מכירה 83 - חלק א' - פריטים נדירים ומיוחדים
- יד (49) Apply יד filter
- manuscript (49) Apply manuscript filter
- book (40) Apply book filter
- chassid (37) Apply chassid filter
- כתבי (35) Apply כתבי filter
- ספרי (33) Apply ספרי filter
- חסידות (25) Apply חסידות filter
- ומכתבים (20) Apply ומכתבים filter
- letter (20) Apply letter filter
- וכתבי (14) Apply וכתבי filter
- גדולי (12) Apply גדולי filter
- החסידות (12) Apply החסידות filter
- luminari (12) Apply luminari filter
- עתיקים (11) Apply עתיקים filter
- centuri (11) Apply centuri filter
- document (11) Apply document filter
- earli (11) Apply earli filter
- th (11) Apply th filter
- גרפיקה, (10) Apply גרפיקה, filter
- וחפצים (10) Apply וחפצים filter
- אמנות (10) Apply אמנות filter
- גרפיקה (10) Apply גרפיקה filter
- art (10) Apply art filter
- art, (10) Apply art, filter
- ceremoni (10) Apply ceremoni filter
- draw (10) Apply draw filter
- drawings, (10) Apply drawings, filter
- graphic (10) Apply graphic filter
- jewish (10) Apply jewish filter
- object (10) Apply object filter
- various (10) Apply various filter
- וספרי (9) Apply וספרי filter
- בהלכה (8) Apply בהלכה filter
- אסתר (8) Apply אסתר filter
- אישים (8) Apply אישים filter
- במוסיקה (8) Apply במוסיקה filter
- aggadah (8) Apply aggadah filter
- esther (8) Apply esther filter
- halachah (8) Apply halachah filter
- kabbalah (8) Apply kabbalah filter
- kabbalah, (8) Apply kabbalah, filter
- manuscripts, (8) Apply manuscripts, filter
- music (8) Apply music filter
- music, (8) Apply music, filter
- parchment (8) Apply parchment filter
- religion (8) Apply religion filter
- research (8) Apply research filter
- research, (8) Apply research, filter
- scienc (8) Apply scienc filter
- scroll (8) Apply scroll filter
האוסף כולל:
• עשרה מכתבים מאת ססיל רות (כתובים ביד או מודפסים במכונת כתיבה, חתומים בחתימת-ידו) ומעל ל-60 מכתבים מאת אשתו איירין (מחציתם נשלחו לאחר פטירתו). המכתבים נשלחו אל ידידם האספן והחוקר עזרא גורודצקי בירושלים, ועוסקים ברובם בעניינים אישיים.
• מחזור תפילות ליום כיפור (ניו-יורק, 1939), חתום בחתימת ידו של ססיל רות (בעברית ובאנגלית).
• סידור לשבת ויום טוב (ניו-יורק, 1960), עם הקדשת העורך והמתרגם, הרב דוד די סולה פול (1885-1970), רב בית-הכנסת והקהילה הפורטוגזית "שארית ישראל" בניו-יורק.
• כמאה חוברות ותדפיסים מאת ססיל רות או בעריכתו, וכן עיתונים וכתבי עת הכוללים מאמרים פרי עטו, שעוסקים ברובם בהיסטוריה של העם היהודי, בהם: The Jew as a European (עם הקדשה חתומה); of Cecil Roth Handlist of Hebrew manuscripts... in the collection (1950); ארבעה גיליונות של "עתון האשה העבריה" (The Jewish woman's review), עם מאמרים פרי עטו (לונדון, 1950); "הגדת אוקספורד" (The Cecil Roth Oxford Haggadah. ניו-יורק, 1963); "הגדת יהודי סין" (ניו-יורק, 1967); "חוברת זכרון לקהילת פרנקפורט ע"נ מיין" (ירושלים, 1965); ועוד.
• תו ספר של ססיל רות ("מספרי בצלאל מן האדומים Ex Libris Cecil Roth"), בעיצוב האמן היהודי יליד גרמניה הרמן פכנבאך (Hermann Fechenbach). שבעה עותקים.
• תצלום של ססיל רות בחדרו באוניברסיטת אוקספורד, ממוסגר יחד עם כרטיס ביקור שלו, חתום בעברית ובאנגלית.
• מכתב מאת ססיל רות (מודפס; חתום ביד), בעניין אוסף כתובות, מגילות אסתר ופריטי יודאיקה אחרים שבבעלותו, נשלח אל רב בית הכנסת "בית צדק" (Beth Tzedec) בטורונטו, רבי סטוארט רוזנברג (Stuart Rosenberg, 1922-1990). ירושלים, יולי 1966.
• כרטיס ביקור של ססיל רות (רח' בלפור בירושלים).
• הזמנה לביתם של ססיל ואיירין רות בירושלים, לצפות בציור-דיוקן של ה"בעל שם מלונדון" (הרב והמקובל חיים שמואל יעקב פאלק, 1708-1782), מאת הצייר האנגלי John Singleton Copley. מודפסת בעברית ובאנגלית, עם הוספה בכתב-ידו של רות באנגלית.
• חוברת תפילה (A memorial service) לזכרו של ססיל רות, בהוצאת בית הכנסת של קהילות יוצאי ספרד ופרטוגל בוויס-מרקס (Bevis Marks) בלונדון (1970).
• ביוגרפיה של ססיל רות (Cecil Roth, Historian Without Tears: A Memoir), מאת איירין רות (ניו-יורק, 1982). עם הקדשה חתומה מאת איירין בדף השער.
• פתקים ופיסות נייר עם רישומים בכתב ידו של רות, מעטפות, כרטיסים, גזרי עיתונים, ופריטים רבים נוספים.
מצורפים: • תיק מסמכים שהיה שייך לססיל רות (עשוי עור, שמו מוטבע בשוליים, באותיות מוזהבות). • כ-30 מכתבים מאת עזרא גורודצקי, אל ססיל ואיירין רות. • פריטי נייר נוספים.
פרופסור ססיל (בצלאל) רות (1899-1970), מגדולי חוקרי ההיסטוריה היהודית והעורך הראשי של "אנציקלופדיה יודאיקה". נולד בלונדון וקיבל חינוך יהודי מסורתי. נישא לאיירין רוזלינד לבית דיוויס (Irene Rosalind Davis). למד באוניברסיטת אוקספורד, וסיים בה את עבודת הדוקטורט שלו בשנת 1924. כיהן כפרופסור למדעי היהדות באוניברסיטת אוקספורד בשנים 1939-1964, במהלכן פרסם מאות מאמרים ועשרות ספרים שתורגמו לשפות רבות. מחקריו עסקו בתולדות יהדות איטליה ויהדות אנגליה, בהיסטוריה היהודית בתקופת ימי הביניים ובראשית העת החדשה, באמנות, ביבליוגרפיה והיסטוריוסופיה יהודית. היה חבר ה"אגודה ההיסטורית המלכותית" וה"אגודה המלכותית לספרות". היה אספן יודאיקה נלהב ונודע באוסף האמנות העשיר שהיה ברשותו. בשנת 1964, לאחר פרישתו מאוניברסיטת אוקספורד, ולאחר שהוזמן לשמש כפרופסור אורח במחלקה להיסטוריה יהודית באוניברסיטת בר אילן, עלה רות לישראל והשתקע בירושלים (הזמנתו לאוניברסיטת בר אילן עוררה התנגדות בקרב גורמים דתיים שטענו כי פגע בכתביו במסורת ישראל). נפטר בשנת 1970 ובהלווייתו השתתפו ראשי המדינה, ובהם נשיא המדינה זלמן שזר, הראשון לציון הרב יצחק ניסים, ואחרים. אחיו הוא חיים יהודה (ליאון) רות (1896-1963), פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת מנצ'סטר.
כ-250 פריטים. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.
אוסף מכתבים בכתב-יד, הספד על זלמן שוקן וטיוטת-סיפור ששלח ש"י עגנון לסופרים, עורכים ואנשי שם. שנות ה-30 עד שנות ה-60.
באוסף שלפנינו מכתבים בכתב-ידו של עגנון, ממוענים לבנימין תמוז, דוד ילין והרב קורט וילהלם; כתובים בלשונו הייחודית של עגנון, וכוללים, בין היתר, שורות שיר מחורזות לדוד ילין, דברי תלונה חריפים על גניבות ספרותיות ("כל אלה שקוראים את עצמם עגנון ואינם ממשפחתי"), בקשה לסיוע בהגהה ("הצילני מן השגיאות") ופניות בנושאים ספרותיים. לצדם, הספד על זלמן שוקן ששלח עגנון לעיתון "הארץ" (מודפס במכונת כתיבה וחתום בידי עגנון) וטיוטה לסיפור הילדים "סיפור נאה מסידור תפילתי" (מודפסת; נשלחה להגהה אל הסופר בנימין תמוז).
1. מכתב קצר בכתב ידו של עגנון, ממוען לדוד ילין. רובו מחורז וכתוב בכתב מרובע נאה: "להחכם המצוין במעלות ובמדות / בשירת שפת קדש ובתורת אל חי / אשר הביאני אל גן המשלים והחידות / ופריו מתוק לחכי עד בלי די / על כן אודה לשמו – עגנון ש"י. [שנות ה-30?]. [1] דף.
2. מכתב בכתב ידו ובחתימתו של עגנון, כתוב על נייר המכתבים הרשמי שלו; ממוען לרב הראשי של שטוקהולם, ד"ר קורט וילהלם (1900-1965). במכתב מספר עגנון שהסופר בנימין תמוז עתיד לבקר בשטוקהולם ומציע שבתמורה לדברים שיספר לו על ארץ ישראל, יהיה לו הרב "למורה דרך רוחני בשטוקהולם ובכל מלכות שוודיה". תש"י (1950). [1] דף. מצורפת המעטפה המקורית.
3-4. טיוטת סיפור הילדים "סיפור נאה מסידור תפילתי" פרי עטו של עגנון (ראה אור בשנות ה-30); מודפסת במכונת כתיבה, עם מחיקות, תיקונים והוספות בכתב-יד (ככל הנראה בכתב-ידו של בנימין תמוז).
מצורף מכתב מעגנון לבנימין תמוז (מודפס במכונת כתיבה וחתום בחתימת ידו של עגנון): "לא מצאתי את ידי בתוך האותיות הקטנות ובתוך השגיאות המרובות, על כן ישבתי וכתבתי את רוב הדברים במכונת כתיבה שאיני רגיל בזה, ואתה בטובך שבקי אתה בהגהות ורגיל אתה לסבול עולם של סופרים, קח לך קצת סבלנות לשם הגהת המאמר והצילני מן השגיאות". תשי"ה (1955). 10 דף + [1] דף.
5. מכתב בכתב ידו ובחתימתו של עגנון, ממוען לבנימין תמוז. המכתב עוסק בענייניים ספרותיים שונים. תשי"ח (1958). [1] דף. מצורפת המעטפה המקורית.
6. מכתב בכתב ידו ובחתימתו של עגנון: "דוקטור יקר, הנה לפניך סיפורי לגיליון של ראש השנה. סיפור זה כבר נדפס בהארץ לפני חצי דור... הכינותי את הסיפור הזה ל'מולד', אבל מפני שאין לי סיפור אחר מן המוכן שלחתי לך את זה. ואתה עשה כרצונך. לא אראה עצמי נעלב אם אתה או מר שוקן מחזירים לי את הסיפור..." (הנמען הוא כפי הנראה ד"ר יעקב הורוביץ, עורך מוסף הספרות של עיתון "הארץ"). תשי"ט (1959). [3] דף (נגזרו ממעטפות).
7-8. הספד שנשא עגנון על שלמה זלמן שוקן ("פרשת חייו מופת היא לכח של האדם הישראלי"), מודפס במכונת כתיבה (עם כמה תיקונים והנחיות לדפוס בכתב-יד), חתום בידי עגנון בעפרון.
ההספד נשלח לעיתון "הארץ"; מצורף המכתב ששלח עמו עגנון למו"ל ועורך העיתון, גרשום שוקן, בנו של שלמה זלמן (מודפס במכונת כתיבה וחתום בחתימת ידו של עגנון). תש"כ (1960). [3] דף + [1] דף.
9. מכתב בכתב ידו ובחתימתו של עגנון, ממוען לבנימין תמוז. תשכ"ב (1962). במכתבו מתלונן עגנון על גניבות ספרותיות מספרו "ימים נוראים": "קובץ אני על יד על יד מה שמושכים מתוך ספרי ימים נוראים ומאמצים את הדברים כאילו עבדו עפ"י מקורות שונים ומכנרים אותם בכנורם לפי צביונם...". בסוף המכתב כותב: "הארכיון שלי כבר מלא משל חכמים וסופרים ומשל ספרים שלמים כגון ספר המועדים וכיוצא בם. לא יאבה ה' סלוח להם... ולכל אלה שקוראים את עצמם עגנון ואינם ממשפחתי". [1] דף. מצורפת המעטפה המקורית.
10. מכתב בכתב ידו ובחתימתו של עגנון, ממוען לבנימין תמוז: "זה קרוב לשנה מבקש אני את כתבתה של מרגלית בניה [הסופרת Margaret Benaya]. אלף אנשים הבטיחו לי להמציא לי את כתבתה וכדרך אנשי זמננו אף אחד מהם לא קיים את הבטחתו. רוצה אני לכתוב לה על ספרה... כתוב אתה לה את דברי [...] הרי לא ניתן כתב ידי לקריאה". תשכ"ה (1964). [3] דף. מצורפת המעטפה המקורית.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.
שלמה זלמן שוקן (1877-1959), מייסד הוצאת "שוקן" ומו"ל עיתון "הארץ", היה מהדמויות המשפיעות ביותר בעיצוב פני התרבות העברית בארץ ישראל. לאורך חייו פרש את חסותו על כמה מגדולי הרוח של התרבות העברית המתחדשת – בהם גרשום שלום ומרטין בובר, אולם האהוב עליו מכל בני טיפוחיו היה הסופר ש"י עגנון, ששוקן ליווה בכל צעדיו, דאג לרווחתו הכלכלית והוציא לאור את ספריו.
שוקן פעל ללא ליאות לפרסום שמו של עגנון ברחבי העולם, ועוד לפני מלחמת העולם השנייה הקים שדולה במטרה להציג את מועמדותו לפרס נובל לספרות. הרושם העז שהותיר הרומן "תמול שלשום" (1945) נתן רוח גבית למאמצים, ולאחר פרסומו הצליח שוקן לצרף לשדולה את הרב ד"ר מרדכי אהרנפרייז, רבה הראשי של שטוקהולם. איש מפתח נוסף בקמפיין למען עגנון היה הרב ד"ר קורט וילהלם, אף הוא מעובדי ספריית שוקן, שלאחר פטירתו של הרב אהרנפרייז נעשה לרב הראשי של שטוקהולם בעצמו. שוקן ביקש מווילהלם לרכז את החומר הדרוש ולתאם את כל הפעילויות ההכרחיות לקראת הגשת המועמדות, והלה הזמין את עגנון בשנת 1951 לביקור בשוודיה, פירסם את דבר הביקור בעיתונות, והפגיש את עגנון עם אנשי תרבות ועם ראשי הקהילה היהודית, בתקווה לבסס בשוודיה את ההכרה בגדולתו של עגנון. זאת לצד מאמציהם של שלמה זלמן שוקן (ומאוחר יותר גם של בנו, גרשום שוקן) בתרגום והפצת כתבי עגנון ברחבי העולם, בדגש על גרמניה, ארצות הברית ושוודיה.
המאמצים הרבים נשאו פרי רק כעבור שנים אחדות, עם זכייתו של עגנון בפרס (לצד המשוררת נלי זק"ש) בשנת 1966, לאחר פטירתם של קורט וילהלם ושלמה זלמן שוקן.
מחקר מקיף בנושא ארץ ישראל וההיסטוריה שלה, על-פי התנ"ך והברית החדשה, מאת איש הכנסייה האנגלית, ההיסטוריון והסופר תומאס פולר (1608-1661).
בספר 30 לוחות תחריט (רובם כפולים): תחריט-שער ותחריט המציג שלטי אצולה; מפה גדולה, מקופלת, של ארץ ישראל; מפה של ירושלים ומפות של נחלות שנים-עשר השבטים; ולוחות תרשימים ואיורים המציגים את בית המקדש, ועוד.
פולר התבסס על מפות אדריכום, עליהן הוסיף איורים ועיטורים רבים. על המפות מופיעים שלטי אצולה והקדשות לפטרונים ונדבנים שסייעו לפולר בהוצאת הספר.
[8], 434 (יותר מ-434 עמ'. מספור דפים משובש), [1], 202, [17] עמ'. 30 לוחות תחריט (רוב לוחות התחריט נכללים במספר העמודים), 33.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. פגמים קלים. כתמים וקרעים במפת ארץ ישראל. קרעים, בהם קרעים חסרים, בכמה תחריטים נוספים (משוקמים בהדבקת נייר). כריכה חדשה, בה שולבו חלקים מהכריכה המקורית; פגומה (עם קרעים וקילופים).
שמונה כרכים מתוך המהדורה הראשונה של פרסומי משלחת הקרן לחקר ארץ ישראל בראשות קלוד קונדר והרויישו קיצ'נר ("סקר ארץ ישראל המערבית"), ומהדורה מיוחדת של מפת הסקר עם סימון אתרים הנזכרים במקרא, בספרים החיצוניים ובכתבי יוספוס פלביוס. הוצאת ועד הקרן לחקר ארץ ישראל (The committee of the Palestine Exploration Fund), לונדון, 1881-1888. אנגלית, מעט ערבית, עברית ושפות נוספות.
"סקר ארץ ישראל המערבית" (Survey of Western Palestine) נערך בין השנים 1872-1877 בידי משלחת חוקרים, מודדים ואנשי צבא בריטיים, אשר הצליחו, לראשונה בתולדות הארץ, למדוד אותה מקצה עד קצה על פי שיטות מדידה מודרניות. בעקבות הסקר, פורסמה בשנת 1880 "מפת הקרן לחקר ארץ ישראל" - מהמפות החשובות בתולדות הקרטוגרפיה של ארץ ישראל (הנחשבת לאם המפות המודרניות של הארץ), ובעקבותיה שורה של כרכי מחקר המפרטים את ממצאי המשלחת: שלושה כרכים המפרטים כל יישוב, נהר, מבנה או גבעה שזיהתה המשלחת; כרך מיוחד שהוקדש לירושלים; סקירה מפורטת של עולם החי והצומח; סקר מפורט של אלפי שמות מקום ערביים ועוד. מרבית הכרכים כללו איורים רבים, מפות, ותרשימים (על גבי לוחות נפרדים או בגוף הטקסט), שחלקם נצבעו ביד.
לפנינו שמונה כרכים מתוך המהדורה הראשונה, הכוללים לוחות הדפס ואיורים רבים, חלקם צבועים ביד (בשבעה כרכים מופיעה תווית ה"special edition"; התוויות חתומות בחתימת ידו של ראש הוועד הפועל של הקרן, James Glaisher ומצוין עליהן מספר העותק – 234), וכן עותק ממהדורה מיוחדת של מפת הסקר.
1-3. Memoirs of the Topography, Orography, Hydrography, and Archaeology, מאת C.R. Conder ו-H. H. Kitchener. שלושה כרכים המפרטים את ממצאי המשלחת.
כרך א' - Galilee (הגליל): X, 420 עמ' + [30] לוחות (אחד מקופל); כרך ב - Samaria (השומרון): [1], vii, 455 עמ' + [22] לוחות; כרך ג - Judaea (יהודה): vii, 450 עמ' + [21] לוחות.
4. Arabic and English Name Lists, רשימה של אלפי שמות מקום, אתרים וכתובות בערבית שאספה המשלחת, עם תעתיק לאנגלית והסברים מאת E.H. Palmer.
1881.
[1], v, 438 עמ'.
5. Special Papers on Topography, Archaeology, Manners and Customs, Etc., מאת Charles Wilson ומחברים נוספים. 1881.
vii, [1], 362 עמ'.
6. Jerusalem, מאת C. Warren ו-C.R. Conder. כרך המוקדש לסקירת ירושלים. 1884.
vii [צ"ל ix], 542 עמ' + [10] לוחות (לוח אחד חסר).
7. The Fauna and Flora of Palestine, מאת Henry Baker Tristram. כרך המוקדש לסקירת החי והצומח. 1884.
xxii, 455 עמ' + xx לוחות (13 מהם צבועים ביד).
8. A General Index, מאת C. Stewardson.
1888.
[2], 164, [2] עמ'.
שמונה כרכים, 28 ס"מ בקירוב. מצב משתנה.
• מצורף כרך פרסומים נוסף של המשלחת, ממהדורה שניה (הכרך חסר בסט שלפנינו): Memoir on the geology of Arabia Petrae, Palestine and adjoining, districts, מאת Edward Hull.
1889.
9. מהדורה מקראית של מפת הסקר: Map of western Palestine, from surveys conducted for the Committee of the Palestine Exploration Fund … Special edition, illustrating the Old Testament, Apocrypha and Josephus. דפוסStanford's Geographical Establishment, לונדון, 1882.
מפת הסקר עם סימון אתרים הנזכרים במקרא, בספרים החיצוניים ובכתבי יוספוס פלביוס
מפה גדולה: 158X95 ס"מ בקירוב (מחולקת ל-30 חלקים נפרדים), מוצמדת לבד, מקופלת ונתונה בנרתיק מקורי. מצב טוב. כתמים קלים. פגמים בנרתיק.
"ספר ברקאי כולל שירים על ישראל, ועל ישוב ארץ-ישראל, ועל המושבות, אשר שר המשורר המליץ הנודע על אדמת ארץ ישראל, נפתלי הערץ אימבער". דפוס מ. מיוחס, ירושלים, תרמ"ו [1886]. עברית ומעט גרמנית.
ספר שיריו הראשון של נפתלי הרץ אימבר (1856-1909), הכולל לראשונה בדפוס את שירו "תקוותנו", שהיה ל"התקווה", המנון התנועה הציונית ומדינת ישראל. עותק שהקדיש אימבר ל"מחיה השפה העברית", אליעזר בן-יהודה.
בגב דף השער, הקדשה (חתוכה בחלקה) בכתב-ידו של אימבר: "לידידי החכם הבלשן... מ"ע [מכתב-עת] הצבי בירושלים. [...] המליץ הנודע בין [ח]כמי העברים כש"ת [כבוד שם תורתו] [מו"]ה בן יהודה. זאת המחברת היא מזכרת מאת המחבר".
חותמות-דיו בדף השער ובמספר דפים נוספים: "בית מקרא ואוסף ספרים ירושלים ת"ו" / "בית ספרים לבני ישראל בעיה"ק ירושלים תוב"א...". ספריית "בית ספרים לבני ישראל" נוסדה בירושלים בשנת 1884 על ידי קבוצת אנשי רוח, ובראשם אליעזר בן-יהודה (לאחר סגירתה בשנת 1894 הועבר אוספה לספריית "מדרש אברבנאל" – לימים הספרייה הלאומית של ישראל).
בשנת 1886, טרם נדפס הספר "ברקאי", פרסם אימבר מודעה בעיתונו של אליעזר בן-יהודה, "הצבי" (שנה שניה, גליון לו): "ספר אתי בכתובים אשר קראתיו בשם 'ברקאי' [...] מי המדפיס החפץ לקנותם ממני ע"מ להדפיסם יפנה אלי...". תחת המודעה נדפסה "הערת העורך": "אנחנו ראינו השירים האלה אשר כתבם ה' אימבר וע"פ הכלל המונח בידינו לכלי הבט ואל תפן ליוצרו. חובתנו להגיד כי רוח שירה נשגבה מרחפת עליהם, הגיונם נוח ורצוי. השפה בם צחה וברורה והרעיונות אינם מן המצוי. רבים בשירים אלה ראוים להיות לשירי עם. כללו של דבר, כי השירים האלה שירים לאומיים נאמנים הם, מעשה ידי משורר מצוין".
VI, [2], 127, [1] עמ', 15.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בעיקר בדפים הראשונים והאחרונים. קרעים, חלקם חסרים וחלקם ארוכים, בדף השער ובמספר דפים נוספים, מרביתם משוקמים בהדבקות נייר או נייר דבק. סימונים בכתב-יד במספר דפים. כריכה ודפי בטנה חדשים.
חיבור "התקווה" – המנון מדינת ישראל
את הגרסה הראשונה של "תקוותנו" כתב אימבר, על-פי עדותו, בשנת תרל"ח (1877/1878), בזמן שהותו בעיר יאשי שברומניה. על פי גרסה אחרת, המובאת ב"אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו" (עמ' 1586), חובר השיר בשנת תרמ"ו (1886), לאחר ששתה אימבר עד דלא ידע בחגיגות הפורים במושבה גדרה, כאשר קם מעלפונו והכריז "חיברתי זה עתה את שני הבתים הראשונים לשיר הלאומי שלנו, להבעת התקוה שלנו'". בהמשך, במהלך סיוריו במושבות ארץ ישראל, שינה אימבר את השיר והוסיף לו בתים, עד שפרסמו בגרסתו הסופית בקובץ השירים "ברקאי". כשנה לאחר פרסום הקובץ הולחן השיר בידי שמואל כהן (1870-1940), מחלוצי ראשון לציון. הלחן של כהן מבוסס על שיר עגלונים רומני בעל שורשים סלאביים (במנגינה כמעט זהה השתמש המלחין הצ'כי בדז'יך סמטנה בפואמה הסימפונית "ולטאבה").
השיר המולחן אומץ על-ידי אנשי המושבות, משם הגיע לאירופה, ובמהרה החל לשמש גם בקונגרסים הציוניים (הושר בסיומם). במהלך השנים חלו שינויים אחדים במילות השיר, בהם שינוי שמו ל"התקוה". השינויים העיקריים נערכו ב-1905 כאשר השורה "לשוב לארץ אבותינו לעיר בה דוד חנה" הוחלפה בשורה "להיות עם חופשי בארצנו ארץ ציון וירושלים", וצמד המילים "התקווה הנושנה" הוחלפו ב"התקווה [בת] שנות אלפיים". מבלי שנקבע כך בחוק או תקנה רשמיים, התקבלו שני בתיו הראשונים של השיר כמעט ללא עוררין כהמנון הלאומי של העם היהודי. בשנת 1933 הוכר "התקוה" כהמנון התנועה הציונית, ועם קום מדינת ישראל שימש באופן בלתי-רשמי כהמנון המדינה. רק בשנת 2004 עוגן "התקוה" רשמית בחוק כהמנון מדינת ישראל.
(ראו: אליהו הכהן, "עוד לא אבדה תקוותנו". בתוך: "אריאל", גיליון מס' 186, ינואר 2009. עמ' 101-104).
נפתלי הרץ אימבר נולד בז'לוטשוב, באימפריה האוסטרית (כיום באוקראינה), קיבל חינוך יהודי מסורתי עד לנעוריו, אז נקשר בזרם ההשכלה, ובהמשך – בציונות. נדד ברחבי מזרח ודרום אירופה, ושלח ידו בעבודות שונות. בשנת 1882 פגש בסופר, העיתונאי, וחבר הפרלמנט הבריטי, הנוצרי הציוני סר לורנס אוליפנט (1829-1888), לו הקדיש אימבר את הספר "ברקאי". אוליפנט לקח את המשורר תחת חסותו והביאו עמו אל ארץ ישראל. בארץ ישראל שימש אימבר כמזכירו האישי של אוליפנט, ובמידה רבה נתמך על-ידו ועל ידי אשתו. כאשר עזב אוליפנט את הארץ אחרי מות אשתו, איבד אימבר את פטרונו, וזמן מה לאחר מכן שב לחיי הנדודים: הוא ביקר בהודו וחי תקופה מסוימת בלונדון, ולבסוף השתקע בארצות הברית. ב-1909 נפטר בניו-יורק, וב-1953 הועלו עצמותיו ארצה ונטמנו בהר המנוחות בירושלים.
1. דגל שבצדו האחד נדפס איור המתאר קהל בבית הכנסת בזמן "הגבהה" של ספר התורה בשמחת תורה; בצדו השני נדפסו דיוקנאות בנימין זאב (תיאודור) הרצל ומקס נורדאו לצד חלק ממילות השיר "שאו ציונה נס ודגל" ואיור של שבעה נערים אוחזים דגלים.
2. דגל שבצדו האחד נדפסו חלק ממילות "התקוה" לצד איור המתאר שבעה נערים אוחזים דגלים; בצדו השני נדפסו חלק ממילות השיר "שאו ציונה נס ודגל" לצד איורים של משה אוחז בלוחות הברית ושל הכהן הגדול.
3. דגל שבצדו האחד מופיע איור עם דמותו של משה התומך בלוחות הברית בידו האחת ובדגל עם מילות "התקוה" בידו השניה; בצדו השני נדפסו חלק ממילות השיר "שאו ציונה נס ודגל".
גודל ממוצע: 25X22 ס"מ בקירוב. מצב משתנה, בינוני-גרוע עד בינוני-טוב. נייר יבש ושביר. דגל מס' 1 במצב בינוני-גרוע, עם קרעים רבים (חלקם חסרים), כתמים, קמטים ובלאי. חלק מהקרעים משוקמים. קרעים בדגלים מס' 2 ו-3. פינה חסרה בדגל מס' 2. שלושת הדגלים נתונים בפספרטו (ניתן לפתיחה) ומודבקים אליו ברצועות נייר-דבק.
למידע נוסף אודות הדגלים הנ"ל, ראו: "הדגלים של שמחת תורה, מן האמנות היהודית העממית לתרבות העברית-ישראלית" (אוצרת: ניצה בהרוזי ברעוז, עריכה: גניה דולב), תל אביב: מוזיאון ארץ ישראל, 2012, עמ' 18-20, 87, 142.
האוסף כולל:
• יומן מסע בארץ ישראל – כ-165 דפים מודפסים במכונת כתיבה (ניירות שונים; אינם כרוכים), עם הערות ותיקונים בכתב-יד. ביומן מתואר בגוף ראשון מסע שערכה מילר-כהן בארץ ישראל עם בעלה סמואל (Sam) כהן ובתם בלנקה בשנים 1926-1927. בראש העמוד הראשון רישום בכתב-יד: "Palästina Tagebuch, 1. November 1926-27" ("יומן פלשתינה, 1 בנובמבר 1926-27"). למיטב ידיעתנו, יומן זה לא ראה אור כספר.
ביומן תיעוד מעניין של הישוב היהודי בארץ ישראל באמצע שנות ה-20. מילר-כהן מביאה רשמים מהמקומות בהם ביקרה – תל-אביב, חיפה, ירושלים (כולל ביקור באוניברסיטה שנוסדה לא מכבר בהר הצופים), טבריה, צפת, עקרון, נהלל, בית-אלפא, פתח תקווה, ומקומות רבים אחרים, וכותבת על מפגשיה עם עולים חדשים וותיקים, תושבי הערים, הכפרים והמושבות, ועם בעלי תפקידים רשמיים – ראשי ארגונים ציוניים, דוגמת זאב ז'בוטינסקי (עמ' 73; מילר-כהן כותבת על אכזבתה הקשה מגישתו המיליטריסטית לפתרון בעיות הארץ), מאיר דיזנגוף (עמ' 75), יהודה לייב מאגנס (עמ' 113), הנרייטה סאלד, ואחרים.
מילר-כהן מתארת בפירוט את פעילות ארגוני הנשים בארץ (תוך הבאת נתונים סטטיסטיים), את פעילותם של ארגונים יהודיים בינלאומיים שונים (ויצ"ו, הדסה, הג'וינט ועוד), את מערכת החינוך ושירותי הבריאות והתעסוקה של הישוב, וכן את העלייה והירידה מן הארץ. היומן משקף את רגישותה של מילר-כהן לנושאים הסוציאליים בהם עסקה רוב חייה, תחילה באוסטריה ובהמשך בארץ ישראל, וכן את גישתה המעשית לבעיות הבוערות הפוקדות את הישוב – בעיית היתומים, החינוך וההיגיינה, המחסור במזון ובדיור, האבטלה ועוד, ומאמציה להשתלב במגמת פיתוח הארץ ומוסדותיה.
תיאוריה של מילר-כהן חדורים התפעמות ממראה הארץ והישוב החדש: "מרהיבים הם הצבעים לאורך כל הדרך, מי שלא ראה את צבעה החום של האדמה, את ירוק השדות, ומעל לכל את כחול השמיים, לא יוכל לדמות אותם בנפשו, גווניהם של כל הצבעים מרהיבים." (עמ' XVI); "בפתח תקווה ראינו מצבה על קברם של ארבעה חלוצים, אובליסק [פשוט] מוקף בערוגות פרחים, ארבעה שמות חקוקים עליו, שורת הספד המציינת 'הם נפלו למען ארץ אבותיהם'. לעתים כה תכופות ניתן לראות מילות הספד כאלה, הן חקוקות על מצבותיהם של חיילים יהודים בכל בתי העלמין באירופה. אך מה שונה ההשפעה למקרא אותן שורות ממש בארץ ישראל! כאן מתעוררת התחושה כי ארבעה היהודים הצעירים הללו באמת ובתמים נתנו את חייהם למען מולדתם שכה אהבו". (עמ' XVII). לצד תיאורים אלה, מופיעה ביומן גם ביקורת על מצב הישוב. בין היתר כותבת מילר-כהן: " באופן כללי רואים כאן מעט מדי מן 'האדם החדש' מבחינה מוסרית, חברתית ולאומית שלכאורה נוצר בארץ, ויותר מדי מן הגלות הישנה ["Alte Golus"]. אפילו צורות החיים הסוציאליסטיות של הקבוצה לא צמחו כאן באופן אורגני מתוך הקרקע הארצישראלית, אלא מהוות חיקוי של צורות כלכליות קיימות, שמרוב הבחינות נוסו כבר באירופה". (עמ' 56).
היומן אינו שלם, דפיו ממוספרים ונראה שחסרים דפים באמצע ובסוף.
• דו"חות, מודפסים במכונת כתיבה, של ארגוני עזרה שונים בארץ ישראל (על חלקם הרישום "Tagebuch" [יומן] בכתב יד; אחד מהם חתום בכתב יד בידי הפעילה הציונית הדסה קלוורי).
• שבעה אלבומים, בהם מודבקים כ-450 גזירי עיתון (חלקם מתוארכים בכתב יד), המתעדים את פועלה הציבורי של מילר-כהן – מאמרים פרי עטה ומאמרים שנכתבו אודותיה, שהתפרסמו בעיתונים אוסטריים ואחרים, רובם בשנות ה-20 (מרבית המאמרים בגרמנית).
• אלבום ובו כ-70 תצלומים של משפחת מילר-כהן. חלקם מתוארים בכתב יד ומתוארכים לשנות ה-20.
• דו"ח בכתב-יד (על נייר מכתבים רשמי של "התאחדות עולי גרמניה ועולי אוסטריה"; כתב ידה של מילר-כהן?). עוסק במהגרים יהודים מאוסטריה. [שנות ה-30].
• פריטים נוספים.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי בינוני.
אניטה מילר-כהן (Anitta Müller-Cohen, 1890-1962), פעילה חברתית, עובדת סוציאלית, עיתונאית ופוליטיקאית ציונית, ילידת וינה. בימי מלחמת העולם הראשונה עסקה בפעילויות הצלה וסעד עבור אמהות, יתומים, פליטים ומחוסרי בית; על פועלה בתקופה זו זכתה לאות הצטיינות מהקיסר קרל הראשון. לצד עיסוקה בעבודה סוציאלית עסקה בפעילות ציונית ובכתיבה עיתונאית והייתה פעילה למען זכויות נשים. הייתה מהנשים הראשונות שנבחרו למועצת עיריית וינה ("Wiener Gemeinderat").
במסגרת פעילותה הענפה, הרבתה אניטה מילר-כהן לערוך מסעות באירופה, בארצות הברית ובארץ ישראל (אחד ממסעות אלה מתועד ביומן שלפנינו). בשנות ה-30 היגרה לארץ ישראל, בה המשיכה בפעילותה הסוציאלית, עמדה בראש "הסתדרות נשי מזרחי", והייתה נשיאת "התאחדות עולי אוסטריה". השתייכה לארגון האצ"ל, ובהמשך חייה הזדהתה עם מפלגת "חרות". נפטרה בתל-אביב.
בשנות ה-50 וה-60 הנפיק בנק ישראל שטרות לירה ישראלית עם פרפיקס (Prefix) - אות, או צירוף של אות וספרה, המופיע משמאל או מימין למספר הסידורי הייחודי של כל שטר. הפרפיקסים הופיעו על שטרות לירה ישראלית משלוש הסדרות הראשונות – סדרת הנופים (סדרה א'), סדרת הדמויות (סדרה ב') וסדרת האישים (סדרה ג'). בשטרות שהונפקו מאוחר יותר לא הופיע פרפיקס לצד המספר הסידורי. מחקר עצמאי של אספני שטרות העלה שנדפסו בסך הכל 1160 פרפיקסים שונים; השטרות עם הפרפיקס תועדו על-ידי האספן רפי נחום בחוברת "הפרפיקסים והסדרות בשטרי הכסף של ארץ ישראל 1927-2004" (2005; מצורף).
האוסף שלפנינו, שהורכב בקפידה במשך קרוב ל-20 שנה, כולל את כל 1160 הפרפיקסים. אוסף שלם של הפרפיקסים הוא נדיר ביותר.
1160 שטרות: • 16 שטרות 500 פרוטה 1955. • 16 שטרות 1 ל"י 1955. • 18 שטרות 5 ל"י 1955. • 33 שטרות 10 ל"י 1955. • שני שטרות 50 ל"י 1955. • 42 שטרות 1/2 ל"י 1958. • 147 שטרות 1 ל"י 1958. • 41 שטרות 5 ל"י 1958. • 101 שטרות 10 ל"י 1958. • 64 שטרות 50 ל"י 1960. • 298 שטרות 5 ל"י 1968.• 64 שטרות 10 ל"י 1968. • 93 שטרות 50 ל"י 1968. • 225 שטרות 100 ל"י 1968.
מצב משתנה. כ- 70% במצבים AU-UNC. מידע מפורט על מצב השטרות ישלח על-פי בקשה.