מכירה 83 - חלק א' - פריטים נדירים ומיוחדים
23.11.21
- יד (49) Apply יד filter
- manuscript (49) Apply manuscript filter
- book (40) Apply book filter
- chassid (37) Apply chassid filter
- כתבי (35) Apply כתבי filter
- ספרי (33) Apply ספרי filter
- חסידות (25) Apply חסידות filter
- ומכתבים (20) Apply ומכתבים filter
- letter (20) Apply letter filter
- וכתבי (14) Apply וכתבי filter
- גדולי (12) Apply גדולי filter
- החסידות (12) Apply החסידות filter
- luminari (12) Apply luminari filter
- עתיקים (11) Apply עתיקים filter
- centuri (11) Apply centuri filter
- document (11) Apply document filter
- earli (11) Apply earli filter
- th (11) Apply th filter
- גרפיקה, (10) Apply גרפיקה, filter
- וחפצים (10) Apply וחפצים filter
- אמנות (10) Apply אמנות filter
- גרפיקה (10) Apply גרפיקה filter
- art (10) Apply art filter
- art, (10) Apply art, filter
- ceremoni (10) Apply ceremoni filter
- draw (10) Apply draw filter
- drawings, (10) Apply drawings, filter
- graphic (10) Apply graphic filter
- jewish (10) Apply jewish filter
- object (10) Apply object filter
- various (10) Apply various filter
- וספרי (9) Apply וספרי filter
- בהלכה (8) Apply בהלכה filter
- אסתר (8) Apply אסתר filter
- אישים (8) Apply אישים filter
- במוסיקה (8) Apply במוסיקה filter
- aggadah (8) Apply aggadah filter
- esther (8) Apply esther filter
- halachah (8) Apply halachah filter
- kabbalah (8) Apply kabbalah filter
- kabbalah, (8) Apply kabbalah, filter
- manuscripts, (8) Apply manuscripts, filter
- music (8) Apply music filter
- music, (8) Apply music, filter
- parchment (8) Apply parchment filter
- religion (8) Apply religion filter
- research (8) Apply research filter
- research, (8) Apply research, filter
- scienc (8) Apply scienc filter
- scroll (8) Apply scroll filter
מציג 73 - 84 of 104
פריט 73 מכתב סמיכה בחתימת יד קדשו של ה"נודע ביהודה", עם חתימות חברי בית דינו, גדולי חכמי פראג – תק"כ
מכירה 83 - חלק א' - פריטים נדירים ומיוחדים
23.11.21
פתיחה: $30,000
הערכה: $50,000 - $60,000
נמכר ב: $37,500
כולל עמלת קונה
מכתב סמיכה בחתימת הגאון רבי יחזקאל לנדא בעל "נודע ביהודה", ובחתימות חברי בית דינו בפראג. פראג, ג' סיון תק"כ [1760].
"שיר המעלות לדו"ד..." – מכתב סמיכה שניתן לרבי דוד ב"ר רבי יצחק אייזק בינדלש מפראג, "לישרי לב סמכה בסמוכין... מהיום ומעלה, לקרותו בשם מורינו הרב ר' דוד לס"ת ולכל דבר...".
כתיבת סופר, המסתיימת במילים: "כ"ד [=כה דברי] הטרוד על התורה ועל העבודה בצירוף הרבני'[ם] ב"ד מו"ש [=מורה שוה] פה פראג בא' בשבת תלתא ימים לירח תליתאי דורש"י ה' לא יחסרו כל טוב לפ"ק". לאחר מכן מופיעה שורת חתימה בכתב-ידו של ה"נודע ביהודה": "המדבר לכבוד התורה ולומדי' הק' יחזקאל סג"ל לנדא".
אחרי חתימת ה"נודע ביהודה" חתמו חברי בית דינו – גדולי חכמי פראג: "יהודא ליב קאסוויץ מפראג" – רבי ליב קאסוויץ (ראשוויץ; נפטר תקמ"ג), כיהן כראש בית הדין בתקופת ה"נודע ביהודה"; "יצחק וואלף במוהר"ר אהרן אויסטרליץ סג"ל זלה"ה" – רבי יצחק בנימין וואלף אויסטרליץ (נפטר תקכ"ב), תלמידו המובהק של רבי יהונתן אייבשיץ, ראש ישיבה בפראג ורב בית הכנסת "חצר הגדול" בפראג, מראשוני החותמים על כתב הרבנות של ה"נודע ביהודה"; "מאיר בהרר"פ בומסלא זצלה"ה" – רבי מאיר ב"ר פישל (פישל'ס) בומסלא (נפטר תק"ל), תלמידו ומקורבו של רבי יהונתן אייבשיץ, כיהן כראש בית הדין בפראג בתקופת ה"נודע ביהודה", שימש כארבעים שנה כראש ישיבה בפראג ורוב חכמי פראג היו מתלמידיו; "הק' אשר אנשל במה"ו ברוך עוזרש ז"ל" – רבי אשר אנשיל עוזר'ש (נפטר תקכ"ה), מחכמי פראג ומדייני בית דינו של ה"נודע ביהודה"; "הק' שלמה זלמן בהר"ר גומפל עמריך ז"ל" – רבי שלמה זלמן עמריך (נפטר תקנ"ד), תלמיד רבי נתנאל ווייל בעל "קרבן נתנאל", רב בית הכנסת מייזל בפראג, דיין בבית הדין בפראג, ובשנת תקנ"ג נתמנה לראב"ד, בעל "ששה זרעוני ערוגה" (פראג תקמ"ט).
רבינו יחזקאל הלוי סגל לנדא (תע"ד-תקנ"ג), מגדולי עמודי ההוראה שבכל הדורות אשר כל בית ישראל נשען עליו. מגיל צעיר נודע כאחד מגדולי גאוני דורו. מגיל 13 עד גיל 30 דר בעיר ברודי, שהיתה אחד ממרכזי התורה הגדולים שבאותו הדור. בה היה הקלויז המפורסם של "נסיכי אדם, רבנים מופלגים, חכמי תעודה דקלויז רבתא, קדושי דק"ק בראד", שנודעו לתהילה בלימוד הנגלה והנסתר, בפירושי הש"ס ובפסקי הלכות, ובחיבורי הקבלה המפורסמים שיצאו מתחת ידם. בברודי כיהן כ-10 שנים כאב"ד באחד מארבעת בתי הדין שהיו בה. בתקופת מגוריו בברודי התיידד עם חכמי הקלויז המפורסמים, בהם רבי חיים צאנזיר ורבי גרשון מקיטוב (גיסו של הבעש"ט). בשנים ההן למד את כתבי האר"י בחברותא עם ר"ח צאנזיר, גדול יושבי ה"קלויז".
בשנת תק"ה בערך עבר לכהן ברבנות העיר יאמפלא (ימפולי Jampol), ובשנת תקי"ד (1754) עלה לכהן ברבנות העיר הגדולה פראג וגלילותיה. בשבתו בפראג הנהיג את נשיאותו ברמה, והתפרסם כאחד מגדולי מנהיגי הדור. בפראג הקים ישיבה גדולה שבה העמיד אלפי תלמידים, מהם רבים מגדולי אותו הדור (תלמידו הנודע רבי אלעזר פלקלס בעל "תשובה מאהבה", כותב עליו בהספדו: "העמיד כמה אלפים תלמידים בעולם, מהם כמה מאות מורי הוראות בישראל ויושבי כסאות למשפט"; עולת החודש השלישי, יז, דף פה ע"א). שאלות לאלפים נשלחו אליו ממקומות מרוחקים ביותר. כ-850 מתשובותיו נדפסו בספריו "נודע ביהודה". ספריו שנדפסו בחייו, "שו"ת נודע ביהודה – מהדורא קמא", וחידושי צל"ח על מסכתות פסחים וברכות, הוציאו לו שם עולם כבר בחייו [בספרו "נודע ביהודה" – מהדורא תניינא (שנדפס לאחר פטירתו, פראג, תקע"א) נדפסו תשובות ממנו לעשרות ומאות, על קושיות שנשלחו אליו ממחוזות שונים, על ספרו הראשון].
החיד"א בספרו "שם הגדולים" כותב על הספר "נודע ביהודה": "תשובותיו מיוסדות על אדני הפלפול והסברא חריפות ובקיאות, והרביץ תורה בישראל בספריו ותלמידיו... החכם בחכמתו יכיר מספריו כי רב הוא ומופלא מגדולי הדור, גאון עז תהלות ישראל וגדול כבודו...". ה"נודע ביהודה" כותב באחת מתשובותיו על אחד מחידושיו שחידש: "ולדעתי כיוונתי בזה דבר אמיתי בתורת משה" (אבן העזר, מהדורא תניינא, סימן כג, ב). על תשובה זו כותב בעל ה"חתם סופר" באחת מתשובותיו (ח"ב, אבה"ע, סימן צה): "ודבר אלקים בפיו, אמת".
[1] דף כפול. 21.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימן קיפול.
"שיר המעלות לדו"ד..." – מכתב סמיכה שניתן לרבי דוד ב"ר רבי יצחק אייזק בינדלש מפראג, "לישרי לב סמכה בסמוכין... מהיום ומעלה, לקרותו בשם מורינו הרב ר' דוד לס"ת ולכל דבר...".
כתיבת סופר, המסתיימת במילים: "כ"ד [=כה דברי] הטרוד על התורה ועל העבודה בצירוף הרבני'[ם] ב"ד מו"ש [=מורה שוה] פה פראג בא' בשבת תלתא ימים לירח תליתאי דורש"י ה' לא יחסרו כל טוב לפ"ק". לאחר מכן מופיעה שורת חתימה בכתב-ידו של ה"נודע ביהודה": "המדבר לכבוד התורה ולומדי' הק' יחזקאל סג"ל לנדא".
אחרי חתימת ה"נודע ביהודה" חתמו חברי בית דינו – גדולי חכמי פראג: "יהודא ליב קאסוויץ מפראג" – רבי ליב קאסוויץ (ראשוויץ; נפטר תקמ"ג), כיהן כראש בית הדין בתקופת ה"נודע ביהודה"; "יצחק וואלף במוהר"ר אהרן אויסטרליץ סג"ל זלה"ה" – רבי יצחק בנימין וואלף אויסטרליץ (נפטר תקכ"ב), תלמידו המובהק של רבי יהונתן אייבשיץ, ראש ישיבה בפראג ורב בית הכנסת "חצר הגדול" בפראג, מראשוני החותמים על כתב הרבנות של ה"נודע ביהודה"; "מאיר בהרר"פ בומסלא זצלה"ה" – רבי מאיר ב"ר פישל (פישל'ס) בומסלא (נפטר תק"ל), תלמידו ומקורבו של רבי יהונתן אייבשיץ, כיהן כראש בית הדין בפראג בתקופת ה"נודע ביהודה", שימש כארבעים שנה כראש ישיבה בפראג ורוב חכמי פראג היו מתלמידיו; "הק' אשר אנשל במה"ו ברוך עוזרש ז"ל" – רבי אשר אנשיל עוזר'ש (נפטר תקכ"ה), מחכמי פראג ומדייני בית דינו של ה"נודע ביהודה"; "הק' שלמה זלמן בהר"ר גומפל עמריך ז"ל" – רבי שלמה זלמן עמריך (נפטר תקנ"ד), תלמיד רבי נתנאל ווייל בעל "קרבן נתנאל", רב בית הכנסת מייזל בפראג, דיין בבית הדין בפראג, ובשנת תקנ"ג נתמנה לראב"ד, בעל "ששה זרעוני ערוגה" (פראג תקמ"ט).
רבינו יחזקאל הלוי סגל לנדא (תע"ד-תקנ"ג), מגדולי עמודי ההוראה שבכל הדורות אשר כל בית ישראל נשען עליו. מגיל צעיר נודע כאחד מגדולי גאוני דורו. מגיל 13 עד גיל 30 דר בעיר ברודי, שהיתה אחד ממרכזי התורה הגדולים שבאותו הדור. בה היה הקלויז המפורסם של "נסיכי אדם, רבנים מופלגים, חכמי תעודה דקלויז רבתא, קדושי דק"ק בראד", שנודעו לתהילה בלימוד הנגלה והנסתר, בפירושי הש"ס ובפסקי הלכות, ובחיבורי הקבלה המפורסמים שיצאו מתחת ידם. בברודי כיהן כ-10 שנים כאב"ד באחד מארבעת בתי הדין שהיו בה. בתקופת מגוריו בברודי התיידד עם חכמי הקלויז המפורסמים, בהם רבי חיים צאנזיר ורבי גרשון מקיטוב (גיסו של הבעש"ט). בשנים ההן למד את כתבי האר"י בחברותא עם ר"ח צאנזיר, גדול יושבי ה"קלויז".
בשנת תק"ה בערך עבר לכהן ברבנות העיר יאמפלא (ימפולי Jampol), ובשנת תקי"ד (1754) עלה לכהן ברבנות העיר הגדולה פראג וגלילותיה. בשבתו בפראג הנהיג את נשיאותו ברמה, והתפרסם כאחד מגדולי מנהיגי הדור. בפראג הקים ישיבה גדולה שבה העמיד אלפי תלמידים, מהם רבים מגדולי אותו הדור (תלמידו הנודע רבי אלעזר פלקלס בעל "תשובה מאהבה", כותב עליו בהספדו: "העמיד כמה אלפים תלמידים בעולם, מהם כמה מאות מורי הוראות בישראל ויושבי כסאות למשפט"; עולת החודש השלישי, יז, דף פה ע"א). שאלות לאלפים נשלחו אליו ממקומות מרוחקים ביותר. כ-850 מתשובותיו נדפסו בספריו "נודע ביהודה". ספריו שנדפסו בחייו, "שו"ת נודע ביהודה – מהדורא קמא", וחידושי צל"ח על מסכתות פסחים וברכות, הוציאו לו שם עולם כבר בחייו [בספרו "נודע ביהודה" – מהדורא תניינא (שנדפס לאחר פטירתו, פראג, תקע"א) נדפסו תשובות ממנו לעשרות ומאות, על קושיות שנשלחו אליו ממחוזות שונים, על ספרו הראשון].
החיד"א בספרו "שם הגדולים" כותב על הספר "נודע ביהודה": "תשובותיו מיוסדות על אדני הפלפול והסברא חריפות ובקיאות, והרביץ תורה בישראל בספריו ותלמידיו... החכם בחכמתו יכיר מספריו כי רב הוא ומופלא מגדולי הדור, גאון עז תהלות ישראל וגדול כבודו...". ה"נודע ביהודה" כותב באחת מתשובותיו על אחד מחידושיו שחידש: "ולדעתי כיוונתי בזה דבר אמיתי בתורת משה" (אבן העזר, מהדורא תניינא, סימן כג, ב). על תשובה זו כותב בעל ה"חתם סופר" באחת מתשובותיו (ח"ב, אבה"ע, סימן צה): "ודבר אלקים בפיו, אמת".
[1] דף כפול. 21.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימן קיפול.
קטגוריה
רבנים – אוטוגרפים
קָטָלוֹג
מכירה 83 - חלק א' - פריטים נדירים ומיוחדים
23.11.21
פתיחה: $15,000
הערכה: $20,000 - $30,000
לא נמכר
מכתב בכתב-יד קדשו ובחתימתו של המקובל רבי משה זכות – הרמ"ז, לתלמידו רבי בנימין הכהן ויטאלי – הרב"ך. מנטובה (איטליה), [ת"ם 1680 בקירוב].
במכתב מספר הרמ"ז לתלמידו הרב"ך כי גמר בדעתו "לעלות לארץ הצבי", וכי יש המנסים להניא אותו מכוונתו זו: "כי זה שלשה שבועות שולחו אלי כתבים הרבה מיחידי ק"ק אמסטארדאם יע"א וגם מאת פרנסי הקק"י [=הקהילת קודש יצ"ו] בהפצירם בי בכל כח שאתרצה להיות להם לראש ומרבים שכר רב וגם הוסיפו לכתוב לכמוהר"ר שמואל אבוהב נר"ו יתאמץ להעירני לעשות רצונם ולכולם השיבותי בסגנון א'[חד] לאמר כי חפצי וישעי לעיר הקדש יע"א, וכמו כן מק"ק ויניציאה באו הנה כמה מתלמידי לפתותני לשוב לדור עמהם ואת כולם דחיתי בדברים טובים וילכו לשלו'[ם]...". הרמ"ז כותב כי טרם עדכן בדבר את ראשי הקהילה במנטובה, שכן הוא מחכה לידיעה שניתן לנסוע באופן בטוח בים השורץ שודדים, "כי שמעתי שיש בים הרבה טריפוליני ימחה שמם ואין סומכין על הנס". הוא כותב כי אינו רוצה להישאר "קרח חלילה מכאן ומכאן" ולאבד את תפקיד הרבנות במקרה שתתבטל תוכנית הנסיעה. עוד מספר הרמ"ז במכתב שלפנינו על כוונתו "להעמיד ישיבה בירוש'[לים] תובב"א", וכותב כי גילה את הדבר למקורבו רבי שלמה רוקה מאורבינו והלה החל לארגן תומכים לישיבה זו.
במכתב שלפנינו ניכרת החביבות הגדולה שרחש הרמ"ז לתלמידו הרב"ך (ראה להלן). המכתב נפתח במילים: "בנימין ידיד ה' אשר אליו לבי ועיני נר"ו יאיר לפנים לפני", ובתוך הדברים כותב לו הרמ"ז: "...וכל מעיני בך בתורתך ובחסידותך". את מכתבו מסיים הרמ"ז בתפילה ואיחולים (בכתיבה מחורזת) וחותם: "מנטו'[בה] יע"א, אוהבך כאב, מ'שה ז'כות למ"ט מונים" [הרמ"ז סימן את התאריך בראשי תיבות שמו - יום מ"ז לעומר].
ידוע כי הרמ"ז ניסה שלוש פעמים לעלות לארץ ישראל. כבר כשיצא מאמשטרדם בשנת ת"ד חשב להשתקע בארץ ישראל, אך עוכב בדרכו על ידי חכמי ונציה ונעתר לבקשתם לקבל משרת רבנות בעיר. לאחר מכן ניסה לעלות שוב בשנת ת"ל (1670), אז הודיע לתלמידיו כי הוא מוכן לצאת לדרכו ונפרד מהם, אך מסיבות שאינן ידועות נשאר בוונציה. עשר שנים לאחר מכן, בשנת ת"ם, החל שוב בהכנות לצאת לארץ ישראל, כשאליו ביקש להצטרף גם תלמידו הרב"ך. המכתב שלפנינו נכתב במנטובה (אליה הגיע הרמ"ז בשנת תל"ג), וכפי הנראה הוא מניסיון העלייה השלישי בשנת ת"ם. גם תוכנית זו לא יצאה לבסוף אל הפועל.
למיטב ידיעתנו, המכתב שלפנינו לא נדפס עד כה והוא שופך אור על נסיון עלייתו זה של הרמ"ז (לאחר שורת הפתיחה מופיע רישום, מאת כותב אחר, בכתיבה איטלקית: "הועתקה ולא נדפסה"). המכתב אף לא נזכר על ידי חוקרי תולדותיו של הרמ"ז (ראה: ג' שלום, לשאלת יחסם של רבני ישראל אל השבתאות, ציון יג-יד [תש"ח-תש"ט], עמ' 57-58; אברהם נפתלי צבי רות, על תכניות העליה של ר' משה זכות ותלמידו ר' בנימין הכהן בשנת ת"ם, ציון טו [תש"י], עמ' 146-149; בניהו, דור אחד בארץ, ירושלים תשמ"ח, עמ' שלח-שלט. רות, שם, פרסם אגרת של הרמ"ז אל הרב"ך מזמן מאוחר יותר, בה הוא מספר על ביטול הנסיעה לארץ ישראל כתוצאה מהלחץ הגדול שהופעל עליו שלא יעזוב את קהילת מנטובה).
הרמ"ז - רבי משה זכות (שע"ב-תנ"ח), גאון ומקובל. איש אלוקים קדוש. ממוסרי חכמת הקבלה של האר"י באיטליה ובארצות אירופה. נולד באמשטרדם ולמד אצל רבי שאול מורטירה. למד בפולין עם רבי יצחק מפוזנא ורבי אלחנן מווילנא. קיבל מהם בתורה ובחכמת האמת. את עיקר תורתו בקבלה קיבל מפי המקובל רבי בנימין הלוי - מגורי האר"י. החיד"א ב"שם הגדולים" כותב שהיה לו מגיד מן השמים, והרב גור אריה הלוי ממנטובה העיד ששמע את המלאך הדובר בו. כיהן ברבנות ונציה יחד עם רבי עזריה פיג'ו. משנת תל"ג רב במנטובה עד פטירתו בסוכות בשנת נח"ת (1697; שנת לידת הבעל שם טוב). מחיבוריו: שו"ת רבי משה זכות, קול הרמ"ז על משניות, אגרות הרמ"ז, שודא דדייני, ביאורים על ספר הזהר, תפתה ערוך, יסוד עולם, תיקון שובבי"ם, ועוד. חיבר פיוטים רבים וסידר הרבה מסדרי התפילות והתיקונים על פי הקבלה, הנהוגים עד היום.
רבי משה זכות היה הצינור המרכזי דרכו עברה תורת האר"י לארצות אירופה. את החיבורים הרבים בקבלת האר"י שהגיעו אליו הוא בירר, ניפה, זיקק והגיה עד שעשאם "סולת נקיה" (ראה על כך: הרב יוסף אביב"י, סולת נקיה – נפתו של רבי משה זכות, פעמים 96 [תשס"ג], עמ' 71-106). בית מדרשו של הרמ"ז היה מקור חשוב להעתקת כתבי האר"י, בנוסחים המדויקים והמוגהים שיצאו מתחת ידו. הוא יזם מפעל העתקה של כתבים שעמד תחת פיקוחו והדרכתו, ובכך הפיץ את תורת הקבלה בקרב תלמידיו ומהם אל מקובלים נוספים (ראה: הרב יוסף אביב"י, קבלת האר"י, חלק ב', עמ' 724 ואילך).
כשנתבטלה תוכניתו הראשונה לעלות לארץ ישראל התיישב הרמ"ז בוונציה והחליט להעמיד תלמידים מובחרים, להכניסם בסוד חכמת הקבלה של האר"י ולהפיץ באמצעותם את חכמת הקבלה באיטליה, בה ראה תריס ומגן מפני רוחות רעות שנשבו באותם ימים. שני תלמידיו המובחרים היו רבי בנימין הכהן ויטאלי – הרב"ך ורבי אברהם רוויגו. כשנאלצו התלמידים להיפרד מרבם (רבי אברהם רוויגו התיישב אז במודינה והרב"ך התיישב באלסנדריה) החלו מחליפים אגרות באופן קבוע, בשל בקשתו של הרמ"ז להמשיך להשפיע עליהם וללמדם באמצעות המכתבים. הרמ"ז עודד את תלמידיו לכתוב לו בכל עת ואף החזיר להם אגרות תשובה רבות (מבחר מאגרות אלה נדפסו בספר אגרות הרמ"ז, ליוורנו תק"מ, מתוך העתקה שהכין לעצמו הרב"ך).
נפש הרמ"ז נקשרה במיוחד בנפש תלמידו הרב"ך וחיבתו אליו היתה מופלגת. הוא קירב אותו ולימד אותו את רוב תורתו ואף סמך אותו, ובחתימת האגרות אליו מצהיר על אהבתו אליו כאהבת אב לבנו: "כאב את בן ירצה". גם באגרת שלפנינו הוא חותם במטבע דומה: "אוהבך כאב".
הרב"ך היה ברבות הימים גדול מקובלי איטליה בדורו ואף נודע כפוסק הלכה חשוב. כרבו אף הוא עסק בהעתקת כתבי האר"י ובהפצתם. חתנו, רבי ישעיהו באסאן, היה רבו הנודע של הרמח"ל. בשנותיו האחרונות של הרב"ך עמד עמו הרמח"ל בקשר מכתבים. באחד מן המכתבים מכנהו הרמח"ל: "ראש שבטי ישראל".
מעבר לדף – כתובת הנמען, בכתב-ידו של הרמ"ז: "...כמהח"ר Biniamin Coen נר"ו", עם חותמת השעווה שלו – שבמרכזה סמל מגן דוד.
[1] דף כפול. 20.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. קרעים קלים ובלאי בשוליים.
במכתב מספר הרמ"ז לתלמידו הרב"ך כי גמר בדעתו "לעלות לארץ הצבי", וכי יש המנסים להניא אותו מכוונתו זו: "כי זה שלשה שבועות שולחו אלי כתבים הרבה מיחידי ק"ק אמסטארדאם יע"א וגם מאת פרנסי הקק"י [=הקהילת קודש יצ"ו] בהפצירם בי בכל כח שאתרצה להיות להם לראש ומרבים שכר רב וגם הוסיפו לכתוב לכמוהר"ר שמואל אבוהב נר"ו יתאמץ להעירני לעשות רצונם ולכולם השיבותי בסגנון א'[חד] לאמר כי חפצי וישעי לעיר הקדש יע"א, וכמו כן מק"ק ויניציאה באו הנה כמה מתלמידי לפתותני לשוב לדור עמהם ואת כולם דחיתי בדברים טובים וילכו לשלו'[ם]...". הרמ"ז כותב כי טרם עדכן בדבר את ראשי הקהילה במנטובה, שכן הוא מחכה לידיעה שניתן לנסוע באופן בטוח בים השורץ שודדים, "כי שמעתי שיש בים הרבה טריפוליני ימחה שמם ואין סומכין על הנס". הוא כותב כי אינו רוצה להישאר "קרח חלילה מכאן ומכאן" ולאבד את תפקיד הרבנות במקרה שתתבטל תוכנית הנסיעה. עוד מספר הרמ"ז במכתב שלפנינו על כוונתו "להעמיד ישיבה בירוש'[לים] תובב"א", וכותב כי גילה את הדבר למקורבו רבי שלמה רוקה מאורבינו והלה החל לארגן תומכים לישיבה זו.
במכתב שלפנינו ניכרת החביבות הגדולה שרחש הרמ"ז לתלמידו הרב"ך (ראה להלן). המכתב נפתח במילים: "בנימין ידיד ה' אשר אליו לבי ועיני נר"ו יאיר לפנים לפני", ובתוך הדברים כותב לו הרמ"ז: "...וכל מעיני בך בתורתך ובחסידותך". את מכתבו מסיים הרמ"ז בתפילה ואיחולים (בכתיבה מחורזת) וחותם: "מנטו'[בה] יע"א, אוהבך כאב, מ'שה ז'כות למ"ט מונים" [הרמ"ז סימן את התאריך בראשי תיבות שמו - יום מ"ז לעומר].
ידוע כי הרמ"ז ניסה שלוש פעמים לעלות לארץ ישראל. כבר כשיצא מאמשטרדם בשנת ת"ד חשב להשתקע בארץ ישראל, אך עוכב בדרכו על ידי חכמי ונציה ונעתר לבקשתם לקבל משרת רבנות בעיר. לאחר מכן ניסה לעלות שוב בשנת ת"ל (1670), אז הודיע לתלמידיו כי הוא מוכן לצאת לדרכו ונפרד מהם, אך מסיבות שאינן ידועות נשאר בוונציה. עשר שנים לאחר מכן, בשנת ת"ם, החל שוב בהכנות לצאת לארץ ישראל, כשאליו ביקש להצטרף גם תלמידו הרב"ך. המכתב שלפנינו נכתב במנטובה (אליה הגיע הרמ"ז בשנת תל"ג), וכפי הנראה הוא מניסיון העלייה השלישי בשנת ת"ם. גם תוכנית זו לא יצאה לבסוף אל הפועל.
למיטב ידיעתנו, המכתב שלפנינו לא נדפס עד כה והוא שופך אור על נסיון עלייתו זה של הרמ"ז (לאחר שורת הפתיחה מופיע רישום, מאת כותב אחר, בכתיבה איטלקית: "הועתקה ולא נדפסה"). המכתב אף לא נזכר על ידי חוקרי תולדותיו של הרמ"ז (ראה: ג' שלום, לשאלת יחסם של רבני ישראל אל השבתאות, ציון יג-יד [תש"ח-תש"ט], עמ' 57-58; אברהם נפתלי צבי רות, על תכניות העליה של ר' משה זכות ותלמידו ר' בנימין הכהן בשנת ת"ם, ציון טו [תש"י], עמ' 146-149; בניהו, דור אחד בארץ, ירושלים תשמ"ח, עמ' שלח-שלט. רות, שם, פרסם אגרת של הרמ"ז אל הרב"ך מזמן מאוחר יותר, בה הוא מספר על ביטול הנסיעה לארץ ישראל כתוצאה מהלחץ הגדול שהופעל עליו שלא יעזוב את קהילת מנטובה).
הרמ"ז - רבי משה זכות (שע"ב-תנ"ח), גאון ומקובל. איש אלוקים קדוש. ממוסרי חכמת הקבלה של האר"י באיטליה ובארצות אירופה. נולד באמשטרדם ולמד אצל רבי שאול מורטירה. למד בפולין עם רבי יצחק מפוזנא ורבי אלחנן מווילנא. קיבל מהם בתורה ובחכמת האמת. את עיקר תורתו בקבלה קיבל מפי המקובל רבי בנימין הלוי - מגורי האר"י. החיד"א ב"שם הגדולים" כותב שהיה לו מגיד מן השמים, והרב גור אריה הלוי ממנטובה העיד ששמע את המלאך הדובר בו. כיהן ברבנות ונציה יחד עם רבי עזריה פיג'ו. משנת תל"ג רב במנטובה עד פטירתו בסוכות בשנת נח"ת (1697; שנת לידת הבעל שם טוב). מחיבוריו: שו"ת רבי משה זכות, קול הרמ"ז על משניות, אגרות הרמ"ז, שודא דדייני, ביאורים על ספר הזהר, תפתה ערוך, יסוד עולם, תיקון שובבי"ם, ועוד. חיבר פיוטים רבים וסידר הרבה מסדרי התפילות והתיקונים על פי הקבלה, הנהוגים עד היום.
רבי משה זכות היה הצינור המרכזי דרכו עברה תורת האר"י לארצות אירופה. את החיבורים הרבים בקבלת האר"י שהגיעו אליו הוא בירר, ניפה, זיקק והגיה עד שעשאם "סולת נקיה" (ראה על כך: הרב יוסף אביב"י, סולת נקיה – נפתו של רבי משה זכות, פעמים 96 [תשס"ג], עמ' 71-106). בית מדרשו של הרמ"ז היה מקור חשוב להעתקת כתבי האר"י, בנוסחים המדויקים והמוגהים שיצאו מתחת ידו. הוא יזם מפעל העתקה של כתבים שעמד תחת פיקוחו והדרכתו, ובכך הפיץ את תורת הקבלה בקרב תלמידיו ומהם אל מקובלים נוספים (ראה: הרב יוסף אביב"י, קבלת האר"י, חלק ב', עמ' 724 ואילך).
כשנתבטלה תוכניתו הראשונה לעלות לארץ ישראל התיישב הרמ"ז בוונציה והחליט להעמיד תלמידים מובחרים, להכניסם בסוד חכמת הקבלה של האר"י ולהפיץ באמצעותם את חכמת הקבלה באיטליה, בה ראה תריס ומגן מפני רוחות רעות שנשבו באותם ימים. שני תלמידיו המובחרים היו רבי בנימין הכהן ויטאלי – הרב"ך ורבי אברהם רוויגו. כשנאלצו התלמידים להיפרד מרבם (רבי אברהם רוויגו התיישב אז במודינה והרב"ך התיישב באלסנדריה) החלו מחליפים אגרות באופן קבוע, בשל בקשתו של הרמ"ז להמשיך להשפיע עליהם וללמדם באמצעות המכתבים. הרמ"ז עודד את תלמידיו לכתוב לו בכל עת ואף החזיר להם אגרות תשובה רבות (מבחר מאגרות אלה נדפסו בספר אגרות הרמ"ז, ליוורנו תק"מ, מתוך העתקה שהכין לעצמו הרב"ך).
נפש הרמ"ז נקשרה במיוחד בנפש תלמידו הרב"ך וחיבתו אליו היתה מופלגת. הוא קירב אותו ולימד אותו את רוב תורתו ואף סמך אותו, ובחתימת האגרות אליו מצהיר על אהבתו אליו כאהבת אב לבנו: "כאב את בן ירצה". גם באגרת שלפנינו הוא חותם במטבע דומה: "אוהבך כאב".
הרב"ך היה ברבות הימים גדול מקובלי איטליה בדורו ואף נודע כפוסק הלכה חשוב. כרבו אף הוא עסק בהעתקת כתבי האר"י ובהפצתם. חתנו, רבי ישעיהו באסאן, היה רבו הנודע של הרמח"ל. בשנותיו האחרונות של הרב"ך עמד עמו הרמח"ל בקשר מכתבים. באחד מן המכתבים מכנהו הרמח"ל: "ראש שבטי ישראל".
מעבר לדף – כתובת הנמען, בכתב-ידו של הרמ"ז: "...כמהח"ר Biniamin Coen נר"ו", עם חותמת השעווה שלו – שבמרכזה סמל מגן דוד.
[1] דף כפול. 20.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. קרעים קלים ובלאי בשוליים.
קטגוריה
רבנים – אוטוגרפים
קָטָלוֹג
מכירה 83 - חלק א' - פריטים נדירים ומיוחדים
23.11.21
פתיחה: $3,000
הערכה: $5,000 - $8,000
נמכר ב: $5,000
כולל עמלת קונה
פנקס מנויים של רבי בן ציון אברהם קואינקה מירושלים עורך "המאסף", מימי מסעו לארה"ב בשנת 1902, עם עשרות מכתבי תמיכה וחתימות של רבני ארה"ב ופרנסיה, ומכתבים מרבני פולין וארץ ישראל. ארה"ב, תרס"ב-תרס"ג [1902-1903]; פולין וארץ ישראל, תרנ"ח-תרס"ב [1898-1902].
הפנקס שלפנינו, בו נאספו המלצות וחתימות-מנויים לכתב העת "המאסף" שערך הרב קואינקה, כולל עשרות מכתבים מרבנים, גבאי בתי כנסת וקהילות יהודיות ברחבי ניו יורק, ומהווה תיעוד חשוב על יהדות אמריקה במפנה המאה ה-20. בין היתר מופיעים בו מכתבי תמיכה מגדולי הרבנים בארה"ב של אותה תקופה: רבי חיים יעקב ווידרעוויץ ממוסקבה - "רב הכולל באמעריקא"; רבי שלום אלחנן הלוי יפה - רב "בית המדרש הגדול" בניו יורק; רבי יהושע סיגל - "רב הכולל דקהלות ישראל" בניו יורק; רבי שמואל צבי וויין - הרב מוויז'ון; רבי אברהם אליעזר אלפערשטיין; רבי אהרן גורדון - רב בניו יורק; רבי דוד ראדינסקי - "רב דבית המדרש הגדול בבראנזוויל ניוארק"; רבי שמעון יצחק פינקלשטיין - רב בבראנזוויל; ועוד (ראה רשימה מורחבת להלן).
בראש הפנקס הודבקו ארבעה מכתבי רבנים מפולין וארץ ישראל, הממליצים על כתב העת "המאסף" ועל עורכו רבי בן ציון אברהם קואינקה: • מכתב המלצה מאת הראשון לציון ורבה של ירושלים, רבי יעקב שאול אלישר (נייר מכתבים רשמי, עם חותמת בצורת חתימת ידו של הרב יש"א ברכ"ה). ירושלים, אדר א' תרס"ב [1902]. • מכתב המלצה מאת רבי רחמים יוסף פראנקו, רבה של חברון. חשון תרנ"ט [1898]. • מכתב המלצה מאת רבי יוסף לווינשטיין אב"ד סערעצק {פולין). כסלו תר"ס [דצמבר 1899]. • גלויית דואר עם מכתב המלצה מאת רבי צבי יחזקאל מיכלזון, רבה של פלונסק (פולין).תשרי תרנ"ט [1898].
בדפים הראשונים והאחרונים ובמקומות נוספים מופיעות רשימות שונות בכתב ידו של רבי בן ציון אברהם קואינקה.
רבי בן ציון אברהם קואינקה (תרכ"ז-חשון תרצ"ז), מגדולי חכמי הספרדים בירושלים. דיין ומורה הוראה בירושלים ובחברון. מייסד ועורך כתב העת "המאסף" שהופיע בירושלים במשך 18 שנה, מתמוז תרנ"ו ועד תשרי תרע"ה. כתב העת "המאסף - ירחון תלמודי" הפך לבמה מרכזית של שאלות הלכתיות ובירורי סוגיות, והשתתפו בו רבנים מרחבי תבל, ממזרח וממערב: רבני פולין והונגריה לצד רבני מצרים ובבל, רבני ארץ ישראל וטורקיה לצד רבני ארצות הברית ואנגליה. בשנים תרנ"ט-תרס"ז יצא הרב קואינקה מספר פעמים לשליחות כשד"ר וערך מסעות לארצות שונות (הודו ועיראק, מצרים וצפון אפריקה, יוון וצרפת). במסעותיו אלו אסף הרב קואינקה תרומות למוסדות הציבור בירושלים, ופעל לחיזוק קובץ "המאסף" שבעריכתו (קובץ "המאסף" המשיך להופיע כסדרו גם בעת מסעות הרב קואינקה, כשהוא נערך על ידי סגניו, ראשי המערכת בירושלים).
באביב תרס"ב נסע הרב קואינקה לארה"ב, שם שהה קרוב לשנה. בעקבות ביקורו ופעילותו בארה"ב, התרבה מספרם של הרבנים מארה"ב שכתבו מאמרים לפרסום ב"המאסף", ונתרבו המנויים לקובץ "המאסף".
פנקס, למעלה מ-[64] עמ' כתובים. 15 ס"מ. כולל 4 מכתבים שהודבקו בפנקס, בגודל משתנה. מצב כללי טוב. כתמים ובלאי. קרעים בחלק מהמכתבים המודבקים. כריכת בד מקורית.
רבנים וקהילות יהודיות בניו יורק במפנה המאה ה-20
הפנקס שלפנינו מספק מידע רב על יהודי ניו יורק במפנה המאה ה-20. ניתן ללמוד בו פרטים על רבני, גבאי ונשיאי הקהילות השונות ברחבי העיר ניו יורק, ועל בתי כנסת וקהילות ("חברות") שונות של יוצאי קהילות וארצות שונות שפעלו בעיר.
בפנקס מופיעים מכתבים בחתימת ידם (ובחותמותיהם) של הרבנים, ושל גבאי בתי הכנסת והקהילות השונות בניו יורק, בהם:
• רבי חיים יעקב ווידרעוויץ ממוסקבה, "רב הכולל באמעריקא" [תקצ"ה-תרע"א. מחסידי הצמח צדק מליובאוויטש ומעורכי כתביו. בשנת תרל"ו נשלח ע"י המהר"ש לכהן כרב לחסידי חב"ד במוסקבה, ובשנת תרנ"ב היגר לארה"ב]. • רבי שלום אלחנן הלוי יפה, רב "בית המדרש הגדול" בניו יורק [תרי"ח-כסלו תרפ"ד. מגדולי רבני ארה"ב וממייסדי "אגודת הרבנים". בשנת תרמ"ט הגיע מליטא לארה"ב וכיהן רב בסנט לואיס, ואח"כ בניו יורק]. • רבי אהרן ברודא, רב בבית הכנסת "אנשי וואלוז'ין" בניו יורק. • רבי אברהם יצחק פיין. • רבי יהושע סיגל, "רב הכולל דקהלות ישראל - פה נויארק" [תר"ה-תר"ע. בעל "אזני יהושע". כיהן ברבנות בפולין והגיע לארה"ב בשנת 1875. חיבר ספר בשנת תרס"ז על כשרות העירוב במזרח ניו יורק]. • רבי שמואל צבי וויין "רב מוויזאן בנויארק" [נפטר בשנות התר"פ בערך. בשנת תר"ל בערך נתמנה לרבה של העיירה וויז'אן (Wizajni הסמוכה לקלווריה, ליטא). נסע לארה"ב (לפני שנת 1888) וכיהן בה עשרות שנים ברבנות, בין השאר בבורו-פארק וכאב"ד "בית דין הגדול" שהוקם כנגד "אגודת הקהלות"]. • רבי יוסף יצחק לעפקאוויץ, מ"חברה שערי ציון". • רבי צבי הירש לאס, "רב מייעזנא - וכעת דומ"צ פה נויארק". • רבי אריה ליב בינקוביץ, מחבר הספרים "ראשון לציון", "מעון אריה" ו"נהמת אריה" [מו"צ בביאליסטוק. היגר לארה"ב בשנת תרנ"ו וכיהן בה ברבנות]. • רבי אהרן גורדון "רב ומ"ץ פה נויארק" [בעל "אבן מאיר" ו"מנחת אהרן"]. • רבי שבתי סופר, מחבר ספר "שערי דעה - על הלכות דעות להרמב"ם". • רבי ברוך קאהן מבריינסק. • רבי אברהם אליעזר אלפערשטיין [תרי"ג-תרע"ז. מרבני ליטא שהיגר לארה"ב בשנת 1881. מראשי הישיבה הראשונים בישיבת ר' יצחק אלחנן, וממייסדי "אגודת הרבנים"]. • רבי יהודה דוד בערינשטיין. • רבי משה וויינברגר, רב בית המדרש הגדול אנשי אונגארין, והרב זאב וואלף וויינברגר "סופר החברה". • רבי יצחק ליב קאדושין "שהיה רב ור"מ במינסק". • רבי חיים משה קמנצקי "רב דביה"כ נחלת צבי רחוב קי"ד בנויארק" [בית הכנסת Congregation Nachlath Zevi במנהטן, ששכן באותה עת בכתובת: 170 East 114th Street]. • רבי ברוך זאב מוסט. • בית הכנסת "קהל עדת ישורון". • בית הכנסת "בני אמת - מאריאמפאל". • בית הכנסת קהל עדת זכרו תורת משה. • רבי "משה חיים בהרב הגאון מוהר"ר נחום... ראבינאוויץ מבראנזוויל" [תרי"ג-תרצ"ה. אוצר הרבנים 15408. בן רבי צבי נחום רבינוביץ אב"ד לובאטש]. • רבי "יוסף הלוי איש הורוויץ - רב דק"ק עסטרייך אונגארישע - אנשי ספרד". • רבי אברהם חיים חרל"פ. • בית הכנסת "משכן ישראל - אנשי סובאלק". • "בית המדרש ראשון לציון - אנשי ירושלים". • רבי משה וועכסלר, "ראב"ד דק"ק ברית שלום... נויארק". • בית המדרש "כל ישראל - אנשי פולין". • רבי ישעיה שלמה רישפאן "מק"ק פרשעדבאז". • רבי שבתי רוזנברג "רב דקהלות ישראל". • "חברה משניות - אנשי סלוצק". • בית המדרש "שערי תורה". • חברה "חיי אדם - אנשי לאמזא". • חברה "בני ישראל קאלאוואריע". • "חברת תפארת בחורים". • רבי דוד ראדינסקי "רב דבית המדרש הגדול בבראנזוויל ניוארק". • רבי שמעון יצחק פינקלשטיין, רב בבראנזוויל [תרכ"א-תש"ז. בעל "עין שמעון". תלמיד ה"סבא מנובהרדוק" ומגדולי רבני ארה"ב]. • חברת "אהבת גרים". • ועוד רשימות מנויים וחותמים רבים.
קטגוריה
רבנים – אוטוגרפים
קָטָלוֹג
מכירה 83 - חלק א' - פריטים נדירים ומיוחדים
23.11.21
פתיחה: $5,000
הערכה: $6,000 - $8,000
לא נמכר
ארכיון גדול ומקיף של עלונים, כרוזים ומסמכים מודפסים, מפולמוס הרבנות בקהילת הרש"ר הירש "קהל עדת ישורון" בפרנקפורט דמיין בשנות העשרים של המאה ה-20. פרנקפורט דמיין, תרפ"ו-תרפ"ט 1926-1929. גרמנית (עם מעט עברית).
אוסף גדול (כ-140 פריטים) המסודר בסדר כרונולוגי ומספק תיעוד רחב של הפולמוס (ראה להלן). האוסף כולל מכתבים גלויים, עלונים, חוברות, כרוזים, הזמנות לכנסים, ועוד. כל הפריטים מודפסים.
בין הפריטים: • הודעות מאת ועד הקהילה. • חומרי תעמולה והזמנות לאסיפות מאת "ועדת הבחירות לקידום מועמדותו של הרב ד"ר רפאל ברויאר" ומאת "הוועד הפועל למען בחירת הרב ד"ר קליין". • פתק הצבעה עם הכתובת "הרב דר' רפאל ברייער מאשאפפענבורג". • חומרי תעמולה, מאת אישים שונים (חלקם חתומים בשמות עט), בהם: רבי יוסף ברויאר מפרנקפורט; רבי רפאל ברויאר אב"ד אשפנבורג; רבי אברהם יצחק קליין מנירנברג; הדיין רבי גרשון פוזן מפרנקפורט; רבי יעקב רוזנהיים מפרנקפורט; רבי יוסף צבי קרליבך אב"ד אלטונה; רבי יונה בונדי אב"ד מיינץ; "מעריץ אמיתי של רבנו המנוח זצ"ל"; "אחדים מחברי הקהילה"; "זקן הרואה את הנולד"; "אחד עבור מאות אלמונים"; "איש פשוט מהעם"; "יהודי מהמזרח".
מקור הארכיון באוסף מר היידינגספלד, שאסף את החומר בפרנקפורט בתקופת הפולמוס; חלק מההזמנות האישיות (לאספות או הצבעות) נושאות את שמו. בחלק מהפריטים רישומי תיארוך בכתב-ידו של מר היידינגספלד.
עיקר החומר שלפנינו הוא משלוש תקופות: מרץ עד מאי 1927; אוגוסט וספטמבר 1928; אפריל עד ספטמבר 1929.
המסמך הראשון בארכיון הוא עלון מחאה מה-29 ביולי 1926 (פחות משבועיים לאחר פטירת רב הקהילה רבי שלמה זלמן ברויאר), נגד "התעמולה הבלתי מכובדת והלא ראויה לחלוטין" שפורסמה כבר במהלך ה"שבעה" בעניין רבנות הקהילה. חתום בדפוס: "מספר רב של חברי הקהילה".
חלק מהמסמכים קשורים במינויו של רבי יוסף יונה צבי הורוויץ מאונסדורף (שבסופו של דבר קיבל את משרת הרבנות בפרנקפורט). הארכיון כולל גם חמשה דפים כתובים במכונת כתיבה - העתקה של שלושה מכתבים (ללא דברי פתיחה וסיום), מאת הרב הורוויץ, לנמען לא ידוע. מכתבים אלה, בהם שוטח הרב הורוויץ את דעתו על דרכה של קהילת הרב הירש, נכתבו מספר שנים קודם מינויו (באונסדורף, תרפ"ו-תרפ"ז 1926). כפי הנראה, הועתקו בהקשר של מינויו לרב הקהילה בפרנקפורט. המסמך האחרון בארכיון הוא סדר היום של הכתרת הרב הורוויץ (ביום כ"א באלול תרפ"ט, 26 בספטמבר 1929), אז למעשה באה הפרשה אל סיומה.
לאחר פטירתו של הרש"ר הירש, מילא את מקומו כרבה של של "קהל עדת ישורון" בפרנקפורט חתנו, הגאון רבי שלמה זלמן ברויאר. לאחר פטירת הרב ברויאר, ביולי 1926, פרצה מחלוקת חריפה על זהות יורשו בתפקיד הרבנות. תחילה הוצע לתפקיד בנו של הרב ברויאר - הרב ד"ר רפאל ברויאר מאשפנבורג, שאביו הועידו לתפקיד זה, אך אז קמה קבוצה של נכבדי הקהילה, בהם רבי יעקב רוזנהיים, שהתנגדה בתוקף למינוי זה. לאחר דין ודברים הוחלט על קיום בחירות, ואל מול רבי רפאל ברויאר הוצב מועמד שני - הרב ד"ר אברהם יצחק הכהן (ארנולד) קליין מנירנברג. בשלב מסוים הסיר הרב קליין את מועמדותו בעקבות התערבות הדיין הישיש של פרנקפורט רבי גרשון פוזן - שסבר כי יש למלא את רצון הרב ברויאר המנוח ולמנות את בנו תחתיו. גם לאחר הסרת המועמדות של הרב קליין לא שכך הפולמוס וההתנגדות אל הרב ברויאר נשארה בעינה. הפולמוס סביב שאלת המינוי היה חריף ונמשך מספר שנים. במהלכו הפיצו שתי המפלגות כרוזים, גלויי דעת וחוזרים, ונערכו כנסים ואסיפות שונות. בסופו של דבר הסתיים הפולמוס בשנת 1929 עם מינויו של רבי יוסף יונה צבי הורוויץ מאונסדורף (שלא היה בתחילה אחד מן המועמדים לתפקיד). על הפרשה בהרחבה, ראה: יהודה בן-אבנר, לפולמוס על הרבנות בעדת ישורון דק"ק פפד"ם בשנות העשרים, סיני קו, ירושלים תש"נ, עמ' עב-עט (מסמכים רבים מן הארכיון שלפנינו לא היו לפניו בזמן כתיבת המאמר; לדוגמה, הוא כותב כי "ביולי 1926... הלך ד"ר ברויאר לעולמו. כנראה התחיל מיד פולמוס בדבר בחירת יורש, אך לא מצאנו הד לכך... עד מרס 1927", אך כאמור לפנינו מסמך בעניין זה מסוף יולי 1926); מלך שפירא, המחלוקת על הרבנות בפרנקפורט: מבט מבפנים, מילין חביבין ג, ניו יורק תשס"ז, עמ' כו-לג.
כ-140 פריטי נייר (מסמכים בודדים מופיעים פעמיים). גודל משתנה. מצב כללי טוב.
אוסף גדול (כ-140 פריטים) המסודר בסדר כרונולוגי ומספק תיעוד רחב של הפולמוס (ראה להלן). האוסף כולל מכתבים גלויים, עלונים, חוברות, כרוזים, הזמנות לכנסים, ועוד. כל הפריטים מודפסים.
בין הפריטים: • הודעות מאת ועד הקהילה. • חומרי תעמולה והזמנות לאסיפות מאת "ועדת הבחירות לקידום מועמדותו של הרב ד"ר רפאל ברויאר" ומאת "הוועד הפועל למען בחירת הרב ד"ר קליין". • פתק הצבעה עם הכתובת "הרב דר' רפאל ברייער מאשאפפענבורג". • חומרי תעמולה, מאת אישים שונים (חלקם חתומים בשמות עט), בהם: רבי יוסף ברויאר מפרנקפורט; רבי רפאל ברויאר אב"ד אשפנבורג; רבי אברהם יצחק קליין מנירנברג; הדיין רבי גרשון פוזן מפרנקפורט; רבי יעקב רוזנהיים מפרנקפורט; רבי יוסף צבי קרליבך אב"ד אלטונה; רבי יונה בונדי אב"ד מיינץ; "מעריץ אמיתי של רבנו המנוח זצ"ל"; "אחדים מחברי הקהילה"; "זקן הרואה את הנולד"; "אחד עבור מאות אלמונים"; "איש פשוט מהעם"; "יהודי מהמזרח".
מקור הארכיון באוסף מר היידינגספלד, שאסף את החומר בפרנקפורט בתקופת הפולמוס; חלק מההזמנות האישיות (לאספות או הצבעות) נושאות את שמו. בחלק מהפריטים רישומי תיארוך בכתב-ידו של מר היידינגספלד.
עיקר החומר שלפנינו הוא משלוש תקופות: מרץ עד מאי 1927; אוגוסט וספטמבר 1928; אפריל עד ספטמבר 1929.
המסמך הראשון בארכיון הוא עלון מחאה מה-29 ביולי 1926 (פחות משבועיים לאחר פטירת רב הקהילה רבי שלמה זלמן ברויאר), נגד "התעמולה הבלתי מכובדת והלא ראויה לחלוטין" שפורסמה כבר במהלך ה"שבעה" בעניין רבנות הקהילה. חתום בדפוס: "מספר רב של חברי הקהילה".
חלק מהמסמכים קשורים במינויו של רבי יוסף יונה צבי הורוויץ מאונסדורף (שבסופו של דבר קיבל את משרת הרבנות בפרנקפורט). הארכיון כולל גם חמשה דפים כתובים במכונת כתיבה - העתקה של שלושה מכתבים (ללא דברי פתיחה וסיום), מאת הרב הורוויץ, לנמען לא ידוע. מכתבים אלה, בהם שוטח הרב הורוויץ את דעתו על דרכה של קהילת הרב הירש, נכתבו מספר שנים קודם מינויו (באונסדורף, תרפ"ו-תרפ"ז 1926). כפי הנראה, הועתקו בהקשר של מינויו לרב הקהילה בפרנקפורט. המסמך האחרון בארכיון הוא סדר היום של הכתרת הרב הורוויץ (ביום כ"א באלול תרפ"ט, 26 בספטמבר 1929), אז למעשה באה הפרשה אל סיומה.
לאחר פטירתו של הרש"ר הירש, מילא את מקומו כרבה של של "קהל עדת ישורון" בפרנקפורט חתנו, הגאון רבי שלמה זלמן ברויאר. לאחר פטירת הרב ברויאר, ביולי 1926, פרצה מחלוקת חריפה על זהות יורשו בתפקיד הרבנות. תחילה הוצע לתפקיד בנו של הרב ברויאר - הרב ד"ר רפאל ברויאר מאשפנבורג, שאביו הועידו לתפקיד זה, אך אז קמה קבוצה של נכבדי הקהילה, בהם רבי יעקב רוזנהיים, שהתנגדה בתוקף למינוי זה. לאחר דין ודברים הוחלט על קיום בחירות, ואל מול רבי רפאל ברויאר הוצב מועמד שני - הרב ד"ר אברהם יצחק הכהן (ארנולד) קליין מנירנברג. בשלב מסוים הסיר הרב קליין את מועמדותו בעקבות התערבות הדיין הישיש של פרנקפורט רבי גרשון פוזן - שסבר כי יש למלא את רצון הרב ברויאר המנוח ולמנות את בנו תחתיו. גם לאחר הסרת המועמדות של הרב קליין לא שכך הפולמוס וההתנגדות אל הרב ברויאר נשארה בעינה. הפולמוס סביב שאלת המינוי היה חריף ונמשך מספר שנים. במהלכו הפיצו שתי המפלגות כרוזים, גלויי דעת וחוזרים, ונערכו כנסים ואסיפות שונות. בסופו של דבר הסתיים הפולמוס בשנת 1929 עם מינויו של רבי יוסף יונה צבי הורוויץ מאונסדורף (שלא היה בתחילה אחד מן המועמדים לתפקיד). על הפרשה בהרחבה, ראה: יהודה בן-אבנר, לפולמוס על הרבנות בעדת ישורון דק"ק פפד"ם בשנות העשרים, סיני קו, ירושלים תש"נ, עמ' עב-עט (מסמכים רבים מן הארכיון שלפנינו לא היו לפניו בזמן כתיבת המאמר; לדוגמה, הוא כותב כי "ביולי 1926... הלך ד"ר ברויאר לעולמו. כנראה התחיל מיד פולמוס בדבר בחירת יורש, אך לא מצאנו הד לכך... עד מרס 1927", אך כאמור לפנינו מסמך בעניין זה מסוף יולי 1926); מלך שפירא, המחלוקת על הרבנות בפרנקפורט: מבט מבפנים, מילין חביבין ג, ניו יורק תשס"ז, עמ' כו-לג.
כ-140 פריטי נייר (מסמכים בודדים מופיעים פעמיים). גודל משתנה. מצב כללי טוב.
קטגוריה
רבנים – אוטוגרפים
קָטָלוֹג
![חמשה מכתבים בחתימת ראש הישיבה הגאון רבי אהרן קוטלר. לייקווד, ניו ג'רזי, תשי"ג-תשכ"ב [1953-1961].
המכתבים מודפסים](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale83a-public/77.jpg "חמשה מכתבים מאת רבי אהרן קוטלר")
מכירה 83 - חלק א' - פריטים נדירים ומיוחדים
23.11.21
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $3,000
נמכר ב: $2,375
כולל עמלת קונה
חמשה מכתבים בחתימת ראש הישיבה הגאון רבי אהרן קוטלר. לייקווד, ניו ג'רזי, תשי"ג-תשכ"ב [1953-1961].
המכתבים מודפסים במכונת כתיבה, עם חתימות והוספת דברי ברכה בכתב-ידו של רבי אהרן קוטלר. ארבעה מהמכתבים נכתבו בעברית והם עוסקים בענייני מגביות עבור ישיבת לייקווד. המכתב החמישי הוא באנגלית, ובו המלצה ואישור לימודים לתלמיד הישיבה קלמן גרומן.
הגאון רבי אהרן קוטלר (תרנ"ב-תשכ"ג), מתלמידי ה"סבא מסלבודקה" ומה"עילויים" המפורסמים בעולם הישיבות [עוד בהיותו בחור התבטא עליו ה"אור שמח", כי הוא עתיד להיות רבי עקיבא איגר של הדור הבא]. חתנו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר. כיהן כר"מ וראש ישיבה בישיבת סלוצק. בתקופת מלחמת העולם הראשונה ברח עם התלמידים לפולין, והקים את הישיבה בעיר קלצק. היה מראשי הישיבות המקורבים לרבי חיים עוזר ול"חפץ חיים". ממייסדי "ועד הישיבות" וחבר "מועצת גדולי התורה" בליטא. בתקופת השואה הגיע לארה"ב, והקים את הישיבה הגדולה בעיירה לייקווד שבניו-ג'רזי (ישיבה ששינתה את פני עולם הישיבות בארה"ב, בהעברת הלהט והמסירות המוחלטת ללימוד התורה, כדרך ישיבות ליטא). מראשי מועצת גדולי התורה בארה"ב ו"מרכז החינוך העצמאי בא"י".
5 מכתבים, על נייר מכתבים רשמי. 26-28 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים, בלאי וסימני קיפול.
המכתבים מודפסים במכונת כתיבה, עם חתימות והוספת דברי ברכה בכתב-ידו של רבי אהרן קוטלר. ארבעה מהמכתבים נכתבו בעברית והם עוסקים בענייני מגביות עבור ישיבת לייקווד. המכתב החמישי הוא באנגלית, ובו המלצה ואישור לימודים לתלמיד הישיבה קלמן גרומן.
הגאון רבי אהרן קוטלר (תרנ"ב-תשכ"ג), מתלמידי ה"סבא מסלבודקה" ומה"עילויים" המפורסמים בעולם הישיבות [עוד בהיותו בחור התבטא עליו ה"אור שמח", כי הוא עתיד להיות רבי עקיבא איגר של הדור הבא]. חתנו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר. כיהן כר"מ וראש ישיבה בישיבת סלוצק. בתקופת מלחמת העולם הראשונה ברח עם התלמידים לפולין, והקים את הישיבה בעיר קלצק. היה מראשי הישיבות המקורבים לרבי חיים עוזר ול"חפץ חיים". ממייסדי "ועד הישיבות" וחבר "מועצת גדולי התורה" בליטא. בתקופת השואה הגיע לארה"ב, והקים את הישיבה הגדולה בעיירה לייקווד שבניו-ג'רזי (ישיבה ששינתה את פני עולם הישיבות בארה"ב, בהעברת הלהט והמסירות המוחלטת ללימוד התורה, כדרך ישיבות ליטא). מראשי מועצת גדולי התורה בארה"ב ו"מרכז החינוך העצמאי בא"י".
5 מכתבים, על נייר מכתבים רשמי. 26-28 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים, בלאי וסימני קיפול.
קטגוריה
רבנים – אוטוגרפים
קָטָלוֹג
מכירה 83 - חלק א' - פריטים נדירים ומיוחדים
23.11.21
פתיחה: $3,000
הערכה: $5,000 - $8,000
נמכר ב: $8,750
כולל עמלת קונה
כתב זכויות מראשית ימי הקהילה היהודית במנטובה, המעניק להנהלת הקהילה הרשאה להקים בית מטבחיים ומפרט את התנאים להפעלתו. כתוב בדיו חומה על גבי גיליון קלף; חתום. עם חותם שעווה גדול (שבור) של דוכס מנטובה פדריקו השני. מנטובה, 5 בספטמבר 1532 [רצ"ג]. לטינית.
כתב זכויות שהוענק לקהילת יהודי מנטובה מטעם הדוכס פדריקו השני לבית גונזגה. מתיר לקהילה היהודית להחזיק ולהפעיל בית מטבחיים נפרד, עם שוחט יהודי, ולספק ליהודי העיר בשר שיישחט על פי מנהגיהם. בצו תיעוד חשוב של הרכב הנהלת הקהילה בשנותיה הראשונות – מועצה יהודית בת שישה חברים, המונה שלושה מלווים בריבית ושלושה נציגים נבחרים (על פי ההיסטוריון שלמה סימונסון, היו מועצות אלה הראשונות לנהל את הקהילה, עוד לפני הקמתם של הוועדים).
הקהילה היהודית במנטובה קיבלה הכרה רשמית מהשלטונות בשנת 1511, בכתב זכויות מטעם פדריקו השני. כתב הזכויות שלפנינו הוענק כעשרים שנים לאחר שהוכרה הקהילה, והוא מהמסמכים המוקדמים ביותר שנשתמרו עד ימינו ונושאים את שמה.
ראו: "תולדות היהודים בדוכסות מנטובה" מאת שלמה סימונסון, הוצאת אוניברסיטת תל-אביב ומכון בן צבי (ירושלים, תשכ"ג), עמ' 246, 368, 569-570.
33X43.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול. נקבים וקרעים חסרים בשוליים ולאורך סימני הקיפול (עם פגיעה קלה ברישום התאריך), רובם משוקמים, עם השלמות נייר. קרע ארוך (8.5 ס"מ) בפינה הימנית תחתונה, עם תפירה בחוט (מהתקופה; ללא נזק לכיתוב). חותם השעווה שבור, עם פיסה חסרה גדולה. רישום בכתב-יד בגב.
כתב זכויות שהוענק לקהילת יהודי מנטובה מטעם הדוכס פדריקו השני לבית גונזגה. מתיר לקהילה היהודית להחזיק ולהפעיל בית מטבחיים נפרד, עם שוחט יהודי, ולספק ליהודי העיר בשר שיישחט על פי מנהגיהם. בצו תיעוד חשוב של הרכב הנהלת הקהילה בשנותיה הראשונות – מועצה יהודית בת שישה חברים, המונה שלושה מלווים בריבית ושלושה נציגים נבחרים (על פי ההיסטוריון שלמה סימונסון, היו מועצות אלה הראשונות לנהל את הקהילה, עוד לפני הקמתם של הוועדים).
הקהילה היהודית במנטובה קיבלה הכרה רשמית מהשלטונות בשנת 1511, בכתב זכויות מטעם פדריקו השני. כתב הזכויות שלפנינו הוענק כעשרים שנים לאחר שהוכרה הקהילה, והוא מהמסמכים המוקדמים ביותר שנשתמרו עד ימינו ונושאים את שמה.
ראו: "תולדות היהודים בדוכסות מנטובה" מאת שלמה סימונסון, הוצאת אוניברסיטת תל-אביב ומכון בן צבי (ירושלים, תשכ"ג), עמ' 246, 368, 569-570.
33X43.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול. נקבים וקרעים חסרים בשוליים ולאורך סימני הקיפול (עם פגיעה קלה ברישום התאריך), רובם משוקמים, עם השלמות נייר. קרע ארוך (8.5 ס"מ) בפינה הימנית תחתונה, עם תפירה בחוט (מהתקופה; ללא נזק לכיתוב). חותם השעווה שבור, עם פיסה חסרה גדולה. רישום בכתב-יד בגב.
קטגוריה
יהדות איטליה – ספרים ותעודות
קָטָלוֹג
מכירה 83 - חלק א' - פריטים נדירים ומיוחדים
23.11.21
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $3,000
נמכר ב: $2,750
כולל עמלת קונה
Discorso circa il stato de gl'hebrei – "מאמר על יהודי ונציה", מאת שמחה לוצאטו. דפוס Gioanne Calleoni, ונציה, [שצ"ח] 1638. מהדורה ראשונה. איטלקית.
מהדורה ראשונה של "מאמר על יהודי ונציה", ספרו רב ההשפעה של שמחה (סימון) לוצאטו (1582-1663) – נדפס כמאה וחמישים שנים לאחר גירוש ספרד וכשבעים שנים לאחר גירוש היהודים ממדינת האפיפיור, במטרה לשכנע את מושלי ונציה שהיהודים מביאים ברכה לארצם ואינם מהווים סכנה לשלומה או אופייה הנוצרי.
הספר כולל שמונה עשר פרקים קצרים ("עיונים"), כתובים בסגנון מליצי האופייני לאירופה של המאה ה-17, ומציג סקירה רחבת היקף – מהעדויות החשובות ביותר אודות יהודי ונציה באותה התקופה: מנהגיו ואופיו של הנתין היהודי, הדת היהודית ויסודותיה האוניברסאליים, כשרונם של היהודים למסחר ותרומתם להתפתחות כלכלת הערים הגדולות, ניתוח של 'מגרעות האופי היהודי' ואף סקירה מפורטת של תפוצת היהודים בממלכות העולם, מפרס ועד חופי האוקיינוס האטלנטי – הראשונה מסוגה מאז ימי בנימין מטודלה.
כמה מפרקי החיבור, אשר נכתב עבור מלומדים ושליטים נוצרים, כוללים "טענות הגנה" ייחודיות ויוצאות דופן. כך, למשל, בפרק החמישי ("על יראת היהודי בפני המלכות ועל נכונותו למשמעת"), מציין לוצאטו לחיוב את הקלות שבה ניתן להטיל גזרות ומיסים על היהודי: " האומה היהודית... לעולם היא נכונה, מתוך גמישות זריזה, להיכנע לגזירות הציבור, עד כדי כך, שאם בא השלטון ומטיל מסים מיוחדים על בני האומה הזאת, אין שומעים על הרוב, כי יפצו פה". בפרק השמונה עשרה, מבקש לוצאטו לצייר דמיון בין העולם-הבא היהודי והקתולי: " אף על פי שאין שֵׁם 'כור התופת' [פורגאטוריום] שכיח אצל המחברים היהודים, בכל זאת מחלקים הם את גורל הנשמות, לאחר שהן נפרדות מן הגוף, לשלושה סוגים: אלה לאושר, אלה לעונשים זמניים, ואלה – לדראון עולם", ואילו בפרק האחד עשר, מהיפים שבפרקי החיבור, מופיעה עדות ארוכה ופיוטית על אופיים, מגרעותיהם ומעלותיהם של היהודים: "א ם חפץ מי שהוא לחקור את מידותיהם של היהודים בכלל, יכול הוא לומר כי אומה זו היא בעלת רוח מתנוונת וחלשה מאוד, שאינה מסוגלת במצבה הקיים לשום שלטון מדיני... עבירותיהם ופשעיהם יש בהם כמעט תמיד יותר מן השפל והמאוס משיש בהם מן האכזריות והרשע... דמות לבנו הפנימית מלאכת תשבץ היא, שלכאורה אין בה אלא רעיון אחד, ואולם משמתקרבים אליה נגלה לעינינו פסיפס רצוף שברים וקטעים של אבנים זולות ויקרות המלוכדות והמשובצות יחד".
התרגומים לקוחים מתוך המהדורה העברית של הספר, בתרגום דן לאטס ("מאמר על יהודי ויניציה"; הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשי"א-1950). למידע נוסף ראו שם - מבואות מאת ריקארדו בנימין באקי ומ. א. שולוואס.
92 דף, 20 ס"מ בקירוב. כולל לוח טעויות שאינו מופיע ברבים מהעותקים. מצב טוב. קמטים וכתמים. קרעים חסרים ונקבי תילוע במספר דפים (עם פגיעה בטקסט בדף האחרון), חלקם משוקמים בשיקום מקצועי. רישומים וסימונים בכתב-יד על גבי דף השער ומספר דפים נוספים. כריכת קלף חדשה עם שרוכים לקשירה והטבעה מוזהבת על גבי השדרה. תו ספר בצדה הפנימי של הכריכה הקדמית.
מהדורה ראשונה של "מאמר על יהודי ונציה", ספרו רב ההשפעה של שמחה (סימון) לוצאטו (1582-1663) – נדפס כמאה וחמישים שנים לאחר גירוש ספרד וכשבעים שנים לאחר גירוש היהודים ממדינת האפיפיור, במטרה לשכנע את מושלי ונציה שהיהודים מביאים ברכה לארצם ואינם מהווים סכנה לשלומה או אופייה הנוצרי.
הספר כולל שמונה עשר פרקים קצרים ("עיונים"), כתובים בסגנון מליצי האופייני לאירופה של המאה ה-17, ומציג סקירה רחבת היקף – מהעדויות החשובות ביותר אודות יהודי ונציה באותה התקופה: מנהגיו ואופיו של הנתין היהודי, הדת היהודית ויסודותיה האוניברסאליים, כשרונם של היהודים למסחר ותרומתם להתפתחות כלכלת הערים הגדולות, ניתוח של 'מגרעות האופי היהודי' ואף סקירה מפורטת של תפוצת היהודים בממלכות העולם, מפרס ועד חופי האוקיינוס האטלנטי – הראשונה מסוגה מאז ימי בנימין מטודלה.
כמה מפרקי החיבור, אשר נכתב עבור מלומדים ושליטים נוצרים, כוללים "טענות הגנה" ייחודיות ויוצאות דופן. כך, למשל, בפרק החמישי ("על יראת היהודי בפני המלכות ועל נכונותו למשמעת"), מציין לוצאטו לחיוב את הקלות שבה ניתן להטיל גזרות ומיסים על היהודי: " האומה היהודית... לעולם היא נכונה, מתוך גמישות זריזה, להיכנע לגזירות הציבור, עד כדי כך, שאם בא השלטון ומטיל מסים מיוחדים על בני האומה הזאת, אין שומעים על הרוב, כי יפצו פה". בפרק השמונה עשרה, מבקש לוצאטו לצייר דמיון בין העולם-הבא היהודי והקתולי: " אף על פי שאין שֵׁם 'כור התופת' [פורגאטוריום] שכיח אצל המחברים היהודים, בכל זאת מחלקים הם את גורל הנשמות, לאחר שהן נפרדות מן הגוף, לשלושה סוגים: אלה לאושר, אלה לעונשים זמניים, ואלה – לדראון עולם", ואילו בפרק האחד עשר, מהיפים שבפרקי החיבור, מופיעה עדות ארוכה ופיוטית על אופיים, מגרעותיהם ומעלותיהם של היהודים: "א ם חפץ מי שהוא לחקור את מידותיהם של היהודים בכלל, יכול הוא לומר כי אומה זו היא בעלת רוח מתנוונת וחלשה מאוד, שאינה מסוגלת במצבה הקיים לשום שלטון מדיני... עבירותיהם ופשעיהם יש בהם כמעט תמיד יותר מן השפל והמאוס משיש בהם מן האכזריות והרשע... דמות לבנו הפנימית מלאכת תשבץ היא, שלכאורה אין בה אלא רעיון אחד, ואולם משמתקרבים אליה נגלה לעינינו פסיפס רצוף שברים וקטעים של אבנים זולות ויקרות המלוכדות והמשובצות יחד".
התרגומים לקוחים מתוך המהדורה העברית של הספר, בתרגום דן לאטס ("מאמר על יהודי ויניציה"; הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשי"א-1950). למידע נוסף ראו שם - מבואות מאת ריקארדו בנימין באקי ומ. א. שולוואס.
92 דף, 20 ס"מ בקירוב. כולל לוח טעויות שאינו מופיע ברבים מהעותקים. מצב טוב. קמטים וכתמים. קרעים חסרים ונקבי תילוע במספר דפים (עם פגיעה בטקסט בדף האחרון), חלקם משוקמים בשיקום מקצועי. רישומים וסימונים בכתב-יד על גבי דף השער ומספר דפים נוספים. כריכת קלף חדשה עם שרוכים לקשירה והטבעה מוזהבת על גבי השדרה. תו ספר בצדה הפנימי של הכריכה הקדמית.
קטגוריה
יהדות איטליה – ספרים ותעודות
קָטָלוֹג
![Capitulaciones del modo que se deve governar la hebra de casar huerfanas y donzellas [...] de nuevo reformadas, y acresentada](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale83a-public/80_1.jpg "תקנות מחודשות לחברת \"מוהר הבתולות\" להכנסת כלה של קהילת יהודי ליוורנו –")
![Capitulaciones del modo que se deve governar la hebra de casar huerfanas y donzellas [...] de nuevo reformadas, y acresentada](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale83a-public/80_2.jpg "תקנות מחודשות לחברת \"מוהר הבתולות\" להכנסת כלה של קהילת יהודי ליוורנו –")
מכירה 83 - חלק א' - פריטים נדירים ומיוחדים
23.11.21
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $3,000
נמכר ב: $1,250
כולל עמלת קונה
Capitulaciones del modo que se deve governar la hebra de casar huerfanas y donzellas [...] de nuevo reformadas, y acresentadas este año [...] 5466 [...תקנות לניהולה של החברה להשאת יתומות ועלמות... תוקנו מחדש ונוספו בשנה זו, תס"ו]. דפוס Jacopo Valfisi, ליוורנו, 1706. ספרדית.
חוברת תקנות חברת "מוהר הבתולות" ("la hebra de casar huerfanas y donzellas") של קהילת יהודי ליוורנו – תקנות מחודשות שנתקבלו בשנת 1706.
חוברת נדירה. אינה מתועדת ב-OCLC.
בדף המגן האחורי, תוספת בכתב יד (בספרדית) מתוארכת י"ז בניסן תע"א, 6 באפריל 1711.
חברת "מוהר הבתולות" ("la hebra de casar huerfanas y donzellas") של הקהילה הספרדית-פורטוגלית בליוורנו נוסדה בשנת 1644 בברכתו של פרדיננדו השני דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה; הדגם לחברה היה אגודות דומות להכנסת כלה שהתקיימו באמשטרדם ובוונציה, ובתקנות היסוד אף הצהירה החברה שהיא עתידה לפעול על פי הדגם הוונציאני. אף ששם החברה מורה על פעולות הצדקה שעסקה בהן, היא שימשה בעיקרה כמוסד לעזרה הדדית וככלי לשימור כוחם החברתי והכלכלי של עשירי הקהילה. חברות באגודה העידה על עושר ומעמד גבוה בקהילה היהודית, ועברה בירושה לדורות הבאים. חברי האגודה נדרשו להפקיד סכום כסף גדול בקופתה, ולאחר כמה שנות חברות ללא דופי זכו בנותיהם ובנות משפחתם לסכום נאה כנדוניה, גם אם ירדו בינתיים מנכסיהם. אם נותרו די כספים מרווחי החברה לאחר שהוענקו נדוניות לבעלות הקדימות, העניקה האגודה נדוניות גם ליתומות ולבנות עניים, וגם אז ניתנה קדימות לנערות ששירתו בבתי חברי האגודה.
במעמד הסוחרים באיטליה בראשית העת החדשה הייתה הנדוניה ההון העיקרי שעליו התבססו עסקי המשפחה, והענקת נדוניה נאה לדור הבא מהרווחים שנשאה הקרן המשותפת הייתה מכשיר לטיפוח עושרו של הדור הבא. תקנות החברה כללו סעיף רחב היקף שעסק בפרוטרוט באופן ההשקעה של כספי הקרן ומנה סייגים רבים שהבטיחו שהונה של האגודה לא יאבד בהשקעות מסוכנות או כושלות; השקעה בסחר ימי חייבה רכישת ביטוח מקיף; הונה המזומן של החברה נשמר בבית נעול על מסגר ובריח בשלושה מנעולים שונים שמפתחותיהם נשמרו בחדר נעול בבית הכנסת, שגם הוא היה נעול בשלושה מנעולים.
תקנות החברה משקפות גם את האופן שבו שאפה לחזק את שמירת המצוות בקרב חבריה ונעזריה: נאסר להשקיע בספינות סוחר המפליגות לחצי האי האיברי; מחברים באגודה ששבו להתגורר בספרד או בפורטוגל לפרק זמן העולה על שנה (מעשה השקול להמרת הדת) או שהמירו את דתם נשללה החברות. אם התגלה כי הזוג מימש את נישואיו בטרם נערכו חופה וקידושין, היה על הבעל להשיב את כספי הנדוניה.
אוריינותם הכלכלית של מייסדי האגודה ותקנות הניהול הקפדניות הוכיחו את עצמן: החברה הגדילה את הונה בהתמדה והתקיימה עד מלחמת העולם הראשונה, שאז הפקיעה המדינה את כספיה לצורך סיוע ליתומי המלחמה.
67 עמ', 20 ס"מ. כריכת קלף. מצב טוב. כתמים, רובם קלים. בעמ' 22 מודבקת על גבי הטקסט פיסת נייר מודפסת (מזמן ההדפסה – לתיקון הטקסט). פגעי תילוע בדפי הבטנה. פגמים קלים. פגמים וכתמים בכריכה.
ספרות:
1. Nourit Melcer-Padon, Charity Begins at Home: Reflections on the Dowry Society of Livorno. בתוך: Religious Changes and Cultural Transformations in the Early Modern Western Sephardic Communities (2019).
2. Moises Orfali, The Portuguese Dowry Society in Livorno and the Marrano Diaspora. בתוך: Studia Rosenthaliana, כרך 35 (2001).
חוברת תקנות חברת "מוהר הבתולות" ("la hebra de casar huerfanas y donzellas") של קהילת יהודי ליוורנו – תקנות מחודשות שנתקבלו בשנת 1706.
חוברת נדירה. אינה מתועדת ב-OCLC.
בדף המגן האחורי, תוספת בכתב יד (בספרדית) מתוארכת י"ז בניסן תע"א, 6 באפריל 1711.
חברת "מוהר הבתולות" ("la hebra de casar huerfanas y donzellas") של הקהילה הספרדית-פורטוגלית בליוורנו נוסדה בשנת 1644 בברכתו של פרדיננדו השני דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה; הדגם לחברה היה אגודות דומות להכנסת כלה שהתקיימו באמשטרדם ובוונציה, ובתקנות היסוד אף הצהירה החברה שהיא עתידה לפעול על פי הדגם הוונציאני. אף ששם החברה מורה על פעולות הצדקה שעסקה בהן, היא שימשה בעיקרה כמוסד לעזרה הדדית וככלי לשימור כוחם החברתי והכלכלי של עשירי הקהילה. חברות באגודה העידה על עושר ומעמד גבוה בקהילה היהודית, ועברה בירושה לדורות הבאים. חברי האגודה נדרשו להפקיד סכום כסף גדול בקופתה, ולאחר כמה שנות חברות ללא דופי זכו בנותיהם ובנות משפחתם לסכום נאה כנדוניה, גם אם ירדו בינתיים מנכסיהם. אם נותרו די כספים מרווחי החברה לאחר שהוענקו נדוניות לבעלות הקדימות, העניקה האגודה נדוניות גם ליתומות ולבנות עניים, וגם אז ניתנה קדימות לנערות ששירתו בבתי חברי האגודה.
במעמד הסוחרים באיטליה בראשית העת החדשה הייתה הנדוניה ההון העיקרי שעליו התבססו עסקי המשפחה, והענקת נדוניה נאה לדור הבא מהרווחים שנשאה הקרן המשותפת הייתה מכשיר לטיפוח עושרו של הדור הבא. תקנות החברה כללו סעיף רחב היקף שעסק בפרוטרוט באופן ההשקעה של כספי הקרן ומנה סייגים רבים שהבטיחו שהונה של האגודה לא יאבד בהשקעות מסוכנות או כושלות; השקעה בסחר ימי חייבה רכישת ביטוח מקיף; הונה המזומן של החברה נשמר בבית נעול על מסגר ובריח בשלושה מנעולים שונים שמפתחותיהם נשמרו בחדר נעול בבית הכנסת, שגם הוא היה נעול בשלושה מנעולים.
תקנות החברה משקפות גם את האופן שבו שאפה לחזק את שמירת המצוות בקרב חבריה ונעזריה: נאסר להשקיע בספינות סוחר המפליגות לחצי האי האיברי; מחברים באגודה ששבו להתגורר בספרד או בפורטוגל לפרק זמן העולה על שנה (מעשה השקול להמרת הדת) או שהמירו את דתם נשללה החברות. אם התגלה כי הזוג מימש את נישואיו בטרם נערכו חופה וקידושין, היה על הבעל להשיב את כספי הנדוניה.
אוריינותם הכלכלית של מייסדי האגודה ותקנות הניהול הקפדניות הוכיחו את עצמן: החברה הגדילה את הונה בהתמדה והתקיימה עד מלחמת העולם הראשונה, שאז הפקיעה המדינה את כספיה לצורך סיוע ליתומי המלחמה.
67 עמ', 20 ס"מ. כריכת קלף. מצב טוב. כתמים, רובם קלים. בעמ' 22 מודבקת על גבי הטקסט פיסת נייר מודפסת (מזמן ההדפסה – לתיקון הטקסט). פגעי תילוע בדפי הבטנה. פגמים קלים. פגמים וכתמים בכריכה.
ספרות:
1. Nourit Melcer-Padon, Charity Begins at Home: Reflections on the Dowry Society of Livorno. בתוך: Religious Changes and Cultural Transformations in the Early Modern Western Sephardic Communities (2019).
2. Moises Orfali, The Portuguese Dowry Society in Livorno and the Marrano Diaspora. בתוך: Studia Rosenthaliana, כרך 35 (2001).
קטגוריה
יהדות איטליה – ספרים ותעודות
קָטָלוֹג
מכירה 83 - חלק א' - פריטים נדירים ומיוחדים
23.11.21
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $4,000
נמכר ב: $1,500
כולל עמלת קונה
מיקרוגרפיה זעירה, מעוצבת בצורת האות אל"ף בסגנון אשכנזי, ומורכבת ממילות הפיוט "אחות קטנה" לראש השנה, מאת רבי אברהם חזן מגירונה. [איטליה, תקפ"ח 1828].
עבודת מיקרוגרפיה זעירה וייחודית. דיו על נייר. כפי הנראה נכתבה לקראת ראש השנה תקפ"ט. פרט השנה "ה'תקפ"ט" מופיע בסיום הפיוט, לאחר המילים "תחל שנה וברכותיה".
הפיוט "אחות קטנה" נכתב במאה ה-13 בידי המקובל רבי אברהם חזן גירונדי (מגירונה), שהשתייך לחוג חכמי תורת הסוד בגירונה שבספרד, בו היו חברים גם הרמב"ן, רבנו יונה (בעל "שערי תשובה") ורבנו זרחיה הלוי (בעל "מנורת המאור"). מילות הפיוט, הפותח במילים "אחות קטנה תפילותיה / עורכה ועונה תהילותיה" ומסתיים בשורות "תכלה שנה וקללותיה... תחל שנה וברכותיה", נתחבבו מאד על קהילות ישראל: במשך מאות שנים הוא פותח את תפילות ראש השנה ומושר בעיקר בקהילות הספרדים, אך מופיע גם במחזורים אשכנזיים.
5.8X5.5 ס"מ בקירוב (השוליים גזורים באופן לא אחיד). מצב טוב. כתמים. נתונה במסגרת 13X9 ס"מ (ניתנת לפתיחה).
עבודת מיקרוגרפיה זעירה וייחודית. דיו על נייר. כפי הנראה נכתבה לקראת ראש השנה תקפ"ט. פרט השנה "ה'תקפ"ט" מופיע בסיום הפיוט, לאחר המילים "תחל שנה וברכותיה".
הפיוט "אחות קטנה" נכתב במאה ה-13 בידי המקובל רבי אברהם חזן גירונדי (מגירונה), שהשתייך לחוג חכמי תורת הסוד בגירונה שבספרד, בו היו חברים גם הרמב"ן, רבנו יונה (בעל "שערי תשובה") ורבנו זרחיה הלוי (בעל "מנורת המאור"). מילות הפיוט, הפותח במילים "אחות קטנה תפילותיה / עורכה ועונה תהילותיה" ומסתיים בשורות "תכלה שנה וקללותיה... תחל שנה וברכותיה", נתחבבו מאד על קהילות ישראל: במשך מאות שנים הוא פותח את תפילות ראש השנה ומושר בעיקר בקהילות הספרדים, אך מופיע גם במחזורים אשכנזיים.
5.8X5.5 ס"מ בקירוב (השוליים גזורים באופן לא אחיד). מצב טוב. כתמים. נתונה במסגרת 13X9 ס"מ (ניתנת לפתיחה).
קטגוריה
גרפיקה, אמנות וחפצים
קָטָלוֹג
מכירה 83 - חלק א' - פריטים נדירים ומיוחדים
23.11.21
פתיחה: $1,500
הערכה: $3,000 - $5,000
נמכר ב: $2,375
כולל עמלת קונה
דף "שויתי" קטן, עם איורים מרשימים של מנורת "למנצח" ושל כלי המקדש, ועם פסוקים, ראשי תיבות ושמות קבליים לשמירה ולהגנה. הכותב: יהושע נחמן מאנקונה. רומא, תקצ"א [1831].
דיו ועפרון על קלף.
דף "שויתי" מעשה ידי אומן, עם איורים של מנורת המקדש וכלי המקדש ואיור נוסף של מגן דוד עם מנורה קטנה בתוכו (בבסיס המנורה הגדולה). האיורים נעשו בעפרון, כשקווי דיו עדינים מוסיפים להם הצללה ועומק.
הדף גדוש בצירופי אותיות, ראשי תיבות, פסוקים ושמות המסוגלים לשמירה ולהגנה על-פי הקבלה. חלקם ייחודיים ואינם נפוצים בלוחות "שויתי" מסוג זה (למשל: פסוקי מזמור תהלים ד', המופיעים במסגרות המלבניות שמשני צדי המנורה, כשהם כתובים במהופך, מהסוף להתחלה, משמאל ומימין לסירוגין).
הכותב-האומן חתום בשולי הדף התחתונים: " מעשה ידי הצעיר יהושע נחמן ס"ט מעיר אנקונא, פה רומא שנת התקצ"א".
17.5X10 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים ומעט דהיות בדיו. נתון במסגרת עץ מגולפת, 29X20 ס"מ (ניתנת לפתיחה).
דיו ועפרון על קלף.
דף "שויתי" מעשה ידי אומן, עם איורים של מנורת המקדש וכלי המקדש ואיור נוסף של מגן דוד עם מנורה קטנה בתוכו (בבסיס המנורה הגדולה). האיורים נעשו בעפרון, כשקווי דיו עדינים מוסיפים להם הצללה ועומק.
הדף גדוש בצירופי אותיות, ראשי תיבות, פסוקים ושמות המסוגלים לשמירה ולהגנה על-פי הקבלה. חלקם ייחודיים ואינם נפוצים בלוחות "שויתי" מסוג זה (למשל: פסוקי מזמור תהלים ד', המופיעים במסגרות המלבניות שמשני צדי המנורה, כשהם כתובים במהופך, מהסוף להתחלה, משמאל ומימין לסירוגין).
הכותב-האומן חתום בשולי הדף התחתונים: " מעשה ידי הצעיר יהושע נחמן ס"ט מעיר אנקונא, פה רומא שנת התקצ"א".
17.5X10 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים ומעט דהיות בדיו. נתון במסגרת עץ מגולפת, 29X20 ס"מ (ניתנת לפתיחה).
קטגוריה
גרפיקה, אמנות וחפצים
קָטָלוֹג
מכירה 83 - חלק א' - פריטים נדירים ומיוחדים
23.11.21
פתיחה: $1,500
הערכה: $3,000 - $5,000
נמכר ב: $3,000
כולל עמלת קונה
כתובה לנישואי החתן שלמה בן ר' אברהם פאריינטי, עם הכלה פריחא בת ר' אברהם וואחנון. תטואן (טיטואן, מרוקו), סיון תרכ"ב [1862].
דיו על קלף; צבעי שמן.
כתובה מעוטרת בנוסח תטואן; הטקסט נתון בתוך קשת מורית נאה, מוקפת דגמים צמחיים בגוני הירוק והכתום. משני צדי הקשת שתי ציפורים, ומעליה הנוסח "בסימנא טבא ובמזלא יאייא ובשעת רצון והצלחה". בראש הכתובה כרכוב מעוטר במעוינים ובתוכם דגמים צמחיים.
בשולי הכתובה חתומים כעדים: הגאון המקובל רבי יצחק ן' וואליד אב"ד העיר, ורבי וידאל ישראל - מדייני העיר.
הגאון רבי יצחק ן' וואליד (תקל"ז-תר"ל), רבה הראשי של תטואן ומגדולי המקובלים והצדיקים במרוקו. נודע כאיש קדוש פועל ישועות. כבר בצעירותו נתגלו בו סימני טהרה ונתפרסם בקדושתו ופרישותו. היה תלמידם של שניים מגדולי מרוקו, רבי מנחם נהון ורבי משה הלוי. עם פטירת רבי משה הלוי התבקש על ידי קהילת תטואן לכהן במקומו כרב העיר. תחילה סירב לקבל את כתר הרבנות ואף נמלט לגיברלטר כדי שלא יאלצוהו לכהן כרב, אך לאחר שהתגלה מקום מחבואו ולאחר הפצרת חכמי העיר נעתר להם וקיבל את המשרה. רבי יצחק ן' וואליד נודע כאחד מגדולי המשיבים, ומכל רחבי מרוקו ואף מארצות אחרות, נשלחו אליו שאלות הלכתיות רבות. מתשובותיו נדפסו שני כרכי ספרו - שו"ת ויאמר יצחק (ליוורנו, תרל"ו). נפטר בגיל 93 בעת כניסת השבת, כשעל שפתותיו "מזמור שיר ליום השבת".
בקרב יהודי מרוקו התפרסם שמו של רבי יצחק ן' וואליד כקדוש פועל ישועות, ואף לאחר פטירתו נודע בישועות הגדולות שנעשו בזכותו. מטהו המקודש עזר לפקידת עקרות וריפוי חולים. כן נהוגה מסורת רבת שנים של עלייה לקברו ביום פטירתו והילולות נערכות ברחבי הארץ והעולם לכבודו.
רבי וידאל ישראל, החתום אף הוא בכתובה שלפנינו, היה מגדולי חכמי תטואן, ושימש כדיין בעיר לצד רבי יצחק ן' וואליד. בראש כתב הרבנות של רבי יצחק ן' וואליד מוזכר רבי וידאל ישראל כאחד מגדולי המקום הממנים אותו לרב: "אנו החותמים מטה ק"ק טיטואן יע"א ובראשינו החכם וכו' כמוהרוי"ש [רבי וידאל ישראל] שהסכים עמנו לדבר מצוה והסכמנו בהסכמה גמורה ומנינו לרב ומו"ץ עלינו...".
40.5X29 ס"מ. מצב טוב. פגמים וקמטים קלים. כתמים. נקבים זעירים. מריחת דיו ופגמים בצבע במקומות אחדים.
דיו על קלף; צבעי שמן.
כתובה מעוטרת בנוסח תטואן; הטקסט נתון בתוך קשת מורית נאה, מוקפת דגמים צמחיים בגוני הירוק והכתום. משני צדי הקשת שתי ציפורים, ומעליה הנוסח "בסימנא טבא ובמזלא יאייא ובשעת רצון והצלחה". בראש הכתובה כרכוב מעוטר במעוינים ובתוכם דגמים צמחיים.
בשולי הכתובה חתומים כעדים: הגאון המקובל רבי יצחק ן' וואליד אב"ד העיר, ורבי וידאל ישראל - מדייני העיר.
הגאון רבי יצחק ן' וואליד (תקל"ז-תר"ל), רבה הראשי של תטואן ומגדולי המקובלים והצדיקים במרוקו. נודע כאיש קדוש פועל ישועות. כבר בצעירותו נתגלו בו סימני טהרה ונתפרסם בקדושתו ופרישותו. היה תלמידם של שניים מגדולי מרוקו, רבי מנחם נהון ורבי משה הלוי. עם פטירת רבי משה הלוי התבקש על ידי קהילת תטואן לכהן במקומו כרב העיר. תחילה סירב לקבל את כתר הרבנות ואף נמלט לגיברלטר כדי שלא יאלצוהו לכהן כרב, אך לאחר שהתגלה מקום מחבואו ולאחר הפצרת חכמי העיר נעתר להם וקיבל את המשרה. רבי יצחק ן' וואליד נודע כאחד מגדולי המשיבים, ומכל רחבי מרוקו ואף מארצות אחרות, נשלחו אליו שאלות הלכתיות רבות. מתשובותיו נדפסו שני כרכי ספרו - שו"ת ויאמר יצחק (ליוורנו, תרל"ו). נפטר בגיל 93 בעת כניסת השבת, כשעל שפתותיו "מזמור שיר ליום השבת".
בקרב יהודי מרוקו התפרסם שמו של רבי יצחק ן' וואליד כקדוש פועל ישועות, ואף לאחר פטירתו נודע בישועות הגדולות שנעשו בזכותו. מטהו המקודש עזר לפקידת עקרות וריפוי חולים. כן נהוגה מסורת רבת שנים של עלייה לקברו ביום פטירתו והילולות נערכות ברחבי הארץ והעולם לכבודו.
רבי וידאל ישראל, החתום אף הוא בכתובה שלפנינו, היה מגדולי חכמי תטואן, ושימש כדיין בעיר לצד רבי יצחק ן' וואליד. בראש כתב הרבנות של רבי יצחק ן' וואליד מוזכר רבי וידאל ישראל כאחד מגדולי המקום הממנים אותו לרב: "אנו החותמים מטה ק"ק טיטואן יע"א ובראשינו החכם וכו' כמוהרוי"ש [רבי וידאל ישראל] שהסכים עמנו לדבר מצוה והסכמנו בהסכמה גמורה ומנינו לרב ומו"ץ עלינו...".
40.5X29 ס"מ. מצב טוב. פגמים וקמטים קלים. כתמים. נקבים זעירים. מריחת דיו ופגמים בצבע במקומות אחדים.
קטגוריה
גרפיקה, אמנות וחפצים
קָטָלוֹג
![מחזור של כל השנה, כמנהג ק"ק איטאלייאני. ונציה, "שנת תקב"ל ברצון" [תקל"ב 1772]. שני חלקים בכרך אחד, כ](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale83a-public/84_1.JPG "כריכת כסף מפוארת עם סמל משפחת פולייסי – איטליה, המאה ה-18 / מחזור כמנה")
![מחזור של כל השנה, כמנהג ק"ק איטאלייאני. ונציה, "שנת תקב"ל ברצון" [תקל"ב 1772]. שני חלקים בכרך אחד, כ](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale83a-public/84_2.JPG "כריכת כסף מפוארת עם סמל משפחת פולייסי – איטליה, המאה ה-18 / מחזור כמנה")
![מחזור של כל השנה, כמנהג ק"ק איטאלייאני. ונציה, "שנת תקב"ל ברצון" [תקל"ב 1772]. שני חלקים בכרך אחד, כ](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale83a-public/84_3.JPG "כריכת כסף מפוארת עם סמל משפחת פולייסי – איטליה, המאה ה-18 / מחזור כמנה")
מכירה 83 - חלק א' - פריטים נדירים ומיוחדים
23.11.21
פתיחה: $12,000
הערכה: $15,000 - $20,000
נמכר ב: $30,000
כולל עמלת קונה
מחזור של כל השנה, כמנהג ק"ק איטאלייאני. ונציה, "שנת תקב"ל ברצון" [תקל"ב 1772]. שני חלקים בכרך אחד, כרוך בכריכת כסף מפוארת עם סמל משפחת פולייסי (Pugliese; נכתב גם פולייסו / פולייזי).
שני צדי הכריכה מעוטרים בקרטושים גדולים ובעלי אקנתוס. במדליון שבמרכז הכריכה הקדמית מופיע סמל משפחת פולייסי (Pugliese), מבנה שבראשו ארובה עם עיטור ספירלי. המדליון שבמרכז הכריכה האחורית חלק. השדרה מעוטרת אף היא בדגמים צמחים.
סמל משפחת פולייסי המופיע על הכריכה שלפנינו מתועד גם בכתובה מפיימונטה (קזאלה מונפרטו, Casale Monferrato) משנת תל"ב [1672] השמורה באוסף בית המדרש לרבנים באמריקה (The Jewish Theological Seminary of America, KET 32). בכתובה אחרת מפיימונטה משנת תקט"ז (1756) מופיע סמל שונה במקצת של משפחת פולייסי, בו נראה בית שמדלתו פורצות להבות אש (Il matrimonio ebraico, le ketubbot dell'Archivio Terracini, a cura di Micaela Vitale. Torino, 1997, p. 164). כתובה שלישית השייכת לענייננו, המצויה אף היא באוסף בית המדרש לרבנים (KET 333), נחתמה במנטובה בשנת תרכ"ה (1865) ומתעדת את נישואי בן משפחת פולייסי עם בת משפחת סגרה (ראו להלן).
רישום בעלות דהוי (מהמאה ה-19) מול עמוד השער: " Elisa Ottolenghi Segre " – כפי הנראה, חתימתה של אליסה (לאה) אוטולנגי לבית סגרה (נפטרה בשנת 1922), רעייתו של ג'וזפה אוטולנגי (1838-1904), פוליטיקאי ואיש צבא יהודי-איטלקי, אשר כיהן כשר המלחמה של ממשלת איטליה, כסנאטור, ובכמה תפקידים צבאיים בכירים נוספים.
כריכה: כסף (אינו חתום) רקוע וחקוק. גובה: 18 ס"מ, רוחב: 13.5 ס"מ, עובי: 6 ס"מ. מצב טוב. ייתכן כי האבזמים ועיטורי הכסף שבראש ובתחתית הוחלפו במאה ה-19.
מחזור: רכד [צ"ל: רפד] דף; שכב דף. כתמים. קמטים קלים. נקבי תילוע קלים ומעט קרעים (עם פגיעה קלה בטקסט). דף מנותק וכמה דפים רופפים. רצועות נייר לחיזוק בשולי שני הדפים האחרונים.
לכריכה נוספת עם סמל משפחת פולייסי, ראו: Sotheby's, Important Judaica, New York, 20 December 2017, lot 86.
שני צדי הכריכה מעוטרים בקרטושים גדולים ובעלי אקנתוס. במדליון שבמרכז הכריכה הקדמית מופיע סמל משפחת פולייסי (Pugliese), מבנה שבראשו ארובה עם עיטור ספירלי. המדליון שבמרכז הכריכה האחורית חלק. השדרה מעוטרת אף היא בדגמים צמחים.
סמל משפחת פולייסי המופיע על הכריכה שלפנינו מתועד גם בכתובה מפיימונטה (קזאלה מונפרטו, Casale Monferrato) משנת תל"ב [1672] השמורה באוסף בית המדרש לרבנים באמריקה (The Jewish Theological Seminary of America, KET 32). בכתובה אחרת מפיימונטה משנת תקט"ז (1756) מופיע סמל שונה במקצת של משפחת פולייסי, בו נראה בית שמדלתו פורצות להבות אש (Il matrimonio ebraico, le ketubbot dell'Archivio Terracini, a cura di Micaela Vitale. Torino, 1997, p. 164). כתובה שלישית השייכת לענייננו, המצויה אף היא באוסף בית המדרש לרבנים (KET 333), נחתמה במנטובה בשנת תרכ"ה (1865) ומתעדת את נישואי בן משפחת פולייסי עם בת משפחת סגרה (ראו להלן).
רישום בעלות דהוי (מהמאה ה-19) מול עמוד השער: " Elisa Ottolenghi Segre " – כפי הנראה, חתימתה של אליסה (לאה) אוטולנגי לבית סגרה (נפטרה בשנת 1922), רעייתו של ג'וזפה אוטולנגי (1838-1904), פוליטיקאי ואיש צבא יהודי-איטלקי, אשר כיהן כשר המלחמה של ממשלת איטליה, כסנאטור, ובכמה תפקידים צבאיים בכירים נוספים.
כריכה: כסף (אינו חתום) רקוע וחקוק. גובה: 18 ס"מ, רוחב: 13.5 ס"מ, עובי: 6 ס"מ. מצב טוב. ייתכן כי האבזמים ועיטורי הכסף שבראש ובתחתית הוחלפו במאה ה-19.
מחזור: רכד [צ"ל: רפד] דף; שכב דף. כתמים. קמטים קלים. נקבי תילוע קלים ומעט קרעים (עם פגיעה קלה בטקסט). דף מנותק וכמה דפים רופפים. רצועות נייר לחיזוק בשולי שני הדפים האחרונים.
לכריכה נוספת עם סמל משפחת פולייסי, ראו: Sotheby's, Important Judaica, New York, 20 December 2017, lot 86.
קטגוריה
גרפיקה, אמנות וחפצים
קָטָלוֹג