ספר מעשה חייא, חידושים על הש"ס ושו"ת, מאת רבי חייא רופא. [פיורדא, תפ"ז 1727]. מהדורה שניה.
עותק הגאון רבי אברהם דאנציג בעל "חיי אדם". בשני מקומות בספר [דף לו/1 ודף עז/2], חתימות בכתב-ידו: "אברהם בר"מ [=בן ר' מיכל] מדנציג". בדף א שרידי חתימה נוספת. רישומי בעלות נוספים.
הגאון רבי אברהם דאנציג (תק"ח-תקפ"א) מגדולי דורו, תלמיד-חבר ומחותנו של הגר"א מווילנא, ומחברם של ספרי יסוד בהלכה, "חיי אדם", "נשמת אדם", "חכמת אדם" ועוד. נולד לאביו רבי יחיאל מיכל ב"ר שמואל בעל "נחמות ציון", בצעירותו נסע ללמוד בפראג והיה שם תלמידו של ה"נודע ביהודה" ושל רבי יוסף ליבערמאן, מגאוני פראג. רבו זה העניק לו כתב "חבר" בגיל י"ח, ושם כתב בין היתר: "צעיר לימים ורך בשנים ודעתו מיושבת כדעת זקנים, תלמיד המחכים את רבותיו... בקי בש"ס ופוסקים... סדורה ושגורה בפיו משנתו...". לאחר נישואיו התיישב בווילנא, שם הסתופף בצלו של הגר"א מווילנא, ונשא ונתן עמו בדברי תורה. בהמשך הפך למחותנו, כאשר בנו נשא את נכדת הגר"א. הערכתו לגר"א היתה רבה, והוא נתן לכך ביטוי בהספדים שנשא עליו. בראש ספרו "זכרו תורת משה" תיעד את סדר הלימוד של "מחותני אדונינו מרנא ורבנא גאון ישראל וקדושו רבינו אליהו חסיד...", וכותב על סדר לימוד זה כי הוא "כמצווה עלינו מפי משה רבינו עליו השלום". בספרו "חיי אדם" הביא רבות מדברי הגר"א, אך במספר מקומות חלק עליו. הדבר הביא עליו תרעומת, ועל כן נמנע להביא מדברי הגר"א ב"חכמת אדם" בכדי לא לחלוק על דבריו בפומבי.
סירב ליטול על עצמו עול רבנות והלך בדרך סבו לעסוק במשא ומתן לצורך פרנסתו ולעשות תורתו קבע ועיקר, כפי שהעיד על עצמו בהקדמתו המפורסמת לספר חכמת אדם. למרות זאת, היה ממנהיגי קהילת ווילנא, וכפי שמעיד על עצמו לא זזה הוראה מתוך ביתו ולא נעשה דבר בווילנא בלי הסכמתו. רק לעת זקנותו, בשל קשיי פרנסה, הסכים לקבל על עצמו באופן רשמי את עול ההוראה בווילנא.
עמד בקשרים אמיצים עם גדולי דורו. הגאון רבי חיים מוולוז'ין יחד עם הגאון רבי יעקב מליסא בעל חוות דעת היו אלו שעודדו אותו להוציא את ספרו "חכמת אדם", כפי שכותב בהקדמתו לספר זה. עמד גם בקשרי שו"ת עם הגאון רבי מאיר פוזנר בעל "בית מאיר".
זכה שספריו יתקבלו בכל תפוצות ישראל כספרי יסוד בפסיקת ההלכה, בדור דעה של גאונים וחכמים, בני דורו של הגר"א מווילנא, וכפי שכותב בעצמו בהקדמה למהדורה השניה של ספרו חיי אדם, "ספרו לי מופלגים, שראו לכמה מופלגי תורה וחריפים שחוזרים בחיבורי זה... ואני מעיד שבאו לביתי לומדים מופלגים... וקנו ממני חיבורי חיי אדם וחכמת אדם... והכל רצים ללמוד בהם וכמעט שאין רב ומורה צדק וצורב בכל קהילות ישראל שאין קונים חבוריי...". הספרים הפכו לספרי הפסיקה העיקריים בליטא, עד זמנו של ה"משנה ברורה" המביאו בכל מקום וסומך על דבריו כבעלי משקל גדול בפסיקה. באחד המקומות כותב: "עיין בחיי אדם... ודבריו קילורין לעינים". רבים מגדולי הפוסקים בדורו ובדורות שאחריו הרבו להביא את דבריו ולדון בהם, ולהתחשב בדעתו בפסיקת ההלכה.
הספרים התקבלו בחיבה יתירה בכל שדרות הציבור, זכו לתפוצה בלתי רגילה והפכו לספרי יסוד כבר בחיי המחבר, וכפי שהעיד בפתח המהדורה השניה של ספרו חיי אדם: "להיות שאני בטוח בחסד ה' שחיבורי, הן על אורח-חיים והן על יורה-דעה לא יכזבו... ויודפסו ויחזרו ויודפסו עד ביאת הגואל, כי הן בעודני חי... נתקבלו ב"ה ונתפשטו בכל גבול ישראל, אף כי אחרי מותי שבלתי ספק שיותר ויותר יהיו מקובלים". על ההצלחה תעיד העובדה שבקהילות בכל רחבי ליטא ורוסיה הוקמו "חברות חיי אדם", ללימוד הספר בצוותא. חברות אלו החלו כבר בחיי המחבר, וכפי שכותב: "יש קהילות שקבעו ללמוד בו עם בעלי בתים ותלמידים...". ולכן כיוון ידידו רבי חיים מוולוז'ין, כשכתב עליו: "גברא דמריה סייעיה... שנתקבל ספרו חיי אדם... ונתפשט בכל גבול ישראל".
גם מחוץ לגבולות ליטא הפכו ספריו לספרי יסוד. כך לדוגמה, מובא בשם ה"חתם סופר" שאמר כי מורי הוראה יכולים לסמוך על הוראתו כשאין להם פנאי לעיין בעצמם במקורות ההלכה.
כתב גם פיוטים ותפילות, ביניהם נתקבלה בקהילות ישראל ה"תפילה זכה" שנאמרת בפתחו של יום הכיפורים. שנות חייו היו שבעים ושלוש כמספר שם ספרו "חיי אדם".
א-נב, נז-נט, [1], סא-קט דף. חסרים: דף השער ודף ההסכמות, דפים נג-נו (דפים נז-נט ודף [1] כרוכים פעמיים). 21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי, פגעי עש וקרעים. רישומי בעלות. כריכה לא מקורית.
מצורף עותק נוסף להשלמת הדפים החסרים.

מכתב בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי יעקב צבי מקלנבורג אב"ד קניגסברג. [קניגסברג, ללא תאריך].
נכתב ליהודי בשם מייזל, בגב מכתב שנשלח אליו מאת קרובו רבי צבי עדלמאן. הרב עדלמאן העתיק במכתבו רשימות מתוך פנקס ה"יזכור" של הקהילה, אודות אביו הגאון רבי יצחק בן ר' משה מייזל ממדינת פולין, שכיהן כמרביץ תורה בקניגסברג, ונקבר בה. באותו עמוד מופיע גם העתק מכתב המלצה מאת רבי שלמה הירשל ברלין רבה של לונדון, שכתב בשנת תקע"ז, אודות רבי יצחק מייזל. במכתב של רבי יעקב צבי מקלנבורג, שנכתב מעבר לדף ההעתקות הוא כותב: "... ולבי אומר לי כי ישמח לבו בראותו העתקת דברים הנז' למעלה אודות אביו המנוח המפורסם...".
הגאון רבי יעקב צבי מקלנבורג אב"ד קניגסברג (תקמ"ו-תרכ"ה), מגדולי רבני דורו המפורסמים. תלמיד מובהק של הגאון רבי עקיבא איגר, ובדרך לימודו היה קשור מאד לדרכו של הגר"א מווילנא. בספרו "הכתב והקבלה" הלך בעקבות הגר"א לשילוב תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, והשתמש רבות בספריו ובכתבי הגר"א שהיו לפניו בכת"י. סייע להדפסת כתבי הגר"א ביחוד בקבלה, ואף השתתף בחיבור הספר הביוגרפי על הגר"א "עליות אליהו". דרכו בפירושו היחודי "הכתב והקבלה", היתה מתווה הדרך על פיה בנה ידידו הגאון מלבי"ם (אשר מילא את מקומו ברבנות קניגסברג) את פירושו הנודע לתורה ולתנ"ך.
דף, כ-32 ס"מ. כתוב משני צידיו. 6 שורות בכתב-ידו וחתימתו של רבי "יעקב צבי מעקעלנבורג". מצב בינוני, פגמי בלאי בקפלי הנייר.

ספר תמים דעים, חידושי רבי אברהם בן דוד [הראב"ד "בל ההשגות"]. לבוב, תקע"ב [1812]. דפוס נפתלי הירץ גרושמאן.
בדפי הספר חמש הגהות בכתב-ידו של הגאון רבי ברוך פרנקל תאומים אב"ד לייפניק בעל "ברוך טעם" [שתים מן ההגהות קצוצות מעט].
הגאון רבי ברוך פרנקל-תאומים (תק"כ-תקפ"ח, אנציקלופדיה לחכמי גליציה ד', עמ' 322-314), בעל "ברוך טעם". מגדולי דורו המפורסמים, שנודע בגאונותו וחריפותו ובהגהותיו הלמדניות על ספרים רבים. תלמידם של רבי יהודה ליבער חריף קרונגולד ראב"ד קראקא, רבי דוד טעבלי מליסא, ורבי משולם איגרא. בהיותו כבן י"ט התקבל לרבה של וישניצא, ולאחר פטירתו של רבי בנימין וולף איגר נקרא למלא את מקומו כאב"ד לייפניק ובה כיהן במשך כשלושים שנה. לאחר פטירת רבו רבי משולם איגרא, היה בין המועמדים למלא את מקומו ברבנות פרשבורג, אולם בגורל שנערך זכה לבסוף ה"חתם סופר".
עמקותו וחריפותו היו לשם דבר, עד כי בעל ה"אבני נזר" אמר שכל ימיו התייגע להגיע לחריפותו של הגאון בעל "ברוך טעם". ה"חתם סופר" העיד עליו שאלמלא נשתכחה תורה מישראל היה מחזירה בפלפולו, ובהספד עליו אמר: "גאון ישראל ברוך טעמו ומשנתו מופת הדור... שהרביץ תורה בישראל בחריפות ובקיאות וממש לא עמדו תלמידים על סוף דעתו בעומק חריפותו...". בהסכמות לספר ברוך טעם כותב ה"חתם סופר" לבן המחבר "וכי להסכמתי ועצתי צריך להזריח שמש ואור יקרת של מר אביו הגאון... וכי לא ידעתי עוזו ותפארתו והדרת גאונו... והלא כל דבריו יאירו כזוהר הרקיע יצהירו...".
חתנו המפורסם הוא האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם בעל "דברי חיים" מצאנז, הכותב עליו: "ולערך שנה א' שהייתי אתו, לימדני כמעט רוב הש"ס עם הראשונים, וכל שעה הראני גדולות ונפלאות בפלפולו". על אף שה"ברוך טעם" נמנה על המתנגדים לחסידות, אמר "החוזה מלובלין" לחסידים שדיברו נגדו: "מה אעשה ותורתו חביבה עלי מאד". גם צאצאיו האחרים היו מגדולי החסידות: בנו, הצדיק רבי יהושע העשיל מקומרנא, היה מגדולי תלמידי "החוזה מלובלין" (ראה אודותיו: אנציקלופדיה לחסידות ב', עמ' עו). חיבורו הראשון שנדפס היה הספר "ברוך טעם", שנערך ע"י חתנו האדמו"ר בעל "דברי חיים" מצאנז. נדפס לראשונה בלבוב תר"א. על מידת התקבלותו של הספר וחביבותו אצל הלומדים, תעיד העובדה שבתוך פרק זמן קצר יחסית חזר הספר ונדפס בחמש מהדורות נוספות (מתרל"ח עד תרס"ב). בין חיבוריו האחרים: ספר עטרת חכמים, ספר מרגניתא דר"ב, ספר ברוך שאמר, ועוד. במיוחד נודע בהגהותיו הרבות, שנהג לרשום על ספריו בדרך לימודו, ולימים נדפסו חלקן בהוצאות מאוחרות של אותם ספרים. ביניהן נתפרסמו בין הלומדים הגהותיו על הש"ס (נדפסו במהדורת ווילנא) ועל השולחן ערוך, והגהותיו על הספרים: כרתי ופלתי, שב שמעתתא, טורי אבן, חות יאיר, שו"ת הר"ן, בית מאיר, קצות החושן, נתיבות המשפט, ועוד.
רישומים וניסיונות קולמוס בדף הכריכה הקדמי. חותמות "ביבליותיקה של כולל קאוונא".
[1], נז דף. 37 ס"מ. מצב טוב, כתמים ובלאי. כריכה עתיקה עם שדרת עור, בלויה.
מצורף אישור מומחה לכתבי יד רבניים, על זיהוי ההגהות כהגהותיו של בעל "ברוך טעם".

ספר תולדות אדם, חידושים על סוגיות הש"ס, מאת רבי משה דוד אשכנזי. ירושלים, [תר"ה 1845]. דפוס ישראל ב"ק.
בשער הספר הקדשה בכתב-יד מאת המחבר, חלקה בכתב מרובע: "מנחה היא שלוחה לכבוד הרב המובהק המאיר כמהר"ר משה סתהון הי"ו, הק' משה דוד אשכנזי פעה"ק צפת ת"ו", עם חתימת כתב-ידו: "הק' משה דוד אשכנזי פעה"ק צפת"ו".
מקבל הספר הוא כנראה רבי משה סתהון (תקנ"ז-תרל"ח), מחכמי ארם-צובא, מחבר הספרים "דברי משה" ו"קהלת משה" (ראה אודותיו: לקדושים אשר באר"ץ, אות שסג, עמ' קטו).
המחבר, הרב הקדוש רבי משה דוד אשכנזי אב"ד טאלטשווא-צפת (תקל"ד-תרט"ז, אישים בתשובות החת"ס, עמ' ש) בעל "תולדות אדם" ו"באר שבע", חותנו של האדמו"ר בעל 'ייטב לב' מסיגעט ואביו של רבי יואל אשכנזי אב"ד זלוטשוב. לגזעו הקדוש מתייחסים האדמור"ים מסאטמר ומקלויזנבורג. כבר בגיל צעיר נתקבל לאב"ד העיר טולטשווא, ובמשרה זו כיהן כארבעים שנה. עלה לצפת בשנת תר"ד והיה ממקימי הישוב החסידי בצפת שלאחר הרעש. זמן קצר לאחר עלייתו ארצה, הדפיס את ספרו שלפנינו בדפוסו של רבי ישראל ב"ק בירושלים. את הספר חיבר בשנות השלושים לחייו, ורבי יעקב מליסא בעל "חוות דעת" כותב עליו בהסכמתו לספר: "הרב הגאון המפורסם מ' משה דוד... האי גברא לא צריך לדידי ולדכוותי, אך רצונו של אדם זהו כבודו ואין מסרבין לגדול". ביתו ובית מדרשו בצפת שוקמו ע"י נכדו האדמו"ר מקלויזנבורג, והיום שוכנים בהם מוסדות צאנז בעיה"ק צפת.
בראש השער רישום: "שייך לת"ת ולישיבת עץ החיים בחורבת ר"י החסיד זי"ע בעה"ק ירושלים ת"ו".
[2], קמב דף. 29.5 ס"מ. מצב טוב, כתמים ופגעי עש. כריכה חדשה.