מכירה 72 - פריטים נדירים ומיוחדים
- book (108) Apply book filter
- חסידות (85) Apply חסידות filter
- ספרי (62) Apply ספרי filter
- chassid (52) Apply chassid filter
- יד (31) Apply יד filter
- chassidut (27) Apply chassidut filter
- חתימות (26) Apply חתימות filter
- עותקים (26) Apply עותקים filter
- מיוחסים (26) Apply מיוחסים filter
- מיוחסים, (26) Apply מיוחסים, filter
- והקדשות (26) Apply והקדשות filter
- dedic (26) Apply dedic filter
- import (26) Apply import filter
- signatur (26) Apply signatur filter
- jewish (25) Apply jewish filter
- letter (25) Apply letter filter
- כתבי (24) Apply כתבי filter
- manuscript (24) Apply manuscript filter
- copi (20) Apply copi filter
- וספרי (18) Apply וספרי filter
- art (16) Apply art filter
- כתבי-יד (14) Apply כתבי-יד filter
- כתבייד (14) Apply כתבייד filter
- copies, (14) Apply copies, filter
- gloss (14) Apply gloss filter
- ומכתבים (13) Apply ומכתבים filter
- יהודית (13) Apply יהודית filter
- גרפיקה (12) Apply גרפיקה filter
- קודש, (12) Apply קודש, filter
- קודש (12) Apply קודש filter
- סגולה (12) Apply סגולה filter
- וחפצי (12) Apply וחפצי filter
- שמירות (12) Apply שמירות filter
- art, (12) Apply art, filter
- ceremoni (12) Apply ceremoni filter
- ownership (12) Apply ownership filter
- ownership, (12) Apply ownership, filter
- protect (12) Apply protect filter
- segulah (12) Apply segulah filter
- יהדות (10) Apply יהדות filter
- דפוס (10) Apply דפוס filter
- jewri (10) Apply jewri filter
- דפוסי (9) Apply דפוסי filter
- histori (9) Apply histori filter
- history, (9) Apply history, filter
- palestin (9) Apply palestin filter
- print (9) Apply print filter
- slavita (9) Apply slavita filter
- zhitomir (9) Apply zhitomir filter
- zionism (9) Apply zionism filter
בהקדמה כותב המחבר "שמי לא רשמתי מטעם הידוע". ספרו הראשון של ה"דברי חיים" שיצא בדפוס (ספר השו"ת "דברי חיים" יצא לאור לאחר 11 שנה, בשנת תרל"ה). במהדורה השניה של הספר (מונקאטש תרנ"ב), כותב רבי ברוך מגארליץ בן ה"דברי חיים" את שם אביו המחבר, והוא מספר כי "זה החיבור... נתן לי... אאמו"ר הכ"י במתנה... והדפסתיו בק"ק זאלקווא בשנת ס'פ'ר' ד'ב'ר'י' ח'י'י'ם' [תרכ"ד] לפ"ק... ואשר הרהבתי בנפשי עוז עתה לבאר ולפרש שם... מחברו, יען כי הקול נשמע ממילא מי המחברו, וביותר בהקדמה מס[פר] דברי חיים על התורה מבואר שגם זה החיבור יסדו כ"ק אאמו"ר, לכן כתבתי בשער בפירוש... ברוך האלברשטאם אבדק"ק גארליץ".
בעותק שלפנינו מופיעה בראש השער הקדשה (מעט קצוצה) מרבי דוד וועבר תלמיד ה"דברי חיים", שקיבל את הספר ל"דורון דרשה" מיד רבו האדמו"ר המחבר, בחודש חשון תרכ"ח (1867), וכך הוא כותב: "ז ה הספר... אדמו"ר הרב הג[און] הקדוש מצאנז שליט"א, מידו הקדושה לידי ממש עבור דרשה [---] י"ב חשון שנת תרכ"ח לפ"ק. הק' דוד ווע[בער]". רישום נוסף, מבנו של רבי דוד וועבר: " ואאמו"ר נתן לי עבור דורן דרשה מבר מצוה, בנו ליפא זלמן וועבר".
הרה"צ רבי דוד וועבר מאדא-ירושלים (תרי"א בערך-תר"ץ), בנו של הרב מאדא רבי מרדכי אליעזר וועבר, וחתנו של רבי אהרן זעליג ליפשיץ ראב"ד ווישניצא (נפטר תרל"ח, בנו של האדמו"ר מווישניצא בעל "אריה דבי עילאי"). בשנת תרל"ה עלה לירושלים יחד עם אביו והיה מהרבנים הממונים של "כולל שומרי החומות". אביו רבי מרדכי אליעזר היה מגדולי תלמידי ה"דברי חיים", ואף הוא היה מהמסתופפים הקבועים ("היושבים") בחצר הקודש בצאנז.
בנו, הרה"צ רבי יום-טוב ליפא יקותיאל זלמן וועבר (תרל"ו-תש"ד), מגדולי התורה והחסידות בירושלים. חתן הרה"צ רבי יצחק אשכנזי מאלסק-סטניסלאוו. בתקופת מלחה"ע הראשונה נסע לחו"ל וכיהן כאדמו"ר מווישניצא בעיר פרנקפורט. בתחילת שנות התר"צ עלה חזרה לירושלים וכיהן כראש ישיבת "כתב סופר". כאשר האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר ביקר בירושלים בשנת תרצ"ב, הוא עלה לבקר בבית הגאון החסיד רבי ליפא זלמן הנ"ל, שהיה קרוב-משפחתו, כצאצא לבעל ה"אריה דבי עילאי" חתנו הגדול של רבי משה טייטלבוים בעל ה"ישמח משה". גם האדמו"ר רבי אהרן מבעלז כשעלה לארץ ישראל בשנת תש"ד, רצה מאד לבוא לבקרו, אך לא אסתייעא מילתא ורבי זלמן וועבר הסתלק לבית עולמו באותו שבוע (ראה: עלי זכרון, כו, עמ' סט-עא).
חותמת בעלות של האדמו"ר מוויעלפולי-ירושלים-פילדלפיה הרה"צ רבי משה'לי ב"ר דוד אריה ליפשיץ (תרנ"ח-תשל"ה) – "נכד הרה"צ ר' נאטאלי זצלל"ה מוויעליפאל – נכד הרה"צ ר' חיים אורי זצ"ל מריישא – נכד הרה"צ ר' משה טייטעלבוים זצ"ל מאוהעל", וחותמת בעלות של בנו רבי חיים אורי ליפשיץ (תרע"ג-כסלו תשס"ג) – שאף הם היו מצאצאי האדמו"ר מווישניצא בעל "אריה דבי עילאי".
[3], לד, [1], לג-מד, א-כז דף; [1], כג, [1] דף. 33.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קרעים ובלאי. בדף האחרון פגמים עם חסרון טקסט (משוקמים בהדבקות נייר ישנות). כריכת עור חדשה.
העותק של הרה"ק רבי צבי הירש מליסקא.
בדף השער ובדפי המגן חתימות ורישומים שונים. בראש עמוד השער – חתימת יד קדשו של " הק' צבי הירש הרב מליסקא". בדף המגן האחורי חתימות "הק' מרדכי ראבד"ק טורעצאן", ורישומים ארוכים בכתב-ידו של בנו רבי צבי ב"ר מרדכי, המעיד כי הספר שייך להאדמו"ר הקדוש " כבוד קדושת אדונינו מורינו ורבינו... איש אלוקים קדוש... רבינו צבי בר"א... אב"ד ור"מ בק"ק ליסקא".
חתימות נוספות ורישומי בעלות בכתבי-יד מתקופות שונות: "געץ הופבנדער"; "שייך להאלוף כהר"ר שמואל פולדא"; "הספר הלז שייך לה"ה כהר"ר חיים שפיגל כ"ץ"; "מנחם מענדל" (בכותרת דף ח). הגהות קצרות בכתב-יד. בדף המגן הקדמי, רשימה ארוכה בכתב-יד עתיק [המאה ה-18] של טעויות שנמצאו בספר תורה חדש: "טעות הנמצא בספר חדש שלי...".
הגאון הקדוש רבי צבי הירש פרידמן – הרב מליסקא (תקנ"ח-תרל"ד), מגדולי האדמו"רים בהונגריה, מהדור הראשון של תנועת החסידות בהונגריה. מתלמידיו של בעל ה"ישמח משה" ושל האדמו"רים רבי שלום מבעלז, רבי ישראל מרוזין, רבי מאיר מפרמישלן וה"דברי חיים" מצאנז. נודע כפועל ישועות ומכל קצוי הארץ הגיעו להתברך מפיו. מחבר הספרים "אך פרי תבואה", "הישר והטוב" ועוד. תלמידו הגדול הוא הצדיק המפורסם רבי ישעיה מקרסטיר, שנהג לחתום: "שהיה משמש בקודש אצל הרב הצדיק מליסקא זי"ע".
[1], קלט דף. 32.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמי רטיבות גדולים. נזקי עש. קרעים. כריכה חדשה.
העותק של הצדיק רבי ישעיה'לה מקרעסטיר. בראש דף השער רישום בעלות: " שייך להה"צ מו"ה ישעי' שטיינער שליט"א ב' קערעסטר יצ"ו".
הצדיק הקדוש רבי ישעיה שטיינר מקרעסטיר (ר' ישעיה'לה קרעסטירר; תרי"ב-תרפ"ב), תלמידו וממשיך דרכו של האדמו"ר רבי צבי הירש מליסקא בעל "אך פרי תבואה". התייתם מאביו בגיל שלוש ומגיל 12 התגדל כבן בביתו של רבו הקדוש מליסקא. דבק בחסידות ונסע אל רבי חיים הלברשטאם מצאנז ורבי מרדכי מנאדבורנה, אולם עיקר שימושו היה אצל רבי צבי הירש מליסקא והוא קיבל על עצמו להיות שמשו של רבי צבי הירש [גם בתקופת אדמו"רותו כאשר המונים מכל רחבי הונגריה נסעו אליו היה חותם בחותמתו ובמכתביו: "...שהיה משמש בקודש אצל הרב הצדיק מליסקא"]. גדולי האדמו"רים בדורו העריצוהו, בהם האדמו"ר רבי חיים מצאנז והאדמו"ר רבי יששכר דוב המהרי"ד מבעלז [שאמר עליו כי "מפתח של פרנסה" נמצא אצל רבי ישעיה מקרעסטיר]. עשה צדקות לאלפים ורבבות. קיים בהידור ובגופו מצוות הכנסת אורחים, והיה עמוד החסד והתפילה בדורו. צדיק עממי מפורסם. מכל רחבי הונגריה נהרו לחצרו המוני יהודים (ואף גויים) לשאול בעצתו. נודע לרבים כפועל ישועות ונותן קמיעות. עד היום הזה יש שתולין את תמונת פני-קדשו כסגולה להינצל מעכברים, משום מעשה שהיה, כמסופר בספר תולדותיו, "מֵי באר ישעיהו".
חותמות בעלות של האדמו"ר רבי משה פרישרמן מטומשוב-לובלין. עם מספר הגהות בכתב-ידו[?] – האדמו"ר רבי משה'לי פרישרמן מטומשוב (תר"ע בערך-תשל"ד, אנצ' לחסידות, ג', עמ' שא; אנצ' לחכמי גליציה, ד', עמ' 250), מנכבדי האדמו"רים בארה"ב. חתנו וממלא-מקומו של האדמו"ר רבי ברוך רובין מגערלא. תלמיד האדמו"רים מהרי"ד מבעלז ורבי אריה ליבוש מצעשינוב. לאחר השואה, בה נספו אשתו וילדיו הי"ד, הגיע לארה"ב ושימש כאדמו"ר מטומשוב בניו יורק.
[2], עה דף. 22 ס"מ. נייר יבש ושביר. מצב בינוני. קרעים בדף השער ובדפים נוספים, כמעט ללא פגיעה בטקסט. חותמות שונות. כריכת עור חדשה.
ללא דפים עו-פב עם רשימת מנויים קוני הספר. דפים אלו נמצאים רק בחלק מן העותקים (ראה עותק ב"אוצר החכמה" ללא רשימת המנויים, ועותק ב"היברו בוקס" עם רשימת המנויים).
העותק של הצדיק משטעפנשט האדמו"ר רבי אברהם מתתיהו פרידמן. בדף השער הראשון מופיעות שלוש חותמות שלו – שתי חותמות דיו, האחת בצבע כתום והשניה בצבע סגול, ועוד חותמת מובלטת (ללא דיו).
בדף ט/1 רישום שם לתפילה ("קוויטל"): "זידא מנחם מאניס דוד בן פיגא חנה אלטר". כנראה של אחד החסידים (יתכן והוא זה שהעניק את הספר לאדמו"ר), שרשם זאת כדי שהאדמו"ר יתפלל עליו.
רישומי בעלות בכתיבה איטלקית בראש עמוד השער הראשון: "יודה[?] בכמ"ר אליעזר זלה"ה", "בנימין פיסארו".
האדמו"ר הקדוש משטעפנשט, רבי אברהם מתתיהו פרידמן (תר"ח-תרצ"ג, אנצ' לחסידות, א', עמ' קלא-קלב), צדיק ופועל ישועות מפורסם. בן האדמו"ר רבי נחום משטעפנשט – בנו של רבי ישראל מרוז'ין. בגיל עשרים ואחת מילא את מקום אביו, ותחת הנהגתו הפכה שטעפנשט למרכז חסידות רב השפעה. שימש באדמו"רות במשך שבעים שנה. קברו הועלה לארץ, לחלקת אדמור"י רוז'ין בבית העלמין "נחלת יצחק", ונודע עד היום כמקום ישועות בו באים רבים להתפלל.
צב; יו דף.19.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, כתמי רטיבות. קרעים בדף ח עם פגיעה בטקסט. במספר דפים נמחקו מילים או משפטים על-ידי הצנזורה בהדבקת פיסות נייר עליהם. בדפים נו-נז כתמי דיו רבים ופיסות נייר מודבקות, עם פגיעה בטקסט. נייר פורזץ צבעוני. חותמות. רישומים. כריכת עור עתיקה, מהודרת, עם הטבעות עיטורים מוזהבים. פגמים בכריכה.
העותק של בעל ה"תפארת שלמה" מראדומסק ובניו רבי צבי מאיר ורבי אברהם בעל ה"חסד לאברהם" וצאצאיו.
בשער הספר ובדפים נוספים חותמות בעלות (בעברית ובפולנית) של רבי " שלמה הכהן אב"ד דק"ק ראדאמסק – S. Rabinowicz Rabin Mias. Radomsk". בשולי השער חתימה (בעפרון, מעט מחוקה) של בנו רבי " צבי מאיר הכהן ראבינאוויטש". בראש השער חתימת ידו של בנו האדמו"ר רבי " אברהם ישכר הכהן". במרכז השער חתימת ידו של הנכד רבי "שלמה הכהן ראבינאוויטץ מק"ק על[קוש]" [בנו של רבי אברהם ישכר], שחתימותיו וחותמותיו מופיעות גם בדף המגן הקדמי.
בדף האחורי רישומים רבים של דברי תורה, רישומי בעלות, וחתימות שונות: "... שהספר הלז שייך להרב... קדוש וטהור, בוצינא קדישא, חסידא ופרישא... מו"ה אברהם ישכר הכהן ראבינאוויץ מק"ק רדאמסק... הכותב הק' שלמה זלמן... בהרב דק"ק יאנוב... שנת אות הברכה [תרל"ט] לפ"ק"; רשימת דבר תורה בשם רבי שמעלקי מניקלשבורג, חתום בסופה הכותב "אליעזר צבי מפרשעדבור[ז]"; חתימת "יחיאל ב"ר יעקב אהרן גרויסמאן מרדאמסק" ורישומים נוספים.
האדמו"ר הראשון מראדומסק – הגאון הקדוש רבי שלמה הכהן רבינוביץ, בעל "תפארת שלמה" (תקס"ג-תרכ"ו), מגדולי אדמור"י פולין בדורו. גאון מופלג ואיש קדוש. אביו היה מתלמידיו של "החוזה מלובלין" ו"היהודי הקדוש", והוא עוד זכה לנסוע עמו אליהם בילדותו. בשנים מאוחרות נעשה רבי שלמה לתלמיד מובהק לתלמידיהם של ה"חוזה" ו"היהודי הקדוש", רבי מאיר מאפטא בעל "אור לשמים", רבי בער מראדושיץ ורבי בונם מפשיסחא. בשנת תקצ"ד מונה לכהן כרב העיר ראדומסק ומאות חסידים החלו לבוא לשמוע את דברי תורתו. בתחילה ניסה לשלחם מעל פניו, אולם עם השנים נכנע לעול הציבור, והיה מגדולי מנהיגי החסידות בדורו. כאשר נסע רבי משה מלעלוב לארץ ישראל, ציוה לעדת חסידיו בפולין להתקרב אל האדמו"ר מראדומסק, שעיקר עבודתו היתה ב"אהבת ישראל" ונודע בחכמתו ובפעולותיו לטובת הכלל והפרט, באופן סגולי ובאופן מעשי. מורו ורבו של "החסיד מהמבורג" רבי אהרן מרקוס [מחבר ספר "החסידות"], אשר הגיע מגרמניה לפולין כדי להתקרב אליו ולהסתופף בעולם החסידות (רבי אהרן מרקוס מתאר אותו בספרו: "צדיק נפלא זה היה לו כח משיכה גדול, למרות אופיו הנוקשה והקפדני למראית עין... ההתרשמות שנתקבלה... עד שהדמיון הצטרף להכרה כדי לקבוע כי כך ולא אחרת היה מראה של הכהן הגדול...").
בנו, הרה"ק רבי צבי מאיר הכהן רבינוביץ (תר"א-תרס"ב), צדיק ומקובל, גאון מופלג. מילא את מקום אביו כאב"ד ורב העיר ראדומסק.
בנו הצעיר, הרה"ק רבי אברהם יששכר הכהן רבינוביץ – האדמו"ר השני לשושלת ראדומסק (תר"ג-תרנ"ב, אנצ' לחסידות, א', עמ' קיג-קיד), נודע בצדקותו ובגדלותו בתורה. מילא את מקום אביו כאדמו"ר לאלפי חסידים באחת החסידויות המפורסמות בפולין. מחבר הספר "חסד לאברהם" על התורה והמועדים. בנו הרה"ק רבי שלמה הכהן רבינוביץ מעלקוש, חתן הרה"ק רבי חיים מאיר עפשטיין מניישטט.
[1], נד, נג-נד, נז-עח דף. 37 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים רבים. בלאי רב ומעט קרעים. פגמים בשולי דף השער, עם פגיעה במסגרת השער (משוקמים במילוי נייר). כריכת עור חדשה.
ראה: סטפנסקי ספרי יסוד, עמ' 37.
העותק של האדמו"ר הראשון מסוכוטשוב בעל ה"אבני נזר", שעבר ממנו בירושה והגיע לרשות נכדו האדמו"ר בעל "חסדי דוד" מסוכוטשוב.
בדף השער חותמת בעלות (בעברית ובפולנית, מעט מטושטשת) של רבי אברהם בורנשטיין אב"ד סוכוטשוב. בדף המגן הקדמי חותמת בעלות של נכדו רבי "דוד בהרה"ק שליט"א מסאכאטשאוו בארנשטיין – חופ"ק ווישאגראד".
הגאון הקדוש רבי אברהם בורנשטיין – האדמו"ר הראשון מסוכוטשוב (תקצ"ט-תר"ע), מגדולי גאוני וצדיקי דורו. חתנו של האדמו"ר רבי מנחם מנדל "השרף מקוצק". במקביל לכהונתו כאדמו"ר לאלפי חסידים, כיהן גם כראש ישיבה בה הנחיל לתלמידיו את שיטתו הלמדנית המיוחדת [כפי שכותב בהקדמתו לספרו, קיבל את דרך הלימוד מחותנו האדמו"ר רבי מנדלי מקוצק]. רבים מגאוני פולין היו מתלמידיו המובהקים (ה"חלקת יואב", רבי אריה צבי פרומר הגאון מקוזיגלוב, רבי אברהם וינברג בעל "ראשית ביכורים" ועוד). ספריו שו"ת "אבני נזר" ו"אגלי טל" על מלאכות שבת, הנם מספרי היסוד בעולם הלמדנות וההלכה.
הגאון הקדוש רבי דוד בורנשטיין, נולד תרל"ו בנשלסק לאביו בעל ה"שם משמואל", בן ה"אבני נזר" מסוכטשוב. בן עשרים נתמנה לרבה של ווישאגראד, שם ניהל ישיבה גדולה לבחורים. לאחר מלחמת העולם הראשונה עבר לכהן ברבנות טומשוב וזגירז'. עם פטירת אביו בשנת תרפ"ו הוכתר לאדמו"ר, והיה מחשובי האדמו"רים בפולין. נפטר בגטו ורשה, כסלו, תש"ג (1942). כל צאצאיו נספו בשואה. במצוקות הזמן ההוא אבדו ספריו הרבים ורוב כתביו בסוגיות הש"ס בהלכה ובאגדה, שנקראו בשם "חסדי דוד". דפים בודדים מהם, עם פירושים להגדה, ניצלו ונדפסו בשם "חסדי דוד" (בסוף הגדת "שם משמואל", מהדורת ירושלים, תש"ז, שנדפסה ע"י אחיו האדמו"ר רבי חנוך מסוכוטשוב).
[1], ב-קמב, [2] דף. 23 ס"מ. נייר רך ובלוי. מצב טוב-בינוני. כתמים, מעט קרעים ובלאי רב. פגמים משוקמים בשולי שני הדפים הראשונים. חותמות ספריה. כריכת עור חדשה.
עותק מיוחס, עם חתימות האדמו"רים רבי יוסף אונגר מדומברובה ורבי אלימלך שפירא מגרודז'יסק. חותמות רבי אלימלך שפירא וחותמות בניו.
בצדו הימני של עמוד השער, רישום בעלות בכתב ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי יוסף מדומברובה, בעל נכדתו של המגיד מקוזניץ: " יום ב' בהעלותך ט"ז סיון תק"ץ לפ"ק, קניתי זה הספר בעד... הק' יוסף בהרב מ' מרדכי דוד מדאמבראוא, חתן הה"מ [הרב המגיד] מפק"ק קאזניץ, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל".
בצדו השמאלי של עמוד השער, שתי חתימות של האדמו"ר מגרודז'יסק: " הק' אלימלך אב"ד גראדזיסק"; " הק' אלימלך שפירא...". בדפי הספר חותמות רבות של האדמו"ר: " אלימלך שפירא חוב"ק גראדזיסק". מעבר לעמוד השער חותמות מטושטשות של בניו רבי קלונימוס קלמן [בעל "חובת התלמידים"] ורבי ישעיה שפירא. בדף שלפני השער רישום בעלות עתיק: "זה הספר שייך לאדוני ראש גולת אריאל הרב המאור הגדול", ורישומים בלועזית.
הגאון הקדוש רבי יוסף אונגר אב"ד קוזניץ ואדמו"ר בדומברובה (תק"ס-חשון תרכ"ז), גאון ומקובל נודע. איש אלוקים קדוש. בנו של האדמו"ר רבי מרדכי דוד מדומברובה (תק"ל-תר"ג, תלמידו הגדול של החוזה מלובלין), וחתנו של האדמו"ר רבי משה אליקים בריעה מקוזניץ. בצעירותו זכה להסתופף בצילם של החוזה מלובלין והמגיד מקוזניץ, שבחר בו כחתן לנכדתו. בשנת תקע"ה נתמנה חמיו לאדמו"ר בקוזניץ (על מקום אביו המגיד מקוזניץ, שנפטר בתשרי תקע"ה), ורבי יוסף נתמנה אז לרב העיר קוזניץ, בה כיהן עד שנת תר"ו. [באותה שנה – תקע"ה – גם נתמנה אביו הגאון הקדוש רבי מרדכי דוד לאדמו"ר בדומברובה, לאחר פטירת רבו "החוזה" מלובלין, שנפטר בט' באב תקע"ה]. לאחר פטירת אביו נתמנה למלאות את מקומו כאדמו"ר בעיר דומברובה.
הרב הקדוש רבי אלימלך שפירא מגרודז'יסק (תקפ"ד-תרנ"ב), בנו של האדמו"ר רבי חיים מאיר יחיאל "השרף ממוגלינצא" ונכדם של המגיד מקוזניץ ורבי אלימלך מליז'נסק. מגדולי האדמו"רים והצדיקים בפולין, והשפעתו היתה רבה ברחבי פולין. רבו, רבי ישראל מרוז'ין, ציוה עליו לנהוג באדמורו"ת ולקבל קוויטלאך. [לימים שלח מכתב ארוך לבעל ה"דברי חיים" מצאנז, אודות קדושתם הרבה של רבי ישראל מרוז'ין ובניו הקדושים]. רבים מאדמור"י פולין היו מתלמידיו, המפורסם שבהם הוא רבי יחיאל מאיר הלוי האדמו"ר מאוסטרובצה. ספריו הם "אמרי אלימלך" ו"דברי אלימלך".
לעת זקנתו כשכבר היו לו נכדים רבים (שרבים מהם כיהנו באדמורו"ת, מהם רבי ישראל מגרודז'יסק ורבי ישראל פרלוב "הינוקא" מקרלין), נשא בזיווג שני את בתו של האדמו"ר מחנטשין, שילדה לו את בני-זקוניו רבי קלונימוס קלמן (האדמו"ר מפיאסצ'נה בעל "חובת התלמידים", תרמ"ט-חשון תש"ד, נספה בשואה) ורבי ישעיהו ("האדמו"ר החלוץ", תרנ"א-תש"ה). לאחר פטירתו נהגה אשתו הרבנית חנה ברכה באדמורו"ת, קיבלה פתקאות "קוויטלאך" ואף היתה לבושה בארבע כנפות (אנצ' לחסידות, א', עמ' תרכז). נפטרה בשיבה טובה, בחשון שנת ת"ש.
קכו דף. 22.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. כתמי רטיבות, בעיקר בדפים האחרונים. סימני ופגעי עש בדפים רבים (הדפים עברו שיקום מקצועי במילוי נייר). חותמות. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 311.
העותק של האדמו"ר רבי אלימלך שפירא מגרודז'יסק, ובניו האדמו"רים רבי קלונימוס שפירא מפיאסצ'נה בעל "חובת התלמידים" ורבי ישעיהו שפירא "האדמו"ר החלוץ".
בראש דף השער חתימת יד קדשו: " הק' אלימלך אב"ד גראדזיסק". חותמות רבות בשער ובדפי הספר: " אלימלך שפירא חוב"ק גראדזיסק", וחותמות בניו: " קלונימוס קלמן בהה"ק מוהר"א זצלה"ה שפירא – גראדזיסק"; " ישעי' בהה"ק מוהר"א זצלה"ה שפירא – גראדזיסק".
הרב הקדוש רבי אלימלך שפירא מגרודז'יסק (תקפ"ד-תרנ"ב), בנו של האדמו"ר רבי חיים מאיר יחיאל "השרף ממוגלינצא" ונכדם של המגיד מקוזניץ ורבי אלימלך מליז'נסק. מגדולי האדמו"רים והצדיקים בפולין, והשפעתו היתה רבה ברחבי פולין. רבו, רבי ישראל מרוז'ין, ציוה עליו לנהוג באדמורו"ת ולקבל קוויטלאך. [לימים שלח מכתב ארוך לבעל ה"דברי חיים" מצאנז, אודות קדושתם הרבה של רבי ישראל מרוז'ין ובניו הקדושים]. רבים מאדמור"י פולין היו מתלמידיו, המפורסם שבהם הוא רבי יחיאל מאיר הלוי האדמו"ר מאוסטרובצה. ספריו הם "אמרי אלימלך" ו"דברי אלימלך".
לעת זקנתו כשכבר היו לו נכדים רבים (שרבים מהם כיהנו באדמורו"ת, מהם רבי ישראל מגרודז'יסק ורבי ישראל פרלוב "הינוקא" מקרלין), נשא בזיווג שני את בתו של האדמו"ר מחנטשין, שילדה לו את בני-זקוניו רבי קלונימוס קלמן ורבי ישעיהו (ראה אודותם להלן). לאחר פטירתו נהגה אשתו הרבנית חנה ברכה באדמורו"ת, קיבלה פתקאות "קוויטלאך" ואף היתה לבושה בארבע כנפות (אנצ' לחסידות, א', עמ' תרכז). נפטרה בשיבה טובה, בחשון שנת ת"ש.
בנם, האדמו"ר רבי קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסצ'נה (תרמ"ט-תש"ד), קדוש וטהור, עמקן ומקורי. חתן האדמו"ר רבי ירחמיאל משה הופשטיין מקוז'ניץ. מגדולי ההגות החסידית בתקופת מלחמת העולם השניה ולפניה. בשנת תרס"ט החל לכהן כאדמו"ר בפיאסצ'נה, עיירה סמוכה לוורשא, ומשנת תרע"ג החל לכהן כרב העיירה. בשנת תרפ"ג פתח את ישיבתו "דעת משה" בוורשא, בה השקיע את כל כוחותיו, והתמסר לכל אחד מתלמידיו באופן אישי. מחנך כביר, עם הבנה פסיכולוגית דקה ויכולת חדירה לנפשות תלמידיו. קנה שם עולם בספריו המקוריים: "חובת התלמידים" לבחורים צעירים (וורשא תרצ"ב, ספרו היחיד שנדפס בחייו), "הכשרת האברכים", "מבוא שערים", "דרך המלך", "בני מחשבה טובה" ויומנו האישי "צו וזירוז". בספריו התמזגו באופן מיוחד תורות חב"ד עם תורות קרלין וקוז'ניץ, עמקות מקורית עם רגשות כיסופים בוערים. ספרו המרטיט ביותר הוא ספרו ההיסטורי "אש קודש", ספר נועז שמכיל את דרשותיו שאמר וכתב בשנות הזעם ת"ש-תש"ב בתוככי גטו וורשא. בספרו זה מתוארים בצורה נוגעת ללב, עומק היסורים הנפשיים שעברו יהודים מאמינים כמוהו בתקופה של הסתר פנים כמו בשואה. בשנת תש"ג הטמין את כתביו בכד חלב באדמת הגטו, ונמצאו באורח פלאי בחפירות שנערכו בשטח הגטו מספר שנים לאחר המלחמה. לאחר מרד גטו וורשא גורש האדמו"ר, יחד עם יהודים נוספים שנותרו בחיים, למחנה הריכוז טרווניקי, ליד לובלין, שם נרצח על קידוש ה', בה' חשון תש"ד.
בנם הצעיר – רבי ישעיהו שפירא (תרנ"א-תש"ה), עלה לארץ ישראל בשנת תר"פ ופעל רבות בתנועת ההתיישבות של הפועל המזרחי. השפיע בין חברי התנועה הרבה יראת-שמים בחום חסידי לוהט, ונודע בפי כל בשם "האדמו"ר החלוץ". בשנת תש"ג הגשים משאלת חייו לעבוד כאיכר בנחלתו בכפר פינס. אך השמועות הרעות שבאו מאירופה הכריעוהו ונפטר בגיל צעיר בבית גיסו האדמו"ר רבי חנוך בורשטיין מסוכוטשוב.
[2], ג-פד; לו דף. 23.5 ס"מ. נייר רך. מצב בינוני. כתמים ובלאי. פגעי בלאי ועש רבים, עם פגיעות בטקסט (כל הספר עבר שיקום מקצועי במילוי נייר). חותמות. כריכת עור חדשה.
כתב-יד, ספר תפלה למשה, פירושים על התהלים, מאת הגה"ק רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל – בעל ה"ישמח משה". כתיבת סופר, עם כ-50 הגהות בכתב-יד קדשו של נכדו ותלמידו האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגעט – בעל ה"ייטב לב", אחת מהן חתומה על ידו. [סיגעט, לפני שבט תר"מ 1880].
למעלה ממאה דפים בפורמט גדול, כתובים משני צדיהם (שני טורים בכל עמוד). כתב-יד סופר (יתכן והוא המו"ל רבי משה דוד טייטלבוים), עם כ-50 הגהות בכתב-יד קדשו של בעל ה"ייטב לב". בסיומה של אחת ההגהות מופיעה חתימתו: "נ"ל ייט"ב" [=נראה לי יקותיאל יהודה טייטלבוים] (דף מה/1, ובספר הנדפס, פרק ד פסוק ט).
לפנינו העתקה ראשונה שנעשתה בעת עריכת החיבור "תפילה למשה", שעליה עבר, הגיה ותיקן בעל ה"ייטב לב". ברוב הדפים של העתקה זו הועתקו הפירושים שלא כסדר המזמורים. מעל חלק מהקטעים מופיע הרישום "נעתק", ועל קטעים רבים מופיע הרישום "לא לכתוב". לפנינו עשרות קטעים שלא נדפסו.
ה"ייטב לב" ירש את כל כתבי זקנו ה"ישמח משה" (כתבים שלא היו ערוכים ומוכנים כלל לדפוס) וארגן את העתקתם, סידורם ועריכתם לדפוס, עם הגהותיו והערותיו. בין השנים תר"ט-תרכ"א הוציא לאור את חמשת הכרכים "ישמח משה" על התורה. את מלאכת ההעתקה (מכל הניירות המפוזרים) והעריכה של הספר "תפלה למשה" שלפנינו הטיל ה"ייטב לב" על נכדו הצעיר (בן בתו) רבי משה דוד טייטלבוים, לימים אב"ד לאפאש.
הספר "תפלה למשה" לא נכתב במקור כחיבור שלם בפני עצמו מתחילתו ועד סופו, אלא על גבי ניירות מזדמנים, עליהם כתב המחבר את הרעיונות והחידושים שעלו בדעתו בשעת אמירת תהלים (ראה בהקדמת המו"ל רבי משה דוד טייטלבוים). האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר (בן נינו של המחבר) סיפר, שחלק מפירושי זקנו לתהלים נכתבו על צדם השני של ה"קוויטלאך" שהביאו לו לבקשת ישועה ורחמים (ראה: הרב יוסף משה סופר, "הגאון הקדוש בעל ישמח משה", ברוקלין תשמ"ד, עמ' קס).
הספר נדפס לראשונה בקראקא בשנת תר"מ, עם הקדמה והסכמה קצרה של ה"ייטב לב", והקדמה של נכדו המו"ל רבי משה דוד טייטלבוים. בהקדמותיהם כותבים הסבא והנכד שהכתבים המקוריים היו כתובים בקצרה וברמיזה, ושבמקומות רבים היו צריכים משפטי קישור ופענוח המקורות. על פי המסופר בהקדמותיהם, כל אלו נעשו על ידי ה"ייטב לב". הספר נדפס בשנית, עם הוספות מכתב-יד המחבר, בסוואליווע בשנת תרס"ז, עם הקדמה נוספת של המו"ל רבי משה דוד. מאז נדפס הספר פעמים נוספות. מעיון בכתב-היד שלפנינו רואים את גודל העריכה והמעורבות של ה"ייטב לב" בחיבורו של זקנו ה"ישמח משה".
[4], נב, נב-נו, נט-צג דף (דפים לא רצופים בחלקם. סך הכל 105 דפים, 210 עמודים כתובים). 42 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים, מרביתם במצב טוב. קרעים גדולים ב-19 דפים, עם פגיעה משמעותית בטקסט. בלאי, כתמי רטיבות רבים.
----------------------------------------------- -----------------------------------------
הגאון הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל (תקי"ט-תר"א), אבי שושלות אדמו"רי סיגעט וסאטמר ועוד שושלות חסידיות חשובות. נודע מצעירותו לגאון מופלג, ואף זכה בימי נעוריו לבקר בהיכלו של הגר"א בווילנא ולשוחח עמו בלימוד (הרב יוסף משה סופר, הגאון הקדוש בעל ישמח משה, ברוקלין תשמ"ד, עמ' כה-כו). כיהן ברבנות בשיניווא ובאוהעל. התקרב לחסידות בגיל מבוגר, והיה מתלמידי ה"חוזה מלובלין" וה"אוהב ישראל" הרב מאפטא. משנת תקס"ח, בה נבחר לרב באוהעל, הפיץ את החסידות בארצות הונגריה. התפרסם בדורו למקובל אלוקי ופועל ישועות, ועסק הרבה בנתינת קמיעות. מספריו: שו"ת "השיב משה" בהלכה, "ישמח משה" על תנ"ך ו"תפלה למשה" על תהלים.
האדמו"ר הקדוש רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים (תקס"ח-תרמ"ג), בן רבי אלעזר ניסן טייטלבוים אב"ד סיגעט, וחתן רבי משה דוד אשכנזי – הרב מטולטשווא שעלה לצפת. תלמידו המובהק של אבי-אביו האדמו"ר בעל "ישמח משה" רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, אשר היה מקרבו ביותר וגילה לו גילויים שמימיים מדברים שהתגלו אליו ברוח הקודש. היה גם מתלמידיו של האדמו"ר רבי אשר ישעיה מרופשיץ. בשנת תקצ"ג (בהיותו כבן 25) נתמנה לרב בסטרופקוב, ולאחר פטירת סבו הגדול נתקבל לעלות על מקומו כאב"ד אוהעל. לאחר מכן התמנה לרבנות בגורליץ ולאחר מכן בדרוהוביטש. בשנת תרי"ח עבר לכהן ברבנות סיגעט בירת מחוז מארמארוש והקים ישיבה גדולה, בה למדו בתקופת פריחתה כמאתיים תלמידים. בין תלמידיו שם נודע הגאון רבי שלמה ליב טאבאק בעל "ערך שי" וראב"ד סיגעט. נכדו מעיד כי "היה להם לאב הרחמן ונשאם על כתפיו כאשר ישא האומן את היונק, והשגיח עליהם בפרטיות שילמדו תורה בקדושה ובטהרה". מסיגעט נתפרסם שמו על פני כל הארץ, ואלפי חסידים נהרו אל העיר, ליטול ממנו עצה ותבונה, להתברך ולהיוושע מפיו. נודע בקדושתו הרבה ונכדו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר העיד עליו שמעולם לא פגם בקדושתו. סיפורי מופת רבים מסופרים אודותיו, בהם דברי פלא שהתגלו לו ב"רוח הקודש" ובחכמתו המופלאה. מקובל היה בדורו כמי שיודע את מחשבות העומדים מולו, וסיפורים מופלאים התפרסמו אודות כך. על מצבתו נכתב: "הרב המפורסם שמו נודע בשערים, העמיד תלמידים הגונים וישרים, השאיר אחריו חיבורים יקרים". נודע בספריו: ספר ספר ייטב פנים על המועדים, ספר רב טוב על התורה ושו"ת אבני צדק.
דף כתב-יד, חידושי אגדה, מאת הגה"ק רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל – בעל ה"ישמח משה". כתיבת סופר. עם הגהות בכתב-ידו של נכדו ותלמידו האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגעט – בעל ה"ייטב לב". [ההגהות נכתבו בין השנים תרי"א-תרמ"ג 1851-1883].
דף בפורמט גדול, כתוב משני צדיו (שני טורים בעמוד), העתקה לצורך הדפסה מתוך חידושיו באגדה של בעל ה"ישמח משה". בהם שני חידושים שנתגלו לו בחלום וחידוש על מסכת שבת שלא הופיע בדפוס. עם שתי הגהות בכתב יד קדשו של נכדו בעל ה"ייטב לב". בראש העמוד הראשון נכתב: "לקוטים".
בעמוד השני, בטור השמאלי, הועתק חלום שכתב ה"ישמח משה": "נתגלה לי בחלום שמצוה גדולה לקרב הרחוקים, ר"ל [=רצה לומר] בביאורים על הפליאות...", כלומר, שיש מצוה גדולה לבאר מדרשי פליאה ומדרשים מוקשים ורחוקים מהבנה. בהמשך הוא מוסיף לכתוב בעניין באריכות. בסוף העמוד לאחר העתקת החלום, כותב ה"ייטב לב" בכתב-יד קדשו: "א"ה [=אמר המסדר] כבר העתקתי זה בס'[דר] משפטים, קודם ד"ה [=דבור המתחיל] 'פליאה גדולה', אלא שנחסר שם כמה תיבות בטעות הדפוס, ע"כ אמרתי להעתיקו פה בשלימותו לבל יחסר המזג".
תוכן החלום נדפס בספר "ישמח משה", בפרשת משפטים (דף נה/2, מהדורת למברג תרי"א), אך בכמה שינויי נוסח (כפי שכותב נכדו ה"ייטב לב"). בספר הנדפס, לפני החלום, כותב ה"ייטב לב": "אמר המסדר ראיתי להעתיק פה מה ששמעתי מפי קדשו, וכן נמצא בכתב-יד". דברי החלום והפתיחה שבספר הנדפס נדפסו במהדורות ספר "ישמח משה", וכן בעשרות ספרים שהעתיקו את החלום הנ"ל, על פי הנוסח המשובש, ולא כפי הנוסח המתוקן שלפנינו. כפי הנראה גם דבריו של ה"ייטב לב", אודות חלום זה, הכתובים בדף שלפנינו, לא נדפסו מעולם.
בעמוד הראשון, בטור הימני, הועתק חלום נוסף שכתב ה"ישמח משה", "ביום ב' ר"ח [=ראש חודש] אייר תקנואו [=תקנ"ו] לפ"ק, נרדמתי על הספר ונתגלה לי...". מעל קטע זה מופיע רישום, כפי הנראה אף הוא בכתב-יד קדשו של ה"ייטב לב": "א"ה [=אמר המסדר] הנה מקום אתי להעתיק כאן מה שמצאתי בכת"י קדשו של אאזמ"ו המחבר זצוק"ל הנאות לעניין זה, וזה לשונו".
חלום זה ודברי הפתיחה שלפניו נדפסו בספר "ישמח משה", בפרשת ויצא (דף עב/1, מהדורת למברג תר"ט), אך בשינויי נוסח. בנדפס נכתב: "ב' דר"ח אדר", ובדף שלפנינו נכתב: "אייר". בנדפס נכתב: "נרדמתי על הספ'", ויש שפענחו בטעות: "על הספה", ובדף שלפנינו נכתב: "על הספר".
בעמוד הראשון, בטור השמאלי, מופיע חידוש המתחיל במילים "במס' שבת". כפי הנראה, חידוש זה לא נדפס.
בכתבי ה"ישמח משה" מופיעים חידושים מופלאים רבים שהתגלו לו בחלום. על כך כותב בן נינו רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש בספרו "תהלה למשה": "חזיונותיו וחלומותיו היו נפלאים, ואמר כי חלומותיו המה כענין נבואה, וכמה פעמים דרש דרש משה בחלומו דברים חריפים ושנונים".
האדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם אב"ד שינובה שמע עדות מעניינת מפיו של ה"ישמח משה" בנוגע לביאור מדרשי פליאה. לדבריו, היה מצטער פעמים רבות שאולי ביאוריו החריפים למדרשים מוקשים "אינו תורת אמת ח"ו", ושמא לא לכך התכוונו במדרש. על כך "נתגלה לו מן השמים בחלום, כי אם אומרים בשכל הישר וצח... אז גם אם אינו אמת בזה מקודם... שלא היתה כונת בעל המימרא בזה, עם כל זה נעשה עתה בשמים אמת". עדות זו מובאת בספרו של האדמו"ר בעל ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש, "דברי תורה" (מהדורא שתיתאה, אות לו), שם הוסיף שרבים חשבו שמדובר באותו החלום שהועתק בכתב-היד שלפנינו (בעמוד השני).
ה"ייטב לב" ירש את כל כתבי זקנו ה"ישמח משה", כתבים שלא היו ערוכים ומוכנים לדפוס, והוא זה שהתחיל לארגן את העתקתם, סידורם ועריכתם לדפוס, עם הגהותיו והערותיו. בין השנים תר"ט-תרכ"א הוציא לאור את חמשת הכרכים "ישמח משה" על התורה. על שאר כתבי זקנו הפקיד את חתנו רבי ישראל יעקב יוקל טייטלבוים אב"ד גורליץ, ואת נכדו רבי משה דוד אב"ד לאפאש, שיערכו וידפיסו אותם.
[1] דף. 42 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. נזקי עש בראש הדף, עם פגיעה בטקסט.
----------------------------------------------- ---------------------------------
הגאון הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל (תקי"ט-תר"א), אבי שושלות אדמו"רי סיגעט וסאטמר ועוד שושלות חסידיות חשובות. נודע מצעירותו לגאון מופלג, ואף זכה בימי נעוריו לבקר בהיכלו של הגר"א בווילנא ולשוחח עמו בלימוד (הרב יוסף משה סופר, הגאון הקדוש בעל ישמח משה, ברוקלין תשמ"ד, עמ' כה-כו). כיהן ברבנות בשיניווא ובאוהעל. התקרב לחסידות בגיל מבוגר, והיה מתלמידי ה"חוזה מלובלין" וה"אוהב ישראל" הרב מאפטא. משנת תקס"ח, בה נבחר לרב באוהעל, הפיץ את החסידות בארצות הונגריה. התפרסם בדורו למקובל אלוקי ופועל ישועות, ועסק הרבה בנתינת קמיעות. מספריו: שו"ת "השיב משה" בהלכה, "ישמח משה" על תנ"ך ו"תפלה למשה" על תהלים.
האדמו"ר הקדוש רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים (תקס"ח-תרמ"ג), בן רבי אלעזר ניסן טייטלבוים אב"ד סיגעט, וחתן רבי משה דוד אשכנזי – הרב מטולטשווא שעלה לצפת. תלמידו המובהק של אבי-אביו האדמו"ר בעל "ישמח משה" רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, אשר היה מקרבו ביותר וגילה לו גילויים שמימיים מדברים שהתגלו אליו ברוח הקודש. היה גם מתלמידיו של האדמו"ר רבי אשר ישעיה מרופשיץ. בשנת תקצ"ג (בהיותו כבן 25) נתמנה לרב בסטרופקוב, ולאחר פטירת סבו הגדול נתקבל לעלות על מקומו כאב"ד אוהעל. לאחר מכן התמנה לרבנות בגורליץ ולאחר מכן בדרוהוביטש. בשנת תרי"ח עבר לכהן ברבנות סיגעט בירת מחוז מארמארוש והקים ישיבה גדולה, בה למדו בתקופת פריחתה כמאתיים תלמידים. בין תלמידיו שם נודע הגאון רבי שלמה ליב טאבאק בעל "ערך שי" וראב"ד סיגעט. נכדו מעיד כי "היה להם לאב הרחמן ונשאם על כתפיו כאשר ישא האומן את היונק, והשגיח עליהם בפרטיות שילמדו תורה בקדושה ובטהרה". מסיגעט נתפרסם שמו על פני כל הארץ, ואלפי חסידים נהרו אל העיר, ליטול ממנו עצה ותבונה, להתברך ולהיוושע מפיו. נודע בקדושתו הרבה ונכדו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר העיד עליו שמעולם לא פגם בקדושתו. סיפורי מופת רבים מסופרים אודותיו, בהם דברי פלא שהתגלו לו ב"רוח הקודש" ובחכמתו המופלאה. מקובל היה בדורו כמי שיודע את מחשבות העומדים מולו, וסיפורים מופלאים התפרסמו אודות כך. על מצבתו נכתב: "הרב המפורסם שמו נודע בשערים, העמיד תלמידים הגונים וישרים, השאיר אחריו חיבורים יקרים". נודע בספריו: ספר ספר ייטב פנים על המועדים, ספר רב טוב על התורה ושו"ת אבני צדק.
פריט 131 טור חושן משפט, שני חלקים – פרנקפורט דמיין, תע"ו – העותק של ה"ישמח משה" – הגהות בכתב-יד קדשו
שני חלקים בשני כרכים. מהדורה ראשונה של דרישה ופרישה לחלק חושן משפט.
העותק של הגה"ק רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, בעל ה"ישמח משה", עם הגהות בכתב-יד קדשו.
בכרך הראשון, בדף המגן שלפני השער, רישום המעיד על כך שהספר היה שייך בעבר לבעל ה"ישמח משה": "הספר הזו אשר הי' שייך להגאון הגדול החריף הקדוש החסיד המפורסי' מו"ה משה טייטעלבוים זצ"ל, שייך כעת להרב החריף והבקי, משנתו זך ונקי, צדיק נשגב, המופלג הנגיד והמפור' מו"ה משה נ"י אין באטיאן יע"א" (חתימה של "הק' משה בהר"ש ז"ל מבאטיאן" בדף השער של כרך זה).
בסימן א' מופיעות ארבע הגהות קצרות, על דברי הב"ח והדרישה, בכתב-יד קדשו של הגה"ק רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, בעל ה"ישמח משה".
בשערי שני הכרכים רישומי בעלות משנת תק"ד, מאת "הכותב הקטן ישראל בן הר"ר קאפיל גערבר ז"ל ממנהיים" (מכאן ששני הכרכים הגיעו מאותו מקור, ומסתבר שגם הכרך השני היה שייך ל"ישמח משה"). רישומי בעלות נוספים בשני הכרכים.
ה"ישמח משה" נהג לכתוב הגהות בשולי הגליונות של ספריו הרבים (ראה: הרב יוסף משה סופר, הגאון הקדוש בעל ישמח משה, ברוקלין תשמ"ד, עמ' קעז-קעח). נכדו האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים מעתיק בספרו "ייטב פנים" (מהדורת למברג תרמ"ג, דף קנד/2, אות ד) הגהה שכתב זקנו ה"ישמח משה" בגליון הטור שלו. כמו כן בספרו "ישמח משה" מופיע שהיה לו חיבור בכתב-יד על חושן משפט: "ויתבאר אי"ה בחבורי על חושן משפט סי' רצ"א... עיין שם" (פר' נח, מהדורת למברג תר"ט, דף כה/1).
כרך ראשון: [2], נב, רמב, רמד-רסז דף. חסר דף רמג. כרך שני: [1], קך, קפז דף. 31.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, כתמי רטיבות. קרעים בדפי השער, עם פגיעה קלה במסגרת השער, משוקמים בהדבקת נייר. קרעים בדפים בודדים, חלקם עם פגיעה בטקסט, משוקמים בהדבקת נייר. קרעים עם חסרון בדפי המגן, משוקמים בחלקם בנייר דבק. ההגהה בדף ד/2 קצוצה. חותמות. כריכות עור חדשות.
לפנינו עותק נאה, בעל שוליים רחבים, עם הגהות בכתב-יד שזוהה ככתב-יד קדשו של האדמו"ר הגה"ק רבי מנחם מנדל שניאורסון בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש.
הגהות אלה, הכתובות בשולי העמודים, בהלכות גזילה וגניבה (בסעיפים ד, טו, דפים קנו/1, קנז/2), הן השלמות של קטעים שלמים שהושמטו על ידי הצנזורה.
בשלושת המהדורות הראשונות של שלחן ערוך הרב לא נגעה יד הצנזורה. רק החל מהמהדורה הרביעית (ווארשא תקצ"ח) החלו הצנזורים "לתקן" ולהשמיט קטעים, ואף סעיפים שלמים, מדברי השלחן ערוך. הצנזורה הקפידה במיוחד על ספרי הלכה שקשורים לחלק חושן משפט (ראה על כך בהרחבה: הרב יהושע מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן – ביבליוגרפיה, עמ' לו ואילך).
בעותק שלפנינו חזר ה"צמח צדק" והשלים בכתב-יד קדשו את הנוסח המקורי של הסעיפים, העוסקים בענייני מכס, גזל וטעות עכו"ם, כפי שנדפסו במהדורות הראשונות של שלחן ערוך הרב בשלמותם. כמו כן, ישנם כמה סימוני סוגריים בכתב-ידו של ה"צמח צדק", המקיפים מילים שהתווספו על ידי הצנזורה.
הגאון הקדוש רבי מנחם מנדל שניאורסון, בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש (תקמ"ט-תרכ"ו) – האדמו"ר השלישי לשושלת חב"ד. בן-בתו ותלמידו המובהק של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי "בעל התניא", וחתן דודו "האדמו"ר האמצעי" רבי דוב בער שניאוריו. התייתם בגיל שלש מאמו, ומאז גדל והתחנך כבן-אהוב בבית זקנו בעל התניא, וידו לא משה מתוך ידו שנים רבות. לאחר פטירת חותנו "האדמו"ר האמצעי" בשנת תקפ"ח, החל להנהיג את חסידות חב"ד, אותה הנהיג יותר מ-36 שנים.
בתקופת ה"צמח צדק" גדלה חסידות חב"ד עד שנהפכה לעדה הגדולה ביותר בין יהודי רוסיה. מאות-אלפי יהודים ברחבי בלרוס, ליטא ואוקראינה הלכו לאורו של הצמח צדק ודבקו בו בלב ונפש. מלבד כהונתו כאדמו"ר ומורה דרך לחסידים, היה ה"צמח צדק" מגדולי הפוסקים בדורו. השיב תשובות בהלכה לאלפים (כמחצית מהן אבדו בשריפה הגדולה בשנת תרי"ט. התשובות שנותרו נדפסו בסדרת ספרי השו"ת "צמח צדק", הכוללת למעלה מאלף תשובות שנכתבו לרבנים ודיינים מרחבי ארצות מזרח-אירופה). ה"צמח צדק" גם פרסם את תורת זקנו הגדול בעל התניא, הן באלפי מאמריו שבעל-פה והן בכתיבתו הענפה – בהלכה, בחסידות ובקבלה. הספרים שערך והוציא לאור האדמו"ר ה"צמח צדק" – "תורה אור" ו"לקוטי תורה", סבלו הרבה מידה של הצנזורה הרוסית, ועשרות קטעים הושמטו וצונזרו מהנוסח המקורי שלהם. הקטעים המצונזרים הועתקו על ידי תלמידי ה"צמח צדק" ב"ביכלאך" שלהם, וכן על שולי גליונות עותקי הספרים שלהם. חלק מהם נדפסו במהדורות החדשות של "תורה אור" ו"לקוטי תורה", במדורי ההוספות. ידוע על כרכי "לקוטי תורה" שהיו ברשותו של רבי אליהו יוסף ריבלין, בעל "אהלי יוסף", מחשובי תלמידיו של ה"צמח צדק", ושוליהם מלאים בהעתקות מכתב-ידו של רבו ה"צמח צדק", בהן השמטות צנזורה שעדיין לא נדפסו (ראה הרב יהושע מונדשיין, המסע האחרון, עמ' 143-140, ובהערות).
בעל ה"צמח צדק" היה הדמות הסמכותית לכל ענייני הכלל והפרט של הציבור היהודי במדינות רייסין (רוסיה הלבנה, בלרוס) – "כל שדוך, כל גט, כל מסחר, אך על ידו נגמר. כל ריב עדיו הביאו למשפט. בלי הסכמתו לא לקחה כל עדה רב או שו"ב... כל צרכי בני ישראל היו גלוים וידועים לפניו, משאם ומתנם, חיי משפחתם וחיי חברתם, והוא היה כרוח החיה בכל אפני מעשיהם. הוא היה הקשר אשר על ידו נתקשרו לב רבבות הסרים למשמעתו, והוא נטע בקרבם אהבה אחוה ושלום" (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ – אז"ר, "תולדות משפחת שניאורזאהן", ספר האסיף, תרמ"ט, עמ' 166). בשנת תר"ג שהה חצי שנה בפטרבורג עיר הבירה, יחד עם הגאון רבי איצלה מוואלוז'ין, לצורך אספות ועידה שנערכו מטעם הממשלה הצארית, בהן הוכרעו עניינים ציבוריים גורליים רבים שנגעו ליהודי רוסיה. במהלך האספות עמד בתוקף ובמסירות נפש נגד תכניות המשכילים שחפצו לשנות את סדרי הלימוד והחינוך היהודי.
האדמו"ר ה"צמח צדק" התפרסם בזמנו כאיש אלוקים קדוש, בעל רוח-הקודש ו"פועל ישועות" אשר תפילותיו וברכותיו לא שבו ריקם. נודעו עליו סיפורי-פלא של גילויי רוח הקודש, כאשר בעיניו הצופיות ידע לכוון נשים עגונות כיצד למצוא את בעליהן, חיים או מתים, וע"י כך להתירן מכבלי עגינותן. כמה מסיפורי-פלא אלו נכתבו סמוך לאחר פטירתו ע"י תלמידו רבי יעקב קאדניר בסוף ספרו "ספורים נוראים" (למברג, תרל"ה).
[1], קלג-קסז דף. 22.5 ס"מ. שוליים רחבים. מצב טוב. ההגהות נקצצו מעט בשוליהן ומספר מילים נפגעו. כתמים. חותמת. כריכה חדשה.