ספר צמח ה' לצבי, מאמרי חסידות על התורה, מאת רבי צבי הירש מנדבורנה. [ברדיטשוב, דפוס רבי ישראל ב"ק, תקע"ח 1818 בקירוב]. מהדורה ראשונה.
מחבר הספר, האדמו"ר רבי צבי הירש מנדבורנה (ת"ק-תקס"ב; אנצ' לחסידות, ג', עמ' תרד-תרז), מגדולי הדור השלישי לחסידות. תלמיד המגיד ממזריטש, ותלמידו המובהק של רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, שאמר עליו כי הוא הגדול שבתלמידיו וכי אליהו הנביא חפץ בקרבתו. בין תלמידיו היו רבי מנחם מנדל מקוסוב, רבי צבי הירש מזידישטוב, רבי אברהם דוד מבוטשאטש ועוד. כתב מספר חיבורים, והתפרסם בחיבורו העיקרי "צמח ה' לצבי". ספרו "אלפא ביתא" זכה למהדורות רבות ורבי אליעזר פאפו בעל "פלא יועץ" העתיקו וצירפו לחיבורו.
חתימות רבי מרדכי יהודא ליב שטיינמץ מבורשא, ורישום בעלות שהספר שייך ל"הרבני הנגיד מו"ה אברהם ברוך" [כנראה רבי אברהם ברוך שטיינמץ אבי-אביו של רבי מרדכי יהודה שטיינמץ מבורשא (מרמרוש), ראה חומר מצורף].
הגהות וציונים בדף כה ובדפים נוספים, בכתיבה מאוחרת [המאה ה-20].
[3], כח; א-קב, קד-קלח דף. חסר דף קג. 21 ס"מ. נייר ירקרק. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות כהים. בלאי. קרעים וסימני עש (חלקם משוקמים). רישומים וחתימות. כריכה חדשה מהודרת.
כולל דף [3] עם ההסכמה השלישית והשמטות מפרשיות כי תשא ושמיני, שנמצא רק בחלק מן הטפסים.
תאריך הדפוס ע"פ א' יערי, הדפוס העברי בברדיטשוב, קרית ספר, כא, תש"ד-תש"ה, עמ' 120-121. הקישוט בשער – טס של ספר תורה – סמל הדפוס של רבי ישראל ב"ק.
סטפנסקי חסידות, מס' 500.

ספר מאיר עיני חכמים, מאמרי חסידות עמוקים ומלהיבים על קדושת ימי חנוכה ועל מצוות הדלקת נר חנוכה, מאת רבי מאיר אב"ד קריסטשוב וחודורקוב. שדה-לבן (Bila Tserkva, כיום: אוקראינה), דפוס צבי הירש בן זכריה, [תקפ"ג 1823]. מהדורה ראשונה.
עם הסכמות רבי מרדכי מטשרנוביל ורבי אברהם דב מאווריטש בעל "בת עין" והסכמות נוספות. חלק מאותיות השער נדפסו בדיו אדומה. תוכן הספר: "ביאור מצות הדלקת נרות חנוכה, בעריכתן ונתינות הפתילות וסדר הדלקתן בשמן זית, ומקום עמידתן וזמן הדלקתן... ופירוש מספיק לכל הדינים הנהוגים בשמנת ימי חנוכה... גם הוספנו בו דרוש לפ' שקלים ולפ' זכור, ודרושים לפורים, ודרושים לחתונה ופדיון הבן". רבי מרדכי מטשרנוביל כותב בהסכמתו לספר: "ומובטחני שכל מי שיעיין בדבריו הקדושים, ימצא מרגוע לנפשו ויאירו עיניו ויתלהב לבבו לעבודת הש"י בשכל נפלא בדבריו הקדושים היוצאים מהלב הטהור והקדוש מהרב המחבר". המחבר רבי מאיר היה תלמידו המובהק של רבי זאב וולף מז'יטומיר בעל "אור המאיר", ובהשראת רבו חיבר את ספרו זה. וכך מספרת המסורת החסידית על חיבור הספר שלפנינו: "...הרב רבי מאיר הנ"ל בא פעם אחת לרבו הקדוש רבי זאב וואלף מז'יטומיר ערב חנוכה, וראה את רבו הקדוש עומד ופניו כלפידים, ומנקה את הלעמפיל של חנוכה, כן היה ערך כמה שעות, והרגיש ברבו הקדוש את הכוונות אשר הוא מכוון אז. וכשבא הרב ר' מאיר ז"ל לביתו, חיבר את הספר הנ"ל על חנוכה, דרושים נחמדים בדרך פרד"ס... והיה איש מופת מאד ומקובל גדול" (אמונת צדיקים).
במספר דפים חותמות: רבי "פנחס ראבינאוויטש" – האדמו"ר רבי פנחס רבינוביץ (תרכ"א-תרפ"ו), אדמו"ר בקנטיקוזבה (פלך חרסון). ממלא מקום אביו האדמו"ר מליניץ, רבי יצחק יואל. מתואר כ"גאון עצום בנגליות התורה". חיבורו "עבודת יצחק" על התורה נשאר בכתב-יד. מבניו: רבי יעקב ישראל האדמו"ר מחרסון ורבי מנחם נחום רבינוביץ אב"ד חיפה. בין חתניו: האדמו"רים רבי משה מסטולין ורבי יצחק מסקווירא (ראה אודותיו: אנצ' לחסידות, ג', עמ' תקלט).
[4], א-ב, [2], ז-קיא דף. 19.5 ס"מ. נייר כחלחל. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש. בדף השער ובמספר דפים נוספים כתמים קשים וסימני עש רבים, עם פגיעה בטקסט. בחלק מהדפים הללו הדבקות נייר בשוליים. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 28.
בעיר "שדה לבן" נדפסו פחות מחמשה כותרים עבריים בסך הכול. משמעות שמה המקורי של העיירה, בִּילַה צֶרְקְווַה, היא "כנסיה לבנה". היהודים שינו זאת ל"שדה לבן", ולעתים כונתה ביידיש בלשון סגי-נהור "שווארצע-טומאה" (טומאה שחורה).

ספר תהילים, עם פירוש "נורא תהילות", המלוקט מספרי גדולי החסידות, מאת מחבר לא ידוע; עם סדר מעמדות. [ז'יטומיר, דפוס רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא, נכדי הרב מסלאוויטא, תרכ"ג בקירוב].
החיבור "נורא תהלות" שלפנינו איננו ידוע כיום וזכרו לא מופיע ברשומות הביבליוגרפיות ובקטלוגי הספריות. אזכור יחיד שהצלחנו למצוא הוא בספר "ילקוט דברי חכמים" (ירושלים, תש"ח, בהוצאת אגודת תקנת נר"ן, עמ' קעה; שם מופיע כמקור לאחד הקטעים: "תהלים נורא תהלות בשם לקוטי רמ"ל". ברשימת הספרים שבראש הספר הנ"ל מופיע השם "נורא תהלות" ללא שום פרטים ביבליוגרפיים, להבדיל מהספרים האחרים).
עיקרו של החיבור הוא ליקוט ועריכה של פירושים על תהילים מאת גדולי החסידות וגדולי הדורות; לדוגמה נביא כמה ממראי המקום המצוינים בסופי קטעים מהחיבור: "אוה"מ" [אור המאיר], "דו"ב" [דודאים בשדה, תלמיד הנועם אלימלך, נדפס בלבוב, תרי"ט], "מע"ה" [מעיין החכמה לרבי אשר צבי מאוסטראה], "המגיד מקאזניץ כתב יד", "רב ייבי", "בל"ע" [בינה לעתים], "באמ"ח" [באר מים חיים], "הרב מפולנאה", "ק"ה" [קב הישר], "באר מים", "סדש"ש" [סידורו של שבת], "ליקוטי רמ"ל" [רבי משה ליב מסאסוב, נדפס לראשונה בטשרנוביץ, תרט"ז], "נוא"ל" [נועם אלימלך], "חז"צ" [חזה ציון, לבעל משנת חסידים], "אמ"ט" [אמרות טהורות], "ק"ל" [קדושת לוי], "זא"ז" [זאת זכרון, מהחוזה מלובלין, נדפס לראשונה בלבוב, תרי"א], "אוה"י" [אוהב ישראל], ועוד.
בדפוס של האחים הקדושים רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא בז'יטומיר נדפסו, החל משנת תרי"ח (1858), מספר מהדורות של ספר תהילים. הספר שלפנינו זהה בפרטים רבים למהדורות הללו: גופני האותיות וצורת מספור הדפים; כותרות "שמוש תהילים" בכל הפרקים (לדוגמה, בראש פרק א: "התעוררות רב לעסוק בתורה בלא חטא ואז יהא בטוח שכל מעשה ידיו מצליחים ובהיפך הרשעים"); סדר מעמדות, ופרטים נוספים. מהשוואת עיטורי מסגרת הפתיחה של הפסוק הראשון מתברר בוודאות כי הספר שלפנינו אכן נדפס בז'יטומיר בתקופה הנ"ל (ראה צילומים מצורפים, להשוואה מול המהדורות הנ"ל).
להערכתנו, החיבור נדפס בז'יטומיר בראשית שנות התר"כ [שנת תרכ"ג בקירוב], שכן מובאים בו פירושים מספרים שנדפסו באותן השנים. החיבור המאוחר ביותר שמוזכר בספר שלפנינו הוא הספר "אוהב ישראל" להרב מאפטא, שנדפס לראשונה בז'יטומיר בשנת תרכ"ג (מסתבר שהציטוטים מן הספר נעשו לאחר שהספר הודפס). מאידך, הכותב מביא במספר מקומות דברים בשם "המגיד מקאזניץ בכתב יד", וספרו של המגיד "תהלות ישראל" על תהילים כבר נדפס בשנת תרכ"א בוורשה (פירושי המגיד מקוז'ניץ על תהלים נותרו במשך שנים רבות בכתב יד בלבד, אך לבסוף נדפסו בספר "תהלות ישראל". יתכן שאל המחבר לא הגיע עותק של החיבור המודפס, והוא השתמש בכתב-יד של החיבור שהיה בידו).
העותק שלפנינו חסר בתחילתו, אולם ספר התהילים עצמו נמצא בשלמותו, כולל הדפים של סדר המעמדות בסוף.
[1] דף (כנראה דף ג), ד-קנב דף (חסר דף שער וכנראה גם דף נוסף לאחריו). 18.5 ס"מ. מצב כללי טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי, סימני עש, קרעים קלים, פגמים והדבקות נייר בחלק מהדפים, עם פגיעות קלות בטקסט במספר מקומות. קרעים חסרים גדולים בדף [ג], עם חסרון של כרבע מהטקסט של התפילות "יהי רצון" (דף זה מנותק). רישומים וחותמות. כריכה לא מקורית, פגומה.

שני ספרי יסוד של חסידות חב"ד – ספר לקוטי תורה (מהדורה ראשונה, בארבעה כרכים) וספר תורה אור, עם "הוספות לספר תורה אור" (מהדורה ראשונה של ההוספות):
1. ספר לקוטי תורה, ארבעה חלקים, מאמרי חסידות על חומשים ויקרא-דברים, על המועדים ועל מגילת שיר השירים, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל התניא. ז'יטומיר, דפוס רבי חנינא ליפא, רבי אריה ליב ורבי יהושע העשיל שפירא, נכדי הרב מסלאוויטא, תר"ח 1848. מהדורה ראשונה.
הספר "לקוטי תורה" הוא מספרי היסוד החשובים ביותר של תורת חסידות חב"ד. בספר נדפסו המאמרים שעל החומשים ויקרא-דברים (ועל פרשיות בשלח ופקודי), ואילו המאמרים על החומשים בראשית ושמות נדפסו בספר "תורה אור" (קאפוסט תקצ"ז).
בספר מובאים "דרושים" שאמר בעל התניא בפני הציבור בשבתות ומועדים, וכן "ביאורים" שנאמרו לפני בניו ומספר תלמידים באמצע השבוע, כדי לבאר את מה שאמר ב"דרוש" בשבת. ה"דרושים" עוסקים ברובם בענייני עבודת ה' על פי דרך החסידות, ואילו ה"ביאורים" מבארים ומפשטים מושגים בתורת הקבלה על פי דרך החסידות.
הספר נכתב ונערך על ידי נכדו ותלמידו המובהק של בעל התניא, האדמו"ר ה"צמח צדק". כשליש מהספר מכיל הגהות ומקורות שכתב ה"צמח צדק". הספר הובא לדפוס על ידי בני ה"צמח צדק", האדמו"רים רבי יהודה ליב מקאפוסט ורבי חיים שניאור זלמן מלאדי.
בספר "בית רבי" (ברדיטשוב תרס"ב, א', עמ' 173) נכתב: "אחד מהרבנים [כפי הנראה כוונתו לאדמו"ר ה"מגן אבות" מקאפוסט]... אמר: שדרושים האלו של הלקוטי תורה הוא אות באות כפי שקיבל רבינו [בעל התניא] מהקדוש הרב רבי אברהם [המלאך] בן הרב המגיד [ממזריטש] נשמתו עדן, ובכל אות עומד בו רוח הקודש".
ארבעה כרכים. כרך ראשון (ויקרא): [2], ח; נ דף. כרך שני (במדבר): [1], צו דף. כרך שלישי (דברים): [1], ק דף. כרך רביעי (שיר השירים): [1], ב-ג, ג-נא דף. 27.5-29.5 ס"מ. שוליים רחבים בכרך השלישי והרביעי. מצב משתנה בין הכרכים, טוב-בינוני עד בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בכרך הראשון והשני כתמי רטיבות רבים. קרעים במספר דפים, משוקמים בהדבקות נייר. קרעים בדף השער של הכרך הראשון, עם פגיעה בטקסט ובמסגרת השער, משוקמים בהדבקות נייר. בלאי וקמטים בדף השער של הכרך הראשון ובמספר דפים נוספים. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. הדבקות נייר ונייר-דבק לחיזוק במספר מקומות. רישומים בכתב-יד. כריכות חדשות.
סטפנסקי חסידות, מס' 297.
בכרך ויקרא של לקוטי תורה ישנו דף הסכמות (דף [2]), שלא נרשם במפעל הביבליוגרפיה ולא בסטפנסקי חסידות, ואף אינו מופיע בעותקים אחרים שראינו.
2. ספר תורה אור, מאמרי חסידות על חומשים בראשית ושמות, חנוכה ופורים, עם קונטרס "הוספות לספר תורה אור", מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל התניא. ז'יטומיר, דפוס רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא, נכדי הרב מסלאוויטא, תרכ"ב 1862. מהדורה ראשונה של קונטרס ההוספות.
שני דפי שער בראש הספר (בראשון נדפסו חלק מהאותיות בדיו אדומה). בדף השער השני מובא: "נדפס מחדש בתכלית ההידור, ובהגהות אמתיות ונתקנו בפנים...". שער נפרד ל"הוספות לתורה אור".
בקונטרס ההוספות נוספו 15 מאמרים חדשים של בעל התניא. בעוד שרוב הספר נדפס על פי הנוסח שכתב אחי המחבר רבי יהודה ליב מיאנאוויטש, המאמרים שנדפסו בקונטרס ההוספות הם מכתיבתו של בן המחבר, רבי דוב בער – האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש, כפי שנכתב בדף השער לקונטרס ההוספות.
בספר "בית רבי" (ברדיטשוב תרס"ב, ב', עמ' 34) מובאת מסורת שהמאמרים שנדפסו בקונטרס ההוספות עברו עריכה וקיצור בידי האדמו"ר ה"צמח צדק", חתנו של האדמו"ר האמצעי: "ושמענו שאדמו"ר בעל צ"צ נ"ע תיקנם, היינו שלקח דרושי חותנו רבינו [האדמו"ר האמצעי] הארוכים מאד וקצרם".
קב; כד דף. 26.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. רישומים בכתב-יד. כריכה חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 612.

ספר בני יששכר, מאמרי חסידות וקבלה על מועדי וחודשי השנה, חלק ראשון, על השבת ועל החודשים ניסן-אלול, מאת האדמו"ר רבי צבי אלימלך שפירא אב"ד דינוב. זולקווא, דפוס שאול דוב מאירהאפער, תר"י 1850. מהדורה ראשונה.
לפנינו חלק א' בלבד, על חודשים ניסן-אלול, ובראשו "מאמרי השבתות". חלק ב', ובו מאמרים לחדשים תשרי-אדר, נדפס בלבוב באותה השנה ואינו נמצא לפנינו (במפעל הביבליוגרפיה נכתב כי מאחר שאותיות הדפוס שונות בחלק ב', ומכיוון שישנו עמוד ריק בסוף חלק א', ניתן לשער כי חלק ב' נדפס בנפרד).
מסופר על המחבר שהיה מרגיש קדושה והתעלות מיוחדת בימי החנוכה, ופעם כשרצה לשאול את רבו המובהק, החוזה מלובלין, על פשר הדבר, טרם שהספיק לשאול השיב לו רבו: משבטו של יששכר אתה, ובגלגולך הקדום היית מבית דינם של החשמונאים, לפיכך אתה מרגיש תוספת קדושה בחנוכה. על שם כך קרא את ספרו בשם "בני יששכר". מסופר על ה"דברי חיים" מצאנז, שפעם בראש השנה, לפני תקיעת שופר, הסתגר בחדרו במשך כמה שעות עם הספר "בני יששכר", ולמד בו בדבקות גדולה כהכנה לתקיעת השופר (הקדמת הספר יודעי בינה, מאת רבי אלעזר צבי שפירא, בנו של ה"בני יששכר"; בית שלמה, מהדו' ניו-יורק תשס"ה, עמ' טו; ש"י עגנון, ספר סופר וסיפור, עמ' 457).
הגאון הקדוש האדמו"ר רבי צבי אלימלך לנגזם-שפירא (תקמ"ג-תר"א), מגדולי החסידות המפורסמים, תלמיד מובהק של רבי מנדלי מרימנוב ותלמיד החוזה מלובלין. היה גם תלמידם של ה"אוהב ישראל" מאפטא והמגיד מקוז'ניץ. מגיל צעיר כיהן ברבנות בעיירות שונות בגליציה, וכן ברבנות העיר מונקאטש, אך נודע בעיקר על שם רבנותו בעיר דינוב, בה הוכתר לאדמו"ר בשנת תקע"ה. חיבר עשרות חיבורים בהלכה ובאגדה, בחסידות ובקבלה. חיבורו הנודע הוא הספר הקדוש "בני יששכר". מצאצאיו יצאו שושלות רבות של רבנים ואדמו"רים: דינוב, מונקאטש, בוקאווסק ועוד.
[1], כד; עב דף. ללא החלק השני על חדשים תשרי-ניסן. 23 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות, ובלאי. קרעים וקרעים חסרים בדף השער ובדף שאחריו, עם פגיעה בטקסט ובמסגרת השער, משוקמים במילוי נייר ובהדבקה. קרעים בדפים בודדים נוספים. סימני עש, עם פגיעה בטקסט, משוקמים ברובם במילוי נייר. במספר מקומות חיתוך דפים עם פגיעה בכותרת העמוד. רישומים. כריכה חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 91.