מכירה 48 - פריטים נדירים ומיוחדים
מציג 109 - 116 of 116
מכירה 48 - פריטים נדירים ומיוחדים
2.12.2015
פתיחה: $1,500
לא נמכר
יומן בכתב יד. נכתב בידי אחד ממעפילי האנייה "אקסודוס" ("יציאת אירופה תש"ז"), [גרמניה? אוגוסט-ספטמבר 1947 בקירוב]. יידיש.
כפי העולה מן היומן, הדברים נכתבו בסמוך לזמן התרחשותם, באחד ממחנות הגירוש בצפון גרמניה, בהם רוכזו מעפילי ה"אקסודוס", או על אניית הגירוש "רונימייד פארק", בה ישב מחבר היומן לאחר גירוש המעפילים מנמל חיפה.
היומן מתעד באופן כרונולוגי ומנקודת מבט אישית את סיפורם של מעפילי ה"אקסודוס": יציאת האנייה מנמל סֵט בצרפת, הגעתה לחופי חיפה, עלייתו יחד עם יתר המעפילים לאניית הגירוש "רונימייד פארק", הפלגת האנייה לנמל "פורט דה בוק" בצרפת וחניית האנייה שם במשך זמן ממושך (בשעה שהמעפילים סרבו לרדת מהאנייה), ובהמשך – ההפלגה מצרפת לכיוון גרמניה (היומן מסתיים בשעה שהאנייה עוברת את מיצרי גיברלטר בדרך לגרמניה).
בדבריו, מספר הכותב על חוויותיו ותחושותיו בזמן ההפלגה על האניות, תוך שהוא מרבה להשתמש בלשון "אנחנו": "הגענו לחיפה בשמונה עשר ביולי. בעמדנו בנמל שמענו רדיו. דיברו אלינו בעברית וגם חילקו כרוזים הכתובים באנגלית ובעברית, המודיעים שאנחנו נוסעים לקפריסין... מי יכול היה אז לשער את מה שיקרה אחר כך!!! למרבה הצער, יכולנו לראות את חיפה רק מרחוק. דמעות של ממש היו תלויות בעינינו כשראינו את הארץ שאליה התגעגענו, אך לא יכולנו לפסוע על אדמתה. אף אזרח לא יכולנו לראות מסביבנו, רק צבא וצבא. בראשים מורכנים, במבטים אחרונים על ארץ הקודש, עלינו על האנייה 'רונימייד פארק'. אני הייתי מהאחרונים לעלות, לא היה מקום כלל לשבת, היינו דחוסים כדגים בחבית" (עמ' 4).
עוד מספר הכותב על ההחלטה שלא לרדת מאניית הגירוש בצרפת ועל ההחלטה לפתוח בשביתת רעב, על ההחלטה שלא להוריד מאניית הגירוש את הנשים ההרות ואת הילדים בגיברלטר, על רופא "הצלב האדום" שהועלה על האנייה בצרפת, על "מרדכי" (כנראה, מרדכי רוזמן, מנהיג המעפילים באניית הגירוש) ועל דברים שנשא לאזני המעפילים, על שמירת השבת על האנייה ("הדתיים התפללו ואליהם הצטרפו לקבלת השבת החילונים, שלאחר מכן פרשו לערוך 'עונג שבת' כמנהגם"), על עליית העתונאים לסיפון האנייה בנמל "פורט דה בוק", על הדגל שהכינו המעפילים והניפו אל מול העתונאים בצרפת – דגל בריטניה ועליו צלב קרס ("הכנו משמיכה, משחת שיניים אדומה וחלב מרוכז דגל אנגלי ועליו צלב קרס. העתונאים צילמו אותו מיד ואנחנו ניצחנו ישר בפנים של האנגלים. בנוסף היתה תורנות להניף את הדגל זמן ממושך אל מול החוף. האנגלים חרקו את שיניהם"), ועוד.
למידע נוסף אודות פרשת ה"אקסודוס", ראה פריט קודם.
הדברים נכתבו בדיו כחולה, בתוך מחברת, שבתחילתה תרגילים ללימוד עברית (בעפרון). [12] עמודי יומן + [16] עמודים עם תרגילים ללימוד עברית. מחברת 11X17 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. בלאי. כתמים, וקרעים.
כפי העולה מן היומן, הדברים נכתבו בסמוך לזמן התרחשותם, באחד ממחנות הגירוש בצפון גרמניה, בהם רוכזו מעפילי ה"אקסודוס", או על אניית הגירוש "רונימייד פארק", בה ישב מחבר היומן לאחר גירוש המעפילים מנמל חיפה.
היומן מתעד באופן כרונולוגי ומנקודת מבט אישית את סיפורם של מעפילי ה"אקסודוס": יציאת האנייה מנמל סֵט בצרפת, הגעתה לחופי חיפה, עלייתו יחד עם יתר המעפילים לאניית הגירוש "רונימייד פארק", הפלגת האנייה לנמל "פורט דה בוק" בצרפת וחניית האנייה שם במשך זמן ממושך (בשעה שהמעפילים סרבו לרדת מהאנייה), ובהמשך – ההפלגה מצרפת לכיוון גרמניה (היומן מסתיים בשעה שהאנייה עוברת את מיצרי גיברלטר בדרך לגרמניה).
בדבריו, מספר הכותב על חוויותיו ותחושותיו בזמן ההפלגה על האניות, תוך שהוא מרבה להשתמש בלשון "אנחנו": "הגענו לחיפה בשמונה עשר ביולי. בעמדנו בנמל שמענו רדיו. דיברו אלינו בעברית וגם חילקו כרוזים הכתובים באנגלית ובעברית, המודיעים שאנחנו נוסעים לקפריסין... מי יכול היה אז לשער את מה שיקרה אחר כך!!! למרבה הצער, יכולנו לראות את חיפה רק מרחוק. דמעות של ממש היו תלויות בעינינו כשראינו את הארץ שאליה התגעגענו, אך לא יכולנו לפסוע על אדמתה. אף אזרח לא יכולנו לראות מסביבנו, רק צבא וצבא. בראשים מורכנים, במבטים אחרונים על ארץ הקודש, עלינו על האנייה 'רונימייד פארק'. אני הייתי מהאחרונים לעלות, לא היה מקום כלל לשבת, היינו דחוסים כדגים בחבית" (עמ' 4).
עוד מספר הכותב על ההחלטה שלא לרדת מאניית הגירוש בצרפת ועל ההחלטה לפתוח בשביתת רעב, על ההחלטה שלא להוריד מאניית הגירוש את הנשים ההרות ואת הילדים בגיברלטר, על רופא "הצלב האדום" שהועלה על האנייה בצרפת, על "מרדכי" (כנראה, מרדכי רוזמן, מנהיג המעפילים באניית הגירוש) ועל דברים שנשא לאזני המעפילים, על שמירת השבת על האנייה ("הדתיים התפללו ואליהם הצטרפו לקבלת השבת החילונים, שלאחר מכן פרשו לערוך 'עונג שבת' כמנהגם"), על עליית העתונאים לסיפון האנייה בנמל "פורט דה בוק", על הדגל שהכינו המעפילים והניפו אל מול העתונאים בצרפת – דגל בריטניה ועליו צלב קרס ("הכנו משמיכה, משחת שיניים אדומה וחלב מרוכז דגל אנגלי ועליו צלב קרס. העתונאים צילמו אותו מיד ואנחנו ניצחנו ישר בפנים של האנגלים. בנוסף היתה תורנות להניף את הדגל זמן ממושך אל מול החוף. האנגלים חרקו את שיניהם"), ועוד.
למידע נוסף אודות פרשת ה"אקסודוס", ראה פריט קודם.
הדברים נכתבו בדיו כחולה, בתוך מחברת, שבתחילתה תרגילים ללימוד עברית (בעפרון). [12] עמודי יומן + [16] עמודים עם תרגילים ללימוד עברית. מחברת 11X17 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. בלאי. כתמים, וקרעים.
קטגוריה
פריטים נדירים ומיוחדים
קָטָלוֹג
מכירה 48 - פריטים נדירים ומיוחדים
2.12.2015
פתיחה: $2,000
לא נמכר
Program for Passover. Iran, Friday April 7, 1944. אנגלית.
הגדה לא מסורתית, שנדפסה לטובת החיילים היהודיים ששירתו ב"פיקוד המפרץ הפרסי" (The Persian Gulf Command) במלחמת העולם השניה.
"פיקוד המפרץ הפרסי" הוקם בדצמבר 1943 כיחידה בצבא ארצות הברית, שמטרתה להגן ולהבטיח אספקה שוטפת לברית המועצות, במסגרת חוק "השאל-החכר" (lend-lease) אשר חוקק על מנת לאפשר לנשיא ארה"ב לספק לבעלות הברית אספקה ומזון כראות עיניו, עד לערך כולל של 1.3 מיליארד דולר.
על העטיפה הקדמית נדפס סמל "פיקוד המפרץ הפרסי" (חרב מעוקלת וכוכב). בהקדמה מסופר באריכות על הרלוונטיות והאקטואליות של טקסט ההגדה לימי המלחמה ("היכן מצרים של ההגדה בימינו, מי הוא פרעה, ומי הם קרבנותיו?"). הברכות על ארבע הכוסות מבוססות על "נאום ארבע החירויות" שנשא נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט, בקונגרס האמריקאי ב-6 בינואר 1941 ("נאום מצב האומה" – State of the Union): הכוס הראשונה לכבוד חופש הדת (freedom of worship), הכוס השניה לכבוד חופש המחשבה וחופש הדיבור (freedom of thought and speech), הכוס השלישית לכבוד חופש ממחסור (freedom from want) והכוס הרביעית – כוס אליהו הנביא – לכבוד חופש מפחד (freedom from fear). בסוף הסדר הושרו המנון ארצות הברית ואחריו "התקוה".
[7] דף, 33 ס"מ. ללא עטיפה אחורית. קרעים קלים וסימני קיפול. רישום בפינת העטיפה. תו-ספר בצדה האחורי של העטיפה. כתמים מנייר דבק בתחתית הדף האחרון. כריכה קשה (חדשה), עם סמל "פיקוד המפרץ הפרסי" עשוי מקרטון מודבק על החזית.
אינו מופיע ב-Worldcat, בספריה הלאומית ובספרות המחקר על הגדות לא מסורתיות.
הגדה לא מסורתית, שנדפסה לטובת החיילים היהודיים ששירתו ב"פיקוד המפרץ הפרסי" (The Persian Gulf Command) במלחמת העולם השניה.
"פיקוד המפרץ הפרסי" הוקם בדצמבר 1943 כיחידה בצבא ארצות הברית, שמטרתה להגן ולהבטיח אספקה שוטפת לברית המועצות, במסגרת חוק "השאל-החכר" (lend-lease) אשר חוקק על מנת לאפשר לנשיא ארה"ב לספק לבעלות הברית אספקה ומזון כראות עיניו, עד לערך כולל של 1.3 מיליארד דולר.
על העטיפה הקדמית נדפס סמל "פיקוד המפרץ הפרסי" (חרב מעוקלת וכוכב). בהקדמה מסופר באריכות על הרלוונטיות והאקטואליות של טקסט ההגדה לימי המלחמה ("היכן מצרים של ההגדה בימינו, מי הוא פרעה, ומי הם קרבנותיו?"). הברכות על ארבע הכוסות מבוססות על "נאום ארבע החירויות" שנשא נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט, בקונגרס האמריקאי ב-6 בינואר 1941 ("נאום מצב האומה" – State of the Union): הכוס הראשונה לכבוד חופש הדת (freedom of worship), הכוס השניה לכבוד חופש המחשבה וחופש הדיבור (freedom of thought and speech), הכוס השלישית לכבוד חופש ממחסור (freedom from want) והכוס הרביעית – כוס אליהו הנביא – לכבוד חופש מפחד (freedom from fear). בסוף הסדר הושרו המנון ארצות הברית ואחריו "התקוה".
[7] דף, 33 ס"מ. ללא עטיפה אחורית. קרעים קלים וסימני קיפול. רישום בפינת העטיפה. תו-ספר בצדה האחורי של העטיפה. כתמים מנייר דבק בתחתית הדף האחרון. כריכה קשה (חדשה), עם סמל "פיקוד המפרץ הפרסי" עשוי מקרטון מודבק על החזית.
אינו מופיע ב-Worldcat, בספריה הלאומית ובספרות המחקר על הגדות לא מסורתיות.
קטגוריה
פריטים נדירים ומיוחדים
קָטָלוֹג
מכירה 48 - פריטים נדירים ומיוחדים
2.12.2015
פתיחה: $2,000
לא נמכר
1. אלבום כרוך בכריכת אבן מסותתת. על חזית האלבום סותת מדליון ובו אנייה מפליגה בים. מימין ומשמאל למדליון נכתב "Cyprus 1947".
בדפי האלבום הודבקו 15 תצלומים שצולמו במחנות המעצר בקפריסין. על חלקם נדפס גם הכיתוב "קפריסין תש"ח", "להגשמה", "זיכרון מקפריסין" או "דרישת שלום מקפריסין".
אלבום 11X24 ס"מ. מצב טוב. שריטות ושפשופים קלים באבן. תצלומים 8.5X5.5 ס"מ בממוצע, מודבקים לדפי האלבום. חלקם רופפים. מצב טוב.
2. תצלום מכינוס "מועצה ב' של 'המזרחי' ו'הפועל המזרחי' בקפריסין", מטעם "קיבוץ מגשימים" מטרנסילבניה, תש"ח.
8.5X13.5 ס"מ. מצב טוב.
3-8. שישה תצלומים של נערות במחנות המעצר בקפריסין, 1947-1948. מתוארים בצדם האחורי.
6X6 ס"מ בממוצע. מצב טוב. כתמים וקמטים.
9-10. שני תצלומי-עתונות: פליטים יהודיים בקפריסין, מרץ 1947; יהודים עוזבים את מחנות המעצר בקפריסין בדרכם לישראל, ינואר 1949.
22.5X18 ס"מ, 26X20.5 ס"מ, בהתאמה. מצב טוב. מעט כתמים וקמטים, הדבקות נייר.
בדפי האלבום הודבקו 15 תצלומים שצולמו במחנות המעצר בקפריסין. על חלקם נדפס גם הכיתוב "קפריסין תש"ח", "להגשמה", "זיכרון מקפריסין" או "דרישת שלום מקפריסין".
אלבום 11X24 ס"מ. מצב טוב. שריטות ושפשופים קלים באבן. תצלומים 8.5X5.5 ס"מ בממוצע, מודבקים לדפי האלבום. חלקם רופפים. מצב טוב.
2. תצלום מכינוס "מועצה ב' של 'המזרחי' ו'הפועל המזרחי' בקפריסין", מטעם "קיבוץ מגשימים" מטרנסילבניה, תש"ח.
8.5X13.5 ס"מ. מצב טוב.
3-8. שישה תצלומים של נערות במחנות המעצר בקפריסין, 1947-1948. מתוארים בצדם האחורי.
6X6 ס"מ בממוצע. מצב טוב. כתמים וקמטים.
9-10. שני תצלומי-עתונות: פליטים יהודיים בקפריסין, מרץ 1947; יהודים עוזבים את מחנות המעצר בקפריסין בדרכם לישראל, ינואר 1949.
22.5X18 ס"מ, 26X20.5 ס"מ, בהתאמה. מצב טוב. מעט כתמים וקמטים, הדבקות נייר.
קטגוריה
פריטים נדירים ומיוחדים
קָטָלוֹג
מכירה 48 - פריטים נדירים ומיוחדים
2.12.2015
פתיחה: $250,000
לא נמכר
טיוטות ההכרזה על הקמת מדינת ישראל – "הצהרה בדבר מדינה יהודית" – כתובות בידי עו"ד מרדכי בעהם, אשר מונה בידי שר המשפטים פליקס רוזנבליט (פנחס רוזן) לנסח מנשר המציין את השתלשלות העניינים שהביאה להקמת השלטון העצמאי, וקובע שמועצת הממשלה הזמנית נטלה לידיה את הסמכות והאחריות למנהל המדינה. תל-אביב, אפריל 1948.
לפנינו חמישה מסמכים:
1. שלושה עמודים בכתב ידו של עו"ד בעהם, באנגלית, הנושאים את הכותרת The Declaration of Independence. בטיוטה זו, המכונה "טיוטת הפסוקים", העתיק בעהם מקורות, שסבר כי יהיו ראויים לשמש בסיס להכרזה (ציטוטים מהכרזת העצמאות האמריקאית, פסוק מספר דברים, פסוק מהכרזת זכויות אנגלית והערות על החלטת החלוקה של האו"ם).
2. שלושה עמודים בכתב ידו של בעהם, באנגלית, הנושאים את הכותרת Declaration of the Jewish State. בפינה השמאלית העליונה כתב בעהם בעברית "להדפיס". בטיוטה זו, המכונה "הטיוטה האנגלית", העתיק מחדש את הפסוקים הנ"ל ועיבד אותם לצורך התאמתם להכרזה העברית.
3. שלושה עמודים בכתב ידו של עו"ד בעהם, בעברית, הנושאים את הכותרת "הצהרה בדבר מדינה יהודית". בפינה השמאלית העליונה כתב בעהם "סודי, הצעה ראשונה, 27.4.1948". טיוטה זו, המכונה "הטיוטה העברית", נכתבה בין מוצאי שבת ה-24 באפריל ובוקר יום ג' ה-27 באפריל 1948, והיא כוללת תרגום מילולי לעברית שעשה בעהם לטיוטה האנגלית וכן עיבוד מחדש שעשה על אותה טיוטה ועל גזיר נייר נוסף, עם מחיקות ותוספות.
4. שני דפים מודפסים במכונת כתיבה, הנושאים את הכותרת "הצהרה בדבר מדינה יהודית". במסמך זה, המכונה "ההצעה הראשונה", הדפיס בעהם את "הטיוטה העברית" וכך מסרהּ למחלקת המשפטים של מועצת המדינה הזמנית. מספר תיקונים בכתב יד.
5. דף מודפס במכונת כתיבה, הנושא את הכותרת "תזכורת בדבר ההצהרה בדבר מדינה יהודית". דף זה, המכונה "תזכורת בעהם", צורף למסמך המודפס הנ"ל (מס' 4) בשעה שהוגש למחלקת המשפטים של מועצת המדינה הזמנית ובו הסביר בעהם את שהיה טעון הסבר בעיניו, בנוגע לניסוח ההצעה.
מרדכי בעהם (1915-1987), משפטן ארצישראלי, שהיה בן 33 בתקופה בה ניסח את ההצהרה, נולד באוקראינה ונדד עם הוריו בילדותו לברלין. בית אביו, עורך דין במקצועו, היה בית חילוני מובהק. בגיל 9 עלתה משפחתו לארץ ישראל והוא התחנך במוסדות החילוניים-הבורגניים הטובים של הישוב היהודי, תחילה בגימנסיה העברית בירושלים ואחר כך בגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב. מיד בתום לימודיו נסע לאנגליה ולמד משפטים באוניברסיטת לונדון. עם שובו לארץ התגייס לשירות המשפטי של ממשלת המנדט, שם עבד רוב השנים, עד סמוך לתקופה המתוארת לעיל ולהלן. אביו, יהודה, ניהל בשנים אלה משרד משפטי מצליח בתל-אביב, מקורב לחוגי תעשיינים ואנשי ציבור, ומילא תפקיד מוביל במועצה המשפטית שנוסדה סמוך להקמת המדינה במסגרת מאמצי הישוב היהודי להקים ממשל עצמי לקראת נטילת השלטון.
כשנשלח בעהם לנסח את ההכרזה, לבקשתו של שר המשפטים פליקס רוזנבליט (פנחס רוזן), הצטווה להסתיר את משימתו. בצהרי שבת, 24 באפריל 1948, חשף את סודו בארוחה משפחתית, ובעקבות עצת משפחתו, הלך לביתו הסמוך של הרב ד"ר שלום צבי (הארי) דוידוביץ, רב קונסרבטיבי אמריקאי, רב צבאי בצבא האמריקאי ודוקטור למדעי הרוח. את הטיוטה הראשונה כתב בעהם באנגלית, בהשראת הכרזת העצמאות של ארצות הברית, והיא בעלת אוריינטציה דתית (אחד הביטויים הבולטים במסמך הוא הביטוי "צור ישראל", אשר נותר גם בנוסח הסופי של ההכרזה). בהמשך הוסיף לה בעהם נימוקים היסטוריים, פוליטיים ומוסריים ותרגמה לעברית.
ב"תזכורת" שצירף בעהם להצעה הראשונה, ציין "ההצהרה נערכה מתוך הנחה שיש להסתמך לא רק על החלטות או"ם וחבר הלאומים, אלא גם על הזכויות ההיסטוריות של העם היהודי עצמו לאור משפט העמים. [...] שלשת האבות של העם [אברהם, יצחק ויעקב] נזכרו בשמותיהם במיוחד, הואיל והם הם היו מקבלי ההבטחה בדבר ארץ-ישראל הכלולה בתורה. [...] הפסקא [!] האחרונה של ההקדמה, כמו גם גוף ההצהרה, שאובים בעיקר מתוך הצהרת העצמאות האמריקאית, ונוהגת בטוי משפטי לסגולות העצמאות של מדינה עצמאית".
לטיוטה שחיבר בעהם חשיבות מיוחדת, באופן בו בחר לתאר את "השתלשלות העניינים" שהביאה להכרזה על הקמת המדינה ולנטילת הריבונות של הממשלה הזמנית על ארץ ישראל. בעהם הוא שקיבל את ההחלטה הראשונית – שנשמרה, גם אם באופן חלקי, בטיוטות הבאות – כיצד לשרטט את הנרטיב היהודי והציוני, היכן לקבוע את ראשיתו ואילו אירועים לציין במהלכו.
בעהם לא הסתפק בהצגת ההחלטות הבינלאומיות והמדיניות (הצהרת בלפור, החלטת האו"ם על תכנית החלוקה) כמניע וכצידוק להכרזה על הקמת המדינה, אלא הציב אותן בתוך קונטקסט היסטורי ומוסרי: "הואיל ומצפון האנושות כפי שהוא בא לידי ביטוי בהצהרת בלפור... הכיר בקשר ההיסטורי בין העם היהודי וארץ ישראל, ובנמוקים להקמתו מחדש של ביתו הלאומי בארץ הזו, והואיל ואחר ההשמדה האכזרית של שליש עמנו בידי אויבי המין האנושי מאז פרוץ מלחמת העולם השניה, החליטה עצרת האומות המאוחדות שהמנדט לארץ ישראל יפקע ושמדינה יהודית עצמאית תקום בארץ ישראל [...] והואיל ולאחר שהעם היהודי לא ויתר מעולם על זכותו להקים מחדש את מדינתו בארץ הקודש...". בעשותו כן יצר בעהם מסמך רבגוני, הקושר יחדו טיעונים משפטיים, פוליטיים, מוסריים והיסטוריים אלה באלה.
הטיוטות שלפנינו ובהן ההחלטות הערכיות והצורניות שקיבל עו"ד בעהם בנוגע לנוסח ההכרזה על הקמת המדינה, ובעיקר תיאור "השתלשלות העניינים" שניסח, בו הוא מתאר את המאורעות ההיסטוריים שהביאו לכינונה של מדינה יהודית, היו לנוסח עליו התבססה "מגילת העצמאות" הרשמית, שהוקראה בידי דוד בן-גוריון שלושה שבועות מאוחר יותר, במעמד "הכרזת העצמאות".
מצורפים: שני תצלומים של בעהם משנת 1939; תצלום של בעהם עם חלק מחברי הממשלה הזמנית (1948 בקירוב); שתי מעטפות מקוריות, של משרד עורכי הדין "בעהם את בעהם" ו"בעהם את שפילמן", בהן נשמרו הטיוטות (על האחת נכתב "ההצעה הראשונה [של] הצהרת העצמאות של המדינה היהודית" ועל השניה "טיוטה ראשונה של הכרזת העצמאות 27.4.48").
סה"כ [9] דף, גודל ומצב משתנים. סימני קיפול, כתמים, סימני תיוק באטב ובסיכות מהדק וקמטים. קרעים בשולי חלק מהמסמכים.
ספרות:
1. "הטיוטות המוקדמות של הכרזת העצמאות", פרופסור יורם שחר (עיוני משפט כ"ו 2, נובמבר 2002, עמ' 523-600).
2. Jefferson Goes East: The American Origins of the Israeli Declaration of Independence, Prof. Yoram Shachar
(יTheoretical Inquiries in Law, 10.2, 2009, pp. 589-618).
מקור: עזבון עו"ד מרדכי בעהם.
לפנינו חמישה מסמכים:
1. שלושה עמודים בכתב ידו של עו"ד בעהם, באנגלית, הנושאים את הכותרת The Declaration of Independence. בטיוטה זו, המכונה "טיוטת הפסוקים", העתיק בעהם מקורות, שסבר כי יהיו ראויים לשמש בסיס להכרזה (ציטוטים מהכרזת העצמאות האמריקאית, פסוק מספר דברים, פסוק מהכרזת זכויות אנגלית והערות על החלטת החלוקה של האו"ם).
2. שלושה עמודים בכתב ידו של בעהם, באנגלית, הנושאים את הכותרת Declaration of the Jewish State. בפינה השמאלית העליונה כתב בעהם בעברית "להדפיס". בטיוטה זו, המכונה "הטיוטה האנגלית", העתיק מחדש את הפסוקים הנ"ל ועיבד אותם לצורך התאמתם להכרזה העברית.
3. שלושה עמודים בכתב ידו של עו"ד בעהם, בעברית, הנושאים את הכותרת "הצהרה בדבר מדינה יהודית". בפינה השמאלית העליונה כתב בעהם "סודי, הצעה ראשונה, 27.4.1948". טיוטה זו, המכונה "הטיוטה העברית", נכתבה בין מוצאי שבת ה-24 באפריל ובוקר יום ג' ה-27 באפריל 1948, והיא כוללת תרגום מילולי לעברית שעשה בעהם לטיוטה האנגלית וכן עיבוד מחדש שעשה על אותה טיוטה ועל גזיר נייר נוסף, עם מחיקות ותוספות.
4. שני דפים מודפסים במכונת כתיבה, הנושאים את הכותרת "הצהרה בדבר מדינה יהודית". במסמך זה, המכונה "ההצעה הראשונה", הדפיס בעהם את "הטיוטה העברית" וכך מסרהּ למחלקת המשפטים של מועצת המדינה הזמנית. מספר תיקונים בכתב יד.
5. דף מודפס במכונת כתיבה, הנושא את הכותרת "תזכורת בדבר ההצהרה בדבר מדינה יהודית". דף זה, המכונה "תזכורת בעהם", צורף למסמך המודפס הנ"ל (מס' 4) בשעה שהוגש למחלקת המשפטים של מועצת המדינה הזמנית ובו הסביר בעהם את שהיה טעון הסבר בעיניו, בנוגע לניסוח ההצעה.
מרדכי בעהם (1915-1987), משפטן ארצישראלי, שהיה בן 33 בתקופה בה ניסח את ההצהרה, נולד באוקראינה ונדד עם הוריו בילדותו לברלין. בית אביו, עורך דין במקצועו, היה בית חילוני מובהק. בגיל 9 עלתה משפחתו לארץ ישראל והוא התחנך במוסדות החילוניים-הבורגניים הטובים של הישוב היהודי, תחילה בגימנסיה העברית בירושלים ואחר כך בגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב. מיד בתום לימודיו נסע לאנגליה ולמד משפטים באוניברסיטת לונדון. עם שובו לארץ התגייס לשירות המשפטי של ממשלת המנדט, שם עבד רוב השנים, עד סמוך לתקופה המתוארת לעיל ולהלן. אביו, יהודה, ניהל בשנים אלה משרד משפטי מצליח בתל-אביב, מקורב לחוגי תעשיינים ואנשי ציבור, ומילא תפקיד מוביל במועצה המשפטית שנוסדה סמוך להקמת המדינה במסגרת מאמצי הישוב היהודי להקים ממשל עצמי לקראת נטילת השלטון.
כשנשלח בעהם לנסח את ההכרזה, לבקשתו של שר המשפטים פליקס רוזנבליט (פנחס רוזן), הצטווה להסתיר את משימתו. בצהרי שבת, 24 באפריל 1948, חשף את סודו בארוחה משפחתית, ובעקבות עצת משפחתו, הלך לביתו הסמוך של הרב ד"ר שלום צבי (הארי) דוידוביץ, רב קונסרבטיבי אמריקאי, רב צבאי בצבא האמריקאי ודוקטור למדעי הרוח. את הטיוטה הראשונה כתב בעהם באנגלית, בהשראת הכרזת העצמאות של ארצות הברית, והיא בעלת אוריינטציה דתית (אחד הביטויים הבולטים במסמך הוא הביטוי "צור ישראל", אשר נותר גם בנוסח הסופי של ההכרזה). בהמשך הוסיף לה בעהם נימוקים היסטוריים, פוליטיים ומוסריים ותרגמה לעברית.
ב"תזכורת" שצירף בעהם להצעה הראשונה, ציין "ההצהרה נערכה מתוך הנחה שיש להסתמך לא רק על החלטות או"ם וחבר הלאומים, אלא גם על הזכויות ההיסטוריות של העם היהודי עצמו לאור משפט העמים. [...] שלשת האבות של העם [אברהם, יצחק ויעקב] נזכרו בשמותיהם במיוחד, הואיל והם הם היו מקבלי ההבטחה בדבר ארץ-ישראל הכלולה בתורה. [...] הפסקא [!] האחרונה של ההקדמה, כמו גם גוף ההצהרה, שאובים בעיקר מתוך הצהרת העצמאות האמריקאית, ונוהגת בטוי משפטי לסגולות העצמאות של מדינה עצמאית".
לטיוטה שחיבר בעהם חשיבות מיוחדת, באופן בו בחר לתאר את "השתלשלות העניינים" שהביאה להכרזה על הקמת המדינה ולנטילת הריבונות של הממשלה הזמנית על ארץ ישראל. בעהם הוא שקיבל את ההחלטה הראשונית – שנשמרה, גם אם באופן חלקי, בטיוטות הבאות – כיצד לשרטט את הנרטיב היהודי והציוני, היכן לקבוע את ראשיתו ואילו אירועים לציין במהלכו.
בעהם לא הסתפק בהצגת ההחלטות הבינלאומיות והמדיניות (הצהרת בלפור, החלטת האו"ם על תכנית החלוקה) כמניע וכצידוק להכרזה על הקמת המדינה, אלא הציב אותן בתוך קונטקסט היסטורי ומוסרי: "הואיל ומצפון האנושות כפי שהוא בא לידי ביטוי בהצהרת בלפור... הכיר בקשר ההיסטורי בין העם היהודי וארץ ישראל, ובנמוקים להקמתו מחדש של ביתו הלאומי בארץ הזו, והואיל ואחר ההשמדה האכזרית של שליש עמנו בידי אויבי המין האנושי מאז פרוץ מלחמת העולם השניה, החליטה עצרת האומות המאוחדות שהמנדט לארץ ישראל יפקע ושמדינה יהודית עצמאית תקום בארץ ישראל [...] והואיל ולאחר שהעם היהודי לא ויתר מעולם על זכותו להקים מחדש את מדינתו בארץ הקודש...". בעשותו כן יצר בעהם מסמך רבגוני, הקושר יחדו טיעונים משפטיים, פוליטיים, מוסריים והיסטוריים אלה באלה.
הטיוטות שלפנינו ובהן ההחלטות הערכיות והצורניות שקיבל עו"ד בעהם בנוגע לנוסח ההכרזה על הקמת המדינה, ובעיקר תיאור "השתלשלות העניינים" שניסח, בו הוא מתאר את המאורעות ההיסטוריים שהביאו לכינונה של מדינה יהודית, היו לנוסח עליו התבססה "מגילת העצמאות" הרשמית, שהוקראה בידי דוד בן-גוריון שלושה שבועות מאוחר יותר, במעמד "הכרזת העצמאות".
מצורפים: שני תצלומים של בעהם משנת 1939; תצלום של בעהם עם חלק מחברי הממשלה הזמנית (1948 בקירוב); שתי מעטפות מקוריות, של משרד עורכי הדין "בעהם את בעהם" ו"בעהם את שפילמן", בהן נשמרו הטיוטות (על האחת נכתב "ההצעה הראשונה [של] הצהרת העצמאות של המדינה היהודית" ועל השניה "טיוטה ראשונה של הכרזת העצמאות 27.4.48").
סה"כ [9] דף, גודל ומצב משתנים. סימני קיפול, כתמים, סימני תיוק באטב ובסיכות מהדק וקמטים. קרעים בשולי חלק מהמסמכים.
ספרות:
1. "הטיוטות המוקדמות של הכרזת העצמאות", פרופסור יורם שחר (עיוני משפט כ"ו 2, נובמבר 2002, עמ' 523-600).
2. Jefferson Goes East: The American Origins of the Israeli Declaration of Independence, Prof. Yoram Shachar
(יTheoretical Inquiries in Law, 10.2, 2009, pp. 589-618).
מקור: עזבון עו"ד מרדכי בעהם.
קטגוריה
פריטים נדירים ומיוחדים
קָטָלוֹג
פריט 113 אוסף מסמכים סודיים של מפקד גדוד חי"ש במלחמת העצמאות בירושלים – השלב הראשון של מלחמת העצמאות
מכירה 48 - פריטים נדירים ומיוחדים
2.12.2015
פתיחה: $2,000
לא נמכר
אוסף גדול של מסמכים צבאיים מבצעיים, סודיים ברובם, "פקודות יום", "פקודות מבצע", דו"חות מודיעיניים ומסמכים שונים, הנוגעים לפעילות השוטפת של גדוד החי"ש "מוריה" בירושלים. דצמבר 1947 עד יוני 1948.
החי"ש, "חיל השדה" של ארגון ההגנה, פעל בשנים 1939-1948 כארגון צבאי חשאי שהורכב ממתנדבים בגילאי 18 עד 26. מחודש נובמבר 1947 ואילך היה החי"ש המסגרת הצבאית המרכזית של כוח המגן העברי, ועל בסיס חטיבותיו הוקמו, החל מסוף חודש מאי 1948, חטיבות צה"ל הסדירות.
גדוד 61 – "מוריה" – היה גדוד הראשון של חטיבת החי"ש "עציוני" והוא הורכב מפלוגות חי"ש ירושלים ופלוגת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית. הגדוד היה אחראי על כל המרחב העירוני בירושלים, מרחוב יפו וצפונה, וכן על הגושים הכפריים מוצא, הרטוב, עטרות ונוה-יעקב. הגדוד הועסק במשימות שעיקרן החזקת הקו ובפעולות בכוחות קטנים בכפרים הערביים נגד יחידות ערביות שהתכוננו לתקוף שכונות ויישובים. חייליו השתתפו גם בקרבות הרובע היהודי, ליווי שיירות, פיצוץ מלון סמירמיס בשכונת קטמון, תקיפות תחבורה ערבית, כיבוש הקסטל וקרבות הקסטל, מבצע "שמואל", ועוד. חלק ניכר מאנשי "מחלקת ההר" – "הל"ה" – נמנו עם אנשי הגדוד, ואנשיו הם שיצאו לחפש את המחלקה שאבדה.
המסמכים שלפנינו נשלחו או נכתבו, ברובם, בידי מפקד הגדוד ובידי מפקדי פלוגות ומחלקות. הם כוללים, בין היתר: · דו"חות מודיעיניים על פעולות ותנועה בגזרות השונות שבאחריות הגדוד. · רשימות מצבורי כלי נשק. · רשימת מילות קוד מוצפנות. · 38 "פקודות יום" מטעם מפקד הגדוד ובהן עדכונים שוטפים על הנעשה בחטיבה, בגדוד ובגזרות השונות בעיר ובסביבותיה. · דו"חות מודיעיניים על הנעשה בשכונות טלביה, קטמון, נוה שאנן, קרית שמואל, ושכונות נוספות. · פקודות מבצע מפורטות, ועוד.
בין המסמכים, גם כאלה העוסקים במבצעים ובאירועים היסטוריים: · דו"חות על התגבורת ל"שיירת הדסה" ("שיירת הע"ח"). · הכנות להתקפה ערבית כללית בירושלים בערב פסח, לאחר הגיעם של כ-600 חיילים עיראקים לירושלים. · מסמכים הנוגעים ל"מבצע שמואל", שמטרתו הייתה תקיפת כלי רכב ערביים בכביש רמאללה-לטרון, כתגובה להתקפות שנערכו על אוטובוסים יהודים (המבצע נכשל ו-16 לוחמים נהרגו). · מסמכים בנוגע לכיבוש הקסטל וביניהם מסמך הנושא את הכותרת "האמת על הנסיגה מהקסטל", שנכתב בתגובה להאשמות אנשי פלמ"ח כאילו החי"ש נסג מנוסת בהלה מבלי לארגן את הנסיגה. · מכתב מרחל ינאית ודו"ח על המצב ב"חוות הלימוד" שלה באזור ארמון הנציב. · מסמכים הנוגעים לכיבוש הכפר דיר יאסין. · מסמכים בנוגע לפקודת הפסקת אש (מאי 1948), ועוד.
המסמכים באוסף שלפנינו מתעדים את תקופת השלב הראשון של מלחמת העצמאות, שהחל מיד לאחר הכרזת האו"ם על תכנית החלוקה ב-29 בנובמבר 1947 ונמשך עד ההכרזה על הקמת המדינה. תקופה זו התאפיינה בתקיפת היישוב היהודי בידי כוחות בלתי-סדירים מצד ערביי ארץ ישראל וכוחות סדירים-למחצה, שהגיעו לארץ ממדינות ערב הסמוכות על מנת לסייע לערביי ארץ ישראל. על הישוב היהודי הגנו אנשי ארגון ה"הגנה" – החי"ש והפלמ"ח. ב-10 במרץ 1948 הוציא מטכ"ל ה"הגנה" פקודת-אב למבצעים צבאיים, שנקראה בשם "תכנית ד'", אשר הייתה התוכנית האסטרטגית הראשונה של פיקוד "ההגנה" במלחמת העצמאות, ומטרתה היתה השתלטות על כל השטח שהוקצה בהחלטת האו"ם למדינה היהודית ועל גושי ההתיישבות שמחוץ לשטח זה, וכן על שטחים השולטים על נתיבי הפלישה הצפויה של מדינות ערב. "תכנית ד'" סימנה, למעשה, את המעבר של הכוחות הצבאיים של הישוב היהודי ממדיניות של הגנה למדיניות של התקפה, ושינוי מדיניות זה מתבטא היטב במסמכים שלפנינו.
מרבית המסמכים מודפסים במכונת כתיבה, חלקם בכתב-יד וכוללים גם שרטוטים של מפות, מברקים ופתקאות.
סה"כ – למעלה מ-300 דף. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.
החי"ש, "חיל השדה" של ארגון ההגנה, פעל בשנים 1939-1948 כארגון צבאי חשאי שהורכב ממתנדבים בגילאי 18 עד 26. מחודש נובמבר 1947 ואילך היה החי"ש המסגרת הצבאית המרכזית של כוח המגן העברי, ועל בסיס חטיבותיו הוקמו, החל מסוף חודש מאי 1948, חטיבות צה"ל הסדירות.
גדוד 61 – "מוריה" – היה גדוד הראשון של חטיבת החי"ש "עציוני" והוא הורכב מפלוגות חי"ש ירושלים ופלוגת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית. הגדוד היה אחראי על כל המרחב העירוני בירושלים, מרחוב יפו וצפונה, וכן על הגושים הכפריים מוצא, הרטוב, עטרות ונוה-יעקב. הגדוד הועסק במשימות שעיקרן החזקת הקו ובפעולות בכוחות קטנים בכפרים הערביים נגד יחידות ערביות שהתכוננו לתקוף שכונות ויישובים. חייליו השתתפו גם בקרבות הרובע היהודי, ליווי שיירות, פיצוץ מלון סמירמיס בשכונת קטמון, תקיפות תחבורה ערבית, כיבוש הקסטל וקרבות הקסטל, מבצע "שמואל", ועוד. חלק ניכר מאנשי "מחלקת ההר" – "הל"ה" – נמנו עם אנשי הגדוד, ואנשיו הם שיצאו לחפש את המחלקה שאבדה.
המסמכים שלפנינו נשלחו או נכתבו, ברובם, בידי מפקד הגדוד ובידי מפקדי פלוגות ומחלקות. הם כוללים, בין היתר: · דו"חות מודיעיניים על פעולות ותנועה בגזרות השונות שבאחריות הגדוד. · רשימות מצבורי כלי נשק. · רשימת מילות קוד מוצפנות. · 38 "פקודות יום" מטעם מפקד הגדוד ובהן עדכונים שוטפים על הנעשה בחטיבה, בגדוד ובגזרות השונות בעיר ובסביבותיה. · דו"חות מודיעיניים על הנעשה בשכונות טלביה, קטמון, נוה שאנן, קרית שמואל, ושכונות נוספות. · פקודות מבצע מפורטות, ועוד.
בין המסמכים, גם כאלה העוסקים במבצעים ובאירועים היסטוריים: · דו"חות על התגבורת ל"שיירת הדסה" ("שיירת הע"ח"). · הכנות להתקפה ערבית כללית בירושלים בערב פסח, לאחר הגיעם של כ-600 חיילים עיראקים לירושלים. · מסמכים הנוגעים ל"מבצע שמואל", שמטרתו הייתה תקיפת כלי רכב ערביים בכביש רמאללה-לטרון, כתגובה להתקפות שנערכו על אוטובוסים יהודים (המבצע נכשל ו-16 לוחמים נהרגו). · מסמכים בנוגע לכיבוש הקסטל וביניהם מסמך הנושא את הכותרת "האמת על הנסיגה מהקסטל", שנכתב בתגובה להאשמות אנשי פלמ"ח כאילו החי"ש נסג מנוסת בהלה מבלי לארגן את הנסיגה. · מכתב מרחל ינאית ודו"ח על המצב ב"חוות הלימוד" שלה באזור ארמון הנציב. · מסמכים הנוגעים לכיבוש הכפר דיר יאסין. · מסמכים בנוגע לפקודת הפסקת אש (מאי 1948), ועוד.
המסמכים באוסף שלפנינו מתעדים את תקופת השלב הראשון של מלחמת העצמאות, שהחל מיד לאחר הכרזת האו"ם על תכנית החלוקה ב-29 בנובמבר 1947 ונמשך עד ההכרזה על הקמת המדינה. תקופה זו התאפיינה בתקיפת היישוב היהודי בידי כוחות בלתי-סדירים מצד ערביי ארץ ישראל וכוחות סדירים-למחצה, שהגיעו לארץ ממדינות ערב הסמוכות על מנת לסייע לערביי ארץ ישראל. על הישוב היהודי הגנו אנשי ארגון ה"הגנה" – החי"ש והפלמ"ח. ב-10 במרץ 1948 הוציא מטכ"ל ה"הגנה" פקודת-אב למבצעים צבאיים, שנקראה בשם "תכנית ד'", אשר הייתה התוכנית האסטרטגית הראשונה של פיקוד "ההגנה" במלחמת העצמאות, ומטרתה היתה השתלטות על כל השטח שהוקצה בהחלטת האו"ם למדינה היהודית ועל גושי ההתיישבות שמחוץ לשטח זה, וכן על שטחים השולטים על נתיבי הפלישה הצפויה של מדינות ערב. "תכנית ד'" סימנה, למעשה, את המעבר של הכוחות הצבאיים של הישוב היהודי ממדיניות של הגנה למדיניות של התקפה, ושינוי מדיניות זה מתבטא היטב במסמכים שלפנינו.
מרבית המסמכים מודפסים במכונת כתיבה, חלקם בכתב-יד וכוללים גם שרטוטים של מפות, מברקים ופתקאות.
סה"כ – למעלה מ-300 דף. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.
קטגוריה
פריטים נדירים ומיוחדים
קָטָלוֹג
מכירה 48 - פריטים נדירים ומיוחדים
2.12.2015
פתיחה: $20,000
נמכר ב: $25,000
כולל עמלת קונה
אוסף הכולל כ-5700 אגרות "שנה טובה", מעזבון ראובן ארבל.
אוסף עשיר ומגוון, הכולל אגרות "שנה טובה" מסוף המאה ה-19 ועד סוף המאה ה-20.
ראובן ארבל (רבל, 1940-2004) – יליד תל-אביב, בוגר מכון "וינגייט", מורה ומחנך, יועץ טיולים במשרד החינוך ובחברה להגנת הטבע, מנהל הארכיון ההיסטורי והמנהלי של העיר גבעתיים. מבין כל אוספיו, שכללו פריטי פולקלור, כלי מטבח, חפצי יודאיקה, ספרים, בולים, מטבעות, ועוד, רכש ארבל חיבה מיוחדת לאוסף אגרות ה"שנה טובה" ובהעשרתו השקיע את מיטב מרצו ומסירותו. במשך עשרות שנים ליקט את האוסף שלפנינו, שחלקים ממנו אף הוצגו בתערוכות באירופה (ליפציג, בון, ציריך) ובמוזיאונים בארץ. ארבל נפטר קודם זמנו, אחרי מחלה קשה.
האוסף כולל מגוון רחב של אגרות "שנה טובה": גלויות, כרטיסים, ברכות pop-up, אגרות גדולות וקטנות, שראו אור כחלק מסדרה או נדפסו באופן עצמאי לשימוש עצמי, וממגוון רחב של תקופות ומוצאים, מארץ ישראל ומרחבי העולם. בין היתר, כולל האוסף כמויות מרשימות של אגרות "שנה טובה" מצולמות מארץ ישראל (שנות ה-20-30), אגרות שנשלחו על-ידי חיילים בבריגדה היהודית ואגרות צבאיות אחרות, אגרות אירופאיות שנדפסו טרם מלחמת העולם השניה, ועוד.
גודל ומצב משתנים. האוסף מסודר באלבומים.
אוסף עשיר ומגוון, הכולל אגרות "שנה טובה" מסוף המאה ה-19 ועד סוף המאה ה-20.
ראובן ארבל (רבל, 1940-2004) – יליד תל-אביב, בוגר מכון "וינגייט", מורה ומחנך, יועץ טיולים במשרד החינוך ובחברה להגנת הטבע, מנהל הארכיון ההיסטורי והמנהלי של העיר גבעתיים. מבין כל אוספיו, שכללו פריטי פולקלור, כלי מטבח, חפצי יודאיקה, ספרים, בולים, מטבעות, ועוד, רכש ארבל חיבה מיוחדת לאוסף אגרות ה"שנה טובה" ובהעשרתו השקיע את מיטב מרצו ומסירותו. במשך עשרות שנים ליקט את האוסף שלפנינו, שחלקים ממנו אף הוצגו בתערוכות באירופה (ליפציג, בון, ציריך) ובמוזיאונים בארץ. ארבל נפטר קודם זמנו, אחרי מחלה קשה.
האוסף כולל מגוון רחב של אגרות "שנה טובה": גלויות, כרטיסים, ברכות pop-up, אגרות גדולות וקטנות, שראו אור כחלק מסדרה או נדפסו באופן עצמאי לשימוש עצמי, וממגוון רחב של תקופות ומוצאים, מארץ ישראל ומרחבי העולם. בין היתר, כולל האוסף כמויות מרשימות של אגרות "שנה טובה" מצולמות מארץ ישראל (שנות ה-20-30), אגרות שנשלחו על-ידי חיילים בבריגדה היהודית ואגרות צבאיות אחרות, אגרות אירופאיות שנדפסו טרם מלחמת העולם השניה, ועוד.
גודל ומצב משתנים. האוסף מסודר באלבומים.
קטגוריה
פריטים נדירים ומיוחדים
קָטָלוֹג
מכירה 48 - פריטים נדירים ומיוחדים
2.12.2015
פתיחה: $1,500
נמכר ב: $1,875
כולל עמלת קונה
מצלמת Rolleiflex Compur, Zeiss Tessar 3,8/75mm, Heidoscop Anastigmat 3,1/75mm, תוצרת Franke & Heidecke Braunschweig, [שנות ה-30].
המצלמה הפרטית של הצלם אברהם סוסקין.
מצורף תצלום בו נראה אברהם סוסקין יחד עם דוד בן-גוריון, כשהוא אוחז בידו את מצלמת ה"רוליפלקס" שלפנינו.
סוסקין (1881-1963) נולד ברוסיה ועלה לארץ בשנת 1905. התיישב במושבה הגרמנית ביפו ופתח סטודיו לצילום בשם "פוטוגרפיה פרוגרס" יחד עם ג' ברוק. בשנת 1914 עבר סוסקין להתגורר ברחוב הרצל 24, בבניין שקומתו השניה שימשה הן כסטודיו לצילום והן כבית למשפחתו ולו; בסטודיו זה, שנקרא "פוטוגרפיה א' סוסקין", פעל סוסקין במשך 19 שנים, עד שנת 1933 (בשנה זו נסגר הסטודיו). סוסקין, שנודע בכינוי "הצלם של תל-אביב", נמנה עם חשובי הצלמים שפעלו בארץ ישראל בתקופת הישוב ומתייחד בשפע תצלומיו המתעדים את שני העשורים הראשונים של העיר העברית הראשונה. רבים מתצלומיו של סוסקין הפכו זה-מכבר לדימויים החזותיים הידועים ביותר של האתוס הציוני.
מצלמה – גובה: 13.5 ס"מ, רוחב: 7.5 ס"מ, אורך: 9.5 ס"מ. נתונה בתיק עור מקורי. תצלום – 13X9.5 ס"מ, מצב טוב, נייר דבק בחלקו העליון.
מצורף מכתב אישור מנכדו של אברהם סוסקין.
המצלמה הפרטית של הצלם אברהם סוסקין.
מצורף תצלום בו נראה אברהם סוסקין יחד עם דוד בן-גוריון, כשהוא אוחז בידו את מצלמת ה"רוליפלקס" שלפנינו.
סוסקין (1881-1963) נולד ברוסיה ועלה לארץ בשנת 1905. התיישב במושבה הגרמנית ביפו ופתח סטודיו לצילום בשם "פוטוגרפיה פרוגרס" יחד עם ג' ברוק. בשנת 1914 עבר סוסקין להתגורר ברחוב הרצל 24, בבניין שקומתו השניה שימשה הן כסטודיו לצילום והן כבית למשפחתו ולו; בסטודיו זה, שנקרא "פוטוגרפיה א' סוסקין", פעל סוסקין במשך 19 שנים, עד שנת 1933 (בשנה זו נסגר הסטודיו). סוסקין, שנודע בכינוי "הצלם של תל-אביב", נמנה עם חשובי הצלמים שפעלו בארץ ישראל בתקופת הישוב ומתייחד בשפע תצלומיו המתעדים את שני העשורים הראשונים של העיר העברית הראשונה. רבים מתצלומיו של סוסקין הפכו זה-מכבר לדימויים החזותיים הידועים ביותר של האתוס הציוני.
מצלמה – גובה: 13.5 ס"מ, רוחב: 7.5 ס"מ, אורך: 9.5 ס"מ. נתונה בתיק עור מקורי. תצלום – 13X9.5 ס"מ, מצב טוב, נייר דבק בחלקו העליון.
מצורף מכתב אישור מנכדו של אברהם סוסקין.
קטגוריה
פריטים נדירים ומיוחדים
קָטָלוֹג
מכירה 48 - פריטים נדירים ומיוחדים
2.12.2015
פתיחה: $8,000
נמכר ב: $12,500
כולל עמלת קונה
פסנתר, תוצרת .Hallet, Davis & Co, בוסטון, עם ספסל.
הפסנתר שלפנינו היה בבעלותו של הזמר אריק אינשטיין (1939-2013).
אינשטיין, יליד תל-אביב, היה חבר בלהקות הנח"ל, "בצל ירוק", "שלישיית גשר הירקון", "החלונות הגבוהים" וחבורת "לול". שיתופי הפעולה שלו עם שלום חנוך ולהקת "הצ'רצ'ילים" הניבו את האלבום "פוזי" (1969), הנחשב לאלבום הרוק העברי הראשון.
איינשטיין נחשב אחד הזמרים הישראלים החשובים ביותר. העורך ומבקר המוזיקה יואב קוטנר תיאר אותו כך: "אריק איינשטיין הוא יותר מאשר הזמר הישראלי הגדול ביותר. איינשטיין הוא ארץ ישראל האמיתית... קולו ושיריו מלווים אותנו מאז ומתמיד, מהימים של ארץ ישראל הקטנה, דרך המלחמות והשמחות, העליות והמורדות, בטוב וברע.
ביצירתיות בלתי נגמרת הוא מוציא אלבומים מופלאים... ואינו חדל להתחדש ולהיות אקטואלי ומעניין. הוא מגלה כישרונות צעירים ויודע לשמור על הסגנון המיוחד שלו. באלבומיו הוא יוצר מציאות או מגיב לה במבט מקורי, שהוא לעולם מצחיק ועצוב בו זמנית, ובעיקר מלא אהבה: לקרובים, לחברים, למקומות, לזיכרונות, לשירים ולסיפורים הישנים... ביותר מארבעים שנות הקריירה שלו הקליט איינשטיין כ-500 שירים: עם להקת הנח"ל, בצל ירוק, שלישיית גשר הירקון והחלונות הגבוהים, בכל מיני הפקות, סרטים והצגות, ובלא פחות מ-34 אלבומים, בהם שיתף פעולה עם מיטב היוצרים".
אינשטיין השתתף כשחקן בכשמונה סרטים, שחלקם נחשבים לנכסי צאן ברזל של הקולנוע הישראלי (ביניהם "סאלח שבתי", "שבלול", "מציצים", עיניים גדולות" ו"לול") וכתסריטאי במספר סרטים נוספים.
אינשטיין נפטר ב-26 בנובמבר 2013. למחרת פטירתו, בשעות הצהריים, הוצב ארונו בכיכר רבין בתל-אביב, ונערך לכבודו טקס פרידה. עשרות אלפים הגיעו לחלוק לו כבוד אחרון ובטקס נשאו דברים, בין היתר, גם ראש ממשלת ישראל, שרת התרבות וראש עיריית תל-אביב.
פסנתר – גובה: 95 ס"מ, רוחב: 148.5 ס"מ, אורך: 60.5 ס"מ. ללא מעמד לתוים. ספסל – גובה: 48.5 ס"מ, רוחב: 75.5 ס"מ, אורך: 37 ס"מ.
מצורף מכתב אישור מבתו של אריק אינשטיין.
הפסנתר שלפנינו היה בבעלותו של הזמר אריק אינשטיין (1939-2013).
אינשטיין, יליד תל-אביב, היה חבר בלהקות הנח"ל, "בצל ירוק", "שלישיית גשר הירקון", "החלונות הגבוהים" וחבורת "לול". שיתופי הפעולה שלו עם שלום חנוך ולהקת "הצ'רצ'ילים" הניבו את האלבום "פוזי" (1969), הנחשב לאלבום הרוק העברי הראשון.
איינשטיין נחשב אחד הזמרים הישראלים החשובים ביותר. העורך ומבקר המוזיקה יואב קוטנר תיאר אותו כך: "אריק איינשטיין הוא יותר מאשר הזמר הישראלי הגדול ביותר. איינשטיין הוא ארץ ישראל האמיתית... קולו ושיריו מלווים אותנו מאז ומתמיד, מהימים של ארץ ישראל הקטנה, דרך המלחמות והשמחות, העליות והמורדות, בטוב וברע.
ביצירתיות בלתי נגמרת הוא מוציא אלבומים מופלאים... ואינו חדל להתחדש ולהיות אקטואלי ומעניין. הוא מגלה כישרונות צעירים ויודע לשמור על הסגנון המיוחד שלו. באלבומיו הוא יוצר מציאות או מגיב לה במבט מקורי, שהוא לעולם מצחיק ועצוב בו זמנית, ובעיקר מלא אהבה: לקרובים, לחברים, למקומות, לזיכרונות, לשירים ולסיפורים הישנים... ביותר מארבעים שנות הקריירה שלו הקליט איינשטיין כ-500 שירים: עם להקת הנח"ל, בצל ירוק, שלישיית גשר הירקון והחלונות הגבוהים, בכל מיני הפקות, סרטים והצגות, ובלא פחות מ-34 אלבומים, בהם שיתף פעולה עם מיטב היוצרים".
אינשטיין השתתף כשחקן בכשמונה סרטים, שחלקם נחשבים לנכסי צאן ברזל של הקולנוע הישראלי (ביניהם "סאלח שבתי", "שבלול", "מציצים", עיניים גדולות" ו"לול") וכתסריטאי במספר סרטים נוספים.
אינשטיין נפטר ב-26 בנובמבר 2013. למחרת פטירתו, בשעות הצהריים, הוצב ארונו בכיכר רבין בתל-אביב, ונערך לכבודו טקס פרידה. עשרות אלפים הגיעו לחלוק לו כבוד אחרון ובטקס נשאו דברים, בין היתר, גם ראש ממשלת ישראל, שרת התרבות וראש עיריית תל-אביב.
פסנתר – גובה: 95 ס"מ, רוחב: 148.5 ס"מ, אורך: 60.5 ס"מ. ללא מעמד לתוים. ספסל – גובה: 48.5 ס"מ, רוחב: 75.5 ס"מ, אורך: 37 ס"מ.
מצורף מכתב אישור מבתו של אריק אינשטיין.
קטגוריה
פריטים נדירים ומיוחדים
קָטָלוֹג