אריג מאגי יהודי-פרסי להגנה על היולדת והיילוד. [איראן, ראשית / העשורים הראשונים של המאה ה-20].
דיו וצבע על בד כותנה.
אריג גדול ממדים, ועליו אוסף איורים ודימויים, השבעות, שמות ולחשים, אשר שימשו כקמיע עממי ונועדו להגן על היולדת ועל התינוק. דרכי השימוש באריג אמנם אינן ידועות לאשורן, אולם הגזרה דמוית הצווארון בחלקו העליון וְהַמִּפְתָּח הגזור במרכזו מזכירים חולצות ואריגים מאגיים שרווחו בקרב לא-יהודים במרחב הפרסי, ואשר הונחו על גוף היולדת או נתלו על כותל חדר הלידה.
על האריג מופיעות שתי רצועות-אורך סימטריות, המחולקות למסגרות ולמשבצות חופפות – שש בכל צד – שבתוכן מאוירים דמויות אדם, צמחים ובעלי חיים. סביב האריג כולו, בתוך המסגרות והמשבצות ואף בתוך דמויות האדם והחיה, רשומים בדיו שחורה טקסטים שונים. הטקסטים, חלקם בעברית, חלקם בפרסית-יהודית וחלקם בערבית או בפסאודו-כתב (שאינו ניתן לפענוח), ערוכים בשורות מקבילות ואלכסוניות, במעגלים, בריבועי קסם, ובצורות נוספות.
בין המילים הכתובות באותיות עבריות מרובעות ניתן להבחין בשמותיהם של כמה מבני המן, אשר על פי המסורת אמורים לספוג אליהם כל מחשבה רעה ומעשה פגע המכוונים אל בעל האריג. כמו כן, ניתן לזהות הִישנות של מילים שונות בעברית, כגון מלאך, נביא, אברהם, לאה, נח, אהבה, עקרב, אמן, ועוד. בכמה מקומות מופיע סמל מגן דוד.
האיורים והטקסטים על האריג שלפנינו משלבים וממזגים מסורות מאגיות מגוונות, אשר נראה כי הושפעו מן האמונות והדתות השונות שרווחו באיראן – האסלאם, הדת הזורואסטרית והיהדות. אריגים מסוג זה היו בשימוש במרחב הפרסי עד שלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. הם שימשו לצרכי ריפוי, הגנה מפני מחלות ולעניינים מאגיים שונים. אריגים דומים שימשו גם את מאמיני הזרם הסופי-מוסלמי באיראן.
ידוע אריג יהודי-פרסי מאגי נוסף אשר דומה מאוד בעיצובו ובסגנונו לאריג שלפנינו (אוסף משפחת גרוס, 027.015.001); אריג זה נועד אף הוא להגנה על היולדת ועל היילוד וכן לאהבה.

גובה: 161 ס"מ, רוחב: 81 ס"מ; האריג תפור לבד המתוח על מסגרת עץ לתצוגה: 167.5X84.5 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים. כתמים ובלאי. דהיות דיו וצבע.

ספרות ותערוכות:
1. מפגש יהודי-מוסלמי בתחום המאגיה בפרס, מאת רעיה שני, בתוך: בין יהדות לאסלאם בראי האמנות. ירושלים, האגודה לאומנות יהודית, 1995, עמ' 27-37.
2. אורות וצללים, סיפור איראן והיהודים. תל אביב, בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי, 2010, עמ' 162-163 (מצולם).
3. לכל הרוחות והשדים, לחשים וקמיעות במסורת היהודית, בעריכת פיליפ ווקוסבוביץ. ירושלים, מוזיאון ארצות המקרא, 2010, עמ' 122 (מצולם).
4. בלי עין הרע ובמזל טוב: קמעות וחפצי יודאיקה, מאת יעל ויזל ושרה שחק. אשדוד, המוזיאון לתרבות הפלישתים, 2013, עמ' 39.
5. בִּיבְּלִיוֹלוֹגְיָה: הספר כגוף, בעירכת דרורית גור אריה ורפאל סיגל. פתח תקווה, מוזיאון פתח תקווה לאמנות, 2015, עמ' 90-97.
6. A Judeo-Persian Talismanic Textile, by Raya Shani, Irano-Judaica, IV. Jerusalem, Yad Ben Zvi, 1999, pp. 251-273.
7. Kabbalah, om Judisk Mysticism: Judiska Museet i Stockholm. Stockholm, 2002 (illustrated on exhibition catalog).
8. Jodendom: een boek vol verhalen. Amsterdam, De Nieuwe Kerk, 2011-2012.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 027.015.002.
הפריט מתועד גם במרכז לאמנות יהודית (CJA), פריט מספר מס' 39334.

כיסוי ראש (ברדס) לאישה, אשר נחבש בטקס החתונה ובחגים – "גרגוש" / "קַרקוּש מְזַהַר". [צנעא, תימן, ראשית המאה ה-20].
בדי משי-ברוקד, כותנה וקטיפה; חוטי מתכת; שרשראות כסף וכסף מוזהב; תליוני כסף-פיליגרן מוזהבים ולוחיות כסף-פיליגרן מוזהבות; מטבעות "מריה תרזה", חלקם מוזהבים; אבני זכוכית וחרוזים.
צדו האחורי של כיסוי הראש מעוטר עשרות מטבעות-כסף "מריה תרזה טאלר" (Maria Theresa Thaler) מהמאה ה-18, חלקם מצופים זהב (צד המטבעות הפונה כלפי חוץ הנו הצד בו מופיע הנשר הקיסרי הדו-ראשי, כמקובל בפריטי-לבוש תימניים מהתקופה); חלקו העליון מקושט לוחיות כסף מוזהבות בעבודת פיליגרן, משובצות אבני זכוכית. משני צדי הכיסוי משתלשלים שישה עיטורי פיליגרן מוזהבים בצורת סלים (זַנַאבּיל" / Zanabil), משובצים אבני זכוכית; רצועת-עיטורים נוספת תפורה בחזית, בחלק המכסה את המצח.

גובה: 60 ס"מ (עם השרשראות: 97 ס"מ), רוחב: 23 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים.

ספרות, מקבילות ותערוכות:

1. מעשה רוקם, הלבוש והתכשיט במסורת יהודי תימן, בעריכת כרמלה אבדר. רחובות, עמותת "אעלה בתמר", 2008.
2. ארון הבגדים היהודי, בעריכת אסתר יוהאס. ירושלים, מוזיאון ישראל, 2014, עמ' 108-109.
3. Juifs d'Orient. Paris, Institut du Monde Arabe, 2021-2022.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 126.013.005.

עיטור עם לוחיות-הקדשה ("שַׁדַּיוֹת" או "תכשיטים") לפרוכת של ארון הקודש. "קהל קדוש חדש", ינינה (יואנינה, Ioannina), יוון, 1849-1866.
כסף גזור, רקוע וחקוק; בדי כותנה ופשתן; סרט בד ברקמה מכאנית.
רצועת בד מקושתת עליה תלויות שבע לוחיות-הקדשה המעוצבות כתליוני כסף גדולים ומסוגננים (כל תליון בעל צורה שונה במקצת), שהוקדשו לבית הכנסת "קהל קדוש חדש" ביאנינה בשנים תר"ט-תרכ"ט (1849-1866) על ידי בני משפחות יעקב, יסולה, קופינו, שמואל והלוי. התליונים נושאים כתובות זכרון לבני משפחה שנפטרו, ברכות לבני המשפחה החיים ואיחולים לרפואה ולאריכות ימים:
1. אל שדי, התכשיט הזה הקדיש אותו ה'ר' יאודה יעקב ה'י'ו' בק' [בקהל] קדוש חדש יאנינה י'ע'א' למנוחת בנו הב' שלמה נ'ע' י'ר'ש' ת'נ'צ'ב'ה' ולחייו ולחיי בניו ה'י'ו' והיה בבואו בק' בש' ה"ת'ר'י'ז' לב'ע'.
2. אל שדי, הספר ת' והמפה ותכשיט האלו הקדישם ה'ר' יוסף אליא יסולה ה'י'ו' למנוחת מור אביו נ'ע' י'ר' ש'ת'נ'צ'ב'ה' בק'ק' חדש יאנינא י'ע'א' ולחייו ולחיי בניו ואמו ה'י'ו' והיה בבואו בקדש ביום שבת קדש בראש חדש טבת שנת ה'ת'ר'י'ז' לפ"ג. עיטור בצורת פרח בתחתית.
3. אל שדי, המפה והתכשיט הקדיש אותם האשה מ' אסתר ת"ם אלמנת של המ' שלמה עובדיה קופינו נ"ע למנוחת בנה הבחור יהודה שלמה קופינו נ"ע שנפטר ביום שבעה ועשרים לחדש תמוז משנתינו הכ'ת'ר'ו ליצירה י'ש'י'ע'מ' ה'נ'ה'ו'ש'ע'י'א'
4. אל שדי, התכשיט והמפה האלו הקדיש [ה]ר' מנחם משה שמואל ה'י'ו' בק'ק' חדש יאנינא י'ע'א' לחייו ולחיי בנו ה'י'ו' ולמנוחת מר אביו ואמו י'ר'ש'ת'נ'צ'ב'ה' והיה בבואו בקד' [בקדש] ט'ז מנחם שנת התר"ט לפ' גדול.
5. אל שדי, יברכך ה' וישמרך: זה הפרוכת עם התכשי" שדי הקדישה אותו האשה מרת אסתר מב"ת אשת היקר מתתיא ישראל הלוי הי"ו והיה בבואו אל הקדש ביום ערב כפור משנת ה'ת'ר"ט בק"ק חדש לחיים טובים ולשלום אמן כי"ר. עיטורי מגן דוד ושתי כוכביות בתחתית.
6. אל שדי, התכשיט והס'ת' והמפה האלו הקדישם ה'ר' יוסף אליא יסולה ה'י'ו' בק'ק'ח' יאנינא י'ע'א' למ' אביו ואמו מרת אסתר נ'ע' י'ר' ש'ת'נ'צ''ב'ה' ולחיו ולחיי אשתו ובניו ה'י'ו' ולרפואתו ולרפואת כל החולים האל ירפאם רפוא' שלימה א'כ'י'ר' והיה בבואו אל הקדש בשבת פרה בשנת ה"ת'ר'כ'ד' לפ'ג'. עיטורי פרחים בתחתית.
7. אל שדי, התכשיט זה הקדישו ה'ר' משה יסולה דוד ה'י'ו' בק'ק'ח' יאנינא י'ע'א' לחייו ולחיי אחיו ולמנוחת אביו ואמו נ'ע' והיה בבואו בק' בחג הסוכות ש' ה"ת'ר'כ'ד' לפ'ג'.
לוחיות-הקדשה אלו מכונות "שדיות" (לוחית יחידה: "שַׁדַּיָּה") או "תכשיטים", על שום הנוסח בו מתחילות רבות מכתובות ההקדשה ("אל שדי..." "התכשיט הזה..."). ה"שדיות" אופייניות לקהילות הרומניוטים ביוון והן נתרמו לבית הכנסת בחגים או לציון אירועים משפחתיים חשובים. לעתים נתפרו ה"שדיות" על הפרוכת כתליונים בודדים, לעתים נתפרו לרצועת בד אופקית אשר נתלתה על הפרוכת (כמו בדוגמה שלפנינו) ולעתים הן נתפרו לרצועות אנכיות ונתלו לאורך קירות בית הכנסת (כמו ב"שדיה" שבאוסף מוזיאון ישראל, ירושלים, פריט B84.0913).
קהילת ינינה (יאנינא) היתה אחת הקהילות היהודיות העתיקות ביוון ולפי המסורת ראשיתה בתקופה שלאחר חורבן בית המקדש השני. קהילה זו, אשר דיברה יוונית, שמרה על הנוסח ועל המנהגים הרומניוטים הקדומים גם לאחר הצטרפותם של מגורשי ספרד (דוברי הלאדינו) במאה ה-15. בית הכנסת "קהל קדוש חדש" נבנה בינינה בשנת 1841 מחוץ לחומות העיר העתיקה ושימש את הקהילה אשר מנתה באותה תקופה כ-2,400 יהודים לצד בית הכנסת "קהל קדוש ישן" (נבנה בשנת 1824 על יסודות בית הכנסת הישן, בתוך המצודה הביזנטית). כמעט כל יהודי יאנינה נספו בשואה. מתוך כ-2,000 יהודים אשר חיו בה ערב הכיבוש הנאצי, שבו בתום המלחמה 164 בלבד; אף בית הכנסת "קהל קדוש חדש" לא שרד את שנות המלחמה.

סרט הבד: 97X8 ס"מ בקירוב. פגמים קלים, בעיקר בצדו האחורי. התליונים: 13X9 ס"מ בממוצע. תלויים על גבי לולאות התפורות לרצועת הבד. תליון אחד חסר.

ספרות ותערוכות:

וימפל (אבנט / חיתול) לתורה, לכבוד ברית המילה של הילד בנימין (וולף) בן נתנאל מאיי. [גרמניה], תקצ"ה [7 בינואר 1835].
רקמת חוטי משי במגוון צבעים וחוטי מתכת סליליים על בד פשתן; זהרוני מתכת ("פייטים").
וימפל יוצא דופן באיכותו, מעוטר ברקמה עילית (Haute couture) מעשה-ידי-אומן, עשוי מארבע יריעות בד בגודל כמעט-זהה (78-80 ס"מ) התפורות זו לזו, ובמרכזן מופיעה הכתובת הבאה: "בנימן (המכונה) וואלף בן כ"ה נתנאל מ / איי נולד במ"ט יו' ו' טבת תקצ"ה / לפ"ק ה' יגדלהו לתורה / ולחופה ולמעשי' ט' [ולמעשים טובים] אמן סלה". השוליים מעוטרים אף הם ברקמה.
הכתובת נרקמה בחוטי משי איכותיים במגוון צבעים והיא מלווה בעיטורים רבים: כל האותיות נרקמו בדגמים צמחיים או גיאומטריים עשירים, חלקן בצבעים עזים במיוחד, ולעתים בשילוב חוטי מתכת סליליים בגוון זהוב וזהרוני מתכת (פייטים), המעניקים לרקמה ולעיטורים נפח ופאר ייחודיים.
בין העיטורים הבולטים ניתן למנות: האות נו"ן סופית בתיבת "בנימן" המעוטרת כנוצת-טווס; צרור בלוטים הרקומים בחוטי מתכת סליליים ולצידם עלי עץ אלון, הרקומים מעל תיבת "כ"ה"; הגרשים והתרנים (ascenders) של אותיות ה-למ"ד, המעוצבים כפרחים גדולים או כעלים; ה"ניצן" (הרגל השמאלית) של האות קו"ף בתיבת "תקצ"ה" המעוצבת כדג ורקומה מפייטים המדמים את קשקשיו (גם ה"ניצן" בתיבת לפ"ק מעוצב כדג, אך ללא פייטים); רקמה של גדי רובץ באחו, עם הכיתוב "מזל גדי", מעל תיבת "טבת"; רקמה של ספר תורה פתוח ובתוכו הכתובת "תורת משה אמת" אחרי תיבת "לתורה"; רקמה של חופה עם הכתובות "מז"ט" ו"קול ששון קול שמחה, קול חתן, קול כלה" אחרי תיבת "לחופה", ועיטורים נוספים.
בעוד שווימפלים רבים נושאים אופי אמנותי עממי או לעתים אף חובבני (בהתאם לכישורי האם או הרוקמת / המציירת, לאיכות החומרים הזמינים וכו'), הרי שהווימפל שלפנינו מציג דוגמה ייחודית לרקמה עילית, מדויקת ואיכותית, שנעשתה בידי רוקמים מיומנים במיוחד.
שם המשפחה "מאיי" (גם: מאי / May) מתייחס כנראה למשפחת מאי הגרמנית (משפחות בשם זה חיו, למשל, ברדלהיים, פרנקפורט), אם כי הוא מופיע גם בדנמרק.

315X19.5 ס"מ. מצב כללי טוב. מעט כתמים.

ספרות ותערוכות:

1. הכול זהב: נפלאות האריגים הרקומים זהב, מאת ניצה בהרוזי ברעוז וגניה דולב. תל אביב, מוזיאון ארץ ישראל, 2007, עמ' 148 ו-156, פריט 99.

2. A Guide to Jewish Art, by Michael Kaniel. New York, Philosophical Library, 1989, p. 78.
3. Jodendom: een boek vol verhalen. Amsterdam, De Nieuwe Kerk, 2011-2012.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 019.014.042.
הווימפל מתועד גם במרכז לאמנות יהודית (CJA), פריט מס' 39299.