ספר שו"ת זרע אברהם, חלק ראשון, על אבן העזר וחושן משפט, מאת רבי אברהם יצחקי אב"ד ירושלים. קושטא, [תצ"ב 1732]. מהדורה ראשונה.
העותק של הגאון רבי ברוך פרנקל-תאומים בעל "ברוך טעם", עם הגהות בכתב-ידו. בדף המגן האחורי רישום בעלות: "השו"ת זרע אברהם הלז שייך לכבוד הרב המאוה"ג הגאון המפורס'[ם] נ"י ע"ה פ"ה [=נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק] כש"ת מו"ה ברוך פרענקיל נ"י אבד"ק לייפניק".
בספר מופיעות ארבע הגהות בכתב-יד קדשו. שתי הגהות עם תוכן (בדף קט/2, ובדף קטו/1) ושתי הגהות קצרות עם תיקון טעות דפוס (בדף קי/1) וציון "מראה מקום" (בדף א/1).
כפי הנראה, ההגהות שלפנינו לא נדפסו.
הגאון רבי ברוך פרנקל-תאומים (תק"כ-תקפ"ח), בעל "ברוך טעם". מגדולי דורו המפורסמים, נודע בגאונותו ובחריפותו. תלמידם של רבי דוד טעבלי מליסא ורבי משולם איגרא. בהיותו כבן י"ט התקבל לרבה של וישניצא, ולאחר פטירתו של רבי בנימין וולף איגר נקרא למלא את מקומו כאב"ד לייפניק, בה כיהן במשך כשלושים שנה. לאחר פטירת רבו רבי משולם איגרא, היה בין המועמדים למלא את מקומו ברבנות פרשבורג, אולם בגורל שנערך זכה לבסוף ה"חתם סופר".
עמקותו וחריפותו היו לשם דבר, עד כי בעל ה"אבני נזר" אמר שכל ימיו התייגע להגיע לחריפותו של בעל "ברוך טעם". ה"חתם סופר" העיד עליו שאילולא נשתכחה תורה מישראל היה מחזירה בפלפולו, ובהספדו קרא עליו: "גאון ישראל ברוך טעמו ומשנתו מופת הדור... שהרביץ תורה בישראל בחריפות ובקיאות, וממש לא עמדו תלמידים על סוף דעתו בעומק חריפותו...". מסופר על בעל ה"קול אריה" שלאחר שגמר לעיין בספר "עטרת חכמים" שחיברו ה"ברוך טעם", אמר: "מי שאינו בעל רוח הקודש לא יוכל לחבר חיבור כזה" (תולדות קול אריה, קלינורדין ת"ש, עמ' קכ). גם חתנו ותלמידו המובהק, האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם מצאנז בעל ה"דברי חיים", העיד כי ראה בעצמו איך כיוון ה"ברוך טעם" להלכה ברוח הקודש, מפני שלמד תורה לשמה. על אף שה"ברוך טעם" נמנה על המתנגדים לחסידות, אמר "החוזה מלובלין" לחסידים שדיברו נגדו: "מה אעשה ותורתו חביבה עלי מאד".
נודע בהגהות הרבות שנהג לרשום על ספריו בדרך לימודו (ראה להלן). לימים נדפסו הגהותיו בהוצאות מאוחרות של אותם הספרים; ובהן הגהותיו על הש"ס ועל השולחן ערוך, והגהותיו על הספרים כרתי ופלתי, שב שמעתתא, טורי אבן, חות יאיר, שו"ת הר"ן, בית מאיר, קצות החושן, נתיבות המשפט, ועוד.
הגהותיו של ה"ברוך טעם"
הגהותיו של ה"ברוך טעם", שנכתבו בשולי הגיליונות של ספריו, נתקבלו כתורה לדורות בשל עמקותם והחידושים הרבים הטמונים בהם. רבות מהגהותיו אלו נדפסו במשך השנים ומצוטטות רבות בספרי גדולי האחרונים והפוסקים עד ימינו אלו. את הגהותיו כתב על כל סוגי הספרים בספרייתו הגדולה: החל בספרי יסוד כדוגמת חומשים, משניות ותלמוד בבלי, וכלה בספרי אחרונים שחיברו בני דורו. מפורסמות הן הגהותיו על ספרי "קצות החושן" ו"שב שמעתתא", על השולחן ערוך ועל הש"ס, ועוד.
נכדו רבי פנחס אריה ליבוש תאומים מעיד על סביו: "זקני הגה"ק בעל ברוך טעם... היה דרכו בקודש לכתוב בגליוני כל ספריו ממש הגהותיו..." (אהל ברוך, אות לה), וכך כותב גם חתנו רבי מנחם מאניש מרדכי תאומים במכתב לדודו הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות: "זה דרכו של חותני אדמ"ו הגאון... לרשום העולה על דעתו בגליון הספרים אשר עיין בהם" (אגודת אז"ב, עמ' נו). רשימה חלקית של עשרות מספריו, עליהם כתב את הגהותיו, נתפרסמה ב"סיני", מד, עמ' קיז-קיח.
חתימות בדף השער: "הק' ארי' ליב ליידסדורף"; חתימה של רבי אליעזר שובמאן, שו"ב בלובלין: "אליעזר שובמאן מלובלין, יום ה' שלח כ"ו סיון שנת עת הקץ לפ"ק [=תרס"ה]". ליד חתימת רבי אליעזר שובמאן, ישנה חותמת של חתנו רבי יוסף קרטופל אב"ד גלוסק, מחבר ספר "עלי עין" (לובלין תרפ"ז): "יוסף קארטאפעל אבד"ק גליסק פלך לובלין". חתימה בדף המגן הקדמי: "חנני ד' בזה הספר הנותן אמרי ספר הק' צבי הירש ווין מאן". רישום בעלות שלו בדף המגן האחורי. רישומים נוספים.
[2], קסז דף. 31 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני עש (בעיקר בשוליים הפנימיים, עם פגיעה קלה מאד באחת ההגהות). חותמת. כריכת עור חדשה.

משנה תורה להרמב"ם, ברלין, [תרכ"ח] 1868. כרך אחד, חסר. לפנינו מאמצע ספר נזיקין עד סוף ספר שופטים (חלקים ז-ח).
בגליונות הספר מספר הגהות למדניות בכתב יד משני כותבים. חלקן בכתב ידו של רבי מאיר שפירא מלובלין, ראש ישיבת חכמי לובלין ומייסד "הדף היומי", וחלקן בכתב יד תלמידו העילוי רבי יוסף בוים. באחת ההגהות (דף קמד/2 בספירת הדפים השניה) הוא מזכיר את ספרו: "...ומאז כתבתי, בס' בית המלך על הרמב"ם...". עותק זה היה כפי הנראה בספריית "ישיבת חכמי לובלין", והגיע אחרי השואה לארץ ישראל יחד עם שרידי ספריה זו וספריות אחרות של יהודי פולין שנכחדו בשואה (ראה בדף מה/1, חותמת "משרד הדתות - ספרי קודש שרידי יהדות פולין שניצלו...").
הגאון רבי מאיר שפירא (תרמ"ז-חשון תרצ"ד) אב"ד פיעטרקוב ולובלין, ראש ישיבת "חכמי לובלין", מחולל הדף היומי, ממייסדי אגודת ישראל ומגדולי הרבנים בדורו. מהרבנים הצעירים והדומיננטיים ביותר ב"מועצת גדולי התורה". מן הדמויות הנודעות בדורות האחרונים. ראש ישיבה, חריף ושנון, גאון מובהק בהלכה ובאגדה. חסיד דבוק ברבותיו האדמו"רים. נואם בחסד עליון ורב-פעלים. עסקן פעיל ונמרץ, ציר בפרלמנט הפולני. חוט של חסד היה משוך על פניו תמיד וכל הליכותיו - גינוני מלכות. רבי מאיר נפטר בלי להשאיר אחריו זרע של קיימא בנים או בנות, אך הוא עצמו אמר שיש לו שני ילדים: הראשון הוא הדף היומי והשני הוא ישיבת חכמי לובלין.
תלמידו, הגאון המופלג רבי יוסף אריה ליב בוים הי"ד (נרצח בשואה), מהעיר איזביצ'ה. מגדולי תלמידי "ישיבת חכמי לובלין", מחבר הספר "בית המלך" על הרמב"ם (לובלין, תרצ"ה), שהוציאו עוד בימי בחרותו. בהסכמות על הספר כותבים עליו רבותיו, חברי השלטון הרוחני של יח"ל: "אוצר בלום לתורה, חריף עצום ובקי נפלא... בכל מקצועות התורה". גם רבו המהר"ם שפירא, העניק לו הסכמה נלהבת בתשרי תרצ"ד (כמה שבועות לפני פטירתו), וכותב עליו: "כי מאז בא אל ישיבתנו הק', רכש לו ידיעה מקפת בכל ש"ס בבלי וירושלמי... והוא כמעיין המתגבר לחדש חידושין דאורייתא". רבי יוסף אריה ליב נישא בשלהי שנת תרצ"ה והתגורר בעיר חלם, בה המשיך לעסוק בתורה במסירות, עד עלות הכורת על יהודי העיר. כל מכיריו העידו שעתיד היה להיות מגדולי גאוני הדור. רעיו מהישיבה, הרב הירשפרונג והרב וואזנר, היו מרבים לדבר בשבחו בסיפורי מופת רבים על התמדתו וגאונותו המופלגת.
עותק חסר 25 דף בתחילתו: כה-קמג דף; [1], א-[קסח] דף. 38.5 ס"מ. נייר יבש. מצב בינוני. כתמים ועקבות רטיבות, קרעים ובלאי רב. בחלק מהדפים קרעים גסים, עם פגיעות בטקסט. סימני עש קלים. כריכת עור ישנה, עם שדרת בד, פגומה ובלויה.

ספר לקוטי הלכות, על מסכתות זבחים, מנחות, תמיד, תמורה ומעילה, מאת רבי ישראל מאיר הכהן - ה"חפץ חיים". פיעטרקוב, [תר"ץ 1930 בקירוב].
לפנינו העותק בו למד ועיין רבינו אברהם ישעיהו קרליץ בעל ה"חזון איש".
בשני מקומות בספר מופיעים רישומים בכתב-ידו. רישום אחד בדף השער, בו השלים ה"חזון איש" את שמות המסכתות שנשמטו בהדפסה בשער הספר: "זבחים מנחות מעילה". הרישום השני הוא במסכת מעילה, בדף יא/1, שם תיקן ה"חזון איש" טעות דפוס בשולי הגליון: "צ"ל ושלהבת".
בדף ה/1, בשולי העמוד, מופיע רישום: "אי"ש". לא התברר לנו בוודאות אם זו חתימת ידו.
ה"חזון איש" לא הרבה להביא מדברי הפוסקים שבדורו. יוצא מן הכלל הוא ה"חפץ חיים" שהחזו"א החשיבו עד למאד ומרבה להביא את דבריו ואף להעתיק פסקאות שלמות מחיבוריו. ידועים דברי החזו"א בקובץ אגרותיו (חלק ב, אגרת מא): "הוראה המקובלת מפי רבותינו אשר מפיהם אנו חיים, כמו מרן הבית יוסף ומגן אברהם ומשנה ברורה... היא הוראה מקויימת כמו מפי סנהדרין בלשכת הגזית". מסופר כי החזו"א אמר: "בהירותו של החפץ חיים בלימודו ומסקנותיו להלכה הן מעין אלו של רבי עקיבא איגר" (ישר, החפץ חיים ופעלו, ב, עמ' תעט). כשהחזו"א מזכירו בספריו הוא מכנהו: "רבינו שיחיה"; מרן שיחיה"; "רבינו". בספר "חזון איש" על מסכת זבחים הוא מזכיר מספר פעמים את הספר שלפנינו. להלן כמה דוגמאות: "ומש"כ מרן זללה"ה בס' לקוטי הלכות... תמוה" (סימן יט, סעיף ה); "בס' לקוטי הלכות להגרי"ם שליט"א כתב להסתפק" (סימן לט, סעיף ח); "ובס' לקוטי הלכות להגרי"מ שליט"א הביא קושית המפרשים... ותירץ... וביאור דבריו נראה..." (סימן מ, סעיף ה).
ב, [1], ג, ב-ג, ב-עד; ב-נג, [1], ב-טז; ב-יח; ב-טז דף. נייר יבש ושביר. 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. קרעים במספר דפים, עם הדבקות נייר דבק. כריכה חדשה.