רבי יעקב ספיר מספר גם על מרים הסופרת, בתו של רבי בניה הסופר, שעסקה במלאכת העתקת ספרים: "גם בת היה לו סופרת אומנת, והראוני ממנה חומש כ"י כתוב בסופו 'אל תשיתו עלי חטאת אם תמצאו בו שגיאות, כי אשה מינקת אנכי, מרים בת בניה הסופר' – והוא מדויק וכתיבה יפה ומאושרת מאד" (אבן ספיר, שם). מארי בניה עצמו כתב ספרים בין השנים ר"י-רמ"ג בקירוב (1450-1483 בקירוב) והוא נפטר בערך בשנת רמ"ד, 1484, כפי שעולה מקולופון של בנו, הסופר רבי יוסף בן בניה, המזכיר את אביו בברכת המתים (כ"י ירושלים, אוסף בניהו, הובא אצל: מ' ריגלר, 'בניה הסופר וצאצאיו – משפחת סופרים מתימן', שם, עמ' 63).

כאמור, בקולופון שלפנינו הוא מוזכר עדיין בברכת החיים. ב"אנציקלופדיה לחכמי תימן" נכתב כי רבי בניה בן סעדיה הוא "הסופר המפורסם ביותר בתימן... פרסומו בא בזכות עשרות כתבי-יד שהעתיק הוא, בניו ונכדיו... עפ"י דעה אחת שימש ראב"ד בצנעא... רוב מוחלט של הספרים שהעתיקו, הם ספרי תנ"ך בתוספת מסורה ומחברת התיג'אן... העתקותיו נחשבות כמדויקות ביותר, והוא נחשב כבר סמכא הגדול ביותר בתחום מסורת המקרא. שאלת זיקת המסורת שבספריו לאסכולת המסורת של טבריה במסורת המקרא, עוררה פולמוס גדול בין החוקרים... עפ"י המסורת העתיקו הוא ומשפחתו מאות כתבי-יד ובידינו הגיעו עשרות..." (גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, א, עמ' 42-43). ראו שם רשימה חלקית של כתבי-יד הידועים ממנו כיום.

במפעל הפליאוגרפיה העברית נמנו קרוב ל-40 כתבי-יד ממשפחת בניה הסופר, הנמצאים כיום בספריות ובאוספים שונים (מ' ריגלר, 'בניה הסופר וצאצאיו – משפחת סופרים מתימן', שם, עמ' 54).