מכירה 82 - חלק א' - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
- book (211) Apply book filter
- חסידות (186) Apply חסידות filter
- ספרי (157) Apply ספרי filter
- letter (109) Apply letter filter
- chassid (105) Apply chassid filter
- יד (104) Apply יד filter
- manuscript (95) Apply manuscript filter
- מכתבים (73) Apply מכתבים filter
- document (66) Apply document filter
- ומסמכים (58) Apply ומסמכים filter
- וכתבי (54) Apply וכתבי filter
- חבד (52) Apply חבד filter
- חב (52) Apply חב filter
- חב"ד (52) Apply חב"ד filter
- chabad (52) Apply chabad filter
- כתבי (41) Apply כתבי filter
- יד, (38) Apply יד, filter
- דפוס (32) Apply דפוס filter
- ספרים (31) Apply ספרים filter
- ישראל (29) Apply ישראל filter
- manuscripts, (29) Apply manuscripts, filter
- מכתבי (28) Apply מכתבי filter
- רבנים (28) Apply רבנים filter
- rabbin (28) Apply rabbin filter
- letters, (26) Apply letters, filter
- print (26) Apply print filter
- chassidut (25) Apply chassidut filter
- חתימות (22) Apply חתימות filter
- dedic (22) Apply dedic filter
- gloss (22) Apply gloss filter
- signatur (22) Apply signatur filter
- ודפוסי (20) Apply ודפוסי filter
- ודברי (18) Apply ודברי filter
- ומסמכים, (18) Apply ומסמכים, filter
- ירושלים (18) Apply ירושלים filter
- וארץ (18) Apply וארץ filter
- eretz (18) Apply eretz filter
- israel (18) Apply israel filter
- jerusalem (18) Apply jerusalem filter
- jewish (17) Apply jewish filter
- דפוס, (14) Apply דפוס, filter
- הקדשות (13) Apply הקדשות filter
- והגהות (13) Apply והגהות filter
- חתימות, (13) Apply חתימות, filter
- מיוחסים (13) Apply מיוחסים filter
- מיוחסים, (13) Apply מיוחסים, filter
- עותקים (13) Apply עותקים filter
- signatures, (13) Apply signatures, filter
- יהדות (12) Apply יהדות filter
- jewri (12) Apply jewri filter
בראש כתב היד שני שערים. שער ראשון כללי, ושער שני מפורט. בשער השני נכתב: "שיח דוד - בו יבוארו איזה פסוקי התורה, ופסוקי רש"י וגם איזה חידושי ש"ס בגמרא ובסברא, וקראתיו בשם 'שיח דוד' לזכר שמי, וגם לזכר אבי המנוח החבר ר' אליעזר ז"ל העולה למספר שי"ח, מה שחנני השם יתברך ויתעלה שמו וזכרו לדור דורים, הצעיר והשפל דוד בהמנוח החבר ר' אליעזר ז"ל, פה שטעטל יע"א, בשנת 'בא יבא גואל וישע יצמיח' לפ"ק" [שנת ת"ר].
בתחילת כתב-היד מופיע שיר, בכתיבה מרובעת ומנוקדת, המתחיל: "דגול מרבבה יוצר רוחי בקרבי", עם אקרוסטיכון ובו ראשי תיבות של שם המחבר. בכותרת השיר נכתב: "זמר נאה לשבת, ובו רשום שם דוד בן אליעזר בראשי החרוזות". אחריו הועתק השיר "צמאה נפשי" לרבי אברהם אבן עזרא.
החידושים על התורה כוללים את פרשיות ספר בראשית ואת פרשת שמות.
כפי הנראה, כתב היד לא נדפס.
[3], י, [2] דף (28 עמודים כתובים). 23 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש. קרע חסר גדול בדף השער הראשון, ללא פגיעה בטקסט, משוקם במילוי נייר.
הדפים שלפנינו הם כפי הנראה מ"פנקס התשובות" של ה"חתן סופר". כתב היד זהה לצילום כתב-ידו המופיע בספר "חתן סופר" על התורה (הוצאת מכון שם משמואל, ברוקלין, תשס"א, עמ' 12; עם הכיתוב: "צילום מכתי"ק רבינו המחבר זצוק"ל").
בדפים שלפנינו העתק תשובה שהשיב ה"חתן סופר" למחותנו רבי משה עקשטיין מסערענטש (בענין דיני כבוד הכהנים ומצות "וקדשתו"). תשובה זו נדפסה (במעט שינויים) בספר חתן סופר על השו"ע (שער התפילה ונשיאת כפיים וקה"ת, סימן כ). בתשובה הנדפסת נשמטה פתיחת המכתב שלפנינו, בה ברכות ואיחולים מאת רבי שמואל עהרנפלד "שמחת פורים לאהובי חביב נפשי, הרבני המופלא ומופלג בתורה ויראת ה'...", וכן נשמט תאריך המכתב: "ג' לסדר ויקרא... תרל"ב" [ט' אדר ב' תרל"ב]. תחת זאת מופיעה בנדפס ההקדמה הבאה: "והנה זה כמו ששה שנים נשאלתי בדבר זה ממחותני... מו"ה משה עקשטיין... וכתבתי אז בענין זה ואעתיקנו כאן מש"כ בפנקס התשובות שלי וז"ל שם".
בנוסף, ישנם מספר הבדלים בין הנדפס לכתב-היד שלפנינו [כפי הנראה שינויי עריכה שנעשו ע"י המחבר בעת ההדפסה].
בעמוד האחרון מופיע קטע, המתחיל במילים: "היום עברתי דרך לימודי בסי' תרצ"ד ועמדתי בכמה דברים...". קטע זה מופיע במכתב שכתב לאחיו רבי שאול עהרנפלד באותו שבוע, ביום ששי י"ב אדר ב' תרל"ב (נדפס בשו"ת חתן סופר, סימן עב, אות ה).
הגאון רבי שמואל עהרנפלד בעל ה"חתן סופר" (תקצ"ה-תרמ"ג, החת"ס ותלמידיו, עמ' תקמב-תקמג), נכדו, בן-בתו, של ה"חתם סופר". גאון מופלג, מגדולי מרביצי התורה בדורו. נולד בפרשבורג לאביו רבי דוד צבי עהרנפלד חתן ה"חתם סופר". משנת תרכ"ו שימש ברבנות בעטלאן ומשנת תרכ"ח כיהן ברבנות סיקסו. בשנת תרל"ז עבר לכהן ברבנות מטרסדורף (ועל מקומו ברבנות סיקסו עלה לכהן אחיו הצעיר רבי שאול עהרנפלד). הקים ישיבה במטרסדורף, בה צמחו טובי הלמדנים של ישיבות הונגריה. ספריו שנקראו בשם "חתן סופר" עוררו רושם רב בעולם התורה, בבהירותם הרבה בהסברת סוגיות סבוכות בהלכה. ה"דברי יואל" מסאטמר העיד על עצמו שבצעירותו הרבה להתמיד בספריו של ה"חתן סופר", שהדריכו אותו בדרכי הלימוד (פניני תורה וחסידות - משיחותיו של הגה"צ ר' אליעזר דוד פריעדמאן, פרשת שופטים, עמ' 306). מספרים שה"אמרי אמת" מגור אמר כי רבי שמואל לא האריך ימים (הוא נפטר בגיל 48) מחמת "עין הרע" שעוררו חיבוריו המוצלחים, המלאים בטעם ומתיקות. דודו הגה"ק רבי שמעון סופר אב"ד דקראקא, הפליג בשבחו כאשר התבטא פעם: "מקנא אני להחסידים שכשמגיע ראש השנה מניחים הם את הכל כאשר הוא ונוסעים לרבם להסתופף בצל הקודש בימים הנוראים ואני הריני טרוד ברבנותי ואין ביכלתי לעזוב את בני עירי לעת כזאת, ולו היה הדבר באפשרותי הייתי עוזב את הכל כאשר לכל והייתי נוסע לר"ה למאטעסדארף, להסתופף בצל קדשו כפי שהחסידים נוסעים לאדמו"ר שלהם בזימנא דא" (פניני תורה וחסידות, שם עמ' 306). חיבוריו יצאו תחת השם "חתן סופר", ובהם ספר שו"ת, חידושים על התורה, על שו"ע או"ח, על הגדה של פסח, ועוד. בנו רבי שמחה בונם עהרנפלד (תרט"ו-תרפ"ו) ונכדו רבי שמואל עהרנפלד (תרנ"א-תש"מ) כיהנו על מקומו ברבנות העיר מטרסדורף. לימים עבר נכדו רבי שמואל לארה"ב, בה הקים קהילה גדולה, ואף יסד את "קרית מטרסדורף" בירושלים עיר הקודש.
[2] דף. 34 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי קל. קרעים בשוליים. פגעי חלודה קלים. סימני קיפול.
הגאון רבי יוסף הכהן אלטמן (תקע"ח-תרל"ה), מגדולי רבני גרמניה בדורו. "אובר-ראט" [ראש המועצה העליונה של הקהילה היהודית] במדינת באדן. ראש ישיבה, רב ופוסק הלכה בעירו קרלסרוהא. מתלמידי ה"ערוך לנר". המחברת שלפנינו היא ליקוט עשיר ומגוון של אמרות ופנינים, מתוך כתבי התלמידים שרשמו במשך השנים מתורתו ומדרשותיו. ראה אודותיו: הרב יוסף שלמה מאיר, "ויחי יוסף - תולדות חייו של הרב יוסף הכהן אלטמן", ירושתנו, א, עמ' רנג-רצ.
הקונטרס שלפנינו מוזכר במאמר הנ"ל, בו נכתב כי הספר פני זקן "נשאר רק בהעתקי כתבי יד המצויים ברשות המשפחה".
[1], II-XIV, 50 עמ'. 22 ס"מ. נייר שביר. מצב בינוני. דפים נפרדים. כתמים, קרעים חסרים (עם פגיעות בטקסט) ובלאי. לא כרוך.
מאמרים שלמים וקטעי חיבורים: הלכה וחידושי סוגיות; דברי דרוש, חסידות וקבלה; דרשות לבר מצוה; מכתבים וטיוטות מכתבים (בהם מכתב ארוך מהעיר פרוסקרוב, בחתימת הכותב: "שמעון ליב"); חידושי תורה ביידיש; ועוד רשימות שונות.
חלק מהכתבים בכתיבה אוטוגרפית של המחברים, וחלקם העתקות (ביניהן העתקה מתשובת רבי יעקב קלמס בענין נישואין אזרחיים; העתקה מתשובת הגאון ראי"ה קוק כפי הנראה בכת"י בנו הרצי"ה; טיוטת מכתב אל רבי עקיבא גלאזנער מרבני קלויזנבורג; ועוד).
25 פריטים, הכוללים כ-34 דף. גודל ומצב משתנה.
• דף קלף, פירוש רש"י על התורה [כתיבה אשכנזית איטלקית]. כולל את סיום ספר בראשית ותחילת ספר שמות.
• חמשה שרידי דפי קלף בכתב-יד, משנה תורה להרמב"ם [כתיבה ספרדית]. קטעים מספר שופטים, הלכות מלכים והלכות אבל.
6 קטעי קלף. גודל ומצבי פגיעה משתנים כתוצאה מהכריכה.
קונטרס שלם שלא נדפס בספרו "תפארת אדם". כולל: חידושים על שלחן ערוך, חושן משפט, אבן העזר ואורח חיים; "זכרונות" - כללים ומערכות הלכתיות. כתיבה אוטוגרפית של המחבר עם מחיקות, תיקונים והוספות. כתב-יד זה היה מוכר בין חכמי טורקיה, וציטוטים ממנו מוזכרים בספרי רבי דוד פיפאנו "חושן האפוד" ו"אבני האפוד" בשם "הראב"ד ז"ל בע"ס תפארת אדם בתשובות כ"י" (ראה חושן האפוד, סימן קנג, א; סימן שיב, ט; אבני האפד, סימן קיב, ב). כל הציטוטים הללו נמצאים בכתב היד שלפנינו, שהיה לנגד עיניו של הרב פיפאנו.
הגאון רבי חיים אברהם בן דוד אב"ד שירון - המכונה "הראב"ד משאלוניקי" (נפטר בשנות הת"ר-התר"י בקירוב), מחכמי שאלוניקי, בה ישב בבתי מדרשותיה ועסק בתלמודו, כאשר אביו רבי דוד בן משה היה מחזיקו ומפרנסו [על שם ולכבוד אביו, קרא רבי אברהם את שם ספרו: תפארת אד"ם - אברהם דוד משה]. לאחר פטירת אביו נאלץ לקבל עליו עול רבנות בעיר שירון [סירוס Serres, הסמוכה לשאלוניקי - על מקומו של רבי חיים אברהם אישטרושה בעל "ירך אברהם" ו"בן אברהם", שכיהן שם ברבנות עד שנת תקע"ד]. לאחר תקופה בה כיהן שם ברבנות, נפטר רבי אברהם בעיר שירון ושם מנוחתו כבוד. היה מתלמידי רבי יהושע הכהן פרחיא (נפטר תק"ע) ורבי רפאל יעקב מנשה בעל "באר המים" (תקכ"ב-תקצ"ב; ספרו נדפס בשנת תקצ"ו). בכתב היד שלפנינו (חושן משפט סימן שיב) דן המחבר ומקשה על דברי מורו ורבו בעל "באר המים". דבריו אלו הוזכרו בקיצור בספר "חושן האפוד" הנ"ל, הכותב: "והראב"ד ז"ל בע"ס [בעל ספר] תפארת אדם בכ"י [בכתב יד] הביא דברי רבו באה"מ הנז' [בעל באר המים הנזכר] במ"ש ע"ד מוהריט"ץ [במה שכתב על דברי מוהרי"ט צהלון], וכתב שדבריו תמוהים".
ספרו "תפארת אדם" נדפס לאחר פטירתו (שאלוניקי, תרכ"ג) ונערך מתוך כתבי היד שהותיר רבי חיים אברהם. חיבורו זה מובא בספרי הפוסקים עד ימינו אלה. בחיבור הנדפס מופיעים חידושים ותשובות על ארבעה חלקי שלחן ערוך, ובסופו רשימת "זכרונות" עפ"י סדר א-ב. כתב-היד שלפנינו נעלם כנראה מעיני עורכי הספר.
כ-39 עמודים כתובים. 20 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב-בינוני. כתמים, קרעים ובלאי, עם פגיעות קלות בטקסט.
קטע מדרשה בענייני מוסר, בה מדבר ה"בן איש חי" על מלחמת היצר ומצוות התשובה: "...אך באשר כל איש ישראל יש לו נשמה קדושה וא"א שיהיה נטמע בסט"א על כן מוכרח שסופו לעשות תשובה ולתקן אשר עוית, או בגלגול זה או בגלגולים אחרים...".
הגאון רבינו יוסף חיים מבגדאד (תקצ"ג-תרס"ט), בעל "בן איש חי" ועוד עשרות ספרים חשובים. בנו של רבי אליהו חיים בן רבי משה חיים רבה של בגדאד. תלמידו של רבינו עבדאללה סומך. מנערותו נודע בגאונותו ובצדקותו. לאחר פטירת אביו בשנת תרי"ט, כשהיה רק בן כ"ו שנה, עלה על מקומו לדרוש בבית הכנסת הגדול, ומאז דרש שם מדי שבת כחמישים שנה. בדרשותיו בשבתות המיוחדות כשבת תשובה ושבת הגדול היו מתאספים למעלה מארבעת אלפים אנשים, והיה דורש לפניהם ומרתק את הקהל כארבע וחמש שעות, כשהוא מתבל את דבריו במשלים נעימים. דרשותיו היו בלולות בהלכה ובאגדה, פסקי הלכות ופירושי פסוקים ואגדות חז"ל, על דרך הפשט, על דרך הרמז ועל דרך חכמת הסוד.
רבינו ה"בן איש חי" היה גדול חכמי עירו וארצו, כל הרבנים והדיינים בבגדאד נכנעו למוצא שפתיו והוא היה המנהיג הבלתי מעורער של יהדות בבל. עסק ב"תורה לשמה", גדולתו כ"חד בדרא" בנגלה ובנסתר התפרסמה בכל קצוי תבל, ונודע בקדושתו הרבה. בשנת תרכ"ט נסע לארץ ישראל להשתטח על קברות הצדיקים, ואז נתגלה אליו מן השמים שהוא משורש נשמת בניהו בן יהוידע ולכן קרא לרבים מחיבוריו: בן איש חי, בן איש חיל, בן יהוידע, רב פעלים, עוד יוסף חי, ועוד. ספריו הנוספים הם: לשון חכמים, אדרת אליהו, שו"ת תורה לשמה (שהדפיס בעילום שם), חסדי אבות, ברכת אבות ועוד.
[1] דף. 13 ס"מ. מצב טוב. מריחות דיו. כמה מן המילים נמחקו או דהו.
בירור הלכתי נרחב על אודות ישמעאלי [=מוסלמי] שנתן עיניו בבת ישראל יפה, יתומה ועניה. לשם כך, הצליח להערים על בית הדין ולהתגייר בשם בדוי. התגיירותו היתה למראית עין ולמעשה הוא המשיך להחזיק בדת האיסלאם והצהיר שלא התגייר. בקונטרס מתואר כיצד הפיל את הנערה ברשתו ונשאה, אך לאחר מכן עזב אותה והיא נותרה עגונה.
בתחילת הקונטרס הועתקה גביית עדות על הסיפור, מחודש אב תרס"ז, עם העתקת חתימות הדיינים מקבלי העדות: רבי מסעוד חי ן' שמעון, רבי אברהם פריסקו ורבי אהרן מענדל בהר"ן הכהן. בהמשך הקונטרס תשובה ארוכה בחתימת רבי מסעוד חי בן שמעון, ואחריה העתקת תשובת רבי אהרן מענדל הכהן ששלח אליו: "וזאת אשר דיבר בקדשו מע'[לת] רב אחאי גאון, הרה"ג כמוהר"ר אהרן מענדל הכהן נ"י רב לקהילת אחינו האשכנזים פה מצרים יע"א, מה שכתב לי בנדון זה". הרבנים מבטלים את ה"גירות" המזוייפת ואת ה"נישואין", ומתירים את הנערה להינשא לאחר.
בתוך דברי תשובתו כותב רבי אהרן מענדל הכהן דבר מעניין ומספר על הסיבה שהביאה ל"קבלת" הגר ע"י הרבנים: "...ומעשה שטן הצליח אשר הבד"צ לא דקדקו אחריו הרבה, כי יקר הוא במציאות אשר גוי ישמעאלי יתגייר, וקבלה היא בפי ההמון עם, שאם יתגייר גר ישמעאלי יהי'[ה] אתחלתא דגאולה...".
בספר "אגרת שבוקין" לרבי מסעוד חי בן שמעון (קהיר תרפ"ד; עמ' סו-פד), מתואר בהרחבה המשך הסיפור: לאחר שנכתב הפסק שלפנינו, בו התירו אותה הרבנים בלי גט, נוצרה הזדמנות להשיג גט מהגוי, כשזה בא לבקש עזרה עם סידור תשלומי המזונות שהושת עליו על ידי בית הדין הממשלתי. הגט סודר באותה עת על ידי הרב בן שמעון ורבי אהרן מענדל הכהן, וניתן לאשה. הרבנים כתבו פסק ארוך בנידון בו פירטו את כל השאלות והספיקות שנתעוררו בעניין הזה, ושלחוהו אל רבי אברהם יצחק הכהן קוק אב"ד יפו, שכתב אף הוא פסק בנידון ובו התיר את האשה.
הגאון רבי אהרן מענדל הכהן (תרכ"ו-תרפ"ז). יליד טבריה, גאון ומחבר ספרים. שימש כרבה האשכנזי של קהיר כשלושים שנה. ידוע במיוחד בפעילותו הענפה והמסועפת לחידוש ה"סמיכה". במסגרת זו ארגן את "אסיפת קראקא" בשנת תרס"ג (1903), הקים את "אגודת הרבנים", ולאחר מלחמת העולם הראשונה הקים את אגודת "כנסת ישראל" ופעל להקמת בית דין מרכזי [כעין סנהדרין] בירושלים.
הגאון רבי מסעוד חי בן שמעון (תרכ"ט-תרפ"ה), מראשי הדיינים במצרים בעת כתיבת התשובה שלפנינו. חתנו וממלא מקומו של אחיו הגדול רבי רפאל אהרן בן שמעון (שניהם היו בניו של הרב דוד בן שמעון רבה של עדת המערביים בירושלים). לאחר פרישת אחיו מן הרבנות במצרים בשנת תרפ"א, עלה רבי מסעוד חי על מקומו וכיהן כרבה הראשי של מצרים. מצאצאיו נודעו הרבנים רבי אהרן בן שמעון מצפת ורבי מנצור בן שמעון מרבני ישיבת "פורת יוסף" בירושלים.
[23] דף (הכוללים כ-44 עמ' כתובים). 20.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. ללא כריכה. שבעת הדפים האחרונים הם מהעתקה אחרת של הקונטרס. דפים אלה מנותקים, קצוצים בשוליהם, עם פגיעה בטקסט.
תוכן הדף שלפנינו לא נדפס בסדרת הספרים "חידושי הפלאה" על מסכתות הש"ס, שיצאה לאור בשנים תר"ס ותשנ"ד, וכפי הנראה לא נדפס באף מקום אחר.
הדף שלפנינו הוא, כפי הנראה, מתוך כרך כתב-יד שהיה ברשותו של רבי אפרים זלמן הורוויץ מקומרנא, נינו של בעל ה"הפלאה", שחלקו נדפס בספר "חידושי הפלא"ה" (מונקאטש תרנ"ה). מו"ל הספר - רבי סענדר חיים מקאזאווע - מספר בהקדמתו כי רבי אפרים זלמן נתן לו את כתב היד להעתיקו לצורך ההדפסה, אך למעשה הוא העתיק ממנו והדפיס בספר הנ"ל בעיקר ענייני הלכה של "אורח חיים" ו"יורה דעה". בהקדמתו הוא מזכיר גם את החידושים על הש"ס שמופיעים בכתב היד ומביע תקווה להוציאם לאור, אולם אלה לא נדפסו.
הגאון הקדוש רבי פנחס הלוי איש הורוויץ (תצ"א-תקס"ה) אב"ד פרנקפורט דמיין, בעל ה"הפלאה", כיהן בצעירותו ברבנות בערים ויטקוב ולכוביץ. בכ"ו טבת תקל"ב הוכתר כאב"ד ור"מ העיר פרנקפורט דמיין, שהיתה באותה תקופה מרכז התורה הגדול בגרמניה, ושם כיהן ברבנות למעלה משלושים ושלוש שנים, עד לפטירתו. בישיבתו העמיד תלמידים הרבה, שהמפורסם שבהם הוא תלמידו המובהק הגאון בעל ה"חתם סופר". היה מראשי הלוחמים בהשכלה וברפורמה. רבי פנחס וחידושי תורתו היו נערצים מאד על כל גדולי דורו, הן על גדולי החסידים והן על גדולי המתנגדים.
בראשית שנת תקל"ב, מעט לפני שהגיע לפרנקפורט, שהה רבי פנחס, יחד עם אחיו הגה"ק הר"ר שמעלקא אב"ד ניקלשבורג, מספר שבועות אצל המגיד ממזריטש, שם קבלו סתרי תורה ועבודת ה' מהמגיד וגדולי תלמידיו (על כך מספר האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש בהקדמתו המפורסמת לשלחן ערוך הרב שנדפסה לראשונה בשנת תקע"ד). האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש מגדיר את רבי פנחס כ"תלמידו של הה"מ נ"ע [הרב המגיד נשמתו עדן]" (לקוטי תורה, במדבר, ז'יטומיר תר"ח, דף כט/2, בהגהה לדברי זקנו בעל התניא). בספרו של בעל ההפלאה "פנים יפות" מובאים כמה יסודות מתורתו של המגיד ממזריטש (ראה: ערכי ההפלאה, ירושלים תשס"ו, א, עמ' מ-מא), אך הוא מזכירו בפירוש רק במקום אחד בלבד, בפרשת בשלח (דף נז/2) בדיבור המתחיל "ויבאו מרתה" (יש שטענו שהשמטת שמו של המגיד מהספר "פנים יפות" נעוצה באשמת המעתיקים של כתב היד. בהקדמת המו"ל רבי אפרים זלמן מרגליות נכתב כי הספר "פנים יפות" לא נדפס מתוך אוטוגרף המחבר, אלא מהעתק שהעתיק אחד מנכדי המחבר מ"העתק הספר שהיה בכתב ידי סופרים משונים", כלומר שהספר נדפס מכלי שלישי. טענה זו עדיין לא מיישבת את העובדה ששמו לא נזכר אף בספריו שהדפיס בעל ה"הפלאה" בחייו, גם באותם מקומות בהם מקור הרעיונות הוא מתורת המגיד). בתקופת שהותו הקצרה אצל המגיד התיידד ה"הפלאה" עם כמה מתלמידי המגיד, בהם: בעל התניא, רבי זושא מאניפולי ורבי אברהם מקאליסק (עליו כותב ה"הפלאה", בהערכה גדולה, בשנת תקנ"ב: "רעי וחביבי הרב המאור הגדול החסיד המפורסם כמוהר"ר אברהם הכהן מטבריא"). את הערכתו הגדולה אל החסידים עובדי ה' שבטבריה ניתן לראות במכתב שכתב בשנת תקנ"ב: "האנשים השלימים חבורתא קדישתא דבארעא קדישא, אשר נדבה רוחם ונפשם להסתפח בנחלת ה', והשלימו נפשותם להיות מעובדי ה' תמידין כסדרם באוירא דארץ ישראל" (ישורון, כא, עמ' תתנה).
ה"הפלאה" היה ספרא רבה, והרבה לכתוב חידושים על כל חלקי התורה ועל רוב מסכתות הש"ס. לספריו נתן שם כולל: "הפלאה". הספר הראשון מסדרה זו נקרא ספר "כתובה" על מסכת כתובות (אופיבאך תקמ"ז), והשני נקרא ספר "המקנה" על מסכת קידושין (אופיבאך תקס"א). שני אלו נדפסו בחייו, ואילו החלק השלישי מסדרה זו, והוא ספרו "פנים יפות" על התורה, שנדפס בחמשה כרכים (אוסטרהא תקפ"ה-תקפ"ו), נדפס לאחר פטירתו. תשובותיו בהלכה נדפסו בשו"ת "גבעת פנחס".
[1] דף (שני עמודים כתובים). 19 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים חסרים בשוליים, ללא פגיעה בטקסט. סימני עש בשוליים עם פגיעה קלה בטקסט.
כתב-יד, עשרים ותשעה דפים גדולים - מאמרי חסידות, חידושי אגדה ודרוש, על פרשיות התורה, נ"ך, אגדות חז"ל ועניינים שונים, מאת הגה"ק רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, בעל ה"ישמח משה" - כתיבת סופר, עם עשרות הגהות, משפטי קישור ועריכה, בכתב-יד נכדו ותלמידו המובהק, האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגט - בעל ה"ייטב לב". [גורליץ או סיגט, בין השנים תר"ט-תרכ"א 1848-1861 בקירוב]; ועם מאות הגהות עריכה בכתב-יד האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד מאדיאר-לאפאש. [מאדיאר-לאפאש, שנות התר"ס].
דפים בפורמט גדול, כתובים משני צדיהם (שני טורים בעמוד), העתקה לצורך הדפסה מתוך חידושיו של בעל ה"ישמח משה". דפי כתב היד שלפנינו היו תחת ידיהם של האדמו"ר בעל ה"ייטב לב" ושל נכדו ותלמידו האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים. שניהם ערכו קטעים מתוך הדפים שלפנינו והדפיסו אותם בספרי "ישמח משה" שהוציאו לאור. מסיבה זו מופיעות בדפים שלפנינו עקבות העריכה שלהם - הגהות והערות רבות בכתב-ידם, הוספות, תיקונים והוראות למדפיס.
כשערך ה"ייטב לב" את סדרת ספרי זקנו על התורה, הוא לקח מספר קטעים מדפי כתב היד שלפנינו ושיבצם בתוך הספרים "ישמח משה" על התורה (לבוב, תר"ט-תרכ"א). לאחר מכן ליקט האדמו"ר רבי משה דוד קטעים אחרים מתוך הדפים שלפנינו והוציאם לאור בספרי "ישמח משה" על נ"ך ואגדות חז"ל (סיגט, תרס"ו-תרס"ח). יתכן ומספר קטעים בדפים שלפנינו לא נדפסו.
בכל אחד מהדפים מופיעות הגהות מבעל ה"ייטב לב" (סך הכל עשרות הגהות) ולצדן הגהות מנכדו האדמו"ר רמ"ד טייטלבוים (סך הכל מאות הגהות).
האדמו"ר הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל (תקי"ט-תר"א), מגדולי החסידות בהונגריה ובגליציה. גאון אדיר ומקובל אלוקי, חריף ובקי בכל מכמני התורה, נגלה ונסתר. התפרסם בחייו כאיש אלוקים קדוש ונורא, בעל רוח הקודש ופועל ישועות בקרב הארץ. רבנותו הראשונה הייתה בשיניווא בין השנים תקמ"ה-תקס"ח. בשנת תקס"ח נבחר לרב ואב"ד אוהעל והגליל. בתחילה היה רבי משה מן ה"מתנגדים" לדרך החסידות, ובצעירותו נסע להקביל פני הגר"א בווילנא ולקבל תורה מפיו (ר"ב לנדוי, הגאון החסיד מווילנא, עמ' רצא, בשם רבי זלמן וובר. האדמו"ר מקלויזנבורג מביא עדות מעניינת מאותו ביקור, מה שסיפר סבו זקנו ה"ישמח משה" בעניני הנהגת הגר"א עם תלמידיו - שו"ת דברי יציב, ח"ד, יורה דעה, סימן קלא). במשך השנים התקרב רבי משה אל החסידות, בהשפעת חתנו הגאון רבי אריה ליב ליפשיץ מווישניצא, מחבר שו"ת "אריה דבי עילאי", ששכנעו לנסוע אל החוזה מלובלין. אצל החוזה מלובלין נוכח לראות גילויי רוח הקודש מובהקים, ומאז נהיה לתלמידו המובהק, התדבק בדרך החסידות והיה למפיצי תורתה בגלילותיו. מהפך זה חל אצלו בשנות רבנותו בשיניווא. כמו כן, נסע אל האדמו"ר ה"אוהב ישראל" מאפטא. משנת תקע"ה החל לחלק קמיעות לנזקקים לישועה. "הפעולות והמופתים שנעשו ע"י הקמיעות מאתו, תלאה העט להעריך". לפי המסופר, לבו היה מהסס בעניין הקמיעות והוא התלבט האם להמשיך בכך, עד ששמע קול משמים שקרא לו בהקיץ: "אל תירא כי אתך אני" (תהלה למשה). עד היום מרבית הקמיעות וה"שמירות" בארצות אשכנז מיוחסים לתיקוני הקמיעות של בעל ה"ישמח משה", ובהם הנוסח הנדפס של "שמירה לילד וליולדת" ו"שמירה למגפה". גם נוסח ה"קרעסטירר'ס קמיעות" המפורסמים, שנכתבו ע"י אדמו"רים כסגולה לשמירה על הבית והרכוש, מקורם מבעל ה"ישמח משה".
מכתביו נדפסו ספרי הדרוש הנודעים שלו "ישמח משה" על התורה והמגילות ועל אגדות הש"ס, "תפילה למשה" על תהלים, שו"ת "השיב משה", ועוד ספרים. בסידורים רבים נספח ספרו "מעין טהור" על הלכות נדה, שנכתב ביידיש עבור נשות ישראל.
האדמו"ר הקדוש רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים - בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), בן רבי אלעזר ניסן טייטלבוים אב"ד סיגט, וחתן רבי משה דוד אשכנזי - הרב מטולטשווא. תלמידו המובהק של אבי-אביו האדמו"ר בעל ה"ישמח משה" רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, אשר היה מקרבו ביותר וגילה לו גילויים שמימיים מדברים שהתגלו אליו ברוח הקודש. היה גם מתלמידיו של האדמו"ר רבי אשר ישעיה מרופשיץ. בשנת תקצ"ג (בהיותו כבן 25) נתמנה לרב בסטרופקוב, ולאחר פטירת סבו הגדול נתקבל לעלות על מקומו כאב"ד אוהעל. לאחר מכן התמנה לרבנות בגורליץ ולאחר מכן בדרוהוביטש. בשנת תרי"ח עבר לכהן ברבנות סיגט בירת מחוז מרמורש והקים ישיבה גדולה, בה למדו בתקופת פריחתה כמאתיים תלמידים. בין תלמידיו שם נודע הגאון רבי שלמה ליב טאבאק בעל "ערך שי" וראב"ד סיגט. נכדו מעיד כי "היה להם לאב הרחמן ונשאם על כתפיו כאשר ישא האומן את היונק, והשגיח עליהם בפרטיות שילמדו תורה בקדושה ובטהרה". מסיגט נתפרסם שמו על פני כל הארץ, ואלפי חסידים נהרו אל העיר, ליטול ממנו עצה ותבונה, להתברך ולהיוושע מפיו. נודע בקדושתו הרבה ונכדו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר העיד עליו שמעולם לא פגם בקדושתו. סיפורי מופת רבים מסופרים אודותיו, בהם דברי פלא שהתגלו לו ב"רוח הקודש". מקובל היה בדורו כמי שיודע את מחשבות העומדים מולו, וסיפורים מופלאים התפרסמו אודות כך. על מצבתו נכתב: "הרב המפורסם שמו נודע בשערים, העמיד תלמידים הגונים וישרים, השאיר אחריו חיבורים יקרים". נודע בספריו: ספר ייטב לב על התורה, ספר ייטב פנים על המועדים, ספר רב טוב על התורה ושו"ת אבני צדק.
האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים (תרט"ו-תרצ"ה), נכדו ותלמידו המובהק של האדמו"ר ה"ייטב לב" מסיגט. הוא וזקנו ערכו יחד את הספר "תפלה למשה" על תהלים מאת זקנם ה"ישמח משה". בשנים תרס"ו-תרס"ח הוציא לאור שני כרכים של "ישמח משה" על נ"ך ועניינים נוספים. כמו כן, ערך והוציא לאור חלק מספרי זקנו ה"ייטב לב". בשנת תרמ"ב התמנה לאב"ד ור"מ בלאפאש (מאדיאר-לאפאש, כיום: רומניה). בסוף ימיו התגורר בארה"ב, שם כיהן כאדמו"ר מוולאווע.
[29] דפים כתובים. 42 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים (בהם כתמי רטיבות), קרעים ובלאי. קרעים חסרים גדולים במספר דפים, עם פגיעה בטקסט. על הטקסט הועברו קוים ורישומים בדיו כחולה (כנראה לסימון הקטעים שהוכנו להדפסה).
בעל ה"ישמח משה" כתב כל ימיו חידושים בכל חלקי התורה - הלכה, אגדה דרוש וחסידות.את חידושיו אלה כתב בצורה מזדמנת, על גבי ניירות ופתקאות, ולא באופן מסודר. לאחר פטירתו, עברו כתביו לנכדו ותלמידו ה"ייטב לב", שמסר את הכתבים לידי סופר, שיעתיקם בצורה מסודרת. לאחר העתקת הכתבים החל ה"ייטב לב" לערוך ולסדר את החידושים לפי נושאים. תוך כדי העריכה, הוסיף הגהות, משפטי פתיחה וקישור ומראי מקומות רבים. מכתבים אלו הדפיס ה"ייטב לב", בין השנים תר"ט-תרכ"א, את סדרת הספרים "ישמח משה" על פרשיות התורה. בהמשך, כשנעשה ה"ייטב לב" טרוד בענייני רבנותו וישיבתו ובהרבצת תורה לתלמידיו הרבים, מסר את יתר הכתבים לחתנו - רבי ישראל יעקב יוקל טייטלבוים אב"ד גורליץ ולנכדו רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש, כדי שיערכו ויסדרו חיבורים נוספים מתורת ה"ישמח משה" להדפסה. רבי ישראל יעקב יוקל טייטלבוים מגורליץ ערך את שו"ת "השיב משה" (נדפס בלבוב, תרכ"ו). רבי משה דוד טייטלבוים מלאפאש ערך את החיבור "תפלה למשה" על תהלים (נדפס בקראקא, תר"מ), ובשנים תרס"ו ותרס"ח ערך והדפיס שני כרכים חדשים בשם "ישמח משה", בהם לקט של עשרה חיבורים קטנים על נ"ך, מגילות, אגדות חז"ל ועוד.
הדפים שלפנינו היו הבסיס לחיבוריו השונים של ה"ישמח משה". ניתן לראות בהם את השלב הראשוני של כתבי ה"ישמח משה", קודם העריכה והחלוקה לנושאים ולספרים שונים. עקבות העריכה בכתב-יד קדשם של צאצאיו הקדושים הנ"ל מופיעים על הדפים שלפנינו.
לפנינו חמשה דפים כתובים בכתב-יד קדשו של האדמו"ר המחבר, בכתיבה אוטוגרפית עם תיקונים ומחיקות בגוף הטקסט.
לפנינו קטעים מדרשות שונות, שנדפסו לאחר פטירת המחבר בספריו "אך פרי תבואה" חלק א' (מונקאטש תרל"ה) ו"הישר והטוב" חלק א' (מונקאטש תר"מ). שם מופיעים הדברים לאחר עריכה. לפנינו המקור כפי שיצא מעטו של המחבר, עם שינויים והבדלי נוסח מהנדפס (ראה את דברי המו"ל רבי זאב וואלף, נכד המחבר, בהקדמה לספר "אך פרי תבואה", שם מתאר כיצד ערך ותיקן את הנוסח המקורי, באישור סבו).
שני דפים הם מדרשה לחנוכת בית הכנסת, בראש הדף הראשון נכתב: "בעז"ה מה שאמרתי על חנוכת הבה"כ [הבית הכנסת]".
הגאון הקדוש רבי צבי הירש פרידמן - הרב מליסקא (תקנ"ח-תרל"ד), מגדולי האדמו"רים בהונגריה בדור הראשון של תנועת החסידות בהונגריה. מתלמידיו של בעל ה"ישמח משה" ושל האדמו"רים רבי שלום מבעלז, רבי ישראל מרוז'ין, רבי מאיר מפרמישלן וה"דברי חיים" מצאנז. נודע כפועל ישועות ומכל קצוי הארץ הגיעו להתברך מפיו. מחבר הספרים "אך פרי תבואה", "הישר והטוב". תלמידו הגדול הוא רבי ישעיה מקרסטיר, שנהג לחתום: "שהיה משמש בקודש אצל הרב הצדיק מליסקא זי"ע".
[5] דף (תשעה עמודים כתובים). 25 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים בשוליים (באחד הדפים פגיעה קלה בטקסט).
פיסת הנייר נגזרה מפנקס של "פועלי צדק - סנדלרים" בעיר בוטושאן. בצדה האחד מופיעה כותרת: "יום ה' ג' של חה"מ של פסח התקצ"ב לפ"ק פ' ק' באטשאן", ואחריה קטע העוסק ב"כמה אנשים מהחבורה פועלי צדק סנדלרים... שרוצים לגשת אל הקודש לעשות להם מנהגים טובים ותקנות טובות..." (קטע זה נקטע לאחר שתי שורות).
בצדה השני של פיסת הנייר רישום המלצה בכתב-ידו של רבי יוסף מברדיטשוב: "הנה ראה ראיתי כמה מעלות טובות בתקנות החבורה הזאת והוטב מאד בעיני, לכן הנני נותן תוקף עוז על דבר זה, ובאתי עה"ח יום ג' ער"ח מנחם תקצ"ג, הק' יוסף ישראל בהרב מוהר"מ זצלה"ה מברדיטשוב".
רבי יוסף ישראל מברדיטשוב היה בנו של הגה"ק רבי מאיר מברדיטשוב, בעל "כתר תורה", בנו של הגה"ק, סנגורן של ישראל, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, בעל "קדושת לוי". רבי יוסף מברדיטשוב הדפיס לראשונה בשנת תקע"ו בכרך אחד את שני חלקי הספר "קדושת לוי" - על התורה ועל המועדים. ה"אוהב ישראל" מאפטא כותב בהסכמתו למהדורה זו על רבי יוסף: "...כבוד ידידי הרב המופלג החריף השנון החכם השלם מו"ה יוסף נ"י בהרב החריף חסידא ופרישא בוצינא קדישא המנוח מו"ה מאיר ז"ל, בן לאותו צדיק...".
[1] דף. 21.5X5.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים.