כתב–יד, סגולות, קמעות ולחשים. [איטליה, המאה ה–19]. עברית ואיטלקית.
כתיבה נאה. כולל איורים ותרשימים קבליים. פסקאות בעברית ובאיטלקית בזו אחר זו. בחלקו השני נכתבו הדפים משמאל לימין.
בדף השער: "בספר זה נכתבים סגולות נפלאות וסודות מיוסדות ורפואות מועילות בדוקות ומנוסות, שנמצאו בכתבי חכמים הקדמונים בדברי קבלה נאמנים, ואסור להשתמש בהם כי אם לצורך גדול ולסכנה גדול' ב"מ, והכל בידי שמים שהוא נותן לנו כח וידים".
בין הסגולות והקמעות שבכתב–היד: "לבטל הכישוף"; "להמית שונא בג' ימים"; "קפיצת הדרך"; "שלא יוכל לשלוט בוולד שיולד שום עין הרע"; "להכניע יצר הרע"; "לאהבה"; "לשים קטטה ומחלוקת"; "לשאול שאלה ולא ישובו פניך ריקם"; "להפיל האשה"; "לתועה בדרך"; "לרואה ואינו נראה"; "לחן"; "שמירה טובה בכל מקום כשהוא רוצה לישן... טוב לקרוא אלו השמות מפי ר' יהודה החסיד"; "למקשה לילד"; "לדעת השעה מליל הו"ר"; "סדר סגולות נפלאות אחרות שיוצאים מע"ב שמות..."; ועוד.
בדפים [50–58] מופיעים איורי "מחומשים" (על פי "מפתח שלמה", חיבור לטיני מתקופת הרנסנס).
כתב יד ייחודי זה משלב בתוכו מסורות מאגיות שונות, והוא עושה שימוש במרשמים וקמיעות שמקורן בכתבי מאגיה נוצריים. ראה על כך: Alessia Bellusci, Jewish Magic in the Syncretic Renaissance, I Tatti Studies in the Italian Renaissance, Volume 24, Number 1, Spring 2021.,

[90] דף (בהם 13 דפים ריקים). 13.5 ס"מ בקירוב. מצב בינוני–טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. כריכת עור מקורית, עם הטבעה מוזהבת, פגומה.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, IT.011.016.

"פאר נשר", כרזה עם שיר הלל לנפוליאון בונפרטה, מאת רבי משה שבתי באר מפיזארו. פיזה (תקופת הכיבוש הצרפתי), Societa Letteraria, [תקס"ט] 1809. עברית, איטלקית ומעט לטינית.
כרזה מרשימה וגדולת ממדים, המעלה על נס את שמו וגדולתו של קיסר צרפת, נפוליאון בונפרטה. נדפסה בעיר פיזה בתקופת כיבוש צפון איטליה בידי נפוליאון.
בראש הכרזה מודפסת באותיות גדולות כותרת השיר, "פאר נשר", ומצדיה נפרשות כנפי הנשר מתוך סמל האצולה של משפחת בונפרטה. האות ש', המוגבהת מעט מיתר האותיות, מצוירת ככתר גדול (סידורן של האותיות והכנפיים דומה לדגל ממלכת איטליה הנפוליאונית – נשר עם כתר במרכזו). אותיות הכותרת, "פאר נשר", מרכיבות את הנוטריקון – "פארנציא–איטאליא–רינו, נאפוליאון ראשון" [צרפת–איטליה–רינו, נפוליאון הראשון].
תחת הכותרת הקדשה ותפילה בשפה מליצית לקיסר ולאשתו יוספה (ז'וזפין): "הנה הבאתי שיר חדש... למען תהיה לי השירה הזאת לעד ליראה את השם, ובא אליה מלך גדול ועצום ורב, ונקראה בשם קיסר וגדול נאפוליאון... ואשתו חיים עם אשה חמדת נשים ויוספה...".
במרכז הכרזה נדפס שיר הלל לקיסר. כל שורה מסתיימת במילים עבריות קטנות היוצרות יחדיו את השם נפוליאון ("נפול–אי–און", "נא–פול–אי–הון", "נא–פה–לאון", וכדו'). סביב השיר הפניות ופירושים לביטויים המופיעים בו, בעברית ובאיטלקית, מסודרים במתכונת המזכירה צורת עמוד גמרא. בסעיף האחרון של הפירוש נרמז כי מחבר השיר התגורר בוונציה: "ויניציאה פה אשב, שפת השיר".
חתום בדפוס: משה שבתי באר מפיסארו (Moise Sabbato Beer di Pesaro) – כנראה, רבי משה שבתי באר, שכיהן ברומא מאז שנת 1825; נועד עם האפיפיור לאו השנים עשר (1760–1829), בניסיון להביא להקלה במצבה של קהילת יהודי עירו, ונחשב ליהודי הרומאי הראשון שהורשה לו להיפגש עם האפיפיור באופן אישי. נפטר ברומא בשנת 1835 (ראו: Jewish Encyclopedia, Vol. 2, P. 635).
שירי שבח והלל רבים הוקדשו לנפוליאון בונפרטה בידי יהודים, תודות לתפקידו המרכזי בקידום האמנציפציה של יהודי אירופה; בארצות שכבש הנחיל את "קוד נפוליאון", קובץ חוקים שהביא לביטוי את רעיונות המהפכה הצרפתית: חירות, שוויון, ואחווה. הקוד נשא בשורה למיעוטים נרדפים ומופלים, ובראשם היהודים, וממנו נבעו שורת חוקים ורפורמות שנועדו להפוך את יהודי האימפריה הצרפתית לאזרחים שווי זכויות וחובות, בהם: ביטול הגטאות היהודיים והגבלות שונות על המסחר והעיסוק, הפיכת הדת היהודית לאחת מדתות האימפריה הרשמיות, וייסוד אספת רבנים שנודעה בשם "הסנהדרין של פריז". על–פי רוב היה יחסם של היהודים לנפוליאון חיובי מאוד, והיו שאף ראו בדמותו סימן לראשית הגאולה.

72X55.5 ס"מ. מסגרת: 87.5X71.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים קלים. לא נבדק מחוץ למסגרת.

תערוכות:
• Only on paper: Six Centuries of Judaica from the Gross Family Collection, CD, 2005.
• Italia ebraica: oltre duemila anni di incontro tra la cultura italiana e l'ebraismo. Cura della mostra e del libro, Natalia Berger e Daniela Di Castro. Tel Aviv, 2008.
מקור:
• סות'ביס – יודאיקה, תל אביב, 19 אפריל, 1990, פריט מס' 85.
• אוסף משפחת גרוס, תל–אביב, 121.011.001.

כתב–יד, פזמונים ופיוטים. רודוס, [תרל"ב 1872].
דף שער מאויר בדגמים פרחוניים, במרכזו נכתב: "זה הספר של פזמונים, כתב ידי של הצעיר חזקיא משה דוד ישראל ס"ט, להארוס וחשוב אברהם אלחאדיף בכ"ר חיים יצ"ו, נשלם ביום ט' לחדש אייר משנתינו זאת ו'י'ש'י'ש'ו' בשמחה לפ"ק [=תרל"ב] רודיס".
הפזמונים והפיוטים ערוכים בכתב–היד לפי סוגי המקאם שבו הושרו. בראש כתב–היד מפתחות עם רשימת הפיוטים לפי החלוקה למקאמים.
בראשי רוב הפיוטים מצוינים המקאם ושם המחבר על–פי האקרוסטיכון. פיוטים רבים הם מאת רבי ישראל נג'ארה ותלמידו המובהק רבי אבטליון ב"ר מרדכי דוויק. פיוטים נוספים נושאים את שמות הפייטנים "חיים לוי", "יעקב עמרון", "אברהם חייון בר שלמה", "שמואל", "שלמה שני".
בדף עה/1 מופיע הפיוט "אתן לדר מעונה", ובראשו מצוין: "חמשה לשונות סי' אני שמואל". הפיוט מורכב משבע מחרוזות שבכל אחת מהן חמש צלעות חרוזות, כל אחת בשפה שונה: עברית, ערבית, יוונית, לאדינו וטורקית (פיוט זה, עם צלע נוספת בסוף, נדפס עם פירוש, גם מתוך כתב–יד זה, אצל ד' בנבנשתי, 'שירי תפילה רב–לשונות', ספונות, טו, תשל"א–תשמ"א, עמ' רכט–רל).
פיוטים נוספים הם: "פזמון של ירושלים ת"ו של חברת בקור חולים" (צב/1); פיוט בשבח העיר טבריה: "אוחיל יום יום אשתאה... אדמת קדש טבריה" מאת דוד בן אהרן אבן חסין (צב/2); "כתובה ליום ב' של חג השבועות" (צה/1).
אחרי הפיוטים, "מודעה" בלאדינו, הכוללת את י"ג עיקרי האמונה ועניינים נוספים.
בין המקאמים הותיר המעתיק עמודים ריקים. בחלקם נוספו פיוטים בכתיבה שונה. בנוסף, לאורך כתב–היד ישנן מספר הגהות והשלמות בכתיבה שונה.
בשער ובדפים הראשונים והאחרונים רישומי בעלות בלאדינו, באותיות עבריות ולועזיות: "נסים עזר", "שלמה חיים עזר בן בכור יוסף עזר ז"ל"; "ראובן קודרון"; "R. Codron, Rhodes", ועוד.

כתבי-יד מאוירים מרודוס הנם נדירים.

[4], צו, [2] דף (בהם עמודים ריקים). 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות, וכתמי דיו בצבע סגול במספר עמודים. מספר קרעים בשולי הדפים. רישומים, חתימות וחותמת. כריכת עור נאה, עם עיטורים מוזהבים – כריכה חדשה, משולבת עם חלקי הכריכה המקורית.

הקהילה היהודית באי רודוס היא בעלת היסטוריה מפוארת ועתיקה. כבר במאה ה–12 מעיד הנוסע בנימין מטודילה כי מצא באי כארבע מאות יהודים. לאחר גירוש ספרד התבססה הקהילה וגדלה, ומאוחר יותר נכבשה על ידי הסולטן העות'מאני – סולימאן הראשון. תחת שלטון האימפריה העות'מאנית פרחה קהילת רודוס, שגשגה והתרחבה, ונודעה כאחת מן הקהילות החשובות באזור. כתב–היד שלפנינו הוא משלהי התקופה העות'מאנית ברודוס, קודם כיבוש האי על ידי האיטלקים בראשית המאה ה–20.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, OT.011.008.

כתב–יד, קמיעות, השבעות וסגולות. [תורכיה?, המאה ה–18/19].
כתיבה ספרדית (מזרחית) רהוטה, בכתיבות משתנות. טבלאות, איורים קבליים ו"כתב מלאכים".
כולל סגולות, קמיעות בנושאים שונים: "למקשה ללדת", "להתעבר", "לכאב הראש", "לעין הרע", "לכאב הלב", "למפחד", "שאלת חלום", "לאהבה", ועוד. בכתב–היד מופיע אוסף מגוון של קמיעות והשבעות בענייני שדים: "קבוץ השדים לראותם ולשאול מהם כל מה שתרצה...", "להרחיק השד ולתת מורך בלבו", "להכרית כל מיני שדים", "להבריח השדים מגוף האדם", כולל נוסחים רבים של "קערות השבעה" נגד שדים ולעניינים נוספים.
בכתב–היד מוזכרים: "מצאתי מספרי הקדמונים" (3א), "לעין הרע מהרב ר"י אלקאבץ ז"ל" (שם), "לעין הרע ממוהר"י צאלח ז"ל" (3ב), "ממהרח"ו ז"ל" (4ב), "מהאר"י ז"ל" (83א), "בספר כתיבה אישכנזי מצאתי כתוב" (88א), "להצלה מהר"י אשקנאזי ז"ל" (91א)

[105] דף. הדפים נכרכו שלא כסדרם וכתב היד אינו שלם. 17 ס"מ. מצב טוב–בינוני. כתמים (בהם כתמי דיו בצבע אדום). קרעים ובלאי, עם פגיעות בטקסט במספר דפים. כריכה חדשה.

אוסף משפחת גרוס, תל אביב, OT.011.021.

כתב–יד, קובץ חיבורים בענייני תקופות, מולדות ומזלות. [תורכיה?, המאה ה–17/18].
כתיבה ספרדית נאה (בינונית ורהוטה). דיו שחורה, עם הזהבה קלה. כולל תרשימים, עיגולים וטבלאות.
כתב–היד פותח: "חרוזים לדעת תקופות ומולדות, דרכינו לכל שנים מסודרים ומוכנים / וראשונה לכל חדש אי"ב תשצ"ג מסומנים...", עם ביאור החרוזים, כולל איורי כפות ידיים לחישוב התקופות, מאת רבי דוד בן רבי שלמה ויטל (נדפסו בחיבורו כתר תורה, קושטא רצ"ו).
בדף [6/א]: "פצל אעלם אבקאך אללה, אן סאעאת אלליל ואלנהאר היא כ"ד סאעה...", ענייני המולדות ואסטרולוגיה עם פירוש, בערבית–יהודית. כולל תרשימים.
בדף [12]: "לדעת מה טבעו של כל מזל ומזל...".
בדפים [13/א–20/א] "סדר העיבור"; "שער המולדות".
בדפים [21/א–23] לוחות "חיבור הסדרים וחלוקם" (ההעתקה של חלק זה לא נשלמה).

[23] דף. 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש בודדים. קרעים זעירים בשוליים, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. רישומים. כריכה חדשה.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, OT.011.006.