כתב-יד, ספר כוונות חלק שני, על שבת ומועדים ועניינים נוספים, תורת הקבלה של האריז"ל הקדוש, מאת תלמידו רבינו חיים ויטאל. ונציה, שנת "קדש הוא" [תט"ז 1656].

העותק של המקובל רבי נתן נטע הנובר, בעל ה"שערי ציון", עם חתימתו והגהות רבות בכתב-ידו – כתב-יד מספריית ה"אמרי אמת" מגור.

כתיבה איטלקית רהוטה נאה (עם כותרות ותיבות פתיחה בכתיבה מרובעת). שער מאויר, במרכזו נכתב: "ספר כוונות חלק שני... הנהגות של שבת וראש חדש חנוכה ופורים וכל המועדים, והם דברים עתיקים ומתוקים מקובלים מן הרב המקובל האלדי האריז"לה"ה ששלחו הנה מצפת תובב"א, נכתב פה ויניציאה הבירה יע"א, שנת קד"ש הו"א לי"א [לברכה יהיה אמן] לפ"ק".

בקימור הפנימי של השער חתימת המקובל רבי נתן נטע הנובר: "חנני אלהים בזה הספר נאם נתן נטע בן הקדוש מוהר"ר משה הנובר זצ"ל הי"ד אשכנזי".

לפני השער נכרכו שני דפים של מפתחות בכתב-ידו של רבי נתן נטע הנובר. לדפים אלה הוא מתייחס ברישום שהוסיף בראש הדף הראשון: "אמר נתן נטע נעמן, הנה הסדר הזה מצאתי בספר כוונת ישן והוא שלא כהלכה ולא כסדר הזמנים... אח"כ יגעתי ומצאתי סדר נכון ביד החכם השלם המקובל כמהר"ר משה זכותא נר"ו אמרתי לעשות ציונים על הגליון כפי הסדר ההוא הנכון, אח"כ חזרתי ואמרתי לעשות דף בפני עצמו רשום בו על הסדר והוא הדף שלפני זה, ע"ש".

לאורך כתב-היד, בשולי הגליונות ובין השורות, מאות הגהות, מהן עשרות רבות של הגהות ארוכות, בכתב-ידו של רבי נתן נטע, רובן בכתיבה אשכנזית בינונית וחלקן בכתיבה אשכנזית רהוטה. בחלק מן ההגהות הוא פותח בשמו או כינויו, כגון: "אמר נתן נטע נעמן...", "נטע נעמן", "נלעדנ"א" [=נראה לעניות דעתי נתן אשכנזי], ועוד.

כפי הנראה, ספר הכוונות שלפנינו נערך על ידי רבי נתן נטע, ובהנחייתו נכתב על ידי אחד מבני וונציה. במספר מקומות הוסיף רבי נתן נטע ציונים על מקור הדברים, לדוגמה בדף נב1, אחרי הכותרת "ענין שבועות", הוסיף רבי נתן נטע: "זאת מצאתי בכתבי מ"ו רמ"ז נר"ו בשם מהרב"ל [=רבי בנימין הלוי מצפת] נר"ו". כותרות נוספות בנוסח זה מופיעות בדף סב1 ובדף סה1. מספר קטעים בגוף החיבור נכתבו על ידי רבי נתן נטע בעצמו, כגון הכוונות לתקיעת שופר, וכן קטע מ"פירש ההגדה".

במספר מקומות בהעתקה בכתיבת הסופר, מובאים דברים בשם המקובלים שפגש רבי נתן נטע בוונציה, כגון בדף מה2: "מצאתי כתוב בכוונות של מהר"ר נתן שפירא ירושלמי נר"ו...". בדף נב2, בסוף אחד הקטעים: "קבלתי ממהרב"ל שאין לכוין בהם בשבת".

בסיום כתב-היד (בסוף "כוונות הזקן"), חתם רבי נתן נטע את ההעתקה, בכתב-ידו, בפסוקי ברכה: "אשרי העם שככה לו... כי שומע אל אביונים יי'... ולא שקץ ענות עני... ובשועו אליו שמע אמן סלה ברוך ה' לעולם אמן ואמן". בדף שלאחר מכן התחלת העתקה בכתיבה אשכנזית, עם הכותרת "זה שייך לעיל להלכות שבת".

לא התברר לנו מה היחס בין כתב-היד שלפנינו לבין חיבורו של רבי נתן נטע "נטע נעמן", ממנו הגיע אלינו רק חלקו החמישי, הידוע בשם "שערי ציון" (ראו להלן בהרחבה). כאמור, הביטוי "נטע נעמן" מופיע בכמה מן ההגהות שלפנינו, ויתכן ולפנינו אחד מחלקי חיבורו האבוד של רבי נתן נטע (על עריכתו של רבי נתן נטע הנובר, ראו: הרב יוסף אביב"י, קבלת האר"י, כרך ב', עמ' 748-750).

החיבור שלפנינו כולל: ענין השבת, ענין מוצאי שבת, ענין ראש חודש, ענין חנוכה, ענין ט"ו בשבט, ענין פורים, ענין פסח ויציאת מצרים, סוד העומר, פירוש ההגדה, ענין ספירת העומר, ענין יום שביעי של פסח, ענין שבועות, כוונת מ' יום דאלול, ענין ראש השנה, כוונת התקיעות, כוונת השופר, סוד השופר, ענין יום הכיפורים, סוד המלקות, כוונת חג הסוכות, ענין הושענא רבה, סוד הסוכה, סוד לולב ואתרוג הדס וערבה, ענין הסוכה, ענין שמחת תורה, סוד ההולך לדרך, סוד הקדושה, מצות שביעית, סדרי זיכוך הנפש, כוונת הלימוד, כוונת כל ימי השבוע, סדר לקריאת התורה, להשיג חכמה, סוד משקל הקטורת, ענין הצדקה, ענין המגפה, סוד שבע הקפות למת, חסרון הלבנה ומליאותה, סוד הטבילה, ענין השחיטה, ענין הטבת חלום, ענין השייך לס"ת דשבת, ייחוד לנשמת, שייך לעמידה, דבר כולל לתפלה בכללות, כלל גדול לכל הזווגים, תפלה שהיה אומר רבי ייסא סבא קודם שהיה אוכל, כוונת האכילה, סדר ברכת המזון, ברכת הנהנין והמצות, כוונת פאות הראש והזקן, עלינו לשבח, בקשת רחמים בתיקונין דעתיק דעתיקין.

במספר מקומות מופיעות הגהות (כוונות ופסוקים) בכתיבה ספרדית, מכותב לא מזוהה.

חתימות בשער: "הצעיר יצחק אלטאראש" (מחוקה בהעברת קו), "איש צעיר שלמה בכה"ר סי' יצחק אלטראס נ"ע ס"ט". חתימה נוספת של ר' שלמה אלטראס בדף שאחרי השער. ר' יצחק אלטראס, מגבירי ונציה. בנו ר' שלמה אלטראס עבר מוונציה לאיספלטרו שבבוסניה. מאוחר יותר יצא משם לעלות לארץ ישראל ובדרכו השתקע בארם-צובא. ר' שלמה אלטראס הביא עמו מאיטליה ומבוסניה ספרים וכתבי-יד, בעיקר בקבלה (ראו: הרב משה הלל, אוהל רא"ם, עמ' 162, הערה 73).

בדף האחרון רישומי בעלות בכתיבה ספרדית: "זה הספר שלי הצעיר כ"ר שמואל פלורינטין בר יעקב..." (בשם זה ידוע לנו רבי חיים שמואל ב"ר יעקב פלורנטין, מחכמי שאלוניקי במאה ה-17, נפטר תע"ט, בעל "מעיל שמואל", שאלוניקי תפ"ה).

כתב-היד שלפנינו הגיע מאוחר יותר לספרייתו הנודעת של האדמו"ר מגור – רבי אברהם מרדכי אלתר, בעל "אמרי אמת", שעקבותיה אבדו במהלך השואה. כתב-היד שלפנינו נרשם בקטלוגים של רשימת הספרים וכתבי-היד מספריית האדמו"ר, שהועמדו למכירה ע"י בית המסחר לספרים בניו יורק "אלטר היברו בוק", אותו יסד האדמו"ר בשותפות עם חתניו ר' יצחק מאיר אלתר ור' יצחק מאיר לוין. קטלוגים אלה נדפסו בוורשא בשנת תרס"א ובניו יורק בשנת תרפ"א. תיאור מפורט של כתב-היד שלפנינו, בתוספת ציטוט מדברי השער, ומהגהותיו של רבי נתן נטע, מופיע ברשימת הספרים בכתב-יד שפורסמה על ידי הרב משה הלל, אהל רא"ם – רשימת כתבי-היד באוצר הספרים של רבי אברהם מרדכי אלתר האדמו"ר מגור, הוצאת קהילות ישראל, ירושלים תשע"ח, מס' 125, עמ' 231-232 (וראו שם בהרחבה על תולדות הספריה, בית המסחר לספרים של האדמו"ר ורשימות הספרים הנ"ל). בראש התיאור ברשימה זו נכתב על כתב-היד שלפנינו: "כוונות חלק שני – והוא סדר אחר מהז' ספרי הכוונות שחושב הרב הגדול חיד"א בספרו, ולא ראה אותו" (כלומר, שספר כוונות זה בעריכת רבי נתן נטע שונה משבעת העריכות של ספר הכוונות שמונה החיד"א בספרו שם הגדולים [מערכת סופרים, ערך כוונות], ומכך שלא הזכירו מסתבר שלא ראה אותו. הרב משה הלל, שם). דבר השתמרותו של כתב-יד זה מספריית האדמו"ר מגור לא נודע עד כה.

המקובל הקדוש רבי נתן נטע הנובר, בעל "שערי ציון" (ראו פריט 179), יליד זסלב, מפליטי גזירות ת"ח ות"ט, בהן נהרג אביו רבי משה על קידוש השם. חיבר את הכרוניקה "יוֵן מצולה", בה תיעד את המאורעות הקשים שפקדו את היהודים בגזירות ת"ח ות"ט (ראו פריט 133). בנדודיו הגיע לאיטליה, ובה פגש את גדולי הדור הראשון של המקובלים, עורכי תורת האר"י בארץ ישראל ובאיטליה. תחילה היה בליוורנו, בה פגש את רבי חיים הכהן מארם צובא, תלמיד רבי חיים ויטאל, שהגיע לאיטליה בכדי להדפיס את ספרו מקור חיים. ממנו למד דברים בקבלת האר"י, כפי שמספר רבי נתן נטע בהקדמה לספרו "שערי ציון": "והתעה ה' אותי מארץ מולדתי... עד בואי אל ארץ איטליא"ה אל עיר מלאה חכמים וסופרים שמה ליגורנ"א [=ליוורנו]... בהיותי שמה כמו שנה תמימה שנת תי"ד לפ"ק... אז העיר ה' את רוח קדשו ועבר עלינו איש קדוש הרב הכולל מהר"ר חיים כהן ז"ל ה"ה תלמיד מובהק של הרב האלקי מהר"ר חיים ויטל זלה"ה, וקבלתי ממנו זאת החכמה מפוארה פה אל פה ומסר לי כמה וכמה עניינים טובים חידושים שקבל מרבו אשר לא עלה זכרונם בספר עץ החיים...".

לאחר מכן נפגש רבי נתן נטע עם המקובל רבי נתן שפירא, שבא לאיטליה בשנת תט"ו כשד"ר מירושלים, ויחד עמו הלך רבי נתן נטע לעיר ונציה: "ואחר זה בא אלי איש קדוש מירושלים תוב"ב ובידו חבילות חבילות מכתבי האר"י ז"ל ה"ה החכם השלם המקובל אלקי כמהר"ר נתן שפירא והלכתי אחריו לעיר וויניציאה הגדולה לאלקים...". בוונציה נבחר רבי נתן נטע להיות אחד מחברי ה"ישיבה הגדולה", ושם ישב בבית המדרש במשך שנתיים (בשנים תט"ו-תט"ז). בשהותו בוונציה הסתופף בצילם ולמד מפיהם של גדולי החכמים והמקובלים: רבי שמואל אבוהב ורבי משה זכות – הרמ"ז, ושם גם פגש ולמד מפי המקובל רבי בנימין הלוי מצפת: "והבאני המלך חדריו... ה"ה החסיד העניו... כמהר"ר שמואל אבוהב נר"ו, ואיש כערכי אלופי ומיודעי דודי ורעי הרב הכולל המקובל הנאמן כמהר"ר משה זכותא נר"ו... ומצאתי שם זקן ונושא פנים החסיד והעניו הרב הכולל המקובל אלקי כמהר"ר בנימין הלוי מצפת תוב"ב נר"ו ולמדתי מכולם...". בוונציה העתיק מהם כתבי קבלה: "מוסיף על זאת שהעתקתי מהם עץ החיים והגהות הזוהר ותיקונים וזוהר חדש...". מפגישתו עם גדולי המקובלים מוסרי ועורכי תורת האר"י הגיעו לידו של רבי נתן נטע חיבורים רבים בקבלת האר"י, ועל יסוד חיבורים אלה כתב רבי נתן נטע חיבור מקיף בשם "נטע נעמן", שבו סיכם את קבלת האר"י על פי החיבורים שהיו בידו, וכפי שממשיך בהקדמתו הנ"ל: "וחברתי ספר נחמד שמו נטע נעמן... ואנכי נפשי כתבית יהבית כל הקונטריסים של עץ החיים הנמצאים בחוצה לארץ וחידושי דינים מהזוהר ותיקונים וזוהר חדש ושאר ספרי קבלה הנמצאים בקיצור נמרץ, וחלקתי אותו לחמשה חלקים נגד חמשה פרצופים, כאשר הארכתי בהקדמת ספר נטע נעמן בספרי בגדול כלה ובקטן החל, וזה החלי לעשות חלק חמישי... קראתי שם הספר הזה שערי ציון...". מכל חמשת חלקי ספרו שרד והגיע אלינו רק החלק החמישי – ספר שערי ציון, שנדפס בחייו פעמיים (בפראג תכ"ב ובאמשטרדם תל"א; לאחר מכן נדפס בעשרות מהדורות). בשנת תכ"ב הגיע רבי נתן נטע ליאסי שברומניה, שם שימש כרב המקום וכ"אב"ד ור"מ דמדינת וואלי חייא" (כפי שמכונה בשער המהדורה השנייה של ספרו הנ"ל). לפי המסופר, הגיע רבי נתן נטע לאחר מכן לעיר אונגריש בראד שבמורביה, ושם נהרג בשנת תמ"ג מהתנפלות חיילים על הקהילה היהודית, במסגרת מרד ההונגרים נגד העות'מאנים.

כתב-יד שלם. [2], כג, כג-צו, צו-ק, קב-קיב, [1] דף (מספור דפים מעט משובש; דפים מו-מט – ריקים). 28 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. בלאי קל. סימני עש, עם פגיעות קלות בטקסט. כריכה חדשה.

כתב-יד, קובץ בקבלה מעשית, סגולות ורפואות, קמיעות, השבעות וגורלות. [איטליה, ראשית המאה ה-18].

קובץ גדול, בכתיבה איטלקית רהוטה, עם הוספות בכתיבת רבי רפאל ישעיה אזולאי, בנו של החיד"א. עם עיטורים, תרשימים ואיורים קבליים, רובם צבועים בצבע אפור.

שער מאויר נאה, במרכזו נכתב: "פתח פתוח מצאתי אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר שיפורי דברים והם סודות נוראים וסגולות מופלאים והעתקתים מכמה ספרים...".

בראש כתב-היד (לפני השער) "לוח של מאה שנים", בכתיבת סופר כתב-היד, המתחיל בשנת תס"ז (1707).

הקובץ כולל מאות סעיפים של סגולות ורפואות לעניינים שונים, שמות קודש לשמירה ולהצלה, שאלות חלום, נוסחי קמיעות, השבעת מלאכים, קיבוץ שדים והשבעת שדים, ועוד. בחלקם טבלאות עם שמות קודש, כתב מלאכים ואיורים קבליים. בדף 39א, ציור גדול של "צורת המפתח", בהמשך לסעיף "שם של מפתח והוא לפתיחת הלב..." (איור נוסף דומה בדף 152ב). בדף 221א איור גדול של מנורת למנצח, ובדפים שאחריו כוונות וסודות על המזמור ועל המנורה.

בדף 68ב: "פדיון נפש"; בדף 75ב: "חיבור תפילת י"ח מסודרת על בקשת איבוד שונאי ישראל..." מאת רבי מנחם ריקאנאטי; בדף 81א: "ספר החשק"; בדפים 99-100 איורי חותמות מלאכים; דפים 101-116: "שמוש תהלים" (עם עיטורים נאים לאורכו); בדפים 164-180: "שמוש של תורה"; בדפים 181-194: ענייני תקופות ותפילות קבליות להצלחת עניינים שונים; בדף 242ב: "שער בהכרת הפרצוף"; בדפים 250-259: גורלות.

דפים 260-278 – מפתחות לסגולות והרפואות שבכתב-היד, שערך הסופר.

בדפים שבראש הכרך ובסופו רישומים והוספות בכתיבות שונות מכתיבת הסופר, בהן הוספות בכתב-ידו של רבי רפאל ישעיה אזולאי, והוספות מכותב נוסף בכתיבה הדומה לכתיבת חכמי ליוורנו (כרבי יוסף אירגאס או רבי מלאכי הכהן). כתיבותיו של רבי ישעיה אזולאי מופיעות בדפים 3-4, 6ב, 259ב, 279א, 281א. רבי ישעיה הוסיף סגולות, נוסחאות קמיעות ושמות קודש. בנוסף, מופיעים מספר רישומים בכתב-ידו בשולי דפים. הוספותיו של הכותב השני מופיעות בדפים 2א, 8א, 280ב, וכן מופיעות מספר הגהות מכותב זה בכתב-היד. בראש דף 8ב לצד אחת הסגולות והקמיעות שהוסיף, כתב הכותב השני: "ממ"ר חב"ע נר"ו" – יתכן והכוונה היא לרבי חיים בן עטר בעל ה"אור החיים" (ששהה בליוורנו בין השנים תצ"ט-תק"א).

הגאון רבי רפאל ישעיה אזולאי (תק"ג-תקפ"ו), נולד בירושלים, בן בכור לאביו הגדול רבי חיים יוסף דוד אזולאי – החיד"א. גדול בתורה, רב ופוסק, וממנהיגי יהדות איטליה בדורו. כמה מתשובותיו בהלכה נדפסו בספרי אביו הגדול שהוקירו וכבדו ותמיד הזכירו בחיבוריו בחיבה יתירה ("הבן יקיר לי", "בני בכורי החכם השלם עצום ורב", "אור עיני", "ידיד נפשי" – ועוד לשונות של חיבה והערכה). משנפטר רבי אברהם ישראל רבה של אנקונה בשנת תקמ"ה, פנו ראשי הקהלה אל החיד"א והוא רמז להם כי בנו רבי רפאל ישעיה מתאים לתפקיד זה. שנים רבות שימש כרבה של אנקונה, עד עלותו לגנזי מרומים ביום ט' שבט תקפ"ו, וימיו כימי אביו פ"ג שנה. כבוד גדול עשו לו במותו ובני קהילתו התאבלו עליו ימים רבים (ראו עוד אודותיו: בניהו, רבי חיים יוסף דוד אזולאי, עמ' תעו-תפז).

[281] דף (מספר דפים חסרים לאורך כתב-היד; הדף הראשון ריק). 17 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש, בעיקר בשוליים הפנימיים, עם פגיעה קלה בטקסט, משוקמים במילוי נייר. כריכה חדשה.

כתב-יד, סידור כוונות האר"י לימות השנה. [כורדיסטן], תק"ב/תק"ג [1742/1743].

כתיבה מזרחית נאה, עם עיטורים.

שער מעוטר (עם פסוק מספר משלי: "אשרי אדם שו'[מע] לי לשקוד על דלתותי..."; עיצוב דומה לשער זה נמצא בכתב-יד מכורדיסטן, מאוסף גרוס, שנמכר במכירת קדם 92, חלק ב, פריט 137). במרכזו נכתב באותיות מרובעות: "סדור של תפלות כל ימות השנה עם כוונותיהם כדי שיבין המתפלל בו להוריד השפע מלמעלה למטה", ומתחת לזה נכתב בכתיבה בינונית: "נשלם בסדר קדש לי ובשנת נותן לחם לכל בש"ר [=תק"ב], אני הצעיר הכותב יחזקאל בן לא"א אלעזר ס"ט".

מעבר לשער הקדמה מאת הכותב, עם רמזים על התפילה ועל החזן, המסתיימת בהתנצלות על טעויות שאולי חלו בכתיבתו, ובסופה חותם: "והיודע לכוין בתפלות יחולו עליו ברכות הורים, נשלם בסדר קדש לי ובשנת באש"ר [=תק"ג] הוא שם לפ"ק".

בדף 137, קולופון הסופר: "תם ונשלם... הצעיר יחזקאל ן' אלעזר". חותמותיו מופיעות בדף זה ובדף 120א.

הסידור כולל: תפילות לימות החול, לשבת ולראש חודש, הלל, סדר ספירת העומר, בקשות ומספר תפילות נוספות.

בעמודים רבים נכתב נוסח התפילה בעמודה צרה, והכוונות נכתבו משני צדיה בכתיבה זעירה. בדפים אחרים נכתב נוסח התפילה על כל הדף, והכוונות נכתבו בתוך "חלונות" או כהגהות בשוליים. חלק מן ההגהות בעמודים אלה ובעמודים אחרים, נכתבו על ידי כותב אחר.

בדפים שאחרי הקולופון (138-148) לוחות שנה (תקופות ועיבורים), לשנים תקכ"ו-תקע"ג.

בדף 111 חתימה: "הצעיר יוסף יחזקאל".

בדפים 137 ו-140, רישומי לידה ופטירות: "יום שנולד בן לרחמים ה"י וקראנו שמו עזריא... תקפ"א לפ"ק", "יום אשר נולד לי בן... וקראתי שמו משה... עשרה לחדש שבט שנת תקפ"ד", "יום אשר נולד רחמים בן עזריא... תקנ"ד ליצירה", "יום אשר נולד יחזקאל בן רחמים... תקע"ו ליצירה", "יום שנבקש רחמים... תקצ"ה לפ"ק", "יום אשר נולד בן לרחמים בן עזריא... שמו משה תקפ"ט לפ"ק", "יום אשר נולד בן לרחמים ושמו ישעיה... תק"ץ לפ"ק", יום אשר נולד בן לרחמים ושמו שלומא... תקצ"ד לפ"ק", "יום שנולד רחמים בן חסקיאל... תר"ט", "יום שנולד יחזקאל בן רחמים... שנת תרמ"ז".

[138] דף. 16.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. קרעים וקרעים חסרים, בעיקר בשולי הדפים, עם פגיעה בטקסט בחלק מהמקומות (חלק מההגהות נפגעו), משוקמים לרוב במילוי נייר. כריכה חדשה.

ספר זוהר חדש ומדרש הנעלם, שני חלקים. ונציה, דפוס בראגדין, תי"ח [1658].

העותק האישי של המקובל רבי משה זכות – הרמ"ז, מגיה מהדורה זו, עם למעלה ממאה הגהות, בהן הגהות ארוכות במיוחד, בכתב-יד קדשו, בשולי העמודים ובין השורות. עותק זה הגיע לרשותו של החיד"א בליוורנו, והוא חתם את שמו בשער הספר.

המהדורה שלפנינו כוללת שני חלקים. החלק הראשון – זוהר חדש על חמשה חומשי תורה, והחלק השני (עם שער נפרד) – על שיר השירים, רות ואיכה, עם "תיקונים להרשב"י". מהדורה זו הובאה לדפוס על ידי רבי יוסף חמיץ, והוגהה על ידי עמיתו רבי משה זכות. בנוסף, נדפסו בה הגהות של המקובל רבי מנחם די לונזאנו.

לפנינו העותק האישי שהיה ברשותו של הרמ"ז, עם שוליים רחבים במיוחד (הרמ"ז קיבלו מן הדפוס קודם חיתוך השוליים). בדפי הספר, בשוליים ובין השורות, הגהות והוספות רבות בכתיבת ידו של הרמ"ז, חלקן ארוכות במיוחד. בחלקן הגהות או תוספות נוסח שהגיעו לידו לאחר ההדפסה, ובחלקן פירושים נרחבים על עניינים שונים (כמו לדוגמה, בדף ט של הספירה השנייה, קטע ארוך במיוחד, המתחיל בעמוד א' וממשיך בעמוד ב', ומתחיל: "נקדים בקיצור טעם איסור תפלין בשבת וי"ט..."). הגהות ופירושים אלו של הרמ"ז לא נדפסו.

הגהות רבות בכתיבת הרמ"ז פותחות בראשי תיבות שמו, כגון "אמ"ז" [=אמר משה זכות], או "מזל"ן [=משה זכות לי נראה]. באחת ההגהות שבדף הראשון כותב הרמ"ז: "שנת תכ"ח בא לידי זוהר של המד"ל [מנחם די לונזאנו] ז"ל עצמו והוא מדפוס קרימונה... ומצאתי בו עוד קצת הגהות וענייני' ואציינם ברמז ז"ג שר"ל [=שרוצה לומר] זוהר גדול".

בדף טו1 של הספירה השנייה, ציור תרשים בכתיבת ידו של הרמ"ז, הכותב קודם לכן: "אחר שהדפסתי זוהר זה בא לידי צורת כל ד' העמודים וזו היא...".

מאוחר יותר, הגיע עותק זה לידי הגאון רבי חיים יוסף דוד אזולאי – החיד"א, בהיותו בליוורנו. בשער החלק הראשון מופיע רישום וחתימה בכתב-ידו של החיד"א: "מקנת כספי לעבודת קוני יתש"ל [=יתברך שמו לעד] נאם החיד"א, ליוורנו, כ"ח טבת וית"ן ע"ז [=תקמ"ג]".

העותק שלפנינו, עם הגהותיו ופירושיו של הרמ"ז בכתיבת ידו, מתועד מספר פעמים בחיבוריו של החיד"א, המצטט ומביא מדבריו והם תואמים להגהות הרמ"ז שלפנינו. נביא כאן דוגמאות של אזכורים כאלה בספרי החיד"א. בספרו מחזיק ברכה (או"ח, סימן תצה, סעיף ג): "ועתה זיכני ה' לזהר חדש בהגהות הגאון החסיד הרמ"ז זלה"ה מכתיבת ידו וראיתי לו ז"ל בדף ס' ע"ד על מ"ש שם... וז"ל מזל"ן..."; בספרו חיים שאל (סימן א): "וידוע דזהר חדש דפוס ויניציא הוגה ע"י הרמ"ז ובא לידי ז"ח [=זוהר חדש] דפוס ויניציא שהגיהו עוד הרמ"ז אחר שנדפס וכתוב שם בגליון כמה חידושים מכ"י הרמ"ז ממש..."; בספרו חומת אנך (משלי כב): "וכ"כ הרב הרמ"ז ז"ל בהגהות ז"ח כ"י..."; בספרו נחל קדומים (פרשת פקודי, פרק כא, פסוק א): "ומתוך דברי ז"ח נראה דגם חרבן בית שני היה על עזיבת התורה, וכמ"ש הרב הגדול הרמ"ז בהגהותיו...".

יש לציין כי אל החיד"א הגיעו בליוורנו כמה מחיבורי הרמ"ז בכתב-יד, ומהם בכתיבת ידו, ביניהם: כת"י שבולת של לקט, המוזכר מספר פעמים בחיבורי החיד"א, בכתיבת תלמיד הרמ"ז – רבי אהרן מיזא, עם הגהות אוטוגרפיות של הרמ"ז (כת"י הספה"ל ירושלים 400) – כת"י זה קיבל החיד"א מבנו של רבי אליהו הכהן מליוורנו; כרך של אגרות הרמ"ז בכתיבת ידו, שהגיעו אל החיד"א בליוורנו בשנת תקמ"ט (כת"י הספרייה הבריטית Or. 9165); בספר שם הגדולים (ערך חסד לאברהם) כותב החיד"א כי בהגיעו לליוורנו הגיע לידיו "ספר חסד לאברהם כלו כ"י שהיה של הרמ"ז..."; ועוד.

בדפים שלפנינו מופיעות גם הגהות בכתיבה נוספת, אופיינית לליוורנו. בהגהות אלה מובאים לרוב נוסחאות אחרות ותיקונים שונים (חלקם מסברת הכותב). באחת ההגהות (דף לה2 בספירה השנייה) מזכיר הכותב: "...כ"כ עט"ר מורי הרב נר"ו בהגהותיו כ"י".

חתימה בדף סה1: "חיים ן' אליהו" (יתכן והוא בנו של רבי אליהו הכהן מליוורנו, ואם כן, גם ספר זה הגיע אל החיד"א מידי בנו של רבי אליהו הכהן, בדומה לכת"י שבולת של לקט, הנזכר לעיל).

ספר הזוהר, המיוחס לרבי שמעון בר יוחאי, שלושת החלקים, על ספרים בראשית, שמות, ויקרא-דברים. קרימונה, דפוס ויצינצו קונטי, שי"ט-ש"כ [1559-1560]. מהדורה ראשונה של הזוהר, שנדפסה במקביל למהדורת מנטובה.

על אף תאריך הדפוס הנזכר בדף השער (שי"ט-ש"כ), למעשה החלו בהדפסת המהדורה שלפנינו עוד קודם, בשנת שי"ח, באותה השנה בה החלה הדפסת מהדורת הזוהר במנטובה (מ' בניהו אף טוען כי המהדורה שלפנינו קדמה להדפסה במנטובה).

המהדורה שלפנינו, בה נדפס כל ספר הזוהר בכרך אחד ובפורמט גדול (בגופן מרובע), זכתה לכינוי "זוהר גדול", בעוד מהדורת מנטובה, שנדפסה בשלושה כרכים, בפורמט קטן (בגופן "כתב רש"י"), זכתה לכינוי "זוהר קטן".

עותקים רבים מהמהדורה שלפנינו, הגיעו לארצות אשכנז – לפולין ולגרמניה (יתכן שמלכתחילה לא נתכוונו המדפיסים להפיץ את עותקי המהדורה באיטליה). עדות לכך היא שעד לאמצעה של המאה ה-18, ואף לאחר מכן, מחברים רבים מארצות אשכנז מצטטים את נוסח מהדורת קרימונה (ראו עוד מאמרו של י' יודלוב, להלן). בתבניתה של מהדורת קרימונה נדפסו בהמשך מהדורות לובלין שפ"ג, וזולצבאך תמ"ד.

עם השנים הפכה מהדורת קרימונה לנדירה במיוחד; זאת לעומת מהדורת מנטובה, שיותר נפוצה באופן יחסי. בניהו כותב שעותקים רבים של הזוהר נשמדו בשריפת הספרים העבריים בקרימונה (הדפוס העברי בקרימונה, עמ' 137). כבר דור לאחר מכן, בזמנו של הרמ"ז, היתה המהדורה נדירה, כפי שכותב הרמ"ז באחד ממכתביו: "כי הגדול [=דפוס קרימונה] נמצא רק בידי מיעוטא דמיעוטא..." (אגרות רמ"ז, ליוורנו תק"מ, סימן ב).

בשולי הדפים נדפסו מראי מקומות לפסוקים (הדבר ייחודי למהדורת קרימונה, ובשונה ממהדורת מנטובה). בנוסף לספירת הדפים, נדפסה גם ספירה נפרדת לעמודות, וספירה לשורות (מספור באותיות בכל עשר שורות).

ידועים שינויים בין עותקי מהדורת קרימונה. ברוב הטפסים הידועים נמצא דף השער עם פרט השנים שי"ט-ש"כ, כבעותק שלפנינו. בטפסים אלו נמצאים שמונה דפים (דפים ה-ו בספר בראשית, ודפים קיג, קיח-קכב בספר שמות), שלפי בניהו (ראו להלן) נדפסו במנטובה, ונבדלים במספר שינויים טיפוגרפיים מיתר הדפים. באוסף שוקן נמצא עותק ובו דף שער עם נוסח שונה, ללא אזכורי שנת הדפוס; ובנוסף, שמונת הדפים הנזכרים לעיל, הנמצאים בעותק הזה, נדפסו גם הם בקרימונה, וזהים ליתר דפי הספר. בעותק שלפנינו מופיע דף שער בנוסח הרגיל; דפים ה-ו מספר בראשית אכן זהים לדפים שנדפסו במנטובה, כפי שמופיעים ביתר העותקים, אך דפים קיג, קיח-קכב שבספר שמות זהים לדפים המופיעים בעותק שוקן, שנדפסו בקרימונה.

קולופון בדף האחרון: "ותשלם מלאכת הקדש מכל מה שיגענו ומצאנו מספר הזוהר... היום יום ששי... והוגה על ידי הצעיר חיים בכמ"ר שמואל ן' גאטינייו זלה"ה... ועל ידי הבחור כמ"ר ויטורייו אליאנו, נכדו של ראש המדקדקים הח"ר אליהו המדקדק סג"ל זצ"ל".

מתחת לקולופון נדפס בלטינית אישור ההדפסה מטעם האינקוויזיציה במילאנו, מחודש אוגוסט 1558.

חתימה (מחוקה) בדף השער:" נאם יעקב במז"ל"; חתימה נוספת בשער: "עמנואל ברוך קוציר", ובדף המגן: "עמנואל בר שמריה קוצר". רישומים נוספים בכתב-יד.

כל החלקים בכרך אחד. בראשית: קלב דף. שמות: קכב דף. ויקרא-דברים: קמו דף. 30 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים (במספר דפים כתמים רבים). באחד מהדפים כתמי דיו כהים, עם פגיעות בטקסט. סימני עש, עם פגיעות בטקסט במספר דפים. קרעים, בהם קרעים חסרים בשולי דף השער ובמספר דפים נוספים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר (והשלמה של הטקסט החסר בכתב-יד). כריכה חדשה.

לתיאור כללי של הספר והדפסתו, על יחסה של מהדורת קרימונה למהדורת מנטובה, וטפסים שונים של מהדורת קרימונה, ראו: מאיר בניהו, הדפוס העברי בקרימונה, ירושלים תשל"א, עמ' 121-137; י' יודלוב, על ספרים, מדפיסים ומו"לים, הספר – יובל ה-70 למוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ח, עמ' 556-559.

CB, no. 3478.