כתיבה תימנית נאה עתיקה, אופיינית למאה ה-17. המקראות וחלק מהתפילות עם ניקוד עליון. בשולי חלק מהדפים מופיעות הגהות מכותבים שונים: פירושים ורמזים, קרי וכתיב, תיקוני טעויות, והוספת תפילות ופיוטים.

כתב-היד כולל: תפילות לימות החול, תפילות לשבתות השנה, פרקי אבות, זמירות לשבת ולמוצאי שבת, תפילות לראש חודש, תפילות לחג הפסח, "סדר העשייה בלילי פסח" ו"ואגדתא דפסחא", תפילה לחג השבועות, תפילת התעניות, מגילת איכה וקינות לתשעה באב, תפילות לימים נוראים ומסכת יומא, תפילות לחג הסוכות, הושענות, הקפות ופיוטים לשמחת תורה, "סדר העשייה בשמונת ימי חנוכה" ו"מגלת בית חשמונאי", תפילת פורים, מספדות, סליחות, "מרנות" ו"אל מלך" (פיוטי סליחות הפותחים במילים "מרן די בשמיא" ו"אל מלך"), סדר עבודה ליום הכפורים, ברכת המזון וסדר ברכות (הכולל ברכות לנישואין, סדר מילה ופדיון הבן), עיבור השנים ולוחות תקופה, נוסחי כתובות, ונוסחי גיטין ושטרות, "תוכחות ובקשות", פיטום הקטורת, "תקון ראש חדש", "שירות ותשבחות", וספר איוב.

הסידור חסר בתחילתו ובסופו. כתב-היד פותח בסדר קריאת התורה לימות החול ומנחה וערבית של חול, ומסיים באמצע פרק כא של ספר איוב (במילים "יְבַלּוּ בַטּוֹב").

בהקפות להושענא רבה (דף [51א]), בסוף ההקפה השישית, נוספה "הקפת פנחס", עם הקדמה: "אמר המגיה זאת היא ההקפה הנוספת שסידר הרמ"ע יצ"ו תמורת יוסף שאיננו מהאבות כורתי ברית ששנינו במסכת דרך ארץ, והם אברהם יצחק יעקב משה אהרן פנחס ודוד, ויש מקומות נוהגין כן בארצות המערב" – הגהה זו נדפסה במקור ב"סדר עבודה כפי מנהג הספרדים" שנדפס בונציה בשנים שס"ב-שס"ד – בחיי הרמ"ע מפאנו (ראו: מ' בניהו, דפוסי זאניטי, אסופות, יב, עמ' קכ-קכא), ותוכן ההגהה הועתק כבר ע"י מהר"י באשירי בכתב-יד התכלאל שכתב בשנת שע"ח – שנתיים לפני פטירת הרמ"ע בשנת ש"פ (ראו: אבירן הלוי, תכלאל לחג הסוכות, בני ברק תשמ"ט, במבוא עמ' מט, וב"מענה לשון" שם, עמ' יג).

לוחות התקופה שבסוף כתב-היד (דפים [95ב]-[97א]) מתחילים משנת תי"ג [1652-1653], ומכאן תיארוך כתב-היד לתקופה זו (אם כי יתכן שהוא הועתק לאחר שנת תי"ג).