ספר בני יששכר, מאמרי חסידות וקבלה על מועדי וחודשי השנה, חלק ראשון, על ענייני שבת ועל החודשים ניסן-אלול, מאת האדמו"ר רבי צבי אלימלך שפירא אב"ד דינוב. זולקווא, תר"י 1850. מהדורה ראשונה.
לפנינו חלק א' בלבד, על חודשים ניסן-אלול, ובראשו "מאמרי השבתות". החלק השני אינו נמצא בעותק שלפנינו (במפעל הביבליוגרפיה נכתב כי מאחר והאותיות הדפוס שונות בחלק ב', וכן מן העמוד הריק שבסוף חלק א', ניתן לשער כי החלק השני נדפס בנפרד).
מסופר על המחבר שהיה מרגיש קדושה והתעלות מיוחדת בימי החנוכה, ופעם כשרצה לשאול את רבו המובהק, "החוזה מלובלין", על פשר הדבר, טרם שהספיק לשאול השיב לו רבו: משבטו של יששכר אתה, ובגלגולך הקדום היית מבית דינם של החשמונאים, לפיכך אתה מרגיש תוספת קדושה בחנוכה. על שם כך קרא את ספרו בשם "בני יששכר". מסופר על ה"דברי חיים" מצאנז שפעם בראש השנה, לפני תקיעת שופר, הסתגר בחדרו במשך כמה שעות עם הספר "בני יששכר", ולמד בו בדבקות גדולה כהכנה לתקיעת השופר (הקדמת הספר יודעי בינה, מאת רבי אלעזר צבי שפירא, בנו של ה"בני יששכר"; בית שלמה, מהדו' ניו-יורק תשס"ה, עמ' טו; ש"י עגנון, ספר סופר וסיפור, עמ' 457).
הגאון הקדוש האדמו"ר רבי צבי אלימלך לנגזם-שפירא (תקמ"ג-תר"א), מגדולי החסידות המפורסמים, תלמיד מובהק של רבי מנדלי מרימנוב ותלמיד "החוזה מלובלין", היה גם תלמידם של הרב מאפטא והמגיד מקוזניץ. מגיל צעיר כיהן ברבנות בעיירות שונות בגליציה, אך בעיקר נודע על שם רבנות העיר דינוב, בה אף הוכתר לאדמו"ר בשנת תקע"ה. כיהן גם ברבנות העיר מונקאטש, בירת רוסיה הקרפטית. חיבר עשרות חיבורים בהלכה ובאגדה, בחסידות ובקבלה. חיבורו אשר על שמו נודע שמו בישראל, הוא הספר הקדוש "בני יששכר". מצאצאיו יצאו שושלות רבות של רבנים ואדמו"רים: דינוב, מונקאטש, בוקאווסק ועוד.
חתימה ורישום בעלות בשער: "זה הספר שייך למו"ה ר' שמואל ברוך גוטמאן", "ארי' הכהן ש"ץ מליסקא". הגהות קצרות במספר דפים.
[1], כד; עב דף. ללא החלק השני על חדשים תשרי-ניסן. 22.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים חסרים גדולים בדף האחרון, עם פגיעה בטקסט, משוקמים במילוי נייר, עם השלמות בצילום. סימני עש, עם פגיעות בטקסט בחלק מהדפים, משוקמים במילוי נייר. חיתוך דפים עם פגיעות בטקסט בשוליים התחתונים של מספר דפים. רישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 91.

ספר אגרא דכלה, על התורה, חלקים ראשון ושני, מאת האדמו"ר רבי צבי אלימלך שפירא אב"ד דינוב, בעל "בני יששכר". לבוב, [תרכ"ח] 1868. מהדורה ראשונה. שני חלקים בכרך אחד.
עם הסכמת האדמו"ר רבי חיים מצאנז, הכותב "כי נודע ומפורסם בכל העולם גדולתו וצדקתו וקדושתו של הרב הגאון המחבר... ועל מי לא יהל אורהו בחיבוריו הקדושים אשר יצאו לאור כבר... ורבים ילכו לאורם. אך למען כבוד קדושת הגאון המחבר... ומבקש מאחינו בנ"י להיות נטפלים לעושי מצוה ולקנות הספר הקדוש הזה".
שני חלקים בכרך אחד. חלק ראשון (בראשית): [6], קלד דף. חלק שני (שמות-דברים): [1], כו; יב, [1]; נג, [1] דף. חסרים 2 דפים (נד-נה) בחלק השני. 25 ס"מ. נייר יבש בחלקו. מרבית הדפים במצב טוב, מספר דפים עם פגמים. כתמים. סימני עש. קרעים וסימני עש בדף השער ובדפים הראשונים, עם פגיעות קלות במסגרת השער ובטקסט, משוקמים במילוי נייר. קרעים חסרים בשני הדפים האחרונים, עם פגיעות בטקסט. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכה חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 4.

ספר חסד לאברהם, מאמרים עמוקים בקבלה וחסידות, על פרשיות התורה ועניינים שונים, מאת רבי אברהם המלאך (בנו יחידו של המגיד ממעזריטש), רבי אברהם מקאליסק, ועוד מגדולי החסידות. טשרנוביץ, [תרי"א 1851]. מהדורה ראשונה. עם הסכמות האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין ובניו האדמו"רים.
שם הספר "חסד לאברהם", ניתן על ידי האדמו"ר הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין, נכדו של המחבר הרה"ק רבי אברהם המלאך. בהסכמתו הנדירה של האדמו"ר מרוז'ין, שנכתבה פחות מחודש לפני פטירתו, מספר האדמו"ר כי בידיו היו "כתבי קודש" על התורה מזקנו רבי אברהם המלאך, אך בתקופת מאסרו (בשנים תקצ"ח-ת"ר) נאבדו ממנו כתבים אלה. לאחר שכמעט התייאש מלמצוא אותם הצליח רבי חיים הלוי מברדיטשוב, מו"ל הספר, להשיג כתבים אלו (או העתקה שלהם) "...אחרי אשר נואשתי מהם כי נכחדו מני בעת משפחות גוים קראו עלי שטנה, בקשתים ולא מצאתים, עד שקם איש שלומי... מו"ה חיים הלוי מבארדטישוב ואזר כגבר חלציו לחפש אבני נזר אלה וימצאם אף הביאם לידי...". בקולופון בדף כב/1 מופיעים פרטים נוספים. שם כותב המו"ל כי הכתבים המקוריים אותם ירש רבי ישראל מרוז'ין מזקנו "נגנבו מאתו בעת המבוכה הארורה", אך הוא יגע ומצא "בצלם כדמותם אצל הרב הקדוש איש אלהים מוהר"ר אהרן מטשארנאביל, מועתקים אות באות מכתבי קודש הרב המנוח... מוהר"ר אברהם המלאך...".
לאחר פטירתו הפתאומית של רבי ישראל מרוז'ין חשש המו"ל כי לא יאמינו לו שקיבל הסכמה מרבי ישראל מרוז'ין ועל כן ביקש הסכמה נוספת מבניו האדמו"רים, רבי שלום יוסף ורבי אברהם יעקב מסדיגורה. הם כותבים בהסכמתם: "...לאשר עברו איזה שבועות אחדים מנתינת ההסכמה עד התחלת ההדפסה וביני ביני נלקח ממנו מחמד עינינו, אבינו אור עולם... וירפו ידי הרבני... מה"ו חיים הלוי המביא לבית הדפוס כי אמר הן לא יאמינו לי, כי יאמרו לא נראה אליך הקדוש בהסכמתו, לזאת לאחזוקי גברא קאתינן ולאסהודי עליה כי הסכמתו אמת...".
בספר שלפנינו נדפסו לראשונה מאמרים של כמה מגדולי החסידות: רבי אברהם מקאליסק; רבי מרדכי מטשרנוביל; רבי דוד ממיקולייב; רבי שלום שכנא מפהרוביטש (בנו של רבי אברהם המלאך ואביו של רבי ישראל מרוז'ין); רבי שמואל מקאמינקא; רבי ברוך ממעז'יבוז'; ו"מכתב קודש" מאת רבי פנחס מקוריץ.
בסוף הספר נדפס: "ביאור עשר ספירות על דרך העבודה, מצדיק אחד תלמיד הצדיק הקדוש הגאון אב"ד דק"ק בארדיטשוב". לאמיתו של דבר, מדובר במאמר של האדמו"ר הזקן מלאדי שנדפס בספר התניא, בחלק "אגרת הקודש" בסימן טו (נדפס לראשונה בתניא מהדורת שקלוב תקע"ד), ובטעות נדפס לפנינו על שם אחר (ראה: חיים ליברמן, אהל רח"ל, ג, עמ' 467-476).
על עומק החידושים שבספר סיפר הרב אליהו יהושע גלדצהלר, חתנו של רבי אליהו אליעזר דסלר: "ודכירנא בעת שהיה מו"ח [הרב דסלר] בביתי במאנסי, ולמד כדרכו, ובפעם הזאת היתה עיונו בהקדמה לספר חסד לאברהם מהרה"ק ר"א המלאך זצוק"ל, ופתאום שאג בקול של שמחה: 'חידוש גדול'! והיינו האיך שמגדיר שם העשר ספירות, ופירש לי החידוש בדבריו, ואחר כך הגיד שיחה בבית מדרש עליון, והזכיר פירוש זה דרבי אברהם המלאך הנ"ל, וביאר דבריו בארוכה בטוב טעם. והכריז בהתפעלות: 'אילו לא באתי לאמריקא אלא בשביל זה, היה כדאי'. מאמר זה נדפס בקיצור במכתב מאליהו חלק ד עמוד 51" (קדשי יהושע, ה, עמ' א'תשנא).
[2], מ דף. 25 ס"מ. שוליים רחבים (במספר דפים השוליים התחתונים קטנים יותר). מצב טוב. כתמים (בהם כתמי רטיבות) ובלאי. סימני עש, עם פגיעה בטקסט. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 226.

ספר באר משה, מאמרי חסידות על פרשיות התורה, מאת האדמו"ר רבי משה אליקים בריעה הופשטיין מקוז'ניץ. [לבוב, תרי"ח 1858]. מהדורה ראשונה.
המחבר, האדמו"ר רבי משה אליקים בריעה (תקי"ז?-תקפ"ח), היה תלמידו המובהק של אביו, המגיד מקוז'ניץ, ושל הרה"ק רבי זושא מאניפולי. כל ימיו היה רבי משה נחבא אל הכלים. בחיי אביו לא הכירו אותו וגם לאחר פטירת אביו לא היה בדעת החסידים לקבל את מרותו, עד ש"החוזה" מלובלין הכתיר ומינה אותו למלא את מקום אביו באדמו"רות ובמגידות. רבי משה כיהן כמגיד מישרים בקוז'ניץ ובאוסטרובצה. בזיווג ראשון היה חתנו של הרה"ק רבי יהודה ליב הכהן מאניפולי, בעל "אור הגנוז", ובזיווג שני היה חתנו של הרה"ק רבי אלעזר מליז'נסק, בנו של ה"נועם אלימלך". מלבד ספרו זה, חיבר ספרים גדולים נוספים - "בינת משה", "דעת משה", "ויחל משה", "מטה משה", "קהלת משה", "תפלה למשה", ועוד. בספר שלפנינו, וכן ביתר ספריו, הוא מרבה להביא שמועות ומסורות שקיבל מאביו ומגדולי החסידות.
על הספר ועל מחברו כותב בן המחבר, האדמו"ר רבי אלעזר מקוז'ניץ, בספרו "ליקוטי מהר"א" (תהלים קיט): "הלא על כבוד קדושת אאמ"ו זצלה"ה, בעל המחבר ספר באר משה על התורה, בעודו בחיים חיותו אתנו, רבים קמו והתנגדו עליו ופערו פיהם לבלי חק, באמרם שאין יכול ללמוד, רק הוא אומר תהלים, וקראו אותו 'תהלים זעגר' [=קורא תהלים], ובעניני לימוד אמרו שאינו יודע מה שכתוב בספר; וכאשר הדפיסו ספרו באר משה על התורה, כולם נעשו אלמים, ויסכרו פי דוברי שקר, וראו כל העולם כי היה מלא בגפ"ת ובפלפול, כמעט בכל התורה כולה".
[1], קפח דף. 24.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. רישומים. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 74.

סט שלם (חמשה חלקים בחמשה כרכים) של הספר ישמח משה על התורה - דרושי חסידות וקבלה, על סדר פרשיות התורה, מאת הגאון הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל. חלקים א-ה, על חומשים בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים. לבוב, [תר"ט]-תרכ"א 1848-1861. מהדורות ראשונות של כל חמשת החלקים, עם שער נפרד לכל חלק.
סדרת הספרים "ישמח משה" נערכה וסודרה לדפוס על ידי נכד המחבר, תלמידו המובהק, האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגט, בעל ה"ייטב לב", ובמספר מקומות נדפסו הגהותיו והוספותיו, המתחילות במילים "אמר המסדר" (או בראשי התיבות: "א"ה").
בתחילת כרך בראשית נדפסה הקדמה קצרה מאת ה"ייטב לב". בתחילת הכרכים במדבר ודברים נדפסו הסכמות של ה"דברי חיים" וה"ייטב לב".
המחבר, הגאון הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אויהעל (תקי"ט-תר"א), אבי שושלות אדמו"רי סיגעט וסאטמר ועוד שושלות חסידיות חשובות. נודע מצעירותו לגאון מופלג, ואף זכה בימי נעוריו לבקר בהיכלו של הגר"א בווילנא ולשוחח עמו בלימוד (ראה: הגאון הקדוש בעל ישמח משה, מאת הרב יוסף משה סופר, ברוקלין תשמ"ד, עמ' כה-כו). כיהן ברבנות בשיניווא ובאוהעל. התקרב לחסידות בגיל מבוגר, והיה מתלמידי ה"חוזה מלובלין" וה"אוהב ישראל" מאפטא. משנת תקס"ח, בה נבחר לרב באוהעל, הפיץ את החסידות בגלילות הונגריה. התפרסם בדורו כמקובל אלוקי ופועל ישועות, ועסק הרבה בנתינת קמיעות. מספריו: שו"ת "השיב משה" בהלכה, "ישמח משה" על תנ"ך ו"תפלה למשה" על תהלים.
חמשה כרכים. בראשית: [1], קיז דף. שמות: צ דף. ויקרא: מב דף. במדבר: [1], מט דף. דברים: עב, [1] דף. ספירת דפים משובשת בחלק מהכרכים. 23-24 ס"מ בקירוב. מצב משתנה בין הכרכים, טוב עד בינוני. כרכים שלישי-חמישי במצב טוב. כתמים. קרעים קטנים עם פגיעה קלה בטקסט בדף האחרון של ספר ויקרא. כרך ראשון ושני במצב בינוני. כתמים, בהם עקבות וכתמי רטיבות גדולים. קרעים חסרים בשני הדפים האחרונים של כרך בראשית, עם פגיעה בטקסט, משוקמים במילוי נייר (עם השלמות של מספר שורות בצילום). סימני עש קשים בחלק מהדפים בכרך השני, עם פגיעות רבות בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר. חיתוך דפים עם פגיעות קלות בכותרות הדפים. כריכות עור חדשות (אינן אחידות).
סטפנסקי חסידות, מס' 239, 240.