אוסף של עשרות דפי "שמירה" מודפסים, מארצות שונות.
• "שמירה למגפה ר"ל [רחמנא ליצלן] - בדוק ומנוסה, מהרב הצדיק מהור"ר משה טייטעלבוים" [בעל ה"ישמח משה"]. הוצאת מאיר ראזענשטיין, מ. סיגעט, [תר"ס בערך] - המדפיס והמו"ל מאיר רוזנשטיין אינו נזכר ברשימותיו של הביבליוגרף נ' בן מנחם על הדפוס העברי בסיגט (בספרו: מספרות ישראל באונגאריה, ירושלים, תשי"ח).
• "שמירה להילד מהבעל שם טוב". דפוס פריינד, פשמישל, [שנות התר"פ בערך].
• "למזל טוב - נקבה". דפוס חנוך העניך פאלמאן, פיעטרקוב, [שנות התר"ס-תר"צ בערך].
• "למזל טוב - שמירה להילד מהבעל שם טוב". דפוס אברהם מאיר זיססוויין, סאטמר, [ת"ש בערך 1940 בערך]. 3 עותקים, עם הבדלים ביניהם (שניים מהם בדפוס רגיל ואחד בהדפסה ליטוגרפית של קמיע בכתב יד).
• "בשם ד' אלקי ישראל גדול ונורא - למזל טוב". [אירופה?, שנות הת"ר בערך].
• "בשם ד' אלקי ישראל גדול ונורא - למזל טוב - שמירה להילד מהבעל שם טוב". דפוס בועז חדאד, ג'רבה, [שנות התש"י-תש"כ בערך]. 7 עותקים, שניים מהם על נייר כחלחל.
• "שמירה לילד וליולדת - מהרב הקדוש רבי ישראל בעל שם טוב זצלה"ה". עם איורי יד, דג וסמלי מגן דוד. דפוס יוסף לוגאסי, דאר אלביצא [קזבלנקה, שנות התש"י בערך]. 23 עותקים, אחד מהם על נייר כחלחל.
• "יגדל לשבת ויום טוב" / "שירת הים" / "עקדת יצחק" - דף עם פיוטים ואיורים. דפוס לוגאסי, קזבלנקה, [תש"כ בערך].
38 דפים מודפסים. גודל ומצב משתנים. רובם במצב טוב. כתמים, קרעים והדבקות בחלק מהדפים.

אוסף קמיעות, דפי "שמירה", דפי "שויתי", קטעים מכתבי-יד של סגולות, רפואות וגורלות, על קלף ונייר, עם איורים קבליים. [צפון אפריקה, ארצות המזרח ואיטליה, המאות ה-19 וה-20].
אוסף גדול ומגוון, הכולל בין היתר:
• 15 קמיעות על קלף (לשמירה, להצלה מעין הרע, לזרע של קיימא, נגד פחד ועוד).
• 8 דפי קלף "שויתי", עם מנורת למנצח ושמות קודש.
• קמיעות, דפי "שמירה" ודפי "שויתי" על נייר.
• חלקי כתבי-יד של סגולות, רפואות, גורלות, השבעות, נוסחי קמיעות ועוד (בהם: השבעה לרוחות רעות, נוסח השבעה לדיבוק שנכנס באשה, קמיע נגד עקרבים ונחשים [מרוקו], ועוד).
• פריטי נייר נוספים.
כ-50 פריטי קלף ונייר. גודל ומצב משתנים.

ספר תורה על גוויל. [מרוקו או אלג'יר, המחצית השניה של המאה ה-19].
דיו על גוויל (בגוון חום) בעיבוד אופייני לצפון אפריקה. כתיבה ספרדית נאה, בסגנון המתאים למרוקו או אלג'יר. כתוב במתכונת "ווי עמודים" (כל עמודה פותחת בתיבה המתחילה באות ו'), בהתאמה לאחד מ"תיקוני הסופרים" שנדפסו במחצית השניה של המאה ה-19. עצי חיים חרוטים ומגולפים, אופייניים לקהילות מרוקו, מעוטרים במגני דוד (ככל הנראה מן המאה ה-20).
גובה היריעות: 54 ס"מ בקירוב. גובה "עצי החיים": 100 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים ובלאי. תיקונים רבים, הדבקת טלאים ופיסות קלף.
מצורפת חוות דעת מומחה.

מגילת אסתר מהודרת על קלף - י"א שורות, באותיות גדולות, עם שוליים ("גיליונות") רחבים. [ירושלים, סוף המאה ה-19].
דיו שחורה על קלף. כתיבת סת"ם אשכנזית (כתב בית יוסף) נאה במיוחד. אותיות גדולות (גובה: 7-12 מ"מ בקירוב). 11 שורות בעמודה. 47 עמודות. שוליים ("גיליונות") רחבים במיוחד: כ-5 ס"מ למעלה וכ-7.5 ס"מ למטה.
כתב היד זוהה ע"י מומחים לסת"ם ככתב ידו של הסופר המפורסם מווילקומיר, רבי יקותיאל הסופר, מגדולי הסופרים בירושלים בתקופת המהרי"ל דיסקין ורבי שמואל סלנט. בשנת תרמ"ג הזמין רבי שמואל סלנט ספר תורה אצל רבי יקותיאל הסופר, ונערך ביניהם חוזה לכתיבת הספר "בתכלית ההידור והשלימות על צד היותר טוב..." (ספר תורת רבינו שמואל סלאנט, ירושלים תשנ"ח, א', עמ' קצג-קצד, סימן לב).
כתב ידו של רבי יקותיאל הסופר מווילקומיר מתייחד ביופיו ובדיוקו, ובניואנסים מיוחדים בצורת האותיות. כתיבתו היוותה מודל לחיקוי, ושימשה גם כמקור מוסמך לבירורי הלכה בדיני צורת האותיות ומסורת הסת"ם. הגאון רבי שלמה אהרן וורטהיימר (ממגלי ה"גניזה הקהירית"), כתב בספרו שו"ת שאֵלת שלמה, סימן יא, בבירור צורת כתיבת אות כ': "...הנה ראיתי סופרים מומחים מקפידים... וראיתי פה לסופר מומחה מוילקאמיר ז"ל שכ'[תב] כן צורת הכ'...".
הדיו שבה נכתבה המגילה שלפנינו לא דהתה עם השנים, והאותיות נותרו שחורות ונאות. דבר זה אופייני לכתבי הסת"ם של הסופר מווילקומיר, כמו גם לכתבי הסת"ם של רעו רבי נתנאל סופר מירושלים, שהשתמשו בדיו מיוחדת שייצרו בעצמם.
רבי יקותיאל דוד ב"ר אליהו סופר - הסופר מווילקומיר (נפטר תמוז תרס"א, ומנוחתו כבוד בהר הזיתים), עלה לירושלים בשנת תר"מ בערך. הוא ורעו הצעיר ממנו רבי נתנאל סופר תפילינסקי, נחשבים לאבות מסורת הסת"ם הירושלמית (ראה להלן).
צילומים מכתיבת ידו של הסופר מווילקומיר נדפסו בספר "ליקוט ספרי סת"ם" מאת הסופר רבי צבי כהנא (מהדורת תשנ"ה, עמ' תקיט), ובמקומות נוספים (ראה חומר מצורף). כמו כן, ידועים מספר ספרי סת"ם בירושלים שיצאו מתחת ידו. בשנת תשנ"ה (במהלך הפולמוס אודות מסורת כתיבת נביאים על פי כת"י בן אשר) התפרסם מכתבו של הגאון רבי יצחק שלמה זילברמן, שהיה מגדולי סופרי הסת"ם בירושלים, בו כתב על מגילות בכתב יד הסופר מווילקומיר: "בבית הכנסת הגר"א שבשכונת שערי חסד ישנו ספר תורה של הרצ"פ פרנק ז"ל אשר בנו ר' תנחום החזיקו שם. ס"ת ההוא נכתב ע"י סופר מומחה ה'וילקמירר סופר', וכן ס"ת שבבית הכנסת אלטשולר שברחוב אבן יהושע הוא מאותו הסופר, כך שמעתי מהר' אהרן אונגר (שהיה סופר מפורסם בשכונת כרם שבירושלים כידוע) שזה כת"י של הסופר מוילקמיר. וכן שמעתי מהר"א אונגר שהוא הכיר היטב את הסופר מוילקמיר והפליג מאוד בשבחו... השוויתי המגילות שבבית כנסת עבודת ישראל שבשכונת שערי חסד לס"ת הנ"ל, ונוכחתי לדעת שמגילות אלו נכתבו ע"י אותו הסופר, וכן ידוע לי עוד מגילת קהלת אשר כתבו סופר הנ"ל..." (קונטרס קנאת סופרים, ירושלים תשנ"ה, עמ' 9; פינת יקרת, ז, עמ' מה-מו).
גובה הקלף: 27-27.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים וקמטים. גלולה על ידית עץ. גובה הידית: 37 ס"מ.
מצורפת חוות דעת מומחה.

מסורת הסת"ם הירושלמית
שיטת הכתיבה האשכנזית המהודרת, הנהוגה עד היום הזה, בנויה בעיקר על מסורת הסת"ם הירושלמית. הסיבה לכך היא ששלשלת המסורת של כתיבת הסת"ם שהיתה נהוגה באירופה כמעט ונקטעה לחלוטין עם חורבן יהדות אירופה במלחמות העולם.
הסופר מווילקומיר, יחד עם רעו (הצעיר ממנו) רבי נתנאל סופר תפילינסקי, נחשבים לאבות מסורת הסת"ם הירושלמית. הם השקיעו רבות בבירור ההלכה ובשיפור צורת הכתיבה. לתכלית זו הם אף ייצרו דיו מיוחדת שאינה דוהה גם לאחר שנים רבות (כמו במגילה שלפנינו).
הדור הבא של סופרי הסת"ם הירושלמים היו הסופרים רבי אהרן אונגר, רבי יהודה אשר ראטה, רבי לוי יצחק לנדא, רבי חיים שמאי ולנר, רבי נחמן סופר פפירנא (שעלה מפולין לירושלים בשנות התר"פ), ואחרים. עם הדור השלישי נמנו רבי שמחה בונם ספרנוביץ, רבי חיים אשר לדרמן, רבי ישראל רוזנצווייג, רבי יצחק שלמה זילברמן, ואחרים. סופרים רבים בירושלים של ימינו מושפעים מסגנון כתיבתו של הגאון המקובל רבי יצחק שלמה זילברמן, שהיה סופר סת"ם מומחה ונודע בכתיבתו המהודרת (רבי יצחק שלמה היה משבח תמיד את כתיבת הסופר מווילקומיר, והוא ראה בה מקור ומודל לעיצוב נכון של צורת האותיות, הן מן הפן ההלכתי והן בשל יופי האותיות).
הדור האחרון של מעבירי המסורת היו רבי מנחם דוידוביץ, רבי צבי כהנא, ועוד שלושה או ארבעה סופרים, שהשקיעו רבות בלימוד כתיבת סת"ם, בשיעורים ובספרים שפרסמו. מהם נפוצה ברחבי העולם "מסורת הסת"ם הירושלמית".

מעיל רקום לספר תורה, נדבת שרה ענו ומעשה ידיה. [אנטוליה או הבלקן?], תרל"ה (1874/1875).
משי; רקמת חוטי משי; רקמת חוטי כסף וחוטי זהב סליליים.
מעיל בגון היין מן הטיפוס הספרדי; בעל פתח בגבו, כמצוי במעילי ספר תורה שמקורם בפזורות אנטוליה והבלקן. המעיל מורכב מכְּסוּי עליון קשיח ועגול ומיריעה התלויה על הכסוי בחבלים דקים המושחלים בלולאות בשוליה העליונים ובשולי הכסוי.
המעיל מעוטר ברקמת פרחים צבעוניים על היריעה, לאורך שוליה ועל הכסוי. בקדמתו רקום מגן דוד, בתוכו הכתובת "קדש לה'", וסביבו הקדשה: "מעשה ידיה של הב"מ [הבתולה מרת] שרה ענו ש'[נת] ה'תרל"ה". סביב שולי היריעה והכסוי אמרה בגון הצהוב, ועליה גדילים כדוריים (חסרים ברובם) ואניצים.
גובה: 96 ס"מ בקירוב. קוטר: 32.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. גדילים חסרים. פגמים וקרעים קלים.