מכירה 72 - פריטים נדירים ומיוחדים
- book (108) Apply book filter
- חסידות (85) Apply חסידות filter
- ספרי (62) Apply ספרי filter
- chassid (52) Apply chassid filter
- יד (31) Apply יד filter
- chassidut (27) Apply chassidut filter
- חתימות (26) Apply חתימות filter
- עותקים (26) Apply עותקים filter
- מיוחסים (26) Apply מיוחסים filter
- מיוחסים, (26) Apply מיוחסים, filter
- והקדשות (26) Apply והקדשות filter
- dedic (26) Apply dedic filter
- import (26) Apply import filter
- signatur (26) Apply signatur filter
- jewish (25) Apply jewish filter
- letter (25) Apply letter filter
- כתבי (24) Apply כתבי filter
- manuscript (24) Apply manuscript filter
- copi (20) Apply copi filter
- וספרי (18) Apply וספרי filter
- art (16) Apply art filter
- כתבי-יד (14) Apply כתבי-יד filter
- כתבייד (14) Apply כתבייד filter
- copies, (14) Apply copies, filter
- gloss (14) Apply gloss filter
- ומכתבים (13) Apply ומכתבים filter
- יהודית (13) Apply יהודית filter
- גרפיקה (12) Apply גרפיקה filter
- קודש, (12) Apply קודש, filter
- קודש (12) Apply קודש filter
- סגולה (12) Apply סגולה filter
- וחפצי (12) Apply וחפצי filter
- שמירות (12) Apply שמירות filter
- art, (12) Apply art, filter
- ceremoni (12) Apply ceremoni filter
- ownership (12) Apply ownership filter
- ownership, (12) Apply ownership, filter
- protect (12) Apply protect filter
- segulah (12) Apply segulah filter
- יהדות (10) Apply יהדות filter
- דפוס (10) Apply דפוס filter
- jewri (10) Apply jewri filter
- דפוסי (9) Apply דפוסי filter
- histori (9) Apply histori filter
- history, (9) Apply history, filter
- palestin (9) Apply palestin filter
- print (9) Apply print filter
- slavita (9) Apply slavita filter
- zhitomir (9) Apply zhitomir filter
- zionism (9) Apply zionism filter
מספרי היסוד של תורת החסידות, שיש בו מקדושת ארץ ישראל. נכתב ע"י רבי ישראל מפאלאטשאן, תלמידו וקרובו של המחבר, אך הוגה ביסודיות על ידי הרב המחבר, לאחר שהאדמו"ר רבי מרדכי מטשרנוביל פקד עליו להדפיס את הדברים. הספר נדפס במהדורתו הראשונה דווקא בארץ ישראל ולא בחו"ל, וזאת בעקבות הוראתו של האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין, וכפי שנכתב בהקדמת המו"ל. במהדורת זיטומיר תרכ"ט, נוספו בהקדמת המחבר שורות נוספות, בו כותב כי הכניס בספר מקדושת ארץ ישראל: "ושמו קראתיו בת עין מפני שעולה כשמי... עוד טעם מפני שהכנסתי בכתבים קדושת ארץ ישראל אשר עיני ה' אלהיך בה תמיד".
האדמו"ר רבי אהרן מטשרנוביל מבטיח בהסכמתו למהדורת תרכ"ט: "הנני... לברך... כל איש ואיש אשר יקח הספר הקדוש ההוא בכסף מלא שיזכו לראות שכר טוב בעמלם".
המחבר, האדמו"ר הקדוש רבי אברהם דוב מאַבְריטש (תקכ"ה-תר"א), מגדולי החסידות המפורסמים. מתלמידי רבי נחום מטשרנוביל ובנו רבי מרדכי, ומתלמידי רבי זושא מאניפולי ורבי לוי יצחק מברדיטשוב. כארבעים שנה כיהן כאב"ד העיר אבריטש שעל שמה נודע שמו "הרב הקדוש מאווריטש". בשנת תקצ"ג עלה לארץ ישראל והתיישב בעיר צפת, שם יסד את בית מדרשו והיה לרבם ומנהיגם של קהילות החסידים. מפורסם הסיפור על נס הצלתו בעת רעידת האדמה הקשה בשנת תקצ"ז, שארעה כידוע בשעת תפלת מנחה בבתי הכנסיות. הרב מאַבְריטש הזהיר את חסידיו שלא לצאת מבית הכנסת, נשכב על הארץ, וכל הקהל סביבו אחז באבנטו. כל הבנין התמוטט, מלבד שטח מצומצם בו היו הרב והציבור. [לאחר זמן סיפר הרב מאַבְריטש, כי ראה שהרעש היה שלא כדרך הטבע מאחר והאבנים נזרקו לצדדים ולא נפלו למטה לארץ מחמת הכובד. אזי הבין שכח הסט"א תקיף, לכן נשכב בהכנעה על הארץ – "חבי רגע עד יעבור זעם"]. לאחר הרעש שיקם מחדש את קהילת צפת, ולא נתן לנטוש את העיר הקדושה. נפטר במגפת הדבר בשנת תר"א ולאחר פטירתו פסקה המגפה. סיפורי מופת רבים מסופרים על גודל קדושתו וכוחו הגדול לפעול ישועות עבור עם ישראל.
[2], קכה, [1] דף. 20.5 ס"מ. מרבית הדפים במצב טוב. כתמים. בלאי קל. כתמי רטיבות בשולי חלק מהדפים. קרע ללא חיסרון בדף השער (משוקם בהדבקת נייר-דבק). נקבי עש בדפים הראשונים. פגע עש בכעשרה מהדפים האחרונים, עם פגיעות בטקסט והשלמות בהדבקות נייר. כריכת עור חדשה.
העותק שלפנינו כולל גם את הדף האחרון עם רשימת המנויים מערי ארץ ישראל, שאינו מופיע בחלק מהעותקים. דף זה מהוה תיעוד היסטורי לאנשי היישוב החסידי בירושלים, צפת, טבריה וחברון במחצית המאה ה-19.
זמן קצר לאחר הדפסת מהדורה זו בירושלים נדפסה מהדורה נוספת של הספר, בזיטומיר תר"י. ככל הנראה, לא ידע המדפיס בזיטומיר כי הספר כבר נדפס בירושלים. הספר בזיטומיר נדפס מכתב-יד אחר, ועל כן קיימים שינויים בין המהדורות [ראה על כך: נ’ בן-מנחם, קרית ספר, כרך לז, תשכ"ב, עמ’ 402-401; בשערי ספר, ירושלים תשכ"ז, עמ’ 53-49].
ש' הלוי, מס' 38; סטפנסקי חסידות, מס' 103.
הספר הובא לדפוס ע"י נכד המחבר, האדמו"ר רבי משולם זוסיא מזינקוב. המו"ל מספר בהקדמתו על אביו האדמו"ר רבי יצחק מאיר, בן המחבר, "בראותו כי רבו המעתיקים כל אחד לפי דעתו, וחשש מפני הטועין... בחר באיש אחד חריף ומופלג בתורה, ספרא רבה, ומינה אותו לרשום הדברים הקדושים היוצאים מפיו הק', ואחר כל שבת ומועד העלה לפני עיני קדשו של זקני זצוקלל"ה, ולפרקים תיקן כפי הצורך...". בהמשך ההקדמה מספר על הסיבה שהספר נקרא בשם אוהב ישראל, "יען כי הוי מרגלי בפומי דרב, אשר במדה יוכל להתפארה אפי' לפני ב"ד של מעלה, אשר אהבת ישראל תקועה בלבו. וטרם הלקח ארון אלקים צוה לבניו, שלא ירשמו על מצבת אבן שיציינו על בנין הנפש שלו שום שבח, רק: אוהב ישראל...".
רבי יוסף שאול נתנזון כותב בהסכמתו (למהדורת לבוב): "...היה אוהב בכל לבו ונפשו כל ישראל, ובפרט להת"ח היה מקרבם בכל עוז. ואבותינו ספרו לנו בעת שהיה כאן [לבוב] היו הכל כל גדולי ישראל שבעירינו, והיו משכימים ובאים אצלו, וראו נפלאות מתורתו...".
[1], קיז דף. 24.5 ס"מ. נייר בהיר ואיכותי. שוליים רחבים. מצב טוב. כתמים. נזקי עש, בעיקר בשולי הדפים. נקבי עש בודדים במרכז הטקסט. כריכה חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 19. סטפנסקי ספרי יסוד, מס' 387.
שני חלקים בכרך אחד. דף שער נפרד לחלק השני.
בשער הספר, חותמות בעלות ישנות: "אברהם יהושע העשיל מאר[ט]אן".
הסכמה מעניינת מאת תלמידו המובהק של המחבר – האדמו"ר רבי חיים מצאנז, הכותב כי אף שבעבר לא הסכים להדפסת כתבי הקודש של רבו, "כי ידעתי שגם המחבר הקדוש בחיים-חיותו לא הסכים שידפסו חידושי תורתו. אולם לאחר זה עלה בלבי שיפה עשו המדפיסים הנ"ל שהוציאו לאור כתבי קודש האלו. כי ידוע שגם הרב מהרח"ו זלה"ה מנע מלהוציא לאור חידושיו ומה שקיבל מרבו האר"י זלה"ה, ולא הניח לתלמידיו לכותבם. ואעפ"כ עשו צדיקי הדור כמה תחבולות והתפעלות להעתיקם ולכותבם ולהוציאם לאורה, והארץ האירה מכבודו ומלאו פני תבל...". מעבר לדף ההסכמה: "מודעה" מאת המביא לבית הדפוס, הכותב: "אנכי קראתי שם הספר 'אור הנר', אמנם רבינו הגאון הקדוש מצאנז קרא את שמו 'זרע קודש' – ומפני שמו ניחת הנני ובטלתי רצוני נגד רצונו הקדוש".
שני החלקים בכרך אחד: [2], קכד; [1], קכ דף. 21 ס"מ בקירוב. נייר בהיר, דק ואיכותי. מצב טוב. מעט כתמים. קרעים קלים בשולי שני הדפים הראשונים וקרעים קלים במקומות נוספים (חלקם משוקמים בהדבקות נייר). בדפים י ו-יא בחלק הראשון, קרע קטן עם חיסרון קל בטקסט. חיתוך דפים עם פגיעה קלה בכותרות מספר דפים. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 208.
מהדורות ראשונות של כל חמשת החלקים, עם שער נפרד לכל חלק. בראש חלק במדבר ובראש חלק דברים נדפסו הסכמותיהם של האדמו"רים בעל ה"דברי חיים" מצאנז ונכד המחבר בעל ה"ייטב לב" מסיגט.
המחבר, הגאון הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אויהעל (תקי"ט-תר"א), אבי שושלות אדמו"רי סיגעט וסאטמר, ועוד שושלות חסידיות חשובות. נודע מצעירותו לגאון מופלג, ואף זכה לחסות בבית מדרשו של הגר"א בווילנא. כיהן ברבנות בשיניווא ובאוהעל. התקרב לחסידות בגיל מבוגר, והיה מתלמידי ה"חוזה מלובלין" וה"אוהב ישראל" הרב מאפטא. בשנת תקס"ח התמנה לרב באוהעל והחל להפיץ את החסידות בארצות הונגריה. התפרסם בדורו לאדמו"ר ופועל ישועות, ועסק הרבה בנתינת קמיעות. מספריו: שו"ת "השיב משה" בהלכה, "ישמח משה" על התורה ועל נ"ך, ו"תפלה למשה" על ספר תהילים.
בחלק מדפי השער, חותמות, רישומים בכתב-יד וחתימות: "שלום זאב[?] ב"ה שלמה ליב נ"י"; "מהעזבון של ר' אריה וואהל ז"ל, י"א כסלו תרע"ח, זאב טויבש[?] ---"; "לדה"ו חיים אורי יאקאבאוויטש" [אב"ד פאביאנהאז, נספה בשואה תש"ד, חתן הרב רבי חזקיה פיש]; "הק' יעקב מאיר וואלד" [ראב"ד קלויזנבורג, תרכ"ו-תרפ"ח, חתן רבי משה שמואל גלאזנר אב"ד קלויזנבורג]; "הקטן יהודה ליבוש וואלד".
ארבעה כרכים. כרך ראשון (בראשית): [1], קיז דף. כרך שני (שמות): צ דף. כרך שלישי (ויקרא): מב דף. כרך רביעי (במדבר ודברים): [1], מט; ג, [1], ה-עב, [1] דף. דפים א-ג מחלק דברים נכרכו שלא במקומם, לפני דף השער. 24-25 ס"מ בקירוב.
מצב כללי טוב. כתמים ובלאי. כתמי רטיבות קלים. הכרך השני במצב טוב-בינוני: פגעי עש בחלק מהדפים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. קרעים קטנים בקצות הדפים, משוקמים בהדבקות נייר. בכרך הרביעי, סימני עש קלים. כריכות עור חדשות.
סטפנסקי חסידות, מס' 239, 240.
עותק נאה עם שוליים רחבים במיוחד.
בראש הספר קובץ "אזהרות קודש" והנהגות בדרך החסידות מאת שלשלת אדמו"רי קארלין-סטולין: רבי אהרן "הגדול" מקארלין, בנו רבי אשר (הראשון), בנו רבי אהרן (השני), ובנו רבי אשר (השני).
בדף ו (עמ' 11) נדפס "זמר לשבת מהרב הקדוש האלקי וכו' הרב ר' אהרן הגדול זצוקללה"ה מקארלין" – הפיוט הנודע "יה אכסוף נועם שבת". בהקדמה לספר שלפנינו מובא הטעם לקריאת שמו 'בית אהרון': 'ומידי דברו [רבי אהרון השני] בכ"ק [=כתבי קודש] האלו קרא שמם בפיו הקדוש בית אהרון, כאשר יצא מפי זקנו הקדוש האלקי כו' מוהר"א [רבי אהרון 'הגדול'] מקארלין לבנו אדמו"ר כו' רבינו אשר זצקוללה"ה כאשר היה כבר עשר שנין שמע אביו זצ"ל מנגן הזמר יה אכסוף כו' בשבת קודש ושאל אותו היכן כתוב הזמר הזה והשיב בבית אהרן...".
[6], 316, [3], [3] עמ'. שוליים רחבים במיוחד. 28.5 ס"מ. מרבית הדפים במצב טוב. כתמים. נקבי עש. קרעים בשולי שני דפי השער ובמקומות נוספים. שיקומים בהדבקות בשולי דף השער הראשון. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 82.
ישנם הבדלים בין עותקי המהדורה הראשונה, שתוקנה תוך כדי הדפסתה. לדוגמה: בעותק שלפנינו מודפס בדף (אחרון) נפרד הכיתוב: "להתודע ולהגלות שיש ת"י [תחת ידינו] הסכמות מצדיקי דורינו המפורסמים שליט"א ע"ד הדפסת הספר הק'. וגם הסכמות ואיסורים מחכמי ורבני ספרד... והשומע לדברינו ישכן בטח ושאנן, ותבא עליו ברכת טוב". בחלק מהעותקים מופיע קטע זה בנוסח שונה ובמיקום אחר [על שלבי הדפסת הספר ותיקונים בזמן ההדפסה, שהביאו להבדלים בין טפסים שונים של הספר, ראה: מאמר הרב א' שור, על דרכי כתיבת והדפסת ספה"ק בית אהרן, בית אהרן וישראל, שנה ו גליון א (לא), עמ' קלט-קמז].
תלמוד בבלי, מסכת ברכות, עם פסקי הרא"ש, פירוש המשניות להרמב"ם והקדמתו לסדר זרעים ועם "מבוא התלמוד" לרבי שמואל הנגיד. סלאוויטא, תקס"ח [1808]. [דפוס רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא בנו של הרה"ק רבי פנחס מקוריץ]. עם הסכמות בעל התניא ורבי לוי יצחק מברדיטשוב.
הסכמתו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב נדפסה קודם לכן במסכת ברכות, סלאוויטא תקס"א, ובטור אורח חיים, סלאוויטא תקס"א.
היוזם והמו"ל של המהדורה הראשונה שנדפסה בסלאוויטא (בשנים תקס"א-תקס"ו) בדפוסו של רבי משה שפירא, היה בעל התניא, יחד עם אחיו רבי מרדכי מאורשא וחתנו רבי שלום שכנא (ראה להלן). לאחר מכן מכר בעל התניא את זכויות ההדפסה לרבי משה שפירא. בגב דף השער של מסכת ברכות שלפנינו הדפיס רבי משה כתב "הסכמה והרשאה" שכתב לו בעל התניא ובו מאשר שהוא מעביר את כל זכויות ההדפסה מידיו לידי המדפיס רבי משה ובאי כחו.
בהסכמתו המקורית של בעל התניא, ששרדה בכתב-ידו (צולמה ב"אגרות קודש מאת כ"ק אדמו"ר הזקן", ברוקלין תשע"ב, עמ' שנד), ישנם מספר הבדלים לעומת הנוסח שנדפס לפנינו. הבעל התניא כותב מספר תארי כבוד על רבי משה שפירא, אך אלו הושמטו במהדורה שלפנינו.
הבדל נוסף: בעל התניא כותב כי הוא מעביר את כל זכויות ההדפסה, וכן את כל ההגבלות שכתבו הרבנים המסכימים בהסכמותיהם, אל המדפיס רבי משה שפירא ובאי כחו. בהסכמה נכתב כי הרבנים "גדרו וגזרו... על שאר כל המדפיסים ועל כללות עמב"י שלא לחזור ולהדפיס הש"ס... עד תום משך כ"ה שנים מהתחלת הדפוס הנ"ל" [=של מהדורת תקס"א-תקס"ו], כלומר שכ"ה השנים מתחילים בשנת תקס"א ומסתיימים בשנת תקפ"ו. הבעל התניא מוסיף (במכתב המקורי): "חלילה חלילה לשום בר ישראל להשיג גבולו ח"ו לחזור ולהדפיס הש"ס... בשום תחבולה וערמה בעולם, עד כלות הזמן אשר גבלו הגאונים הנ"ל בהסכמותיהם הנ"ל". במשפט זה האחרון חלו ידיים בשעת ההדפסה ובמקומו נדפס: "עד כלות חמשה ועשרים שנה מיום כלות הדפוס הנ"ל" – כלומר, שכ"ה השנים מתחילים בשנת תקס"ו והם אמורים להסתיים בשנת תקצ"א (משפט זה כמובן סותר את המשפט הראשון בו נכתב במפורש שהתקופה חלה "מהתחלת הדפוס הנ"ל", כלומר מראשית ההדפסה של מהדורת תקס"א-תקס"ו).
לפנינו נדפס משפט נוסף שאינו מופיע בהסכמה המקורית שבכתב-יד: "הן בתבנית זה הן בתבנית אחר".
[3], ב-ק דף. דף "פסקי תוספות" שאחרי השער נכרך פעמיים. 35.5 ס"מ. נייר תכלכל. מצב טוב. כתמים, כתמי רטיבות ובלאי. סימני עש. דף השער ושני הדפים שאחריו בגודל שונה מעט (יתכן והושלמו מעותק אחר). כריכת עור חדשה.
----------------------------------------------- -----------------------------------
על בית הדפוס שבסלאוויטא, ומייסדו רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא
בית הדפוס היהודי בעיר סלאוויטא (במחוז חמלניצקי, מערב אוקראינה), פעל בשנים תק"נ-תקצ"ז. מייסד בית הדפוס בסלאוויטא היה רב העיר רבי משה שפירא (תקכ"ב-ת"ר), שהיה בנו של הצדיק המפורסם רבי פנחס מקוריץ. כבר מילדותו התגלה אצלו כשרון מיוחד לכתיבת סת"ם, לשרטוט, גילוף וחקיקה. אביו הקדוש עודד אותו ללמוד ולהשתלם בכך, כדי שירכוש לו אומנויות אלו. בראשית שנות התק"נ התמנה רבי משה לרבה של סלאוויטא, אך מאחר ולא רצה ליהנות מכתרה של תורה, ייסד את בית דפוסו המפורסם. האותיות בהן השתמשו בבית הדפוס היו מעשה ידיו של רבי משה. מלבד בית הדפוס, נוסדו על ידו בתי מלאכה לייצור נייר, וליציקת והתכת אותיות. חלק גדול מיהודי סלאוויטא התפרנסו בכבוד מעבודתם באחת מן המחלקות של מפעלי בית הדפוס. ספרי סלאוויטא התפרסמו בעולם היהודי בשל יופיים והידורם, בשל רמת הדיוק וטיב הגהתם, וכן בגלל בעליו של בית הדפוס – רבי משה, שהיה נקדש ונערץ אצל גדולי החסידות. רבי משה מסלאוויטא היה ממקורביו של האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי. האדמו"ר הזקן כותב עליו: "המופלג בתורה, ויראת ה' אוצרו, בנן של קדושים". בספר "ספורים נוראים" מאת רבי יעקב קיידנר (למברג, תרל"ה) מובא סיפור מופת על סיועו של האדמו"ר הזקן לרבי משה לקבלת רישיון ממשלתי לפתיחת בית הדפוס שלו.
מעלה יתירה היתה בבית דפוס זה בכך שמעולם לא נדפסו בו ספרים שאינם קדושים, ואותיותיו לא חוללו בספרי חולין. רוב עובדי ההדפסה היו יהודים יראים ושלמים. על פי מסורת חסידית מפורסמת, היו מטבילים במקווה טהרה את מכונות הדפוס והאותיות לפני שהחלו להדפיס בהם (אודות בית הדפוס בסלאוויטא, ראה עוד: ח"ד פרידברג, תולדות הדפוס בפולניא, תל-אביב תש"י, עמ' 104; ח' ליברמן, אהל רח"ל, א', ניו יורק תש"מ, עמ' 199-202; שד"ב לוין, תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, ברוקלין תש"ע, עמ' סא).
על מהדורות התלמוד שנדפסו בסלאוויטא
יותר משלוש מהדורות של תלמוד בבלי נדפסו בבית הדפוס של רבי משה שפירא, ואלו הן:
א. כרכי המהדורה הראשונה נדפסו בין השנים תקס"א-תקס"ו. היוזם והמו"ל של מהדורה זו, היה האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי, שהוא ואחיו רבי מרדכי מאורשא וחתנו רבי שלום שכנא, השקיעו את כספם בהדפסת מהדורה זו. השתמר עד לימינו מכתב בכתב יד קדשו של האדמו"ר הזקן אל רבי משה שפירא, ובו הוראות מפורטות על ההדפסה, ההגהה וההפצה של כרכי הש"ס (ראה: אגרות קודש מאת כ"ק אדמו"ר הזקן, ברוקלין תשע"ב, עמ' רמט-רנב). על מהדורה זו כותב רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ, בספרו "מאמר על הדפסת התלמוד", עמ' קכח: "תבניתו פוליו גדול, ונקרא בפי מוכרי הספרים והקונים בשם 'סלאוויטא גדול', להבדילו מן דפוסי סלאוויטא משנת תקס"ח ותקע"ז הטובים ממנו".
ב. כרכי המהדורה השניה נדפסו בין השנים תקס"ח-תקע"ג. הזכויות של מהדורה זו נקנו על ידי המדפיס רבי משה שפירא, בכסף מלא, מאת האדמו"ר הזקן, המו"ל של המהדורה הראשונה. בגב דף השער של מסכת ברכות ממהדורה זו, הדפיס רבי משה כתב "הסכמה והרשאה" שכתב לו האדמו"ר הזקן, ובו מאשר האדמו"ר הזקן, שהוא מעביר את כל זכויות ההדפסה מידיו לידי המדפיס רבי משה ובאי כחו (ראה להלן תמונת פריט 66, עמ' 105).
ג. כרכי המהדורה השלישית נדפסו בין השנים תקע"ז-תקפ"ב. גם בתחילת מהדורה זו נדפס כתב ה"הסכמה והרשאה" של האדמו"ר הזקן. במהדורה זו התחדשו חידושים גדולים. לראשונה בתולדות הדפסת התלמוד, נכרכו עם כל כרכי הש"ס חיבורי "רב אלפס" [רי"ף], ה"מרדכי" והתוספתא השייכים למסכתות שבאותו כרך. מהדורה זו נדפסה תוך כדי תחרות קשה עם המדפיס רבי ישראל יפה מקאפוסט, שגם הוא הדפיס את התלמוד בשנים תקע"ו-תקפ"ח. אך "הדבר מובן מאליו שהכל פנו לקנות מהדורה שלו [של רבי משה שפירא מסלאוויטא], היפה מאד והמרובה במפרשים" (ררנ"נ רבינוביץ, שם, עמ' קלא). ראה עוד להלן פריט 68, עמ' 109.
בשנים תקצ"ה-תקצ"ו החלו מדפיסי סלאוויטא להדפיס את הש"ס בפעם הרביעית, תוך כדי פולמוס חריף ומפורסם עם מדפיסי ווילנא, שגם הם החלו להדפיס את התלמוד באותם שנים. ממהדורה זו נדפסו רק מסכתות ברכות (ראה להלן פריט 67, עמ' 107), שבת ועירובין. על מסכתות אלו כותב ררנ"נ רבינוביץ בספרו (שם, עמ' קלח): "הדפוס הוא נעים ואין ערך ליופיו".
בתחילת שנת תקצ"ז, בשעה שפועלי הדפוס היו עסוקים בהדפסת מסכת פסחים של מהדורה זו, פורסם חוק חדש של מועצת השרים ברוסיה, שאושר על ידי הצאר ניקולאי, לפיו כל בתי הדפוס היהודיים ייסגרו, ובמקומם יינתן רישיון רק לשני בתי דפוס עבור כל יהודי רוסיה - בווילנא ובקייב (בסופו של דבר הוענק רישיון אחד לדפוס בווילנא, והוקם דפוס חדש שני בזיטומיר).
[בין הסיבות העיקריות שהביאו לסגירת בתי הדפוס היהודיים ברוסיה, היו העלילה המפורסמת של אשמה ברצח אחד מעובדי בית הדפוס בסלאוויטא, וכן דו"ח של צנזורים ומשכילים, שעינם הייתה צרה בבתי הדפוס היהודיים, שהוגשו לממשלה בימים ההם (על סגירת בתי הדפוס, ועל הפולמוס והעלילה, ראה בהקדמות המדפיס ובהסכמות הרבנים שנדפסו בתחילת מסכתות ברכות ועירובין, ובקצרה בספרו של ררנ"נ רבינוביץ, שם, עמ' קלד-קלח, וכן במאמרו של פרופסור דמיטרי אלישביץ', 'הצנזורה הממשלתית על הפרסומים היהודיים', בתוך 'תולדות יהודי רוסיה', ירושלים תשע"ב, ב', עמ' 68)].
דבריהם של גדולי ישראל על בית הדפוס ומהדורות התלמוד
גדולי ישראל, מהחסידים ומהמתנגדים, שברוסיה, פולין וליטא, העריכו והוקירו ביותר את רבי משה שפירא ואת מפעלו, וכך כתבו עליו:
"אלמלא הוא ח"ו הי' משתכח התורה מישראל" (רבי אברהם אבלי פאסוועלער במכתבו השני שנדפס בתחילת מסכת עירובין, סלאוויטא תקצ"ו); "המה העמידו דגל התורה הקדושה במדינתנו ע"י מכבש הדפוס שלהם" (רבי חיים כהן רפפורט אב"ד אוסטרהא, שם); "הצדיק האמיתי אשר האיר עיני ישראל בכל מקומות מושבותיהם זה יותר מארבעים שנה החל עשות אך טוב לישראל במכבש הדפוס המהודר שלו בכל ספרי קודש גדולים וקטנים, חדשים גם ישנים, בניירות יפים ואותיות מזהירים ככוכבים" (האדמו"ר רבי מרדכי מטשרנוביל, שם); "... היה העולם שמם מתורה, וגם ספרי קודש, ספרי ש"ס, לא היו נמצאים בעולם כלל, כי אם אצל יחידי סגולה גבירים מפורסמים. ואפילו בבתי המדרש מעיירות גדולות לא נמצא ש"ס שלם... וכשיסד רבינו הקדוש [רבי חיים מוואלוז'ין] את הישיבה [ישיבת וואלוז'ין שנוסדה בשנת תקס"ג], נתבקשו גמרות הרבה, והוצרכו לשלוח לעיירות גדולות ולקבץ גמרות לצורך בני הישיבה. וכראות הרב הגאון דסלאוויטא נשמתו עדן שהש"סין נצרכים בעולם, הדפיס כמה מאות ש"סין גדולים וקטנים, ומחמת שהיו חביבים בעולם נתפזרו בכל העולם" (רבי משה שמואל שמקלר [שפירא] בספרו "תולדות רבנו חיים מוואלוז'ין", מהדורת ירושלים תשס"ג, עמ' 27-26).
מהדורות הש"ס שנדפסו בסלאוויטא נחשבו מאד והתקדשו אצל גדולי החסידות ותלמידיהם. מסורת חסידית מספרת על רבי משה: "שהיה לו בית הדפוס המפורסם בסלאוויטא, היה מדפיס באותיות של כסף, ובערב שבת קודש אחר הטבילה הגיה הש"ס שהדפיס, ולזאת הש"ס ההוא חשוב מאד בעיני הצדיקים" (ספר "אלף כתב", מאת רבי יצחק ווייס אב"ד קאדלבורג וווערבוי, אות רצב; הובא באמרי פנחס השלם, ב', עמ' קסח).
מסופר על הגאון החסיד המופלא רבי משה מידנר מברנוביץ (נכדו ותלמידו המובהק של האדמו"ר בעל "יסוד העבודה" מסלונים, מחשובי חסידי סלונים, שהגר"ח מבריסק העריכו ביותר), שפעם באחת משיחותיו התורניות עם ידידו הגדול רבי אלחנן וסרמן, "שאל [רבי אלחנן] לרבי משה מידנר זי"ע לבאר לו דיבור מוקשה של המהרש"א, שלא עלתה בידו להבינו בשום אופן. אמר לו הרמ"מ כי הוא לומד בגמרא מש"ס סלאוויטא שהודפס... מתוך קדושה יתירה, ולפי הגירסא שם מובן המהרש"א, ולפי שהיו המדפיסים הנ"ל יראים ושלמים, סייעום משמים שלא תצא תקלה וטעות מתחת ידם" (רבי אשר ארקוביץ ז"ל, אשרי האיש, ירושלים תשע"א, עמ' קצא, אות נו).
תלמוד בבלי, מסכת ברכות, ומשניות סדר זרעים, עם פסקי הרא"ש (ופירושיהם "מעדני יום טוב" ו"דברי חמודות"), מהרש"א, מהר"ם והגהות "חכמת שלמה" למהרש"ל, ופירוש המשניות להרמב"ם. סלאוויטא, תקצ"ה 1835. דפוס [רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא, ובנו] האדמו"ר רבי שמואל אברהם שפירא.
הסכמות גדולי החסידות: רבי מרדכי מטשרנוביל, רבי ישראל מרוז'ין, רבי יעקב אריה ליב שפירא מקאוועל [בנו של רבי מרדכי מנשכיז], רבי יצחק מאיר מזינקוב [בנו של ה"אוהב ישראל" מאפטא] ורבי ברוך מרדכי אטינגר אב"ד באברויסק [מחשובי תלמידי בעל התניא].
כרך התלמוד שלפנינו נדפס בשיאו של הפולמוס המפורסם בין מדפיסי סלאוויטא למדפיסי ווילנא, והוא מהספרים האחרונים שנדפסו בבית הדפוס בסלאוויטא לפני סגירתו הטראגית. הכרך שלפנינו הוא מתוך המהדורה הרביעית של ש"ס סלאוויטא, שבמסגרתה הספיקו להשלים רק את מסכתות ברכות, שבת ועירובין (בית הדפוס נסגר על ידי השלטון הרוסי באמצע הדפסת מסכת פסחים, בעקבות העלילה המפורסמת). על המסכתות הבודדות שנדפסו במהדורה זו, כותב ררנ"נ רבינוביץ בספרו 'מאמר על הדפסת התלמוד', עמ' קלח: "הדפוס הוא נעים ואין ערך ליופיו".
בתחילת הכרך נדפס מאמר מאת המדפיס, האדמו"ר רבי אברהם שמואל שפירא מסלאוויטא, בו מגולל מנקודת מבטו את תחילת הפולמוס עם מדפיסי ווילנא, וכן נדפסו בתחילת הכרך 39 מכתבים והסכמות מגדולי הדור שעמדו לצדם של מדפיסי סלאוויטא, בהם: רבי אברהם אבלי פאסוועלער מווילנא, ה"ישועות יעקב" מלבוב ובנו רבי מרדכי זאב אורנשטיין.
במכתבים ובהסכמות נמצא מידע בלעדי רב ויקר ערך על התפתחות הפולמוס המפורסם, בו היו מעורבים כמאתיים מרבני הדור ההוא.
באחד משלבי הפולמוס הפיצו מדפיסי ווילנא שמועה, שהרבנים העומדים לצדם הטילו איסור ושמתא על אלו שיקנו את הש"ס הנדפס בסלאוויטא. לאור זאת ביקשו המדפיסים מסלאוויטא מהרבנים שעמדו לצדם שיבטלו את האיסור (אם בכלל הוטל). על כך נענו להם הרבנים והאדמו"רים במכתבים חדשים ונוספים שנדפסו בתחילת מסכת עירובין (ראה קטלוג קדם, 66, פריט 25). לדבריהם, לא רק שאין שום איסור, אלא אדרבה, הם משפיעים שפע ברכות, גשמיות ורוחניות, לכל אלו שיקנו את כרכי הש"ס מסלאוויטא של מהדורה זו:
"הקונים... יתברכו בכל טוב, ויזכו לראות בנים וב[ני] ב[נים] חיים וקימים, עוסקים בתורתינו הקדושה... חיים ושלום וכל טוב בהרווחה לעבודתו ית[ברך] וית[עלה]" ("השרף ממוגלניצה"); "וכל הקרב קרב לקנות ש"ס ההוא ממדפיסי סלאוויטא יתברך בגודש ברכה... בני חיי ומזוני וכל טוב" (בעל "אריה דבי עילאי"); "הממלאים ידם לה' לקנות ספרי הש"ס דק"ק סלאוויטא... יתברכו בברכת טוב, ישאו ברכה מאת ה' מן השמים... ובברכת ה' יעשירו, ויזכו ללמוד ולראות בנים ובני בנים לומדי תורת ה' בהרחבה" (האדמו"ר רבי שרגא פייבל מגריצא); "כל חכם לב יקח מצוה להעיר אוזן בלימודים, לקנות מספרי הש"ס מסלאוויטא... וההוגים בש"ס המוכשרין כאמור, והקוני'[ם] אותם, יזכו לאור התורה שיאירו עיניהם" (רבי אריה ליב הורוויץ אב"ד סטניסלב).
[5], קכד; יג, [1], סח דף. שני שערים בראש הכרך. שער נפרד למשניות זרעים. חלק מהאותיות שבשערים הראשונים נדפסו בדיו אדומה. 40 ס"מ. שוליים רחבים. מצב טוב. כתמים. מעט בלאי, פגמים וקרעים בדפים בודדים. הדבקת נייר בשוליים הפנימיים של דף השער הראשון, בחלקו על מסגרת השער. כריכה חדשה.
----------------------------------------------- -----------------------------
על בית הדפוס שבסלאוויטא, ומייסדו רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא
בית הדפוס היהודי בעיר סלאוויטא (במחוז חמלניצקי, מערב אוקראינה), פעל בשנים תק"נ-תקצ"ז. מייסד בית הדפוס בסלאוויטא היה רב העיר רבי משה שפירא (תקכ"ב-ת"ר), שהיה בנו של הצדיק המפורסם רבי פנחס מקוריץ. כבר מילדותו התגלה אצלו כשרון מיוחד לכתיבת סת"ם, לשרטוט, גילוף וחקיקה. אביו הקדוש עודד אותו ללמוד ולהשתלם בכך, כדי שירכוש לו אומנויות אלו. בראשית שנות התק"נ התמנה רבי משה לרבה של סלאוויטא, אך מאחר ולא רצה ליהנות מכתרה של תורה, ייסד את בית דפוסו המפורסם. האותיות בהן השתמשו בבית הדפוס היו מעשה ידיו של רבי משה. מלבד בית הדפוס, נוסדו על ידו בתי מלאכה לייצור נייר, וליציקת והתכת אותיות. חלק גדול מיהודי סלאוויטא התפרנסו בכבוד מעבודתם באחת מן המחלקות של מפעלי בית הדפוס. ספרי סלאוויטא התפרסמו בעולם היהודי בשל יופיים והידורם, בשל רמת הדיוק וטיב הגהתם, וכן בגלל בעליו של בית הדפוס – רבי משה, שהיה נקדש ונערץ אצל גדולי החסידות. רבי משה מסלאוויטא היה ממקורביו של האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי. האדמו"ר הזקן כותב עליו: "המופלג בתורה, ויראת ה' אוצרו, בנן של קדושים". בספר "ספורים נוראים" מאת רבי יעקב קיידנר (למברג, תרל"ה) מובא סיפור מופת על סיועו של האדמו"ר הזקן לרבי משה לקבלת רישיון ממשלתי לפתיחת בית הדפוס שלו.
מעלה יתירה היתה בבית דפוס זה בכך שמעולם לא נדפסו בו ספרים שאינם קדושים, ואותיותיו לא חוללו בספרי חולין. רוב עובדי ההדפסה היו יהודים יראים ושלמים. על פי מסורת חסידית מפורסמת, היו מטבילים במקווה טהרה את מכונות הדפוס והאותיות לפני שהחלו להדפיס בהם (אודות בית הדפוס בסלאוויטא, ראה עוד: ח"ד פרידברג, תולדות הדפוס בפולניא, תל-אביב תש"י, עמ' 104; ח' ליברמן, אהל רח"ל, א', ניו יורק תש"מ, עמ' 199-202; שד"ב לוין, תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, ברוקלין תש"ע, עמ' סא).
על מהדורות התלמוד שנדפסו בסלאוויטא
יותר משלוש מהדורות של תלמוד בבלי נדפסו בבית הדפוס של רבי משה שפירא, ואלו הן:
א. כרכי המהדורה הראשונה נדפסו בין השנים תקס"א-תקס"ו. היוזם והמו"ל של מהדורה זו, היה האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי, שהוא ואחיו רבי מרדכי מאורשא וחתנו רבי שלום שכנא, השקיעו את כספם בהדפסת מהדורה זו. השתמר עד לימינו מכתב בכתב יד קדשו של האדמו"ר הזקן אל רבי משה שפירא, ובו הוראות מפורטות על ההדפסה, ההגהה וההפצה של כרכי הש"ס (ראה: אגרות קודש מאת כ"ק אדמו"ר הזקן, ברוקלין תשע"ב, עמ' רמט-רנב). על מהדורה זו כותב רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ, בספרו "מאמר על הדפסת התלמוד", עמ' קכח: "תבניתו פוליו גדול, ונקרא בפי מוכרי הספרים והקונים בשם 'סלאוויטא גדול', להבדילו מן דפוסי סלאוויטא משנת תקס"ח ותקע"ז הטובים ממנו".
ב. כרכי המהדורה השניה נדפסו בין השנים תקס"ח-תקע"ג. הזכויות של מהדורה זו נקנו על ידי המדפיס רבי משה שפירא, בכסף מלא, מאת האדמו"ר הזקן, המו"ל של המהדורה הראשונה. בגב דף השער של מסכת ברכות ממהדורה זו, הדפיס רבי משה כתב "הסכמה והרשאה" שכתב לו האדמו"ר הזקן, ובו מאשר האדמו"ר הזקן, שהוא מעביר את כל זכויות ההדפסה מידיו לידי המדפיס רבי משה ובאי כחו (ראה להלן תמונת פריט 66, עמ' 105).
ג. כרכי המהדורה השלישית נדפסו בין השנים תקע"ז-תקפ"ב. גם בתחילת מהדורה זו נדפס כתב ה"הסכמה והרשאה" של האדמו"ר הזקן. במהדורה זו התחדשו חידושים גדולים. לראשונה בתולדות הדפסת התלמוד, נכרכו עם כל כרכי הש"ס חיבורי "רב אלפס" [רי"ף], ה"מרדכי" והתוספתא השייכים למסכתות שבאותו כרך. מהדורה זו נדפסה תוך כדי תחרות קשה עם המדפיס רבי ישראל יפה מקאפוסט, שגם הוא הדפיס את התלמוד בשנים תקע"ו-תקפ"ח. אך "הדבר מובן מאליו שהכל פנו לקנות מהדורה שלו [של רבי משה שפירא מסלאוויטא], היפה מאד והמרובה במפרשים" (ררנ"נ רבינוביץ, שם, עמ' קלא). ראה עוד להלן פריט 68, עמ' 109.
בשנים תקצ"ה-תקצ"ו החלו מדפיסי סלאוויטא להדפיס את הש"ס בפעם הרביעית, תוך כדי פולמוס חריף ומפורסם עם מדפיסי ווילנא, שגם הם החלו להדפיס את התלמוד באותם שנים. ממהדורה זו נדפסו רק מסכתות ברכות (ראה להלן פריט 67, עמ' 107), שבת ועירובין. על מסכתות אלו כותב ררנ"נ רבינוביץ בספרו (שם, עמ' קלח): "הדפוס הוא נעים ואין ערך ליופיו".
בתחילת שנת תקצ"ז, בשעה שפועלי הדפוס היו עסוקים בהדפסת מסכת פסחים של מהדורה זו, פורסם חוק חדש של מועצת השרים ברוסיה, שאושר על ידי הצאר ניקולאי, לפיו כל בתי הדפוס היהודיים ייסגרו, ובמקומם יינתן רישיון רק לשני בתי דפוס עבור כל יהודי רוסיה - בווילנא ובקייב (בסופו של דבר הוענק רישיון אחד לדפוס בווילנא, והוקם דפוס חדש שני בזיטומיר).
[בין הסיבות העיקריות שהביאו לסגירת בתי הדפוס היהודיים ברוסיה, היו העלילה המפורסמת של אשמה ברצח אחד מעובדי בית הדפוס בסלאוויטא, וכן דו"ח של צנזורים ומשכילים, שעינם הייתה צרה בבתי הדפוס היהודיים, שהוגשו לממשלה בימים ההם (על סגירת בתי הדפוס, ועל הפולמוס והעלילה, ראה בהקדמות המדפיס ובהסכמות הרבנים שנדפסו בתחילת מסכתות ברכות ועירובין, ובקצרה בספרו של ררנ"נ רבינוביץ, שם, עמ' קלד-קלח, וכן במאמרו של פרופסור דמיטרי אלישביץ', 'הצנזורה הממשלתית על הפרסומים היהודיים', בתוך 'תולדות יהודי רוסיה', ירושלים תשע"ב, ב', עמ' 68)].
דבריהם של גדולי ישראל על בית הדפוס ומהדורות התלמוד
גדולי ישראל, מהחסידים ומהמתנגדים, שברוסיה, פולין וליטא, העריכו והוקירו ביותר את רבי משה שפירא ואת מפעלו, וכך כתבו עליו:
"אלמלא הוא ח"ו הי' משתכח התורה מישראל" (רבי אברהם אבלי פאסוועלער במכתבו השני שנדפס בתחילת מסכת עירובין, סלאוויטא תקצ"ו); "המה העמידו דגל התורה הקדושה במדינתנו ע"י מכבש הדפוס שלהם" (רבי חיים כהן רפפורט אב"ד אוסטרהא, שם); "הצדיק האמיתי אשר האיר עיני ישראל בכל מקומות מושבותיהם זה יותר מארבעים שנה החל עשות אך טוב לישראל במכבש הדפוס המהודר שלו בכל ספרי קודש גדולים וקטנים, חדשים גם ישנים, בניירות יפים ואותיות מזהירים ככוכבים" (האדמו"ר רבי מרדכי מטשרנוביל, שם); "... היה העולם שמם מתורה, וגם ספרי קודש, ספרי ש"ס, לא היו נמצאים בעולם כלל, כי אם אצל יחידי סגולה גבירים מפורסמים. ואפילו בבתי המדרש מעיירות גדולות לא נמצא ש"ס שלם... וכשיסד רבינו הקדוש [רבי חיים מוואלוז'ין] את הישיבה [ישיבת וואלוז'ין שנוסדה בשנת תקס"ג], נתבקשו גמרות הרבה, והוצרכו לשלוח לעיירות גדולות ולקבץ גמרות לצורך בני הישיבה. וכראות הרב הגאון דסלאוויטא נשמתו עדן שהש"סין נצרכים בעולם, הדפיס כמה מאות ש"סין גדולים וקטנים, ומחמת שהיו חביבים בעולם נתפזרו בכל העולם" (רבי משה שמואל שמקלר [שפירא] בספרו "תולדות רבנו חיים מוואלוז'ין", מהדורת ירושלים תשס"ג, עמ' 27-26).
מהדורות הש"ס שנדפסו בסלאוויטא נחשבו מאד והתקדשו אצל גדולי החסידות ותלמידיהם. מסורת חסידית מספרת על רבי משה: "שהיה לו בית הדפוס המפורסם בסלאוויטא, היה מדפיס באותיות של כסף, ובערב שבת קודש אחר הטבילה הגיה הש"ס שהדפיס, ולזאת הש"ס ההוא חשוב מאד בעיני הצדיקים" (ספר "אלף כתב", מאת רבי יצחק ווייס אב"ד קאדלבורג וווערבוי, אות רצב; הובא באמרי פנחס השלם, ב', עמ' קסח).
מסופר על הגאון החסיד המופלא רבי משה מידנר מברנוביץ (נכדו ותלמידו המובהק של האדמו"ר בעל "יסוד העבודה" מסלונים, מחשובי חסידי סלונים, שהגר"ח מבריסק העריכו ביותר), שפעם באחת משיחותיו התורניות עם ידידו הגדול רבי אלחנן וסרמן, "שאל [רבי אלחנן] לרבי משה מידנר זי"ע לבאר לו דיבור מוקשה של המהרש"א, שלא עלתה בידו להבינו בשום אופן. אמר לו הרמ"מ כי הוא לומד בגמרא מש"ס סלאוויטא שהודפס... מתוך קדושה יתירה, ולפי הגירסא שם מובן המהרש"א, ולפי שהיו המדפיסים הנ"ל יראים ושלמים, סייעום משמים שלא תצא תקלה וטעות מתחת ידם" (רבי אשר ארקוביץ ז"ל, אשרי האיש, ירושלים תשע"א, עמ' קצא, אות נו).
סט שלם (למעט שלושה דפים), הכולל את כל מסכתות הש"ס, במצב טוב ובכריכות עור חדשות. חלק מהאותיות שבדפי השער נדפסו בדיו אדומה.
מהדורה זו נדפסה תוך כדי תחרות קשה עם המדפיס רבי ישראל יפה מקאפוסט, שהדפיס את התלמוד בשנים תקע"ו-תקפ"ח (ראה שו"ת "שארית יהודה", מהדורת ברוקלין תשס"ט, יורה דעה, סימן לט, עמ' רפח; על מהדורה זו ראה קטלוג 'קדם', מכירה מקוונת 15, פריט 144 ובחומר המצורף), אך "הדבר מובן מאליו שהכל פנו לקנות מהדורה שלו [של רבי משה שפירא מסלאוויטא], היפה מאד והמרובה במפרשים" (ררנ"נ רבינוביץ, בספרו "מאמר על הדפסת התלמוד", עמ' קלא).
אחד החידושים במהדורה שלפנינו הוא שנוספו חיבורי "רב אלפס" [רי"ף], ה"מרדכי" והתוספתא, באותו כרך יחד עם מסכת התלמוד המתאימה. קודם למהדורה זו נדפסו "רב אלפס" וה"מרדכי" יחד עם התוספתא בכרכים בפני עצמם. את הקונטרסים לחלק זה לקחו המדפיסים ממהדורת "רב אלפס" שהדפיסו בסלאוויטא בין השנים תקע"ז-תקע"ט. מסיבה זו מופיעים במהדורה זו דפי שער לדפי הרי"ף רק בכרכים הראשונים של סדרי נשים ונזיקין (יבמות ובבא קמא), ואילו בשאר הכרכים אין דפי שער ומיספור דפי הרי"ף נמשך מכרך לכרך. עם זאת, בסט שלפנינו לא נכרכו דפי הרי"ף על מסכתות ברכות, בבא מציעא, נדרים ושבועות.
23 כרכים. סט שלם (למעט שלושה דפים, ראה פירוט להלן). • ברכות ומשניות סדר זרעים, תקע"ח-תקפ"ב: [1], קלז; ע דף. • שבת, תקע"ז: [1], קפט; מט; צב דף. • עירובין, תקע"ז: [1], קכט; כב; פט-קלא דף. • פסחים, תקע"ז: [1], ד-קלז; כד; קל-קעג דף. חסרים שני הדפים הראשונים. • ראש השנה, יומא, סוכה, תקע"ח: מ; ה; רו-רכא; קה; י; רכב-רל; סו; יד; רל-רנז דף. • ביצה, חגיגה, מועד קטן, ירושלמי שקלים, תקע"ח: נ; ט; קפב-קפד [צ"ל: רח]; כח; ו; מד; ג; רעח-שג; יג דף. • מגילה, תענית, תקע"ח: לח; ו; רנז-רעח; לו; ו; קסט-קפ דף. חסר הדף האחרון של ה"מרדכי". • יבמות, תקע"ח: [1], קמד; כד, [1], סב דף. • כתובות, תקע"ח: [1], קמז; כה, [1], סג-קמה דף. • נדרים, תקע"ח: קב; ז דף. • נזיר, סוטה, תקע"ח: סח; נא; ח-יט דף. • גיטין, תקע"ח: [1], קיא; כב; קמד-רז דף. מאחורי דף השער מודבק דף לשיקום המסתיר את הטקסט שבעמוד האחורי. • קידושין, תקע"ט: צו; יט; רו-רנה דף. • בבא קמא, תקע"ט: קנ; יח; סא דף. • בבא מציעא, תק"פ: קסו; כה דף. • בבא בתרא, תק"פ: [1], ריז; לו; קנד-רנט דף. • סנהדרין, תק"פ: קכו; מא; רנז-רפג דף. • שבועות, תקפ"ו [צ"ל: תק"פ]: ס; י דף. • מכות, עבודה זרה, הוריות, עדיות, אבות, אדר"נ, מסכתות קטנות ושמונה פרקים לרמב"ם, תק"פ-תקפ"א: כז; ו; רפב-רפז; [1], צט; טז; של-שעח; יז; לו; מה דף. • זבחים, מנחות, תקפ"א: קכו, [1], קיז דף. • חולין, תקפ"ב: [1], ריד; לב; רנה-שפ דף. • בכורות, ערכין, תמורה, כריתות, מעילה, קינים, תמיד, מידות, תקפ"א-תקפ"ב: פ; ז; לז; לה; ל; מ, [2] דף. שני דפי איורים. • נדה ומשניות סדר טהרות, תקפ"א-תקפ"ב: קו; יח; קעא דף.
34 ס"מ. נדפס ברובו על נייר תכלכל. מצב משתנה בין הכרכים. רוב הדפים במצב טוב. כתמים. בחלק מהכרכים בלאי, קרעים וסימני עש. כריכות עור חדשות.
בכרך הראשון, פרט השנה בשער מסכת ברכות הוא תקפ"ב, ולא תקע"ז (כפי שאמור היה להיות וכפי שמופיע בעותקים אחרים של כרך זה). יתכן ומדובר בשיבוש בלבד שנעשה בחלק מהעותקים. יתכן גם שבסיום הדפסת המהדורה הדפיסו כרכים נוספים של מסכת ברכות, שהיו חסרים, או יתכן שהדפיסו רק דפי שער מאוחרים יותר להשלמת כמה מן העותקים.
במסכת שבועות נדפס בטעות פרט השנה: תקפ"ו (במקום תק"פ). במסכת מכות שלפנינו פרט השנה הוא תק"פ, בשונה מעותק הספריה הלאומית שבו מופיע פרט שנה מוטעה: תק"ע.
הלכות רב אלפס (רי"ף), עם מפרשים, "מרדכי" ותוספתא. סלאוויטא, תקס"ז-תק"ע [1807-1810, דפוס רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא], נדפס על ידי המדפיסים רבי דוב בער סגל ורבי דוב בער ב"ר פסח. עם הסכמת רבי לוי יצחק מברדיטשוב. חמשה חלקים בחמשה כרכים.
הסכמתו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב ניתנה אל "הרב מחזיק הדפוס דק"ק סלאוויטא... שרוצה להעלות על משבח הדפוס שלו ספרי האלפסים". כמו כן, בהסכמה שנדפסה בתחילת הכרך השני, מאת רבי יהודה ליבוש אויערבאך אב"ד ווישנוויץ, נכתב בפירוש שם המדפיס: "הרב הה"ג חסידא ופרישא ק"ש מה"ו משה נ"י האב"ד מק"ק סלאוויטא", וזאת על אף שבשערים נדפסו שמות מדפיסים אחרים (שכנראה היו מנהלי בית הדפוס או שותפיו של רבי משה שפירא, ועל שמם נרשם רשיון ההדפסה – ראה קטלוג 65, עמ' 86). רבי יהודה לייבוש כותב בהמשך הסכמתו: "תנו עיניכם ביופי ספרי קודש היוצאים ממכבש הדפוס בק"ק הנ"ל, וכי הוד והדר פעלם, אין על עפר משלם בכל דפוסי פולין ואשכנז, זולתי דפוס א"ד [=אמשטרדם]".
בדפי השער, ובדפים נוספים, חתימות וחותמות: "אברהם שלמה ב"ר שלום מאיר"; "הק' אברהם שלמה נכד המגיד זצללה"ה בהר"ש [=בן הרב שלום] נ"י"; "זה הרב אלפסי מישך שייך לי הק' אברהם שלמה גאלדענבום..." [רבי שלמה אברהם גולדנבום (תר"ג-תרע"ז), מדייני צפת, ומחשובי חסידי סדיגורה בארץ. תלמיד חכם מופלג. חידושיו נדפסו בספר "אשל אברהם" (ירושלים תשנ"ו) ובמקומות נוספים]; "יוסף ב"ר חיים מחוטין צפת ת"ו"; "שייך לבית מדרשו של מרן אדמו"ר הרב הצדיק הק' המפורסם ממקאראב שליט"א בעה"ק צפת תו"ב".
עשרות הגהות ארוכות בכתב-יד בדפי מסכת ברכות.
חלק מהאותיות שבדפי השער בדיו אדומה.
כרך ראשון: [2], נב; יד, יג-יד; ק; מו דף. כרך שני: קפח; כו דף. כרך שלישי: רצ דף. חסרים דפים סט-עב (מדפי ה"מרדכי" השייכים למסכת יבמות. סך הכל חסרים 4 דפים). כרך רביעי: קנו; קטז; קכה-קמג דף. חסר הדף האחרון (מדפי ה"מרדכי" השייכים למסכת בבא בתרא). כרך חמישי: רב; סד, סז-עו דף. חסרים דפים נז-נח מהספירה הראשונה. 34 ס"מ. נייר תכלכל. מצב כללי טוב-בינוני. כתמים. כתמי רטיבות. פגעי עש. קרעים בדף השער של הכרך הראשון, משוקם במילוי והדבקת נייר. כרך רביעי – מצב בינוני-גרוע, בחלקו האחרון נזקי עש ורטיבות קשים, חלקם עם פגיעה בטקסט. כריכות חדשות.
----------------------------------------------- ----------------------------------------------
על בית הדפוס שבסלאוויטא, ומייסדו רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא
בית הדפוס היהודי בעיר סלאוויטא (במחוז חמלניצקי, מערב אוקראינה), פעל בשנים תק"נ-תקצ"ז. מייסד בית הדפוס בסלאוויטא היה רב העיר רבי משה שפירא (תקכ"ב-ת"ר), שהיה בנו של הצדיק המפורסם רבי פנחס מקוריץ. כבר מילדותו התגלה אצלו כשרון מיוחד לכתיבת סת"ם, לשרטוט, גילוף וחקיקה. אביו הקדוש עודד אותו ללמוד ולהשתלם בכך, כדי שירכוש לו אומנויות אלו. בראשית שנות התק"נ התמנה רבי משה לרבה של סלאוויטא, אך מאחר ולא רצה ליהנות מכתרה של תורה, ייסד את בית דפוסו המפורסם. האותיות בהן השתמשו בבית הדפוס היו מעשה ידיו של רבי משה. מלבד בית הדפוס, נוסדו על ידו בתי מלאכה לייצור נייר, וליציקת והתכת אותיות. חלק גדול מיהודי סלאוויטא התפרנסו בכבוד מעבודתם באחת מן המחלקות של מפעלי בית הדפוס. ספרי סלאוויטא התפרסמו בעולם היהודי בשל יופיים והידורם, בשל רמת הדיוק וטיב הגהתם, וכן בגלל בעליו של בית הדפוס – רבי משה, שהיה נקדש ונערץ אצל גדולי החסידות. רבי משה מסלאוויטא היה ממקורביו של האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי. האדמו"ר הזקן כותב עליו: "המופלג בתורה, ויראת ה' אוצרו, בנן של קדושים". בספר "ספורים נוראים" מאת רבי יעקב קיידנר (למברג, תרל"ה) מובא סיפור מופת על סיועו של האדמו"ר הזקן לרבי משה לקבלת רישיון ממשלתי לפתיחת בית הדפוס שלו.
מעלה יתירה היתה בבית דפוס זה בכך שמעולם לא נדפסו בו ספרים שאינם קדושים, ואותיותיו לא חוללו בספרי חולין. רוב עובדי ההדפסה היו יהודים יראים ושלמים. על פי מסורת חסידית מפורסמת, היו מטבילים במקווה טהרה את מכונות הדפוס והאותיות לפני שהחלו להדפיס בהם (אודות בית הדפוס בסלאוויטא, ראה עוד: ח"ד פרידברג, תולדות הדפוס בפולניא, תל-אביב תש"י, עמ' 104; ח' ליברמן, אהל רח"ל, א', ניו יורק תש"מ, עמ' 199-202; שד"ב לוין, תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, ברוקלין תש"ע, עמ' סא).
על מהדורות התלמוד שנדפסו בסלאוויטא
יותר משלוש מהדורות של תלמוד בבלי נדפסו בבית הדפוס של רבי משה שפירא, ואלו הן:
א. כרכי המהדורה הראשונה נדפסו בין השנים תקס"א-תקס"ו. היוזם והמו"ל של מהדורה זו, היה האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי, שהוא ואחיו רבי מרדכי מאורשא וחתנו רבי שלום שכנא, השקיעו את כספם בהדפסת מהדורה זו. השתמר עד לימינו מכתב בכתב יד קדשו של האדמו"ר הזקן אל רבי משה שפירא, ובו הוראות מפורטות על ההדפסה, ההגהה וההפצה של כרכי הש"ס (ראה: אגרות קודש מאת כ"ק אדמו"ר הזקן, ברוקלין תשע"ב, עמ' רמט-רנב). על מהדורה זו כותב רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ, בספרו "מאמר על הדפסת התלמוד", עמ' קכח: "תבניתו פוליו גדול, ונקרא בפי מוכרי הספרים והקונים בשם 'סלאוויטא גדול', להבדילו מן דפוסי סלאוויטא משנת תקס"ח ותקע"ז הטובים ממנו".
ב. כרכי המהדורה השניה נדפסו בין השנים תקס"ח-תקע"ג. הזכויות של מהדורה זו נקנו על ידי המדפיס רבי משה שפירא, בכסף מלא, מאת האדמו"ר הזקן, המו"ל של המהדורה הראשונה. בגב דף השער של מסכת ברכות ממהדורה זו, הדפיס רבי משה כתב "הסכמה והרשאה" שכתב לו האדמו"ר הזקן, ובו מאשר האדמו"ר הזקן, שהוא מעביר את כל זכויות ההדפסה מידיו לידי המדפיס רבי משה ובאי כחו (ראה להלן תמונת פריט 66, עמ' 105).
ג. כרכי המהדורה השלישית נדפסו בין השנים תקע"ז-תקפ"ב. גם בתחילת מהדורה זו נדפס כתב ה"הסכמה והרשאה" של האדמו"ר הזקן. במהדורה זו התחדשו חידושים גדולים. לראשונה בתולדות הדפסת התלמוד, נכרכו עם כל כרכי הש"ס חיבורי "רב אלפס" [רי"ף], ה"מרדכי" והתוספתא השייכים למסכתות שבאותו כרך. מהדורה זו נדפסה תוך כדי תחרות קשה עם המדפיס רבי ישראל יפה מקאפוסט, שגם הוא הדפיס את התלמוד בשנים תקע"ו-תקפ"ח. אך "הדבר מובן מאליו שהכל פנו לקנות מהדורה שלו [של רבי משה שפירא מסלאוויטא], היפה מאד והמרובה במפרשים" (ררנ"נ רבינוביץ, שם, עמ' קלא). ראה עוד להלן פריט 68, עמ' 109.
בשנים תקצ"ה-תקצ"ו החלו מדפיסי סלאוויטא להדפיס את הש"ס בפעם הרביעית, תוך כדי פולמוס חריף ומפורסם עם מדפיסי ווילנא, שגם הם החלו להדפיס את התלמוד באותם שנים. ממהדורה זו נדפסו רק מסכתות ברכות (ראה להלן פריט 67, עמ' 107), שבת ועירובין. על מסכתות אלו כותב ררנ"נ רבינוביץ בספרו (שם, עמ' קלח): "הדפוס הוא נעים ואין ערך ליופיו".
בתחילת שנת תקצ"ז, בשעה שפועלי הדפוס היו עסוקים בהדפסת מסכת פסחים של מהדורה זו, פורסם חוק חדש של מועצת השרים ברוסיה, שאושר על ידי הצאר ניקולאי, לפיו כל בתי הדפוס היהודיים ייסגרו, ובמקומם יינתן רישיון רק לשני בתי דפוס עבור כל יהודי רוסיה - בווילנא ובקייב (בסופו של דבר הוענק רישיון אחד לדפוס בווילנא, והוקם דפוס חדש שני בזיטומיר).
[בין הסיבות העיקריות שהביאו לסגירת בתי הדפוס היהודיים ברוסיה, היו העלילה המפורסמת של אשמה ברצח אחד מעובדי בית הדפוס בסלאוויטא, וכן דו"ח של צנזורים ומשכילים, שעינם הייתה צרה בבתי הדפוס היהודיים, שהוגשו לממשלה בימים ההם (על סגירת בתי הדפוס, ועל הפולמוס והעלילה, ראה בהקדמות המדפיס ובהסכמות הרבנים שנדפסו בתחילת מסכתות ברכות ועירובין, ובקצרה בספרו של ררנ"נ רבינוביץ, שם, עמ' קלד-קלח, וכן במאמרו של פרופסור דמיטרי אלישביץ', 'הצנזורה הממשלתית על הפרסומים היהודיים', בתוך 'תולדות יהודי רוסיה', ירושלים תשע"ב, ב', עמ' 68)].
דבריהם של גדולי ישראל על בית הדפוס ומהדורות התלמוד
גדולי ישראל, מהחסידים ומהמתנגדים, שברוסיה, פולין וליטא, העריכו והוקירו ביותר את רבי משה שפירא ואת מפעלו, וכך כתבו עליו:
"אלמלא הוא ח"ו הי' משתכח התורה מישראל" (רבי אברהם אבלי פאסוועלער במכתבו השני שנדפס בתחילת מסכת עירובין, סלאוויטא תקצ"ו); "המה העמידו דגל התורה הקדושה במדינתנו ע"י מכבש הדפוס שלהם" (רבי חיים כהן רפפורט אב"ד אוסטרהא, שם); "הצדיק האמיתי אשר האיר עיני ישראל בכל מקומות מושבותיהם זה יותר מארבעים שנה החל עשות אך טוב לישראל במכבש הדפוס המהודר שלו בכל ספרי קודש גדולים וקטנים, חדשים גם ישנים, בניירות יפים ואותיות מזהירים ככוכבים" (האדמו"ר רבי מרדכי מטשרנוביל, שם); "... היה העולם שמם מתורה, וגם ספרי קודש, ספרי ש"ס, לא היו נמצאים בעולם כלל, כי אם אצל יחידי סגולה גבירים מפורסמים. ואפילו בבתי המדרש מעיירות גדולות לא נמצא ש"ס שלם... וכשיסד רבינו הקדוש [רבי חיים מוואלוז'ין] את הישיבה [ישיבת וואלוז'ין שנוסדה בשנת תקס"ג], נתבקשו גמרות הרבה, והוצרכו לשלוח לעיירות גדולות ולקבץ גמרות לצורך בני הישיבה. וכראות הרב הגאון דסלאוויטא נשמתו עדן שהש"סין נצרכים בעולם, הדפיס כמה מאות ש"סין גדולים וקטנים, ומחמת שהיו חביבים בעולם נתפזרו בכל העולם" (רבי משה שמואל שמקלר [שפירא] בספרו "תולדות רבנו חיים מוואלוז'ין", מהדורת ירושלים תשס"ג, עמ' 27-26).
מהדורות הש"ס שנדפסו בסלאוויטא נחשבו מאד והתקדשו אצל גדולי החסידות ותלמידיהם. מסורת חסידית מספרת על רבי משה: "שהיה לו בית הדפוס המפורסם בסלאוויטא, היה מדפיס באותיות של כסף, ובערב שבת קודש אחר הטבילה הגיה הש"ס שהדפיס, ולזאת הש"ס ההוא חשוב מאד בעיני הצדיקים" (ספר "אלף כתב", מאת רבי יצחק ווייס אב"ד קאדלבורג וווערבוי, אות רצב; הובא באמרי פנחס השלם, ב', עמ' קסח).
מסופר על הגאון החסיד המופלא רבי משה מידנר מברנוביץ (נכדו ותלמידו המובהק של האדמו"ר בעל "יסוד העבודה" מסלונים, מחשובי חסידי סלונים, שהגר"ח מבריסק העריכו ביותר), שפעם באחת משיחותיו התורניות עם ידידו הגדול רבי אלחנן וסרמן, "שאל [רבי אלחנן] לרבי משה מידנר זי"ע לבאר לו דיבור מוקשה של המהרש"א, שלא עלתה בידו להבינו בשום אופן. אמר לו הרמ"מ כי הוא לומד בגמרא מש"ס סלאוויטא שהודפס... מתוך קדושה יתירה, ולפי הגירסא שם מובן המהרש"א, ולפי שהיו המדפיסים הנ"ל יראים ושלמים, סייעום משמים שלא תצא תקלה וטעות מתחת ידם" (רבי אשר ארקוביץ ז"ל, אשרי האיש, ירושלים תשע"א, עמ' קצא, אות נו).
במהדורה זו נוסף בכל כרכי הש"ס החיבור "מאיר נתיב" לרבי שבתי הכהן (ממשפחת בעל הש"ך), שהושמט אח"כ במהדורות הש"ס של דפוסי ווילנא, וורשא ולמברג. ה"חזון איש" חיבב ושיבח את השימוש במהדורת ש"ס זיטומיר, גם בגלל הזהירות של המו"ל ויחסם לקדושת התלמוד, ובעיקר בגלל החיבור "מאיר נתיב" שהושמט במהדורות האחרות.
20 כרכים. שני דפי שער לכל כרך, עם אותיות בדיו אדומה. בכרך נדרים מופיע דף שער אחד, שנדפס בדיו שחורה בלבד (נראה שכך נדפסו עותקי כרך זה במקור). בכרך שבת חסר דף שער ראשון. דף השער הראשון של מסכת עירובין הושלם כנראה מעותק אחר. דפים רנב-רנז ממסכת סוכה, שבסוף הכרך החמישי, הושלמו כנראה מעותק אחר. 42-40 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים (כתמים גדולים וכהים בדפים האחרונים של כרך ברכות). קרעים משוקמים במספר שערים ובדפים נוספים. סימני עש בכרכים בודדים. רישומי בעלות. חותמות. כריכות עור חדשות, אחידות.
בשער הספר נכתב: " ספר מסעות הים – סדר נסיעות שנסע הרב הצדיק כק"ש מ"ה נחמן זצ"ל לא"י דרך הים ושאר מדינות, וגם הנהגות שנהג הרב הנ"ל מעת ילדותו מיום שעמד על דעתו עד יום הסתלקותו בשלום".
ספר זה הוא כעין ביוגרפיה ראשונית של רבי נחמן מברסלב, והוא מכיל סיפורים שכתב רבי נתן על רבו. חלק מהסיפורים עוסקים במסעו של רבי נחמן לארץ ישראל, ומכאן שם הספר. נוספו על כך מספר הנהגות ודברי חיזוק ששמע רבי נתן מרבו. הסיפורים וההנהגות נדפסו קודם לכן בסוף ספר סיפורי מעשיות (אוסטרהא תקע"ה), ונדפסו כאן בקיצור ובשינויים (בהמשך היוו בסיס לספר "שבחי הר"ן", המכיל נוסח שלם ומתוקן של הסיפורים וההנהגות).
30 עמ'. 15.5 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. רישום מחוק בעמוד השער. כריכת עור חדשה.
לאחר סגירתו של הדפוס בסאלוויטא בפקודת השלטונות בשנת תקצ"ז, הקימו בני משפחת הרב מסלאוויטא את הדפוס בעיר יוזפוב. ספרים בודדים בלבד נדפסו בתקופה הקצרה שבית הדפוס פעל ביוזפוב (בשנים תר"ב-תר"ו). לאחר מכן עברו המדפיסים לעיר ז'יטומיר, בה הקימו את בית דפוסם, שהתנהל בשנים תר"ז-תרכ"ז.
סטפנסקי חסידות, מס' 351.
בחלק א סימן כז נדפסה שאלה שנשלחה ממעז'יבוז' אל רבי מאיר אב"ד קונסטנטין (בנו של רבי יעקב עמדין), אודות שאלה בסירכא, שהמרא דאתרא הכשיר, אך פסק דינו לא היה נראה לכמה מחשובי הקהילה. בין החתומים על מכתב השאלה: "ישראל בע"ש [=בעל שם] מטליסט" – הלא הוא רבינו ישראל בעל שם טוב. על כך באה תשובתו הארוכה של רבי מאיר, בו מצדיק את חששם, ויוצא נגד הפסק של הרב של מעז'יבוז'. מכתב התשובה נפתח בכמה שורות של תארי כבוד והערכה על הבעש"ט: "אלוף ביהודה ובישראל... ממציא מזור ותרף... הרב המופלג המפורסים בש"ט [=בשם טוב] מוה' ישראל נר"ו..." (פענוח התוארים הארוכים המליציים שבתחילת תשובה זו, ומשמעותם, נידונו באריכות בספרות המחקר).
העותק של רבי יצחק אלחנן ספקטור אב"ד קובנה. בדף המגן שלפני השער רישום בעלות שהספר שייך לו: " שייך לרבינו שבגולה הגאון האדיר המפורסם בקצווי ארץ ואיים רחוקים עטרת החכמים ואבי הגאונים מרנא ורבנא יצחק אלחנן, גאון אב"ד דקאוונא והמדינות".
הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור (תקע"ז-תרנ"ו), גדול רבני דורו, נודע בגאונותו בהתמדתו ובצדקותו הרבה. נחשב בדורו כסמכות התורנית העליונה והנהיג את יהדות ליטא ורוסיה במשך שנים בתבונה ובנועם. כיהן ברבנות מגיל צעיר משנת תקצ"ז בערך. בשנת תרכ"ד נתמנה לרבנות העיר קובנא, ונודע שמו בכל העולם כאחד מגדולי הפוסקים. תשובותיו וחידושיו, שנשלחו לכל קצוות תבל, נדפסו בסדרת ספריו: "באר יצחק", "נחל יצחק" ו"עין יצחק".
שני כרכים בכרך אחד. "כרך ראשון" כולל שני חלקים (א-ב) ו"כרך שני" שני חלקים נוספים (ג-ד), לכל כרך שני שערים. השער הראשון של הכרך הראשון נדפס בחלקו בדיו אדומה.
84; 151 עמ'. 32 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים בודדים במספר מקומות. רישומים וחותמות. כריכת עור חדשה.