מכתב בכתב-יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר רבי יהודה אריה ליב אלתר מגור בעל "שפת אמת".
חמש שורות בכתב-ידו ובחתימתו "הק' ארי' ליב", מיום "ד' תצוה" [ללא תאריך]. נשלח אל "ש"ב [שאר בשרי] האברך הנגיד מ' אברהם מרדכי נ"י". ה"שפת אמת" מייעץ לו כי "נכון להמתין עוד מלשכור דירה אחרת כי אפשר עוד תוכל להישאר בדירה שלך" ומברך אותו בברכות: "והש' יעזור לך ויתן לך... בתוך כל אחב"י".
האדמו"ר רבי יהודה אריה ליב אלתר מגור (תר"ז-תרס"ה, אנצי' לחסידות ב', עמ' ח-טז) בעל "שפת אמת", האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חסידות גור. מגדולי אדמו"רי החסידות ומנהיגי היהדות בדורו, אשר תחת הנהגתו הפכה חסידות גור לחסידות הגדולה והמשפיעה ביותר בפולין.
נולד לרבי אברהם מרדכי אלתר - בנו של האדמו"ר רבי יצחק מאיר בעל "חידושי הרי"מ" מייסד חסידות גור. שלושה עשר בניו של החידושי הרי"מ נפטרו בחייו. כולם מתו בילדותם, מלבד בנו רבי אברהם מרדכי שהאריך ימים יותר, אך נפטר כאברך צעיר, זמן לא רב לאחר הולדת בנו היחיד, רבי יהודה ליב (לייבל'ה). הילד היתום, שהתייתם כבר קודם לכן גם מאמו, עבר לבית סבו הגדול בעל חידושי הרי"מ וגדל על ברכיו. כבר בימים אלה הפליא לב כל רואיו בהתמדתו ובעמקותו. סבו רווה ממנו נחת והתפאר בו, והיה נוהג להראותו ולומר "ראו כיצד נכדי לומד תורה לשמה". בכל פעם שהיה נוסע לקוצק, היה החידושי הרי"מ לוקח את נכדו הקטן עמו, "כדי שיראה פעם יהודי אמיתי". הרבי מקוצק אהב את הנער הפקח והגאוני והתפעל ממנו מאד. ביקוריו בקוצק הטביעו עליו חותם עמוק לכל חייו.
בשנת תרכ"ב, בהיותו בן 15, נישא לבת רבי יהודה קמינר מחענטשין בעל "דגל יהודה", ומאחר ושמו היה כשם חותנו, ציווה עליו סבו החידושי הרי"מ להוסיף לשמו את השם "אריה", ומאז חתם בשם "אריה ליב". לאחר נישואיו המשיך להתגורר לצד סבו בעיירה גור, כשהוא יושב על התורה והעבודה בשקידה עצומה. בשנת תרכ"ו, בהיותו בן 19, נפטר החידושי הרי"מ, והוא נתמנה תחתיו לרב העיירה גור - על פי צוואת סבו. על אף גילו הצעיר, ביקשו החסידים למנותו גם לאדמו"ר תחת סבו, אך הוא סירב בתוקף ולא הסכים לקבל את הרבים שהתדפקו על דלתותיו. במקום זאת, הצטרף לחסידי גור שקבלו את הנהגתו של רבי חנוך הניך הכהן מאלכסנדר (מתלמידי הרבי מקוצק), והיה נוסע אליו בכל שנה. הרבי מאלכסנדר, שהיה אז זקן מופלג, כיבד מאד את האברך הצעיר, היה מצפה לבואו ומושיבו בראש. בשנת תר"ל, ארבע שנים לאחר שקיבל את ההנהגה, נפטר הרבי מאלכסנדר, ושוב חזרו החסידים ובקשו להכתירו כאדמו"ר. לאחר הפצרות חוזרות ונשנות הסכים לקבל על עצמו את התפקיד, אך סירב לשבת בראש השולחן, ומאז יושבים אדמו"רי גור באמצע השולחן ולא בראשו.
האדמו"ר הצעיר, בן העשרים ושלוש, הפך במהרה לאישיות מרכזית בחיי היהדות בפולין. למרות שסירב בתחילה לשמש כאדמו"ר, נכנס לתפקידו במלא הרצינות ובכל כובד האחריות, והשקיע את גאונותו וחכמתו העמוקה לגדל ולרומם את אלפי חסידיו, לייעץ ולעזור להם ברוחניות ובגשמיות. שמו הלך והתפרסם ומכל קצוות פולין והמדינות הסמוכות החלו לנהור אליו אלפים ורבבות. בתוך זמן קצר צמחה חסידות גור לשיא גדולתה, והיתה לחסידות הגדולה והמרכזית בפולין. כמאה אלף איש מכל רחבי רוסיה ופולין היו מגיעים אליו מדי שנה בשנה. בשנת 1899 נחנך קו רכבת מיוחד בין גור לוורשא, כדי לשמש את אלפי החסידים שזרמו לגור. קו זה כונה "הקו של הרבי", והוא עצמו השתתף במימון הקמת המסילה. גדולה היתה השפעתו על חסידיו, שהיו מתייעצים עמו בכל עניין רוחני וגשמי - קטן כגדול.
הנהגתו לא הצטמצמה רק בחוגי חסידיו והוא היה לאחד ממנהיגי היהדות החרדית במזרח אירופה, ובין היתר פעל במישור הציבורי לטובת יהודי רוסיה ופולין. באחת האסיפות של אדמו"רי פולין, אשר עסקה בעניין גזירת "החרדים", הוכתר בתואר "מלך ישראל" וכובד בברכת המזון, על אף שהיה מהצעירים שבחבורה.
בשנת תרס"ד פרצה מלחמת רוסיה-יפן, ואלפי אברכים מחסידיו גויסו בכפיה לצבא הצאר הרוסי. הדבר השפיע עליו בצורה קשה, ומספרים כי מרוב דאגה וצער היה ישן על הרצפה וממרר בבכי על גורל חסידיו. מרוב עוגמת נפש חלה במחלה נדירה, ובחודש שבט תרס"ה נפטר. בהלווייתו השתתפו כ-20,000 איש. את מקומו מילא בנו האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר בעל "אמרי אמת" מגור.
מתורתו נדפסו ספריו "שפת אמת" על התורה, על הש"ס וענינים נוספים. הספר "שפת אמת" על התורה נודע בעמקותו ובמקוריותו, והפך לנכס צאן ברזל בין ספרי החסידות על התורה. הוא כנראה הספר החסידי הנפוץ ביותר שהתקבל בכל חוגי היהדות, גם קהילות שאינן נמנות על הציבור החסידי כגון בעולם הישיבות הליטאי וקהילות נוספות. גם חידושיו על הש"ס נודעו בייחודיותם ועמקותם והתקבלו בכל בתי המדרש. שם ספרו 'שפת אמת' נבחר מהפסוק "שפת אמת תכון לעד" שבו השתמש במאמרו האחרון, כמה שבועות קודם לפטירתו, ומאז נקרא לדורות על שם ספרו.
6X20 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, קרעים משוקמים בסימני הקיפול, פגיעה קלה במספר אותיות. המכתב נתון בקופסת עור מהודרת.