מכתב בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון [מהרש"ם] אב"ד בערזאן (גליציה), שנשלח אל הגאון רבי משה סופר - בנו של הגאון רבי שמעון סופר אב"ד ערלוי. בערזאן, תשרי תרס"ט [1908].
ברכת "גמח"ט" [גמר חתימה טובה לשנה טובה] ותשובה הלכתית בדיני שידוכין. בראש המכתב מקדים המהרש"ם כי "אם אמנם קשה מאד לרשום היום, נתאמצתי למען ידידות מר אביו שליט"א להשיב תיכף". בשולי המכתב, לאחר החתימה, הוא מזכיר את הענבים ששלח לו הרב מערלוי [כנראה לצורך הכנת יין לחג] וכותב: "לא רציתי לעגם נפש מר אביו הג' שליט"א ולהודיעהו כי הענבים ע"י שנתעכבו עד אחר יו"ט כמעט נרקבו כולם וגם נחסר יותר ממחצה - והנשאר לא היה ראוי לאכילה".
המהרש"ם - הגאון רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון (תקצ"ה-תרע"א), מגדולי הפוסקים בדורו, אב"ד פאטיק (זולוטי פוטיק Potok Złoty), יאזלוביץ (Jazłowiec) ובערזאן, היה סמכות תורנית עליונה בגליציה ומחוצה לה. חיבר עשרות חיבורים, מתוכם נדפסו: תשעה חלקי שו"ת מהרש"ם, משפט שלום על חושן משפט, גילוי דעת על הלכות טריפות, דעת תורה על שו"ע, תכלת מרדכי על התורה, ועוד. היה חסיד המקורב לאדמו"רי בעלז, זידיטשוב, סטרטין וטשורטקוב. בהיותו נער רך בשנים ניסו המשכילים להדיחו מדרכי התורה והיראה, אך האדמו"ר רבי מאיר מפרימישלן חזה זאת ברוח קדשו, והזהירו "לבל ילך בדרך איתם". מימי ילדותו ונעוריו עסק בתורה בהתמדה מופלגת, ובדבקות בדרכי התורה והחסידות. לאחר נשואיו נאלץ לפנות למסחר, אך בתקופה זו שישב בחנותו הספיק לחזור ארבע מאות פעמים[!] על ארבעת חלקי שו"ע. לאחר תקופה החל לכהן ברבנות, לאחר שהגאון רבי שלמה קלוגר יצא מגדרו והעניק לו "סמיכה" נלהבת, בכתבו: "...אף שאיני נותן הורמנא לשום אדם מחמת טעם הכמוס עמדי, אך רו"מ אינו צריך להורמנא שלי, ויורה יורה כדת של תורה כאחד מגדולי ישראל המפורסמים, ויוכלו לסמוך עליו בכל מקום...". גם הגאון בעל "מנחת חינוך" כתב לו מכתב הסכמה מעניין: "האברך המחבר מראה נפלאות תורתו ורב כחו ואנו כבר זקננו...". המהרש"ם נחשב פוסק הדור ועמוד ההוראה בגליציה, ואף מרחבי רוסיה-פולין והונגריה פנו אליו בשאלות קשות להכרעה. בהקדמת הספר "תכלת מרדכי" מובאים מעשי-פלא רבים על גילויי-חזון שהראוהו מן השמים, ועל ישועות ורפואות אשר פעל בכח קדשו, אך עיקר פרסומו בא מגדולתו תורה ובהלכה.
דף 21 ס"מ. 21 שורות בכתב-ידו. מצב טוב מאד.
תשובה זו נדפסה בשינויים ובהוספות, בשו"ת מהרש"ם, חלק ד', סימן קנב.