אוסף מכתבים בכתב-ידו של דוד בן-גוריון. נשלחו אל רגע קלפהולץ (Rega Klapholz) בוינה. ירושלים, תל-אביב, ורשה, פריז, אתונה, אלכסנדריה וערים נוספות, 1932-1938 בקירוב. עברית ויידיש.
אוסף מכתבים מעניין, מאת דוד בן-גוריון אל רגע קלפהולץ, תלמידת בית ספר לרפואה בוינה, עמה ניהל בן-גוריון רומן במחצית הראשונה של שנות ה-30.
האוסף כולל תשעה מברקים ו-38 מכתבים בכתב-ידו של בן-גוריון (חמישה מכתבים ביידיש, היתר בעברית). במכתביו מביע בן-גוריון את געגועיו אל קלפהולץ, שואל לשלומה, מפרט בפניה את פרטי נסיעותיו, מנסה לקבוע מועדים לפגישות עמה, ומתכנן את עלייתה לארץ ישראל. את מכתביו הראשונים כותב ביידיש, אך במהרה עובר לעברית, ומפציר בקלפהולץ ללמוד את השפה ולכתוב לו בעברית גם כן.
המכתבים מתעדים את מערכת היחסים הקרובה אשר התפתחה בין השניים בשנים 1932-1935 ואת האינטימיות ששררה ביניהם, ההולכת ומתעצמת עם השנים, אשר את אחד משיאיה ניתן לקרוא במכתב מספטמבר 1934, בו כותב בן-גוריון: "קשה לי להשלים את העובדה שאני באירופה – וכל כך רחוק ממך. כמה שאת רוצה שאבוא לווינה – אולי אני רוצה עוד יותר. כנראה, אינך יודעת עדיין כמה 'הנערה הקטנה והטפשה' יקרה לי וכמה הייתי רוצה לראותה ולהיות אתה יחד... טוב היה אילו יכלת לשבת בירושלים – זה היה אולי טוב יותר מדי. כמה קל היה לעבוד בשעות קשות ולדעת שלא רחוק מכאן יושבת ילדה יקרה אשר לכל הפחות רגעים אחדים אתה יכול לנוח אצלה ולשכוח הכל - - ואולי בבואך לארץ – אאבד אותך לגמרי... אין דבר. אני בכל אופן אוכל לאהוב אותך".
בתקופה בה כתב בן-גוריון את המכתבים שלפנינו עמד בראש מפא"י והיה מן המנהיגים הבולטים של היישוב היהודי בארץ ישראל. ברבים ממכתביו מתאר את פועלו באותן שנים (בין היתר מזכיר את הקונגרס הציוני וכן פגישות וכנסים ציוניים בלונדון, גליציה, ורשה, ומקומות נוספים), וחולק עם קלפהולץ את הישגיו וקשייו. לא פעם מוזכרת יריבותו עם זאב ז'בוטינסקי והתנועה הרוויזיוניסטית.
במכתב מיולי 1933 כותב: "היתה לנו היום אספה גדולה בורשה – זו היתה תשובה לקריאת-הדמים של ז'בוטינסקי... האספה הצליחה מאוד. לא היו כל הפרעות אם כי היו למעלה מאלפיים איש. רק בחוץ ניסו חוליגנים להפריע – וקבלו מכות... בעוד שלשה ימים אנו מתחילים להוציא עתון יומי שלנו 'דאס ווארט', ובו נעשה את המלחמה ברוויזיוניזם". זמן קצר לאחר מכן כותב: "אני אמנם עובד עכשיו הרבה, אבל כבר מזמן לא הרגשתי שפע כזה של כוחות כאשר במלחמה הזאת שאני עומד בה עכשיו, ואני מאמין שהיא מלחמה מכרעת והנצחון יהיה בה לנו. בימים האלה אני שקוע כלי בעתון היומי שאנו מוציאים, 'דאס ווארט' – אני שולח אותו לך לחוד – אין לך מושג בכמה שמחה החברים קבלו את העתון...".
בין היתר מזכיר בן-גוריון גם את המצב הפוליטי באוסטריה, לאור תהפוכות בשלטון המדינה ולאור עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. כך כותב במכתב מפברואר 1933: "רגע יקרה ואהובה, זה שלשה ימים – והלב נתון כלו לווינה בדאגה, בצער, באהבה... ו-ווינה הפעם פירושה: גם ווינה וגם את... פועלי ווינה גוללו את חרפת המפלה הגרמנית – ומה יהיה הלאה? ... כל הימים היה לבי אתך – גם כשאיני כותב – מה הרגשת בימים אלה – השלמה את ובריאה? ... התוכלי להמשיך לימודיך עד הגמר?... או אולי תמהרי עכשיו לבוא לארץ?". במכתב אחר משנת 1933 מבקש מרגע שתשלח לו את ספרו של קונרד היידן על תולדות הנציונל-סוציאליזם בגרמניה. במכתב מדצמבר 1933 כותב: "כמה זמן עוד תשארו אתם בווינה בלי נאציס [נאצים]? התצליח הסוציאל-דמוקרטיה האוסטרית במה שלא הצליחה הגרמנית? אני מסופק מאוד. דולפוס [הקנצלר האוסטרי אנגלברט דולפוס] וודאי לא יעיז לעשות מה שעשה היטלר, אבל אם יניח את הפועלים בווינה אני מסופק מאוד...".
היה זה יוסף ברץ, ממייסדי דגניה ושליח ההסתדרות בוינה, שערך את ההכרות הראשונה בין רגע קלפהולץ לדוד בן-גוריון בשנת 1929, במהלך הקונגרס הציוני ה-16 בציריך. קלפהולץ היתה אז בת 22, תלמידת בית ספר לרפואה בוינה, אשר הגיעה לקונגרס יחד עם אחותה (גם היא מוזכרת לא פעם במכתבים שלפנינו), על מנת לפגוש את אנשי-השם הציונים הנערצים עליה. בשנת 1932 כתבה לבן-גוריון והזמינה אותו להפגש עמה בוינה; כך התחיל בין השניים רומן אשר נמשך כארבע שנים, במהלכן החליפו ביניהם מכתבים ונפגשו כשהתאפשר להם.
סופו של הרומן בשנת 1935. באותה שנה קיבלה קלפהולץ את הדיפלומה שלה, עלתה לארץ ישראל והחלה לעבוד בקופת חולים בתל-אביב. ב-9 ביולי ערכה ביקור בביתו של בן-גוריון, אולם לא ידעה שהוא טרם שב ארצה, ורק פולה, אשתו, היתה בבית לקדם את פניה. פולה, אשר ידעה על מערכת היחסים בין בעלה לקלפהולץ, נמנעה מעימות גלוי עמה. במקום זאת, בחרה להעניק לה מזכרת אשר באמצעותה אמרה את כל מה שהיה לה לומר - שלושה תצלומים שלה ושל בן-גוריון על שפת ים המלח. על גב התצלומים רשמה הקדשה: "לרגה – מפולה, 9.7.35". [מכתב אחד באוסף המכתבים שלפנינו, בו מזמין בן-גוריון את רגע להפגש עמו בציריך, נכתב בשנת 1938 ומעיד כי הקשר בין השניים לא פסק לחלוטין בשנת 1935].
רגע (רגינה) קלפהולץ (1907-2007), נולדה בפולין ובגיל צעיר משפחתה היגרה לוינה. בנעוריה היתה חברה בתנועת הנוער היהודי "בלאו-וייס" (בגרמנית: כחול-לבן); מאוחר יותר למדה בבית הספר לרפואה בוינה. במהלך לימודיה המשיכה בפעילות ציונית, ונהגה לנסוע לועידות הקונגרס הציוני שהתקיימו באירופה. עם סיום לימודי הרפואה, בשנת 1935, עלתה לארץ ישראל ועבדה בתור רופאה במקומות שונים בארץ. לאחר כמה שנים נישאה לאברהם דיאמנט והשניים התגוררו בחיפה. למידע נוסף אודותיה ראה חומר מצורף.
סה"כ 47 פריטים. המכתבים נכתבו בכתב-יד, על ניירות שונים, ובהם ניירות מכתבים של בתי מלון. מכתב אחד נכתב על נייר מכתבים רשמי של "האכסקוטיבה של ההסתדרות הציונית" (Executive of the Zionist Organization). למרבית המכתבים מצורפות המעטפות המקוריות בהן נשלחו. גודל משתנה. מצב כללי טוב. סימני קיפול, כתמים וקרעים בחלק מן המכתבים.
· מצורפים שני ספרים מאת בן-גוריון, עם הקדשות בכתב-ידו לרגע קלפהולץ:
1. ממעמד לעם, פרקים לבירור דרכה וייעודה של תנועת הפועלים. הוצאת "דבר", תל-אביב תרצ"ג. הקדשה בדף השער: "לרגע – מדוד".
2. אנחנו ושכנינו. הוצאת "דבר", תל-אביב, תרצ"א. הקדשה בדף השער: "לרגע בידידות מאת המחבר".
למידע נוסף אודות מערכת היחסים בין דוד בן-גוריון לרגע קלפהולץ, ואודות חלופת המכתבים בין השניים, ראה: קנאת דוד, חיי דוד בן-גוריון, מאת שבתי טבת. הוצאת שוקן, ירושלים ותל-אביב, 1987. כרך ג'.

אוסף מסמכים רשמיים – תקנות וצווים העוסקים ביהודי גרמניה. גרמניה, המאות ה-18-19. גרמנית וצ'כית.
1. Vorschrift wie es mit den Eides-Leistungen der Juden zu halten. קונטרס תקנות בנושא שבועת יהודים בבית המשפט. [גרמניה (בראונשווייג?), שנות ה-80 של המאה ה-18].
מסמך המפרט את התקנות השונות הנוגעות לשבועה היהודית. בין היתר נקבע כי השבועות צריכות להיעשות בבתי כנסת או בבתי ספר יהודיים, בנוכחות רב או חכם יהודי. כן נקבע כי אין להישבע בשבתות ובחגים יהודיים. בהמשך מפורטות הנחיות לשבועה, תקנות מיוחדות הקשורות לנשים וכן נוסח השבועה.
2-17. ששה-עשר "חוזרים" מטעם הממשלה המלכותית של מורביה ושלזיה, 1785-1846.
פירוט תקנות וחוקים הנוגעים ליהודים: תקנה מיוחדת הנוגעת לשוחטים יהודים, מיסים החלים על יהודים, תקנות בנושא נישואין, מסחר, נדל"ן ומגורים, ועוד. אחד המסמכים מופיע בשני עותקים.
18. Instruction für die Obrigkeitlichen Steuereinnehmer. תקנות לגובי מס, בנוגע למיסים מיוחדים החלים על יהודי מורביה. ברנו (Brunn), אוקטובר 1798.
19. Reglement wegen Aufhebung der Verpflichtung der Jüdischen Gemeinden. תקנות העוסקות בקהילה היהודית. ברלין, יולי 1801.
20. Ihro Königliche Majestät von Sachsen…. צו משפטי בנושא מגבלות על עסקים יהודים של הלוואה בריבית. דרזדן, אוגוסט 1811.
סה"כ 20 מסמכים; חלקם בני מספר עמודים. 32 ס"מ בקירוב. מצב משתנה (מצב כללי טוב).

Postal History of the Lodz Ghetto (1940-1945), Original research on what was probably the most unusual and bizarre Postal service of the 20th Century.
מחקר יחיד במינו בנושא ההיסטוריה הבולאית של גטו לודז' בשנים 1940-1945, מלווה 155 פריטים פילאטליים מקוריים – מכתבים, מעטפות, גלויות, מסמכים, חותמות, טלגרמות, בולים ו-פְּרוּפְס (Proofs), חלקם נדירים ביותר.
האוסף שלפנינו מחולק לפרקים, המשרטטים באופן כרונולוגי את התהוות מערכת הדואר בגטו, על כל פניה: ראשיתו של הגטו, התקופה שקדמה לאמברגו על הדואר, מכתבים של מרדכי חיים רומקובסקי להנהלת הדואר, מכתבים אל ומאת יהודים שהועסקו בעבודות מחוץ לגטו (גלויות ששלחו יהודים שהועסקו בכפייה בבניית אוטוסטרדה בין פרנקפורט לפוזן, ממחנות עבודה בפוזן, טורנברג, שטרנברג, ביליץ, ועוד), מכתבים שנשלחו לגטו מגטאות אחרים (ביניהם גלויות שנשלחו לגטו לודז' מגטאות צ'נסטוחובה, אופוצ'נו, יוזפוף, זדונסקה וולה, קיילצה, ועוד; גלויה שנשלחה מגטו לודז' לבית מחסה לפליטים בגטו ורשה), מערכת הצנזורה של הדואר בגטו, שירות הטלגרמות בגטו, השפעות האמברגו על הדואר, דואר רשום ודואר-חבילות, גלויות "Signs of Life", תקנות בנוגע לשליחת כסף לגטו, מכתבים שהוחזרו לשולח, דואר גרמני בגטו, ההכנות להקמת מערך הדואר בגטו (כולל טיוטות והצעות לעיצוב בולים, גליונות, proofs, ועוד), חודשיו האחרונים של הגטו (כולל המכתב המתועד האחרון שנשלח מהגטו), ועוד.
המחקר והאוסף נערכו באופן מרשים בידי אספן במשך קרוב לשלושה עשורים, בצורה קפדנית ומדוקדקת, והם מסודרים בדפי אלבום לתצוגה, עם טקסטים מודפסים המלווים כל פריט ופריט, הקדמות והערות חשובות. האוסף, המסודר בצורה נושאית והכולל מספר תגליות וחידושים מחקריים, הינו האוסף המקיף ביותר בנושא תולדות שירותי הדואר בגטו ויכול להוות בסיס לתערוכה בנושא.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.

ארכיון הכולל למעלה ממאה מסמכים הקשורים להלל שטורך, יו"ר הקונגרס היהודי העולמי בשבדיה, ולפעולותיו להצלת יהודים מידי הנאצים בשנים האחרונות לשלטונם.
הארכיון כולל:
· Feststellungen, die im Zuge der Befreiungsaktionen von Schutzhäftlingen aus deutschen Konzentrationslagern getroffen wurden [ממצאים שנתגלו במהלך שחרור "אסירי חסות" ממחנות השמדה גרמניים], תצהיר חתום על ידי פרנץ גרינג – קצין ה-SS שמונה על ידי וולטר שלנברג, עוזרו של הימלר, לתפקיד קצין הקישור של מבצע "אוטובוסים לבנים".
תצהיר בן תשעה עמודים; כל עמוד חתום על-ידי גרינג בתחתיתו בראשי תיבות, והמסמך כולו חתום בסופו על ידי גרינג בחתימתו המלאה. בעמוד 2, תוספת של שלוש שורות בכתב ידו של גרינג.
התצהיר מתייחס למבצע העברתם של 1200 יהודים מטרזינשטאט לשווייץ, שיזם הכלכלן השוויצרי ז'אן מרי מוסי ב-1944, וכן למבצעי הצלת אסירי המחנות השונים והעברתם לשבדיה במהלך 1945. המסמך אף מתייחס ישירות להצלת יהודים. על פי פתק המצורף לתצהיר, הוא נחתם במשרדו של שטורך.
מצורף עותק נוסף, בלתי חתום, וכן מסמך נוסף שכותרתו "כמה הערות אודות הזעם הפופוליסטי לגבי 8 בנובמבר 1938 (ליל הבדולח)" [Einige Notizen über die sogenannte volks empörung am 8. November 1938]. מסמך זה אינו חתום אך שמו של גרינג כתוב בסופו בעפרון.
· מכתב בכתב יד מאת נורברט מאזור להלל שטורך; נכתב על נייר מכתבים רשמי של מאזור, מתוארך 18.7 (ללא שנה).
· סרט צילום הכולל 67 תשלילים של תצלומים ממבצע "אוטובוסים לבנים". בין התצלומים – ניצולי מחנות ריכוז, תצלומי צוותי ההצלה, האניות ששימשו להבאת הניצולים והגעתם לשבדיה.
· תמליל דו"ח מאת ראול וולנברג, 22.10.1944, אודות מצבם של יהודי הונגריה (שני עמודים במכונת כתיבה; שבדית). יחד איתו תמליל נוסף של דו"ח שאינו חתום, בגרמנית, מאותו זמן, המצטט את סוכנות החדשות ההונגרית MTI, בדבר חוקי הגזע שנכנסו לתוקף לגבי היהודים וביניהם ענידת טלאי צהוב על הבגד, חוקי עוצר, ועוד. שני התמלילים חתומים (חתימה לא מזוהה).
· מכתב מודפס במכונת כתיבה, שכתב פליקס קרסטן לשטורך ב-4 באפריל 1945, בעת שהותו בשטוקהולם, ובו הוא מדווח על הסכמתו של הימלר להעביר 450 יהודים דנים ונורווגים מטרזינשטאט למחנה נוינגמה (Neuengamme) ומשם לשבדיה. אינו חתום; בראשו ראשי התיבות .F.K, עם תיקונים בכתב-יד. בנוסף – מסמך ביידיש מ-1 במרץ 1945, ייתכן שנכתב על ידי שטורך, שכותרתו "קרסטן", ובו כנראה ראשי פרקים ממפגש בין השניים. מוזכרים יהודי פינלנד, הימלר, היטלר, מחנות הריכוז ועוד; שלושה העתקי פחם מקוריים של מכתבים ששלח שטורך לפליקס קרסטן במרץ-אפריל 1945, ובהם מוזכרת הצעתו של קרסטן ששטורך יגיע לגרמניה לפגוש את הימלר, ופינוי מחנה ברגן בלזן; שני העתקים של תצהיר / דו"ח אודות קרסטן ויחסיו עם הימלר; תצהיר בשבדית "אודות יחסי עם פליקס קרסטן"; מסמך בן ארבעה עמודים מאת הברון ואן נאגל, שגריר הולנד בשבדיה מ-1949; מסמך בן 26 עמודים ובו תרגומים לאנגלית של מסמכים הנוגעים לפליקס קרסטן ולעבודתו ההומניטרית במהלך התקופה הנאצית (The Data on the Finnish Medical Councillor E.A. Felix Kersten's humanitarian relief work during the war 1940-1945…). מודפס במכונת כתיבה, עם תיקונים קלים בעט.
· העתק פחם של מכתב לוולטר שלנברג, עוזרו של הימלר, מיוני 1945 (כחודש לאחר כניעת גרמניה), ובו סדרת שאלות – לגבי אייכמן, רודולף קסטנר, יהודי ברגן בלזן, ועוד. שמו של כותב המכתב אינו מצוין, והוא חתום בחתימה לא ברורה בעט, יתכן של שטורך. בנוסף – תמליל מכתב של שלנברג לשטורך, שנכתב שבוע קודם לכן, ב-6 ביוני; שני העתקי דו"ח בן 96 עמודים בגרמנית שכתב שלנברג ובו הוא מפרט בעיקר את מאורעות אפריל-מאי 1945 (מודפס במכונת כתיבה, אינו חתום).
· תמליל מברק מאת שטורך לראשי הקונגרס היהודי העולמי בניו יורק, בו הוא מודיע להם על כך שאישר לקרסטן כי יבוא לגרמניה לפגוש את הימלר. 31 במרץ 1945. מודפס במכונת כתיבה.
· מכתב מראש ממשלת שבדיה, טאגה ארלנדר, לשטורך, מ-1951. מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של ראש הממשלה, חתום בעט.
· 18 מסמכים מקוריים ועוד מספר צילומי מסמכים, הקשורים לשנותיו של שטורך בלטביה, להגירתו לשבדיה ב-1940, ולנסיונו להגר משם לארה"ב: הזמנה לחתונתו של שטורך מ-1937; העתק מכתב שכתב לאשתו ב-1940, בעת שהיה כבר בשבדיה בעוד היא ובנם נשארו עדיין בריגה; מסמכים הקשורים להלאמת העסק של שטורך בריגה על ידי השלטונות הסובייטיים; ויזת כניסה של שטורך ומשפחתו לפלשתינה, אותה לא מימשו; ועוד.
· כ-80 מסמכים, רובם מהמחצית השניה של שנות הארבעים, העוסקים בפנים שונים של חייו של שטורך בשבדיה – פעילותו הציונית, עסקיו, חייו האישיים, וכן מכתבים רבים מאנשים שהיו פליטים בשבדיה ומודים לו עמוקות על עזרתו ומחויבותו. ביניהם: 14 העתקי מברקים בין שטורך לסוכנות היהודית בפלשתינה, מאי 1943 - מאי 1945, ובהם, בין היתר, רשימות שמיות של יהודים הונגרים שיש לנסות להציל; 14 העתקי פחם של התכתבות וחליפת מברקים בין שטורך וסלומון אדלר-רודל, מהסוכנות היהודית בלונדון, יולי 1943 - מאי 1945, בעיקר בנוגע לנסיונות להצלת יהודי דנמרק ולהגעתם של היהודים ניצולי "האוטובוסים הלבנים" לשבדיה; שלושה דוחות מאת ד"ר אוטו שוץ, חבר הקונגרס היהודי העולמי בשבדיה, שניים מהם ממרץ 1945, אודות מחנות ההשמדה ברגן בלזן וראוונסבריק (Ravensbrück), ככל הנראה כהכנה למבצע "אוטובוסים לבנים". העתקי פחם, עם תיקונים בכ"י, ועוד.