מגילת אסתר מעוטרת, על קלף, גלולה על ידית כסף. בגדאד, עיראק, אמצע המאה ה-19.
דיו וצבע על קלף; כסף חרוט וחקוק.
3 יריעות קלף. נוסח המגילה נכתב ב-21 עמודות, שביניהן פסי עיטור של פרחים ססגוניים. 19-21 שורות בעמודה.
בתחילת המגילה שלוש עמודות מקדימות, מוקפות מסגרות עם פרחים, ובהן כתובות שונות: בעמודה הראשונה מופיעות הברכות הנאמרות לפני ואחרי קריאת המגילה, ואחריהן: "ארור המן ברוך מרדכי, ארורה זרש ברוכה אסתר, וגם חרבונא זכור לטוב". בעמודה השניה, באותיות רבתי צבועות כחול, מופיע הכיתוב "מגלת אסתר המלכה ומרדכי היהודי". בעמודה השלישית, באותיות רבתי בצבעי ירוק ובורדו, על רקע עיטור צמחי, במסגרת - מופיע הכיתוב "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי", ובמרכז העמודה - "בן יאיר בן שמע בן קיש". מכאן ואילך, לאורך השוליים העליונים והתחתונים, בשולי כל היריעות, באותיות רבתי צבועות כתום, מופיע המשך שושלת היוחסין של מרדכי, ואחריה מופיעה שושלת היוחסין של המן.
גלולה על ידית כסף חרוטה, עם דיסקיות מעוטרות בדגמים צמחיים. מעל הדיסקית העליונה מופיעה דיסקית נוספת, קטנה יותר, עליה חקוק שם הבעלים, R. D. Sassoon.
באוסף פויכטונגר מופיעה מגילה דומה משנת תר"ח [1848]. באוסף שטיגליץ שבמוזיאון ישראל בירושלים מופיעה גם כן מגילה דומה, משנת תרי"ד [1854], שכפי הנראה נכתבה וצוירה בידי יצחק מאיר חיים משה גבאי מבגדאד (זיהוי הכותב נעשה שם על-פי כתב יד של ספר שיר השירים עם עיטורים זהים, מאוסף פרופ' מאיר בניהו).
גובה הקלף: 10.5 ס"מ. אורך הידית: 20 ס"מ. מצב כללי טוב. מעט כתמים. מריחות צבע, בעיקר בטקסט שושלות היוחסין. נתונה בקופסת קרטון מחופה בד ונושאת תויות עם שמו של האספן הנודע דוד סלימאן ששון.
תערוכה: Anglo-Jewish Historical Exhibition, Royal Albert Hall, London, 1887.
ספרות:
1. Catalogue of the Anglo-Jewish Historical Exhibition, Royal Albert Hall, London 1887, Compiled by Joseph Jacobs and Lucien Wolf Illustrated by Frank Haes , לונדון, 1888, פריט מס' 2061 (מצולם).
2. קטלוג "אוסף פויכטונגר, מסורת ואמנות יהודית" מאת ד"ר ישעיהו שחר (הוצאת מוזיאון ישראל, 1971), פריט 417.
3. "אוסף שטיגליץ, יצירות מופת באמנות יהודית", חיה בנז'מין (הוצאת מוזיאון ישראל, 1987), פריט 191.
מקור: אוסף משפחת ששון.

מכתב מ"הגניזה הקהירית", מאת רבי שלמה כהן מאלכסנדריה (מצרים), אל אביו רבי יהודה שישב בפוסטאט (קהיר העתיקה, מצרים), שבט א'תנ"ט לשטרות [ד'תתק"ח 1148]. ערבית-יהודית.
כתב-יד על נייר, בפורמט ארוך וצר. מכתב שלם (עם פגיעות בטקסט), משוקם בהדבקת בד-רשת עדין ובמילוי נייר בשוליים.
מכתב שלם עם תוכן חשוב מאד, מתוארך בגוף המכתב. מן המכתבים החשובים שיצאו מ"הגניזה הקהירית", ובו תיעוד היסטורי יחיד במינו על כיבוש תנועת האלמואחדין בצפון אפריקה ובדרום ספרד ועל חורבן הקהילות היהודיות שבא בעקבותיו.
בגב המכתב רישום הנמען והשולח [מקוטע]: "...את מורינו ורבינו יהודה.... נין הגאונים... עבדו המתפלל לאל בעדו, שלמה כהן, שלום"
[זהותו של הנמען - "מורינו ורבינו יהודה..." - לא נתבררה עדיין, אך מתוכן המכתב נראה כי היה אדם נכבד, ואולי אישיות רבנית חשובה. ראה להלן]. המכתב נפתח בפסוקים שונים ולאחר מכן מאריך הכותב לתאר לאביו את מצבו האישי ופרטים רבים על העסקים האישיים שלו ועל העסקים המשותפים עם אביו. הוא כותב על קנייה ומכירה של סחורות, על חובות ותשלומים לאנשים שונים, ועוד.
לאחר מכן, מופיע קטע ארוך המתחיל במילים: "אמנם מה שאתה רוצה לדעת מידיעות המערב אשר כל שומעיה תצילנה אוזניו", ואחריו מפרט הכותב את שהיה ידוע לו על המאורעות שהתרחשו באותה עת בערי המגרב עם כיבוש האלמואחדין, וזאת על סמך ידיעות מהימנות שהיו בידו ["הודעתיך בזאת לא על פי השמועה כי אם ממי שבא והגיד הודעתיך כזאת"]. בין היתר, הוא מספר על כיבוש העיר תלמסאן בידי כוחותיו של עבד אל מומין אלסוסי, משליטי האלמואחדין, ועל הריגת חלק מיהודי המקום והתאסלמות של האחרים ["ויהרוג כל הנמצאים בה חוץ מאלה שפשעו בהמרת הדת"]. הוא ממשיך ומספר על כיבוש העיר סגלמאסה בעזרת תושבי המקום שהסגירו את העיר לידי אל מומין, וכותב כי לפני כיבוש העיר ברחו ממנה כמאתים יהודים לקצבה שבמרוקו ובהם קרובי משפחתם "דודַי מר יעקב ועבאס ומר יהודה בר מר פרחון ואחיו והם עתה בדרעא, אחרי אשר לקחו מהם כל אשר היה עמם". הוא מוסיף לכתוב כי לאחר כיבוש סגלמאסה ניסה אל מומין לשכנע את היהודים להמיר את דתם במשך שבעה חודשים ["ואחרי בואו העירה אסף את היהודים ויציע להם המרת הדת ויהי מפתה אותם זמן שבעה חדשים והם היו בכל הזמן ההוא מתענים ומתפללים"], ולאחר מכן נרצחו מאה וחמישים יהודים שסרבו להתאסלם והשאר המירו את דתם ["אח"כ בא שר צבא משרי צבאותיו ויבקש מהם כי ימירו דתם וימאנו לקבל ויהרוג מהם על יחוד השם מאה וחמשים איש יהודי, הצור תמים פעלו וגו', והנשארים המירו דתם"]. הוא מזכיר כי רבי יוסף בן עמרם שהיה דיין בסגמלאסה היה מאלו שהמירו את דתם ומכנה אותו "ראשון הפושעים", ובהמשך כותב "קהלות המערב בעונות בגדו כולם זקנים ולא נשאר אף אחד בשם יהודי מבג'איה עד סגלמאסה כי נהרג מי שנהרג והמיר דתו מי שהמיר". בין היתר מופיעים גם פרטים על הכיבושים השונים של האלמואחדין ועל מספרי ההרוגים ["וביום כתבי מכתב זה באה השמועה כי בג'איה נלקחה... וכמו כן בא לרשותו כל חוף הים בשלמות משער אשביליא עד שער טרשושה והמון מהאנדלוסיים שלחו אליו וימליכוהו על הארצות... אמנם בהשתערו על פאס ויכבשנה, הרג בה מאת אלף נפש ובמראכש הרג מאה ועשרים אלף נפש..."].
לפנינו תיעוד יחיד במינו של חורבן הקהילות היהודיות בצפון-אפריקה במאה ה-12, מסוחר יהודי בן התקופה, שכתב את הדברים בעיצומם של המאורעות.
לאחר קטע ארוך זה חוזר הכותב לעסוק בעניינים אישיים וענייני מסחר. במספר מקומות הוא מביע את געגועיו לאביו ומביע את תקוותו שיוכלו להפגש ולהיות יחד. בין היתר הוא גם מזכיר חכם יהודי שהיה תלמידו של הר"י מיגאש ואשר הגיע מסגלמאסה למצרים: "והגיע בימים האלה איש חכם סגלמאסי ושמו יוסף בן מלאל והוא למד אצל בן מיגש, ובידו כתב בן מיגש במנוי ויהי לו דברים עם הרב ולא הצליחו ה' וישאר במצרים כי עשוק הוא והוא נותן לך שלום ומשתוקק אליך ומצטער על אשר לא נועד עמך במצרים..." [הר"י מיגאש נפטר כשבע שנים קודם לכן, בשנת ד'תתק"א, 1141].
בראשית המאה ה-12 קמה בצפון אפריקה תנועת האלמואחדין (אל-מֻוַואחִידוּן, ובתרגום לעברית: המייחדים), שנוסדה ע"י עבדאללה אבן תומארת שהכריז על עצמו כעל משיח מוסלמי, ויצאה למלחמת כיבוש של ערי המגרב מידי השליטים הקודמים - שושלת המוארביטון. בהמשך השתלטו האלמואחדין גם על חבל אנדלוסיה שבחצי האי האיברי. היתה זו תנועה מוסלמית קיצונית שהשליטה בכח החרב את דת האיסלאם בכל מקומות כיבושיה. בכל מקום אליו הגיעו גזרו על ה"בלתי מאמינים" לקבל את דת האסלאם ואם לא - ייהרגו בחרב. הדבר הביא לחורבן עשרות קהילות יהודיות בצפון אפריקה ובדרום ספרד. רבים נרצחו על קידוש השם ואלפים המירו את דתם למראית העין. הראב"ד מתאר את חורבן הקהילות כך: "ואחר פטירת רב יוסף הלוי ז"ל (ר"י מיגאש) היו שני חירום ושמדות על ישראל ויצאו בגלות ממקומותם אשר למות למות, ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי... ואשר לצאת מן הכלל יצא מפני חרב אבן תמורת שיצא לעולם... שגזר להוציא את ישראל מן הכלל ואמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד וכן לא השאיר להם בכל מלכותו שם ושאר במדינת צלא מקצה העולם עד מדינת אלמהדיה...". רבי אברהם אבן עזרא חיבר קינה על חורבן הקהילות, המתחילה במילים "אהה ירד עלי ספרד רע מן השמים, וספוד רב עלי מערב לזאת רפו ידים". בקינה זו מזכיר את שמות הקהילות שנחרבו, ביניהן: "והוי אקרא במצרה על קהלת סגלמאסה ועיר גאונים ונבונים מאורם חושך כיסה", "ועיר מלוכה והנבוכה מראכס המיוחסה", "אהה אפס קהל פאס יום נתנו למשיסה", "ואי חוסן קהלת תלמסן והדרתה נמסה", "וקול ארים בתמרורים עלי סבתה ומכנאסה", "וסות אקרעה עלי דרעה אשר לפנים נתפשה", ועוד.
בעת כתיבת המכתב שלפנינו היה הרמב"ם כבן עשר. בעקבות כיבושי האלמואחדין נאלץ אביו - רבי מימון הדיין, לעזוב עם משפחתו את עירם קורדובה. הם יצאו למסע נדודים שארך כעשר שנים, ולאחריו ניסו להתיישב בעיר פאס, אך גם שם נאלצו לעזוב לאחר חמש שנים בשל רדיפות האלמואחדין, ועשו את דרכם לארץ ישראל, משם הגיע הרמב"ם למצרים. בעקבות מאורעות אלה ותופעת היהודים שנאלצו להתאסלם למראית עין כדי להציל את חייהם, כתב הרמב"ם את "אגרת השמד" הידועה. באגרת זו יצא הרמב"ם להגן על אותם יהודים ותקף בחריפות את דבריו של חכם אלמוני שטען כי דינם של האנוסים כעובדי עבודה זרה וככופרים בכל התורה כולה.
המכתב שלפנינו נקנה ע"י האספן והנגיד ר' דוד ששון. נוסח המכתב בערבית-יהודית פורסם בספר "אהל דוד" (מס' 713) ובמקומות נוספים. חלק מן המכתב [הקטע הנוגע לפרעות האלמואחדין] תורגם לעברית ע"י רבי יעקב משה טולידאנו בעל "נר המערב" [קטע זה פורסם בקובץ מקבציאל, לז, עמ' תרנא-תרנב]. הרב טולידנו משער (שם) כי כותב המכתב הוא רבי שלמה סגן הכהנים שנזכר באגרת תימן להרמב"ם, שנסע ממצרים לתימן.
למכתב שלפנינו צורפה מחברת בכת"י, עם תמלול מלא של המכתב ואחריו תרגומו לעברית והערות הסבר, שנעשה ע"י פרופ' יצחק יחזקאל יהודה, עבור ר' דוד ששון (הציטוטים לעיל הם מתרגומו של פרופ' יהודה).
דף, כתוב משני צדיו. אורך: 50 ס"מ. רוחב: 18 ס"מ. מצב בינוני. כתמים וקרעים. הדף משוקם בהדבקת בד-רשת שקוף, בשני הצדדים, ומילוי נייר בשוליים. נתון בכריכה.
מקור: אוסף משפחת ששון. אהל דוד - מס' 713.

כתב יד, "ספר הקִצִין - לרב ר' משה בר נחמן ז"ל". [ספרד? המאה ה-14/15?].
כתיבה ספרדית בינונית עתיקה [שימוש בכתב זה נעשה כבר בסוף המאה ה-13, ויתכן וגם כתב היד שלפנינו נכתב אז].
כתב-יד שלם, המכיל את החיבור כולו, הידוע יותר בשם "ספר הגאולה" להרמב"ן.
חתימות בעלים בכתיבה איטלקית: "עזרא מפאנו יצ"ו בכ"מ המנוח יצחק ז"ל" [נפטר שס"ח בערך. מחכמי מנטובה וונציה, דודו ורבו של הרמ"ע מפאנו, החזיק ברשותו ספריה גדולה של כתבי יד, בהם העתקות חשובות של קבלת האר"י]; "שמשון כהן מודון יצ"ו" [תל"ט-תפ"ז, מחכמי איטליה, רב במנטובה, בעל "קול מוסר"]; "יורשי כמוה"ר שמואל מפאנו זצ"ל".
תיקונים והגהות, בהם מספר הגהות ארוכות, בכתיבה איטלקית [משני כותבים].
בספר הקִיצִין, או ספר הקץ, ובשמו המפורסם "ספר הגאולה", עוסק הרמב"ן בענייני הגאולה ובחישוב קץ הימים. לפי דעת הרמב"ן בחיבורו זה, בדור שקרוב לאחרית הימים בטל האיסור לחשב קיצין. לדבריו, הסיבה שאמרו "תיפח רוחם של מחשבי קיצין", היתה כי החכמים ידעו את אריכות הקץ "ואינם רוצים שיתגלה פן יהיה זה רפיון בחלישות תקוותם", אבל בימינו אין איסור לחשב את הקץ. נאמן לשיטתו, ניסה הרמב"ן לקבוע את זמן הקץ על פי מספר מקומות בספר דניאל, והגיע למסקנה שבשנת ה'קי"ח (1358) יתגלה משיח בן אפרים, ובשנת ה'קס"ג (1402) יתגלה משיח בן דוד.
[42] עמ'. מצב בינוני. כתמים ובלאי, סימני עש, פגעי רטיבות וקרעים, חלקם משוקמים. בכמה מן הדפים קרעים או פגמים עם פגיעה בטקסט.

קונטרסי דפים ממסכתות בבא קמא ובבא מציעא, שנדפסו בעיר שונצינו, בשנת רמ"ט (1489) על ידי גרשום שונצינו ודוד פיציגטון. המהדורה הראשונה של התלמוד הבבלי שבאה בדפוס.
· 27 דף ממסכת בבא קמא. דף ח מקונטרס יב; דפים א-ח מקונטרס יג; דפים א-ב, ד-ח מקונטרס יד; דפים א-ו מקונטרס טו; דף ח מקונטרס יח; ודפים א-ד מקונטרס יט. מאמצע פרק מרובה, פרק החובל (חסר דף), וחלקים מפרקים הגוזל עצים והגוזל ומאכיל. [מדף עז ע"ב - עד דף צו ע"ב, ומדף קטז ע"ב - עד סוף המסכת - לפי מִספור הדפים במהדורת בומברג, המקובל כיום], עם עמוד ראשון מפסקי תוספות.
· 10 דף ממסכת בבא מציעא. דפים ב-ח מקונטרס ה, ודפים א-ג מקונטרס ו. מאמצע פרק אלו מציאות ועד תחילת פרק המפקיד. [מדף כז - עד דף לה - לפי מִספור הדפים במהדורת בומברג, המקובל כיום].
דפים מן ההדפסה הראשונה של התלמוד שהדפיסו בני משפחת שונצינו, נדירים במיוחד, וזאת מכמה סיבות עיקריות: א. ההדפסה נעשתה בהיחבא עקב חשש המדפיסים מפני השלטונות הנוצריים, וזאת לאחר גזירות האפיפיורים על שריפת התלמוד במאה ה-13 (בשנת ד"א תתקצ"ט - 1239, ובשנת ה'כ"ד - 1264). מסיבה זו אף לא הושלמה הדפסת כל הש"ס ע"י משפחת שונצינו (ראה: רנ"נ רבינוביץ, מאמר על הדפסת התלמוד, עמ' ח-ט). ב. עותקים רבים שנמכרו לספרד ופורטוגל אבדו בעת הגירוש והשמד בשנים רנ"ב-רנ"ז (1492-1497). ג. עותקים רבים נשרפו לאחר מכן בגזירת שריפת התלמוד באיטליה בשנים שי"ג-שי"ד (1553-1554) (ראה: רנ"נ רבינוביץ, שם עמ' טו). ד. עותקים רבים התבלו ואבדו עקב השימוש הרב שנעשה בהם ללימוד התלמוד [מאחר והיתה זו המהדורה היחידה של התלמוד בדפוס במשך עשרות שנים]. מרבית הדפים ששרדו עד ימינו הם בלויים ופגומים, ונדיר למצוא רצף של עשרות דפים במצב סביר, כמו בקונטרסים שלפנינו.
לפנינו קרוב לארבעים דף ממסכתות בבא קמא ובבא מציעא. מסכתות אלה נדפסו בעיר שונצינו, כפי הנראה ע"י גרשום שונצינו (את מסכתות ברכות וביצה שקדמו להן, הדפיס דודו יהושע שלמה ב"ר ישראל נתן שונצינו), בסביבות שנת רמ"ט (1489).
במהדורה זו נקבעו לראשונה "התוספות" כחלק אינטגרלי מדף הגמרא לצד פירוש רש"י (להבדיל מדפוסי ספרד שבהם נדפס רק פירוש רש"י בצד הגמרא. ראה: שם הגדולים, מערכת ספרים, ערך גמרא). גם סוג ה"תוספות" שצורפו לכל מסכת נקבע אז לדורות (ברובם תוספות רבי אליעזר מטוך. על בחירת סוג התוספות לכל מסכת ע"י בני משפחת שונצינו ראה: שם הגדולים לחיד"א, מערכת ספרים, ערך תוספות שאנץ). לעומת זאת, "צורת הדף" (ומספור הדפים) בדפוס זה שונה מהמקובל בימינו, שכן זו נקבעה רק במהדורת בומברג שנדפסה אחריה.
בסוף מסכת בבא קמא שלפנינו, מופיע קולופון המשותף להדפסת מסכת בבא קמא ובבא מציעא יחדיו: "מסכתות אילו שהם בבא קמא ובבא מציעא היגהתים ודקדקתים באופן שידעתי שהם מדוייקות מאד, לבד מבמקומות מועטות שנסתפק לי ועשיתים כאשר היה בספרים שלפני. ובהיות הקונים ממני מסכתות אילו נשתעבדתי להם בשבועה וקנסות לגמרם קודם הפסח, ובסיבת מאורעו’ רעות התמהמהתי בסיומם עד אור לארבעה עשר עם יגון ועמל גדול לא היה לי פנאי להודיע המקומות נסתפקתי בהם כאשר עשיתי במסכתות עשיתי בשכבר, אמנם תדעון שטובות הם מאד מאוד ולא תמצאו בם חסרון אם לא ב בחילוף כ’ וכיוצא בו. נאום דוד בן מהר"ר אלעזר הלוי ס"ל ז"ל" [לפי רנ"נ רבינוביץ המגיה הוא רבי דוד ב"ר אליעזר הלוי פיציגטון, חכם שחי באיטליה במפנה המאות ה-15 וה-16. במפעל הביבליוגרפיה מופיע נוסח קולופון זה בשני שיבושים].
בשולי חלק מהדפים הגהות עתיקות בכתב-יד, עם תיקוני גירסאות בגמרא וברש"י [התיקונים מופיעים במהדורות הבאות של הש"ס, אך אינם נמצאים בנוסח הדפוס של מהדורה זו].
2 פריטים, [37] דף. כ-31 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים, מצב כללי בינוני (חלק מהדפים במצב טוב). כתמים, בלאי וקרעים. בחלק מהדפים קרעים גסים עם פגיעה בטקסט. חתימות בעלים עתיקות "דניאל יצ"ו" "יצחק ביבאמיא" (?).
משפחת שונצינו, משפחה יהודית שבניה היו מראשוני המדפיסים העבריים, נקראה על שם העיר שונצינו (סונצ'ינו) שבצפון איטליה, בה התיישבו בני המשפחה והקימו את בית דפוסם הראשון. שם החלו להעלות את מסכתות התלמוד הבבלי על מזבח הדפוס (במקביל להם החלו להדפיס מספר מסכתות בספרד). המסכת הראשונה, מסכת ברכות, נדפסה בשנת רמ"ד (שנת "גמר"א"). בשל קשיים וצרות שהתרגשו עליהם, נאלצו בני שונצינו לנדוד יחד עם כלי הדפוס, והתגוררו בערים שונות ברחבי איטליה, כשבכל אחת מהן המשיכו במלאכתם והדפיסו ספרים עבריים חשובים.
מקור: אוסף משפחת ששון.
דוד ששון תיארך את שנת ההדפסה 1488. [לפי מפעל הביבליוגרפיה (רשומה מס' 328506): רוב הביבליוגרפים קבעו תאריך הדפסת מסכתות אלו לשנת רמ"ט 1489. פרידמן מאחר את התאריך של שתי המסכתות הללו לשנת ר"נ].

ספר תהלים, "עם שורשים בגליון תהלה לאל עליון". [לייפציג, רצ"ג 1533].
מנוקד, עם שורשי המילים בשולי העמודים. בסוף הספר קולופון "המחוקק... אנטאניאות איש מרגולית".
בכמה עותקים נכרכו בסוף ארבעה דפים נוספים עם תרגום מ"הברית החדשה" (קטע מתוך הבשורה על פי מתיא). העותק שלפנינו נכרך במקור ללא ארבעה דפים אלו, אולי מפני שיועד למכירה ליהודים.
[116] דף. 14.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. רישומים רבים. תו ספר. כריכה מקורית, עם שדרת עור עתיקה. פגמים בכריכה.
הספר העברי הראשון שנדפס בלייפציג. אינו בספריה הלאומית ולמיטב ידיעתנו לא הופיע במכירות פומביות בעבר. במפעל הביבליוגרפיה נרשם עפ"י עותק ספריית שוקן. שם נרשם [80] דף כשלפנינו [116] דף.