שלוש גרסאות של מכתב אחד, בהן טיוטה בכתב-ידו של רבי שמשון רפאל [הרש"ר] הירש, ועליה הגהות בכתב-ידו של רבי עזריאל הילדסהיימר. ברלין, [תרמ"א] 1881. גרמנית ומעט עברית.
מכתב מאת רבני גרמניה אל שר המלחמה הפרוסי גיאורג פון קמיקה (Georg von Kameke), בו הם מבקשים את התערבותו כדי שהחיילים היהודיים בצבא הפרוסי יקבלו פטור משירות בימי השבת (כשם שהם כבר מקבלים בימי חג וצום יהודיים). המכתב מדגיש את חשיבות השבת ביהדות מכמה היבטים.
לפנינו טיוטת המכתב אשר נכתבה כולה בכתב-ידו של הרש"ר הירש, עם מחיקות ותיקונים והוספות בגליונות בכתב-ידו. בנוסף, מופיעות בשוליים שתי הגהות ארוכות בכתב-ידו של רבי עזריאל הילדסהיימר. באחת מהן הוא כותב בעברית [על הרש"ר הירש]: "ומי לנו גדול מכבוד הדרת תורתו אשר מקוי'[ם] בו לשוני עט סופר מהיר". טיוטה זו מתוארכת: "ברלין, 19 במאי 1881". בסוף הטיוטה רישום מסולסל לא ברור, יתכן והוא חתימת הרב הירש.
לטיוטה זו מצורפות שתי העתקות מסודרות בכתב-יד סופר. הראשונה מתוארכת: "ברלין, 27 במאי 1881" (על התאריך הנ"ל הועבר קו למחיקה ונכתב: 7 ביוני). בהעתקה זו שתי הוספות ארוכות במיוחד בכתב-ידו של הרש"ר הירש. ההעתקה השניה מתוארכת: "ברלין, 7 ביוני 1881", ובה שילב הסופר את ההוספות הנ"ל של הרב הירש.
בסיום שתי ההעתקות חתומים (בהעתקת סופר) אחד-עשרה מרבני גרמניה: "הרב ד"ר הילדסהיימר, ברלין; הרב הירש, פרנקפורט; ד"ר לב, אלטונה; ד"ר אוירבך, הלברשטט; ד"ר פלאטא, קלן; ד"ר אהרמן, טריר; ד"ר קאהן, ויסבאדן; ד"ר ש. כהן, ברלין; ד"ר פיילכנפלד, פוזן; אהרנפלד, גניזן; ד"ר לב, סאמטר".
לפנינו תיעוד מעניין מפעילותם המשותפת של רש"ר הירש ורבי עזריאל הילדסהיימר, לטובת החיילים היהודיים בגרמניה. בדפים שלפנינו ניתן לראות את שלבי התהליך: החל מכתיבת הטיוטה בכתב-ידו של הרב הירש, הגהתה על ידו ועל ידי הרב הילדסהיימר, העתקתה למכתב מסודר, הגהתו, והעתקתו בשנית.
הגאון הצדיק רבי שמשון ב"ר רפאל הירש – הרש"ר הירש (תקס"ח-תרמ"ט) מנהיגה הגדול של היהדות האורתודוקסית בגרמניה ומייסד ה"קהילות הנפרדות". תלמיד "החכם ברנייס" (רבי יצחק ברנייס) מהמבורג, ורבי יעקב עטלינגר בעל ה"ערוך לנר" מאלטונה. מגיל 22 החל לכהן ברבנות באולדנבורג, בעמדין ובניקלשבורג. בשנת תר"י נקרא ע"י אחת-עשרה המשפחות החרדיות בפרנקפורט דמיין לעמוד בראש הקהילה החרדית החדשה "עדת ישורון". הרש"ר הירש היה הראשון לעמוד בפרץ מול ההידרדרות המהירה של יהדות גרמניה. הוא פעל רבות לביסוס קהילות נפרדות בערים שונות ברחבי גרמניה, וחינך דור שלם לתורה ולמצוות, באמצעות דרשותיו, ספריו ומאמריו ("אגרות צפון", "חורב" ועוד), שנאמרו ונכתבו במקורם בגרמנית, ועד היום נדפסו ונדפסים במהדורות רבות, בתרגומים לעברית ולשפות אחרות.
הגאון רבי עזריאל הידלסהיימר (תק"פ-תרנ"ט) רב, פוסק ומנהיג, מגדולי דורו ומראשי היהדות האורתודוקסית שבגרמניה, תלמידו המובהק של רבי יעקב עטלינגר בעל ה"ערוך לנר" באלטונה (המכנהו בשו"ת 'בנין ציון': "בני"), כן למד אצל "החכם ברנייס" (רבי יצחק ברנייס) מהמבורג. בשנת תר"ח הקים ישיבה בהלברשטאט, בשנת תרי"א נבחר לכהן כרבה של קהילת איזנשטאט, כיהן בה כראש ישיבה ואף הקים מערכת חינוך ייחודית, בשנת תרכ"ט החל לכהן כרבה של הקהילה החרדית 'עדת ישראל' בברלין, והקים בה ישיבה. בשנת תרל"ד פתח את בית המדרש לרבנים, אשר העמיד דורות של רבנים מחנכים ומנהיגי ציבור. בדומה לרבו ה"ערוך לנר", כונה אף הוא "נשיא ארץ ישראל". נודע בפעילותו הנרחבת לטובת יהודי גרמניה וכן בעשייתו הרבה למען יהודי רוסיה. כתב חידושים רבים ותשובות בהלכה, מהם נדפסו הספרים: 'שאלות ותשובות רבי עזריאל' (2 כרכים), 'חידושי רבי עזריאל' – על הש"ס (3 כרכים), ועוד.
[1] דף (2 עמ') בכתב-יד הרב הירש + [2] דף כפולים (8 עמ' כתובים) של העתקות המכתב. גודל משתנה. מצב טוב-בינוני. כתמים, קרעים, סימני קיפול.
מצורפים: דף בכתב-יד מאותה תקופה, בגרמנית [העתק של אחד מחוקי הצבא?]; תרגום (מאוחר) של המכתב לאנגלית.

מכתב מאת רבי ישראל מאיר הכהן מראדין בעל ה"חפץ חיים". ראדין, כסליו תרפ"ז [1926].
כתיבת סופר על נייר מכתבים רשמי של ה"חפץ חיים", עם חתימת יד קדשו של רבינו ה"חפץ חיים" ("ישראל מאיר הכהן") וחותמתו.
מכתב תודה, ביידיש, על תרומה לישיבת ראדין, שנשלח לגברת חנה סלעוו משיקגו. בסיום המכתב ברכה לבבית מאת ה"חפץ חיים": "ב זכות די הייליגע מצוה פון החזקת התורה זאהל אייך דער עוויגער העלפען אין אלע אייערע ענינים און זאהל ערפילען אללע אייערע פערלאנגען לטובה [=בזכות המצוה הקדושה של החזקת תורה שהקב"ה יעזור לכם בכל הענינים וימלא כל משאלותיכם לטובה], כנפשה וכנפש המברכה, ישראל מאיר הכהן".
הגאון הצדיק רבן של ישראל, רבי ישראל מאיר הכהן מראדין (תקצ"ט-תרצ"ג, אוצר הרבנים 12262), שנודע שמו בישראל, על שם ספרו הראשון "חפץ חיים", ראש ישיבת ראדין ומחבר ספרי הלכה ומוסר רבים: "משנה ברורה", "שמירת הלשון" "אהבת חסד" ועוד עשרות ספרים. לפנינו מכתב מזקנותו, בהיותו קרוב לגיל 90 [עקבות גילו ניכרים ברעידות שבחתימת ידו].
[1] דף. 27.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. סימני קיפול. קרעים משוקמים בסימני הקיפול, עם פגיעה קלה במספר אותיות.

תעודת אישור נשואין של בד"ץ "העדה החרדית", בחתימת ידו של הרב מבריסק, רבינו יצחק זאב הלוי סולובייציק. ירושלים, תש"ו [1946].
תעודת אישור נשואין. תעודה רשמית מודפסת של "העדה החרדית פרושים וחסידים – ועד העיר לקהלת האשכנזים בעיה"ק ירושלם תובב"א", עם מילוי בכתב-יד לנשואי הרב נחמן פלדמן עם צירל לבית ברב"ש. על התעודה חתום רבי " יצחק זאב הלוי סאלאווייציק" כמסדר הקידושין. החתונה נערכה בירושלים, במלון ציון, בתאריך י"א אדר ראשון תש"ו (תמונה מאותו מעמד של סידור הקידושין בידי מרן הגרי"ז, מופיעה בספר "הרב מבריסק", חלק א, עמ' 21).
חתימת ידו של הרב מבריסק כ"מסדר הקידושין" נדירה מאוד, שכן הרב מבריסק לא נהג בדרך כלל לסדר חופה וקידושין בהיותו בירושלים.
הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק (תרמ"ז-תש"ך), בנו של רבינו חיים הלוי (הגר"ח) מבריסק, ונכדו של ה"בית הלוי". עוד בחיי אביו, בהיותו בגיל צעיר כבר נחשב לאחד מגדולי הדור המפורסמים. בשנת תר"פ [בהיותו כבן 32] מונה למלא מקום אבותיו ברבנות העיר בריסק, בסמכותו התורנית ניהל את עניני היהדות בעירו ובכל האזור. בימי השואה ניצל עם חלק מילדיו ועלה לירושלים, בה הקים מחדש את ישיבתו. סמכותו הוכרה בכל העולם התורני בארץ ובחו"ל. ספריו: "חידושי מרן רי"ז הלוי", על הרמב"ם ועל התורה. כתבי שמועות חידושיו יצאו לאור בספרי "חידושי הגרי"ז", ועד היום מהוה תורתו אבן-יסוד בלימוד המעמיק בישיבות, וביסודות ה"השקפה" וההנהגה של היהדות החרדית בדורנו.
[1] דף. 25 ס"מ. מצב טוב. כתמים, כתמי דיו. נקבי תיוק. סימני קיפול.

ספר משנה תורה להרמב"ם, עם השגות הראב"ד ומגיד משנה, ועם פירוש "כסף משנה" לרבנו יוסף קארו. ונציה, של"ד-של"ו [1574-1575]. דפוס בראגאדין. סט שלם, ארבעה חלקים בארבעה כרכים. שער נפרד לכל חלק.
מהדורה ראשונה של ה"כסף משנה" שנדפסה ברובה בחיי המחבר. בשערי החלקים ראשון, שני ושלישי מופיע שמו של רבי יוסף קארו בברכת החיים ("נר"ו"); ואילו בשער החלק הרביעי הוא מופיע כבר בברכת המתים ("זצ"ל"). בסוף החלק הרביעי באו דברי סיום מאת המגיה ר' חזקיה פאנו, המודיע על פטירת המחבר רבי יוסף קארו באמצע ההדפסה (ביום י"ג ניסן של"ה). לאחר דברי הסיום של המגיה ר' חזקיה פאנו, נדפס שיר שכתב רבי אברהם חיון תלמיד המחבר בשבח חיבורו "כסף משנה".
הכרך השלישי גדוש בעשרות רבות של הגהות בכתיבת ידו של רבי אברהם חיון הנ"ל, מחכמי ומקובלי צפת בתקופת האר"י וה"בית יוסף". רוב ההגהות ארוכות, חלקן פותחות בראשי התיבות של שמו: "א"ח" [=אברהם חיון] (בדף פז/1: " אמר א"ח עוד היום בצפת תוב"ב נקרא כן סומך והוא קרוב לבוק"ע [=פקיעין] כ חצי שעה, ושם נהרג בן כהר"ר משה סגרין ז"ל"; בדף קיד/2: " ואני א"ח זיכני ה' ית' ומצאתי שהיא בעיא בירושלמי..."; בדף קלד/2: " אמר א"ח אין זו ראיה..."; בדף קסז/1: " אמר א"ח אפשר גם כן להחליק אותם... וכך עושים עוד היום בדמש"ק וחל"ב"; בדף ריח/2: " כתב רש"י... ואני א"ח פשפשתי ולא מצאתי פרכא זו...", וראה הגהות בדפים: כח/1, פז/2, צ/2, צג/1, קלד/2, קעב/2, קפז/1, שיו/2, ועוד).
ברוב ההגהות מתייחס רבי אברהם לדברי רבו ה"כסף משנה" ומפלפל בדבריו. אך במספר מקומות הוא אף מגיה, מוחק ומתקן את לשון הרמב"ם (לדוגמה: דף קס/1: "הלשון הזה מבולבל ולכך הגהתי אותו כאשר נראה לעניות דעתי"; או דף שיו/1: "אמר א"ח מחקתי זה מפני שלא הביאו הכסף משנה בנוסח שהוא מגיה..."), במקומות אחדים הוא מגיה ומתקן גם את נוסח ה"כסף משנה".
בדף פז/2 הגהה מעניינת, שקשורה לפולמוס הנודע בדיני תרומות ומעשרות בפירות נכרים, שפרץ בצפת בסוף ימיו של ה"בית יוסף". רבי אברהם חיון מתייחס לדברי ה"כסף משנה" שכתב: "ועתה קם חכם אחד ונראה שהוא מתחסד בעשותו הפך המנהג הפשוט [והוא] מעשר פירות שגדלו בקרקע הכותי...", ועל כך מוסיף רבי אברהם בכתב-ידו: "א מר א"ח עיין זה כי גם אני נמצאתי בצפת תוב"ב כשקם החכם הזה וכיון שהרב ז"ל כיסהו ולא גילה שמו גם אני לא אזכרהו". כבר התברר כי החכם שאליו מתייחס כאן רבי יוסף קארו, הוא רבי יהוסף אשכנזי – מחכמי צפת באותם ימים. אחד מהתומכים ברבי יהוסף אשכנזי היה המבי"ט, שהיה בר-פלוגתא של רבי יוסף קארו בכמה וכמה פרשיות. בשיאו של הפולמוס הטילו חכמי צפת חרם האוסר על הפרשת תרומות ומעשרות מפירות שמירח גוי (ראה על כך בהרחבה: בניהו, האסכולות של המבי"ט ושל מרן רבי יוסף קארו וההתכתשות ביניהן, אסופות ג', ירושלים תשמ"ט).
רבי אברהם חיון, מחכמי ומקובלי צפת בתקופת האר"י וה"בית יוסף". בסוף הכרך הרביעי של מהדורת משנה תורה עם ה"כסף משנה" שלפנינו, נדפס שיר שכתב רבי אברהם חיון בשבח חיבור ה"כסף משנה". השיר מתחיל "אומץ גבורות אל אשר עמקו", ובראשי השורות (אקרוסטיכון) נרמז שמו: "אברהם חיון". בכותרת השיר נכתב עליו: "שיר ידידות לאיש חמודות אשר יצק מים על ידי הרב זצ"ל בעל הכסף משנה...", ומכאן שהיה תלמידו של רבי יוסף קארו. בנוסף, היה גם תלמידו של מהר"ם אלשיך. מאיר בניהו פרסם הגהות שכתב רבי אברהם חיון על ספר הזוהר (בניהו, תולדות האר"י, עמ' 344-354), ובהן ענייני קבלה, הנהגות מהאר"י, ועדויות חשובות על האר"י ומקובלי צפת בדורו. בתוך הגהותיו מספר רבי אברהם חיון כי היה צעיר בזמן שנספה האר"י במגפה, וכי הוא עצמו נפגע גם באותה מגפה, אך ניצל ממנה: "וכבר ראיתי בזמנינו זה בצפת תוב"ב להחכם כמה"ר יצחק אזכנזי[!] זלה"ה קרוב לזה שראה עורב א' שעבר לפניו מיילל ואומר: גם אתם [גם] מלככם תיספו, ותכף באותו שבוע חלה הוא ז"ל שהוכה במגפה ונפטר הוא תחלה, וגם מגפה גדולה היתה בעם ונפטרו רוב חברי ההסגר שהיו לומדים עמו... וגם אני א"ח הוכיתי במגיפה ההיא ועזרני האל ברחמיו הגדולים..." (שם, עמ' 347). מתוך הגהה אחרת אנו למדים כי היה תלמידו של רבי משה אלשיך: "ומורי ורבי החכם השלם כמה"ר משה אלשיך ז"ל אמר כי החסיד כמה"ר יצחק אשכנזי ז"ל יום א' אמר לו כמה מקטרגים יש לך למעלה בעבור שאין לך שיער בתפילין. הלך ובדק ומצא [אמ]ת דבריו ותקן את תפיליו" (שם, עמ' 354). כשפרסם את ההגהות לא זיהה עדיין בניהו מיהו כותב ההגהות המשתמש בקיצור "א"ח", אך בספרו 'יוסף בחירי' (עמ' שיט) העריך שהוא רבי אברהם חיון, ואף הזכיר שם את הכרך שלפנינו עם ההגהות בכתב ידו: "...בידי מו"ס מר חיים שנבלג בירושלים ראיתי כסף משנה מלא מהגהותיו ומחמת מחירו הגבוה לא עלה בידי לרוכשו...".
רישומי בעלות וחתימות בשער הכרך השלישי: "מקנת כספי אשר קניתי מאת הנבון ונעלה כה"ר משה איגוזי ע"י החכם המרומם כה"ר יצחק הלוי אשכנזי היום כ"ח שבט שנת התפ"ה ליצירה אני הצעיר משה אלגראנ[טי]" [כפי הנראה הוא רבי משה אלגראנטי השני, מחכמי אזמיר, אליו כתב רבי חיים בנבנשתי בשו"ת 'בעי חיי', חו"מ, סימן עד]; "זה הרמב"ם חלק שלישי שלי הוא על כן כתבתי שמי עמנואל בן שלמה שלם הי"ו".
בכרך הראשון מעט הגהות ממספר כותבים. בדף שיא/2 הגהה בכתיבה אשכנזית עתיקה, חתומה: "פייס כ"ץ". בדף שיד/2 שתי הגהות בכתיבה ספרדית. הגהות נוספות בכתיבה אשכנזית מאוחרת. חתימות ורישומי בעלות בכרך הראשון: "הק' אברהם אשכנזי", "הצעיר שלמה", "שייך להקצין התו' מה"ו יחיאל [--]", ועוד.
בכרך הרביעי הגהות בכתיבה ספרדית בינונית נאה, הגהות בנוסח הרמב"ם, פירושים קצרים וציוני מקורות.
כרך ראשון: [22], שיו דף. כרך שני: [10], ריט [צ"ל: ריח] דף. כרך שלישי: [20], תנא, [1] דף. כרך רביעי: [10], רצז, [9] דף. 27.5-29 ס"מ. נייר בהיר ואיכותי במרבית הכרכים. מצב כללי טוב עד טוב-בינוני. כתמים, כתמי רטיבות. שלושה מדפי השער ומספר דפים נוספים, בעיקר בסוף הכרכים, עם נזקי עש, קרעים ופגמים קלים, משוקמים שיקום מקצועי במילוי נייר (עם פגיעות קלות בטקסט במקומות בודדים). בכרך השני כתמי רטיבות קשים בחלק מהדפים, עקבות רטיבות וסימני פטריה (בחלקם התחתון של הדפים). חותמות. כריכות עור חדשות, אחידות.

דף שער של ספר בחינת העולם, לרבי ידעיה הבדרשי, ונציה, ש"ו [1546]. בצדו השני של השער חתימה מסולסלת של המקובל רבי משה יונה, אב"ד צפת, מתלמידי האר"י.
תחת החתימה נוספה הקדשה ארוכה, בכתב-ידו וחתימתו המסולסלת של רבי מרדכי הלוי – הרב המלי"ץ מירושלים: " הני מתנתא דתור"ה שלשה ספרים, נתונים נתונים המה להוד והדר וישק לו הדרי"ם, רב נהורא"י שמו נודע בשערים, לי הנפש גם לי לבב הרב המובהק מבני חוב"ב כמוהר"ר ראובן בכר יעקב יה"ש לדור דורים, הני מילי קטנ"י מאיש שוגה ומפתי מילדי העברי"ם, חלוש המזג רפה ההרכבה נתר הקשרים הוא הצעיר מרדכי הלוי".
תחת הקדשה זו נוספה שורה בכתב-ידו של מקבל הספר, רבי ראובן בכ"ר יעקב, רבה של סופיה ולאחר מכן ראש ישיבה בצפת, הכותב: " נתתי לו תמורת הנז'[כר] חומש עם תרגום ורש"י קובץ קטן".
המקובל רבי משה יונה, מתלמידי האר"י הראשונים. רבי חיים ויטאל מונה אותו ב'ספר החזיונות' עם חברי "הכת השניה" או "כת הזקנים" של גורי האר"י, יחד עם רבי משה אלשיך, רבי משה נג'ארה, רבי יצחק ארחא, רבי אברהם גואקיל ואחרים. רבי משה יונה היה מראשוני הכותבים של תורת האר"י מפיו. הוא ערך את תורת האר"י בחיבור 'כנפי יונה'. עריכתו זו היתה נפוצה בידי מקובלים רבים, ‎בעיקר באיטליה, אך ברבות הימים נשתכח שמו כבעל החיבור, והחיבור יוחס לרמ"ע מפאנו, ואף נדפס על שמו (ראה על כך: מ' בניהו, רבי משה יונה מגורי האר"י וראשון לרושמי תורתו, ספר זכרון להרב יצחק נסים, חלק ד', עמ' ז ואילך). רבי משה יונה היה מראשי הקהילה בצפת ואב"ד העיר. רבי יוסף יוזפא האן מביא בספרו 'יוסף אומץ' (בפרק "סדר הלימוד מה קודם") דברים על הדרך בלימוד הקבלה ששמע מרבי יעקב שוויינבורט, שלוחם של חכמי צפת, "בשם הגאון המקובל מוהר"ר יונה ז"ל אב"ד דצפת". רבי יוסף יוזפא מוסיף כי ראה את חתימתו של רבי משה יונה כמה פעמים: "כד הוינא טליא מורכב על כתפי אבא מורי החסיד ז"ל ראיתי חתימתו כמה פעמים בכתבי צפת שנשלחו לידו ז"ל, וכמדומני שהוא מחבר ספר כנפי יונה...". עם ירידתה של צפת והתפזרות תלמידי האר"י, עבר רבי משה יונה למצרים בסביבות השנים שמ"ב-שמ"ה ובה השתקע עד פטירתו. נשתמרו מספר כתבי-יד בכתב-ידו ובחתימותיו, בהן דרשות שנשא במצרים בשנת שמ"ה (ראה: הרב משה הלל, קובץ מן הגנזים, ספר שני, עמ' מה ואילך).
רבי מרדכי הלוי, הידוע בכינויו "המלי"ץ" (נפטר תקס"ז), מגדולי חכמי ירושלים, "הראשון לציון" ואב"ד העיר. חתנו של רבי מרדכי יוסף מיוחס בעל 'שער המים', וממלא מקומו כרבה של ירושלים. תשובותיו נדפסו בספרי חכמי בני דורו, כגון בספר 'שמחת יום טוב' למהרי"ט אלגאזי, בספר 'חקרי לב' לרבי רפאל יוסף חזן, ועוד. בשנת תקנ"ג יצא כשד"ר מטעם קהילת ירושלים לאירופה. במהלך שליחותו הדפיס בליוורנו כמה מחיבורי הראשונים, בספר 'אשי ה'' (ליוורנו תקנ"ה), הכולל הלכות הרמב"ן וחידושי הריטב"א על מסכת נדרים, וכן את 'נמוקי יוסף' על מסכת כתובות ונדרים, בתוספת הגהותיו על ה'נמוקי יוסף' בשם 'מאמר מרדכי'; וכן בספר 'בית הבחירה' (ליוורנו, תקנ"ה), הכולל את חידושי המאירי למסכת נדרים, נזיר וסוטה, ואת חידושי 'נימוקי יוסף' על מסכת שבועות. בסיום שליחותו חזר לירושלים. בשנת תקס"ו נתמנה ל"ראשון לציון" בירושלים על מקום חותנו, אך כבר באותה שנה נשלח בשליחות העיר לקושטא, ושם נפטר בשנת תקס"ז. רבי חננאל ניפי, שפגש את הרב המלי"ץ בדרך שליחותו, מתאר אותו: "...זכיתי להכירו כשבא לערי איטלייא בשליחות עה"ק ירושלים ת"ו ומצאתיו רב מובהק מאד בתלמוד ובפוסקים בעל פה כמאן דמנח לי בכיסתיה, ועל ידו נדפסו תורתן של ראשונים... וגם הוא חכם כולל כתב חיבור גדול נקרא מאמר מרדכי, והן בעוון מפני גזירות ירושלים הוכרח לצאת לקוסטנדינא ושם נתבקש בישיבה של מעלה בשנת תקס"ז" (תולדות גדולי ישראל וגאוני איטליאה, עמ' 243, 245).
רבי ראובן בכ"ר יעקב (תפ"ט-תקס"ו), חכם ומקובל, רבה של העיר סופיה, ולאחר מכן רבה של צפת. נולד בסופיה ושם היה תלמידו של רבי שלמה שלם. נשא את בתו של החכם המקובל רבי דוד בכ"ר שמואל מאג'אר. רבי ראובן היה דודו של רבי אברהם אלקלעי, בעל 'זכור לאברהם' (המזכיר את דודו בספרו, בראשי התיבות: רב"י = ראובן בכ"ר יעקב). רבי ראובן היה סופר מומחה והעתיק כתבי-יד בקבלה, בהם את החיבור של חמיו, 'חסדי דוד' (שנדפס לאחר מכן ע"י רבי יעקב שאלתיאל ניניו, בספר 'אמת ליעקב', ליוורנו תר"ג-תר"ד), וחיבורים קבליים נוספים (ראה: הרב משה הלל, זהותו של מעתיק ספר 'עץ חיים' עם קולופון משנת של"ט, קובץ חצי גבורים י', ניסן תשע"ז, עמ' תתפג). בשנת תקכ"ח ביקש לעלות לארץ ישראל, ובדרכו התעכב בשאלוניקי ובקושטא, אך לבסוף לא המשיך לארץ ישראל, אלא חזר לסופיה ושב לכהן כרב העיר. בשנות התק"ן הגשים את שאיפתו ועלה לארץ ישראל, התיישב בעיר צפת, ושם נתמנה לרב הכולל ולאב"ד העיר [על אודותיו ראה בהרחבה: רוזאניס, קורות היהודים בתורקיה וארצות הקדם, חלק חמישי, פרק ב, סופיה תרצ"ז-תרצ"ח, עמ' 106-109].
[2] דף (דף השער ודף נוסף המחובר אליו – דף סט מספר בחינת עולם). 19.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, קרעים ובלאי (ללא פגיעה בטקסט).