חמישה קבצי שירים, תווים וקטעי קריאה, ובהם קובץ שירי פסח ואביב, שנדפסו עבור חיילים יהודים בצבא הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה. מצרים, איטליה ומקומות נוספים, 1943-1944 בקירוב. 1. "שירי פסח ואביב, תכנית ז, ליקט א. [אליהו] גולדנברג". נדפס מטעם משרד הרב הצבאי הראשי למזרח התיכון (בראש העמוד הראשון נדפס מקום ההוצאה: Senior Jewish Chaplain M.E.F. c/o headquarters 17 area M.E.F.). 1943. חמישה דפים (אגודים לחוברת) ובהם שירים לליל הסדר – חלקם לקוחים מן ההגדה של פסח וחלקם מהווי ליל הסדר הארץ-ישראלי. יחד הם מהווים מעין תמצית של ההגדה הלא-מסורתית. מרבית השירים מלווים בתווים לשירה. בהם "הא לחמא עניא", "בצאת ישראל ממצרים", "ראינו עמלנו כעמל הנמלים", "מה יפית האביב", "לך בוא מצרימה" ושתי גרסאות של "חד גדיא". הדפים מאוירים ומעוטרים ברוח החג. [5] דף, 33 ס"מ. מצב טוב. 2-4. שלושה קבצי שירים וקטעי קריאה: • "על יד הפירמידות, שלושה שירים לחיילים עברים במצרים", "הוצא על ידי המחלקה לאמנות ליד הרבנות הצבאית הראשית וועד למען החייל העברי". קהיר. • "תכנית ה', ערב שבת בעירה". ערוכה בידי א. [אליהו] גולדנברג. נדפס מטעם משרד הרב הצבאי הראשי למזרח התיכון, 1944. • "ערב הזמר 'אי שם'". תכנית ו', ערוכה בידי א. [אליהו] גולדנברג. נדפס מטעם משרד הרב הצבאי הראשי למזרח התיכון, 1944. מספר דפים משתנה, 33 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. 5. "לקט שירים לילדי גולה, שי מחילים עברים". הוצאת "החייל העברי – דו-שבועון ליחידת הנהגים 178", איטליה, תש"ד (1944). הקדשה חתומה בידי משה מוסנזון (מתוארכת – אביב תש"ד, איטליה). [1], 105 דף, 15 ס"מ. מצב טוב. דף אחד מנותק.

Special Order of the Day [פקודת יום מיוחדת], כרוז מטעם מפקדת בעלות הברית בזירת הים התיכון במלחמת העולם השנייה. 2 במאי, 1945. אנגלית. פקודת יום מיוחדת מאת הפילדמרשל הבריטי הרולד רופרט אלכסנדר (Harold Rupert Alexander; חתום בדפוס). אלכסנדר מברך את החיילים, המלחים ואנשי צוות האוויר בחילות בעלות הברית בזירת הים התיכון, על ניצחונם במערכה האיטלקית (ביום 2 במאי 1945 נכנעו אחרוני הלוחמים של מדינות הציר על אדמת איטליה). [1] דף, 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים זעירים בשוליים. סימני קיפול וקמטים קלים.

כ-115 גלויות הקשורות לפרשת דרייפוס. הוצאות שונות, צרפת, גרמניה, הולנד ואיטליה, [סוף המאה ה-19 והמאה ה-20]. חלק מהגלויות לא מחולקות. האוסף כולל גלויות מטעם תומכי דרייפוס וגלויות ספורות מטעם מתנגדיו, עם קריקטורות, איורים ותצלומים. בגלויות: דיוקנאות דרייפוס, אמיל זולה, אסטרהזי ודמויות נוספות הקשורות לפרשה; מספר קריקטורות בעלות מאפיינים אנטישמיים; גלויות מצולמות מטקס טיהור שמו של דרייפוס לאחר זיכויו במשפט, ועוד. בתקופת פרשת דרייפוס נדפסו גלויות רבות, עם תצלומים ואיורים המתארים את התפתחות האירועים; חלקן צידדו בדרייפוס וחלקן התנגדו לו. הגלויות זכו לפופולריות רבה והפכו לכלי תעמולה, ולחלק מרכזי בשיח הציבורי סביב הפרשה. כ-115 גלויות (כ-38 מהן היו בשימוש). חלק מהגלויות מופיעות במספר עותקים. מצב משתנה. אלפרד דרייפוס (1859-1935), קצין יהודי בצבא צרפת שהורשע בבגידה על לא עוול בכפו. החשד לזיוף ראיות, עדויות כוזבות והרשעת שווא עורר סערה ציבורית חסרת תקדים בצרפת, שזכתה לימים לכינוי "פרשת דרייפוס". דרייפוס נולד בעיר מילוז שבאלזס, ובהיותו בן 11 חזה בכוחות הצבא הגרמני פולשים לעיר. בעקבות זאת, החליט להיעשות לחייל צרפתי ובשנת 1877 התגייס לצבא. דרייפוס התקבל לקורס קצינים בפונטנבלו, טיפס במעלה סולם הדרגות ובשנת 1893 היה לקצין היהודי היחיד במטה הכללי של צרפת. מעט לאחר כניסתו למטה, חשף השירות החשאי הצרפתי איגרת סודית שהועברה מידיו של קצין צרפתי לידי הגרמנים, ובה סודות צבאיים שמורים ("הבורדרו"). הממסד הצרפתי מיהר להאשים את דרייפוס, הקצין היהודי היחיד במטה, שנלקח למעצר ונחקר בתנאים קשים מבלי שידע במה נאשם (במהלך החקירה, אף הוצע לו ליטול את חייו בידו כדי להציל את כבודו). לאחר משפט צבאי מזורז שהתקיים בדלתיים סגורות, נידון דרייפוס למאסר עולם וגלות ב"אי השדים". בעת טקס שלילת דרגותיו זעק דרייפוס: "חיילים, שוללים דרגותיו של אדם חף מפשע. חיילים, משפילים כבודו של אדם חף מפשע. תחי צרפת! יחי הצבא!" על אף ניסיונותיהן של הרשויות בצרפת להעלים את הפרשה מעין הציבור, דלף סיפורו של דרייפוס לעיתונות וחולל סערה רבתי, שקרעה את צרפת לשני מחנות – תומכי דרייפוס ומתנגדיו. המאבק בין המחנות היה חסר תקדים בהיקפו, ובמהלכו נדפסו אינספור מאמרים, כרזות, גלויות וחומרי תעמולה במטרה להשפיע על דעת הקהל הצרפתית. שיאה של הפרשה הגיע בחודש ינואר 1898, עם פרסום המאמר "אני מאשים" מאת הסופר אמיל זולא, מחשובי הסופרים הצרפתים. המאמר נוסח כמכתב לנשיא צרפת, ויצא במתקפה חסרת תקדים על הממסד הצרפתי, בתי המשפט, הצבא ועשרות מעורבים ואנשי ציבור שנתנו את ידם להפללת דרייפוס. עם פרסום המאמר גלשה הפרשה אל מחוץ לגבולות צרפת; כשהתפרסמה בעיתוני העולם עוררה גל של הפגנות מחאה בבלגיה, אנגליה, איטליה וארה"ב (במספר מקומות, אף נאלצה המשטרה לאבטח את השגרירות הצרפתית). בעקבות הלחץ הגובר החליט נשיא צרפת אמיל לובה להעניק לדרייפוס חנינה מלאה, וביום 19 בספטמבר 1899 חתם על צו החנינה. בשנת 1903, לאחר חילופי שלטון בצרפת, נפתחה חקירה מחודשת נגד כל המעורבים בפרשה, אשר חשפה את ליקויי המשפט והזיופים וזיכתה את דרייפוס מכל אשמה. ב-1906 טוהר שמו של דרייפוס, הוא הוחזר לצבא, והוענק לו אות "אביר לגיון הכבוד הצרפתי".

"Le gens du "Bloc [אנשי ה"בלוק"], מאת הקריקטוריסט האנטישמי "Bruno". חוברות 1-2 (כפי הנראה לא נדפסו חוברות נוספות). הוצאת Librairie Antisemite / Librairie Antijuive, פריז, 1903 ו-1904. צרפתית. שתי חוברות קריקטורות מהסדרה "Le gens du "Bloc – תעמולה ארסית נגד קואליציית השמאל שעלתה לשלטון במהלך פרשת דרייפוס (ה"בלוק"), והביאה, בסופו של דבר, לטיהור שמו וזיכויו המלא. עם קריקטורות אנטישמיות של גיבורי הפרשה – אלפרד דרייפוס, אמיל זולא, ז'אן ז'ורס, רה"מ אמיל קומב, שרי קואליציית ה"בלוק" ואחרים. באחת הקריקטורות נראית דמותו של בנימין זאב הרצל. 1. "Autour du Cabinet – Les gens du "Bloc. הוצאת Librairie Antisemite, פריז, 1903. עם הקדמה מאת אדוארד דרימון (Édouard Drumont, 1844-1917; מייסד העיתון האנטישמי "לה ליברה פארול"), ושיר אנטישמי מאת פרנסואה קופה (François Coppée, 1842-1908). [13] דף (כולל העטיפה הקדמית) 37.5X27.5 ס"מ בקירוב. העטיפה האחורית חסרה. מצב טוב-בינוני. כתמים. מספר קרעים בשוליים. קרעים חסרים קטנים בשלושת הדפים האחרונים (פגיעה קלה בהדפסה). רצועת נייר דבק לאורך השדרה. 2. Chéquards, Pochards, Mouchards – Les gens du "Bloc" (2e Série). הוצאת Librairie Antijuive, פריז, 1904. עם הקדמה מאת הסופר האנטישמי אנרי רושפור (Henri Rochefort, 1831-1913). [14] דף (כולל העטיפה), 37.5X27.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים ופגמים קלים. מספר קרעים. פגמים וקרעים בשולי העטיפה (אחד מהם משוקם באמצעות נייר דבק). קרע לאורך השדרה; דפים מנותקים. בין 1902 ל-1905 משלה בצרפת קואליציית מפלגות שמאל ומרכז שכונתה "הבלוק הרפובליקני" (Le bloc républicain) או "בלוק השמאל" (Le bloc des gauches). בשנים אלה ידעה הרפובליקה השלישית זמנים יציבים ושקטים יחסית: הוחלו רפורמות פרוגרסיביות (ששיאן בחוק להפרדת הדת מן המדינה), נכרתו בריתות חשובות עם רוסיה ובריטניה, והועמקה השליטה בקולוניות, שהביאה לשגשוג כלכלי. היה זה שיאה של התקופה אשר בדיעבד כונתה ה"בל אפוק" (העידן היפה). בין הנושאים המרכזיים שבהם עסקה הקואליציה, היתה גם פרשת דרייפוס, ששריה התעקשו על פתיחתה המחודשת, הקימו וועדת חקירה ולבסוף הביאו לזיכויו של אלפרד דרייפוס. העיסוק המחודש בפרשה הוביל להתעוררות של הימין האנטישמי בצרפת ולהתחזקותו, ובציבוריות הצרפתית קנו להן אחיזה תפיסות אנטישמיות לפיהן הרפובליקה וכלכלתה נשלטות מתחת לפני השטח בידי היהודים, הבונים החופשיים, הפרוטסטנטים וזרים אחרים. שתי החוברות שלפנינו נדפסו מטעם מתנגדי דרייפוס בתקופת פעילותה של הקואליציה, והן מציגות באופן סאטירי וגרוטסקי את הריקבון שפשה, כביכול, בדמוקרטיה הצרפתית, את כוחם העצום והמסואב של בעלי ההון היהודים, את מזימותיהם של הבונים החופשיים, את אלפרד דרייפוס כקונספירטור רב עוצמה, את השפעתם החשאית של הגרמנים על הפוליטיקה הפנימית הצרפתית, ומוטיביים אנטישמיים ואנטי-רפובליקניים אופייניים אחרים.

כרטיס כניסה שהונפק עבור דייל באירוע בו נשא אלברט איינשטיין את נאומו האחרון לפני שעזב את אירופה – "מפגש פרופסור איינשטיין" (Professor Einstein Meeting), באולם אלברט הול בלונדון, 3 באוקטובר 1933. אנגלית. "מפגש פרופסור איינשטיין" נערך חודשים ספורים לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון ועסק בחירות אקדמית ובסכנה הנשקפת לאינטלקטואלים תחת המשטר החדש. באירוע השתתפו אנשי רוח ומדענים מכל רחבי אירופה (בהם זוכי הנובל ארנסט רתרפורד ואוסטן צ'מברלין), ובראשם אלברט איינשטיין, שנשא את נאומו האחרון לפני שעזב את אירופה: " אם ברצוננו להתנגד לכוחות המאיימים לדכא את החירות האקדמית והאישית, אנו מוכרחים לראות בבירור מה עומד על הכף... בלא חירות כזו, לא היו בעולם לא שייקספיר, לא גיתה, לא ניוטון, לא פאראדיי, לא פסטר ולא ליסטר... אלו האנשים החופשיים לבדם, אשר יוצרים את ההמצאות והעבודה האינטלקטואלית שעושות עבורנו, האנשים המודרניים, את החיים ראויים לחיותם ." 11.5X9 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים קלים.