ספר שו"ת זרע אברהם, חלק ראשון, על אבן העזר וחושן משפט, מאת רבי אברהם יצחקי אב"ד ירושלים. קושטא, [תצ"ב 1732]. מהדורה ראשונה.
העותק של הגאון רבי ברוך פרנקל-תאומים בעל "ברוך טעם", עם הגהות בכתב-ידו. בדף המגן האחורי רישום בעלות: "השו"ת זרע אברהם הלז שייך לכבוד הרב המאוה"ג הגאון המפורס'[ם] נ"י ע"ה פ"ה [=נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק] כש"ת מו"ה ברוך פרענקיל נ"י אבד"ק לייפניק".
בספר מופיעות ארבע הגהות בכתב-יד קדשו. שתי הגהות עם תוכן (בדף קט/2, ובדף קטו/1) ושתי הגהות קצרות עם תיקון טעות דפוס (בדף קי/1) וציון "מראה מקום" (בדף א/1).
כפי הנראה, ההגהות שלפנינו לא נדפסו.
הגאון רבי ברוך פרנקל-תאומים (תק"כ-תקפ"ח), בעל "ברוך טעם". מגדולי דורו המפורסמים, נודע בגאונותו ובחריפותו. תלמידם של רבי דוד טעבלי מליסא ורבי משולם איגרא. בהיותו כבן י"ט התקבל לרבה של וישניצא, ולאחר פטירתו של רבי בנימין וולף איגר נקרא למלא את מקומו כאב"ד לייפניק, בה כיהן במשך כשלושים שנה. לאחר פטירת רבו רבי משולם איגרא, היה בין המועמדים למלא את מקומו ברבנות פרשבורג, אולם בגורל שנערך זכה לבסוף ה"חתם סופר".
עמקותו וחריפותו היו לשם דבר, עד כי בעל ה"אבני נזר" אמר שכל ימיו התייגע להגיע לחריפותו של בעל "ברוך טעם". ה"חתם סופר" העיד עליו שאילולא נשתכחה תורה מישראל היה מחזירה בפלפולו, ובהספדו קרא עליו: "גאון ישראל ברוך טעמו ומשנתו מופת הדור... שהרביץ תורה בישראל בחריפות ובקיאות, וממש לא עמדו תלמידים על סוף דעתו בעומק חריפותו...". מסופר על בעל ה"קול אריה" שלאחר שגמר לעיין בספר "עטרת חכמים" שחיברו ה"ברוך טעם", אמר: "מי שאינו בעל רוח הקודש לא יוכל לחבר חיבור כזה" (תולדות קול אריה, קלינורדין ת"ש, עמ' קכ). גם חתנו ותלמידו המובהק, האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם מצאנז בעל ה"דברי חיים", העיד כי ראה בעצמו איך כיוון ה"ברוך טעם" להלכה ברוח הקודש, מפני שלמד תורה לשמה. על אף שה"ברוך טעם" נמנה על המתנגדים לחסידות, אמר "החוזה מלובלין" לחסידים שדיברו נגדו: "מה אעשה ותורתו חביבה עלי מאד".
נודע בהגהות הרבות שנהג לרשום על ספריו בדרך לימודו (ראה להלן). לימים נדפסו הגהותיו בהוצאות מאוחרות של אותם הספרים; ובהן הגהותיו על הש"ס ועל השולחן ערוך, והגהותיו על הספרים כרתי ופלתי, שב שמעתתא, טורי אבן, חות יאיר, שו"ת הר"ן, בית מאיר, קצות החושן, נתיבות המשפט, ועוד.
הגהותיו של ה"ברוך טעם"
הגהותיו של ה"ברוך טעם", שנכתבו בשולי הגיליונות של ספריו, נתקבלו כתורה לדורות בשל עמקותם והחידושים הרבים הטמונים בהם. רבות מהגהותיו אלו נדפסו במשך השנים ומצוטטות רבות בספרי גדולי האחרונים והפוסקים עד ימינו אלו. את הגהותיו כתב על כל סוגי הספרים בספרייתו הגדולה: החל בספרי יסוד כדוגמת חומשים, משניות ותלמוד בבלי, וכלה בספרי אחרונים שחיברו בני דורו. מפורסמות הן הגהותיו על ספרי "קצות החושן" ו"שב שמעתתא", על השולחן ערוך ועל הש"ס, ועוד.
נכדו רבי פנחס אריה ליבוש תאומים מעיד על סביו: "זקני הגה"ק בעל ברוך טעם... היה דרכו בקודש לכתוב בגליוני כל ספריו ממש הגהותיו..." (אהל ברוך, אות לה), וכך כותב גם חתנו רבי מנחם מאניש מרדכי תאומים במכתב לדודו הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות: "זה דרכו של חותני אדמ"ו הגאון... לרשום העולה על דעתו בגליון הספרים אשר עיין בהם" (אגודת אז"ב, עמ' נו). רשימה חלקית של עשרות מספריו, עליהם כתב את הגהותיו, נתפרסמה ב"סיני", מד, עמ' קיז-קיח.
חתימות בדף השער: "הק' ארי' ליב ליידסדורף"; חתימה של רבי אליעזר שובמאן, שו"ב בלובלין: "אליעזר שובמאן מלובלין, יום ה' שלח כ"ו סיון שנת עת הקץ לפ"ק [=תרס"ה]". ליד חתימת רבי אליעזר שובמאן, ישנה חותמת של חתנו רבי יוסף קרטופל אב"ד גלוסק, מחבר ספר "עלי עין" (לובלין תרפ"ז): "יוסף קארטאפעל אבד"ק גליסק פלך לובלין". חתימה בדף המגן הקדמי: "חנני ד' בזה הספר הנותן אמרי ספר הק' צבי הירש ווין מאן". רישום בעלות שלו בדף המגן האחורי. רישומים נוספים.
[2], קסז דף. 31 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני עש (בעיקר בשוליים הפנימיים, עם פגיעה קלה מאד באחת ההגהות). חותמת. כריכת עור חדשה.