מכתב בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון [מהרש"ם] אב"ד בערזאן (גליציה), שנשלח אל הגאון רבי משה סופר - בנו של הגאון רבי שמעון סופר אב"ד ערלוי. בערזאן, תשרי תרס"ט [1908].
ברכת "גמח"ט" [גמר חתימה טובה לשנה טובה] ותשובה הלכתית בדיני שידוכין. בראש המכתב מקדים המהרש"ם כי "אם אמנם קשה מאד לרשום היום, נתאמצתי למען ידידות מר אביו שליט"א להשיב תיכף". בשולי המכתב, לאחר החתימה, הוא מזכיר את הענבים ששלח לו הרב מערלוי [כנראה לצורך הכנת יין לחג] וכותב: "לא רציתי לעגם נפש מר אביו הג' שליט"א ולהודיעהו כי הענבים ע"י שנתעכבו עד אחר יו"ט כמעט נרקבו כולם וגם נחסר יותר ממחצה - והנשאר לא היה ראוי לאכילה".
המהרש"ם - הגאון רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון (תקצ"ה-תרע"א), מגדולי הפוסקים בדורו, אב"ד פאטיק (זולוטי פוטיק Potok Złoty), יאזלוביץ (Jazłowiec) ובערזאן, היה סמכות תורנית עליונה בגליציה ומחוצה לה. חיבר עשרות חיבורים, מתוכם נדפסו: תשעה חלקי שו"ת מהרש"ם, משפט שלום על חושן משפט, גילוי דעת על הלכות טריפות, דעת תורה על שו"ע, תכלת מרדכי על התורה, ועוד. היה חסיד המקורב לאדמו"רי בעלז, זידיטשוב, סטרטין וטשורטקוב. בהיותו נער רך בשנים ניסו המשכילים להדיחו מדרכי התורה והיראה, אך האדמו"ר רבי מאיר מפרימישלן חזה זאת ברוח קדשו, והזהירו "לבל ילך בדרך איתם". מימי ילדותו ונעוריו עסק בתורה בהתמדה מופלגת, ובדבקות בדרכי התורה והחסידות. לאחר נשואיו נאלץ לפנות למסחר, אך בתקופה זו שישב בחנותו הספיק לחזור ארבע מאות פעמים[!] על ארבעת חלקי שו"ע. לאחר תקופה החל לכהן ברבנות, לאחר שהגאון רבי שלמה קלוגר יצא מגדרו והעניק לו "סמיכה" נלהבת, בכתבו: "...אף שאיני נותן הורמנא לשום אדם מחמת טעם הכמוס עמדי, אך רו"מ אינו צריך להורמנא שלי, ויורה יורה כדת של תורה כאחד מגדולי ישראל המפורסמים, ויוכלו לסמוך עליו בכל מקום...". גם הגאון בעל "מנחת חינוך" כתב לו מכתב הסכמה מעניין: "האברך המחבר מראה נפלאות תורתו ורב כחו ואנו כבר זקננו...". המהרש"ם נחשב פוסק הדור ועמוד ההוראה בגליציה, ואף מרחבי רוסיה-פולין והונגריה פנו אליו בשאלות קשות להכרעה. בהקדמת הספר "תכלת מרדכי" מובאים מעשי-פלא רבים על גילויי-חזון שהראוהו מן השמים, ועל ישועות ורפואות אשר פעל בכח קדשו, אך עיקר פרסומו בא מגדולתו תורה ובהלכה.
דף 21 ס"מ. 21 שורות בכתב-ידו. מצב טוב מאד.
תשובה זו נדפסה בשינויים ובהוספות, בשו"ת מהרש"ם, חלק ד', סימן קנב.

מכתב הנהלת בית החולים "ביקור חולים האספיטאל", בקשר לקניית המגרש ובניית בנין חדש במרכז העיר החדשה, בחתימות חמשת חברי ההנהלה, רבי צבי הירש מונדשיין, רבי פייטיל ברמן, רבי יחיאל מיכל פינס, רבי אשר אליעזר לעווי ורבי נתן יטעקווס. בשולי הדף מכתב רבני ירושלים, עם שורת תאריך (בגימטריה) בכתב-ידו וחתימתו של רבי "חיים ברלין", וחתימות נוספות של רבי שמואל סלאנט (חותמת), רבי "אליקום שלמה שפירא" [ראב"ד איישישוק והורודנא] ורבי "יצחק בלאזער" [הרב מפטרבורג]. ירושלים, אייר תרס"ז [1907].
מכתב נוסף בחתימות ששת חברי בתי הדין האשכנזיים בירושלים: רבי חיים יעקב שפירא [ראב"ד קובנא וראב"ד בי"ד פרושים בירושלים], רבי משה נחום וואלענשטיין, רבי אריה ליב בהרא"ד [הרשלר, רבי לייב דיין], רבי "ליפמאן דוד במהר"י ז"ל" [שוּבַקס, הרב מקוצק, ראב"ד בי"ד החסידים], רבי יוסף יהודה בר"י הלוי ורבי אברהם בן רבי דוד הכהן. ירושלים, סיון תרס"ז [1907].
בית החולים "ביקור חולים" נוסד בירושלים שבין החומות בשנת תרי"ט בערך, והיה מהמוסדות העיקריים של עדת ה"פרושים", בני הישוב האשכנזי בעיר. הקמת בית החולים באה בעקבות ה"חרם" על בתי החולים של המסיון, בהם ניסו נוצרים ומומרים להדיח יהודים מדתם ואמונתם. עם התרחבות היישוב ובניית השכונות החדשות מחוץ לחומות נוצר צורך להגדלת בית החולים, ולבניית הבנין ברחוב הנביאים במרכז העיר.
2 דף, 3 עמ' כתובים, 30 ס"מ. הדף הראשון על נייר מסמכים רשמי של בית החולים. מצב בינוני, בלאי, קרעים והדבקות בקפלי הנייר ובשוליים.

מכתב המלצה בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי מאיר שמחה הכהן בעל "אור שמח". [תרע"ג 1913].
נשלח אל חתנו הגאון רבי אברהם לופטביר, ובו בקשה והמלצה אודות רבי אליהו מרדכי וואלקובסקי "מחבר ספר מערכת התלמוד והפוסקים. הוא איש חכם ובעל נימוס, וראוי לקרבו, ולפי נסיעתו נצרך להתראות עם חכמי פולין וגדוליה. לכן אבקשך מחמדי להיות לעזר בעצה ובהכרות להרב הנ"ל". בסיום המכתב נכתב משפט המסתיר מעט מכאב-ליבו של רבי מאיר שמחה, על כך שבתו היחידה היתה חשוכת בנים: "וד' ישמחנו יחד במהרה - חותנך הדו"ש באהבה, מאיר שמחהכהן" [האות ה' שבחתימה עולה לכאן ולכאן, כלומר "מאיר שמחה הכהן"].
הגאון רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק (תר"ג-תרפ"ו), גדול גאוני ליטא הלמדנית. גאון וצדיק מופלג, מגדולי הדור וממנהיגי יהדות מזרח אירופה לפני השואה. כיהן כארבעים שנה כרבה של דווינסק (דננבורג, לטביה), לצדו של הגאון רבי יוסף רוזין - הרוגוצ'ובר (שכיהן כרב לעדת החסידים בעיר). בזמן רבנותו בדווינסק החל להדפיס את חיבורו המונומנטלי "אור שמח" על הרמב"ם. שלושה חלקים יצאו לאור בחייו, והחלק האחרון נדפס בריגא על ידי רבי מנחם מנדל ז"ק, אב"ד ריגא, שאף ערך והוציא לאור את חיבורו "משך חכמה" על התורה. כבר בדורו נתקבלו ספריו בבתי המדרש ובישיבות כאחד מספרי היסוד החשובים של הלמדנות התורנית, וההתעמקות בפרשנות המקרא, ונדפסו מאז במהדורות רבות. (ידוע כי בספר "משך חכמה" פרשת בחוקותי, צפה רבי מאיר שמחה ברוח קדשו, את חורבן אירופה הממשמש ובא, עקב התקרבות היהודים להשכלת ברלין והתדמותם לאומות העולם).
בתו היחידה נישאה לגאון המופלא רבי אברהם לופטביר (תר"ל בערך-תרע"ח), עילוי-גאוני מגדולי הלמדנים בעיר וורשא. חתנו זה היה חביב עליו כנפשו ובמקומות רבים בכתביו מביא ה"אור שמח" מחידושי תורתו הגאוניים. רבי אברהם נפטר בגיל צעיר (פחות מגיל 50) בלא צאצאים [כשלמרבה הצער, הוא היה בן יחיד לאביו שהיה מעשירי העיר וורשא, ואשתו היתה בת יחידה לאביה האור שמח]. לאחר פטירתו נדפסו התכתבויותיו העמוקות בדברי תורה, עם רֵעוֹ הקרוב הגאון רבי מנחם זמבה, בספר "זרע אברהם" (בילגורייא-וורשא, תר"פ).
דף 21 ס"מ. 10 שורות בכת"י. מצב טוב. קרעים קלים בקפלי הנייר.

אוסף מכתבים ומחברות מארכיונו של הגאון רבי ברוך יוסף פייבלזון, מראשי ישיבת ראדין.
האוסף כולל: · שני מכתבים על גלויות דואר, בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי (מכתב משנת תרצ"א אודות עזרה לתלמידי ישיבת ראדין, ומכתב משנת תרצ"ג אודות טיפול במחלתו הקשה של רבי ברוך יוסף). · שני כרכי מחברות חידושי תורה, בכתב ידו של רבי ברוך יוסף מתקופות שונות (ראשית שנות התר"ע, עד סוף שנות התר"פ). · מכתב מרֵעוֹ רבי יצחק אייזיק שער ראש ישיבת סלבודקה (תוכן מעניין במיוחד, אודות חילוקי-דעות על הנהגת הישיבה בסלבודקה, בשנת תפר"ח 1927-1928). · מכתב מאביו רבי אליהו מאיר פייבלזון, אב"ד קופישוק. · מכתב מגיסו רבי זלמן פרצובסקי (ממלא מקום חותנו ברבנות קופישוק). · מכתב מרבי ברוך יוסף לאביו. · מכתב מרבי שלמה זלמן אויערבך (המלצה ל"כולל ראדין" ביישוב קדימה).
הגאון רבי ברוך יוסף פייבלזון (תרנ"ו-תרצ"ג), בנו של הגאון רבי אליהו מאיר פייבלזון, וחתנו של הגאון רבי נפתלי טרופ - הגרנ"ט. מגיל צעיר נודע כאחד מפארי עולם הישיבות בליטא, מגדולי ישיבת סלבודקה, ומתלמידיו הקרובים של הגאון רבי יצחק יעקב רבינוביץ אב"ד פוניבז' (רבי איצל'ה מפוניבז'). בשנת תרפ"ט נתמנה לר"מ בישיבת ראדין על מקום חותנו הגרנ"ט, והצליח מאד בתפקידו. שיעוריו העמוקים והלמדניים עוררו רוח לימוד סוערת בישיבה, ורבים תלו בו תקוות גדולות להצלחת הישיבה, אך לאחר ארבע שנים חלה ונפטר בגיל 38 בערך. בשנות המלחמה גלתה אשתו עם ילדיו לסיביר, כשחלקם שרדו את המלחמה ועלו לארץ ישראל (אחד מבניו הקים כולל וישיבה בעיר צפת, ואילו אחיו הקים את "כולל ראדין" ביישוב קדימה). כחמישים שנה לאחר פטירתו יצא לאור הספר "ברכת יוסף" (בני ברק, תשמ"ג), ובו נדפסו חלק ניכר מחידושי התורה שבמחברות שלפנינו. בהסכמות הספר ניכרת ההערצה הגדולה של גדולי עולם הישיבות הליטאי לגדלותו של האיש, שהיה אחד מהדמויות להם צפו עתיד מזהיר בעולם ראשי הישיבות. הגאון רבי יעקב קמנצקי כותב עליו: "... שהאיר עיני הלומדים המובהקים בישיבת ראדין, והיה מפורסם בעולם הישיבות כגאון אדיר ומחדש נפלא, ואף שהיה צעיר לימים ונחטף בדמי חייו, היה נחשב כאחד מגדולי ראשי הישיבות בזמנו, וזכורני ימי בחרותו בישיבת סלבודקא, שהבהיל לומדי הישיבה הק' בחריפותו, והיה הבחור הכי מצויין בשעתו...". הגרא"מ שך כותב עליו: "...כי ידוע היה ומפורסם [בדור] לפני המלחמה... כי יודע אני אותו מטל צעירותי עוד משנת תרע"א בלמדו בבחרותו בפוניבז' בקיבוץ של מרנא גאון הדור... רבי איצלה פוניבז'ר, שהיה שמו הולך לפניו, ועכשיו שעיינתי בהכתבים נוכחתי לדעת כי כל דבריו נאמרים בהעמקה וחריפות גם יחד...".
7 מכתבים ו-2 מחברות גדולות (כ-340 עמ' כתובים). גודל ומצב משתנים. כתמים ובלאי-רב.