שלושה ספרים מאת הסופר החסידי, המשכיל והעיתונאי העברי מיכאל לוי רודקינסון. ברלין ופרשבורג, 1883-1884. 1. "תפלה למשה (מקוצי) או תולדות התפילין וקורותיהן". דפוס דוד לאווי ואברהם בן דוד אלקאלאי, פרשבורג, תרמ"ג (1883). 2. "אבני מילואים, חוברת ראשונה, אבן הראשה". ברלין, תרמ"ד (1884). 3. "לבקר משפט: א) היודענשפיעגעלפראצעס במינסטער; ב) אחוזת הקבר לבעל-היהודיה בברלין". ברלין, תרמ"ד (1884). מיכאל לוי רודקינסון (נולד פרומקין; 1845-1904), יליד רוסיה הלבנה, צאצא למשפחת אדמו"רים ידועה; סופר, מתרגם ומו"ל של העיתונים העבריים "הקול", "הסנגור", "אסיפת חכמים" ועיתונים אחרים; מחבר פורה של ספרים בנושא חסידות וספרים משכיליים, ומחלוצי סוגת הסיפור החסידי. נודע כפולמוסן חריף שהקים לו מתנגדים רבים, הבולט שבהם היה הביבליוגרף אפרים דיינארד. נפטר בניו יורק. אחיו, ישראל דוב פרומקין, היה עורך עתון ה"חבצלת" הירושלמי. גודל ומצב משתנים.

לקט מגוון של ספרים עבריים; בהם ספרי יובל לחוקרים ואישים, ספרים על תולדות עם ישראל, ספרי מחקר בנושא יהדות ועוד. חלקם מלווים תמונות. ארץ ישראל, אירופה וארה"ב. 1892-1940. עברית (מעט פולנית, יידיש וגרמנית). מקצתם נושאים הקדשות בכתב-יד. 1. "לקורות הגזרות על ישראל", מאת חיים יונה גורלנד. חלק שביעי. דפוס אבא דוכנא, אודסה, תרנ"ג (1892). 2. "ר' מרדכי אהרן גינצבורג – תקנ"ו-תר"ז (1795-1846), ספור תולדותיו ופרשת עבודתו בשדה ספרות העברית", בעריכת דוד מגיד. דפוס בעהרמאן ושותפו, סנקט פטרבורג, תרנ"ז (1897). הקדשה בכתב-ידו של המחבר למשורר אבא קונסטנטין שפירא . 3. "אות ברית – תולדות המילה בישראל מימי אברהם אבינו עד היום הזה", מאת שמואל בן צבי כהן. קרקוב, תרס"ג (1903). 4. "חמשים שנות היסטוריה", מאת נרסיס לון, בתרגום אברהם אלמאליח. חלק ראשון. דפוס עזריאל, ירושלים, תרע"ט (1919). הקדשה למנחם אוסישקין בכתב ידו של המתרגם . 5. "העירונים והיהודים בפולין – מסה היסטורי", מאת עזריאל נתן פרנק. הוצאת "המשרד להוצאת ספרות ועתונות שע"י ההסתדרות הציונית בפולין", ורשה, 1921. 6. "תרבות הדרומים", מאת יעקב שמואל צורי. הוצאת "מרכז", ורשה, תרפ"ד (1924). 7. "פרקי זכרונות ואגרות", מאת אחד העם. הוצאת בית אחד העם, תל-אביב, תרצ"א [1931]. 8. "יסוד המשנה ועריכתה", מאת ראובן מרגליות. הוצאת "בית מסחר ספרים עתיקים וחדשים", לבוב, [1933?]. 9. "מנחה לדוד – קובץ מאמרים בחכמת ישראל, מוגש ליובל השבעים של החכם ר' דוד ילין". הוצאת ראובן מס, ירושלים, תרצ"ה [1935]. 10. "זכרון מאיר – ספר היובל להרה"ג... ראש הרבנים בארץ ישראל... יעקב מאיר שליט"א במלאת לו שמונים שנה", בעריכת משה דוד גאון ומאיר לניאדו. דפוס עזריאל, ירושלים, תרצ"ו (1936). 11. "ספר טורוב", בעריכת יצחק זילברשלג ויוחנן טברסקי. הוצאת בית מדרש למורים, בוסטון, תרצ"ח (1938). הקדשה למנחם אוסישקין בכתב ידו של ניסן טורוב . 12. "יהדות פולין – מחזור הרצאות פומביות של מורי האוניברסיטה העברית, הורצו באוניברסיטה בין כ"ז בטבת לי"ז באדר א' ת"ש". דפוס ארץ ישראל, תל-אביב, ת"ש [1940]. מצורף: "זכרון אלבום – צום שלשים נאך דער פטירה פון שלום-עליכם (י אייר – י סיון תרע"ו)" [אלבום זכרון, שלושים לפטירה של שלום עליכם...]. הוצאת "שלום-עליכם פאלקס-פאנד", ניו יורק, [1916]. הקדשה בכתב-ידו של הסופר אשר ביילין, מזכירו של שלום עליכם, ל"מיס ברעניר" (ביידיש). גודל ומצב משתנים.

צווייאונצוואנציק – לידער [22 – שירים], יחיאל פיינער. הוצאת קולטור ליגע, ורשה, תרצ"א, 1931. יידיש. ספר השירים שפרסם יחיאל די-נור (ק. צטניק) בוורשה, לפני מלחמת העולם השנייה, בהיותו בן 22 ("צווייאונצוואנציק לידער; צווייאונצוואנציק יאָרן" = "עשרים ושניים שירים, עשרים ושתיים שנים"). האיור על העטיפה ובעמוד האחרון נעשה בידי האמן יצחק ברוינער. הסופר יחיאל די-נור (לשעבר פיינר, 1909-2001), יליד סוסנוביץ, פולין. החל לכתוב שירה ולפרסמה בכתבי עת ועיתונים טרם המלחמה. משורדי מחנה ההשמדה אושוויץ (שם איבד את כל משפחתו); נודע כאחד הסופרים החשובים שכתבו על השואה ובעקבותיה. די-נור הגיע עם "הבריחה" לישראל דרך איטליה והקדיש את חייו לכתיבה על חוויותיו מהמחנה. במהלך כתיבת ספריו היה די-נור חוזר אל "הפלנטה של אושוויץ", כשהוא מסתגר בחדרו, לבוש בכותונת האסיר שלו ולא מתקלח, ישן או אוכל במשך ימים ארוכים. את ספריו, המתאפיינים בתיאורים קשים במיוחד, פרסם תחת שם העט "ק. צטניק" (המושג "קצטניק" פירושו "אסיר במחנה ריכוז", נגזרת מהמילה הגרמנית Konzetrationslager – מחנה ריכוז), תוך שמירה על אנונימיות מוחלטת, וטשטוש פרטים על זהותו ועל חייו לפני המלחמה. זהותו נחשפה במשפט אייכמן, עת עלה על דוכן העדים. לשאלת התובע גדעון האוזנר "מה הסיבה שבגללה חסית בשם הספרותי 'ק. צטניק'?" השיב די-נור: "אין זה שם ספרותי. אינני רואה את עצמי כסופר הכותב דברי ספרות. זו כרוניקה מתוך הפלנטה אושוויץ. הייתי שם בערך שנתיים. אין הזמן שם כפי שהוא כאן, על-פני כדור הארץ. כל שבר רגע הולך שם על גלגל זמן אחר. ולתושבי פלנטה זו לא היו שֵמות. לא היו להם הורים ולא היו להם ילדים. הם לא לבשו כדרך שלובשים כאן. הם לא נולדו שם ולא הולידו... הם לא חיו לפי החוקים של העולם כאן ולא מתו. השם שלהם היה המספר ק. צטניק". בשנים שלאחר המלחמה, כל אימת שנודע לדי-נור על קיומם של עותקים מספרו "צווייאונצוואנציק", הקפיד להשמידם על ידי שריפתם או על ידי גזירתם. בסוף שנת 1993, במכתב לשלמה גולדברג, מנהל מחלקת ההשאלה בספריה הלאומית בירושלים, כתב די-נור: "בשנת 1953 הודיעו לי בשהותי בניו-יורק ש'הספר' מאת הסופר שהושמד באושוויץ נמצא בספריה הלאומית כמוצג נדיר תחת זכוכית, הלכתי לספריה, הצגתי את תעודת פא"ן [PEN – ארגון בינלאומי של סופרים, עורכים ומשוררים] כסופר מישראל הכותב סיפור-חייו של סופר זה שהושמד, קבלתי את הספר לידי, יצאתי מהספריה, שרפתי את הספר. לפני שלושים שנים בערך, מישהו בתל-אביב מסר לי שבספריה הלאומית בירושלים נמצא 'הספר'. נסעתי לירושלים, התברר שמנהל הספריה... ידע מי אני, לא הייתי זקוק ל'תרמית' כדי לקבל את הספר לידי, יצאתי מהספריה, ושרפתי את 'הספר'. לפני מספר חודשים שמעתי משני סטודנטים, המתחקים אחר קורות-חייו של ק. צטניק, ש'הספר' נמצא בספריה הלאומית בירושלים. וההמשך ידוע [...]. ועוד בקשה לי אליך: כאות ועֵד צרפתי כאן שְאֵרים מתוך 'הספר', אנא, שרוף אותם כמו נשרפו כל [ה]יקר לי ועולמי בקרמטוריון של אושוויץ". בשנת 2011 הוצגו בספריה הלאומית בירושלים שרידי הגזירים של "צווייאונצוואנציק" בתערוכה "טמיר ונדיר – מבחר מאוצרות הספריה הלאומית" (ירושלים, 2011; עמ' 52-53), לצד כתבי יד של הרמב"ם, אייזק ניוטון, מרטין בובר, פרנץ קפקא, ש"י עגנון ופריטים נדירים אחרים. 62, [1] עמ', 11.5X17.5 ס"מ. ללא דף עם דיוקן המחבר. מצב בינוני-טוב. כתמים ופגעי רטיבות. סימני עובש ופטריה. כתמים כהים וקרעים במספר דפים, במקום חיבור הסיכות (הסיכות הוסרו). קרעים בעטיפה הקדמית, בסמוך לשדרה.