מכתב ארוך ומעניין בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי יצחק הוטנר. ירושלים, אייר תרצ"ג [1933].
המכתב נכתב לרבו ורֵעוֹ מתקופת סלבודקה, הגאון רבי ברוך יוסף פייבלזון [ראש ישיבת ראדין וחתן רבי נפתלי טרופ - הגרנ"ט]. בדבריו מתאר הרב הוטנר בפרוטרוט את עולמו הפנימי, מעשיו ותכניותיו: "אח גדול ואהוב! באמת מה שיעשה הזמן לא יעשה השכל. המאורעות והעובדות האחרונים באו עלי בשטף כל כך גדול וביד כל כך חזקה... התארסתי, אמרתי 'הרי אַתּ', עליתי ארצה ישראל, הסתדרתי... כפי שאתה רואה מה'פירמה' [הלוגו של נייר המכתבים - "יצחק הוטנר רחוב אבן עזרא, רחביה, ירושלים"] הריני יושב ברחביה בירושלים עיה"ק. רחביה היא שכונת האינטליגנציה דפה, וכולם מלגלגים לי שנעשיתי ל'אינטלגנט'. ברם מה אעשה, כפי שהנך זוכר בודאי עוד מימי ילדותי התרגלתי ללגלוג זה... ראשית דרכי עכשיו בבואי הנה להשתקע שוב בעיון התורה... ולתכלית זו בחרתי שלשה בחורים בעלי כשרון גדולים 'פון די אינגערע' [=מן הצעירים], ואנחנו לומדים יחד מסכת מקוואות בעיון כמו בשנים קדמוניות, וקול התורה נשמע ב'רחביה' ברמה, וכבר נודע לי כי ר' מנחם אוסישקין [ראש "הסוכנות היהודית"] (שהוא שכני) נ"י, שָאַל מי הוא זה שקבע את אוהל-תורתו ברחביה הצעירה בסגנון של הישוב הישן מעיר העתיקה..." [על קביעות זו ללימוד מסכת מקוואות, מסופר בספר ר' הירש, עמ' 127-129, כי היה זה לימוד בחבורה של ארבעה, רבי יצחק יחד עם הבחורים: שמחה זיסל ברוידא, שמחה פינס והירש פלאי, שנודעו לימים כמרביצי תורה ומוסר בישיבת חברון ובישיבות אחרות. סדר לימודם היה בעיון רב ובהתמדה רצופה מן השעה שמונה בבוקר עד שתיים אחה"צ, וכשפעם אחד הלומדים פיהק באמצע הלימוד, סטר לו רבי יצחק על לחיו, באמרו כי 'מקוואות' ופיהוקים אינם הולכים יחד...].
בהמשך המכתב מפרט רבי יצחק את תכניותיו לעתיד הקרוב, בלימוד הלכה בעיון, הוא מסביר את נטית לבו לכך ותועלת הלימוד של טור עם פירוש הבית יוסף - "כי לפי דעתי הוא הגשר הראשון בין הסוגיא ובין ההלכה". הוא מסכם את תכניותיו במשפטים אופיינים לדרכו של הרב הוטנר בכל מסלולי חייו: "אינני יכול לכתוב לך את תוצאות נסיון זה, ואפילו לא להביע את השערתי אם צפויה היא ההצלחה לי בשביל זה, כי בכלל אינני מהממהרים להוציא משפט. לכשנתכתב ויגיע הזמן אכתוב לך בפרוטרוט על מהלך העבודה...".
הגאון המופלא רבי יצחק הוטנר (תרס"ו-תשמ"א), למד בצעירותו בישיבות סלבודקה בליטא ובחברון. בעודו בחור הוציא בשנת תרצ"ב את הספר "תורת הנזיר", אשר הפתיע את עולם התורה ביצירת למדנות מקורית ועמוקה אשר יצאה מתחת יד צורב צעיר-לימים. כשבועיים לאחר נישואיו עלה ארצה והתגורר כשנה אחת בשכונת רחביה בירושלים. בשנת תרצ"ד עבר לארה"ב, בה עמד שנים רבות בראשות ישיבת "מתיבתא רבנו חיים ברלין" בניו יורק. מראשי "מועצת גדולי התורה" בארה"ב. נודע בשיעוריו העמוקים בהלכה ובמאמריו המחשבתיים ב"הלכות דעות בחובות הלבבות", שלימים יצאו לאור בסדרת הספרים "פחד יצחק".
נייר מכתבים רשמי, 28 ס"מ. כתוב משני צידיו ובשולי הגליונות. מצב טוב-בינוני, קמטים ובלאי.
מכתב רב-תוכן ולא ידוע. אינו מופיע בספר "פחד יצחק - אגרות וכתבים", ולמיטב ידיעתנו גם לא נדפס במקומות אחרים.

מכתב תנחומים ארוך בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש-חב"ד (האדמו"ר הריי"ץ), אל מרת רחל שניאורסון [אמה של המשוררת זלדה], על פטירת בעלה רבי שלום שלמה שניאורסון. לנינגרד, תרפ"ו [1926].
בפתח מכתבו כותב האדמו"ר: "נבהלתי לשמוע מהבשורה המעציבה מפטירת בעלה ש"ב הרה"ג הנודע...", ולאחר מכן מנחם ומברך אותה ואת בתה: "...והוא יתעלה יזמין להם פרנסתם בריוח ובכבוד, ויחזק את בריאותה לגדל את בתה תי' לתורה ומעשים טובים מתוך הרחבה". בסוף המכתב כותב הרבי הריי"ץ כי החליט שלא להעביר את מכתבה של האלמנה לאמו, הרבנית שטערנא שרה - אשת האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, מחשש שהצער על האסון ישפיע על בריאותה בשל גילה המבוגר.
רבי שלום שלמה שניאורסון, בן רבי ברוך שניאור שניאורסון, ממשפחת אדמו"רי ליובאוויטש-חב"ד (אבי רבי לוי יצחק שניאורסון - אביו של הרבי האחרון מחב"ד), חתן הגאון רבי דוד צבי (רד"צ) חן, אב"ד צ'רניגוב (רוסיה) ומחשובי רבני חב"ד. שימש תחילה כרב בשירוקייה, מושבת חקלאים יהודיים בפלך חרסון (רוסיה). בעקבות המהפכה הבולשביקית עזב את המקום, ובסיון תרפ"ה עלה לארץ ישראל יחד עם חותנו הרד"צ חן ועם אשתו ובתו היחידה זלדה. פחות משנה לאחר עלייתם ארצה והתיישבותם בירושלים, נפטר הרד"צ חן, וכעבור ששה שבועות נפטר בחטף גם חתנו - רבי שלום שלמה, לאחר שלקה בדלקת ריאות. בתו, המוזכרת במכתב האדמו"ר הריי"ץ שלפנינו, היא המשוררת הידועה זלדה, שהיתה בת אחת עשרה בזמן פטירת אביה. זלדה היתומה קיבלה אישור מיוחד לומר קדיש בבית הכנסת הגרוזיני, ובמשך שנת האבל היתה אומרת שם מדי יום קדיש על אביה ועל סבה.
זלדה כתבה בשירה על אותם ימים: "...בְּהִתְנוֹצֵץ הַזְּרִיחָה... נָטַשׁ סָבִי אוֹתָנוּ כִּי כָּלְתָה נַפְשׁוֹ / אֶל בְּנוֹ שֶׁבְּגַן עֵדֶן / וּבְעוֹד אִמִּי יוֹשֶׁבֶת עַל שְׁרַפְרַף הָאֲבֵלִים / בּטֶרֶם רָחַצְנוּ אֶת פָּנֵינוּ מִן הַדְּמָעוֹת / חָלָה אָבִי וְלֹא קָם מֵחָלְיוֹ" ('בתור הילדות פרי חדש', מתוך 'הכרמל האי נראה').
15 שורות בכתב-יד וחתימת האדמו"ר הריי"ץ. 21.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים.

מכתב בכתב-יד וחתימת הרבנית חנה שניאורסון. ברוקלין, תשי"א [1951].
מכתב לתמר גלוסקין משכונת הדר-יוסף (תל-אביב). הרבנית מזכירה את "בני שליט"א" [היה זה בשנתו הראשונה לאדמ"ורות, אחרי פטירת חותנו האדמו"ר הריי"ץ], וכותבת כי שלחה את ה"רפואה". היא מבקשת שיכתבו לה פרטים על החיים בארץ ישראל, ומספרת על התאקלמותה בארצות הברית.
הרבנית הצדקנית מרת חנה שניאורסון (תר"מ-תשכ"ה), אמו של האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון - הרבי האחרון מחב"ד-ליובאוויטש. אשת-חבר לאביו של הרבי - רבי לוי יצחק שניאורסון, שפעלה לצדו במסירות נפש תחת השלטון הקומוניסטי, תחילה במקום רבנותו בעיר יקטרינוסלב (כיום דנייפרופטרובסק), ולאחר מכן גלתה עמו לכפר צ'אילי בקזחסטן, אליו גורש בעקבות פעילותו הדתית. בתקופה זו הפיקה דיו מעשבים כדי לאפשר לבעלה להעלות את חידושי התורה שלו על הכתב, ומאוחר יותר סיכנה את חייה כשנטלה עמה את כתביו בנדודיה. רבי לוי יצחק נפטר בקזחסטן, והרבנית הבריחה את הגבול מרוסיה לפולין, ומשם נדדה עד שהגיע לפריז, בה התגורר באותם ימים בנה - הרבי. בשנת תש"ז הפליגה יחד עם הרבי ואשתו הרבנית לארצות הברית. כשלוש שנים לאחר בואם נפטר האדמו"ר הריי"ץ והרבי עלה על כסאו. מאז ועד לפטירתה פעלה לצדו של בנה, היתה מעורה היטב בחיי החסידים ובפעילויות השונות של חסידות חב"ד, ושימשה כחברת נשיאות נשי ובנות חב"ד בארצות הברית.
בצדו השני של המכתב, טיוטת מכתב התשובה של הנמענת.
מכתב ("אגרת אויר"), 21X30 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. סימני קיפול. מספר קרעים קטנים.

צרור גדול של מכתבי ברכה ומברקי ברכה, לשמחת נישואין של החתן רבי שמואל ווייצעל בן הגאון רבי דוד ווייצעל רבה של ברנוביץ (פולין), עם הכלה הינדא סג"ל בת רבי שלום יצחק סגל רבה של סופרסאל (Supraśl, פולין) וטרסטינה (טרישיק Trīškē, ליטא). שהתקיימה בטרסטינה בחודש אדר תרצ"ג [1933].
מכתבי ברכה, גלויות דואר ומברקי-טלגרמה, מברקי ברכה "חילופיים" [דפים דמויי-מברק שהודפסו ונשלחו ע"י מוסדות צדקה שונים, כשעליהם כותבים המברכים את ברכתם בכתב ידם, ונשלחו במרוכז ע"י מוסדות הצדקה - בצרור שלפנינו מברקי ברכה רבים של "תומכי תורה" קרן עזרה לבחורים בישיבת ברנוביץ; של "עזרת תורה" - אוצר הספרים של ישיבת מיר; קופת הגמ"ח של ישיבת "בית יוסף - נובהרדוק" בביאליסטוק; "קרן הישוב" של אגודת ישראל; ישיבת "אור תורה" בטבריה; ומברקי ברכה של הקרן הקיימת, עם בולים ציוניים].
אוסף מרשים ביותר של עשרות אוטוגרפים מגדולי רבני ליטא, גדולי תורה ראשי ישיבות ואישי המוסר. בין ה"מברקים" מישיבת ברנוביץ, מכתבי ברכה בחתימות ידם של ראשי הישיבה: רבי אלחנן ווסרמן ורבי דוד הכהן רפופורט [בעל "מקדש דוד"], רבי שמחה וסרמן, רבי צבי גוטמן. מכתבי ברכה מהסבתא הרבנית בלומא ליובצאנסקי, הדוד רבי אשר בויארסקי ומשפחות רבות מבני הקהילה. בין ה"מברקים" מישיבת מיר, מכתב ברכה מהבחורים "נפתלי בינוש וסרמן" [בנו של רבי אלחנן וסרמן] ו"ישראל מנדל קפלן". בין ה"מברקים" מישיבת נובהרדוק [בה למד החתן], מכתבי ברכה מהמשגיח רבי ישראל מאוושאוויטש (מובשוביץ); מרבי ניסן פטשינסקי; רבי חיים זייציק.
מכתבים מרבנים וראשי ישיבות בליטא, הרבנים הגאונים: רבי יהודה ליב פיין אב"ד סלונים; רבי יחיאל מיכל רבינוביץ אב"ד שטוצין [בעל "אפיקי ים"]; רבי מאיר אבוביץ אב"ד נובהרדוק [חותנו של רבי שמחה ווסרמן]; רבי יואל קליינערמאן ורבי מאיר סגל ראשי ישיבת נובהרדוק באוסטרוב-מזובייצק; רבי יצחק געלפאנד (העלפאנד), ראש ישיבת נובהרדוק בפולטוסק; רבי אריה זאב לווין ורבי מרדכי גולדין ראשי ישיבת נובהרדוק בבילסק פודולסק; רבי חיים דוב הכהן אב"ד סמיאטיץ; רבי חיים זליג הלוי פאליאק אב"ד קנישין; רבי צבי באקאלטשוק אב"ד דרעטשין; רבי שמואל אביגדור רבינוביץ אב"ד סופראסל; רבי חיים יעקב מישקינסקי אב"ד סוויסלאץ; רבי יצחק ליפשיץ דיין ומו"צ בסלונים; רבי אברהם יצחק גרשונוביץ אב"ד זאבינקה; ועוד מכתבים רבים מרבנים, מבני משפחה וידידים.
החתן הגאון רבי שמואל ווייצעל (תרס"ה-תשל"ח), מחשובי תלמידי ישיבת "בית יוסף - נובהרדוק" בביאליסטוק, וידיד-נעורים של ה"סטייפלער". עלה אח"כ לארץ בשנת תרצ"ה וכיהן כרב בשכונות העיר תל אביב (שכונת יעבץ-התבור, ומשנת תשי"ח רב שכונת ברנר). נפטר בשנת תשל"ח. אבי החתן הגאון רבי דוד ווייצעל (תרל"ה - תשרי תשי"ח), חתנו של רבי חיים יהודה ליב לובצ'נסקי (שהיה הרב הראשון לישוב היהודי בברנוביץ). לאחר פטירת חותנו כיהן אחריו בנו רבי ישראל יעקב לובצ'אנסקי (מנהל רוחני בישיבת ברנוביץ), אך הוא התפטר ומסר את הרבנות לגיסו רבי דוד ווייצעל שכיהן ברבנות העיר כ-35 שנה, משנת תרס"ו עד הגלייתו לסיביר בשנת תש"א. נודע בצניעותו ובצדקתו. רבי ירוחם ממיר העיד עליו: כי אם רוצים לראות שמי שבורח מן הכבוד, הכבוד רודף אחריו, יכולים לראות זאת אצל הרב דברנוביץ, שהוא באמת בורח מן הכבוד, ולכן כבוד התורה רודף אחריו... (הנאמן שנה י', גליון ח' [פ'], עמ' 35). לאחר מלחמת העולם השניה כיהן רבי דוד כחבר "איחוד הרבנים" במחנות העקורים בפראג, משם הגיע בשנת תש"ז לפריז, ומשם הגיע לתל אביב, בה האריך ימים ונפטר בתשרי שנת תשי"ח (1957). אבי הכלה הגאון רבי שלום יצחק סגל (תרל"ד-תרצ"ה), מחשובי הרבנים בליטא, מפורסם בתורתו וצדקתו ובבקיאותו הגדולה. כיהן כעשרים שנה בעיר סופראסל, ומשנת תרפ"א כיהן כאב"ד טרסטינה.
למעלה מ-140 מכתבים ומברקי-ברכה. גודל ומצב משתנים. מצב טוב מאד עד בינוני. מצב כללי טוב.

כתובה לנישואי החתן אליהו בן יהודה בן מרדכי ן' עטאר, עם הכלה מרים בת שמואל הלוי בת מנחם הלוי בן שושאן. גיברלטר, תקנ"ד [1794].
כתב-יד על קלף. נוסח הכתובה נכתב בכתיבה ספרדית בינונית, והוא נתון במסגרת מאוירת במבנה ארכיטקטוני, שבראשו דגמי פרחים וצמחיה. כיתובי פסוקים וברכות בראש הכתובה ובתוך המסגרת: "מצא אשה מצא טוב", "בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת", "בסימנא טבא ובמזלא יאיא ובנחשא מעליא ובשעת רצון והצ'[לחה]", "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זתים סביב לשלחניך", "יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם אל[!] בית ישראל, ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודא[!]". מסגרת חיצונית נוספת עם עיטורי פרחים ועלים.
הכתובה לפי מנהג "המגורשים" [מגורשי ספרד שהגיעו לגיברלטר], כפי שנכתב בסוף נוסח הכתובה: "המנהג והתנאי והתקנה שנהגו... הקהלות הקדושות המגורשות ממלכות קאשטילייא ינקום נקמתם צורם ויחון ויחמול ויחוס וירחם על פליטת שאריתם...".
בשולי נוסח הכתובה חתומים העדים: "שלמה אברהם" ו"יוסף קונקי", ובין חתימותיהם מופיעה חתימת החתן.
45X38 ס"מ בקירוב. מצב טוב, כתמים וסימני קיפול. נתונה במסגרת - לא נבדקה מחוץ למסגרת.
מן הכתובות המוקדמות ביותר בגיברלטר (ידועות רק עוד שלוש כתובות נוספות מסוף המאה ה-18).