מכירה 87 - היסטוריה, אמנות ותרבות יהודית וישראלית
כולל: מתווים לעבודות מאת זאב רבן ופריטי בצלאל, ספרי ילדים מאוירים, ספרי אוונגרד עיתוני לאדינו, ועוד
- book (136) Apply book filter
- ספרי (99) Apply ספרי filter
- books, (89) Apply books, filter
- ישראל (83) Apply ישראל filter
- ילדים (79) Apply ילדים filter
- children (79) Apply children filter
- hebrew (77) Apply hebrew filter
- עת (73) Apply עת filter
- period (73) Apply period filter
- palestin (69) Apply palestin filter
- חפצים (66) Apply חפצים filter
- other (66) Apply other filter
- art (63) Apply art filter
- print (59) Apply print filter
- נוספים (52) Apply נוספים filter
- מתווים (52) Apply מתווים filter
- מעזבון (52) Apply מעזבון filter
- מורי (52) Apply מורי filter
- מאת (52) Apply מאת filter
- כולל (52) Apply כולל filter
- זאב (52) Apply זאב filter
- ותלמידי (52) Apply ותלמידי filter
- וציורים (52) Apply וציורים filter
- ופריטים (52) Apply ופריטים filter
- בצלאל (52) Apply בצלאל filter
- רבן (52) Apply רבן filter
- קדמי (52) Apply קדמי filter
- ספרים (52) Apply ספרים filter
- רבן, (52) Apply רבן, filter
- שלמה (52) Apply שלמה filter
- ספרים, (52) Apply ספרים, filter
- artist (52) Apply artist filter
- bezalel (52) Apply bezalel filter
- estat (52) Apply estat filter
- ev (52) Apply ev filter
- from (52) Apply from filter
- includ (52) Apply includ filter
- item (52) Apply item filter
- judaica (52) Apply judaica filter
- kedmi (52) Apply kedmi filter
- origin (52) Apply origin filter
- raban (52) Apply raban filter
- shlomo (52) Apply shlomo filter
- sketch (52) Apply sketch filter
- ze (52) Apply ze filter
- ze'ev (52) Apply ze'ev filter
- zeev (52) Apply zeev filter
- cultur (49) Apply cultur filter
- establish (49) Apply establish filter
- fighter (49) Apply fighter filter
![כרך גיליונות השבועון "איל אינסטרוקטור, ריב'יסטה סיינטיפיקה אי ליטירארייה" [המורה, מאסף מדעי וספרותי], בעריכת דוד פ'](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale87/373.jpg "כל גיליונות כתב העת \"איל אינסטרוקטור\" – לאדינו – איסטנבול, 1888 – נדיר")
כרך גיליונות השבועון "איל אינסטרוקטור, ריב'יסטה סיינטיפיקה אי ליטירארייה" [המורה, מאסף מדעי וספרותי], בעריכת דוד פ'ריסקו [פרסקו]. שנה ראשונה, גיליונות 1-32 (לא נדפסו גיליונות נוספים). גלאטה, איסטנבול, תרמ"ח-תרמ"ט [1888]. לאדינו.
כתב העת "איל אינסטרוקטור", בעריכתו של המתרגם, איש הציבור ועיתונאי הלאדינו החשוב, דוד פרסקו (1853-1933), ראה אור במהלך שנת 1888 (א' אייר תרמ"ח עד יא' כסליו תרמ"ט). גיליונותיו עסקו בענייני ספרות, מדע, היסטוריה, והעולם היהודי, והביאו סיפורים ורומנים בהמשכים, חידות ושעשועים, ועוד. במאמר המערכת בגיליון הראשון כותב פרסקו: "אחרי שהקדשתי יותר מי"ג שנה שהן מיטב שנותי להוצאת העתון 'איל טיליגראפ'ו', ראיתי הכרח להסתלק ממנו [...] ואני מתחיל עתה בהוצאת עתון חדש בשם איל אינסטרוקטור" (מובא אצל גאון, ראו להלן).
נדיר. אוסף הגיליונות השלם קיים בספרייה הלאומית ובספריות נוספות במיקרופילם בלבד.
ראו: • דב הכהן, אוצר הספרים בלאדינו, יד בן צבי, 2021. מס' 3480. • משה דוד גאון, העיתונות בלאדינו, יד בן צבי, 1965, מס' 15.
עורך כתב העת, דוד פרסקו (1853-1933), היה מקורב לכי"ח, ונודע כתומך נלהב בהשתלבותם של יהודים כאזרחים שווים במדינה העות'מאנית – בין השאר על-ידי עידודם ל"התמערבות" בכל תחומי החיים. עמדות אלה יוצגו ב"איל אינסטרוקטור", אחד ממספר פרסומים שערך פרסקו, ששמו להם למטרה: "לחנך את הקוראים בנוגע למגמות האחרונות בתחומי ההיגיינה, גידול הילדים, התזונה, מדעי האדם ומדעי הטבע" (Abrevaya Stein, עמ' 124; ראו להלן). "איל אינסטרוקטור" וכתבי עת נוספים בעריכת פרסקו הורכבו כמעט אך ורק ממאמרים שתורגמו מכתבי עת מערביים בני הזמן, אשר הדריכו את קוראיהם "כיצד לאכול, לשתות, לישון, להתעמל, לנשום ולהתנהג" (שם). בכך סיפקו פלטפורמה לקידום מטרותיו של ארגון כי"ח, ששאף להביא את בשורת המודרניות ליהודי האימפריה העות'מאנית, שיעצבו עצמם על-פי דגם הבורגנות היהודית-צרפתית. יחד עם זאת, בשל העובדה שנכתבו בלאדינו, עדיין נתפשו ככתבי עת יהודיים במהותם.
קו העריכה שהכתיב פרסקו עורר ביקורת על כך שלא היה ציוני, ובתקופות מסוימות אף הביע עוינות לתנועה הציונית ולמוסדותיה, ודחה אותה לטובת השתלבות היהודים בחברה הכללית. חרף זאת, בבמות השונות בהן כתב, הגן פרסקו בתוקף על זכויות היהודים, והתמודד עם ההתקפות נגדם בעיתונות הטורקית, וזאת תוך הפגנת נאמנות בלתי מסויגת לאימפריה העות'מאנית, ולאחר 1923 – לרפובליקה הטורקית.
ראו:
Sarah Abrevaya Stein, "Making Jews Modern: the Yiddish and Ladino Press in the Russian and Ottoman Empires", Bloomington and Indianapolis: Indiana UP, 2004.
32 גיליונות, כרוכים יחד. 318 עמ' (8-12 עמ' לגיליון; עימוד רציף). 38 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים (במספר דפים כתמים כהים). קרעים וקרעים חסרים קלים בשולי הדפים, חלקם משוקמים, ללא פגיעה בטקסט. קמטים קלים. מעט רישומים בכתב-יד. כריכה ודפי בטנה חדשים.
חמישה כרכי גיליונות של המוסף הספרותי של העיתון איל טיליגראפ'ו – "איל טיליגראפ'ו, אידיסייון די מארטיס" [הטלגרף: מהדורת יום שלישי], בעריכת איזאק בן יחזקאל גבאי.
שנים 1-5 – 241 גיליונות. גלאטה (איסטנבול), 1888-1893. לאדינו.
חמישה כרכי גיליונות של המוסף הספרותי של העיתון "איל טיליגראפ'ו", אשר ראה אור בימי שלישי. במוסף, שהחל להתפרסם בשנת 1888, כלולים מאמרים בנושאים ספרותיים שונים, סיפורים בהמשכים, נובלות, שירים, וידיעות מגוונות בנושאי תרבות ומדע, בהקשר יהודי ובהקשר כללי (כולל סדרת מאמרים המוקדשת לתערוכה העולמית בפאריז ב-1889). איורים בכמה מהגיליונות.
מוסף נוסף של "איל טיליגראפ'ו" התפרסם בימי חמישי (תחת הכותר "איל טיליגראפ'ו, אידיסייון די ג'ואיב'יס" [הטלגרף: מהדורת יום חמישי]). על-פי דב הכהן (ראו להלן), לא ברור אם שני המוספים יצאו בו זמנית באותן שנים, או שמא ראו אור בשנים שונות.
לפנינו 241 גיליונות, בחמישה כרכים. ככל הנראה, זהו אוסף כמעט שלם של גיליונות המוסף. הכרך הראשון, משנת 1888, נדיר במיוחד. דב הכהן מציין (על-פי העותקים בספריית יד יצחק בן-צבי): "ראינו גיליונות מן הכרכים 2-5... האחרון: כרך 5 [שנה 16], מס' 48, כ"ו בתשרי תרנ"ד" (הגיליון האחרון בכרכים שלפנינו הוא גיליון 47, ד' תשרי תרנ"ד).
מעט ידוע על חייו של העורך, איזאק בן יחזקאל גבאי (נפטר ב-1930 באיסטנבול). גבאי – סופר, עיתונאי, עורך ומתרגם – היה נצר למשפחה ספרדית מכובדת, בנו של שופט בית המשפט העליון יחזקאל גבאי, ואחיה של הסופרת רוזה גבאי. אביו ייסד את העיתון "ג'ורנאל ישראלית" (הכהן, מס' 3549), אשר הפך לעיתון "איל נאסייונאל" (שם, מס' 3650), שלימים היה ל"איל טיליגראפ'" (ולאחר מכן "איל טלגראפ'ו"). גבאי ערך את העיתון, מהחשובים בקרב דוברי הלאדינו באימפריה העות'מאנית, לאורך רוב שנות קיומו; קדם לו בעריכת העיתון העיתונאי בעל השם דוד פרסקו.
פירוט הגיליונות:
• כרך 1 (שנים 10-11 להופעת המהדורה העיקרית של איל טיליגראפ'ו), גיליונות מס' 1-50 –
כ"ט ניסן תרמ"ח (1888) עד ח' ניסן תרמ"ט (1889). 398 עמ'. חסר הדף האחרון של גיליון מס' 50. כולל דף שער ותוכן עניינים לכרך כולו.
• כרך 2 (שנים 11-12 למהדורה העיקרית), גיליונות מס' 1-48 – כ"ג ניסן תרמ"ט (1889) עד י"א ניסן תר"ן (1890). 384 עמ'. כולל דף תוכן עניינים לכרך כולו.
• כרך 3 (שנים 12-13 למהדורה העיקרית), גיליונות מס' 1-48 – כ"ה ניסן תר"ן (1890) עד י"ב ניסן תרנ"א (1891). 382 עמ'. כולל דף תוכן עניינים לכרך כולו.
• כרך 4 (שנים 13-14 למהדורה העיקרית), גיליונות מס' 1-48 – כ"ז ניסן תרנ"א (1891) עד ה' סיון תרנ"ב (1892). 384 עמ'.
• כרך 5 (שנים 14-15 למהדורה העיקרית), גיליונות מס' 1-47 – י"ט סיון תרנ"ב (1892) עד ד' תשרי תרנ"ד (1893). 376 עמ'.
ראו: • דב הכהן, אוצר הספרים בלאדינו, יד בן צבי, 2021. מס' 3575. • משה דוד גאון, העיתונות בלאדינו, יד בן צבי, 1965, מס' 117.
5 כרכי גיליונות, 33.5 ס"מ בקירוב. מצב משתנה. מצב כללי טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי חלודה וכתמי רטיבות, חלקם גדולים. קרעים וקרעים חסרים עם פגיעה בטקסט; בכמה מהדפים קרעים ארוכים (לרוחב הדף). כמה מהקרעים מתוקנים בהדבקת פיסות נייר (שיקום לא מקצועי). כמה דפים מנותקים או רופפים. קונטרסים רופפים בכרך האחרון (הכריכה מנותקת חלקית). נקבי תילוע קטנים בכמה מהגיליונות. בולי הכנסה עות'מאניים. בלאי ופגמים בכריכות. בארבע מהכריכות שולבו שדרות העור המקוריות.
שישה כרכי גיליונות של כתב העת הסאטירי "איל ג'וגיטון, ג'ורנאל אומוריסטילי", בעריכת אליה רפאל קארמונה. שנים 2-7 – 293 גיליונות. דפוס ארדיטי, איסטנבול, 1910-1915. לאדינו.
תוכן העיתון "רובו חומר ספרותי היתולי, כגון שירים ופרודיות וכתבות שמבקרות את הנהגת הקהילה, אישיה מנהיגיה וכו'. כולל סיפורים בהמשכים, רבים מהם מאת העורך קרמונה" (הכהן, ראו להלן). חלק מהגיליונות נדפסו על נייר צבעוני. בחלקם מופיעים קריקטורות ואיורים.
לפנינו 293 גיליונות – כל גיליונות השנים 2-7 להופעת כתב העת (בשישה כרכים): • שנה שנייה, 51 גיליונות עוקבים – ניסן תר"ע (1910) עד אדר תרע"א (1911). • שנה שלישית, 51 גיליונות עוקבים – אדר תרע"א (1911) עד אדר תרע"ב (1912). • שנה רביעית, 52 גיליונות עוקבים – ניסן תרע"ב (1912) עד אדר א' תרע"ג (1913). • שנה חמישית, 52 גיליונות עוקבים – אדר ב' תרע"ג (1913) עד אדר תרע"ד (1914). • שנה שישית, 43 גיליונות עוקבים – אדר תרע"ד (1914) עד אדר תרע"ה (1915). • שנה שביעית, 44 גיליונות עוקבים – אדר תרע"ה (1915) עד ניסן תרע"ו (1916).
נדיר. אוסף שלם של גיליונות עוקבים מהשנים הללו אינו מצוי.
עורך העיתון, אליה (אליהו) רפאל קארמונה (Elia Rafael Carmona, 1869-1931/5), הומוריסט וסטיריקן, מחשובי העיתונאים והסופרים בלאדינו. נולד באיסטנבול למשפחה ספרדית בעלת ייחוס. חיבר רומנסות, נובלות ורומנים בהמשכים; הועסק כקלדן אצל העיתונאי דוד פרסקו, עמו עמד בקשר קרוב. לאחר מהפכת התורכים הצעירים, ניצל את החופש היחסי שהביאה עמה, והחל להוציא לאור את "איל ג'וגיטון". העיתון זכה לאהדה רבה, וראה אור במשך למעלה מעשרים שנה (פרסומו הופסק ככל הנראה ב-1931).
ראו: • דב הכהן, אוצר הספרים בלאדינו, יד בן צבי, 2021. מס' 3546. • משה דוד גאון, העיתונות בלאדינו, יד בן צבי, 1965, מס' 86.
6 כרכי גיליונות. מספור דפים משתנה, ברוב הגיליונות 8 עמודים. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב (חלק מהגיליונות במצב טוב-בינוני). כתמים. קרעים, רובם קלים. דף אחד קרוע לשניים; במספר דפים קרעים ארוכים, משוקמים. שוליים קצוצים בכמה מן הגיליונות, עם פגיעה קלה בטקסט. נקבי תילוע קטנים בכמה מהגיליונות. דיו דהויה במספר דפים. מעט רישומים בכתב-יד. דפים אחדים מנותקים או מנותקים חלקית. פגמים קלים בכריכות.
1. סילאבארייו ז'ודיאו-איספאנייול, אי פרימו ליב'רו די ליקטורה [ספר ללימוד הקריאה בספרדית-יהודית, וספר הקריאה הראשון]. הוצאת "עובדיה נער", דפוס "איקליר", [סלוניקי, 1925 בקירוב].
מעמ' 19 ואילך – "פרימו ליב'רו די ליקטורה", מגוון קטעי קריאה בלאדינו (כנראה מאת יעקב בן אליהו הכהן, שפרסם בסלוניקי ב-1890 בקירוב את הספר "ליקטוראס דיב'ירסאס").
בשנות ה-20 וה-30 הדפיס המו"ל עובדיה שם טוב נער מספר מהדורות (שונות בתוכנן) של ספר ללימוד לאדינו, והשתמש לעיתים באותו שער עבור כמה מהדורות. לפנינו מהדורת 1925 בקירוב, עם שער של מהדורת 1920 בקירוב. ראו: דב הכהן, "אוצר הספרים בלאדינו, 1490-1960, ביבליוגרפיה מחקרית מוערת", ירושלים תשפ"ב, רשומות מס' 2734, 2736 ו-2737.
32 עמ' (כולל עטיפה), 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות קלים. קמטים. נקב עש קטן בכל הדפים (עם פגיעה מזערית בטקסט). נקבי סיכות וכמה קרעים וקרעים חסרים קטנים בשוליים (ללא פגיעה בטקסט), חלקם משוקמים. חיתוך דפים לא אחיד בשוליים התחתונים. כרוך בעטיפת נייר חדשה.
2. נואיב'ו סילאבארייו איספאנייול, מיטוד פראטיקה אי מודירנה, פור איל אינסינייאמיינטו דילה לינגואה ז'ודיאו-איספאנייולה [ספר חדש ללימוד הקריאה בספרדית. שיטה שימושית ומודרנית ללימוד השפה הספרדית-יהודית]. הוצאת "עובדיה ש"ט נער", סלוניקי, 1931.
מעמ' 22 ואילך – "סיגונדה פארטי אי פרימו ליב'רו די ליקטורה", קטעי קריאה בנושאים מגוונים. נדפס על-פי מהדורת סלוניקי 1929. ראו: דב הכהן, "אוצר הספרים בלאדינו, 1490-1960, ביבליוגרפיה מחקרית מוערת", ירושלים תשפ"ב, רשומות מס' 2738-2739.
חותמת דיו על העטיפה האחורית – Offenbach Archival Depot (ארכיון של צבא ארה"ב בעיירה אופנבך על המיין שבאזור הכיבוש האמריקני בגרמניה, בו נאספו מיליוני ספרים, כתבי יד ומסמכים שנבזזו במלחמת העולם השנייה בידי הגרמנים. חלקם הוחזרו מאוחר יותר לבעליהם המקוריים וחלקם נשלחו לספריות ואוספים שונים ברחבי העולם).
[40] עמ', 20 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים. חותמות דיו על העטיפה. כרוך בכריכת קרטון חדשה (יחד עם העטיפה המקורית).
!["דיוואן אלאגאני מן כלאם אלאנדאלוס" [אוצר השירים ממילות אל-אנדלוס], בעריכת ידמון נתן די מכלוף יאפיל [אדמונד נתן יאפי](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale87/377.jpg "אדמונד נתן יאפיל, \"דיוואן אלאגאני מן כלאם אלאנדאלוס\" (\"אוצר השירים ממי")
אוסף שירים יהודיים וערביים ממסורת השירה האנדלוסית, מסודרים על-פי נובות (הנובה האנדלוסית היא יצירה רבת פרקים, בדומה לסוויטה במוסיקה המערבית). השירים קובצו
בידי המוזיקאי היהודי-אלג'יראי אדמונד נתן יאפיל, במטרה לשמר את מסורת השירה מימי הזוהר של ספרד המוסלמית, המשותפת ליהודים ולמוסלמים כאחד. ספר זה נדפס לצד ספר נוסף, באותיות ערביות, הזהה לו כמעט לגמרי. בשניהם השתמרו מאות טקסטים קלאסיים אשר לולא הועלו על הכתב, ייתכן שהיו נעלמים.
אדמונד נתן יאפיל (1874-1928), מוזיקאי יהודי-אלג'ירי, מגדולי המוזיקאים הצפון-אפריקנים, יהודים כמוסלמים, תלמידו של המוזיקאי האלג'ירי הגדול מחמד בן עלי ספינג'ה (Sfindja). ניהל את האנסמבל המוזיקלי ובית הספר "אלמוטריביה", ונחשב לאחת הדמויות המרכזיות בתחיית המוזיקה האנדלוסית באלג'יריה. הוציא לאור עשרות חוברות עם נובות אלג'יריות מסורתיות, שליקט והעלה על הכתב בעזרת מערכת התווים המערבית. הספר שלפנינו, לצד הספר התואם לו בערבית, מהווה נדבך חשוב במפעל התיעוד והשימור של המסורת האנדלוסית.
לקריאה נוספת:
• "פעילותם של מוזיקאים יהודי במוזיקה הקלסית האלג'ירית ובסוגות שהסתעפו ממנה", אמנון שילוח, פעמים 91 (תשס"ב), עמ' 51-64.
• "Recording History, Jews, Muslims, and Music across Twentieth-Century North Africa", מאת Christopher Silver. הוצאת Stanford UP, סטנפורד, 2022.
[2] דף, 390 עמ', [3] דף, 2, 26 עמ', 23 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. קמטים. חותמות ספרייה רבות. רישומים והערות, בעט ובעפרון. חלק מהדפים רופפים או מנותקים חלקית. קרעים וקרעים חסרים קטנים בשולי אחדים מהדפים. כריכה קשה עם שדרת עור והטבעה מוזהבת, בלויה ופגומה. ידועים עותקים בכריכה רכה.
דף בודד, ובו חמישים ושתיים שורות-שיר עבריות מנוקדות (כתובות בשתי עמודות, עם מסגרת מעוטרת), של מזמור כנסייה מסורתי בשפה העברית.
נדיר. אינו מופיע במפעל הביבליוגרפיה של הספר העברי ואינו מופיע ב-OCLC.
הנוסח שלפנינו חובר בידי האוריינטאליסט כריסטוף האמר (Christoph Hammer, 1550-1597), מראשוני חוקרי לשונות המזרח באוניברסיטת ינה, שהקדישו לדוכס סקסוניה-ויימאר פרידריך וילהלם I. אולי בהשראת הנוסח הגרמני – שתורגם בידי מרטין לותר עצמו – חרז האמר את השורות העבריות וכתב אותן בתבנית משקל ("שתי תנועות ויתר ושתי תנועות ויתר"), בשונה מהמקור הלטיני.
מרבית היצירות העבריות שהופיעו בגרמניה במאה ה-16 נדפסו בבתי דפוס נוצריים, ומשום שמלאכת הכתב העברי היתה ידועה למעטים – השתמשו רבים מהם בשירותיהם של סדרים ומגיהים יהודים (בהם בית הדפוס שבו הופיע השיר שלפנינו). מרביתם המכרעת של פריטי הדפוס העבריים-נוצרים במאה ה-16 היו תנ"כים, ספרי דקדוק וספרי מחקר. תרגומו של שיר מן המסורת הנוצרית ללשון העברית בתקופה זו הנו נדיר וייחודי.
דף, 41 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. קמטים. סימני קיפול. קרעים וקרעים חסרים בשוליים ולאורך סימני הקיפול. רישום קטן בשוליים. משוקם חלקית באמצעות יריעת נייר דקה, מוצמדת על גבי הצד האחורי (במלואו).
ספרון לטיני ללימוד עברית; בגב דף השער נדפס: "לשון הקודש אם כל הלשונות" (בעברית ובלטינית). בסוף החוברת נדפסו שלוש תפילות נוצריות בשפה העברית – "אבינו שבשמים" (Oratio dominicalis; תפילת האדון), "שלום לך מרים" (Salutatio Angelica; אווה מריה), ו"נוסח השליחים" (Symbolum Apostolorum; הצהרת האמונה הנוצרית).
הספרון נדפס מטעם ה"קונגרגציה הקדושה למען הפצת האמונה" של הכנסייה הקתולית ברומא, עבור אנשיה המפיצים את הנצרות; בשער נדפס חותם הקונגרגציה, ובו כתובת בלטינית: "לכו אל כל העולם וקראו את-הבשורה לכל הבריאה" (הבשורה על פי מרקוס 16:15).
בפתח הספרון, הקדמה מאת איש הדת והפילולוג האיטלקי Giovanni Cristofano Amaduzzi (1740-1792), שכיהן כפרופסור ליוונית באוניברסיטה האפיפיורית, ספיאנצה, וכמפקח בית הדפוס של הקונגרגציה הקדושה ברומא.
הקונגרגציה הקדושה למען הפצת האמונה (Sacra Congregatio de Propaganda Fide) היה גוף מיוחד שייסד האפיפיור גרגוריוס ה-15 ברומא בשנת 1622, אשר היה אמון על קידום המיסיון והפצת הנצרות הקתולית ברחבי העולם ועל תיאום בין המסדרים השונים העוסקים במיסיון. לצורך קידום פעולותיה, הקימה הקונגרגציה ברומא ספרייה לצרכי מחקר, בית דפוס להדפסת ספרות קתולית בשפות שונות, וסמינר להכשרה והדרכה של אנשי כמורה ומיסיון (Collegium Urbanium). הקונגרגציה הקדושה ברומא עודדה את אנשיה ללמוד עברית ושפות הרווחות באפריקה ובמזרח, ועסקה בתרגום והדפסה של ספרים בשפות אלו, ככלי להשפעה תרבותית וכאמצעי להפצת הנצרות בקרב יהודים, מוסלמים, נוצרים מזרמים לא קתולים, ואחרים. הגוף, אשר ממשיך לפעול גם כיום בשירות הוותיקן, שינה בשנת 1982 את שמו ל"הקונגרגציה לבישור לאומות העולם" (Congregatio pro Gentium Evangelizatione).
16 עמ', 17.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. פגמים קלים וקרעים בשוליים הפנימיים של דף השער (פגיעה קלה בטקסט – בדפוסת). השוליים הפנימיים של דף השער ושל דפים נוספים שוקמו בהדבקת נייר, והספרון נכרך מחדש (כריכת קרטון עם שדרת עור).
אוסף חוברות, דפים ועלונים, שנדפסו בפריז – תפילות ושירים לכבוד הקיסר נפוליאון בונפרטה, ביניהם פרסומים רשמיים של אסיפת נכבדי היהודים וה"סנהדרין" היהודית שהקים נפוליאון בפריז.
• עלון מודפס, קריאה מ"אסיפת פקידי בני ישראל יושבי צרפת ואיטאליאה הנקהלת פה פאריס לבני אמונתם ולשומרי תורתם". פריז, תשרי תקס"ז, אוקטובר 1806. עברית ואיטלקית (עמודה מול עמודה).
• עלון מודפס, קריאה מטעם ה"סנהדרין של נפוליאון", להתפלל להצלחתו של נפוליאון. פריז, [תקס"ז 1806] חתומים (בדפוס): רבי יוסף דוד זינצהיים, רבי נפתלי הירש לקא"ב, רבי יהושע בן ציון סגרי, רבי מזל טוב מודינא, רבי אברהם חי קולוניא, ועוד. עברית בלבד.
• חוברת מודפסת לכבוד יום הולדתו של נפוליאון – "ביום התקדש חג הולדת האדיר נפוליאוני קיסר הצרפתים ומלך איטאליא" – Ode Pour Le Jour De La Naissance De Napoléon Le Grand, מאת רבי אברהם חי קולוניא ממנטובה. פריז, תקס"ו 1806. עברית וצרפתית.
• חוברת מודפסת לכבוד יום הולדתו של נפוליאון – "למנצח שיר מזמור ביום הלדת [!] הקיסר ומלך נפולאון ראשון..." – L'augusto Anniversario della Nascita di s. m. Napoleone il Grande, מאת רבי מזל טוב מודינא, "לכבוד ראש האסיפה כמה"ר אברהם פורטאדו". פריז, תקס"ז 1806. עברית ואיטלקית.
• עלון מודפס, "תפלה לבני ישראל יושבי צרפת ואיטליא על הצלחת צבאות חיל אדונינו הקיסר והמלך נפוליאון הגדול יר"ה". פריז, חשון תקס"ז [1806]. "נדפס בבית הדפוס של הקיסר".
• "קול בני ישראל ק"ק מנטובה..." – Orazione Degli Ebrei di Mantova…, דף מודפס, בצדו האחד בעברית ובצדו השני באיטלקית – תפילה להריון ופרי בטן ולידה עבור "הקיסרית והמלכה מאריה לויגיה [=לואיזה] ממשפחת אווסטריא[!] הרמה והנשאה אשת מע' רוממות אדונינו הקיסר והמלך נאפוליאון הגדול" מנטובה, [תקע"א 1811 בערך].
יחסו של הקיסר נפוליאון אל היהודים היה מורכב. מצד אחד, קיבלו היהודים תחת חסותו שוויון זכויות ונפוליאון ביקש לרכוש את אהדתם במחוות שונות, ומאידך שאף להגביר את הפיקוח על היהודים וביקש "לתקן" אותם. בחודש יולי 1806 כינס נפוליאון בפריז את "אסיפת נכבדי היהודים", שכללה רבנים בעיקר מצרפת ומאיטליה, על מנת לדון ולקבל החלטות בענייני היהודים שבממלכתו. בהמשך אותה שנה החליט נפוליאון לכנס אסיפה מצומצמת יותר, שתיקרא "סנהדרין" ותמנה 71 חברים, ובכך לתת תוקף דתי להחלטותיה. בראש ה"סנהדרין" הועמד הגאון רבי דוד זינצהיים, בעל "יד דוד", ובין היתר היו חברים בה גם כמה מגדולי רבני איטליה באותם ימים. לפנינו פריטי דפוס שנדפסו ברובם באותה שנה בפריס, על ידי נציגי האסיפה היהודית ו"הסנהדרין" (על נפוליאון והיהודים, ראה: ברוך מבורך, נפוליאון ותקופתו, רשומות ועדויות עבריות של בני הדור, ירושלים תשכ"ח).
6 פריטים. גודל משתנה. רוב הקונטרסים והעלונים במצב טוב.
• Verordeningen Voor Het Israelitisch Kerkgenootschap Binnen Het Koningrijk Der Nederlanden [תקנות עבור הקהילה היהודית בממלכת הולנד]. שלושה כרכים. דפוס Algemeene Lands Drukkerij, האג, 1822, 1830, 1842. חלקים 1-3.
שלושה כרכים המאגדים בתוכם 150 תקנות – כל התקנות שנחקקו מיום ייסודו של "איגוד הקהילות היהודיות בהולנד" בשנת 1814 ועד שנת 1840. התקנות ממוספרות – I-CL.
כל כרך כולל דף שער ורשימת תקנות. עטיפות נייר מקוריות (נייר עבה בצבע כחול).
• 40 תקנות מהשנים 1841-1868 – קונטרסים נפרדים (ממוספרים בפינה השמאלית העליונה – "חלק רביעי").
מספר עמודים משתנה, 22-23 ס"מ. מצב טוב. כתמים וקמטים (ברובם קלים). קרעים קלים בשוליים של חלק קטן מהדפים. רישומים בכתב-יד בדפים ספורים. עטיפות הכרכים מעט בלויות; קרעים חסרים בשדרות.
Bne-Zion: ein religiös-moralisches Lehrbuch für die Jugend israelitischer Nation [בני-ציון: ספר לימוד דתי-מוסרי לצעירי האומה הישראלית], [מאת נפתלי הרץ הומברג]. הוצאת Verlagsgewölbe des k. k. Schulbücher-Verschleisses [ההוצאה הרשמית של ספרי הלימוד האוסטריים], וינה, 1812. גרמנית.
ספר לימוד משכילי לנוער היהודי, המדריך את צעירי ישראל בדרכי היהדות ומחנכם לנאמנות לשלטונות האוסטריים, ומזכיר בצורתו את הקטכיזם שהיה נהוג באוסטריה. הספר נכתב בידי איש תנועת ההשכלה, המחנך והסופר נפתלי הרץ הומברג (Naphtali Herz Homberg, 1749-1841). כלולים בו פרקים בנושא טבע האדם, עשרת הדיברות, ידיעת האל ומצוותיו, חובות האדם כלפי עצמו, כלפי חברו, כלפי בני משפחתו וכלפי אלוהיו, וחובותיו כאזרח. הספר, למעשה מהדורה מקוצרת של ספרו הקודם של הומברג, "אמרי שפר", נכתב בעשור הראשון של המאה ה-19 במצוות השלטונות, ואף קיבל הסכמה מהרב מרדכי בנט. בצו קיסרי משנת 1810, המובא בתחילת הכרך, נכללות ההוראות כי הספר יהיה חלק מחומר לימוד החובה בבתי הספר היהודיים ברחבי האימפריה האוסטרית, וכי זוג החפץ להינשא ייאלץ להיבחן על תוכנו. בשנת 1812 נדפס הספר פעמיים – בווינה, ללא ציון שם המחבר, ובאוגסבורג, עם שם המחבר על עמוד השער.
הומברג, תלמידו ומקורבו של משה מנדלסון, היה מנאמני השלטונות האוסטריים. הוא שימש כמורה, צנזור ומפקח על בתי הספר היהודיים בגליציה מטעם הקיסרות ההבסבורגית, ונחשב לדמות שנואה בקרב היהודים, מכיוון שקידם תהליכי מודרניזציה של החינוך היהודי, שעיקרם איסור על לימוד העברית, וחיוב הוראה בגרמנית של מקצועות חול בבתי הספר שתחת אחריותו. יחס השלטונות אל הומברג ידע תהפוכות לאורך השנים, אך חרף זאת, הוא נשאר נאמן לקיסר, והמשיך להיאבק במוסדות הרבניים, ולקדם את תפישותיו המשכיליות. בזיכרון ההיסטורי היהודי נחשב הומברג ל"מנוול" ול"משומד למחצה" – משכיל העוין את הדת היהודית ומשתף פעולה עם השלטונות הנוצריים נגד קיום המצוות והוראת התורה.
למידע נוסף, ראו: רחל מנקין, "נפתלי הרץ הומברג: הדמות והדימוי", ציון, ע"א, ב' תשס"ו. עמודים 153-202.
[4] דף, 182 עמ', 17.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. נקבי תילוע, עם פגיעות קלות בטקסט. קרעים חסרים קטנים בפינות העליונות של חלק מהדפים. בדף השער קרע חסר ונקבי תילוע משוקמים (פגיעה קלה בהדפסה). חתכים בשני דפים (עמ' 69-72), עם פגיעה קלה בטקסט, מתוקנים חלקית בהדבקת נייר. שרבוטים וכתמי דיו במספר דפים. כריכה חדשה.
29 תצלומים מעיזבון גרשון מרגליות, חזן בית הכנסת טמפלגאסה בווינה. מרביתם מודפסים על גבי גלויות. וינה, לונדון, מנצ'סטר, לידס, בודפשט, ומקומות נוספים. המחצית הראשונה של המאה ה-20 בקירוב.
באוסף תצלומים שונים, רובם מודפסים על גלויות, שהוענקו לחזן גרשון מרגליות על-ידי עמיתיו, חזנים מאוסטריה, אנגליה, הונגריה ומקומות נוספים; בהם: דון פוקס (חזן בווינה), ישראל טקאץ' (חזן בבודפשט), הריס ניומן (חזן במנצ'סטר), ואחרים. על חלק מהתצלומים הקדשות פרי עטם של החזנים המצולמים בהם. על רובם רישומים בעט.
מספר תצלומים מתעדים את לוייתו של הרב צבי פרץ חיות (1876-1927).
מצורפים: כרטיס ברכה מודפס עם דיוקן החזן יצחק הירש הלוי היילפרן (הקדשה בכתב-ידו של היילפרן בגב הכרטיס); כרטיס נייר עם תמונת דיוקן של גרשון מרגליות.
גרשון נפתלי הרץ מרגליות (Gerson Herz Margolies) נולד ב-1885 בקירוב בקלווריה שבליטא. שימש כחזן הראשי בבית הכנסת הליברלי טמפלגאסה (המכונה גם Leopoldstädter Tempel) ברובע לאופולדשטאדט בווינה. מרגליות היה חזן ידוע בזמנו, טנור שהרבה להופיע בפני קהילות ברחבי העולם; בביקורת על קונצרט שנתן באולם אהל-שם בתל-אביב בשנת 1935, נכתב: "האורח מר גרשון מרגליות, החזן הראשי מוינה [...] הוכיח בזמרתו, כי קולו עשיר וחזק. אך עם זאת גם רכות וקלות בו. הטונים החרישים נשמעים יפה ובשלבים העליונים אין החוזק צעקני." (הארץ, 11 דצמבר 1935).
מרגליות היה עסקן ציוני מסור, ולפי הדיווחים בעיתונות התקופה זכה לעלות לארץ ישראל בשנת 1935, אך ככל הנראה לא השתקע בה. על-פי מקורות אחרים, ביניהם תעודת זהות שהונפקה לו על-ידי הקהילה היהודית וינה (Israelitische Kultusgemeinde Wien; ראו פריט הבא), שימש מרגליות חזן בבית הכנסת טמפלגאסה לפחות עד יוני 1938; חודשים ספורים לאחר מכן נשרף בית הכנסת בפוגרום ליל הבדולח. מרגליות הצליח להימלט לאנגליה, וממנה המשיך לארצות הברית; נפטר ב-1953 בניו יורק, ועל-פי צוואתו נטמן בהר המנוחות בירושלים. הקלטות מביצועיו, שלא ראו אור, מצויות בארכיון "אנו – מוזיאון העם היהודי" (לשעבר "בית התפוצות").
31 תצלומים. גודל ומצב משתנה. מצב כללי טוב. כתמים ופגמים קלים.
אוסף גדול ומגוון הכולל כ-140 פריטי נייר הקשורים בחייו של החזן הווינאי גרשון הרץ מרגליות (נפטר בשנת 1953) – גלויות, מכתבים, תעודות, כרזות ותוכניות למופעים, ועוד. וינה, ארצות הברית, ארץ ישראל, ומקומות נוספים. ראשית המאה ה-20 עד שנות ה-50. גרמנית, יידיש, אנגלית, עברית, ושפות נוספות.
אוסף גדול ומגוון של פריטים, דרכם מתגלה נתיב חייו של החזן גרשון הרץ מרגליות.
באוסף: עשרות גלויות, חלקן גלויות מצולמות, שנשלחו אל מרגליות מבני משפחה, מידידים ומעמיתים למקצוע מרחבי העולם; עשרות מכתבים אישיים ומקצועיים בשפות שונות (מרביתם בכתב-יד); עשרות תצלומים משפחתיים ותצלומים של מרגליות עצמו; מספר תעודות אישיות של מרגליות, בהן תעודת זהות עם תצלום שהונפקה לו על-ידי הקהילה היהודית וינה (Israelitische Kultusgemeinde Wien) והמעידה כי שימש כחזן ראשי (Oberkantor) בבית הכנסת Grossen Leopoldstädter Tempel בווינה, לפחות עד לסוף יוני 1938 (בית הכנסת נהרס כליל בפוגרום ליל הבדולח ב-10 בנובמבר 1938); הספד שכתב מרגליות לידידו, החזן דון פוקס (Don Fuchs) (מודפס במכונת כתיבה); תכניה של קונצרט בהשתתפותו שנערך במהלך הקונגרס הציוני ה-XII בקרלסבאד; חמש כרזות (קרועות) להופעותיו של מרגליות בווינה, בתל-אביב ובמקומות נוספים; תעודת הוקרה (Citation of Honor) שניתנה לו בשנת 1950 על-ידי ארגון ציוני אמריקה; ועוד.
גרשון נפתלי הרץ מרגליות (Gerson Herz Margolies), נולד ב-1885 בקירוב בקלווריה שבליטא. שימש כחזן הראשי בבית הכנסת הליברלי טמפלגאסה (המכונה גם Leopoldstädter Tempel) ברובע לאופולדשטאדט בוינה. מרגליות היה חזן ידוע בזמנו, טנור שהרבה להופיע בפני קהילות ברחבי העולם; בביקורת על קונצרט שנתן באולם אהל-שם בתל-אביב בשנת 1935, נכתב: "האורח מר גרשון מרגלית, החזן הראשי מוינה [...] הוכיח בזמרתו, כי קולו עשיר וחזק. אך עם זאת גם רכות וקלות בו. הטונים החרישים נשמעים יפה ובשלבים העליונים אין החוזק צעקני." (הארץ, 11 דצמבר 1935).
מרגליות היה עסקן ציוני מסור, ולפי הדיווחים בעיתונות התקופה זכה לעלות לארץ ישראל בשנת 1935, אך ככל הנראה לא השתקע בה. על-פי מקורות אחרים, ביניהם תעודת זהות שהונפקה לו על-ידי הקהילה היהודית וינה (Israelitische Kultusgemeinde Wien; ראו לעיל), שימש מרגליות חזן בבית הכנסת טמפלגאסה לפחות עד יוני 1938; חודשים ספורים לאחר מכן נשרף בית הכנסת בפוגרום ליל הבדולח. מרגליות הצליח להימלט לאנגליה, וממנה המשיך לארצות הברית; נפטר ב-1953 בניו יורק, ועל-פי צוואתו נטמן בהר המנוחות בירושלים. הקלטות מביצועיו, שלא ראו אור, מצויות בארכיון "אנו – מוזיאון העם היהודי" (לשעבר "בית התפוצות").
כ-140 פריטי נייר, גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב (הכרזות במצב בינוני-גרוע).