ספר נשמת חיים, דרושים על עניין הנשמה והשארות הנפש, מאת רבי מנשה בן ישראל. אמשטרדם, דפוס בן המחבר – שמואל אברבנאל סואירו, תי"ב [1651]. מהדורה ראשונה.

העותק של הגאון רבי יאיר חיים בכרך אב"ד ורמייזא, בעל "חוות יאיר". בדף השער (מתחת לשם הספר) מופיעה חתימתו (דהויה): "יאיר חיים בכרך".

חתימה נוספת, מחוקה בחלקה בדיו, של בעלים קודמים: "לה' הארץ ומלואה נא'[ום] משה בן [אליעזר] כ"ץ [חפ"ק מיץ]" – חתימת רבי משה כ"ץ נראל אב"ד מיץ (על הקשר המשפחתי שלו עם ה"חוות יאיר" ראו להלן).

בדפי הספר הגהות רבות, כפי הנראה רובן בכתב-ידו של רבי משה נראל ומיעוטן בכתב-ידו של בעל ה"חוות יאיר".

מעבר לדף השער רישום הקדשה בכתיבה ספרדית בינונית: "מנחה היא שלוחה ממני המחבר אל רום המעלות וצפירת תפארת בני עמו כה"ר יצחק ברבי שמשון פרנס ומנהיג הדור". מהותו של רישום זה לא התבררה לנו כל הצורך. לא ברור האם לפנינו הקדשת המחבר רבי מנשה בן ישראל, וכן לא ברור לנו מיהו "כה"ר יצחק ברבי שמשון פרנס ומנהיג הדור" (ידוע שמו של רבי יצחק ב"ר שמשון כ"ץ, חתן המהר"ל, שאף היה זקנו של ה"חוות יאיר" – אך לא הגיוני שאליו הכוונה, שכן הוא נפטר בשנת שפ"ד והספר שלפנינו נדפס בשנת תי"ב).

חתימות נוספות בשער ובדף שאחריו: "הק' יצחק איצק...", "שמואל ווימפא".

הגאון רבי יאיר חיים בכרך (שצ"ח-תס"א) רב ואב"ד וורמייזא, מגדולי דורו ומחשובי הפוסקים שבכל הדורות. תלמיד אביו רבי שמשון בכרך ורבי מענדל באס אב"ד פרנקפורט. בשנת תכ"ו נתמנה לאב"ד העיר קובלנץ, בשנת תכ"ט חזר לוורמייזא ונתמנה שם כממלא מקום הרב רבי אהרן תאומים וכדיין בעיר. לאחר חורבן וורמייזא בשנת תמ"ט, גלה יחד עם יהודי העיר, ולאחר ששבו לקהילתם שימש כאב"ד הקהילה, על מקום אביו וסבו, עד לפטירתו. נודע כגאון ובקי עצום בכל מכמני התורה, בעל זכרון וידע עצומים המשתקפים בחיבוריו. היה חכם ובקי גם בחכמות העולם. בגאונותו המופלגת כתב עשרות חיבורים, רובם נותרו בכתב-יד וחלקם נדפסו בדורות האחרונים, אך נודע לדורות בזכות ספרו שו"ת "חות יאיר". על אף שהדפיס בספר זה רק חלק קטן מתוך למעלה משש מאות תשובות שהיו מוכנות אצלו לדפוס, התקבל ספרו כאחד מספרי השו"ת היסודיים וכמקור פסיקה חשוב, ונזכר פעמים רבות בספרות ההלכה עד ימינו. בין חיבוריו הנוספים: פירוש בשם "מקור חיים" על שולחן ערוך אורח חיים, שאותו הכין להדפסה, אך טרם שעשה זאת יצאו לאור ספרי "מגיני ארץ" – ה"טורי זהב" וה"מגן אברהם" שהיו ערוכים במתכונת דומה לחיבורו, ועל כן נאלץ לשוב ולערוך את ספרו מחדש (נדפס מכתב-ידו בשנת תשמ"ב-תשמ"ד); ספר "מר קשישא" – כללי הש"ס, נדפס בשנת תשנ"ג; חיבור אנציקלופדי ענק בן ארבעים ושישה כרכים אבד, וממנו נותר רק חלק המפתחות הנקרא "יאיר נתיב".

בהקשר לעותק שלפנינו יש לציין כי ה"חוות יאיר" מזכיר ספר זה מספר פעמים בחיבוריו, בין היתר גם בראש ה"הקדמה מיוחדת" לחיבורו "מקור חיים", שם כתב: "בהיות זה האדם נפשו איותה לעשות לו שם... כאשר המתיק סוד החכם התורני ופילסופי מוהר"ר מנשה בן ישראל בספרו נשמת חיים...".

רבי משה כ"ץ נראל (שנ"ח בערך-תי"ט) אב"ד מיץ, מגדולי חכמי פולין, תלמיד המהרש"א וחברו של רבי יהושע העשיל מקראקא. תחילה הרביץ תורה בכמה מערי פולין, אך נמלט משם בגזירות ת"ח ות"ט, הגיע למיץ והתקבל בה לרב. בנו הוא רבי טוביה כ"ץ הרופא בעל "מעשה טוביה" (ונציה תס"ז). חיבורו "ברכת טוב" (ונציה תע"א), נדפס על ידי בנו הנ"ל. כאשר נפטר רבי משה נראל, נשא רבי שמשון בכרך – אביו של ה"חוות יאיר" – את אלמנתו, וכך הפך רבי טוביה הרופא לאחיו-חורגו של ה"חוות יאיר". מסתבר שכך גם הגיע הספר שלפנינו מרבי משה נראל אל ה"חוות יאיר".

ללא הדף עם פורטרט המחבר, שנמצא רק בחלק מהעותקים. ללא דף [9] בראש הספר, ובו דברים ושירים בשבח הספר ממספר חכמים, וללא שמונת הדפים האחרונים ([3-10]) בלטינית, הכוללים שער, תוכן עניינים ודברי-הקדשה של המחבר למלך פרדיננד השלישי (1637-1657), שנשמטו מרוב העותקים.

CB, no. 6205,1; Roest, p. 798.