סדר הגדה של פסח, "עם פירוש יפה וציורים נאים מהאותות והמופתים שעשה הקב"ה לאבותינו", עם פירוש רבי יצחק אברבנאל ועם מפת ארץ ישראל. אמשטרדם, דפוס אשר אנשיל בן אליעזר חזן ויששכר בער בן אברהם אליעזר, תנ"ה [1695]. שני שערים, הראשון מאויר בתחריט נחושת.

הגדה זו, שצוירה בידי האמן אברהם הגר (כומר גרמני מחבל הריינוס שהגיע לאמשטרדם והתגייר), היתה ההגדה הראשונה שאוירה באמצעות תחריטי נחושת, ומהספרים העבריים הראשונים שאוירו בטכניקה זו של הדפסה, "לחקוק ולצור ולחרות בחרט אנוש בנחושת קלול, באשר מלפנים היו הצורות חקוקים בעץ, שהנוי לא בשופי... כיתרון האור מן החושך בתכלית היופי" (מתוך נוסח השער השני). מהדורה זו היוותה אב-טיפוס להגדות רבות שנדפסו אחריה, אם בצירוף המפה ואם בחיקוי הציורים המופיעים בה (עוד אודות הגדה זו, ראו: ב’ רות, ההגדה המצויירת שבדפוס, ארשת, ג, תשכ"א, עמ' 22-25).

כריכת עור מקורית, עם הטבעות משני צדי הכריכה, של מגנית עם כתר, שבמרכזה הכיתוב "הגדה של פסח" (כריכות אלו נעשו במקור להגדות אמשטרדם).

בדף השער חתימות, מחוקות בדיו: "גומפיל בן לא"א הר"ר יעקב בוך זצ"ל", "יעקב בן גומפיל בוך זצ"ל".

בדף המגן הקדמי חתימות נוספות, מחוקות אף הן: "אני גומפיל בן לא"א הר"ר יעקב בוך זצ"ל, זה הגדה קניתי אצל האלוף והקצין... כהר"ר וואלף פרידבורג... ר"ח ניסן שנת תס"ח לפ"ק", "אני יעקב בן גומפיל בוך זצ"ל", "הק' ... בן יעקב בוך ז"ל". חתימה נוספת של גומפיל ב"ר יעקב בוך, בדף ב. חתימה מתמשכת שלו בדפים ג ו-כ.

בספר אבני זכרון – הכתב והמכתב, מאת הרב מרדכי הלוי הורוויץ, פרנקפורט תרס"א, בו מתועדות מצבות בית הקברות בפרנקפורט דמיין, נרשמו מצבת ר' גומפיל ב"ר יעקב בוך משנת תצ"א (עמ' 213), מצבת רעייתו מרת שונלא משנת תצ"ב (עמ' 215), מצבת בתו עדיל משנת תק"א (עמ' 252), ומצבת בנו ר' יעקב משנת תקט"ז (עמ' 307).

ספר הגדה של פסח, "בלשון הקדש ופתרונו בלשון אשכנזים", עם פירוש צלי אש, ועם איורים. ונציה, דפוס Vendramin, ת"ק [1740].

הגדה בפורמט גדול. חלק מהמילים בדף השער נדפסו בדיו אדומה.

בכל העמודים מסגרת מעוטרת נאה. איורים רבים בחיתוכי עץ.

ההגדה נדפסה בשלוש מהדורות, המובחנות בנוסח השער: "בלשון איטליאנה", "בלשון אשכנזים" ו"בלשון ספרדים" [לאדינו]. למרות הכתוב בשער, ההגדה ש"בלשון אשכנזים" (כמו זאת שלפנינו) איננה ביידיש, והתרגום וההסברים שבה הם באיטלקית-יהודית. ההבדל היחיד בין מהדורה זו למהדורת "בלשון איטליאנה" הוא בנוסח ברכת המזון, שבמהדורה זו נדפס בנוסח אשכנז.

[26] דף. 34 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים. קרעים וקרעים חסרים, בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות במסגרת השער ופגיעות בטקסט ובאיורים, משוקמים במילוי נייר. שוליהם של רבים מהדפים שוקמו במילוי נייר. כריכה חדשה.

יערי 116; אוצר ההגדות 188.

ספר המנהגים, "על סדר מעשה בראשית – מראשית השנה ועד אחרית השנה", עם סדר הגדה של פסח, ועם איורים רבים בחיתוכי עץ. אמשטרדם, דפוס גירארד יוהאן יאנסון, במצות ובהוצאת הגביר שלמה לוי מאדורו, תקל"ה [1775].

כולל סדר ההבדלה, קדוש לליל שבת ולמועדים, ברכת המזון וברכת הלבנה, הגדה של פסח וברכת העומר ליום הראשון, ברכת השופר, סדר התרת נדרים, סדר הדלקת נרות חנוכה, ברכות המגילה לפורים, סדר ברית מילה, זבד הבת ופדיון הבן, מזמור לנישואין, שבע ברכות, ברכות הנהנין וקריאת שמע שעל המטה.

את הטקסט מלווים ארבעה-עשר איורים בחיתוכי עץ נאים, שהוכנו להדפסת מהדורה זו, כפי שנדפס בשער: "והוספנו בו כל סדר ההגדה... עם ציורים חדשות ויפות...".

הנוסח כמנהג הספרדים. הכותרות והדינים נדפסו ברובם בספרדית (באותיות לטיניות).

אוצר ההגדות 273; Zedner, p. 485; Roest, p. 734.

סדר ברכת המזון וקריאת שמע והגדה בציורין, עם ביאור ביידיש. יאס, דפוס זלמינא פייגעליס ונטע וואסיר מאן, וישראל אברהם סג"ל, [תר"ג 1843]. מהדורה נדירה במיוחד.

אוסף תפילות לזמנים שונים, הכולל את סדר ברכת המזון וברכות אחרונות, סדר קריאת שמע שעל המיטה, תיקוני שבת וזמירות לליל שבת, ליום השבת ולמוצאי שבת, סדר הדלקת נרות חנוכה, קידוש לשלושה רגלים, סדר בדיקת חמץ והגדה של פסח, עם איורים. בחלקם התחתון של העמודים מופיע "באור אשכנז" – תרגום וביאור ביידיש.

בתחתית השער, ליד המילה "יאס" (מקום הדפוס), הוסיף המדפיס ישראל אברהם סג"ל את שמו (באותיות זעירות), כאשר הוא משתמש באותיות "יאס" המודפסות לראשי-התיבות של שמו.

מעבר לשער נדפס אישור צנזור ברומנית (באותיות עבריות), משנת 1843.

[47] דף. 23 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים (במספר דפים בהגדה כתמים רבים). קרעים קטנים בשולי מספר דפים. חיתוך דפים עם פגיעות בטקסט ובאיורים במספר מקומות. כריכה חדשה.

מהדורה נדירה. ההגדה לא נרשמה אצל יערי ובאוצר ההגדות.

נרשם במפעל הביבליוגרפיה על פי צילום דף השער מאוסף פרטי. אינו מופיע בקטלוג הספרייה הלאומית.

ראו: א' קרה, הדפוס העברי ברומניה עד שנת תר"ס, קרית ספר מה, תש"ל, עמ' 287-298 (מס' 4).

ספר שערי ציון, תפילות ותיקונים על פי הקבלה, מאת רבי נתן נטע הנובר. אמשטרדם, דפוס אורי וייבש בן אהרן הלוי, תל"א-תל"ב [1671]. מהדורה שנייה, עם הוספות רבות, שנדפסה בחיי המחבר.

מהדורה שנייה ונדירה של ספר "שערי ציון", קובץ תפילות, פיוטים, תיקונים והנהגות בדרך הקבלה, שזכה לפופולריות רבה, ונדפס במאות הבאות בעשרות מהדורות. ספר "שערי ציון" נדפס לראשונה בפראג תכ"ב. ארבע שנים לאחר מכן, בשנת תכ"ו, נדפס בפראג לקט תפילות מקוצר מתוך הספר, תחת השם "אוהב ה' שערי ציון... ליקוטי פרפראות..." (חיבור זה מצומצם וערוך באופן שונה לגמרי). במהדורה שלפנינו, שהיא למעשה מהדורתו השנייה של הספר, נוספו תפילות והוספות רבות שלא נדפסו במהדורה הראשונה.

המחבר,
המקובל הקדוש רבי נתן נטע הנובר (נפטר תמ"ג), בעל "שערי ציון" ו"שפה ברורה". גאון ומקובל. יליד זסלב ורב בזסלב, ליוורנו, יאס ומקומות נוספים. מפליטי גזירות ת"ח ות"ט, בהן נהרג אביו רבי משה על קידוש השם. היה עד לחורבן הקהילות בשנים ת"ח ות"ט ותיעד את קורות הימים בספרו "יוֵן מצולה" (ראה פריט 133), בו תיעד את המאורעות הקשים שפקדו את היהודים בגזירות ת"ח ות"ט. בנדודיו הגיע לאיטליה, ובה פגש את גדולי הדור הראשון של המקובלים, עורכי תורת האר"י בארץ ישראל ובאיטליה. תחילה היה בליוורנו, בה פגש את רבי חיים הכהן מארם צובא, תלמיד רבי חיים ויטאל, שהגיע לאיטליה בכדי להדפיס את ספרו מקור חיים. ממנו למד דברים בקבלת האר"י, כפי שמספר רבי נתן נטע בהקדמה לספרו "שערי ציון": "והתעה ה' אותי מארץ מולדתי... עד בואי אל ארץ איטליא"ה אל עיר מלאה חכמים וסופרים שמה ליגורנ"א [=ליוורנו]... בהיותי שמה כמו שנה תמימה שנת תי"ד לפ"ק... אז העיר ה' את רוח קדשו ועבר עלינו איש קדוש הרב הכולל מהר"ר חיים כהן ז"ל ה"ה תלמיד מובהק של הרב האלקי מהר"ר חיים ויטל זלה"ה, וקבלתי ממנו זאת החכמה מפוארה פה אל פה ומסר לי כמה וכמה עניינים טובים חידושים שקבל מרבו אשר לא עלה זכרונם בספר עץ החיים...".

לאחר מכן נפגש רבי נתן נטע עם המקובל רבי נתן שפירא, שבא לאיטליה בשנת תט"ו כשד"ר מירושלים, ויחד עמו הלך רבי נתן נטע לעיר ונציה: "ואחר זה בא אלי איש קדוש מירושלים תוב"ב ובידו חבילות חבילות מכתבי האר"י ז"ל ה"ה החכם השלם המקובל אלקי כמהר"ר נתן שפירא והלכתי אחריו לעיר וויניציאה הגדולה לאלקים...". בוונציה נבחר רבי נתן נטע להיות אחד מחברי ה"ישיבה הגדולה", ושם ישב בבית המדרש במשך שנתיים (בשנים תט"ו-תט"ז). בשהותו בוונציה הסתופף בצילם ולמד מפיהם של גדולי החכמים והמקובלים: רבי שמואל אבוהב ורבי משה זכות – הרמ"ז, ושם גם פגש ולמד מפי המקובל רבי בנימין הלוי מצפת: "והבאני המלך חדריו... ה"ה החסיד העניו... כמהר"ר שמואל אבוהב נר"ו, ואיש כערכי אלופי ומיודעי דודי ורעי הרב הכולל המקובל הנאמן כמהר"ר משה זכותא נר"ו... ומצאתי שם זקן ונושא פנים החסיד והעניו הרב הכולל המקובל אלקי כמהר"ר בנימין הלוי מצפת תוב"ב נר"ו ולמדתי מכולם...". בוונציה העתיק מהם כתבי קבלה: "מוסיף על זאת שהעתקתי מהם עץ החיים והגהות הזוהר ותיקונים וזוהר חדש...". מפגישתו עם גדולי המקובלים מוסרי ועורכי תורת האר"י הגיעו לידו של רבי נתן נטע חיבורים רבים בקבלת האר"י (ראה פריט 36), ועל יסוד חיבורים אלה כתב רבי נתן נטע חיבור מקיף בשם "נטע נעמן", שבו סיכם את קבלת האר"י על פי החיבורים שהיו בידו, וכפי שממשיך בהקדמתו הנ"ל: "וחברתי ספר נחמד שמו נטע נעמן... ואנכי נפשי כתבית יהבית כל הקונטריסים של עץ החיים הנמצאים בחוצה לארץ וחידושי דינים מהזוהר ותיקונים וזוהר חדש ושאר ספרי קבלה הנמצאים בקיצור נמרץ, וחלקתי אותו לחמשה חלקים נגד חמשה פרצופים, כאשר הארכתי בהקדמת ספר נטע נעמן בספרי בגדול כלה ובקטן החל, וזה החלי לעשות חלק חמישי... קראתי שם הספר הזה שערי ציון...". מכל חמשת חלקי ספרו שרד והגיע אלינו רק החלק החמישי – ספר שערי ציון, שנדפס בחייו פעמיים (בפראג תכ"ב ובאמשטרדם תל"א; לאחר מכן נדפס בעשרות מהדורות). בשנת תכ"ב הגיע רבי נתן נטע ליאסי שברומניה, שם שימש כרב המקום וכ"אב"ד ור"מ דמדינת וואלי חייא" (כפי שמכונה בשער המהדורה השנייה של ספרו הנ"ל). לפי המסופר, הגיע רבי נתן נטע לאחר מכן לעיר אונגריש בראד שבמורביה, ושם נהרג בשנת תמ"ג מהתנפלות חיילים על הקהילה היהודית, במסגרת מרד ההונגרים נגד העות'מאנים.

רישום בעלות בדף השער, מחוק בחלקו: "חנני אלוקים בזה הספר מאיר פאלק[?]".

נד דף. 17 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. קרעים בשולי מספר דפים, וקרע עם פגיעה בטקסט באחד מהדפים, משוקם במילוי נייר. כריכה קלף ישנה עם שדרה חדשה, ורצועות עור לסגירה.

CB, no. 6637,7; Zedner, p. 448; Roest, p. 688.