שולחן ערוך חושן משפט, בכרך קטן "לפני זקנים עם נערים", עם ביאור המלות [ונציה, שנ"ג? / שנ"ח?].
בגליונות הספר כאלפיים הערות ארוכות בכתב-ידם של שני כותבים: כאלף וחמש מאות הגהות, שזוהו ככתב-ידו של רבי נפתלי כ"ץ בעל "סמיכת חכמים", ועוד כחמש מאות הגהות מכותב אחר בתקופה מאוחרת יותר [מחצית המאה ה-18], הכוללים חידושים למדניים והוספות על ההגהות הראשונות של רבי נפתלי כ"ץ, כאשר הכותב השני דן בהם או ממשיך את דבריו.
ההגהות של הכותב הראשון זוהו ע"י מומחים ככתב-יד קדשו של רבי נפתלי כ"ץ - ראה אישור מצורף. כתב-היד דומה מאד לכתב-ידו במכתב הידוע שכתב לאשתו בעת יושבו בבית האסורים בפרנקפורט דמיין.
הגהותיו של רבי נפתלי כ"ץ הם חיבור שלם כעין ספר "באר היטב", עם מספור באותיות ל"סעיפים קטנים" וציון בתוך הטקסט של אותיות ה"סעיף קטן". תוכן ההגהות הוא הבאה בקיצור של דברי הש"ך או הסמ"ע ופוסקים אחרים, עם הכרעות לכאן או לכאן, ועם הרבה הוספות משלו.
לפני כחמש-עשרה שנה נתגלה קטע מחיבור דומה של רבי נפתלי כ"ץ על שו"ע אורח חיים, שמזכיר בתוך הדברים מה שכתב בחיבורו "קדושה וברכה" [נתפרסם במאסף "ישורון", כרך י"א, אלול תשס"ב. עמ' קה-קי]. צורת החיבור וסגנון הדברים בכת"י הנ"ל, זהה לחיבור שלפנינו. [עפ"י זיהוי כתה"י של רבי נפתלי כ"ץ, מתוך מכתבו הידוע הנזכר מסתבר כי כתב היד של ההגהות הנ"ל שנדפסו ב"ישורון" נכתב ע"י מעתיק, ואילו לפנינו חיבור מקורי בעצם כתב-ידו].
לפנינו חיבור חשוב על שו"ע חושן משפט, שלא נדפס - בעצם כתב-יד קדשו של הגאון הקדוש והמקובל המפורסם רבי נפתלי כ"ץ (ת"י-תע"ט 1650-1719), אב"ד פרנקפורט דמיין, בעל "סמיכת חכמים".
זהות הכותב השני לא נודעה עדיין - ההערות הנן בכתב-יד אשכנזי אופייני למחצית המאה ה-18, והן נכתבו לאורך מספר שנים, בתקופות שונות, בשנות התק"י-תק"ל בערך, [הכותב מזכיר בדבריו את ספר "כרתי ופלתי" שנדפס בשנת תקכ"ג]. בדף קמא/1 הוא מציין לעיין במה שכתב "בחיבורי כוס ישועות לרמב"ם, פ"י מהל' אישות דף י"ז ע"א" - כנראה מדובר בחיבור של הכותב שלא נדפס [לא מצאנו כלל חיבור שנדפס על הרמב"ם, בשם זה] והיה עדיין בכתב-יד. בתוך ההגהות מוזכרים ספרים שנדפסו באמצע שנות הת', כדוגמת בית שמואל על אבן העזר (נדפס תמ"ט 1689).
"הגאון הגדול המקובל האלקי המופלג והמפורסם בדורו", הגאון הקדוש רבינו נפתלי כ"ץ אב"ד אוסטראה, פוזנא ופרנקפורט דמיין, נולד בשנת ת"י (1650) לאביו רבי יצחק כ"ץ אב"ד סטפן ולובלין, בן הגאון רבי נפתלי כ"ץ אב"ד לובלין, בן הגאון רבי יצחק כ"ץ, חתן המהר"ל מפראג [בהגהה בדף יא/2 הוא מביא מדברי זקנו המהר"ל מפראג בספר גור אריה - ראה ס"ק א', בענין האיסור לדון בפני ערכאות של עכו"ם, שם הוא כותב: "ועליהם נאמר דבר ה' בזה ומצוותיו הפר, וכל זמן שחטא זה טמון בחובינו, אל תתמה על אורך הגלות. ועיין מ"ש זקני בספרו גור אריה ע"ש"].
כבר בבחרותו נודע בקדושתו ובהתמדתו המופלגת, וְשָמְעוֹ הולך בכל מדינת אשכנז ופולין. בשקידתו הנוראה למד את כל הש"ס בעל פה. מיד לאחר נישואיו עם בת רבי שמואל שמעלקא אב"ד אוסטראה נתמנה לראש ישיבת אוסטראה. בהיותו בגיל שלושים [!] נתמנה רבי נפתלי כ"ץ לרבה של העיר החשובה אוסטראה וכל "גליל אוקריינא", מקום בו שמשו ברבנות לפניו גדולי עולם כרבינו המהרש"א ועוד. בשנת תמ"ט נתמנה לרבה של פוזנא, על מקומו של רבי ישעיה הורביץ נכד השל"ה הקדוש, עיר חשובה ומרכזית, בה שימשו ברבנות לפניו: השל"ה הקדוש, בעל ה"לבושים" וזקנו המהר"ל מפראג. באותו הזמן נתמנה לראש ומנהיג "ועד ארבע ארצות" בהיותו רק כבן ארבעים שנה [!], תפקיד שהיה הסמכות התורנית העליונה בכל ארצות אשכנז ופולין.
בהגהה בדף ז/1 הוא כותב: "ולאותו בית החיים שקוברין מתיהם שייכו לאותו בי"ד, ולפי"ז פסקתי שעיר אייגר שייכי לבי"ד של מדינת פיהם ולא לאשכנז" - פסק זה מוכיח כי הכותב הכריע בעניני הקהילות, הכרעות הנתונות לראשי "ועד ארבע ארצות".
בשנת תס"ד נתמנה לרבה של העיר פרנקפורט דמיין, (בזמן הגאון מהרשש"ך סבו של ה"חתם סופר"), בה כיהן כט"ז שנה, עד לאחר השריפה הגדולה בשנת תע"א, בה נאלץ לברוח מן העיר עקב עלילה שהשריפה פרצה בשל עיסוקו בהשבעות ובכתיבת קמיעות. לאחר נדודים שונים פנה לנסוע לארץ ישראל, אך בזמן הגיעו לקושטא נחלה ונאסף שם אל עמיו כ"ד טבת שנת תע"ט (1719).
מגדולי המקובלים הנודעים בארצות אשכנז, הבעש"ט הקדוש הירבה בשבחו ועל כוחו הגדול בכתיבת קמיעות (מסופר כי בעת שהגיע הבעש"ט לעיר קושטא בדרכו לארץ ישראל, התגלה אליו רבי נפתלי כ"ץ בחלום הלילה, וגילה לו כי לא יזכה לעלות לארץ ישראל כשם שהוא לא זכה, ונסתלק בעיר קושטא - ומשום כך פנה הבעש"ט וחזר על עקבותיו לעירו מז'יבוז. לאחר שנים תלמידי המגיד ממזריטש השתטחו על קברו בדרכם לארץ ישראל, ואז התגלה רבי נפתלי כ"ץ אל הרב מלאדי בעל התניא והורה לו לשוב אל מקומו ולארצו, ורק רבי מנדלי מויטבסק המשיך עם חבורתו לארץ ישראל).
שמו נודע בעולם על שם ספרו "סמיכת חכמים" על מסכת ברכות, שבראשו חלק א' "ברכת ה'", של הקדמה עפ"י הקבלה, וחלק ב' הנקרא "קדושה וברכה", חידושים על מסכת ברכות. חיבר שירים תחינות ותפילות עפ"י הקבלה, והיה אומרם בלילה בעת קומו לקונן על גלות השכינה. מקצת מהם נדפסו בספר הקדוש "בית רחל". צוואתו הנוראה נדפסה בעשרות מהדורות בשם "צוואת רבי נפתלי כ"ץ".
מסופר כי בשעת פטירתו מן העולם בעיר קושטא, אירעו עמו דברים נוראים, וכל העם ראו את כוחותיו המופלאים וקדושתו הרבה. לפי הסיפור, המובא בספר 'שער נפתלי ורפואת הנפש' (ובספרים אחרים), עברו לפניו יהודים רבים מאנשי העיר ולכל אחד מהם אמר מאיזה גלגול נשמה הוא בא.
הניח אחריו דורות ישרים גאונים וצדיקים. חתנו הגאון רבי משה רוקח, בן הגאון רבי אלעזר רוקח בעל "ארבעה טורי אבן" היה מאבות אבותיו של הגאון הקדוש האדמו"ר שר שלום מבעלזא, אבי שושלת האדמו"רים הקדושים מבעלז.
עותק חסר שער ודפים אחרונים: ב-רלט דף (במקום: רמב, [2] דף). 18 ס"מ. מצב טוב-בינוני, פגיעות בלאי, דפים וכריכה מנותקים.
מצורפת חוות דעת מומחה על זיהוי ההגהות ככתב-ידו רבי נפתלי כ"ץ בעל "סמיכת חכמים".