיינות העיר פאס, ויחד חתמו על מרבית פסקי הדין שיצאו באותם ימים. על חלק מהפסקים שלפנינו חתום היעב"ץ יחד עם דייני מכנאס, מתקופת שהייתו בעיר זו בין השנים תע"ח-תפ"ח; וכן לפנינו חתימותיו עם חכמי תיטואן, מהתקופה בה גלה לשם בעקבות הרעב שפרץ בפאס בין השנים תצ"ח-תק"א.
מחכמי פאס של אותם ימים מופיעים בכרך שלפנינו גם כתבי-יד וחתימות של החכמים: רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו (אף שניהם מרבותיו של היעב"ץ), רבי אברהם אבן דנאן, רבי שלום אדרעי, רבי סעדיה אבן דנאן, רבי מימון אפלאלו, רבי יעקב ן' מלכה, רבי יהודה בן ראובן אבן צור (אחי היעב"ץ), רבי רפאל עובד אבן צור (בנו של היעב"ץ), רבי שאול אבן דנאן, רבי אליהו הצרפתי, ועוד.
בנוסף, מופיעים בכרך שלפנינו כתבי-יד וחתימות של גדולי חכמי מכנאס: רבי יוסף בן בהתית, רבי משה טולידאנו, רבי חביב טולידאנו, רבי משה בירדוגו (המשבי"ר; כעשר חתימות בכתב-ידו), רבי מרדכי בירדוגו (המרבי"ץ), רבי יהודה בירדוגו, רבי יעקב טולידאנו (מהרי"ט), רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט), רבי משה אדהאן, רבי מימון אדאהן, ועוד.
כמו כן, מופיעים בכרך שלפנינו כתבי-יד וחתימות של חכמים מהערים הבאות: סלא (סאלי) – רבי שמואל קארו, רבי שלמה הכהן אלכלץ, רבי שלום אבן צור, רבי מרדכי הכהן, רבי יחייא אביקציץ ורבי יעקב ביבאס; תיטואן – רבי חסדאי אלמושנינו, רבי מנחם עטיא, רבי שלמה אבודרהם; צפרו – רבי שמואל חותא, רבי יהושע בן חמו; ועוד.
בדומה למכתב ה"אור החיים" המופיע בכרך שלפנינו, העוסק בעניין מסי הקהילה, מופיעים בכרך מספר פסקים ומכתבים העוסקים בנושא פטור או הקלה ממס לאישים שונים (ראו להלן).

נפרט כמה דוגמאות למכתבים ופסקים חשובים המופיעים בכרך שלפנינו:
בדף 117 – מכתב מאת היעב"ץ, אל חכמי מכנאס – "החכמים השלמים... כהר"ר חיים טולידאנו נר"ו וכהה"ר יעקב אחיו". המכתב עוסק באותו עניין שבו עוסק מכתבו של ה"אור החיים" הנ"ל: "...על ענין היקר הר' יהודה בן נחמיאש י"ץ...". מכתבו של היעב"ץ נכתב על דף שמחובר לדף שעליו כתב ה"אור החיים" את מכתבו, ומכאן ששני המכתבים נשלחו יחד אל חכמי מכנאס.
בדף 137 – אחת התעודות המוקדמות בכרך שלפנינו – פסק בעניין שטח במלאח (הרובע היהודי) של פאס, ששימש כאתר פסולת, בחתימות רבי סעדיה אבן דנאן, רבי עמנואל סירירו ורבי וידאל הצרפתי. פאס, ת"ל (1670). הפסק פותח: "מפני שפעם אחת עבר א' משרי המלך יר"ה וממשרתיו וראה אשפה אחת גדולה בתוך האלמלאח... וחרה לו וגזר על הקהל ישצ"ו שיפנו אותה והיא צריכה ממון הרבה...". בהמשך הדף הוספה בחתימות רבי סעדיה אבן דנאן ורבי וידאל הצרפתי, ואחריה הוספה נוספת, משנת תל"ד, בחתימות רבי מימון בן חיים אפלאלו ורבי שמואל אדהאן ("הסופר"). מעבר לדף פסק נוסף, משנת תל"ה, בחתימת רבי מימון אפלאלו וחותם נוסף.
בדף 70 – תעודה מוקדמת – תקנת חכמי פאס משנת ת"ן (1690), על פטור ממס למלמדי תינוקות ותלמידי חכמים, בחתימות רבי מנחם בן דוד סירירו, רבי וידאל הצרפתי, רבי שלום בן יהודה הסבעוני, רבי מימון בן חיים אפלאלו, רבי שמואל אבן דנאן, רבי משה הכהן, רבי מימון אבן דנאן, רבי סעדיה אבן דנאן, וחותמים נוספים. בשוליה הוספה משנת תנ"ו, בחתימת רבי אברהם מאימארן. בצדו השני של הדף – פסק נוסף בעניין זה בחתימות רבי יהודה בן עטר, רבי אברהם אבן דנאן והיעב"ץ; ואחריו אישור עם חתימות נוספות. נדפס בספר תקנות חכמי פאס, עמ' שלא-שלב, תקנה נג.
בדף 212 – מכתב אל רבי יהודה בן עטר, בכתב-ידו וחתימתו של רבי חביב טולידאנו, בעניין כתבים ופסקים ששלח אליו רבי משה חאגיז (דרך גיברלטר), ובעניין נחמיה חיון השבתאי. בשולי המכתב מוזכר גם רבי צבי הירש אשכנזי בעל "חכם צבי". נדפס בספר תקנות חכמי פאס, עמ' תתקיא, תעודה כד.
בדפים 228-229 – העתקת תשובה בכתיבת היעב"ץ (לא חתומה), בעניין הקלה ממס ל"החכם השלם כהה"ר שמואל די אבילה נר"ו..." (גיסו של ה"אור החיים" הקדוש, מחבר הספרים "אבן שמואל" ו"כתר תורה"). לאחר הדיון ההלכתי על פטור ממס לתלמידי חכמים, נכתבו שבחיו של רבי שמואל: "החכם הר"ש הנז' מכירים היינו אותו לשעבר במכנאסא יע"א שוקד על לימודו... ומסתמא אחרי לכתו לסלא יע"א נעמידהו על חזקת כשרותו, וכ"ש שגם מפי השמועה למדנו שבכחו אז כן גם כחו עתה...". מעניין לציין כי ספרו של רבי שמואל די אבילה, "כתר תורה", עוסק בכבוד תלמידי חכמים ובחובה לפטרם ממסי הקהילות. ספר זה נדפס באמשטרדם, בשנת תפ"ה; בראשו נדפסו הסכמות חכמי מרוקו, בהם גיסו ה"אור החיים", רבי יהודה בן עטר והיעב"ץ.
בדף 251 – פסק בכתיבת היעב"ץ (לא שלם), בעניין ירושת רבו רבי וידאל הצרפתי, פותח: "בטבת שנת שבעים ותשע לפ"ק נמצאתי בפאס יע"א ועמדו לדין יורשי מורי הרב המובהק מהר"ר וידאל הצרפתי השלישי זצוק"ל...", בהמשך כותב: "ואחר שסידרו טענותיהם בפנינו בב"ד של שלש דהיינו הרב הגדול מהר"ר יהודה בן עטר נר"ו והחכם השלם ודיין כהה"ר אברהם אבן דנאן זלה"ה ואני צעירם יעב"ץ...".


[263] דף (בהם מספר דפים ריקים – דפי המעטפת החיצונית של המכתבים). גודל הדפים משתנה; גודל מירבי: 22 ס"מ בקירוב. מצב משתנה בין הדפים, מצב כללי בינוני (מספר דפים במצב גרוע). כתמים ובלאי (בחלק מהדפים כתמי רטיבות ועקבות פטרייה). קרעים וקרעים חסרים (בהם קרעים חסרים גדולים), עם פגיעות בטקסט בחלק מהמקומות. דפים וקונטרסים מנותקים. נתון בכריכה חדשה וקופסה תואמת.


רשימה מפורטת של המכתבים והפסקים, עם האוטוגרפים והחתימות שבכרך, תישלח לפי דרישה.

מקור:
1. אוסף משפחת אבן צור, פאס, מרוקו.
2. אוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד – מרוקו 32.
ספרות: ויקטור קלגסבלד, Catalogue des manuscrits marocains de la collection Klagsbald, פריס, 1980, עמ' 68-75.

"עיר וקדיש, איש אלוקים נורא מאד... אבי כל תופשי תורה בארצות המערב..." – רבינו ה"אור החיים" הקדוש

רבינו חיים בן עטר (תנ"ו-תק"ג) בעל ה"אור החיים" הקדוש, גאון ופוסק מפורסם, מקובל ואיש קדוש. מגדולי חכמי המערב (מרוקו) וירושלים. כיהן ברבנות בעיר סאלי. חיבורו הראשון "חפץ השם" על הש"ס נדפס באמשטרדם בשנת תצ"ב. בשנת תצ"ט החל במסע עלייתו לארץ ישראל, כשבכוונתו להקים ישיבה בירושלים, בשם "כנסת ישראל", אשר חבריה יתנהגו בקדושה ובחסידות ויעסקו בתורה בימים ובלילות, כדי לקרב את הגאולה.

בדרכו עבר באיטליה, בה התעכב קרוב לשלוש שנים (תצ"ט-תק"ב) לעשות נפשות לטובת ישיבתו וממנה לעלות לארץ ישראל. הוא התקבל בכבוד רב בעיר ליוורנו, שם הפך מקום משכנו לבית מדרש, אליו נהרו רבים לשמוע מדרשותיו ומתורתו. בין באי ביתו היו גם נכבדי ועשירי הקהילה, ורבי חיים בן עטר השפיע עליהם שיתמכו בישיבה שעמד לייסד בירושלים. הוא הקים בליוורנו ועד שנקרא "כנסת ישראל", שחבריו היו סוחרי ועשירי הקהילה, נסע גם לקהילות נוספות באיטליה, בהן ונציה ומודנה, פיררה ומנטובה, וגם במודנה הקים ועד כזה. במקביל קיבץ סביבו חבורת תלמידים, שנוספו על משפחתו ומספר תלמידים שהגיעו עמו ממרוקו, וכך התגבשה החבורה שעלתה עמו לארץ ישראל. באותה תקופה הוא גם שקד על סיום הכנת חיבוריו להדפסה (ספרו "אור החיים" נדפס בוונציה בראשית שנת תק"ב, זמן קצר לאחר עלייתו לארץ ישראל; חיבורו "פרי תואר", נדפס אף הוא לאחר עלייתו, באמשטרדם תק"ב. שני החיבורים נדפסו בתמיכתם של גבירי ליוורנו). בר"ח אב תק"א יצא ה"אור החיים" מליוורנו בדרכו לארץ ישראל, יחד עם חבורתו שמנתה שלושים נפש. בירושלים הקים ה"אור החיים" את ישיבתו, ואליה הצטרפו כמה מגדולי חכמי ומקובלי ירושלים (על הישיבה וסדריה, ראו: בניהו, לתולדות בית המדרש 'כנסת ישראל' בירושלים, ירושלים, ב, תש"ט, עמ' קג ואילך). למרבה הצער, נפטר רבי חיים בן עטר בפתאומיות, כשנה לאחר מכן, בי"ד תמוז תק"ג. לפי המסופר הבעש"ט ראה בעיני רוח הקודש את פטירתו הפתאומית של קדוש השם בירושלים, ובאותה השבת התבטא ואמר: "כבה הנר המערבי".

על פי המסורת החסידית, שאיפתו של הבעש"ט לעלות לארץ ישראל, הייתה בעקבות רצונו לפגוש ברבי חיים בן עטר, שהיה "ניצוץ של משיח", ולפעול עמו יחד לקירוב הגאולה. כבר קודם לכן בשנת תק"ב ביקש הבעש"ט מגיסו הקדוש רבי אברהם גרשון מקיטוב לעבור לירושלים ולהסתופף בצילו של רבינו, ולשאוב מאור תורתו של ה"נר המערבי". לפי המסופר שלח אליו הבעש"ט לירושלים מספר שאלות בעניינים נשגבים, שביקש מגיסו הגדול רבי גרשון מקיטוב לשאול בשמו את בעל ה"אור החיים".

גדולי החסידות הפליגו מאד בקדושתו של האור החיים הקדוש. בספר "נתיב מצוותיך" מוסר האדמו"ר רבי יצחק אייזיק מקומרנא, דברים נשגבים בשם הבעל-שם-טוב שהתבטא על קדושת נשמתו של בעל ה"אור החיים", בהם בין היתר: "...בכל לילה שמע תורה מפי הקדוש ברוך הוא, ורוב קדושתו אי אפשר לכתוב, והיה מיורדי המרכבה...". הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות, בעל ה"בית אפרים" כותב אודותיו: "עיר וקדיש, איש אלוקים נורא מאד... הוא היה אבי כל תופשי תורה בארצות המערב...".

על תולדות בעל האור החיים וקדושתו, כותב תלמידו החיד"א, שלמד אצלו בתקופה הקצרה ששהה בירושלים: "מוהר"ר חיים ן' עטר, עיר וקדיש מק"ק סאלי, ובא לעה"ק ירושלים ת"ו סוף שנת תק"ב. ואני הצעיר זכיתי והייתי בישיבתו הרמתה, ועיני ראו גדולת תורתו, עוקר הרי הרים, וקדושתו הפלא ופלא. ולפי דורנו היה לב הרב מבעית בתלמוד, והיה כמעיין המתגבר... ובחדש תמוז תק"ג עלה לשמים בן מ"ז שנה זלה"ה. וחיבר "חפץ ה'", "ראשון לציון", "אור החיים", "פרי תאר", וחכמתו ניכרת מספריו, אך זה אחד מעשרה מחכמתו ורוחב לבו, וחורפתו הפלא ופלא, וחופף עליו כל היום סדר קדושה והבדלה מעניני העה"ז, ורבו עזוז נוראותיו..." (שה"ג, מערכת גדולים, ח, מב).

ספרו "אור החיים" על התורה התקבל בכל תפוצות ישראל והפך לאחד מהפירושים הנפוצים במהדורות החומש. במיוחד התקדש החיבור אצל גדולי תנועת החסידות. התקבלותו של הספר התרחשה במהירות, מיד לאחר הוצאתו, וזאת בעקבות דברי הבעש"ט על גדולת נשמת המחבר, וכפי שמספר החיד"א, תלמידו של האור החיים הקדוש, בספרו שם הגדולים: "פי' התורה להרב המופלא חסידא קדישא מ' חיים ן' עטר, ונדפס בוויניציא סביב לחומש עם תרגום ורש"י. ושמענו כי עתה בפולוניא הם מחשיבים אותו הרבה, ונדפס עוד שני פעמים. ונתעורר זה ע"י שהרב החסיד קדוש מהרר"י בעל שם טוב הגיד גדולת נשמת מהר"ח הנזכר" (מערכת ספרים, א, נד).

האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין אמר שהלימוד באור החיים הקדוש מטהר את הנשמה. בנו האדמו"ר רבי דוד משה מטשורטקוב סיפר כי מאותה העת ששמע את הדברים מאביו הקדוש, נעשה אצלו חיוב ללמוד בכל שבוע את האור החיים על הפרשה. רבי פנחס מקוריץ העיד על עצמו שהוא אשר פרסם את ספר האור החיים בעולם, "שפעם אחת היה בק"ק טשערין, ואמר: אני רואה בעיר אור גדול, ושאל אם נמצא שם ספר אור החיים, ונמצא שם ביד אחד חומש עם אור החיים, והוא האיר על כל העיר... ופעם אחת חלה בנו של הרב ז"ל (רבי פנחס), וקיבל על עצמו ללמוד בכל יום דף מהאור החיים בחומשים הגדולים..." (אמרי פנחס השלם, א, עמ' רפא).

באחד המקומות בספרו, מתבטא בעל "ערבי נחל" על האור החיים, לפני שמפרש קטע סתום מדבריו: "עיין מה שכתב בזה רוח אפינו בספר אור החיים, ודבריו בלתי מושגים רק ברוח הקודש...".

בבואו לירושלים רכש ה"אור החיים" חצר בירושלים (על פי המסורת, באותה החצר נולד האר"י הקדוש כמאתיים שנה קודם לכן), והקים בה את בית מדרשו. גם לאחר פטירתו הפתאומית, המשיכה הישיבה להתקיים בבית מדרשו, והוא אחד מבתי הכנסיות הבודדים שלא נחרבו ע"י הירדנים בשנת 1948. לאחר מלחמת ששת הימים, והקמת הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, שופץ מחדש בית מדרשו, ברחוב "אור החיים" בעיר העתיקה.

אוצר כתבי-היד של חכמי מרוקו – אוסף משפחת אבן צור

בשנות השישים של המאה ה-20 נוסף לאוסף קלגסבלד נדבך חשוב במיוחד – אוצר כתבי-היד של משפחת אבן צור בפאס. אוסף זה כולל כרכים רבים, בהם אסופות פסקי דין ותכתובות בהלכה בין גדולי חכמי מרוקו, במרכזם רבי יעקב אבן צור, היעב"ץ, מגדולי מרוקו, אב"ד פאס, ומאבות המשפחה. האוסף נלקט בקפידה על ידי רבי רפאל אבן צור האחרון (ראו להלן), ונשמר בשלמותו בידי משפחת אבן צור בפאס, עד שנרכש בידי אביגדור קלגסבלד. חשיבותו של אוסף זה לא תסולא בפז, בהיותו ריכוז ענק ונדיר של תורתם ופסקיהם של חכמי מרוקו לדורותיהם, אשר נשמר בשלמותו במשך דורות רבים. חלקים גדולים מאוסף זה טרם נחקרו וטרם נדפסו. בנוסף, האוסף שלפנינו (בפריטים 20-34) משמר מקבץ יחיד בהיקפו של אוטוגרפים – כתיבות יד קדשם של גדולי מרוקו, עם חתימותיהם הייחודיות, הקליגרפיות-מסולסלות. בראשם כתיבת יד קדשו של ה"אור החיים" הקדוש וחבריו.

רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ

במרכזו של האוסף, פסקים ואוטוגרפים רבים מאת הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור, היעב"ץ (תל"ג-תקי"ג; מלכי רבנן, דף סד-סה), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה"אור החיים" הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר (מוהריב"ע) בעירו פאס, אז חיבר את החיבור "עט סופר", העוסק בדיני ומנהגי כתיבת שטרות. עם פטירת רבי וידאל הצרפתי התמנה רבי יהודה בן עטר לראב"ד והיעב"ץ התמנה לדיין בבית הדין לצדו.

היעב"ץ, יחד עם רבי יהודה בן עטר ועוד מחכמי דורו, היה מן המסכימים על הספר "חפץ ה'" לרבי חיים בן עטר בעל "אור החיים" (נדפס באמשטרדם, תצ"ב). לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב"ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב היו פונים אליו בשאלות הלכתיות. היעב"ץ נאלץ לעזוב מספר פעמים את עירו פאס. בין השנים תע"ט-תפ"ח שהה במכנאס, ובזמן הרעב של שנת תצ"ח נדד לטיטואן. גם בערים אלו זכה לכבוד גדול, ישב לדון בראש רבני המקום ואף חתם ראשון על פסקי הדין. בשנותיו האחרונות סמך חמשה מתלמידיו לשמש לצדו בהנהגה. חכמים אלה נקראו "בית דין של חמש", והם שימשו כמנהיגי הציבור בזקנותו ולאחר פטירתו. הוא כתב תשובות רבות בהלכה וחיבורים רבים. חלק מתשובותיו נדפסו בשני חלקי ספרו "משפט וצדקה ביעקב" (נדפסו בנא-אמון, מצרים, בשנת תרנ"ד ובשנת תרס"ג), חלקן נדפסו בספרי בני דורו וחלקן נותרו בכתבי-יד ומחכים לגואל.

היעב"ץ נודע בכחו כמשורר ומליץ ואף חיבר ספרים בחכמה זו, ביניהם נודע ספרו "עת לכל חפץ" (נא-אמון, תרנ"ג), ובו כארבע מאות פיוטים ושירים מפרי עטו. החיד"א כותב עליו ועל חיבוריו בספרו "שם הגדולים" ומתייחס גם למנהגו לעטר את ספריו בהגהות רבות: "...וחיבר חבורים הרבה, ומלבד רוב ספרים שחיבר, כל הספרים שהיו לו מלאים על כל גדותיו מכתיבתו בגליונות. והיה לו יד בקבלה מעשית" (מערכת גדולים י, רנו); "עט סופר – כתב-יד, חיבר הרב מ' יעקב ן' צור ז"ל בתקון סדרי שטרות, וחיבר חבורים הרבה כמ"ש בח"א... והרבה לכתוב בכל גליוני ספריו, והיה בקי בכל מנהגי הרבנים מספרד הבאים מהגירוש ולא הניח דבר גדול ודבר קטן הכל בכתב..." (מערכת ספרים ע, לא).

צאצאי היעב"ץ, בני משפחת אבן צור – רבני פאס

זכה היעב"ץ שצאצאיו – דור אחר דור – היו מגדולי החכמים ומרביצי התורה על מקומו בעיר פאס. כתיבותיהם וחתימותיהם מופיעות בכרכים שלפנינו:

רבי רפאל עובד אבן צור (תס"ו-תקכ"ט; מלכי רבנן, דף קה, א), בנו היחיד של היעב"ץ (מתוך שבעה עשר בנים) שנותר בחיים אחר פטירת אביו. כיהן כבר בחיי אביו (החל משנת תק"י) כדיין ב"בית דין של חמש" בפאס.

בנו, רבי שלמה שמואל אבן צור (נפטר תקנ"ב; מלכי רבנן, דף קכב), כיהן בדיינות פאס יחד עם רבי אליהו הצרפתי ורבי מתתיה סירירו.

לרבי שלמה שמואל אבן צור נולדו שני בנים: האחד הוא רבי יעקב אבן צור (השני; נפטר תר"י; מלכי רבנן, דף סה, א), ובנו היה רבי שלמה אליהו אבן צור (שאב"ץ; תקפ"ב-תרל"ג; מלכי רבנן, דף קטז, א), מחכמי פאס, מחבר ומגיה.

בנו השני של רבי שלמה שמואל הוא רבי רפאל אבן צור (נפטר תקפ"ו; מלכי רבנן, דף קה, א), דיין בפאס, מחבר "זכרון לבני ישראל" – כללים ודינים, וחיבורים נוספים.

בנו, רבי שלמה אבן צור (תקס"ה-תר"ג; מלכי רבנן, דף קטז, א), מחכמי פאס, מחבר "פני שלמה" – ליקוטים וחידושים על שולחן ערוך, "זבחי רצון" על הלכות שחיטה וטריפות, ועוד.

בנו, רבי רפאל אבן צור האחרון (תק"ץ-תרע"ז; מלכי רבנן, דף קה, ב), אב"ד פאס על מקום אבותיו, מחבר שו"ת וחידושים, ועורך כתבי אבותיו.

מפעלו של רבי רפאל אבן צור האחרון והאוסף שלפנינו

אחד ממפעליו הגדולים של רבי רפאל אבן צור האחרון היה קיבוץ ושימור כתביהם של חכמי מרוקו. הוא היה אוהב ספר וברשותו הייתה ספרייה חשובה, שהורכבה מכתבי-היד והספרים שירש מאבותיו, לצד ספרים וכתבי-יד שהשיג ורכש בעצמו.

ב"מלכי רבנן" (דף קה, ב) נכתב על כך: "הרב הנז' מאהבתו לספרות ישראל אסף וקבץ ספרים רבים כל מקצועות התורה נוסף על ספרים שירש מאבותיו הקדושים לרוב והניח אחריו אוצר גדול מלא ספרים ובתוכם כמה ספרים כ"י להראשונים ומעולם לא העלים עינו אפילו מעלה א' כ"י היה מקבץ עלים מפוזרים ומחברם לכרכים עד שברוב הימים הניח אחריו כרכים רבים".

בסביבות שנת תר"ן קמה חברת "דובב שפתי ישנים", שמטרתה היתה להוציא לאור את חיבוריהם של אבותיו הקדושים ושל חכמי ורבני מרוקו. החברה הוקמה על ידי רבי רפאל אהרן בן שמעון, יליד מרוקו, שכיהן כרב במצרים. רבי רפאל אבן צור היה הרוח החיה בחברה זו, וספריית כתבי-היד שלו היוותה בסיס לפרסומיה של החברה. בין הספרים החשובים שיצאו לאור במסגרת זו היה שו"ת משפט וצדקה ביעקב, שנ

קטגוריה
כתבי-יד ומכתבים – יהדות מרוקו – אוסף משפחת אבן-צור מפאס
קָטָלוֹג
הצג פרטים

פריט 21 פסק דין בכתב-ידו וחתימתו של המקובל רבי שלום בוזגלו בעל "מקדש מלך" – רבאט, ת"ץ

פסק דין בחתימות רבי מכלוף אלמליח ורבי אברהם רודריגז, עם אישור בכתב-ידו וחתימתו של המקובל רבי שלום בוזגלו בעל "מקדש מ
פסק דין בחתימות רבי מכלוף אלמליח ורבי אברהם רודריגז, עם אישור בכתב-ידו וחתימתו של המקובל רבי שלום בוזגלו בעל "מקדש מ
הורד תמונה
הורד תמונה
פסק דין בכתב-ידו וחתימתו של המקובל רבי שלום בוזגלו בעל פסק דין בכתב-ידו וחתימתו של המקובל רבי שלום בוזגלו בעל
2 PHOTOS
מכירה פומבית 100 – כתבי-יד וספרים עבריים חשובים מאוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד 21.1.25
פתיחה: $2,000
הערכה: $3,000 - $5,000
נמכר ב: $18,750
כולל עמלת קונה

פסק דין בחתימות רבי מכלוף אלמליח ורבי אברהם רודריגז, עם אישור בכתב-ידו וחתימתו של המקובל רבי שלום בוזגלו בעל "מקדש מלך". רבאט, "שלשה ימים לחודש ניסן המכובד שנת פדו"ת" [ת"ץ, 1730].
פסק דין ארוך בעניין סכסוך ממוני בין רבי יצחק אלמאלקי (מאלקי; מכונה בפסק הדין הרי"מ) ורבי שלמה ן' עמור (מכונה: ר"ש, או רשב"ע). פסק הדין נכתב בכתיבת סופר מסודרת (על פני עמוד וחצי בערך), ואחריה אישור בכתיבה רהוטה יותר – היא כתיבת ידו של רבי שלום בוזגלו, עם חתימתו המסולסלת: "שם נמצאתי ושם הייתי כשנדונו הרי"מ ורשב"ע... וכן עברו הדברים כרשום בכתב אמת... ולראיה ביד רשב"ע ח"פ [=חתמתי פה] ביום הנז"ל ע"ה שלם ן' משה בוזאגלו זלה"ה סל"ט". (יתכן ואף כתיבת הסופר היא בכתיבת רבי שלום בוזגלו).
הפרשה שנידונה בפסק זה העסיקה בשעתה את גדולי חכמי מרוקו, במכנאס, סאלי ורבאט: רבי יצחק אל מאלקי, סוחר מסאלי, שלח באוניה מטען של טבק אל רבי שלמה ן' עמור בגיברלטר, במטרה למכור אותה שם. רבי שלמה מכר את הטבק שם ברווחים גדולים, אך טען כי קנה את הסחורה מר"י מאלקי, ולא שימש רק כשליחו למכירה, ולכן עליו לשלם רק את דמי הקניה, ואילו הרווחים הם שלו.
בפרשה זו ידועים: פסק דין של בית הדין במכנאס לטובת ר"ש ן' עמור, מחודש אייר תפ"ט, עליו חתומים רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ, רבי משה בירדוגו (המשבי"ר) ורבי משה אדהאן (נדפס בשו"ת משפט וצדקה ביעקב ח"ב סימן י); פסק שכתב רבינו חיים בן עטר בעל ה"אור החיים" בחודש אדר שנת פדו"ת [=ת"ץ], בתגובה לפסקו של היעב"ץ, ובו יוצא להגנתו של ר"י מאלקי (נדפס לראשונה בספר "ארץ החיים" מאת רבי יעקב הלפרין, וינה תרצ"ג); ומכתב שכתבו המשבי"ר ורבי משה אדהאן, בי"ז אדר ת"ץ, אל דייני סאלי ובהם ה"אור החיים", בתשובה לפסקים ששלחו אליהם בעניין הזה (מופיע בכת"י וואלך 10; ופורסם משם בספר כתבי האור החיים הקדוש ותלמידיו, בני ברק תשפ"ג, עמ' קנז-קפא; וראו שם תיאור נרחב של הפרשה).
פסק הדין שלפנינו, מחכמי רבאט ובהם רבי שלום בוזגלו, לא היה ידוע עד כה, והוא בעצם המאוחר מבין התעודות הידועות לנו בפרשה זו, ויש בו כדי לשפוך אור חדש על המשך הפרשה.

המקובל הנודע רבי שלום בוזגלו (הרש"ב; ת"ס בערך-תק"מ; מלכי רבנן, דף קיב, א), בעל "מקדש מלך". נולד בסאלי הסמוכה לרבאט, שם למד תורה מפי אביו המקובל רבי משה בוזגלו, ואף זכה לקבל תורה מפי רבי חיים בן עטר הזקן (סבו של ה"אור החיים") בשנותיו האחרונות. כיהן בדיינות ברבאט ובסאלי (כפי שניתן לראות בפסק הדין שלפנינו; ובשו"ת משפט וצדקה ביעקב, ח"ב, סימן נו, שם חתום על פסק דין בסאלי, יחד עם רבי מכלוף אלמליח ורבי עיוש אבוזאגלו, באותה שנה – ת"ץ). בהמשך נמנה על חוג המקובלים במרכאש, שם היה תלמידו של המקובל רבי אברהם אזולאי, ותלמיד-חבר של המקובלים רבי יעקב פינטו, רבי ישעיה הכהן ורבי יעקב גדליה (על חוג זה ראו: הרב משה הלל, תעודה לתולדות חוג מקובלי מראכש בדור הראשון, מן הגנזים י, עמ' כג-פ). בסביבות שנת תק"ה נאלץ להימלט ממרוקו בשל רדיפת השלטונות, ונעשו איתו אז ניסים גדולים, כפי שמספר בהקדמתו ל"מקדש מלך": "...ולב מלך ביד ה' הפך לבו עלי מאויב לאוהב... כי כפשע ביני ובין השריפה אשר לה הייתי כפות ומזומן...". באגרת שכתב הוא מספר: "אני שהושלכתי לאש על קדוש ה' ומסרתי נפשי וה' שהצילני אז מכבשן האש הוא יעזרני על דבר כבוד שמו..." (קונטרס מאירת עינים, באגרת השנייה, מיום ט' תמוז תקי"א). גם בהקדמה לספרו כסא מלך הוא חותם: "כ"ד מוצל מאש ב' פעמים ממלך ישמעאל ושר צבא וחילו, הנשען על חסדי צור ישראל וגואלו, הקטן שלום בוזאגלו". לאחר שעזב את מרוקו הגיע ללונדון, שם התמנה לרבה של קהילת הספרדים בעיר. נודע במיוחד בפירוש "מקדש מלך" על הזוהר, שערך והוציא לאור (באמשטרדם תק"י-תקי"ב), וכן בחיבוריו הקבליים האחרים: הדרת כסא מלך – פירוש על התיקונים (אמשטרדם תקכ"ט), הדרת מלך – על מאמרי הזוהר, הדרת הוד מלך – על ספרא דצניעותא, הדרת כבוד מלך – פירוש על מאמרים בספר עץ חיים, והדרת פני מלך – פירוש על האדרות (נדפסו באמשטרדם תקכ"ו ובלונדון תק"ל-תקל"ג). ידועה ממנו הקדמה לספר הזוהר, שנדפסה לראשונה במהדורת הזוהר אמשטרדם תקל"ב, ומשם נדפסה במהדורות רבות של הזוהר עד ימינו. 


[1] דף כפול (שני עמודים כתובים). 21 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים ובלאי. סימני קיפול.

אוצר כתבי-היד של חכמי מרוקו – אוסף משפחת אבן צור

בשנות השישים של המאה ה-20 נוסף לאוסף קלגסבלד נדבך חשוב במיוחד – אוצר כתבי-היד של משפחת אבן צור בפאס. אוסף זה כולל כרכים רבים, בהם אסופות פסקי דין ותכתובות בהלכה בין גדולי חכמי מרוקו, במרכזם רבי יעקב אבן צור, היעב"ץ, מגדולי מרוקו, אב"ד פאס, ומאבות המשפחה. האוסף נלקט בקפידה על ידי רבי רפאל אבן צור האחרון (ראו להלן), ונשמר בשלמותו בידי משפחת אבן צור בפאס, עד שנרכש בידי אביגדור קלגסבלד. חשיבותו של אוסף זה לא תסולא בפז, בהיותו ריכוז ענק ונדיר של תורתם ופסקיהם של חכמי מרוקו לדורותיהם, אשר נשמר בשלמותו במשך דורות רבים. חלקים גדולים מאוסף זה טרם נחקרו וטרם נדפסו. בנוסף, האוסף שלפנינו (בפריטים 20-34) משמר מקבץ יחיד בהיקפו של אוטוגרפים – כתיבות יד קדשם של גדולי מרוקו, עם חתימותיהם הייחודיות, הקליגרפיות-מסולסלות. בראשם כתיבת יד קדשו של ה"אור החיים" הקדוש וחבריו.

רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ

במרכזו של האוסף, פסקים ואוטוגרפים רבים מאת הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור, היעב"ץ (תל"ג-תקי"ג; מלכי רבנן, דף סד-סה), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה"אור החיים" הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר (מוהריב"ע) בעירו פאס, אז חיבר את החיבור "עט סופר", העוסק בדיני ומנהגי כתיבת שטרות. עם פטירת רבי וידאל הצרפתי התמנה רבי יהודה בן עטר לראב"ד והיעב"ץ התמנה לדיין בבית הדין לצדו.

היעב"ץ, יחד עם רבי יהודה בן עטר ועוד מחכמי דורו, היה מן המסכימים על הספר "חפץ ה'" לרבי חיים בן עטר בעל "אור החיים" (נדפס באמשטרדם, תצ"ב). לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב"ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב היו פונים אליו בשאלות הלכתיות. היעב"ץ נאלץ לעזוב מספר פעמים את עירו פאס. בין השנים תע"ט-תפ"ח שהה במכנאס, ובזמן הרעב של שנת תצ"ח נדד לטיטואן. גם בערים אלו זכה לכבוד גדול, ישב לדון בראש רבני המקום ואף חתם ראשון על פסקי הדין. בשנותיו האחרונות סמך חמשה מתלמידיו לשמש לצדו בהנהגה. חכמים אלה נקראו "בית דין של חמש", והם שימשו כמנהיגי הציבור בזקנותו ולאחר פטירתו. הוא כתב תשובות רבות בהלכה וחיבורים רבים. חלק מתשובותיו נדפסו בשני חלקי ספרו "משפט וצדקה ביעקב" (נדפסו בנא-אמון, מצרים, בשנת תרנ"ד ובשנת תרס"ג), חלקן נדפסו בספרי בני דורו וחלקן נותרו בכתבי-יד ומחכים לגואל.

היעב"ץ נודע בכחו כמשורר ומליץ ואף חיבר ספרים בחכמה זו, ביניהם נודע ספרו "עת לכל חפץ" (נא-אמון, תרנ"ג), ובו כארבע מאות פיוטים ושירים מפרי עטו. החיד"א כותב עליו ועל חיבוריו בספרו "שם הגדולים" ומתייחס גם למנהגו לעטר את ספריו בהגהות רבות: "...וחיבר חבורים הרבה, ומלבד רוב ספרים שחיבר, כל הספרים שהיו לו מלאים על כל גדותיו מכתיבתו בגליונות. והיה לו יד בקבלה מעשית" (מערכת גדולים י, רנו); "עט סופר – כתב-יד, חיבר הרב מ' יעקב ן' צור ז"ל בתקון סדרי שטרות, וחיבר חבורים הרבה כמ"ש בח"א... והרבה לכתוב בכל גליוני ספריו, והיה בקי בכל מנהגי הרבנים מספרד הבאים מהגירוש ולא הניח דבר גדול ודבר קטן הכל בכתב..." (מערכת ספרים ע, לא).

צאצאי היעב"ץ, בני משפחת אבן צור – רבני פאס

זכה היעב"ץ שצאצאיו – דור אחר דור – היו מגדולי החכמים ומרביצי התורה על מקומו בעיר פאס. כתיבותיהם וחתימותיהם מופיעות בכרכים שלפנינו:

רבי רפאל עובד אבן צור (תס"ו-תקכ"ט; מלכי רבנן, דף קה, א), בנו היחיד של היעב"ץ (מתוך שבעה עשר בנים) שנותר בחיים אחר פטירת אביו. כיהן כבר בחיי אביו (החל משנת תק"י) כדיין ב"בית דין של חמש" בפאס.

בנו, רבי שלמה שמואל אבן צור (נפטר תקנ"ב; מלכי רבנן, דף קכב), כיהן בדיינות פאס יחד עם רבי אליהו הצרפתי ורבי מתתיה סירירו.

לרבי שלמה שמואל אבן צור נולדו שני בנים: האחד הוא רבי יעקב אבן צור (השני; נפטר תר"י; מלכי רבנן, דף סה, א), ובנו היה רבי שלמה אליהו אבן צור (שאב"ץ; תקפ"ב-תרל"ג; מלכי רבנן, דף קטז, א), מחכמי פאס, מחבר ומגיה.

בנו השני של רבי שלמה שמואל הוא רבי רפאל אבן צור (נפטר תקפ"ו; מלכי רבנן, דף קה, א), דיין בפאס, מחבר "זכרון לבני ישראל" – כללים ודינים, וחיבורים נוספים.

בנו, רבי שלמה אבן צור (תקס"ה-תר"ג; מלכי רבנן, דף קטז, א), מחכמי פאס, מחבר "פני שלמה" – ליקוטים וחידושים על שולחן ערוך, "זבחי רצון" על הלכות שחיטה וטריפות, ועוד.

בנו, רבי רפאל אבן צור האחרון (תק"ץ-תרע"ז; מלכי רבנן, דף קה, ב), אב"ד פאס על מקום אבותיו, מחבר שו"ת וחידושים, ועורך כתבי אבותיו.

מפעלו של רבי רפאל אבן צור האחרון והאוסף שלפנינו

אחד ממפעליו הגדולים של רבי רפאל אבן צור האחרון היה קיבוץ ושימור כתביהם של חכמי מרוקו. הוא היה אוהב ספר וברשותו הייתה ספרייה חשובה, שהורכבה מכתבי-היד והספרים שירש מאבותיו, לצד ספרים וכתבי-יד שהשיג ורכש בעצמו.

ב"מלכי רבנן" (דף קה, ב) נכתב על כך: "הרב הנז' מאהבתו לספרות ישראל אסף וקבץ ספרים רבים כל מקצועות התורה נוסף על ספרים שירש מאבותיו הקדושים לרוב והניח אחריו אוצר גדול מלא ספרים ובתוכם כמה ספרים כ"י להראשונים ומעולם לא העלים עינו אפילו מעלה א' כ"י היה מקבץ עלים מפוזרים ומחברם לכרכים עד שברוב הימים הניח אחריו כרכים רבים".

בסביבות שנת תר"ן קמה חברת "דובב שפתי ישנים", שמטרתה היתה להוציא לאור את חיבוריהם של אבותיו הקדושים ושל חכמי ורבני מרוקו. החברה הוקמה על ידי רבי רפאל אהרן בן שמעון, יליד מרוקו, שכיהן כרב במצרים. רבי רפאל אבן צור היה הרוח החיה בחברה זו, וספריית כתבי-היד שלו היוותה בסיס לפרסומיה של החברה. בין הספרים החשובים שיצאו לאור במסגרת זו היה שו"ת משפט וצדקה ביעקב, שנדפס בשני כרכים, בנא אמון תרנ"ד-תרס"ג. ספר זה שבמרכזו פסקיו של רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ, משמש למעשה אסופה יקרת ערך ורבת חשיבות של תקנות, תשובות ופסקי דין מאת חכמי ורבני מרוקו לדורותיהם, בערים השונות, החל משנות הש', דרך תקופתו של היעב"ץ, וכלה בדור שאחרי היעב"ץ – בעת פעילותו של בית הדין של חמש בפאס. הספר הוא אוצר בלום של הפסיקה ההלכתית של גדולי מרוקו בדורות אלו. רבים מהפסקים שבתוכו נדפסו מתוך כרכי האסופות שלפנינו, שהיו באוצרו של רבי רפאל אבן צור (בכל הכרכים רישומים בכתב-ידו, בהם מספור דפים ומספור קטלוגי של הכרכים). עם זאת, רבים מן הפסקים והתשובות שלפנינו טרם נדפסו.

בכרכי האסופות שלפנינו, אותם ליקט רבי רפאל אבן צור, נתקבצו כתביהם וחתימותיהם של גדולי חכמי מרוקו המפורסמים, בהם רבותיו של היעב"ץ וגדולי החכמים בפאס בדור שלפניו, וכן גדולי חכמי מרוקו שעמדו בקשרי תורה וידידות עם היעב"ץ, ואשר חלקם אף ישבו עמו בדיינות, במיוחד בעיר מכנאס, בה שהה היעב"ץ מספר שנים וכיהן בבית הדין בעיר.

עוד מחכמי פאס החשובים הכותבים והחותמים בכרכים שלפנינו

רבו של היעב"ץ – רבי יהודה אבן עטר, מוהריב"ע (תט"ו-תצ"ג; מלכי רבנן, דף מו-מז), מגדולי רבני מרוקו וראש הרבנים בפאס, בעל "מנחת יהודה". במרוקו היה מכונה "רבי אל-כביר" (=הרב הגדול), ונודעו עליו סיפורי מופתים רבים. החיד"א כותב עליו ב"שם הגדולים": "והרב ז"ל היה מלומד בנסים וכמה נפלאות אזני תשמענה שאירעו לו הן בעודנו חי וגם אחר פטירתו הן למתפלל על מצבתו הן לנשבע בשם הרב ז"ל... ושמעתי מפי רבנן קדישי חכמי המערב כי היה איש אלהים קדוש... והושלך לגוב אריות וניצול אחר שנשאר שם יום ולילה, והיה קדוש ה' גדול והיו נשבעים כל אדם בו והנשבע על שקר – ימות...".

חכמים נוספים מגדולי פאס בדור שלפני היעב"ץ, הם: רבי מנחם סירירו (נפטר תס"א; מלכי רבנן, דף פג), רבם של מוהריב"ע ושל היעב"ץ; רבי וידאל הצרפתי (השלישי, שצ"א-תס"ד; מלכי רבנן, דף לא, א), אף הוא מרבותיו של היעב"ץ.

כן מופיעים לפנינו פסקיהם וחתימותיהם של דייני "בית הדין של חמש בפאס", שפעל לאחר היעב"ץ על ידי תלמידיו, ובהם: רבי אליהו הצרפתי (תע"ה-תקס"ה; מלכי רבנן, דף כ, ב), רבי שאול אבן דנאן (מלכי רבנן, דף קיא, ב), רבי משה בן זמרא (נפטר תקל"ח; מלכי רבנן, דף פט-צ), ורבי מתתיה סירירו (נפטר לפני שנת תק"נ; מלכי רבנן, דף צח, א).

לפנינו גם כתיבותיו וחתימותיו של רבי שמואל אלבאז, הרשב"א (תנ"ח-תק"ט; מלכי רבנן, דף קכ-קכא), מגדולי פאס בתקופת מוהריב"ע והיעב"ץ. חברו של ה"אור החיים הקדוש". החיד"א כותב עליו (בשם הגדולים; ערך עז והדר): "...ושמעתי מתלמידי תלמידיו תוקף גדולתו בעומק העיון ישר בהוראה ותלמודו שגור מסודר בפיו, והרב המופלא חסידא קדישא מהר"ח ן' עטר בספר פרי תאר קורא אותו אחי הרשב"א...".

כן מופיעים לפנינו פסקיהם וחתימותיהם של רבים נוספים מגדולי פאס, כגון: רבי עמנואל סירירו (נולד תס"ה; מלכי רבנן, דף קג, א), רבי אברהם אבן דנאן (מלכי רבנן, דף טז, ב), רבי שלום אדרעי (מלכי רבנן, דף קיב, ב), רבי סעדיה אבן דנאן (מלכי רבנן, דף קא), רבי יהודה ב"ר יוסף הלוי (מלכי רבנן, דף מה, א), רבי מימון אפלאלו (מלכי רבנן, דף פא, א) ורבי יעקב ן' מלכה (נפטר תקל"א; מלכי רבנן, דף סד, א).

חכמי משפחת בירדוגו ממכנאס

משפחת בירדוגו (ברדוגו) המפוארת, מן המשפחות הנכבדות ביותר במרוקו, הגיעה למרוקו עם המגורשים מספרד בשנות רנ"ב-רנ"ז (1492-1497) וצאצאיה התרכזו בעיר מכנאס. מסורת משפחתית מספרת כי הם מצאצאי דוד המלך. משפחת בירדוגו העמידה מתוכה רבנים, ראשי ישיבות ומנהיגי קהילה, דור אחר דור עד ימינו אלה.

בין החכמים הבולטים מבני משפחת בירדוגו, שכתבי-ידם וחתימותיהם באים בפריטים שלפנינו:

רבי משה בירדוגו, הרב המשבי"ר (תל"ט-תצ"א; מלכי רבנן, דף צד, ב) – אב"ד מכנאס, בעל "ראש משביר" וחיבורים נוספים. מגדולי חכמי מרוקו ופוסקיה. ה"אור החיים" הקדוש היה תלמיד-חבר שלו, ומזכירו בין היתר בספרו "חפץ ה'" (שבת י, ב): "ואם הייתי מספר גופא דעובדא של הפירוש הזה ממש רוח הקודש הופיעה, ונתכוונו לו בהיסח הדעת בבית הכנסת, אני ואחי גדול החכמים הרב רבי משה בירדוגו אשר נפשי קשורה בנפשו". החיד"א ב"שם הגדולים" (מערכת ספרים, ערך משביר) כותב: "ושמעתי מהרב המופלא חסידא קדישא כמהר"ר חיים ן' עטר זלה"ה שהיה מספר בשבחו ביושר עיונו בעומק העיון...". הרב המשבי"ר היה ידיד קרוב של היעב"ץ, ובהגיע היעב"ץ למכנאס (בשנים תע"ח-תע"ט), כיהנו יחד בבית הדין בעיר, ומצודתם הייתה פרוסה על פני כל קהילות מרוקו.

רבי מרדכי בירדוגו, הרב המרבי"ץ (תע"ה-תקכ"ב; מלכי רבנן, דף פז, ב) המכונה גם "מרדכי הצדיק". בן דודו של הרב המשבי"ר, שהיה גם תלמידו וחתנו. מגדולי חכמי מכנאס וממנהיגי יהדות מרוקו אחר פטירת הרב המשבי"ר. לאחר פטירת אחיו רבי יהודה בירדוגו, נתמנה לדיין ב"ב"ד של שלש במכנאס", יחד עם רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט) ואחיו רבי יעקב טולידאנו (מהרי"ט).

רבי יהודה בירדוגו (ת"נ-תק"ד; מלכי רבנן, דף מד, א) – תלמיד הרב המשבי"ר, אחיו הגדול של הרב המרבי"ץ, מחכמי בית הדין במכנאס. חברו של ה"אור החיים" הקדוש. בעל "מים עמוקים" ("כשמו כן הוא עמוק עמוק מי ימצאנו עד שהוצרכו רבנים הבאים אחריו לחבר פירוש לדבריו...", מלכי רבנן, שם).

רבי יקותיאל בירדוגו (תצ"ו-תקס"ב; מלכי רבנן, דף עח, ב), בנו ותלמידו של הרב המרבי"ץ. לאחר פטירת אביו נתמנה תחתיו לדיין במכנאס, כיהן ב"בית הדין של שלש" בעיר, ובהמשך נתמנה לאב בית הדין. בניו של רבי יקותיאל בירדוגו: רבי פתחיה מרדכי בירדוגו (תקכ"ד-תק"פ), דיין וראש ישיבה בעיר מכנאס, ומגדולי חכמי העיר. מחבר הספרים "פתוחי חותם" ו"נופת צופים"; ורבי יעקב בירדוגו (תקמ"ו-תר"ג), מגדולי חכמי מכנאס, כיהן כראב"ד במכנאס. "היה מפורסם בכל ערי המערב בחכמתו וקדושתו" (מלכי רבנן, דף ע). מחמת ההערצה אליו כונה בדורו "לחכם" [=החכם], וידועים סיפורי מופת אודותיו. מחבר "שופריה דיעקב", "קול יעקב" ועוד ספרים.

רבי רפאל בירדוגו (תק"ו-תקפ"ב; מלכי רבנן, דף קו-קז), נודע בכינויו: "המלאך רפאל" על שם קדושתו המופלגת (ראו "מלכי רבנן" דפים קו-קז). בנו ותלמידו של הרב המרבי"ץ. למד תורה גם מפי אחיו הגדול רבי יקותיאל בירדוגו, שהיה מגדולי חכמי העיר. אחיינו, רבי יעקב ב"ר יקותיאל בירדוגו, כותב עליו בתשובה: "...ובפרט הרב מר דודי, שהוא אילן גדול לסמוך עליו... ואפילו בחייו כל חכמי דורו היו נשמעים לו כמשה מפי הגבורה" (שו"ת שופריה דיעקב, סימן כו). במלכי רבנן (שם) נכתב עליו: "הרב הנז' נודעה גדולתו ותורתו בכל המערב... וכל חכמי המערב שתו מימי תורתו...".

בנו של רבי רפאל בירדוגו: רבי מימון בירדוגו, הרב המבי"ן (תקכ"ז-תקפ"ד; מלכי רבנן, דף פא), מחכמי פאס, בעל "לב מבין" ו"פני מבין".

חכמי משפחת טולידאנו ממכנאס

משפחת טולידאנו, משפחה רמת יחס ועתיקת יומין שמקורה בטולידו שבספרד, הצמיחה רבנים ותלמידי חכמים רבים במרוקו. החל מהמאה ה-16 התרכזו בני המשפחה בעיר מכנאס, ושם היו לרבנים, דיינים ומרביצי תורה.

בין החכמים הבולטים מבני משפחת טולידאנו, שכתבי-ידם וחתימותיהם באים בפריטים שלפנינו:

רבי משה (ב"ר חיים) טולידאנו (ת"ד בערך-תפ"ג; מלכי רבנן, דף צד-צה), כיהן בדיינות לצד אחיו רבי חביב (ב"ר חיים) טולידאנו (תי"ח-תע"ו; מלכי רבנן, דף לב) – שניהם עמדו בראש הנהגת קהילת מכנאס.

רבי חיים טולידאנו, מהרח"ט (תמ"ז בערך-תק"י; מלכי רבנן, דף לז) תלמיד הרב המשבי"ר. שימש כדיין במכנאס לצד היעב"ץ, הרב המשבי"ר ורבי משה אדאהן, ובהמשך התמנה לאב"ד ורב העיר. מחבר שו"ת "חק ומשפט", ספר "עץ הדעת" על הש"ס וארבעה טורים, ועוד חיבורים.

רבי יעקב טולידאנו, מהרי"ט (ת"ן-תקל"א; מלכי רבנן, דף סט). תלמיד הרב המשבי"ר. בשנת ת"ץ לאחר עזיבת היעב"ץ את מכנאס, מינה אותו רבו לדיין בבית דינו. לאחר פטירת אחיו, רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט), בשנת תק"י, נתמנה תחתיו לאב"ד ורב העיר. במלכי רבנן נכתב עליו "ונחשב נושא דגל ההוראה בכל ערי המערב". מחבר "אהל יעקב" ועוד חיבורים.

בניו: רבי משה טולידאנו (נפטר תקל"ח; מלכי רבנן, דף צה), ורבי ברוך טולידאנו (תצ"ח-תקע"ז; מלכי רבנן, דף כד, ב).

רבי משה (ב"ר דניאל) טולידאנו, מהרמ"ט (תפ"ד-תקל"ג; מלכי רבנן, דף צה, א). תלמיד הרב המרבי"ץ ותלמיד מהרח"ט. מגדולי חכמי מכנאס. חיבר את הספרים "מלאכת הקודש", "השמים החדשים", "משחת קודש" ועוד. בשנת תקכ"ט התמנה לדיין בבית הדין הגדול במכנאס יחד עם רבי שלמה טולידאנו (מהרש"ט; בן דודו) ורבי יקותיאל בירדוגו. בשנתיים הראשונות לדיינותו כיהן יחד עם רבי יעקב טולידאנו (המהרי"ט). מאז פטירת המהרי"ט כונה בית דינם בפי שאר חכמי מרוקו: "בית דין של שלש במכנאס".

רבי שלמה טולידאנו, מהרש"ט (נפטר תקמ"ט; מלכי רבנן, דף קטז, ב). תלמיד מהרי"ט. מחכמי ודייני מכנאס. ישב ב"בית דין של שלוש" עם רבי יקותיאל בירדוגו. מחבר "פסקי מהרש"ט".

עוד מחכמי מכנאס

רבי יוסף בן בהתית (נפטר תע"א; מלכי רבנן, דף נח-נט), מחכמי מכנאס, רבו של הרב המשבי"ר.

רבי שמואל בן וַאעִיש (תצ"ח-תקע"ח), מגדולי חכמי מכנאס ומראשי הישיבה בעיר – "חסיד ובעל מעשים טובים... חכם גדול קולע אל השערה... ובעת מותו נראו פלאות גדולות... דיין ומצויין, זקן ויושב בישיבה, ומתנהג בחסידות..." (מלכי רבנן, דף קכא). בספר "מלכי רבנן" (שם) מסופרים עליו מעשי פלא ומופת, בהם הסיפור על הברחת אריה מהעיר, לאחר שראה את כוח קדושתו הרבה.

רבי משה אדהאן, מהרמ"א (נפטר תצ"ז; מלכי רבנן, דף פח, ב). ישב בבית דינם של הרב המשבי"ר והיעב"ץ, ואחר פטירת הרב המשבי"ר נתמנה לאב"ד מכנאס. "ושמענו שהיה חסיד גדול וזכה לרוח הקודש" (מלכי רבנן, שם); ואחיו, רבי מימון אדאהן (נפטר תקט"ו; מלכי רבנן, דף פא, א), מו"ץ במכנאס. על שני אחים אלו כתב החיד"א (שם הגדולים): "מהר"ר משה אדיהאן ואחיו מימון, שני אחים נשואי"ם בחכמה וחסידות במערב הפנימי, ושמענו מקדושתם וגדולתם ז"ל".

בנוסף, מופיעים בכרכים שלפנינו כתביהם וחתימותיהם של גדולי החכמים ממראכש, רבאט, סאלי, צפרו ותיטואן,

קטגוריה
כתבי-יד ומכתבים – יהדות מרוקו – אוסף משפחת אבן-צור מפאס
קָטָלוֹג
הצג פרטים

פריט 22 כרך חיבורים ופסקים בכתב-יד – עשרות אוטוגרפים וחתימות מגדולי חכמי ורבני פאס ומכנאס – רבי יעקב אבן צור (היעב"ץ), רבי יהודה בן עטר (מוהריב"ע), חכמי משפחת בירדוגו (בהם הרב המשבי"ר והרב המרבי"ץ) וחכמי משפחת טולידאנו (המהרי"ט ועוד)

כרך הכולל מספר חיבורים מחכמי ורבני מרוקו, עם אוסף פסקים ומכתבי שו"ת בכתב-ידם ובחתימותיהם של גדולי חכמי ורבני מרוקו.
כרך הכולל מספר חיבורים מחכמי ורבני מרוקו, עם אוסף פסקים ומכתבי שו"ת בכתב-ידם ובחתימותיהם של גדולי חכמי ורבני מרוקו.
כרך הכולל מספר חיבורים מחכמי ורבני מרוקו, עם אוסף פסקים ומכתבי שו"ת בכתב-ידם ובחתימותיהם של גדולי חכמי ורבני מרוקו.
כרך הכולל מספר חיבורים מחכמי ורבני מרוקו, עם אוסף פסקים ומכתבי שו"ת בכתב-ידם ובחתימותיהם של גדולי חכמי ורבני מרוקו.
כרך הכולל מספר חיבורים מחכמי ורבני מרוקו, עם אוסף פסקים ומכתבי שו"ת בכתב-ידם ובחתימותיהם של גדולי חכמי ורבני מרוקו.
כרך הכולל מספר חיבורים מחכמי ורבני מרוקו, עם אוסף פסקים ומכתבי שו"ת בכתב-ידם ובחתימותיהם של גדולי חכמי ורבני מרוקו.
כרך הכולל מספר חיבורים מחכמי ורבני מרוקו, עם אוסף פסקים ומכתבי שו"ת בכתב-ידם ובחתימותיהם של גדולי חכמי ורבני מרוקו.
כרך הכולל מספר חיבורים מחכמי ורבני מרוקו, עם אוסף פסקים ומכתבי שו"ת בכתב-ידם ובחתימותיהם של גדולי חכמי ורבני מרוקו.
כרך הכולל מספר חיבורים מחכמי ורבני מרוקו, עם אוסף פסקים ומכתבי שו"ת בכתב-ידם ובחתימותיהם של גדולי חכמי ורבני מרוקו.
כרך הכולל מספר חיבורים מחכמי ורבני מרוקו, עם אוסף פסקים ומכתבי שו"ת בכתב-ידם ובחתימותיהם של גדולי חכמי ורבני מרוקו.
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
כרך חיבורים ופסקים בכתב-יד – עשרות אוטוגרפים וחתימות מגדולי חכמי ורבני פאס ומכנאס – רבי יעקב אבן צור (היעב כרך חיבורים ופסקים בכתב-יד – עשרות אוטוגרפים וחתימות מגדולי חכמי ורבני פאס ומכנאס – רבי יעקב אבן צור (היעב כרך חיבורים ופסקים בכתב-יד – עשרות אוטוגרפים וחתימות מגדולי חכמי ורבני פאס ומכנאס – רבי יעקב אבן צור (היעב כרך חיבורים ופסקים בכתב-יד – עשרות אוטוגרפים וחתימות מגדולי חכמי ורבני פאס ומכנאס – רבי יעקב אבן צור (היעב כרך חיבורים ופסקים בכתב-יד – עשרות אוטוגרפים וחתימות מגדולי חכמי ורבני פאס ומכנאס – רבי יעקב אבן צור (היעב כרך חיבורים ופסקים בכתב-יד – עשרות אוטוגרפים וחתימות מגדולי חכמי ורבני פאס ומכנאס – רבי יעקב אבן צור (היעב כרך חיבורים ופסקים בכתב-יד – עשרות אוטוגרפים וחתימות מגדולי חכמי ורבני פאס ומכנאס – רבי יעקב אבן צור (היעב כרך חיבורים ופסקים בכתב-יד – עשרות אוטוגרפים וחתימות מגדולי חכמי ורבני פאס ומכנאס – רבי יעקב אבן צור (היעב כרך חיבורים ופסקים בכתב-יד – עשרות אוטוגרפים וחתימות מגדולי חכמי ורבני פאס ומכנאס – רבי יעקב אבן צור (היעב כרך חיבורים ופסקים בכתב-יד – עשרות אוטוגרפים וחתימות מגדולי חכמי ורבני פאס ומכנאס – רבי יעקב אבן צור (היעב
10 PHOTOS
מכירה פומבית 100 – כתבי-יד וספרים עבריים חשובים מאוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד 21.1.25
פתיחה: $2,500
הערכה: $4,000 - $6,000
נמכר ב: $30,000
כולל עמלת קונה

כרך הכולל מספר חיבורים מחכמי ורבני מרוקו, עם אוסף פסקים ומכתבי שו"ת בכתב-ידם ובחתימותיהם של גדולי חכמי ורבני מרוקו. המאות ה-18 וה-19.
כולל פסקים ותשובות בהלכה מגדולי הדור, חכמי פאס ומכנאס, ועוד מגדולי מרוקו, בהם: פסקים ומספר דפים בכתיבת ידו של רבי יעקב אבן צור, היעב"ץ, בחלקם חתימת ידו; מכתב שאלה בכתב-ידו וחתימתו של רבי שמואל אלבאז, עם תשובה בכתב-ידו וחתימתו של היעב"ץ; תשובה בחתימת רבי שלום אדרעי, משנת תק"א, עם פסק באותו עניין בכתב-ידו וחתימתו של היעב"ץ; פסק דין בחתימות היעב"ץ ורבי משה בירדוגו – הרב המשבי"ר, משנת תע"ט; פסק על העברת שוחט מתפקידו בחתימות רבי משה טולידאנו אב"ד מכנאס, היעב"ץ והרב המשבי"ר, משנת תפ"א; מכתב שאלה בכתב-יד וחתימת רבי יעקב אבן איבגי, עם תשובה ארוכה בעניין בכתב-ידו של היעב"ץ, בחתימתו וחתימת רבי שמואל אלבאז, משנת תק"א; מכתב בכתב-ידו וחתימתו של רבי מרדכי בירדוגו – הרב המרבי"ץ; פסק בחתימת רבי יעקב טולידאנו (מהרי"ט), עם חתימת רבי יהודה בירדוגו (אחי הרב המרבי"ץ), המאשר את הפסק, ואישור נוסף בכתב-יד וחתימת רבי משה אדהאן (מבית הדין במכנאס); פסק בכתב-יד וחתימת רבי יהודה בן עטר (הראשון; מוהריב"ע), משנת תצ"ג (חודשים ספורים לפני פטירתו); פסק בעניין מסים, בחתימות רבי וידאל הצרפתי, רבי שמואל הצרפתי ורבי יהודה בן עטר; העתק פסק דין בחתימות רבי יהודה הלוי ורבי סעדיה ב"ר מימון אפלאלו; תשובה בכתב-ידו וחתימת רבי רפאל עובד אבן צור אב"ד פאס (בנו של היעב"ץ), והעתקת פסק דין בכתב-ידו וחתימתו; תשובות ודפים רבים בכתיבת רבי רפאל בירדוגו ("המלאך רפאל"), בחלקם עם חתימותיו; פסקים רבים בחתימות חכמי משפחת בירדוגו: רבי יעקב בירדוגו (בעל "שופריה דיעקב"), רבי פתחיה מרדכי בירדוגו, רבי יוסף בירדוגו, רבי מימון בירדוגו, רבי מרדכי בירדוגו, רבי יהודה בירדוגו; פסקים רבים חתומים על ידי החכמים: רבי משה אבן חמו, רבי אליהו הצרפתי, רבי עמנואל סירירו, רבי שמואל ן' ואעיש, רבי שאול שמואל טולידאנו, רבי משה טובי, רבי יהודה בן עטר (השני), רבי יהושע סירירו, רבי חיים דוד סירירו, רבי שמואל אברהם ן' זמרא, רבי שלמה טולידאנו, רבי חביב טולידאנו, רבי אליעזר טולידאנו, רבי שמואל אבן יולי, רבי יצחק אבן צור, רבי רפאל אהרן מונסונייגו, רבי יהונתן סירירו, רבי יעקב סירירו, רבי ברוך הלוי, רבי יהודה אבן צור, רבי שלמה אלבאז, רבי יעקב ן' הרוש, רבי מרדכי ן' חסין, רבי אברהם טאפיירו, ועוד; שני עמודים בכתיבת רבי שלמה אבן צור; קונטרס בכתיבת רבי רפאל אבן צור (השני), בענייני ספרים וסופרים; קונטרסים עם העתקות של פסקים ותשובות, חלקם לא חתומים, בכתיבות שונות (חלק מהאוטוגרפים לא זוהו).
עם הפסקים ומכתבי השו"ת נכרכו מספר קונטרסים וחיבורים:
דפים 1-2, 9-20: חידושים על התורה, חתומים בסוף חלק מהקטעים: "מסעוד עטייא" או "מסעוד" (בדף 15ב: "והנראה לעד"ן מסעוד עטייא"). בדף 10ב נוסחי שטרות (אחד מהם משנת "ותכונן" = תקל"ב).
דפים 3-8: "פי' האזהרות להחכם כמה"ר עמרם ן' אלקאיים", בכתיבת רבי חביב טולידאנו, החתום בסוף (בחתימה מסולסלת): "חביב בר הה"ר א"א חיים טולידאנו".
דפים 21-38: "ספר עט סופר" להיעב"ץ, בכתיבה מערבית נאה (כותב לא מזוהה). חסר תחילה וסוף. הגהה ארוכה בדף 27ב, בכתיבת רבי שמואל עמאר (דיין במכנאס ובעל "דבר שמואל") בענין שינוי שם הנהר עליו יושבת מכנאס (ראו: תקנות חכמי מכנאס, א, עמ' ס-סב), חתומה בסופה: "שמ"ע" [=שמואל עמאר]. בדף 38ב קטע מליצי בכתיבת ידו של רבי שמואל עמאר.
דפים 39-67, באותה כתיבה מערבית: חלק מספר התקנות ליעב"ץ (נדפס בספר המשפט העברי בקהילות מרוקו, א; מתקנה לד עד אמצע תקנה קי). בשולי העמודים מספר הגהות מרבי שמואל עמאר, אחת ארוכה בדף 49ב, חתומה: "שמ"ע".
דפים 162-163: דרשה בעניין נדרים. בראש העמוד הראשון: "זה הכתב הוא כתב החכם כהה"ר יעקב ן' עטר ז"ל".
דפים 167-174: קונטרס נוסחי שטרות (לא שלם), בכתיבת רבי שמואל ן' ואעיש.
דפים 181-182: "אלו ההגהות מצאתי אותם מועתקים מש"ע של מופת הדור כמהר"ר מנחם סירירו זלה"ה".


[216] דף (מספר דפים ריקים). רוב הדפים: 15 ס"מ בקירוב (מספר דפים בגדלים קטנים יותר). מצב בינוני-טוב. כתמים, קרעים ובלאי. קרעים חסרים במספר דפים עם פגיעות בטקסט. דפים מנותקים. נתונים בקופסה.


מקור:
1. אוסף משפחת אבן צור, פאס, מרוקו.
2. אוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד – מרוקו 31.
ספרות: ויקטור קלגסבלד, Catalogue des manuscrits marocains de la collection Klagsbald, פריס, 1980, עמ' 66-68.

אוצר כתבי-היד של חכמי מרוקו – אוסף משפחת אבן צור

בשנות השישים של המאה ה-20 נוסף לאוסף קלגסבלד נדבך חשוב במיוחד – אוצר כתבי-היד של משפחת אבן צור בפאס. אוסף זה כולל כרכים רבים, בהם אסופות פסקי דין ותכתובות בהלכה בין גדולי חכמי מרוקו, במרכזם רבי יעקב אבן צור, היעב"ץ, מגדולי מרוקו, אב"ד פאס, ומאבות המשפחה. האוסף נלקט בקפידה על ידי רבי רפאל אבן צור האחרון (ראו להלן), ונשמר בשלמותו בידי משפחת אבן צור בפאס, עד שנרכש בידי אביגדור קלגסבלד. חשיבותו של אוסף זה לא תסולא בפז, בהיותו ריכוז ענק ונדיר של תורתם ופסקיהם של חכמי מרוקו לדורותיהם, אשר נשמר בשלמותו במשך דורות רבים. חלקים גדולים מאוסף זה טרם נחקרו וטרם נדפסו. בנוסף, משמר האוסף שלפנינו מקבץ יחיד בהיקפו של אוטוגרפים – כתיבות יד קדשם של גדולי מרוקו, עם חתימותיהם הייחודיות, הקליגרפיות-מסולסלות. בראשם כתיבת יד קדשו של ה"אור החיים" הקדוש וחבריו.

רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ

במרכזו של האוסף, פסקים ואוטוגרפים רבים מאת הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור, היעב"ץ (תל"ג-תקי"ג; מלכי רבנן, דף סד-סה), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה"אור החיים" הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר (מוהריב"ע) בעירו פאס, אז חיבר את החיבור "עט סופר", העוסק בדיני ומנהגי כתיבת שטרות. עם פטירת רבי וידאל הצרפתי התמנה רבי יהודה בן עטר לראב"ד והיעב"ץ התמנה לדיין בבית הדין לצדו.

היעב"ץ, יחד עם רבי יהודה בן עטר ועוד מחכמי דורו, היה מן המסכימים על הספר "חפץ ה'" לרבי חיים בן עטר בעל "אור החיים" (נדפס באמשטרדם, תצ"ב). לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב"ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב היו פונים אליו בשאלות הלכתיות. היעב"ץ נאלץ לעזוב מספר פעמים את עירו פאס. בין השנים תע"ט-תפ"ח שהה במכנאס, ובזמן הרעב של שנת תצ"ח נדד לטיטואן. גם בערים אלו זכה לכבוד גדול, ישב לדון בראש רבני המקום ואף חתם ראשון על פסקי הדין. בשנותיו האחרונות סמך חמשה מתלמידיו לשמש לצדו בהנהגה. חכמים אלה נקראו "בית דין של חמש", והם שימשו כמנהיגי הציבור בזקנותו ולאחר פטירתו. הוא כתב תשובות רבות בהלכה וחיבורים רבים. חלק מתשובותיו נדפסו בשני חלקי ספרו "משפט וצדקה ביעקב" (נדפסו בנא-אמון, מצרים, בשנת תרנ"ד ובשנת תרס"ג), חלקן נדפסו בספרי בני דורו וחלקן נותרו בכתבי-יד ומחכים לגואל.

היעב"ץ נודע בכחו כמשורר ומליץ ואף חיבר ספרים בחכמה זו, ביניהם נודע ספרו "עת לכל חפץ" (נא-אמון, תרנ"ג), ובו כארבע מאות פיוטים ושירים מפרי עטו. החיד"א כותב עליו ועל חיבוריו בספרו "שם הגדולים" ומתייחס גם למנהגו לעטר את ספריו בהגהות רבות: "...וחיבר חבורים הרבה, ומלבד רוב ספרים שחיבר, כל הספרים שהיו לו מלאים על כל גדותיו מכתיבתו בגליונות. והיה לו יד בקבלה מעשית" (מערכת גדולים י, רנו); "עט סופר – כתב-יד, חיבר הרב מ' יעקב ן' צור ז"ל בתקון סדרי שטרות, וחיבר חבורים הרבה כמ"ש בח"א... והרבה לכתוב בכל גליוני ספריו, והיה בקי בכל מנהגי הרבנים מספרד הבאים מהגירוש ולא הניח דבר גדול ודבר קטן הכל בכתב..." (מערכת ספרים ע, לא).

צאצאי היעב"ץ, בני משפחת אבן צור – רבני פאס

זכה היעב"ץ שצאצאיו – דור אחר דור – היו מגדולי החכמים ומרביצי התורה על מקומו בעיר פאס. כתיבותיהם וחתימותיהם מופיעות בכרכים שלפנינו:

רבי רפאל עובד אבן צור (תס"ו-תקכ"ט; מלכי רבנן, דף קה, א), בנו היחיד של היעב"ץ (מתוך שבעה עשר בנים) שנותר בחיים אחר פטירת אביו. כיהן כבר בחיי אביו (החל משנת תק"י) כדיין ב"בית דין של חמש" בפאס.

בנו, רבי שלמה שמואל אבן צור (נפטר תקנ"ב; מלכי רבנן, דף קכב), כיהן בדיינות פאס יחד עם רבי אליהו הצרפתי ורבי מתתיה סירירו.

לרבי שלמה שמואל אבן צור נולדו שני בנים: האחד הוא רבי יעקב אבן צור (השני; נפטר תר"י; מלכי רבנן, דף סה, א), ובנו היה רבי שלמה אליהו אבן צור (שאב"ץ; תקפ"ב-תרל"ג; מלכי רבנן, דף קטז, א), מחכמי פאס, מחבר ומגיה.

בנו השני של רבי שלמה שמואל הוא רבי רפאל אבן צור (נפטר תקפ"ו; מלכי רבנן, דף קה, א), דיין בפאס, מחבר "זכרון לבני ישראל" – כללים ודינים, וחיבורים נוספים.

בנו, רבי שלמה אבן צור (תקס"ה-תר"ג; מלכי רבנן, דף קטז, א), מחכמי פאס, מחבר "פני שלמה" – ליקוטים וחידושים על שולחן ערוך, "זבחי רצון" על הלכות שחיטה וטריפות, ועוד.

בנו, רבי רפאל אבן צור האחרון (תק"ץ-תרע"ז; מלכי רבנן, דף קה, ב), אב"ד פאס על מקום אבותיו, מחבר שו"ת וחידושים, ועורך כתבי אבותיו.

מפעלו של רבי רפאל אבן צור האחרון והאוסף שלפנינו

אחד ממפעליו הגדולים של רבי רפאל אבן צור האחרון היה קיבוץ ושימור כתביהם של חכמי מרוקו. הוא היה אוהב ספר וברשותו הייתה ספרייה חשובה, שהורכבה מכתבי-היד והספרים שירש מאבותיו, לצד ספרים וכתבי-יד שהשיג ורכש בעצמו.

ב"מלכי רבנן" (דף קה, ב) נכתב על כך: "הרב הנז' מאהבתו לספרות ישראל אסף וקבץ ספרים רבים כל מקצועות התורה נוסף על ספרים שירש מאבותיו הקדושים לרוב והניח אחריו אוצר גדול מלא ספרים ובתוכם כמה ספרים כ"י להראשונים ומעולם לא העלים עינו אפילו מעלה א' כ"י היה מקבץ עלים מפוזרים ומחברם לכרכים עד שברוב הימים הניח אחריו כרכים רבים".

בסביבות שנת תר"ן קמה חברת "דובב שפתי ישנים", שמטרתה היתה להוציא לאור את חיבוריהם של אבותיו הקדושים ושל חכמי ורבני מרוקו. החברה הוקמה על ידי רבי רפאל אהרן בן שמעון, יליד מרוקו, שכיהן כרב במצרים. רבי רפאל אבן צור היה הרוח החיה בחברה זו, וספריית כתבי-היד שלו היוותה בסיס לפרסומיה של החברה. בין הספרים החשובים שיצאו לאור במסגרת זו היה שו"ת משפט וצדקה ביעקב, שנדפס בשני כרכים, בנא אמון תרנ"ד-תרס"ג. ספר זה שבמרכזו פסקיו של רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ, משמש למעשה אסופה יקרת ערך ורבת חשיבות של תקנות, תשובות ופסקי דין מאת חכמי ורבני מרוקו לדורותיהם, בערים השונות, החל משנות הש', דרך תקופתו של היעב"ץ, וכלה בדור שאחרי היעב"ץ – בעת פעילותו של בית הדין של חמש בפאס. הספר הוא אוצר בלום של הפסיקה ההלכתית של גדולי מרוקו בדורות אלו. רבים מהפסקים שבתוכו נדפסו מתוך כרכי האסופות שלפנינו, שהיו באוצרו של רבי רפאל אבן צור (בכל הכרכים רישומים בכתב-ידו, בהם מספור דפים ומספור קטלוגי של הכרכים). עם זאת, רבים מן הפסקים והתשובות שלפנינו טרם נדפסו.

בכרכי האסופות שלפנינו, אותם ליקט רבי רפאל אבן צור, נתקבצו כתביהם וחתימותיהם של גדולי חכמי מרוקו המפורסמים, בהם רבותיו של היעב"ץ וגדולי החכמים בפאס בדור שלפניו, וכן גדולי חכמי מרוקו שעמדו בקשרי תורה וידידות עם היעב"ץ, ואשר חלקם אף ישבו עמו בדיינות, במיוחד בעיר מכנאס, בה שהה היעב"ץ מספר שנים וכיהן בבית הדין בעיר.

עוד מחכמי פאס החשובים הכותבים והחותמים בכרכים שלפנינו

רבו של היעב"ץ – רבי יהודה אבן עטר, מוהריב"ע (תט"ו-תצ"ג; מלכי רבנן, דף מו-מז), מגדולי רבני מרוקו וראש הרבנים בפאס, בעל "מנחת יהודה". במרוקו היה מכונה "רבי אל-כביר" (=הרב הגדול), ונודעו עליו סיפורי מופתים רבים. החיד"א כותב עליו ב"שם הגדולים": "והרב ז"ל היה מלומד בנסים וכמה נפלאות אזני תשמענה שאירעו לו הן בעודנו חי וגם אחר פטירתו הן למתפלל על מצבתו הן לנשבע בשם הרב ז"ל... ושמעתי מפי רבנן קדישי חכמי המערב כי היה איש אלהים קדוש... והושלך לגוב אריות וניצול אחר שנשאר שם יום ולילה, והיה קדוש ה' גדול והיו נשבעים כל אדם בו והנשבע על שקר – ימות...".

חכמים נוספים מגדולי פאס בדור שלפני היעב"ץ, הם: רבי מנחם סירירו (נפטר תס"א; מלכי רבנן, דף פג), רבם של מוהריב"ע ושל היעב"ץ; רבי וידאל הצרפתי (השלישי, שצ"א-תס"ד; מלכי רבנן, דף לא, א), אף הוא מרבותיו של היעב"ץ.

כן מופיעים לפנינו פסקיהם וחתימותיהם של דייני "בית הדין של חמש בפאס", שפעל לאחר היעב"ץ על ידי תלמידיו, ובהם: רבי אליהו הצרפתי (תע"ה-תקס"ה; מלכי רבנן, דף כ, ב), רבי שאול אבן דנאן (מלכי רבנן, דף קיא, ב), רבי משה בן זמרא (נפטר תקל"ח; מלכי רבנן, דף פט-צ), ורבי מתתיה סירירו (נפטר לפני שנת תק"נ; מלכי רבנן, דף צח, א).

לפנינו גם כתיבותיו וחתימותיו של רבי שמואל אלבאז, הרשב"א (תנ"ח-תק"ט; מלכי רבנן, דף קכ-קכא), מגדולי פאס בתקופת מוהריב"ע והיעב"ץ. חברו של ה"אור החיים הקדוש". החיד"א כותב עליו (בשם הגדולים; ערך עז והדר): "...ושמעתי מתלמידי תלמידיו תוקף גדולתו בעומק העיון ישר בהוראה ותלמודו שגור מסודר בפיו, והרב המופלא חסידא קדישא מהר"ח ן' עטר בספר פרי תאר קורא אותו אחי הרשב"א...".

כן מופיעים לפנינו פסקיהם וחתימותיהם של רבים נוספים מגדולי פאס, כגון: רבי עמנואל סירירו (נולד תס"ה; מלכי רבנן, דף קג, א), רבי אברהם אבן דנאן (מלכי רבנן, דף טז, ב), רבי שלום אדרעי (מלכי רבנן, דף קיב, ב), רבי סעדיה אבן דנאן (מלכי רבנן, דף קא), רבי יהודה ב"ר יוסף הלוי (מלכי רבנן, דף מה, א), רבי מימון אפלאלו (מלכי רבנן, דף פא, א) ורבי יעקב ן' מלכה (נפטר תקל"א; מלכי רבנן, דף סד, א). 

חכמי משפחת בירדוגו ממכנאס

משפחת בירדוגו (ברדוגו) המפוארת, מן המשפחות הנכבדות ביותר במרוקו, הגיעה למרוקו עם המגורשים מספרד בשנות רנ"ב-רנ"ז (1492-1497) וצאצאיה התרכזו בעיר מכנאס. מסורת משפחתית מספרת כי הם מצאצאי דוד המלך. משפחת בירדוגו העמידה מתוכה רבנים, ראשי ישיבות ומנהיגי קהילה, דור אחר דור עד ימינו אלה.

בין החכמים הבולטים מבני משפחת בירדוגו, שכתבי-ידם וחתימותיהם באים בפריטים שלפנינו:

רבי משה בירדוגו, הרב המשבי"ר (תל"ט-תצ"א; מלכי רבנן, דף צד, ב) – אב"ד מכנאס, בעל "ראש משביר" וחיבורים נוספים. מגדולי חכמי מרוקו ופוסקיה. ה"אור החיים" הקדוש היה תלמיד-חבר שלו, ומזכירו בין היתר בספרו "חפץ ה'" (שבת י, ב): "ואם הייתי מספר גופא דעובדא של הפירוש הזה ממש רוח הקודש הופיעה, ונתכוונו לו בהיסח הדעת בבית הכנסת, אני ואחי גדול החכמים הרב רבי משה בירדוגו אשר נפשי קשורה בנפשו". החיד"א ב"שם הגדולים" (מערכת ספרים, ערך משביר) כותב: "ושמעתי מהרב המופלא חסידא קדישא כמהר"ר חיים ן' עטר זלה"ה שהיה מספר בשבחו ביושר עיונו בעומק העיון...". הרב המשבי"ר היה ידיד קרוב של היעב"ץ, ובהגיע היעב"ץ למכנאס (בשנים תע"ח-תע"ט), כיהנו יחד בבית הדין בעיר, ומצודתם הייתה פרוסה על פני כל קהילות מרוקו.

רבי מרדכי בירדוגו, הרב המרבי"ץ (תע"ה-תקכ"ב; מלכי רבנן, דף פז, ב) המכונה גם "מרדכי הצדיק". בן דודו של הרב המשבי"ר, שהיה גם תלמידו וחתנו. מגדולי חכמי מכנאס וממנהיגי יהדות מרוקו אחר פטירת הרב המשבי"ר. לאחר פטירת אחיו רבי יהודה בירדוגו, נתמנה לדיין ב"ב"ד של שלש במכנאס", יחד עם רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט) ואחיו רבי יעקב טולידאנו (מהרי"ט).

רבי יהודה בירדוגו (ת"נ-תק"ד; מלכי רבנן, דף מד, א) – תלמיד הרב המשבי"ר, אחיו הגדול של הרב המרבי"ץ, מחכמי בית הדין במכנאס. חברו של ה"אור החיים" הקדוש. בעל "מים עמוקים" ("כשמו כן הוא עמוק עמוק מי ימצאנו עד שהוצרכו רבנים הבאים אחריו לחבר פירוש לדבריו...", מלכי רבנן, שם).

רבי יקותיאל בירדוגו (תצ"ו-תקס"ב; מלכי רבנן, דף עח, ב), בנו ותלמידו של הרב המרבי"ץ. לאחר פטירת אביו נתמנה תחתיו לדיין במכנאס, כיהן ב"בית הדין של שלש" בעיר, ובהמשך נתמנה לאב בית הדין. בניו של רבי יקותיאל בירדוגו: רבי פתחיה מרדכי בירדוגו (תקכ"ד-תק"פ), דיין וראש ישיבה בעיר מכנאס, ומגדולי חכמי העיר. מחבר הספרים "פתוחי חותם" ו"נופת צופים"; ורבי יעקב בירדוגו (תקמ"ו-תר"ג), מגדולי חכמי מכנאס, כיהן כראב"ד במכנאס. "היה מפורסם בכל ערי המערב בחכמתו וקדושתו" (מלכי רבנן, דף ע). מחמת ההערצה אליו כונה בדורו "לחכם" [=החכם], וידועים סיפורי מופת אודותיו. מחבר "שופריה דיעקב", "קול יעקב" ועוד ספרים.

רבי רפאל בירדוגו (תק"ו-תקפ"ב; מלכי רבנן, דף קו-קז), נודע בכינויו: "המלאך רפאל" על שם קדושתו המופלגת (ראו "מלכי רבנן" דפים קו-קז). בנו ותלמידו של הרב המרבי"ץ. למד תורה גם מפי אחיו הגדול רבי יקותיאל בירדוגו, שהיה מגדולי חכמי העיר. אחיינו, רבי יעקב ב"ר יקותיאל בירדוגו, כותב עליו בתשובה: "...ובפרט הרב מר דודי, שהוא אילן גדול לסמוך עליו... ואפילו בחייו כל חכמי דורו היו נשמעים לו כמשה מפי הגבורה" (שו"ת שופריה דיעקב, סימן כו). במלכי רבנן (שם) נכתב עליו: "הרב הנז' נודעה גדולתו ותורתו בכל המערב... וכל חכמי המערב שתו מימי תורתו...".

בנו של רבי רפאל בירדוגו: רבי מימון בירדוגו, הרב המבי"ן (תקכ"ז-תקפ"ד; מלכי רבנן, דף פא), מחכמי פאס, בעל "לב מבין" ו"פני מבין".

חכמי משפחת טולידאנו ממכנאס

משפחת טולידאנו, משפחה רמת יחס ועתיקת יומין שמקורה בטולידו שבספרד, הצמיחה רבנים ותלמידי חכמים רבים במרוקו. החל מהמאה ה-16 התרכזו בני המשפחה בעיר מכנאס, ושם היו לרבנים, דיינים ומרביצי תורה.

בין החכמים הבולטים מבני משפחת טולידאנו, שכתבי-ידם וחתימותיהם באים בפריטים שלפנינו:

רבי משה (ב"ר חיים) טולידאנו (ת"ד בערך-תפ"ג; מלכי רבנן, דף צד-צה), כיהן בדיינות לצד אחיו רבי חביב (ב"ר חיים) טולידאנו (תי"ח-תע"ו; מלכי רבנן, דף לב) – שניהם עמדו בראש הנהגת קהילת מכנאס.

רבי חיים טולידאנו, מהרח"ט (תמ"ז בערך-תק"י; מלכי רבנן, דף לז) תלמיד הרב המשבי"ר. שימש כדיין במכנאס לצד היעב"ץ, הרב המשבי"ר ורבי משה אדאהן, ובהמשך התמנה לאב"ד ורב העיר. מחבר שו"ת "חק ומשפט", ספר "עץ הדעת" על הש"ס וארבעה טורים, ועוד חיבורים.

רבי יעקב טולידאנו, מהרי"ט (ת"ן-תקל"א; מלכי רבנן, דף סט). תלמיד הרב המשבי"ר. בשנת ת"ץ לאחר עזיבת היעב"ץ את מכנאס, מינה אותו רבו לדיין בבית דינו. לאחר פטירת אחיו, רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט), בשנת תק"י, נתמנה תחתיו לאב"ד ורב העיר. במלכי רבנן נכתב עליו "ונחשב נושא דגל ההוראה בכל ערי המערב". מחבר "אהל יעקב" ועוד חיבורים.

בניו: רבי משה טולידאנו (נפטר תקל"ח; מלכי רבנן, דף צה), ורבי ברוך טולידאנו (תצ"ח-תקע"ז; מלכי רבנן, דף כד, ב).

רבי משה (ב"ר דניאל) טולידאנו, מהרמ"ט (תפ"ד-תקל"ג; מלכי רבנן, דף צה, א). תלמיד הרב המרבי"ץ ותלמיד מהרח"ט. מגדולי חכמי מכנאס. חיבר את הספרים "מלאכת הקודש", "השמים החדשים", "משחת קודש" ועוד. בשנת תקכ"ט התמנה לדיין בבית הדין הגדול במכנאס יחד עם רבי שלמה טולידאנו (מהרש"ט; בן דודו) ורבי יקותיאל בירדוגו. בשנתיים הראשונות לדיינותו כיהן יחד עם רבי יעקב טולידאנו (המהרי"ט). מאז פטירת המהרי"ט כונה בית דינם בפי שאר חכמי מרוקו: "בית דין של שלש במכנאס".

רבי שלמה טולידאנו, מהרש"ט (נפטר תקמ"ט; מלכי רבנן, דף קטז, ב). תלמיד מהרי"ט. מחכמי ודייני מכנאס. ישב ב"בית דין של שלוש" עם רבי יקותיאל בירדוגו. מחבר "פסקי מהרש"ט".

עוד מחכמי מכנאס

רבי יוסף בן בהתית (נפטר תע"א; מלכי רבנן, דף נח-נט), מחכמי מכנאס, רבו של הרב המשבי"ר.

רבי שמואל בן וַאעִיש (תצ"ח-תקע"ח), מגדולי חכמי מכנאס ומראשי הישיבה בעיר – "חסיד ובעל מעשים טובים... חכם גדול קולע אל השערה... ובעת מותו נראו פלאות גדולות... דיין ומצויין, זקן ויושב בישיבה, ומתנהג בחסידות..." (מלכי רבנן, דף קכא). בספר "מלכי רבנן" (שם) מסופרים עליו מעשי פלא ומופת, בהם הסיפור על הברחת אריה מהעיר, לאחר שראה את כוח קדושתו הרבה.

רבי משה אדהאן, מהרמ"א (נפטר תצ"ז; מלכי רבנן, דף פח, ב). ישב בבית דינם של הרב המשבי"ר והיעב"ץ, ואחר פטירת הרב המשבי"ר נתמנה לאב"ד מכנאס. "ושמע

קטגוריה
כתבי-יד ומכתבים – יהדות מרוקו – אוסף משפחת אבן-צור מפאס
קָטָלוֹג
הצג פרטים

פריט 23 כרך פסקי דין, תשובות, דרשות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות היעב"ץ וצאצאיו וגדולי מרוקו, המאות ה-18 וה-19

כרך פסקי דין, שו"ת דרשות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות רבי יעקב אבן צור (היעב"ץ) וצאצאיו; אוטוגרפים וחתימות גדולי חכ
כרך פסקי דין, שו"ת דרשות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות רבי יעקב אבן צור (היעב"ץ) וצאצאיו; אוטוגרפים וחתימות גדולי חכ
כרך פסקי דין, שו"ת דרשות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות רבי יעקב אבן צור (היעב"ץ) וצאצאיו; אוטוגרפים וחתימות גדולי חכ
כרך פסקי דין, שו"ת דרשות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות רבי יעקב אבן צור (היעב"ץ) וצאצאיו; אוטוגרפים וחתימות גדולי חכ
כרך פסקי דין, שו"ת דרשות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות רבי יעקב אבן צור (היעב"ץ) וצאצאיו; אוטוגרפים וחתימות גדולי חכ
כרך פסקי דין, שו"ת דרשות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות רבי יעקב אבן צור (היעב"ץ) וצאצאיו; אוטוגרפים וחתימות גדולי חכ
כרך פסקי דין, שו"ת דרשות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות רבי יעקב אבן צור (היעב"ץ) וצאצאיו; אוטוגרפים וחתימות גדולי חכ
כרך פסקי דין, שו"ת דרשות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות רבי יעקב אבן צור (היעב"ץ) וצאצאיו; אוטוגרפים וחתימות גדולי חכ
כרך פסקי דין, שו"ת דרשות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות רבי יעקב אבן צור (היעב"ץ) וצאצאיו; אוטוגרפים וחתימות גדולי חכ
כרך פסקי דין, שו"ת דרשות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות רבי יעקב אבן צור (היעב"ץ) וצאצאיו; אוטוגרפים וחתימות גדולי חכ
כרך פסקי דין, שו"ת דרשות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות רבי יעקב אבן צור (היעב"ץ) וצאצאיו; אוטוגרפים וחתימות גדולי חכ
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
כרך פסקי דין, תשובות, דרשות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות היעב כרך פסקי דין, תשובות, דרשות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות היעב כרך פסקי דין, תשובות, דרשות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות היעב כרך פסקי דין, תשובות, דרשות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות היעב כרך פסקי דין, תשובות, דרשות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות היעב כרך פסקי דין, תשובות, דרשות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות היעב כרך פסקי דין, תשובות, דרשות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות היעב כרך פסקי דין, תשובות, דרשות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות היעב כרך פסקי דין, תשובות, דרשות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות היעב כרך פסקי דין, תשובות, דרשות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות היעב כרך פסקי דין, תשובות, דרשות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות היעב
11 PHOTOS
מכירה פומבית 100 – כתבי-יד וספרים עבריים חשובים מאוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד 21.1.25
פתיחה: $4,000
הערכה: $6,000 - $10,000
נמכר ב: $22,500
כולל עמלת קונה

כרך פסקי דין, שו"ת דרשות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות רבי יעקב אבן צור (היעב"ץ) וצאצאיו; אוטוגרפים וחתימות גדולי חכמי מרוקו. מרוקו (בעיקר פאס), המאה ה-18 וראשית המאה ה-19.


רוב הכרך הוא בכתיבות אוטוגרפיות וחתימות של רבני משפחת אבן צור מפאס. כולל: מספר דפים בכתיבת ידו של רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ (דפים 184-165, 168), בהם ראשי פרקים לדרשות (בין היתר: "ג' דרושים של מהר"ר שלמה אבודרהם זלה"ה"); דף בכתיבת ידו וחתימתו של היעב"ץ (דף 174; בעניין "מה שנהגו להתיר נדרים בעמידה"), ופסק דין בכתב-ידו וחתימתו (המלאה) של היעב"ץ (דף 182); דף בכתב-יד וחתימת רבי יהודה ב"ר ראובן אבן צור – אחיו של היעב"ץ (175); דפים וקונטרסים רבים בכתיבת רבי שלמה אבן צור (השני), בהם: חידושי דינים, דרושים, העתקות שו"ת ופסקים, וליקוטים שונים; קונטרס "טעמים של הלכות פסח" (כנראה בכתיבת רבי רפאל אבן צור האחרון), עם רישום בעמוד הראשון: "של אבא כמוהר"ר שלמה אבן צור זצוק"ל".
עמם נכרכו פסקי דין ותשובות מגדולי חכמי מרוקו בדורו של היעב"ץ ובדור שאחריו, בהם: פסק דין בכתב-יד וחתימות רבי יהודה בן עטר (הראשון; חתום פעמיים), מפאס תצ"א, עמו חתומים רבי מימון בוסידאן, רבי מרדכי צבע, וחכמים נוספים.
כמו כן כולל הכרך: פסקים רבים מאת רבי אליהו הצרפתי מפאס, בין השנים תקנ"ג-תקס"ב בערך, מרביתם כתובים ביד סופרו רבי יוסף אשריקי, וחתומים בחתימת ידו (דפים 7-13, 16-17, 27-31, 44-47; סה"כ חתום 14 פעמים); אחד הפסקים מאושר בכתב-יד וחתימת רבי יהודה בן עטר השני (דף 16ב); כולל גם מכתבים שנשלחו אל רבי אליהו הצרפתי, על ידי רבי ידידיה משה מונסונייגו (דף 48) ורבי יוסף בכה"ר שמעיה הכהן (דף 6); שלושה פסקים בחתימות רבי אברהם אציני, רבי אברהם אדהאן ורבי יהודה סירירו (פעם אחת), צפרו, סיון תקנ"ג; מכתב שאלה בחתימת רבי ידידיה מונסונייגו, עם תשובה בחתימות רבי יהושע יש"י [ישראל יעקב – עולייל], רבי עמור אביטבול, רבי שמואל אלבאז ורבי עמרם אלבאז (דף 93); פסקים עם חתימות נוספות; דפים נוספים במספר כתיבות שלא זוהו על ידינו.

[204] דף. 16 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. קונטרסים ודפים מנותקים. כריכה חדשה, לא מחוברת, עם קופסה תואמת.

מקור:
1. אוסף משפחת אבן צור, פאס, מרוקו.
2. אוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד – מרוקו 27.
ספרות: ויקטור קלגסבלד, Catalogue des manuscrits marocains de la collection Klagsbald, פריס, 1980, עמ' 60-61.

אוצר כתבי-היד של חכמי מרוקו – אוסף משפחת אבן צור

בשנות השישים של המאה ה-20 נוסף לאוסף קלגסבלד נדבך חשוב במיוחד – אוצר כתבי-היד של משפחת אבן צור בפאס. אוסף זה כולל כרכים רבים, בהם אסופות פסקי דין ותכתובות בהלכה בין גדולי חכמי מרוקו, במרכזם רבי יעקב אבן צור, היעב"ץ, מגדולי מרוקו, אב"ד פאס, ומאבות המשפחה. האוסף נלקט בקפידה על ידי רבי רפאל אבן צור האחרון (ראו להלן), ונשמר בשלמותו בידי משפחת אבן צור בפאס, עד שנרכש בידי אביגדור קלגסבלד. חשיבותו של אוסף זה לא תסולא בפז, בהיותו ריכוז ענק ונדיר של תורתם ופסקיהם של חכמי מרוקו לדורותיהם, אשר נשמר בשלמותו במשך דורות רבים. חלקים גדולים מאוסף זה טרם נחקרו וטרם נדפסו. בנוסף, משמר האוסף שלפנינו מקבץ יחיד בהיקפו של אוטוגרפים – כתיבות יד קדשם של גדולי מרוקו, עם חתימותיהם הייחודיות, הקליגרפיות-מסולסלות. בראשם כתיבת יד קדשו של ה"אור החיים" הקדוש וחבריו.

רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ

במרכזו של האוסף, פסקים ואוטוגרפים רבים מאת הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור, היעב"ץ (תל"ג-תקי"ג; מלכי רבנן, דף סד-סה), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה"אור החיים" הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר (מוהריב"ע) בעירו פאס, אז חיבר את החיבור "עט סופר", העוסק בדיני ומנהגי כתיבת שטרות. עם פטירת רבי וידאל הצרפתי התמנה רבי יהודה בן עטר לראב"ד והיעב"ץ התמנה לדיין בבית הדין לצדו.

היעב"ץ, יחד עם רבי יהודה בן עטר ועוד מחכמי דורו, היה מן המסכימים על הספר "חפץ ה'" לרבי חיים בן עטר בעל "אור החיים" (נדפס באמשטרדם, תצ"ב). לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב"ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב היו פונים אליו בשאלות הלכתיות. היעב"ץ נאלץ לעזוב מספר פעמים את עירו פאס. בין השנים תע"ט-תפ"ח שהה במכנאס, ובזמן הרעב של שנת תצ"ח נדד לטיטואן. גם בערים אלו זכה לכבוד גדול, ישב לדון בראש רבני המקום ואף חתם ראשון על פסקי הדין. בשנותיו האחרונות סמך חמשה מתלמידיו לשמש לצדו בהנהגה. חכמים אלה נקראו "בית דין של חמש", והם שימשו כמנהיגי הציבור בזקנותו ולאחר פטירתו. הוא כתב תשובות רבות בהלכה וחיבורים רבים. חלק מתשובותיו נדפסו בשני חלקי ספרו "משפט וצדקה ביעקב" (נדפסו בנא-אמון, מצרים, בשנת תרנ"ד ובשנת תרס"ג), חלקן נדפסו בספרי בני דורו וחלקן נותרו בכתבי-יד ומחכים לגואל.

היעב"ץ נודע בכחו כמשורר ומליץ ואף חיבר ספרים בחכמה זו, ביניהם נודע ספרו "עת לכל חפץ" (נא-אמון, תרנ"ג), ובו כארבע מאות פיוטים ושירים מפרי עטו. החיד"א כותב עליו ועל חיבוריו בספרו "שם הגדולים" ומתייחס גם למנהגו לעטר את ספריו בהגהות רבות: "...וחיבר חבורים הרבה, ומלבד רוב ספרים שחיבר, כל הספרים שהיו לו מלאים על כל גדותיו מכתיבתו בגליונות. והיה לו יד בקבלה מעשית" (מערכת גדולים י, רנו); "עט סופר – כתב-יד, חיבר הרב מ' יעקב ן' צור ז"ל בתקון סדרי שטרות, וחיבר חבורים הרבה כמ"ש בח"א... והרבה לכתוב בכל גליוני ספריו, והיה בקי בכל מנהגי הרבנים מספרד הבאים מהגירוש ולא הניח דבר גדול ודבר קטן הכל בכתב..." (מערכת ספרים ע, לא).

צאצאי היעב"ץ, בני משפחת אבן צור – רבני פאס

זכה היעב"ץ שצאצאיו – דור אחר דור – היו מגדולי החכמים ומרביצי התורה על מקומו בעיר פאס. כתיבותיהם וחתימותיהם מופיעות בכרכים שלפנינו:

רבי רפאל עובד אבן צור (תס"ו-תקכ"ט; מלכי רבנן, דף קה, א), בנו היחיד של היעב"ץ (מתוך שבעה עשר בנים) שנותר בחיים אחר פטירת אביו. כיהן כבר בחיי אביו (החל משנת תק"י) כדיין ב"בית דין של חמש" בפאס.

בנו, רבי שלמה שמואל אבן צור (נפטר תקנ"ב; מלכי רבנן, דף קכב), כיהן בדיינות פאס יחד עם רבי אליהו הצרפתי ורבי מתתיה סירירו.

לרבי שלמה שמואל אבן צור נולדו שני בנים: האחד הוא רבי יעקב אבן צור (השני; נפטר תר"י; מלכי רבנן, דף סה, א), ובנו היה רבי שלמה אליהו אבן צור (שאב"ץ; תקפ"ב-תרל"ג; מלכי רבנן, דף קטז, א), מחכמי פאס, מחבר ומגיה.

בנו השני של רבי שלמה שמואל הוא רבי רפאל אבן צור (נפטר תקפ"ו; מלכי רבנן, דף קה, א), דיין בפאס, מחבר "זכרון לבני ישראל" – כללים ודינים, וחיבורים נוספים.

בנו, רבי שלמה אבן צור (תקס"ה-תר"ג; מלכי רבנן, דף קטז, א), מחכמי פאס, מחבר "פני שלמה" – ליקוטים וחידושים על שולחן ערוך, "זבחי רצון" על הלכות שחיטה וטריפות, ועוד.

בנו, רבי רפאל אבן צור האחרון (תק"ץ-תרע"ז; מלכי רבנן, דף קה, ב), אב"ד פאס על מקום אבותיו, מחבר שו"ת וחידושים, ועורך כתבי אבותיו.

מפעלו של רבי רפאל אבן צור האחרון והאוסף שלפנינו

אחד ממפעליו הגדולים של רבי רפאל אבן צור האחרון היה קיבוץ ושימור כתביהם של חכמי מרוקו. הוא היה אוהב ספר וברשותו הייתה ספרייה חשובה, שהורכבה מכתבי-היד והספרים שירש מאבותיו, לצד ספרים וכתבי-יד שהשיג ורכש בעצמו.

ב"מלכי רבנן" (דף קה, ב) נכתב על כך: "הרב הנז' מאהבתו לספרות ישראל אסף וקבץ ספרים רבים כל מקצועות התורה נוסף על ספרים שירש מאבותיו הקדושים לרוב והניח אחריו אוצר גדול מלא ספרים ובתוכם כמה ספרים כ"י להראשונים ומעולם לא העלים עינו אפילו מעלה א' כ"י היה מקבץ עלים מפוזרים ומחברם לכרכים עד שברוב הימים הניח אחריו כרכים רבים".

בסביבות שנת תר"ן קמה חברת "דובב שפתי ישנים", שמטרתה היתה להוציא לאור את חיבוריהם של אבותיו הקדושים ושל חכמי ורבני מרוקו. החברה הוקמה על ידי רבי רפאל אהרן בן שמעון, יליד מרוקו, שכיהן כרב במצרים. רבי רפאל אבן צור היה הרוח החיה בחברה זו, וספריית כתבי-היד שלו היוותה בסיס לפרסומיה של החברה. בין הספרים החשובים שיצאו לאור במסגרת זו היה שו"ת משפט וצדקה ביעקב, שנדפס בשני כרכים, בנא אמון תרנ"ד-תרס"ג. ספר זה שבמרכזו פסקיו של רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ, משמש למעשה אסופה יקרת ערך ורבת חשיבות של תקנות, תשובות ופסקי דין מאת חכמי ורבני מרוקו לדורותיהם, בערים השונות, החל משנות הש', דרך תקופתו של היעב"ץ, וכלה בדור שאחרי היעב"ץ – בעת פעילותו של בית הדין של חמש בפאס. הספר הוא אוצר בלום של הפסיקה ההלכתית של גדולי מרוקו בדורות אלו. רבים מהפסקים שבתוכו נדפסו מתוך כרכי האסופות שלפנינו, שהיו באוצרו של רבי רפאל אבן צור (בכל הכרכים רישומים בכתב-ידו, בהם מספור דפים ומספור קטלוגי של הכרכים). עם זאת, רבים מן הפסקים והתשובות שלפנינו טרם נדפסו.

בכרכי האסופות שלפנינו, אותם ליקט רבי רפאל אבן צור, נתקבצו כתביהם וחתימותיהם של גדולי חכמי מרוקו המפורסמים, בהם רבותיו של היעב"ץ וגדולי החכמים בפאס בדור שלפניו, וכן גדולי חכמי מרוקו שעמדו בקשרי תורה וידידות עם היעב"ץ, ואשר חלקם אף ישבו עמו בדיינות, במיוחד בעיר מכנאס, בה שהה היעב"ץ מספר שנים וכיהן בבית הדין בעיר.

עוד מחכמי פאס החשובים הכותבים והחותמים בכרכים שלפנינו

רבו של היעב"ץ – רבי יהודה אבן עטר, מוהריב"ע (תט"ו-תצ"ג; מלכי רבנן, דף מו-מז), מגדולי רבני מרוקו וראש הרבנים בפאס, בעל "מנחת יהודה". במרוקו היה מכונה "רבי אל-כביר" (=הרב הגדול), ונודעו עליו סיפורי מופתים רבים. החיד"א כותב עליו ב"שם הגדולים": "והרב ז"ל היה מלומד בנסים וכמה נפלאות אזני תשמענה שאירעו לו הן בעודנו חי וגם אחר פטירתו הן למתפלל על מצבתו הן לנשבע בשם הרב ז"ל... ושמעתי מפי רבנן קדישי חכמי המערב כי היה איש אלהים קדוש... והושלך לגוב אריות וניצול אחר שנשאר שם יום ולילה, והיה קדוש ה' גדול והיו נשבעים כל אדם בו והנשבע על שקר – ימות...".

חכמים נוספים מגדולי פאס בדור שלפני היעב"ץ, הם: רבי מנחם סירירו (נפטר תס"א; מלכי רבנן, דף פג), רבם של מוהריב"ע ושל היעב"ץ; רבי וידאל הצרפתי (השלישי, שצ"א-תס"ד; מלכי רבנן, דף לא, א), אף הוא מרבותיו של היעב"ץ.

כן מופיעים לפנינו פסקיהם וחתימותיהם של דייני "בית הדין של חמש בפאס", שפעל לאחר היעב"ץ על ידי תלמידיו, ובהם: רבי אליהו הצרפתי (תע"ה-תקס"ה; מלכי רבנן, דף כ, ב), רבי שאול אבן דנאן (מלכי רבנן, דף קיא, ב), רבי משה בן זמרא (נפטר תקל"ח; מלכי רבנן, דף פט-צ), ורבי מתתיה סירירו (נפטר לפני שנת תק"נ; מלכי רבנן, דף צח, א).

לפנינו גם כתיבותיו וחתימותיו של רבי שמואל אלבאז, הרשב"א (תנ"ח-תק"ט; מלכי רבנן, דף קכ-קכא), מגדולי פאס בתקופת מוהריב"ע והיעב"ץ. חברו של ה"אור החיים הקדוש". החיד"א כותב עליו (בשם הגדולים; ערך עז והדר): "...ושמעתי מתלמידי תלמידיו תוקף גדולתו בעומק העיון ישר בהוראה ותלמודו שגור מסודר בפיו, והרב המופלא חסידא קדישא מהר"ח ן' עטר בספר פרי תאר קורא אותו אחי הרשב"א...".

כן מופיעים לפנינו פסקיהם וחתימותיהם של רבים נוספים מגדולי פאס, כגון: רבי עמנואל סירירו (נולד תס"ה; מלכי רבנן, דף קג, א), רבי אברהם אבן דנאן (מלכי רבנן, דף טז, ב), רבי שלום אדרעי (מלכי רבנן, דף קיב, ב), רבי סעדיה אבן דנאן (מלכי רבנן, דף קא), רבי יהודה ב"ר יוסף הלוי (מלכי רבנן, דף מה, א), רבי מימון אפלאלו (מלכי רבנן, דף פא, א) ורבי יעקב ן' מלכה (נפטר תקל"א; מלכי רבנן, דף סד, א).

חכמי משפחת בירדוגו ממכנאס

משפחת בירדוגו (ברדוגו) המפוארת, מן המשפחות הנכבדות ביותר במרוקו, הגיעה למרוקו עם המגורשים מספרד בשנות רנ"ב-רנ"ז (1492-1497) וצאצאיה התרכזו בעיר מכנאס. מסורת משפחתית מספרת כי הם מצאצאי דוד המלך. משפחת בירדוגו העמידה מתוכה רבנים, ראשי ישיבות ומנהיגי קהילה, דור אחר דור עד ימינו אלה.

בין החכמים הבולטים מבני משפחת בירדוגו, שכתבי-ידם וחתימותיהם באים בפריטים שלפנינו:

רבי משה בירדוגו, הרב המשבי"ר (תל"ט-תצ"א; מלכי רבנן, דף צד, ב) – אב"ד מכנאס, בעל "ראש משביר" וחיבורים נוספים. מגדולי חכמי מרוקו ופוסקיה. ה"אור החיים" הקדוש היה תלמיד-חבר שלו, ומזכירו בין היתר בספרו "חפץ ה'" (שבת י, ב): "ואם הייתי מספר גופא דעובדא של הפירוש הזה ממש רוח הקודש הופיעה, ונתכוונו לו בהיסח הדעת בבית הכנסת, אני ואחי גדול החכמים הרב רבי משה בירדוגו אשר נפשי קשורה בנפשו". החיד"א ב"שם הגדולים" (מערכת ספרים, ערך משביר) כותב: "ושמעתי מהרב המופלא חסידא קדישא כמהר"ר חיים ן' עטר זלה"ה שהיה מספר בשבחו ביושר עיונו בעומק העיון...". הרב המשבי"ר היה ידיד קרוב של היעב"ץ, ובהגיע היעב"ץ למכנאס (בשנים תע"ח-תע"ט), כיהנו יחד בבית הדין בעיר, ומצודתם הייתה פרוסה על פני כל קהילות מרוקו.

רבי מרדכי בירדוגו, הרב המרבי"ץ (תע"ה-תקכ"ב; מלכי רבנן, דף פז, ב) המכונה גם "מרדכי הצדיק". בן דודו של הרב המשבי"ר, שהיה גם תלמידו וחתנו. מגדולי חכמי מכנאס וממנהיגי יהדות מרוקו אחר פטירת הרב המשבי"ר. לאחר פטירת אחיו רבי יהודה בירדוגו, נתמנה לדיין ב"ב"ד של שלש במכנאס", יחד עם רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט) ואחיו רבי יעקב טולידאנו (מהרי"ט).

רבי יהודה בירדוגו (ת"נ-תק"ד; מלכי רבנן, דף מד, א) – תלמיד הרב המשבי"ר, אחיו הגדול של הרב המרבי"ץ, מחכמי בית הדין במכנאס. חברו של ה"אור החיים" הקדוש. בעל "מים עמוקים" ("כשמו כן הוא עמוק עמוק מי ימצאנו עד שהוצרכו רבנים הבאים אחריו לחבר פירוש לדבריו...", מלכי רבנן, שם).

רבי יקותיאל בירדוגו (תצ"ו-תקס"ב; מלכי רבנן, דף עח, ב), בנו ותלמידו של הרב המרבי"ץ. לאחר פטירת אביו נתמנה תחתיו לדיין במכנאס, כיהן ב"בית הדין של שלש" בעיר, ובהמשך נתמנה לאב בית הדין. בניו של רבי יקותיאל בירדוגו: רבי פתחיה מרדכי בירדוגו (תקכ"ד-תק"פ), דיין וראש ישיבה בעיר מכנאס, ומגדולי חכמי העיר. מחבר הספרים "פתוחי חותם" ו"נופת צופים"; ורבי יעקב בירדוגו (תקמ"ו-תר"ג), מגדולי חכמי מכנאס, כיהן כראב"ד במכנאס. "היה מפורסם בכל ערי המערב בחכמתו וקדושתו" (מלכי רבנן, דף ע). מחמת ההערצה אליו כונה בדורו "לחכם" [=החכם], וידועים סיפורי מופת אודותיו. מחבר "שופריה דיעקב", "קול יעקב" ועוד ספרים.

רבי רפאל בירדוגו (תק"ו-תקפ"ב; מלכי רבנן, דף קו-קז), נודע בכינויו: "המלאך רפאל" על שם קדושתו המופלגת (ראו "מלכי רבנן" דפים קו-קז). בנו ותלמידו של הרב המרבי"ץ. למד תורה גם מפי אחיו הגדול רבי יקותיאל בירדוגו, שהיה מגדולי חכמי העיר. אחיינו, רבי יעקב ב"ר יקותיאל בירדוגו, כותב עליו בתשובה: "...ובפרט הרב מר דודי, שהוא אילן גדול לסמוך עליו... ואפילו בחייו כל חכמי דורו היו נשמעים לו כמשה מפי הגבורה" (שו"ת שופריה דיעקב, סימן כו). במלכי רבנן (שם) נכתב עליו: "הרב הנז' נודעה גדולתו ותורתו בכל המערב... וכל חכמי המערב שתו מימי תורתו...".

בנו של רבי רפאל בירדוגו: רבי מימון בירדוגו, הרב המבי"ן (תקכ"ז-תקפ"ד; מלכי רבנן, דף פא), מחכמי פאס, בעל "לב מבין" ו"פני מבין".

חכמי משפחת טולידאנו ממכנאס

משפחת טולידאנו, משפחה רמת יחס ועתיקת יומין שמקורה בטולידו שבספרד, הצמיחה רבנים ותלמידי חכמים רבים במרוקו. החל מהמאה ה-16 התרכזו בני המשפחה בעיר מכנאס, ושם היו לרבנים, דיינים ומרביצי תורה.

בין החכמים הבולטים מבני משפחת טולידאנו, שכתבי-ידם וחתימותיהם באים בפריטים שלפנינו:

רבי משה (ב"ר חיים) טולידאנו (ת"ד בערך-תפ"ג; מלכי רבנן, דף צד-צה), כיהן בדיינות לצד אחיו רבי חביב (ב"ר חיים) טולידאנו (תי"ח-תע"ו; מלכי רבנן, דף לב) – שניהם עמדו בראש הנהגת קהילת מכנאס.

רבי חיים טולידאנו, מהרח"ט (תמ"ז בערך-תק"י; מלכי רבנן, דף לז) תלמיד הרב המשבי"ר. שימש כדיין במכנאס לצד היעב"ץ, הרב המשבי"ר ורבי משה אדאהן, ובהמשך התמנה לאב"ד ורב העיר. מחבר שו"ת "חק ומשפט", ספר "עץ הדעת" על הש"ס וארבעה טורים, ועוד חיבורים.

רבי יעקב טולידאנו, מהרי"ט (ת"ן-תקל"א; מלכי רבנן, דף סט). תלמיד הרב המשבי"ר. בשנת ת"ץ לאחר עזיבת היעב"ץ את מכנאס, מינה אותו רבו לדיין בבית דינו. לאחר פטירת אחיו, רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט), בשנת תק"י, נתמנה תחתיו לאב"ד ורב העיר. במלכי רבנן נכתב עליו "ונחשב נושא דגל ההוראה בכל ערי המערב". מחבר "אהל יעקב" ועוד חיבורים.

בניו: רבי משה טולידאנו (נפטר תקל"ח; מלכי רבנן, דף צה), ורבי ברוך טולידאנו (תצ"ח-תקע"ז; מלכי רבנן, דף כד, ב).

רבי משה (ב"ר דניאל) טולידאנו, מהרמ"ט (תפ"ד-תקל"ג; מלכי רבנן, דף צה, א). תלמיד הרב המרבי"ץ ותלמיד מהרח"ט. מגדולי חכמי מכנאס. חיבר את הספרים "מלאכת הקודש", "השמים החדשים", "משחת קודש" ועוד. בשנת תקכ"ט התמנה לדיין בבית הדין הגדול במכנאס יחד עם רבי שלמה טולידאנו (מהרש"ט; בן דודו) ורבי יקותיאל בירדוגו. בשנתיים הראשונות לדיינותו כיהן יחד עם רבי יעקב טולידאנו (המהרי"ט). מאז פטירת המהרי"ט כונה בית דינם בפי שאר חכמי מרוקו: "בית דין של שלש במכנאס".

רבי שלמה טולידאנו, מהרש"ט (נפטר תקמ"ט; מלכי רבנן, דף קטז, ב). תלמיד מהרי"ט. מחכמי ודייני מכנאס. ישב ב"בית דין של שלוש" עם רבי יקותיאל בירדוגו. מחבר "פסקי מהרש"ט".

עוד מחכמי מכנאס:

רבי יוסף בן בהתית (נפטר תע"א; מלכי רבנן, דף נח-נט), מחכמי מכנאס, רבו של הרב המשבי"ר.

רבי שמואל בן וַאעִיש (תצ"ח-תקע"ח), מגדולי חכמי מכנאס ומראשי הישיבה בעיר – "חסיד ובעל מעשים טובים... חכם גדול קולע אל השערה... ובעת מותו נראו פלאות גדולות... דיין ומצויין, זקן ויושב בישיבה, ומתנהג בחסידות..." (מלכי רבנן, דף קכא). בספר "מלכי רבנן" (שם) מסופרים עליו מעשי פלא ומופת, בהם הסיפור על הברחת אריה מהעיר, לאחר שראה את כוח קדושתו הרבה.

רבי משה אדהאן, מהרמ"א (נפטר תצ"ז; מלכי רבנן, דף פח, ב). ישב בבית דינם של הרב המשבי"ר והיעב"ץ, ואחר פטירת הרב המשבי"ר נתמנה לאב"ד מכנאס. "ושמענו שהיה חסיד גדול וזכה לרוח הקודש" (מלכי רבנן, שם); ואחיו, רבי מימון אדאהן (נפטר תקט"ו; מלכי רבנן, דף פא, א), מו"ץ במכנאס. על שני אחים אלו כתב החיד"א (שם הגדולים): "מהר"ר משה אדיהאן ואחיו מימון, שני אחים נשואי"ם בחכמה וחסידות במערב הפנימי, ושמענו מקדושתם וגדולתם ז"ל".

בנוסף, מופיעים בכרכים שלפנינו כתביהם וחתימותיהם של גדולי החכמים ממראכש, רבאט, סאלי, צפרו ותיטואן, כפי המפורט להלן.

קטגוריה
כתבי-יד ומכתבים – יהדות מרוקו – אוסף משפחת אבן-צור מפאס
קָטָלוֹג
הצג פרטים

פריט 24 כרך פסקים, תשובות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות מחכמי מרוקו – תק"ל-תק"פ

כרך כתבי-יד, פסקים, מכתבים, תשובות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות מחכמי מרוקו. [מרוקו, תק"ל-תק"פ בקירוב, המאה ה-1
כרך כתבי-יד, פסקים, מכתבים, תשובות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות מחכמי מרוקו. [מרוקו, תק"ל-תק"פ בקירוב, המאה ה-1
כרך כתבי-יד, פסקים, מכתבים, תשובות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות מחכמי מרוקו. [מרוקו, תק"ל-תק"פ בקירוב, המאה ה-1
כרך כתבי-יד, פסקים, מכתבים, תשובות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות מחכמי מרוקו. [מרוקו, תק"ל-תק"פ בקירוב, המאה ה-1
כרך כתבי-יד, פסקים, מכתבים, תשובות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות מחכמי מרוקו. [מרוקו, תק"ל-תק"פ בקירוב, המאה ה-1
כרך כתבי-יד, פסקים, מכתבים, תשובות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות מחכמי מרוקו. [מרוקו, תק"ל-תק"פ בקירוב, המאה ה-1
כרך כתבי-יד, פסקים, מכתבים, תשובות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות מחכמי מרוקו. [מרוקו, תק"ל-תק"פ בקירוב, המאה ה-1
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
הורד תמונה
כרך פסקים, תשובות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות מחכמי מרוקו – תק כרך פסקים, תשובות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות מחכמי מרוקו – תק כרך פסקים, תשובות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות מחכמי מרוקו – תק כרך פסקים, תשובות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות מחכמי מרוקו – תק כרך פסקים, תשובות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות מחכמי מרוקו – תק כרך פסקים, תשובות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות מחכמי מרוקו – תק כרך פסקים, תשובות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות מחכמי מרוקו – תק
7 PHOTOS
מכירה פומבית 100 – כתבי-יד וספרים עבריים חשובים מאוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד 21.1.25
פתיחה: $4,000
הערכה: $6,000 - $8,000
נמכר ב: $23,750
כולל עמלת קונה

כרך כתבי-יד, פסקים, מכתבים, תשובות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות מחכמי מרוקו. [מרוקו, תק"ל-תק"פ בקירוב, המאה ה-18 וראשית המאה ה-19].
קונטרסים של פסקים ותקנות, כתובים וחתומים בידי גדולי חכמי ודייני מרוקו, בעיקר מהערים פאס, מכנאס, מראכש ורבאט.
בחלקו האחרון של הכרך (דפים 75-107) חידושים על מסכת סוכה, כתיבה אוטוגרפית של מחבר, עם מחיקות ותיקונים רבים, ממחבר לא מזוהה.
בין החותמים על הפסקים בכרך שלפנינו: חכמי ודייני פאס - רבי אליהו הצרפתי (חתום 3 פעמים), רבי מתתיה סירירו (חתום פעמיים), רבי שמואל אבן צור, רבי אברהם בן מרדכי הלוי, רבי ידידיה משה מונסונייגו, רבי רפאל יעקב בן סמחון (חתום 3 פעמים), רבי שמואל בן אברהם זמרה; חכמי ודייני מכנאס - רבי יקותיאל בירדוגו (חתום 4 פעמים), רבי רפאל בירדוגו ("המלאך רפאל"; חתום 4 פעמים), רבי משה מאימראן (חתום פעמיים), רבי שלמה טולידאנו (חתום פעמיים), רבי ברוך טולידאנו, רבי מרדכי בירדוגו, רבי יעקב בירדוגו, רבי מסעוד ארוואח; חכמי ודייני תיטואן - רבי יהודה הכהן ורבי משה ב"ר שמואל אלבאז, רבי שלמה אבודרהם ורבי אברהם מונסונייגו, ורבי יהודה אלמאליח; חכמי ודייני צפרו – רבי עמור אביטבול ורבי יהודה אלבאז; וחכמים נוספים.
כולל קונטרסים ארוכים, עם פסקים והעתקי פסקים, חלקם אינם חתומים, וחלקם מאושרים בחתימות חכמים, בהם: העתק פסק דין ממכנאס, משנת תק"א, שהועתק ברבאט בשנת תק"ל, בחתימות רבי יצחק ב"ר יהודה צבע ורבי אליהו ישראל קארסיינטי; העתק פסק מרבאט, משנת תקכ"ה, מאושר בחתימות רבי משה צבאח ורבי חיים ב"ר יעקב ביבאס; העתק פסק מרבאט, משנת תקס"ג, ובסופו פסק אישור בחתימות גדולי חכמי מראכש: רבי אברהם ב"ר יעקב פינטו (השני, תקמ"ב-תקצ"ד), רבי יעקב פינטו (השני, נכדו של רבי יעקב פינטו בעל "מקדש מלך", נפטר תקע"ט), רבי שלמה ב"ר שלם אסבאג (הראשון, נפטר תק"פ) ורבי יוסף ב"ר יצחק חרוש.
חלק מהפסקים והקונטרסים כתובים בכתיבה אוטוגרפית של כמה מן החכמים הנ"ל.


[107] דף. 21 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים ובלאי. סימני עש רבים, עם פגיעות בטקסט. פגמים ומחיקות במספר דפים, עם פגיעות בטקסט. כריכת עור, עשויה ברובה מכריכה ישנה (ממרוקו), עם שדרה חדשה. בלאי ופגמים בכריכה.

מקור:
1. אוסף משפחת אבן צור, פאס, מרוקו.
2. אוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד – מרוקו 41.
ספרות: ויקטור קלגסבלד, Catalogue des manuscrits marocains de la collection Klagsbald, פריס, 1980, עמ' 90-91.

אוצר כתבי-היד של חכמי מרוקו – אוסף משפחת אבן צור

בשנות השישים של המאה ה-20 נוסף לאוסף קלגסבלד נדבך חשוב במיוחד – אוצר כתבי-היד של משפחת אבן צור בפאס. אוסף זה כולל כרכים רבים, בהם אסופות פסקי דין ותכתובות בהלכה בין גדולי חכמי מרוקו, במרכזם רבי יעקב אבן צור, היעב"ץ, מגדולי מרוקו, אב"ד פאס, ומאבות המשפחה. האוסף נלקט בקפידה על ידי רבי רפאל אבן צור האחרון (ראו להלן), ונשמר בשלמותו בידי משפחת אבן צור בפאס, עד שנרכש בידי אביגדור קלגסבלד. חשיבותו של אוסף זה לא תסולא בפז, בהיותו ריכוז ענק ונדיר של תורתם ופסקיהם של חכמי מרוקו לדורותיהם, אשר נשמר בשלמותו במשך דורות רבים. חלקים גדולים מאוסף זה טרם נחקרו וטרם נדפסו. בנוסף, משמר האוסף שלפנינו מקבץ יחיד בהיקפו של אוטוגרפים – כתיבות יד קדשם של גדולי מרוקו, עם חתימותיהם הייחודיות, הקליגרפיות-מסולסלות. בראשם כתיבת יד קדשו של ה"אור החיים" הקדוש וחבריו.

רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ

במרכזו של האוסף, פסקים ואוטוגרפים רבים מאת הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור, היעב"ץ (תל"ג-תקי"ג; מלכי רבנן, דף סד-סה), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה"אור החיים" הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר (מוהריב"ע) בעירו פאס, אז חיבר את החיבור "עט סופר", העוסק בדיני ומנהגי כתיבת שטרות. עם פטירת רבי וידאל הצרפתי התמנה רבי יהודה בן עטר לראב"ד והיעב"ץ התמנה לדיין בבית הדין לצדו.

היעב"ץ, יחד עם רבי יהודה בן עטר ועוד מחכמי דורו, היה מן המסכימים על הספר "חפץ ה'" לרבי חיים בן עטר בעל "אור החיים" (נדפס באמשטרדם, תצ"ב). לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב"ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב היו פונים אליו בשאלות הלכתיות. היעב"ץ נאלץ לעזוב מספר פעמים את עירו פאס. בין השנים תע"ט-תפ"ח שהה במכנאס, ובזמן הרעב של שנת תצ"ח נדד לטיטואן. גם בערים אלו זכה לכבוד גדול, ישב לדון בראש רבני המקום ואף חתם ראשון על פסקי הדין. בשנותיו האחרונות סמך חמשה מתלמידיו לשמש לצדו בהנהגה. חכמים אלה נקראו "בית דין של חמש", והם שימשו כמנהיגי הציבור בזקנותו ולאחר פטירתו. הוא כתב תשובות רבות בהלכה וחיבורים רבים. חלק מתשובותיו נדפסו בשני חלקי ספרו "משפט וצדקה ביעקב" (נדפסו בנא-אמון, מצרים, בשנת תרנ"ד ובשנת תרס"ג), חלקן נדפסו בספרי בני דורו וחלקן נותרו בכתבי-יד ומחכים לגואל.

היעב"ץ נודע בכחו כמשורר ומליץ ואף חיבר ספרים בחכמה זו, ביניהם נודע ספרו "עת לכל חפץ" (נא-אמון, תרנ"ג), ובו כארבע מאות פיוטים ושירים מפרי עטו. החיד"א כותב עליו ועל חיבוריו בספרו "שם הגדולים" ומתייחס גם למנהגו לעטר את ספריו בהגהות רבות: "...וחיבר חבורים הרבה, ומלבד רוב ספרים שחיבר, כל הספרים שהיו לו מלאים על כל גדותיו מכתיבתו בגליונות. והיה לו יד בקבלה מעשית" (מערכת גדולים י, רנו); "עט סופר – כתב-יד, חיבר הרב מ' יעקב ן' צור ז"ל בתקון סדרי שטרות, וחיבר חבורים הרבה כמ"ש בח"א... והרבה לכתוב בכל גליוני ספריו, והיה בקי בכל מנהגי הרבנים מספרד הבאים מהגירוש ולא הניח דבר גדול ודבר קטן הכל בכתב..." (מערכת ספרים ע, לא).

צאצאי היעב"ץ, בני משפחת אבן צור – רבני פאס

זכה היעב"ץ שצאצאיו – דור אחר דור – היו מגדולי החכמים ומרביצי התורה על מקומו בעיר פאס. כתיבותיהם וחתימותיהם מופיעות בכרכים שלפנינו:

רבי רפאל עובד אבן צור (תס"ו-תקכ"ט; מלכי רבנן, דף קה, א), בנו היחיד של היעב"ץ (מתוך שבעה עשר בנים) שנותר בחיים אחר פטירת אביו. כיהן כבר בחיי אביו (החל משנת תק"י) כדיין ב"בית דין של חמש" בפאס.

בנו, רבי שלמה שמואל אבן צור (נפטר תקנ"ב; מלכי רבנן, דף קכב), כיהן בדיינות פאס יחד עם רבי אליהו הצרפתי ורבי מתתיה סירירו.

לרבי שלמה שמואל אבן צור נולדו שני בנים: האחד הוא רבי יעקב אבן צור (השני; נפטר תר"י; מלכי רבנן, דף סה, א), ובנו היה רבי שלמה אליהו אבן צור (שאב"ץ; תקפ"ב-תרל"ג; מלכי רבנן, דף קטז, א), מחכמי פאס, מחבר ומגיה.

בנו השני של רבי שלמה שמואל הוא רבי רפאל אבן צור (נפטר תקפ"ו; מלכי רבנן, דף קה, א), דיין בפאס, מחבר "זכרון לבני ישראל" – כללים ודינים, וחיבורים נוספים.

בנו, רבי שלמה אבן צור (תקס"ה-תר"ג; מלכי רבנן, דף קטז, א), מחכמי פאס, מחבר "פני שלמה" – ליקוטים וחידושים על שולחן ערוך, "זבחי רצון" על הלכות שחיטה וטריפות, ועוד.

בנו, רבי רפאל אבן צור האחרון (תק"ץ-תרע"ז; מלכי רבנן, דף קה, ב), אב"ד פאס על מקום אבותיו, מחבר שו"ת וחידושים, ועורך כתבי אבותיו.

מפעלו של רבי רפאל אבן צור האחרון והאוסף שלפנינו

אחד ממפעליו הגדולים של רבי רפאל אבן צור האחרון היה קיבוץ ושימור כתביהם של חכמי מרוקו. הוא היה אוהב ספר וברשותו הייתה ספרייה חשובה, שהורכבה מכתבי-היד והספרים שירש מאבותיו, לצד ספרים וכתבי-יד שהשיג ורכש בעצמו.

ב"מלכי רבנן" (דף קה, ב) נכתב על כך: "הרב הנז' מאהבתו לספרות ישראל אסף וקבץ ספרים רבים כל מקצועות התורה נוסף על ספרים שירש מאבותיו הקדושים לרוב והניח אחריו אוצר גדול מלא ספרים ובתוכם כמה ספרים כ"י להראשונים ומעולם לא העלים עינו אפילו מעלה א' כ"י היה מקבץ עלים מפוזרים ומחברם לכרכים עד שברוב הימים הניח אחריו כרכים רבים".

בסביבות שנת תר"ן קמה חברת "דובב שפתי ישנים", שמטרתה היתה להוציא לאור את חיבוריהם של אבותיו הקדושים ושל חכמי ורבני מרוקו. החברה הוקמה על ידי רבי רפאל אהרן בן שמעון, יליד מרוקו, שכיהן כרב במצרים. רבי רפאל אבן צור היה הרוח החיה בחברה זו, וספריית כתבי-היד שלו היוותה בסיס לפרסומיה של החברה. בין הספרים החשובים שיצאו לאור במסגרת זו היה שו"ת משפט וצדקה ביעקב, שנדפס בשני כרכים, בנא אמון תרנ"ד-תרס"ג. ספר זה שבמרכזו פסקיו של רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ, משמש למעשה אסופה יקרת ערך ורבת חשיבות של תקנות, תשובות ופסקי דין מאת חכמי ורבני מרוקו לדורותיהם, בערים השונות, החל משנות הש', דרך תקופתו של היעב"ץ, וכלה בדור שאחרי היעב"ץ – בעת פעילותו של בית הדין של חמש בפאס. הספר הוא אוצר בלום של הפסיקה ההלכתית של גדולי מרוקו בדורות אלו. רבים מהפסקים שבתוכו נדפסו מתוך כרכי האסופות שלפנינו, שהיו באוצרו של רבי רפאל אבן צור (בכל הכרכים רישומים בכתב-ידו, בהם מספור דפים ומספור קטלוגי של הכרכים). עם זאת, רבים מן הפסקים והתשובות שלפנינו טרם נדפסו.

בכרכי האסופות שלפנינו, אותם ליקט רבי רפאל אבן צור, נתקבצו כתביהם וחתימותיהם של גדולי חכמי מרוקו המפורסמים, בהם רבותיו של היעב"ץ וגדולי החכמים בפאס בדור שלפניו, וכן גדולי חכמי מרוקו שעמדו בקשרי תורה וידידות עם היעב"ץ, ואשר חלקם אף ישבו עמו בדיינות, במיוחד בעיר מכנאס, בה שהה היעב"ץ מספר שנים וכיהן בבית הדין בעיר.

עוד מחכמי פאס החשובים הכותבים והחותמים בכרכים שלפנינו

רבו של היעב"ץ – רבי יהודה אבן עטר, מוהריב"ע (תט"ו-תצ"ג; מלכי רבנן, דף מו-מז), מגדולי רבני מרוקו וראש הרבנים בפאס, בעל "מנחת יהודה". במרוקו היה מכונה "רבי אל-כביר" (=הרב הגדול), ונודעו עליו סיפורי מופתים רבים. החיד"א כותב עליו ב"שם הגדולים": "והרב ז"ל היה מלומד בנסים וכמה נפלאות אזני תשמענה שאירעו לו הן בעודנו חי וגם אחר פטירתו הן למתפלל על מצבתו הן לנשבע בשם הרב ז"ל... ושמעתי מפי רבנן קדישי חכמי המערב כי היה איש אלהים קדוש... והושלך לגוב אריות וניצול אחר שנשאר שם יום ולילה, והיה קדוש ה' גדול והיו נשבעים כל אדם בו והנשבע על שקר – ימות...".

חכמים נוספים מגדולי פאס בדור שלפני היעב"ץ, הם: רבי מנחם סירירו (נפטר תס"א; מלכי רבנן, דף פג), רבם של מוהריב"ע ושל היעב"ץ; רבי וידאל הצרפתי (השלישי, שצ"א-תס"ד; מלכי רבנן, דף לא, א), אף הוא מרבותיו של היעב"ץ.

כן מופיעים לפנינו פסקיהם וחתימותיהם של דייני "בית הדין של חמש בפאס", שפעל לאחר היעב"ץ על ידי תלמידיו, ובהם: רבי אליהו הצרפתי (תע"ה-תקס"ה; מלכי רבנן, דף כ, ב), רבי שאול אבן דנאן (מלכי רבנן, דף קיא, ב), רבי משה בן זמרא (נפטר תקל"ח; מלכי רבנן, דף פט-צ), ורבי מתתיה סירירו (נפטר לפני שנת תק"נ; מלכי רבנן, דף צח, א).

לפנינו גם כתיבותיו וחתימותיו של רבי שמואל אלבאז, הרשב"א (תנ"ח-תק"ט; מלכי רבנן, דף קכ-קכא), מגדולי פאס בתקופת מוהריב"ע והיעב"ץ. חברו של ה"אור החיים הקדוש". החיד"א כותב עליו (בשם הגדולים; ערך עז והדר): "...ושמעתי מתלמידי תלמידיו תוקף גדולתו בעומק העיון ישר בהוראה ותלמודו שגור מסודר בפיו, והרב המופלא חסידא קדישא מהר"ח ן' עטר בספר פרי תאר קורא אותו אחי הרשב"א...".

כן מופיעים לפנינו פסקיהם וחתימותיהם של רבים נוספים מגדולי פאס, כגון: רבי עמנואל סירירו (נולד תס"ה; מלכי רבנן, דף קג, א), רבי אברהם אבן דנאן (מלכי רבנן, דף טז, ב), רבי שלום אדרעי (מלכי רבנן, דף קיב, ב), רבי סעדיה אבן דנאן (מלכי רבנן, דף קא), רבי יהודה ב"ר יוסף הלוי (מלכי רבנן, דף מה, א), רבי מימון אפלאלו (מלכי רבנן, דף פא, א) ורבי יעקב ן' מלכה (נפטר תקל"א; מלכי רבנן, דף סד, א).

חכמי משפחת בירדוגו ממכנאס

משפחת בירדוגו (ברדוגו) המפוארת, מן המשפחות הנכבדות ביותר במרוקו, הגיעה למרוקו עם המגורשים מספרד בשנות רנ"ב-רנ"ז (1492-1497) וצאצאיה התרכזו בעיר מכנאס. מסורת משפחתית מספרת כי הם מצאצאי דוד המלך. משפחת בירדוגו העמידה מתוכה רבנים, ראשי ישיבות ומנהיגי קהילה, דור אחר דור עד ימינו אלה.

בין החכמים הבולטים מבני משפחת בירדוגו, שכתבי-ידם וחתימותיהם באים בפריטים שלפנינו:

רבי משה בירדוגו, הרב המשבי"ר (תל"ט-תצ"א; מלכי רבנן, דף צד, ב) – אב"ד מכנאס, בעל "ראש משביר" וחיבורים נוספים. מגדולי חכמי מרוקו ופוסקיה. ה"אור החיים" הקדוש היה תלמיד-חבר שלו, ומזכירו בין היתר בספרו "חפץ ה'" (שבת י, ב): "ואם הייתי מספר גופא דעובדא של הפירוש הזה ממש רוח הקודש הופיעה, ונתכוונו לו בהיסח הדעת בבית הכנסת, אני ואחי גדול החכמים הרב רבי משה בירדוגו אשר נפשי קשורה בנפשו". החיד"א ב"שם הגדולים" (מערכת ספרים, ערך משביר) כותב: "ושמעתי מהרב המופלא חסידא קדישא כמהר"ר חיים ן' עטר זלה"ה שהיה מספר בשבחו ביושר עיונו בעומק העיון...". הרב המשבי"ר היה ידיד קרוב של היעב"ץ, ובהגיע היעב"ץ למכנאס (בשנים תע"ח-תע"ט), כיהנו יחד בבית הדין בעיר, ומצודתם הייתה פרוסה על פני כל קהילות מרוקו.

רבי מרדכי בירדוגו, הרב המרבי"ץ (תע"ה-תקכ"ב; מלכי רבנן, דף פז, ב) המכונה גם "מרדכי הצדיק". בן דודו של הרב המשבי"ר, שהיה גם תלמידו וחתנו. מגדולי חכמי מכנאס וממנהיגי יהדות מרוקו אחר פטירת הרב המשבי"ר. לאחר פטירת אחיו רבי יהודה בירדוגו, נתמנה לדיין ב"ב"ד של שלש במכנאס", יחד עם רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט) ואחיו רבי יעקב טולידאנו (מהרי"ט).

רבי יהודה בירדוגו (ת"נ-תק"ד; מלכי רבנן, דף מד, א) – תלמיד הרב המשבי"ר, אחיו הגדול של הרב המרבי"ץ, מחכמי בית הדין במכנאס. חברו של ה"אור החיים" הקדוש. בעל "מים עמוקים" ("כשמו כן הוא עמוק עמוק מי ימצאנו עד שהוצרכו רבנים הבאים אחריו לחבר פירוש לדבריו...", מלכי רבנן, שם).

רבי יקותיאל בירדוגו (תצ"ו-תקס"ב; מלכי רבנן, דף עח, ב), בנו ותלמידו של הרב המרבי"ץ. לאחר פטירת אביו נתמנה תחתיו לדיין במכנאס, כיהן ב"בית הדין של שלש" בעיר, ובהמשך נתמנה לאב בית הדין. בניו של רבי יקותיאל בירדוגו: רבי פתחיה מרדכי בירדוגו (תקכ"ד-תק"פ), דיין וראש ישיבה בעיר מכנאס, ומגדולי חכמי העיר. מחבר הספרים "פתוחי חותם" ו"נופת צופים"; ורבי יעקב בירדוגו (תקמ"ו-תר"ג), מגדולי חכמי מכנאס, כיהן כראב"ד במכנאס. "היה מפורסם בכל ערי המערב בחכמתו וקדושתו" (מלכי רבנן, דף ע). מחמת ההערצה אליו כונה בדורו "לחכם" [=החכם], וידועים סיפורי מופת אודותיו. מחבר "שופריה דיעקב", "קול יעקב" ועוד ספרים.

רבי רפאל בירדוגו (תק"ו-תקפ"ב; מלכי רבנן, דף קו-קז), נודע בכינויו: "המלאך רפאל" על שם קדושתו המופלגת (ראו "מלכי רבנן" דפים קו-קז). בנו ותלמידו של הרב המרבי"ץ. למד תורה גם מפי אחיו הגדול רבי יקותיאל בירדוגו, שהיה מגדולי חכמי העיר. אחיינו, רבי יעקב ב"ר יקותיאל בירדוגו, כותב עליו בתשובה: "...ובפרט הרב מר דודי, שהוא אילן גדול לסמוך עליו... ואפילו בחייו כל חכמי דורו היו נשמעים לו כמשה מפי הגבורה" (שו"ת שופריה דיעקב, סימן כו). במלכי רבנן (שם) נכתב עליו: "הרב הנז' נודעה גדולתו ותורתו בכל המערב... וכל חכמי המערב שתו מימי תורתו...".

בנו של רבי רפאל בירדוגו: רבי מימון בירדוגו, הרב המבי"ן (תקכ"ז-תקפ"ד; מלכי רבנן, דף פא), מחכמי פאס, בעל "לב מבין" ו"פני מבין".

חכמי משפחת טולידאנו ממכנאס

משפחת טולידאנו, משפחה רמת יחס ועתיקת יומין שמקורה בטולידו שבספרד, הצמיחה רבנים ותלמידי חכמים רבים במרוקו. החל מהמאה ה-16 התרכזו בני המשפחה בעיר מכנאס, ושם היו לרבנים, דיינים ומרביצי תורה.

בין החכמים הבולטים מבני משפחת טולידאנו, שכתבי-ידם וחתימותיהם באים בפריטים שלפנינו:

רבי משה (ב"ר חיים) טולידאנו (ת"ד בערך-תפ"ג; מלכי רבנן, דף צד-צה), כיהן בדיינות לצד אחיו רבי חביב (ב"ר חיים) טולידאנו (תי"ח-תע"ו; מלכי רבנן, דף לב) – שניהם עמדו בראש הנהגת קהילת מכנאס.

רבי חיים טולידאנו, מהרח"ט (תמ"ז בערך-תק"י; מלכי רבנן, דף לז) תלמיד הרב המשבי"ר. שימש כדיין במכנאס לצד היעב"ץ, הרב המשבי"ר ורבי משה אדאהן, ובהמשך התמנה לאב"ד ורב העיר. מחבר שו"ת "חק ומשפט", ספר "עץ הדעת" על הש"ס וארבעה טורים, ועוד חיבורים.

רבי יעקב טולידאנו, מהרי"ט (ת"ן-תקל"א; מלכי רבנן, דף סט). תלמיד הרב המשבי"ר. בשנת ת"ץ לאחר עזיבת היעב"ץ את מכנאס, מינה אותו רבו לדיין בבית דינו. לאחר פטירת אחיו, רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט), בשנת תק"י, נתמנה תחתיו לאב"ד ורב העיר. במלכי רבנן נכתב עליו "ונחשב נושא דגל ההוראה בכל ערי המערב". מחבר "אהל יעקב" ועוד חיבורים.

בניו: רבי משה טולידאנו (נפטר תקל"ח; מלכי רבנן, דף צה), ורבי ברוך טולידאנו (תצ"ח-תקע"ז; מלכי רבנן, דף כד, ב).

רבי משה (ב"ר דניאל) טולידאנו, מהרמ"ט (תפ"ד-תקל"ג; מלכי רבנן, דף צה, א). תלמיד הרב המרבי"ץ ותלמיד מהרח"ט. מגדולי חכמי מכנאס. חיבר את הספרים "מלאכת הקודש", "השמים החדשים", "משחת קודש" ועוד. בשנת תקכ"ט התמנה לדיין בבית הדין הגדול במכנאס יחד עם רבי שלמה טולידאנו (מהרש"ט; בן דודו) ורבי יקותיאל בירדוגו. בשנתיים הראשונות לדיינותו כיהן יחד עם רבי יעקב טולידאנו (המהרי"ט). מאז פטירת המהרי"ט כונה בית דינם בפי שאר חכמי מרוקו: "בית דין של שלש במכנאס".

רבי שלמה טולידאנו, מהרש"ט (נפטר תקמ"ט; מלכי רבנן, דף קטז, ב). תלמיד מהרי"ט. מחכמי ודייני מכנאס. ישב ב"בית דין של שלוש" עם רבי יקותיאל בירדוגו. מחבר "פסקי מהרש"ט".

עוד מחכמי מכנאס:

רבי יוסף בן בהתית (נפטר תע"א; מלכי רבנן, דף נח-נט), מחכמי מכנאס, רבו של הרב המשבי"ר.

רבי שמואל בן וַאעִיש (תצ"ח-תקע"ח), מגדולי חכמי מכנאס ומראשי הישיבה בעיר – "חסיד ובעל מעשים טובים... חכם גדול קולע אל השערה... ובעת מותו נראו פלאות גדולות... דיין ומצויין, זקן ויושב בישיבה, ומתנהג בחסידות..." (מלכי רבנן, דף קכא). בספר "מלכי רבנן" (שם) מסופרים עליו מעשי פלא ומופת, בהם הסיפור על הברחת אריה מהעיר, לאחר שראה את כוח קדושתו הרבה.

רבי משה אדהאן, מהרמ"א (נפטר תצ"ז; מלכי רבנן, דף פח, ב). ישב בבית דינם של הרב המשבי"ר והיעב"ץ, ואחר פטירת הרב המשבי"ר נתמנה לאב"ד מכנאס. "ושמענו שהיה חסיד גדול וזכה לרוח הקודש" (מלכי רבנן, שם); ואחיו, רבי מימון אדאהן (נפטר תקט"ו; מלכי רבנן, דף פא, א), מו"ץ במכנאס. על שני אחים אלו כתב החיד"א (שם הגדולים): "מהר"ר משה אדיהאן ואחיו מימון, שני אחים נשואי"ם בחכמה וחסידות במערב הפנימי, ושמענו מקדושתם וגדולתם ז"ל".

בנוסף, מופיעים בכרכים שלפנינו כתביהם וחתימותיהם של גדולי החכמים ממראכש, רבאט, סאלי, צפרו ותיטואן, כפי המפורט להלן.

קטגוריה
כתבי-יד ומכתבים – יהדות מרוקו – אוסף משפחת אבן-צור מפאס
קָטָלוֹג
הצג פרטים

עמודים