עבודת רקמה עממית, המשלבת לוח "מזרח" עם לוח "שויתי", לוח "יאהרצייט" ופסוקי מוסר. קרענץ (כנראה קרעניץ = קריניצה זדרוי), פולין, תרפ"ו [1926].
רקמת חוטי כותנה צבעוניים על בד פשתן.
יריעת בד מלבנית עליה רקומים מגוון טקסטים ועיטורי צמחים ובעלי חיים – זוג ציפורי שיר, נשר דו-ראשי, זוג אריות תומכים במנורה בעלת שבעה קנים וזוג תרנגולים. מסגרת רקומה בדגם גיאומטרי חוזר.
בראש היריעה מופיעות הכתובות האופייניות ללוחות "מזרח" ו"שויתי": "דע לפני מי אתה ע[ו]מד...", "מזרח", "מצד זה רוח חיים" ו"שויתי ה' לנגדי תמיד". בין הכתובות הללו משולבת המימרה "הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי" (אבות ה', כ'), קטועה לשלושה מקטעים הממוקמים במפוזר (עם שיבושים קלים): הכתובת "קל כנשר" רקומה על יד עיטור הנשר הדו-ראשי, הכתובות "הוי עז כנמר וגבור כארי" רקומות על יד צמד האריות והכתובת "רץ כצבי" רקומה על יד התרנגול הימני.
במרכז היריעה רקומה מנורה בעלת שבעה קנים, הניצבת על גג מבנה אדריכלי בעל שני עמודים צבעוניים. בתוך המבנה מופיעה הכתובת "אדם דואג על איבוד דמיו ואינו דואג על איבוד ימיו, דמיו אינם עוזרים וימיו אינם חוזרים" ותחתיה מופיעים השנה והמקום בהם נעשתה הרקמה: "שנת תרפ"ו, קרענץ".
מימין ומשמאל לעמודים נרקמו כתובות-זכרון לציון ימי פטירתם (יאָהרצייט) של הורי בעל / בעלת הרקמה: "יאהרצייט פין דעם טאטין אהרן משה איז 10 טאג אין חודש אייר" [יום השנה של האב אהרן משה הוא 10 בחודש אייר], "יאהרצייט פין דער מאמע שרה איז 15 טאג אין חודש חשוון" [יום השנה של האם שרה הוא 15 בחודש חשוון].
בכפר קרעניץ (Krynica-Zdrój) הפולני, הסמוך לגבול סלובקיה, חיה קהילה יהודית אשר רובה נספה בשואה. בשנת 1921 מנתה הקהילה כ-1,023 יהודים (כמחצית מתושבי הכפר).

61X44.5 ס"מ. מצב טוב. נזקים משוקמים שיקום מקצועי; תפור לבד כותנה לתצוגה ולשימור.

ספרות ותערוכות:
1. ה'שויתי-מנורה' - בין מופשט לחומרי: עיונים בייצוג הקודש, עבודת דוקטורט מאת אסתר יוהס. [ירושלים], האוניברסיטה העברית, 2004, עמ' 291.
2. Reise an kein Ende der Welt. Vienna, Jüdisches Museum Wien, 2001, pp. 60-61.
3. In the Light of the Menorah: Story of Symbol. Jerusalem, the Israel Museum, 2011.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 056.016.001.
הפריט מתועד גם במרכז לאמנות יהודית (CJA), פריט מס' 39393.

מפה רקומה לשבת ולחג. [כורדיסטן האיראנית, אולי סאקז (Sakhiz)], תרל"ה [1875].
רקמת חוטי משי צבעוניים על כותנה; בדי כותנה מדוגמים; זהרונים (פייטים); סיומת אניצים.
מפה גדולה ועגולה, מן הסוג שהיה בשימוש בקרב יהודי כורדיסטן. מפות מסוג זה נועדו לכיסוי השולחן או מגשי האוכל המונחים עליו, בשבתות, בטקסים ובחגים. המפה רקומה בצפיפות בדגמים צמחיים חוזרים וסימטריים, עם מדליונים מסוגננים ועיטורי ציפורים.
הרקמה כוללת כמה מעגלי-טקסט עם מאמרים וכתובות-הקדשה. במעגל החיצוני מופיע מאמר חז"ל העוסק בשולחן האכילה, ובסופו מופיע התאריך בו נרקמה המפה: "פתח רבי שמעון ואמר, שלושה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו משולחנו של מקום ברוך הוא, שנאמר וידבר אלי זה השולחן (אחד ו)אשר לפני השם, כ"ב [?] תמוז ש' [שנת] תרל"ה" (אבות ג', ג'; יחזקאל מ"א, כ"ב); בארבעת המדליונים הגדולים רקומה מימרה נוספת ממסכת אבות: "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה..." (אבות ו', ד'; הכתובת נמשכת ממעגל למעגל); במעגל המרכזי מופיעה כתובת הקדשה: "כתבתי בשביל אהובי אחי חכם ישעיה בן אא ח [?] אבנר".
ידועים כמה עותקים של מפות מן הסוג הזה, רובם שמורים באוספים מוזיאליים; המפה שלפנינו מתייחדת בכך שרקומה עליה גם שנת יצירתה.

קוטר הבד הרקום: 74 ס"מ בקירוב; קוטר כולל הבד המדוגם: 97-99 ס"מ; קוטר כולל האניצים: 115 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים, חלקם גדולים. פייטים חסרים. פיסות חסרות באניצים.

ספרות, מקבילות ותערוכות:
1. יהודי כורדיסתאן, אורח חיים, מסורת ואמנות, בעריכת אורה שורץ-בארי ואפרת כרמון. ירושלים, מוזיאון ישראל, 1981, עמ' 176.
2. שבת שלום, בעריכת ברכה יניב וזהר הנגבי. רמת גן, אוניברסיטת בר אילן, 1998, עמ' 33 וכריכה.
3. איראן, בעריכת חיים סעדון. ירושלים, מכון בן-צבי, 2005, עמ' 190.
4. מעגל החיים, שלום צבר. ירושלים, מכון בן צבי, 2006, עמ' 271.
5. עת-מול, גיליון 208. ירושלים, יד בן צבי, 2009, עמ׳ 25.
6. דרך כלה. מתנות נדוניה, אירוסין וחתונה לכלה, מאת יעל ויזל. אשדוד, 2016, עמ' 43.
7. Jewish Ceremonial Art, by Stephen S. Kayser, Philadelphia, Jewish Publication Society of America, 1959, item no. 77.
8. Jewish Life in Art and Tradition, edited by Yehuda L. Bailer and Estelle Fink, Jerusalem, Hechal Shlomo, 1980, p. 126.
9. The Jewish Museum, New York, F4937 and F6033.
10. Textile of Union: On Festive Roundels Made and Used by the Jews of Irani Kurdistan, by Shifra Epstein, in: Jewish Folklore and Ethnology Review, vol 9, no. 2. New York, 1987, pp. 1-5.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 034.015.002.
הפריט מתועד גם במרכז לאמנות יהודית (CJA), פריט מס' 39350.

מפה מודפסת לערב פסח, נושאת כתובת הקדשה לכבוד מזל טוב עזרא מכלכותה. "המסדר": יחזקאל יונה צאלח מנשה, [בומביי, הודו, תר"ן 1890 בקירוב].
הדפסה (בזהב) על בד משי-סאטן.
מפה ייחודית אשר ניתנה כשי לגברת מזל טוב עזרא (לבית ששון) – אשת אליאס דוד יוסף עזרא, ממנהיגי הקהילה היהודית-בגדאדית בכלכותה – וייתכן שאף סודרה ונדפסה לכבודה באופן בלעדי.
מפה מלבנית, אשר נועדה לכיסוי "קערת ליל הסדר" בערב פסח, כפי מנהג יהודי עיראק וסביבותיה. בראש המפה נדפסה הברכה "תזכו לשנים רבות, הבנים והאבות" (מתוך הפיוט "אל נורא עלילה" לר' משה אבן עזרא). במרכזה נדפס איור גדול של "קערת הסדר", כאשר לצד כל אחד משמות המאכלים מצוינת גם ה"ספירה" הקבלית הקשורה בו (על פי שיטת האר"י); מעל האיור מופיעה הכותרת "סדר הקערה" יחד עם שלוש ה"ספירות" הנותרות – כתר, חכמה ובינה – ומשני צדדיה איורים של דגים (בדומה לדגים המופיעים על גבי כתובות מאוירות מכלכותה מהמאה ה-19). סביב לאיור הקערה מופיעים טקסטים שונים, בהם: סימני הסדר, ברכות לערב פסח, פרק תהלים ס"ז ("למנצח בנגינות מזמור שיר" – במסגרת), סדר ספירת העומר וטקסטים נוספים – בעברית ובארמית – ערוכים בתוך מסגרות מצולעות (בצורת דלתון או משושה); הטקסטים "הא לחמא עניא" ו"מה נשתנה" מופיעים גם בשפת המקור וגם בתרגום לערבית-יהודית עיראקית. בשתי מסגרות המופיעות תחת איור הקערה מופיעים שמו של יוצר המפה: "המסדר יחזקאל יונה צאלח מנשה" והפסוק "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין". בשוליים התחתונים נדפסה כתובת הקדשה: "לכבוד הג' היקרה ס' [סיניורה] מזל טוב אליא דוד יוסף עזרא מב"ת [מנשים באהל תבורך]".
נמענת ההקדשה, מזל טוב "מוזל" עזרא (1853-1922) היתה בתו של סיר אלברט (עבדאללה) דוד ששון (ונכדתו של אבי השושלת, דוד ששון) ורעייתו של אליא (אליאס) דוד יוסף עזרא, ממנהיגי ומנכבדי הקהילה העיראקית בכלכותה (קולקטה); אליאס עזרא נודע כנדבן אשר תרם רבות למוסדות חינוך יהודיים ואשר ייסד בשנת 1884 את בית הכנסת "מגן דוד" בכלכותה לזכר אביו. לאחר פטירת בעלה בפברואר 1886 ייסדה מזל טוב את בית החולים "עזרא" בכלכותה (נחנך 1887), הפעיל עד היום כחלק מהקולג' הרפואי של העיר. בנם של מזל טוב ואליאס היה סיר דוד אליאס עזרא – אף הוא דמות חשובה בקהילה היהודית-בגדאדית בכלכותה – אשר נישא לימים לרחל ששון (בתם של סלימאן דוד ופלורה ששון).
ה"מסדר" של המפה שלפנינו, יחזקאל יונה צאלח מנשה, חתום כמו"ל וכמדפיס על לפחות שלושה ספרים שנדפסו בבומביי בשנים תרמ"ו-תרמ"ז; כמו כן, הוא חתום על מפת-בד דומה שנדפסה בבומביי בשנת תר"ן אך כוללת ברכות ואיורים הקשורים בראש השנה; המפה לראש השנה נדפסה על גבי בד בהיר ואף בראשה מופיעה הברכה "תזכו לשנים רבות, הבנים והאבות" והטקסטים ערוכים בה במסגרות מצולעות. מנשה חתום עליה בנוסח הבא: "זה המטפחת שתקן אותה הסופר יחזקאל יונה צאלח מנשה פה במבי יע"א בשנת התר"ן לפ"ג" (ראו: נהרדעא, בטאון מרכז מורשת יהדות בבל, מס' 31, 2010, עמ' 7).

64.5X54.5 ס"מ. מצב כללי טוב. מעט קרעים ופגמים, עם פגיעות קלות בטקסט . תפורה ליריעת בד (חדשה) לתצוגה ולשימור.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 001.013.003.
הפריט מתועד גם במרכז לאמנות יהודית (CJA), פריט מס' 37668.

סט מהודר הכולל תיק לטלית (סכּארה דציצית) ותיק לתפילין (סכּארה דתפילין), לכבוד חגיגת בר-המצוה של הנער שלמה בן יהודה עולייל. [צפון מרוקו, כנראה טנג'יר, ראשית המאה ה-20].
בדי קטיפה, כותנה וסאטן; חוטי מתכת במגוון צורות עיבוד ובמגוון גוונים; סהרוני מתכת (פייטים); תשתית קרטון; חרוזים מחופים חוטי מתכת זהובים וחוטי כסף; חרוזי קורל.
סט מהודר במיוחד הכולל שני תיקים מלבניים – תיק גדול לטלית ותיק קטן לתפילין – בעלי פתח עליון הנקשר באמצעות שרוכים. שני התיקים נושאים כתובות תואמות, רקומות בחוטי מתכת זהובים סמוך לשוליים התחתונים, עם שם הנער אשר קיבלם כשי: "שלמה בר יהודה בן עולייל יצ"ו" (תיק לטלית) ו"שלמה עולייל" (תיק לתפילין).
שני התיקים מעוטרים בעושר רב בדגמי ערבסק זהובים וצפופים על רקע ירוק כהה. במרכז שני התיקים מופיע עיטור תלת-ממדי עשוי חוטי מתכת: בתיק לטלית – גדיל מפואר המשתלשל מטה, ובתיק לתפילין – עיטור קטן דמוי כפתור. גדילים מפוארים ותואמים מופיעים גם בקצות השרוכים: הללו עשויים מלאכת-מחשבת של חוטי מתכת זהובים וכסופים השזורים יחדיו במגוון טכניקות ומשולבים בחרוזי-קישוט, חלקם עשויים בד וחוטי מתכת וחלקם אלמוגי קורל (פיסות אלמוגי קורל משולבות לעתים בקמעות ומיוחסת להן יכולות מאגיות לשמירה ולהגנה).
לא ידוע לנו על סטים אחרים או דומים מצפון אפריקה, הכוללים צמד תיקים תואמים.

התיק הגדול: 32X25 ס"מ, עובי: 1.5 ס"מ, אורך השרוכים: 36 ס"מ; התיק הקטן: 18X14.5 ס"מ, עובי: 1 ס"מ, אורך השרוכים: 33 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים.

ספרות:
1. חיי היהודים במארוקו, בעריכת אביבה מולר-לנצט. ירושלים, מוזיאון ישראל, 1983, עמ' 101-105.
2. הכול זהב: נפלאות האריגים הרקומים זהב, מאת ניצה בהרוזי ברעוז וגניה דולב. תל אביב, מוזיאון ארץ ישראל, 2007, עמ' 123 ו-130, פריטים 71 ו-72.
3. בלי עין הרע ובמזל טוב: קמעות וחפצי יודאיקה, מאת יעל ויזל ושרה שחק. אשדוד, המוזיאון לתרבות הפלישתים, 2013, עמ' 60.
4. לצאת מבלי לחזור! / רח'לה בדון רג'עה!: מחווה ליהודי ארצות ערב ואיראן, דנה אבריש. תל אביב, מוזיאון ארץ ישראל, 2019, עמ' 28.
5. Jodendom: een boek vol verhalen. Amsterdam, De Nieuwe Kerk, 2011-2012.
מקור:
1. סות'ביס, תל אביב, 17 באפריל 2001, פריט 338.
2. אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 047.027.003, 018.047.005.

"טלית קטן" מעוטר ברקמה צבעונית. [האימפריה העות'מאנית, כנראה טורקיה, 1920 בקירוב].
רקמת חוטי משי צבעוניים וחוטי מתכת רקועים (זהובים) על בד פשתן; פתילי כותנה.
יריעת בד מלבנית, שבמרכזה פתח צר וארוך ללבישה. מסביב לפתח רקומה כתובת הקדשה בחוטי משי צבעוניים: "זה ארבע כנפות הוא הח / תן הנעים יעקב ב' אברהם ה'". לצדה שני עיטורי מגן דוד, רקומים בחוטי מתכת רקועים (Tel), ובתוכם רקומות בחוטי משי אותיות משמות הקודש– המשמשות לשמירה ולהגנה על לובש הבגד. השוליים רקומים בחוט מתכת רקוע ובעיטורי פרחים בחוטי משי. ארבעה עיטורי-פינה וארבע ציציות.
טלית קטן, המכונה גם "ארבע כנפות" או "ציצית" הוא בגד דמוי פונצ'ו, אשר נלבש באופן קבוע במשך היום, להבדיל מהטלית הרגילה ("טלית גדול") הנלבשת בשעת תפילה. לפי נוסח ההקדשה ולפי גודלו של הפריט שלפנינו, לא ברור לחלוטין אם נעשה עבור חתן צעיר לכבוד חתונתו, או שמא עבור נער בר-מצוה (המכונה בלשון ימינו "חתן").

76X37 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב.

להשוואה, ראו גם: אוסף מוזיאון ישראל, ירושלים, פריט B50.07.2894; ארון הבגדים היהודי (עורכת: אסתר יוהאס, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2014), עמ' 47.
ספרות ותערוכות:
1. הגדת קושטא: יהדות טורקיה, בעריכת דוד ארנון. לוד, מתן, 2009, עמ' 96-97.
2. Jodendom: een boek vol verhalen, by Edward van Voolen. Amsterdam, De Nieuwe Kerk, 2011, item no. 42.
3. Alles hat seine Zeit / A Time for Everything, edited by Felicitas Heimann-Jelinek. Heidelberg, Kehrer, Jüdisches Museum München, 2013, pp. 60-61.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 047.015.012.
הפריט מתועד גם במרכז לאמנות יהודית (CJA), פריט מס' 39365.