"פי שנים", כתב-יד גדול ומרשים, אוסף חיבורים מאת רבי יצחק אייזיק ב"ר שמעון וואליך הרופא מדעסוי (דסאו), תלמיד בעל ה"שב יעקב". [גרמניה, בסביבות השנים תס"ג-ת"פ, ראשית המאה ה-18].
כרך עבה, מכיל מספר חיבורים בהלכה ואגדה, עם שם נפרד לכל חיבור. השם הכללי של החיבורים נקרא "פי שנים" (בשער הכרך נכתב: "פי שנים - חלק שלישי"). בין החיבורים: פירוש על ברייתא דמלאכת המשכן, עם איורים; חיבור בענייני "חכמת הפרצוף" וענייני הגוף והנפש עפ"י "חכמי האמת" ומדרשי חז"ל; מאמר ב"ענין הקמיעות והלחשים"; מאמר בעניין יציאת מצרים בגימטריות; ועוד. בסוף הכרך, אגרות ומכתבים שונים.
להלן פירוט התוכן בכתב-היד:
· החיבור הראשון - "חכמת לב - פי'[רוש] נפלא על הברייתא דמלאכת המשכן" שכתב רבי מנחם מנלין וואליך - דוד הכותב רבי יצחק אייזיק וואליך, עם חיבור השלמה מאת רבי יצחק אייזיק עצמו. חיבורו של רבי מנחם מנלין נקרא "תרומת הקדש" וחיבורו של רבי יצחק אייזיק נקרא "תרומה חדשה". בראש החיבור שני שערים מפורטים, חתומים ע"י "הקטן יצחק אייזיק בלא"א הר"ר שמעון רופא וואליך" בשנת תע"א. חיבור זה כולל איורים להמחשה של בניית המשכן. בין האיורים: הקרשים, הבריחים, היריעות, עם הקרסים והלולאות, קלעי החצר ועוד.
· החיבור השני עוסק ב"חכמת הפרצוף" עפ"י "חכמי האמת", מקורות חז"ל והזוהר, ובעניינים שונים הקשורים ליחס בין הגוף והנפש. בין היתר, עוסק החיבור במבנה הגוף וצורתו, בתכונות אופי ואישיות, בענייני תורת הנפש, ועוד. המחבר משלב ידע תורני נרחב עם ידיעות בחכמת הרפואה וחכמת הטבע. החיבור מחולק למאמרים, בני מספר פרקים כל אחד. שמות המאמרים: "צלם אלדים", "דמות אדם", "כתנות אור", "דודי צח ואדום", "ראשו כתם פז", "דגול מרבבה", "ראשו כתם פז" ו"נר ה'".
בחלקים "דגול מרבבה" ו"ראשו כתם פז", מאריך המחבר בענייני "חכמת הפרצוף". להמחשת דבריו, הדביק המחבר בדפי כתב-היד, תחריטים רבים עם איורי פרצופים, מאת פיקרט [מתוך הספר: "Caracteres des passions gravés par Bernard Picart sur les desseins de Mr. le Brun", אמשטרדם, 1713 בקירוב]. בכל אחד מן האיורים כיתוב-הסבר בצרפתית והמחבר הוסיף בכת"י הסברים בעברית. בנוסף, נכרך דף מודפס עם איורי צדודיות, כפי הנראה אף הוא נלקח מספר מחקר העוסק בנושא.
חיבורים נוספים: בהמשך הכרך מופיעים מאמרים נוספים, ומספר מכתבים ואגרות שנכרכו יחד עם כתב היד, ביניהם:
· "פעל ה'", חיבור על "סגולת מספר השבעה". · מאמר על פרק רביעי במסכת אבות [מתוך הספר "נחלת אבות" לרבי יצחק אברבנאל]. · הספד על "הנעלה ומעולה אדם חשוב... מהר"ר וואלף ווילנר ע"ה", מתאריך י"ד סיון תס"ח. · מאמר על חידוש העולם. · מאמר בענין רפואת הנפש ורפואת הגוף. · מאמר ב"ענין הקמיעות והלחשים", ששלח אחי המחבר רבי מנחם מנדלין [ולא דודו בעל אותו השם], בכתב ידו וחתימתו, אל המחבר. כולל מעטפת המשלוח של מכתב זה ועליה כתובת בצרפתית, וכתובת בעברית: "לק"ק דעסויא ליד... אחי האלוף והנעלה... רופא מומחה לרבים כ"ש כמהור"ר אייזק יצ"ו". · מאמר בעניין יציאת מצרים בגימטריות. · קטע דרוש על פרשת מקץ משנת ת"ע. · דרוש לחג השבועות, "פה לייפציג יריד פסח תס"ט". · שתי אגרות, אחת חתומה ע"י רבי יצחק אייזיק, דעסוי תס"ה. · מכתב אל רבי יצחק אייזיק וואליך מאת שמואל ב"ר שמעון מקהילת ראדני דליטא, תושב קהילת אפטא במדינת פולין-קטן, סטודנט לרפואה בפרנקפורט דאודר. נשלח אל רבי יצחק אייזיק בהיותו בחור ולומד רפואה בעיר האלי (הַאלֶה; אז פרוסיה). נשלח בהמלצת רבי מאיר פריסקל אב"ד פינסק בליטא, אשר הכותב היה תלמידו. · אגרת תשובה לשמואל הנ"ל, שכתב המחבר בעיר האלי בשנת תס"ג, בראשה שיר בן ארבעה בתים, מנוקד. האגרת כוללת חומר מעניין על רבי אייזיק והשקפותיו. · אגרת ברכה לחתונת רבי חיים יונה תאומים [מחבר 'קונטרס ר' חיים יונה', לבוב תקס"ז] בן רבי יהושע פייבל תאומים [אב"ד פרמיסלא וברסלאו], שנישא לבתו של רבי דוד אופנהיים: "טופס הכתב שכתבתי בשם חמי שי' הקצין אל הגאון אב"ד דק"ק פראג מהר"ר דוד אופנהיים בעת חתנות בתו נשאת למהר"ר יונה בן האב"ד דק"ק פרעמסלא מוהר"ר פייבל שי' שנת התס"ח". · "מליצת צחוק האישקאק"י [משחק השחמט] כפי שמצאתי פה לייפציק...", כיתוב נוסף על אותו דף: "יריד אוסטרן תס"ט".
המחבר, רבי יצחק אייזיק ב"ר שמעון וואליך הרופא, יליד קהילת קובלנץ. [משפחת וואליך, משפחה ידועה של רופאים יהודים ידועי שם, מהם היו גם גדולי תורה]. רבי יצחק אייזיק השתלם בחכמת הרפואה - כרבים מבני משפחתו, ושימש כרופא בעיר דעסוי (דסאו). מן המכתבים בכרך שלפנינו עולה כי את מלאכת הרפואה למד בעיר האלי בסביבות שנת תס"ג. רבי יצחק אייזיק הוסמך לרבנות והיה תלמידו של רבי יעקב הכהן בעל "שב יעקב", ממנו קיבל כתב "חבר" ולאחר מכן סמיכה לרבנות. בשו"ת שב יעקב (סימן טז) מובאת שאלה הלכתית ארוכה מ"תלמידו הצעיר וקטן יצחק יכונה אייזק וואליך...". בעל ה"שב יעקב" מכנהו: "תלמידי ידידי רבידי וצמידי, שויתי לנגדי פה עמוד עמדי... ויחפור יצחק באר את התורה... שערים המצונים בהלכה... טהור גברא... עשה חיל חילו לאורייתא ולב להבין ולהורות...". בסמיכה לרבנות שהעניק לו, כתב: "...מכירו הייתי לשעבר כאשר הי' באמנה אתי פה בישיבתי... כי שתי'[ם] רואות עשה... דבר במילין דאורייתא, ואף זו עסיק בחיי דברייתא היא חכמת רפואות... מלאתי בו ארבעה טורים כאחד מן המורים גם בשאלות ותשובות... ראיתי מעשה ידי אצבעותיו בכתב ידיו לו רב... למלחמתה של תורה...". גם מכתב-היד שלפנינו ניכר כי רבי יצחק אייזיק היה תלמיד חכם מופלג וחכם גדול בחכמת הטבע. קטע שכתב בשנת תנ"ז בקובלנץ, על ספר אילם ליש"ר מקנדיאה, נדפס במהדורת אודסה תרכ"ד (עמ' 180).
[212] דף כתובים (ועוד דפים רבים ריקים). 20 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. דפים מנותקים. כריכה מקורית, מנותקת, פגומה ובלויה.

ספר הזוהר, מרבי שמעון בר יוחאי, חלק א', בראשית. [מנטובה, שי"ח 1558]. הדפסה ראשונה של ספר הזוהר, לאחר שבמשך כתשעים השנים הראשונות למלאכת הדפוס לא ניתנה רשות רבנים להדפיסו.
חתימות עתיקות מחכמי דמשק: "הצעיר שלום דיואן הלוי, שנת התכ"ג, פה דמשק", "שלום בן יו[סף] חיים לבית לוי נ"ע ג'". חותמות עתיקות של רבי שלום דיואן הלוי מדמשק. חתימות נוספות בכת"י מזרחי ותימני: "דניאל ---", רבי "יחיא ן' יודא אלקפאח", ועוד.
עשרות הגהות ארוכות ומאות תיקונים והגהות קצרות בכת"י תימני, ובכתבי יד נוספים מדמשק (כתב מזרחי) ומתימן (כתב רהוט).
בעמוד הראשון, רישום חתום בכתב ידו של רבי אהרן עראקי (הדומה לכתה"י של רוב ההגהות), המתאר את תוכן חיבור הגהותיו: "אמר הצעיר אהרן בן [לאדוני] אבי שלמה [בירב יוסף הכהן] עראקי י"צ. אחרי ראותי התועלת הנמשך מפירוש ה"ה כה"ר אברהם אזולאי בספרו הנקרא זהרי חמה וגם כן ספר ההגהות הנקרא אור נגה, אמרתי עת לעשות לה' להסיר מכש[ולי ה]טעיות כפי כח האפשר. והב"ה יראינו מתורתו נפלאות וישמינו מיראי שמו, אכי"ר".
רבי אהרן בן רבי שלמה עראקי, גאון ומקובל מגדולי חכמי תימן המפורסמים, שחי בשנות הת' [המאה ה-17-18]. אחיו של הדיין רבי פנחס ב"ר שלמה עראקי, אשר התנגד לשינוי המנהגים בצנעא. [למרות עיסוקו הרב וגדלותו בחכמת הקבלה, היה רבי אהרן עראקי, מן המצדדים לשמור את מנהגי תימן הקדמוניים, באותה תקופה בה החלו לשנות מנהגים רבים כדי לנהוג במנהגי האר"י הקדוש].
דבריו מוזכרים מספר פעמים בכתבי תלמידו רבי יחיא צאלח - המהרי"ץ, הכותב ומביא דברים משמו במקומות שונים בספריו, תחת התואר "מורינו כמוהר"ר אהרן הכהן עראקי" (סידור עץ חיים, חלק א', דף כט); "... וכן ראיתי בכתיבת יד גאון אחרון בדור שלפנינו מהר"ר אהרן בן כה"ר שלמה עראקי זצוק"ל בגליון הפסח שלו" (סידור עץ חיים, חלק ב', דף ח); "ומזקנים אתבונן מהרר"י בשירי ז"ל ומהרר"א הכהן עראקי בדורות שלפנינו סופרים מובהקים ראשי אלפי ישראל" (שו"ת פעולת צדיק ח"א סוף סימן כ"ד).
גם את חיבור-הגהותיו של רבי אהרן עראקי על ספר הזוהר, מזכיר המהרי"ץ בשו"ת פעולת צדיק (חלק ג', סימן קע"ד) בענין יו"ט שחל במוצאי שבת, וכה הוא כותב: "ושוב מצאתי בגליון ספר הזוהר אחד בכתיבת יד כמהר"ר אהרן בן כה"ר שלמה עראקי, משם הרב ר"ש ן' אלקאבץ הלוי ז"ל... ע"כ מה שמצאנו בגליון הזוהר בכתיבת יד קדוש מהר"ר אהרן הכהן עראקי ן' כמה"ר שלמה זצוק"ל".
לפנינו נמצא חלק אחד מספרי הזוהר עם חיבור ההגהות בכתב-ידו של רבי אהרן הכהן עראקי. חיבור הגהות זה שלפנינו כבר נזכר בשו"ת "פעולת צדיק" לגאון חכמי תימן רבינו המהרי"ץ, שחי בדור שלאחריו והיה מתלמידיו.
[7], רנא דף (חסר שער). 21 ס"מ. מצב בינוני, נזקי עש ובלאי, כתמים ודפים מנותקים. בדפים רבים סימניות ממדבקות הקשות להסרה. כריכת בד ועור, פגומה, בעיבוד עממי מתימן.
בדף הכריכה הפנימי העתקה בכת"י "מגליון קדמון מלה במלה מבלי תוספת ומגרעת", של מכתב פלאי מאת רבי יוסף בן גליל [מחכמי פאס במאה ה-13, בזמן הרשב"א], ובו סיפור חלום ושיר שהתגלה אליו בחלום מפי הרמב"ם. (ראה אודות כך חומר מצורף).

שולחן ערוך אבן העזר, עם פסקי הרב גור אריה הלוי פינצי. מנטובה, [תפ"ג 1723]. דפוס יצחק ירא ויעקב חבר טוב.
חתימה בשער הספר: "לה"ו ק"כ [קנין כספי] דוד חיים קורינאלדי" - רבי דוד קורינאלדי, מגדולי חכמי איטליה, בעל "בית דוד" על המשניות. בדפי הספר כמאה הגהות בכתב-ידו, חלקן ארוכות במיוחד. הגהות אלה לא נדפסו.
הגהותיו של רבי דוד חיים קורינאלדי היו למראה עיני החיד"א, כפי שכותב בספרו 'שם הגדולים' (מערכת ספרים, ערך הגהות וחידושי דינים), והוא מצטט מהן עשרות פעמים ברבים מספריו (כגון: חיים שאל, שיורי ברכה, טוב עין, ועוד). בשער הספר חתימת נכדו רבי "נסים זרחיה אזולאי", ובדפי הספר שתי הגהות בכתב-ידו (דפים: יב, ב; עה, א). כפי הנראה, הגיע אליו ספר זה מספריית סבו החיד"א.
בהגהותיו של רבי דוד חיים קורינאלדי תוכן הלכתי חשוב, הוא מביא בהן את דעתו, משיג ומקשה על דברי השולחן ערוך, מביא דברים שנשאל, והוראות והלכה למעשה שנהג בהם במקרים שבאו לפניו.
בדף ו, ב, מביא סיפור שקרא בספר "מאפאמונדו איסטוריקא" ב"דברי הימים למלכי סינים" על הקיסר אונטיאו "שאשתו השניה וויט"י ילדה לו בן ששהה במעיה ארבעה עשר חדש והיה קיסר אחריו..." [סיפור זה מביא החיד"א בשמו בספרו יוסף אומץ, סימן צד, סעיף ג].
בדף יו, א, מאריך לכתוב "תוכחת מגולה להמרקדים עם הנשים אפי' פנויות... וכ"ש עם הנשואות והקרובות...".
בדף מט, א, מאריך לדון בדבר כשרותן של הפאות הנכריות שלובשות הנשים: "חדשות מקרוב באו שנהגו לילך פרועות ראש, אלא שהשערות הן כלן מפאה נכרית ואמר לי לבי לדקדק בדבר אם יש בו איסור על פי הדין אם לאו...".
בדף כו, א, כותב: "...ומ"מ השמטתי עצמי במעשה שבא לידי מלהורות להקל וגם לא נזקקתי לסדר הגט כדעת המחמיר כי שלא להכניס עצמי בקטטות בין אנשים אשר ראוי לומר עליהם עמי בעצו ישאל ומיקל לו יגיד לו ולכן דחיתי השואל בקש ובשמאל...".
בדף סב, ב, מספר: "...ושוב בא לידי גט א'[חד] כתוב באלגאזיר שנשלח משם לתונס ע"י כותי לשליח ישראל שם... וכתוב באגרת השלוחה לחכמים שם בתונס שכן נהגו כמה פעמים הלכה למעשה ע"פ הרשב"ץ ז"ל והנאני שכוונתי לדעת הגדול כמוהו".
רבי דוד חיים קורינאלדי - רד"ק (ת"ס-תק"ל), בעל "בית דוד" על ששה סדרי משנה. מחכמי איטליה, פוסק, מדקדק ובקי גדול בחכמות. חתן רבי יצחק ב"ר אשר פאציפיקו מונציה, תלמיד רבי נתן פינקרלי מוירונה. העיד על עצמו שלמד תורה מתוך יסורים קשים. שימש ברבנות בערי איטליה. תחילה התגורר ברוויגו, לאחר מכן שהה זמן קצר בליוורנו, ומשנת תק"ז בערך רב בטריאסט. בעקבות חיבורו "בית דוד" נקלע לפולמוס חריף עם רבי דוד פארדו שהרבה להשיג עליו בספרו "שושנים לדוד". רבני ליוורנו עשו שלום ביניהם, ובעקבות זאת כתב רבי דוד פארדו התנצלות מיוחדת בראש החלק השני של ספרו "שושנים לדוד". במהלך הויכוח העלילו על רבי דוד קורינאלדי שספרו "בית דוד" לא נתחבר על ידו, אך רבי יצחק לאמפרונטי שהיה ידידו הטוב (והביא מתשובותיו בספרו "פחד יצחק") כתב אגרת פיוסים לנחמו על כך: "לכל הדברים אשר ידברו צריו אל ישית לבו, וכרך דרך המתלוננים כשלא יוכלו להוציא דבה רעה על החיבור מלינים על המחבר, וככה אירע לו בספרו הנחמד בית דוד... ונשבע אני שמעולם לא עלה במחשבתי שאיש אחר חבר אותו".
רבי נסים זרחיה אזולאי (תק"ם-תקצ"ז), בן רבי אברהם אזולאי בן החיד"א. תחילה כיהן כאב"ד מאגנציא שליד אזמיר. משנת תקפ"ו, כיהן כדיין בצפת. נהרג ברעש האדמה וכשהוציאוהו מן ההריסות בעודו מעוטר טלית ותפלין, יצאה נפשו, באמרו שהוא הגלגול האחרון של אסא מלך יהודה נכה-הרגליים.
פח דף. 25 ס"מ. מצב טוב. כתמים. הספר עבר שיקום, השער וחלק מהדפים נשטפו ונוקו, פגעי עש משוקמים. כריכת עור חדשה.