מכירה 69 - חלק ראשון - פריטים נדירים ומיוחדים
- book (52) Apply book filter
- ספרי (42) Apply ספרי filter
- חסידות (39) Apply חסידות filter
- chassid (39) Apply chassid filter
- ישראל (32) Apply ישראל filter
- jewish (32) Apply jewish filter
- ישראל; (21) Apply ישראל; filter
- יהודים (21) Apply יהודים filter
- ומדינת (21) Apply ומדינת filter
- ארץ (21) Apply ארץ filter
- אישים (21) Apply אישים filter
- ציונות (21) Apply ציונות filter
- ציונות, (21) Apply ציונות, filter
- israel (21) Apply israel filter
- israel; (21) Apply israel; filter
- note (21) Apply note filter
- palestin (21) Apply palestin filter
- person (21) Apply person filter
- zionism (21) Apply zionism filter
- zionism, (21) Apply zionism, filter
- כתבי (19) Apply כתבי filter
- יד (19) Apply יד filter
- manuscript (19) Apply manuscript filter
- letter (16) Apply letter filter
- ספרים (14) Apply ספרים filter
- prayer (13) Apply prayer filter
- גרפיקה (12) Apply גרפיקה filter
- ואמנות (12) Apply ואמנות filter
- art (12) Apply art filter
- graphic (12) Apply graphic filter
- paint (12) Apply paint filter
- אירופה (11) Apply אירופה filter
- קהילות (11) Apply קהילות filter
- סלאוויטא (11) Apply סלאוויטא filter
- וזיטומיר (11) Apply וזיטומיר filter
- ומלכי (11) Apply ומלכי filter
- communiti (11) Apply communiti filter
- european (11) Apply european filter
- monarch (11) Apply monarch filter
- slavita (11) Apply slavita filter
- zhitomir (11) Apply zhitomir filter
- הגהות (10) Apply הגהות filter
- וחתימות (10) Apply וחתימות filter
- ועותקים (10) Apply ועותקים filter
- מיוחסים (10) Apply מיוחסים filter
- עם (10) Apply עם filter
- gloss (10) Apply gloss filter
- import (10) Apply import filter
- ownership (10) Apply ownership filter
- signatur (10) Apply signatur filter
מציג 145 - 153 of 153
מכירה 69 - חלק ראשון - פריטים נדירים ומיוחדים
3.12.2019
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $4,000
נמכר ב: $2,750
כולל עמלת קונה
שני דיוקנאות מיניאטוריים – משה מנדלסון וגוטהולד אפרים לסינג. [גרמניה?, סוף המאה ה-18 בקירוב].
הדיוקנאות צוירו בצבעי גואש, על-פי תחריטים מאת Johann Friedrich Bause שנדפסו בשנת 1772 (התחריטים נוצרו על-פי ציורי שמן מאת (Anton Graff. בגב המסגרות בהן נתונים הדיוקנאות מופיעים בכתב יד שמותיהם של לסינג ומנדלסון; על גב דיוקנו של מנדלסון מופיעה ביוגרפיה קצרה שלו (גרמנית).
בין משה מנדלסון (1729-1786) מאבות תנועת ההשכלה, וגוטהולד אפרים לסינג (1729-1781), מחשובי המחזאים הגרמנים בתקופת הנאורות, שררה ידידות אמיצה וארוכת שנים. לסינג הכיר למנדלסון את חוג המשכילים שהשתייך אליו, והשניים ניהלו דו-שיח אינטלקטואלי שהניב תחילה את החיבור המשותף "פופ הוגה המטאפיסיקה" ("ein Metaphysiker! Pope", י1755), ובמהרה המריץ את מנדלסון להתחיל להעלות על הכתב את הגותו. לסינג יצא בכתביו נגד דעות קדומות, הטיף לסובלנות דתית ולשלטון התבונה, ובידידותו הקרובה עם מנדלסון היהודי קיים זאת הלכה למעשה, בניגוד לרבים אחרים בני דורו. לסינג ביקש לקעקע את הדימוי השלילי המקובל של היהודים, והעמיד במרכז אחד ממחזותיו הראשונים, "היהודים", דמות יהודי הגון, מופתי ומוסרי. מחזהו "נתן החכם" נכתב בהשראת דמותו של מנדלסון, וגם בו מוצגת דמות הסוחר היהודי כאדם משכיל ואציל נפש.
מקורם של הדיוקנאות המיניאטוריים בכתבי היד המעוטרים. במאה ה-15 החלו אמנים ליצור דיוקנאות זעירים כפריטים העומדים בפני עצמם. תחילה פעלו אמנים אלו בחצרות המלוכה, ובמהרה התפשט הנוהג להזמין דיוקנאות זעירים של בני משפחה ושל מלכים, מדינאים ואנשי רוח, אל שכבות האצולה הגבוהה, האצולה הזוטרה וברבות הימים אף אל הבורגנות. דיוקנאות זעירים של בני משפחה ונאהבים שובצו בתליוני-משכית ובשעונים או נשמרו כחפץ יקר-ערך כביטוי לקרבה וכדי להביט בהם תכופות; דיוקנאות של נכבדים ואנשי שם ניתנו במסגרות נאות והוצגו במקום של כבוד. המאה ה-18 הייתה תור הזהב של הדיוקנאות המיניאטוריים, ואף במחצית הראשונה של המאה ה-19 פעלו באירופה ובמושבותיה ציירי מיניאטורות רבים, אולם עם המצאת הצילום באמצע המאה ה-19 דעך הביקוש להם ולבסוף פסק כליל.
דיוקנאות 10X11 ס"מ בקירוב, במסגרות 15.5X13.5 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. פגמים קלים בדיוקנאות. כתם לחות בדיוקן מנדלסון. מסגרות פגומות, עם שברים (בעץ ובזכוכית) ותיקונים בדבק. הנייר שבגב מסגרת דיוקנו של לסינג קרוע ומנותק חלקית. דיוקן מנדלסון לא נבדק מחוץ למסגרת.
הדיוקנאות צוירו בצבעי גואש, על-פי תחריטים מאת Johann Friedrich Bause שנדפסו בשנת 1772 (התחריטים נוצרו על-פי ציורי שמן מאת (Anton Graff. בגב המסגרות בהן נתונים הדיוקנאות מופיעים בכתב יד שמותיהם של לסינג ומנדלסון; על גב דיוקנו של מנדלסון מופיעה ביוגרפיה קצרה שלו (גרמנית).
בין משה מנדלסון (1729-1786) מאבות תנועת ההשכלה, וגוטהולד אפרים לסינג (1729-1781), מחשובי המחזאים הגרמנים בתקופת הנאורות, שררה ידידות אמיצה וארוכת שנים. לסינג הכיר למנדלסון את חוג המשכילים שהשתייך אליו, והשניים ניהלו דו-שיח אינטלקטואלי שהניב תחילה את החיבור המשותף "פופ הוגה המטאפיסיקה" ("ein Metaphysiker! Pope", י1755), ובמהרה המריץ את מנדלסון להתחיל להעלות על הכתב את הגותו. לסינג יצא בכתביו נגד דעות קדומות, הטיף לסובלנות דתית ולשלטון התבונה, ובידידותו הקרובה עם מנדלסון היהודי קיים זאת הלכה למעשה, בניגוד לרבים אחרים בני דורו. לסינג ביקש לקעקע את הדימוי השלילי המקובל של היהודים, והעמיד במרכז אחד ממחזותיו הראשונים, "היהודים", דמות יהודי הגון, מופתי ומוסרי. מחזהו "נתן החכם" נכתב בהשראת דמותו של מנדלסון, וגם בו מוצגת דמות הסוחר היהודי כאדם משכיל ואציל נפש.
מקורם של הדיוקנאות המיניאטוריים בכתבי היד המעוטרים. במאה ה-15 החלו אמנים ליצור דיוקנאות זעירים כפריטים העומדים בפני עצמם. תחילה פעלו אמנים אלו בחצרות המלוכה, ובמהרה התפשט הנוהג להזמין דיוקנאות זעירים של בני משפחה ושל מלכים, מדינאים ואנשי רוח, אל שכבות האצולה הגבוהה, האצולה הזוטרה וברבות הימים אף אל הבורגנות. דיוקנאות זעירים של בני משפחה ונאהבים שובצו בתליוני-משכית ובשעונים או נשמרו כחפץ יקר-ערך כביטוי לקרבה וכדי להביט בהם תכופות; דיוקנאות של נכבדים ואנשי שם ניתנו במסגרות נאות והוצגו במקום של כבוד. המאה ה-18 הייתה תור הזהב של הדיוקנאות המיניאטוריים, ואף במחצית הראשונה של המאה ה-19 פעלו באירופה ובמושבותיה ציירי מיניאטורות רבים, אולם עם המצאת הצילום באמצע המאה ה-19 דעך הביקוש להם ולבסוף פסק כליל.
דיוקנאות 10X11 ס"מ בקירוב, במסגרות 15.5X13.5 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. פגמים קלים בדיוקנאות. כתם לחות בדיוקן מנדלסון. מסגרות פגומות, עם שברים (בעץ ובזכוכית) ותיקונים בדבק. הנייר שבגב מסגרת דיוקנו של לסינג קרוע ומנותק חלקית. דיוקן מנדלסון לא נבדק מחוץ למסגרת.
קטגוריה
גרפיקה ואמנות
קָטָלוֹג
מכירה 69 - חלק ראשון - פריטים נדירים ומיוחדים
3.12.2019
פתיחה: $5,000
הערכה: $10,000 - $15,000
נמכר ב: $6,250
כולל עמלת קונה
הר הבית במבט ממזרח, ציור מאת יעקב שטיינהרט (1887-1968). 1946.
שמן על בד. חתום ומתוארך.
יעקב שטיינהרט (1887-1968), יליד ז'רקוב שבפרוסיה. ב-1906, בתמיכתם הכספית של אנשי עירו, החל ללמוד ציור בברלין בהדרכתו של לוביס קורינת, ובה בעת השתלם באמנות התחריט אצל הרמן שטרוק. לאחר שהות ארוכה בצרפת ובאיטליה חזר שטיינהרט לגרמניה, שם ייסד יחד עם האמנים לודוויג מיידנר וריכארד יאנתור את הקבוצה האקפרסיוניסטית "די פתטיקר" ("מצדדי הפאתוס") ששמה לה למטרה להתריע בשער על עוולות ולמחות עליהן. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס שטיינהרט לצבא גרמניה והוצב בליטא, שם התוודע לאורחות חייהם המסורתיים של יהודי המקום ורשם את דיוקניהם. רישומים אלו הוצגו בתערוכה של קבוצת הזצסיון בברלין ב-1917, ובזכותם התקבל שטיינהרט כחבר בקבוצה. לאחר המלחמה החל ליצור חיתוכי עץ בהשראת מראות המלחמה וזהותו היהודית שהתעוררה. ב-1933 נעצר בידי הנאצים באשמת הפרעה לנאומי הפיהרר, אך שוחרר בזכות היותו אמן מוכר. כמה ימים לאחר מכן עזב את גרמניה עם אשתו ובתו אל ארץ ישראל, ולאחר חודשים ספורים בתל אביב התיישב בירושלים ופתח בית ספר לאמנות. ב-1949 סגר שטיינהרט את בית ספרו והתמנה למנהל המחלקה לגרפיקה ב"בצלאל החדש", ובין השנים 1953 ו-1957 עמד בראשות בית הספר (משרה שהובטחה לו הרבה קודם לכן אך הוענקה תחילה ליוסף בודקו). בשנת 1955 זכתה עבודתו בפרס הראשון בתחום הגרפיקה בביאנלה בסן-פאולו. שטיינהרט, מן האמנים הבולטים של האקספרסיוניזם הגרמני, בלט בחיתוכי העץ שלו, אולם מעולם לא נטש את המכחול והבד. בעבודותיו ניכרת מחאה הומאנית לצד נוסטלגיה לימי התנ"ך ולשטעטל. העמיד דור של תלמידים שהמשיכו את דרכו האקספרסיוניסטית.
69X84 ס"מ, במסגרת 104X88.5 ס"מ. מצב טוב. סדקים קלים בצבע. פגמים קלים במסגרת.
ספרות: The Woodcuts of Jakob Steinhardt, מאת לאון קולב. הוצאת Genuart Co., סן פרנסיסקו, 1959.
שמן על בד. חתום ומתוארך.
יעקב שטיינהרט (1887-1968), יליד ז'רקוב שבפרוסיה. ב-1906, בתמיכתם הכספית של אנשי עירו, החל ללמוד ציור בברלין בהדרכתו של לוביס קורינת, ובה בעת השתלם באמנות התחריט אצל הרמן שטרוק. לאחר שהות ארוכה בצרפת ובאיטליה חזר שטיינהרט לגרמניה, שם ייסד יחד עם האמנים לודוויג מיידנר וריכארד יאנתור את הקבוצה האקפרסיוניסטית "די פתטיקר" ("מצדדי הפאתוס") ששמה לה למטרה להתריע בשער על עוולות ולמחות עליהן. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס שטיינהרט לצבא גרמניה והוצב בליטא, שם התוודע לאורחות חייהם המסורתיים של יהודי המקום ורשם את דיוקניהם. רישומים אלו הוצגו בתערוכה של קבוצת הזצסיון בברלין ב-1917, ובזכותם התקבל שטיינהרט כחבר בקבוצה. לאחר המלחמה החל ליצור חיתוכי עץ בהשראת מראות המלחמה וזהותו היהודית שהתעוררה. ב-1933 נעצר בידי הנאצים באשמת הפרעה לנאומי הפיהרר, אך שוחרר בזכות היותו אמן מוכר. כמה ימים לאחר מכן עזב את גרמניה עם אשתו ובתו אל ארץ ישראל, ולאחר חודשים ספורים בתל אביב התיישב בירושלים ופתח בית ספר לאמנות. ב-1949 סגר שטיינהרט את בית ספרו והתמנה למנהל המחלקה לגרפיקה ב"בצלאל החדש", ובין השנים 1953 ו-1957 עמד בראשות בית הספר (משרה שהובטחה לו הרבה קודם לכן אך הוענקה תחילה ליוסף בודקו). בשנת 1955 זכתה עבודתו בפרס הראשון בתחום הגרפיקה בביאנלה בסן-פאולו. שטיינהרט, מן האמנים הבולטים של האקספרסיוניזם הגרמני, בלט בחיתוכי העץ שלו, אולם מעולם לא נטש את המכחול והבד. בעבודותיו ניכרת מחאה הומאנית לצד נוסטלגיה לימי התנ"ך ולשטעטל. העמיד דור של תלמידים שהמשיכו את דרכו האקספרסיוניסטית.
69X84 ס"מ, במסגרת 104X88.5 ס"מ. מצב טוב. סדקים קלים בצבע. פגמים קלים במסגרת.
ספרות: The Woodcuts of Jakob Steinhardt, מאת לאון קולב. הוצאת Genuart Co., סן פרנסיסקו, 1959.
קטגוריה
גרפיקה ואמנות
קָטָלוֹג
מכירה 69 - חלק ראשון - פריטים נדירים ומיוחדים
3.12.2019
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $3,000
לא נמכר
שתי נשים, ציור מאת ארתור מרקוביץ (1872-1934).
פסטל על נייר מוצמד לקרטון. חתום "Artur Markowicz, Krakow".
ארתור מרקוביץ (1872-1934), יליד קראקוב. את ראשית הכשרתו האמנותית רכש באקדמיה לאמנויות יפות בקראקוב כתלמידם של לאופולד לפלר, יאן מטייקו ואחרים, ובשנים 1896 עד 1903 המשיך את לימודיו במינכן ובבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות יפות ("בוזאר") בפריז, שבה גם הציג מעבודותיו. בשנת 1904 חזר לקראקוב ופתח סטודיו ברובע היהודי בקראקוב, הוא רובע קז'מייז', ובשנים 1907-1908 ביקר בירושלים. המשיך לפעול בקראקוב, וכן סייר ברחבי אירופה והציג את עבודותיו. כאמנים פולנים-יהודים אחרים, היה חבר ב"אגודה היהודית לאמנות יפה" ("יידישער געזעלשאפט צו פארשפרייטן קונסט"). עבודותיו ריאליסטיות ברובן, אולם ניכרת בהן גם השפעה אקספרסיוניסטית וסימבוליסטית, וביניהן בולטות היצירות הרבות המציגות יהודים בקראקוב.
34X26.5 ס"מ, במסגרת 42.5X48.5 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים בשוליים. שברים ופגמים במסגרת.
מקור: אוסף עוזי אגסי.
פסטל על נייר מוצמד לקרטון. חתום "Artur Markowicz, Krakow".
ארתור מרקוביץ (1872-1934), יליד קראקוב. את ראשית הכשרתו האמנותית רכש באקדמיה לאמנויות יפות בקראקוב כתלמידם של לאופולד לפלר, יאן מטייקו ואחרים, ובשנים 1896 עד 1903 המשיך את לימודיו במינכן ובבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות יפות ("בוזאר") בפריז, שבה גם הציג מעבודותיו. בשנת 1904 חזר לקראקוב ופתח סטודיו ברובע היהודי בקראקוב, הוא רובע קז'מייז', ובשנים 1907-1908 ביקר בירושלים. המשיך לפעול בקראקוב, וכן סייר ברחבי אירופה והציג את עבודותיו. כאמנים פולנים-יהודים אחרים, היה חבר ב"אגודה היהודית לאמנות יפה" ("יידישער געזעלשאפט צו פארשפרייטן קונסט"). עבודותיו ריאליסטיות ברובן, אולם ניכרת בהן גם השפעה אקספרסיוניסטית וסימבוליסטית, וביניהן בולטות היצירות הרבות המציגות יהודים בקראקוב.
34X26.5 ס"מ, במסגרת 42.5X48.5 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים בשוליים. שברים ופגמים במסגרת.
מקור: אוסף עוזי אגסי.
קטגוריה
גרפיקה ואמנות
קָטָלוֹג
מכירה 69 - חלק ראשון - פריטים נדירים ומיוחדים
3.12.2019
פתיחה: $2,000
הערכה: $4,000 - $6,000
נמכר ב: $2,500
כולל עמלת קונה
שני נערים, ציור מאת מאנה כץ (1894-1962).
גואש על קרטון. חתום.
עמנואל "מאנה" כץ (1894-1962) נולד בקרמנצ'וג שבאוקראינה. כבנו של שמש בית-כנסת קיבל חינוך מסורתי, אך בגיל 16 עבר לעיר ווילנה כדי ללמוד בבית הספר לאמנות בעיר. כץ לא מצא את מקומו בווילנה, ולאחר תקופה הגיע לקייב, שם למד בבית הספר לאמנות בשנים 1911-1913. לאחר מכן שם פעמיו לפריז ולמד בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות יפות בהדרכתו של פרנאן קורמון (Fernand Cormon). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ביקש להתגייס ללגיון הזרים הצרפתי, אך נדחה עקב קומתו הנמוכה, ושב לרוסיה. לאחר המלחמה לימד באקדמיה לאמנויות בחרקוב והיה אחת הצלעות בקבוצה האוונגרדית "השלושה". בשנת 1921 שב לפריז, ובשנים שלאחר מכן ביקר פעמים מספר בארץ ישראל וצייר את נופיה. בראשית מלחמת העולם השנייה גויס ונפל בשבי הגרמני, אך שוחרר ונמלט לארצות הברית. לאחר המלחמה שב בשלישית לפריז.
כץ ביקר בישראל רבות, ובה בעת המשיך לנסוע ולהציג ברחבי העולם. בשנת 1958 עלה לישראל והתיישב בחיפה, שם העניקה לו העירייה בית. בהסכם שנחתם בין האמן לעיר התחייב לתרום את כל אוספו לעיר, והיא בתמורה תקים מוזיאון שישמר את מורשתו האמנותית. כץ השתייך לאסכולת פריז; בראשית ימיו כצייר הושפע מן הקוביזם, ולאחריו מן הפוביזם, אך בהמשך פנה לעבודתו של רמברנדט ושאב ממנה את החיבה שהוא רוחש למושאיו, את החום האנושי הניכר ביצירותיו ואת החמלה למצויים בשולי החברה.
43.5X31 ס"מ. מצב טוב. החתימה מחוקה בחציה ולצדה תאריך, בלתי קריא ברובו. נתון במסגרת, 63X78 ס"מ. פגמים ושברים קלים במסגרת.
גואש על קרטון. חתום.
עמנואל "מאנה" כץ (1894-1962) נולד בקרמנצ'וג שבאוקראינה. כבנו של שמש בית-כנסת קיבל חינוך מסורתי, אך בגיל 16 עבר לעיר ווילנה כדי ללמוד בבית הספר לאמנות בעיר. כץ לא מצא את מקומו בווילנה, ולאחר תקופה הגיע לקייב, שם למד בבית הספר לאמנות בשנים 1911-1913. לאחר מכן שם פעמיו לפריז ולמד בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות יפות בהדרכתו של פרנאן קורמון (Fernand Cormon). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ביקש להתגייס ללגיון הזרים הצרפתי, אך נדחה עקב קומתו הנמוכה, ושב לרוסיה. לאחר המלחמה לימד באקדמיה לאמנויות בחרקוב והיה אחת הצלעות בקבוצה האוונגרדית "השלושה". בשנת 1921 שב לפריז, ובשנים שלאחר מכן ביקר פעמים מספר בארץ ישראל וצייר את נופיה. בראשית מלחמת העולם השנייה גויס ונפל בשבי הגרמני, אך שוחרר ונמלט לארצות הברית. לאחר המלחמה שב בשלישית לפריז.
כץ ביקר בישראל רבות, ובה בעת המשיך לנסוע ולהציג ברחבי העולם. בשנת 1958 עלה לישראל והתיישב בחיפה, שם העניקה לו העירייה בית. בהסכם שנחתם בין האמן לעיר התחייב לתרום את כל אוספו לעיר, והיא בתמורה תקים מוזיאון שישמר את מורשתו האמנותית. כץ השתייך לאסכולת פריז; בראשית ימיו כצייר הושפע מן הקוביזם, ולאחריו מן הפוביזם, אך בהמשך פנה לעבודתו של רמברנדט ושאב ממנה את החיבה שהוא רוחש למושאיו, את החום האנושי הניכר ביצירותיו ואת החמלה למצויים בשולי החברה.
43.5X31 ס"מ. מצב טוב. החתימה מחוקה בחציה ולצדה תאריך, בלתי קריא ברובו. נתון במסגרת, 63X78 ס"מ. פגמים ושברים קלים במסגרת.
קטגוריה
גרפיקה ואמנות
קָטָלוֹג
מכירה 69 - חלק ראשון - פריטים נדירים ומיוחדים
3.12.2019
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $3,000
נמכר ב: $1,250
כולל עמלת קונה
רייזל'ה, ציור מאת חיים גליקסברג (1904-1970), [1948].
שמן על מזוניט. חתום.
בציור מתאר האמן את רייזל'ה, האשה שסייעה לסבתו, הרבנית של סביסלוביץ', במלאכת הבישול.
חיים גליקסברג (1904-1970), יליד פינסק, למד באקדמיה לאמנות באודסה, ובשנת 1925 עלה לארץ ישראל. עם הגיעו ארצה עבד במשך זמן מה כמדריך בבית הנכות של "בצלאל", ובהמשך אף עסק בסלילת כבישים. בתקופה זו התוודע לצייר יוסף זריצקי ולאקוורלים של נופי הארץ שיצאו אז מתחת מכחולו, ובהשפעתם יצר בעצמו סדרת אקוורלים של נופי הארץ. בשנת 1927 הציג את עבודותיו בתערוכה בבית הספר "למל", שם פגש בביאליק (שגם רכש מעבודותיו), ובין השניים התפתחה ידידות קרובה. בשנת 1929 עקר גליקסברג לתל-אביב. היה מן הדמויות הבולטות והפעילות בשדה האמנות הארץ-ישראלית; נמנה עם מייסדי אגודת הציירים והפסלים בארץ ישראל, הורה ציור, הציג את עבודותיו במוזיאונים ברחבי הארץ וזכה שלוש פעמים בפרס דיזנגוף.
24X33.5 ס"מ. נתון במסגרת 44X54 ס"מ. מצב טוב.
מקור: אוסף עוזי אגסי.
שמן על מזוניט. חתום.
בציור מתאר האמן את רייזל'ה, האשה שסייעה לסבתו, הרבנית של סביסלוביץ', במלאכת הבישול.
חיים גליקסברג (1904-1970), יליד פינסק, למד באקדמיה לאמנות באודסה, ובשנת 1925 עלה לארץ ישראל. עם הגיעו ארצה עבד במשך זמן מה כמדריך בבית הנכות של "בצלאל", ובהמשך אף עסק בסלילת כבישים. בתקופה זו התוודע לצייר יוסף זריצקי ולאקוורלים של נופי הארץ שיצאו אז מתחת מכחולו, ובהשפעתם יצר בעצמו סדרת אקוורלים של נופי הארץ. בשנת 1927 הציג את עבודותיו בתערוכה בבית הספר "למל", שם פגש בביאליק (שגם רכש מעבודותיו), ובין השניים התפתחה ידידות קרובה. בשנת 1929 עקר גליקסברג לתל-אביב. היה מן הדמויות הבולטות והפעילות בשדה האמנות הארץ-ישראלית; נמנה עם מייסדי אגודת הציירים והפסלים בארץ ישראל, הורה ציור, הציג את עבודותיו במוזיאונים ברחבי הארץ וזכה שלוש פעמים בפרס דיזנגוף.
24X33.5 ס"מ. נתון במסגרת 44X54 ס"מ. מצב טוב.
מקור: אוסף עוזי אגסי.
קטגוריה
גרפיקה ואמנות
קָטָלוֹג
מכירה 69 - חלק ראשון - פריטים נדירים ומיוחדים
3.12.2019
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $3,000
נמכר ב: $4,500
כולל עמלת קונה
דיוקן נערה, ציור מאת חיים אתר (1902-1953).
שמן על עץ. חתום.
חיים אתר (אפתקר, 1902-1953), יליד זלטופול שבאוקראינה. בנערותו היה חבר באגודת "פרחי ציון" בעירו, ובפרעות 1919 באוקראינה הצטרף לפעילי ההגנה היהודית. בשנת 1922 עלה ארצה והיה ממקימי קיבוץ עין-חרוד. אתר, מאמני ארץ ישראל הבולטים וזוכה פרס דיזנגוף לשנת 1943, היה אוטודידקט. במהלך השנים שהה תקופות ממושכות בפריז, שם הושפע מציירי אסכולת פריז יוצאי מזרח אירופה, ובייחוד מחיים סוטין. אתר יצר בעיקר דיוקנאות וציורי טבע דומם אקספרסיוניסטיים ועזי-הבעה. הוא קיבל על עצמו את הדאגה לפן האמנותי של החיים הקיבוציים, ובין היתר יצר עבור קיבוצו ציורים ששימשו לעיטור חדר האוכל בחגים במשך שנים ארוכות. בשנת 1937 ייסד בעין-חרוד את המשכן לאמנות, ששכן תחילה בצריף עץ קטן, ובו צבר יצירות אמנות של אמנים יהודים וארץ-ישראלים לצד רפרודוקציות של יצירות מופת, וכן בנה אוסף של חפצי יודאיקה שמטרתו לשמר את הקשר עם מסורת האמנות היהודית. ב-1948 הונחה אבן הפינה למבנה הקבע של המשכן כמוזיאון לאמנות, ואתר עוד הספיק להיות מנהלו הראשון עד מותו (ראו: אתר המשכן לאמנות עין חרוד).
39X49 ס"מ. מצב טוב. שבר קל בשולי הלוח. נתון במסגרת, 60X71 ס"מ. שברים קלים במסגרת.
מקור: אוסף עוזי אגסי.
שמן על עץ. חתום.
חיים אתר (אפתקר, 1902-1953), יליד זלטופול שבאוקראינה. בנערותו היה חבר באגודת "פרחי ציון" בעירו, ובפרעות 1919 באוקראינה הצטרף לפעילי ההגנה היהודית. בשנת 1922 עלה ארצה והיה ממקימי קיבוץ עין-חרוד. אתר, מאמני ארץ ישראל הבולטים וזוכה פרס דיזנגוף לשנת 1943, היה אוטודידקט. במהלך השנים שהה תקופות ממושכות בפריז, שם הושפע מציירי אסכולת פריז יוצאי מזרח אירופה, ובייחוד מחיים סוטין. אתר יצר בעיקר דיוקנאות וציורי טבע דומם אקספרסיוניסטיים ועזי-הבעה. הוא קיבל על עצמו את הדאגה לפן האמנותי של החיים הקיבוציים, ובין היתר יצר עבור קיבוצו ציורים ששימשו לעיטור חדר האוכל בחגים במשך שנים ארוכות. בשנת 1937 ייסד בעין-חרוד את המשכן לאמנות, ששכן תחילה בצריף עץ קטן, ובו צבר יצירות אמנות של אמנים יהודים וארץ-ישראלים לצד רפרודוקציות של יצירות מופת, וכן בנה אוסף של חפצי יודאיקה שמטרתו לשמר את הקשר עם מסורת האמנות היהודית. ב-1948 הונחה אבן הפינה למבנה הקבע של המשכן כמוזיאון לאמנות, ואתר עוד הספיק להיות מנהלו הראשון עד מותו (ראו: אתר המשכן לאמנות עין חרוד).
39X49 ס"מ. מצב טוב. שבר קל בשולי הלוח. נתון במסגרת, 60X71 ס"מ. שברים קלים במסגרת.
מקור: אוסף עוזי אגסי.
קטגוריה
גרפיקה ואמנות
קָטָלוֹג
מכירה 69 - חלק ראשון - פריטים נדירים ומיוחדים
3.12.2019
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $3,000
לא נמכר
"עשר המכות", שני מתווים לציור המלווה את ההגדה של פסח, מעשה ידי אריה אלואיל (1901-1967). [ישראל, המחצית הראשונה של שנות ה-50 בקירוב].
1. גיליון נייר, במרכזו נראה חייל מטיל רימון על רקע שדה קרב, וסביבו עשרה רישומי הכנה למיניאטורות המייצגות את עשר המכות.
טכניקה מעורבת על נייר. חתום.
62X50 ס"מ. מצב טוב. קילופים, קרעים וקרעים חסרים קלים. נקבים.
2. מסגרת נייר רחבה (משלימה את הציור המופיע בסעיף הקודם), המציגה עשר מיניאטורות של עשר המכות. כל מיניאטורה משולבת באות הראשונה של שם המכה. המסגרת היא גרסה מוגמרת של רישומי ההכנה המופיעים בסעיף 1.
טכניקה מעורבת על נייר.
64X50 ס"מ. מצב טוב. נקבים בשוליים. כתמים ועקבות נייר דבק. הוראות דפוס בעט בשולי הגיליון.
הציור נדפס בהגדה של פסח בלוויית הקדמה ודברי הסבר מאת מקס ברוד וי"מ לסק ושבעה עשר ציורים מאת אריה אלואיל. הוצאת "סיני", תל אביב, [1954].
אריה אלואיל (1901-1967), יליד בויבריק (בוברקה, גליציה), הקים בעיירתו קבוצה של "השומר הצעיר", וב-1920 עלה לארץ ישראל כחלוץ. היה ממקימי ביתניה עילית, ניסיון ההתיישבות הראשון בארץ של "השומר הצעיר". בשנת 1921, עקב פרשת ביתניה, פרש מן הקבוצה, וחזר לאירופה כדי ללמוד ציור באקדמיה לאמנויות בווינה. בתקופת לימודיו שם הצטרף לקבוצת אמני האוונגרד "Kunstschau" שעמה נמנו גם גוסטב קלימט ואגון שילה, יצר את יצירותיו המוקדמות, ובהן סדרת ההדפסים "טורא אפורה" שנוצרה בהשפעת חוויותיו בביתניה עילית, והציג את עבודותיו בתערוכות הקבוצה. בשנת 1926 חזר לארץ ישראל, ובה פעל כצייר וכמורה, היה ממייסדי מוזיאון תל אביב לאמנות, אגודת האמנים והמדרשה לאמנות בתל אביב, וכן הוציא את ספריו לאור במו ידיו, בהוצאת "הלל" שייסד. אלואיל היה נשוי במשך שנים מעטות למשוררת אסתר ראב, ולאחר מכן נישא לציירת רחל בוגרשוב. בעבודתו האמנותית – בציור נופי הארץ מן הטבע ובפעילותו כדמות מרכזית בחוגי האמנות הארץ-ישראלית – המשיך אריה אלואיל את עבודת חייו כחלוץ.
ספרות: אתר המשכן לאמנות עין חרוד – "אריה אלואיל, אות, דמות, נוף", תערוכה רטרוספקטיבית. אוצרת: גליה בר-אור. מרץ-יוני 2015.
מקור: אוסף עוזי אגסי.
1. גיליון נייר, במרכזו נראה חייל מטיל רימון על רקע שדה קרב, וסביבו עשרה רישומי הכנה למיניאטורות המייצגות את עשר המכות.
טכניקה מעורבת על נייר. חתום.
62X50 ס"מ. מצב טוב. קילופים, קרעים וקרעים חסרים קלים. נקבים.
2. מסגרת נייר רחבה (משלימה את הציור המופיע בסעיף הקודם), המציגה עשר מיניאטורות של עשר המכות. כל מיניאטורה משולבת באות הראשונה של שם המכה. המסגרת היא גרסה מוגמרת של רישומי ההכנה המופיעים בסעיף 1.
טכניקה מעורבת על נייר.
64X50 ס"מ. מצב טוב. נקבים בשוליים. כתמים ועקבות נייר דבק. הוראות דפוס בעט בשולי הגיליון.
הציור נדפס בהגדה של פסח בלוויית הקדמה ודברי הסבר מאת מקס ברוד וי"מ לסק ושבעה עשר ציורים מאת אריה אלואיל. הוצאת "סיני", תל אביב, [1954].
אריה אלואיל (1901-1967), יליד בויבריק (בוברקה, גליציה), הקים בעיירתו קבוצה של "השומר הצעיר", וב-1920 עלה לארץ ישראל כחלוץ. היה ממקימי ביתניה עילית, ניסיון ההתיישבות הראשון בארץ של "השומר הצעיר". בשנת 1921, עקב פרשת ביתניה, פרש מן הקבוצה, וחזר לאירופה כדי ללמוד ציור באקדמיה לאמנויות בווינה. בתקופת לימודיו שם הצטרף לקבוצת אמני האוונגרד "Kunstschau" שעמה נמנו גם גוסטב קלימט ואגון שילה, יצר את יצירותיו המוקדמות, ובהן סדרת ההדפסים "טורא אפורה" שנוצרה בהשפעת חוויותיו בביתניה עילית, והציג את עבודותיו בתערוכות הקבוצה. בשנת 1926 חזר לארץ ישראל, ובה פעל כצייר וכמורה, היה ממייסדי מוזיאון תל אביב לאמנות, אגודת האמנים והמדרשה לאמנות בתל אביב, וכן הוציא את ספריו לאור במו ידיו, בהוצאת "הלל" שייסד. אלואיל היה נשוי במשך שנים מעטות למשוררת אסתר ראב, ולאחר מכן נישא לציירת רחל בוגרשוב. בעבודתו האמנותית – בציור נופי הארץ מן הטבע ובפעילותו כדמות מרכזית בחוגי האמנות הארץ-ישראלית – המשיך אריה אלואיל את עבודת חייו כחלוץ.
ספרות: אתר המשכן לאמנות עין חרוד – "אריה אלואיל, אות, דמות, נוף", תערוכה רטרוספקטיבית. אוצרת: גליה בר-אור. מרץ-יוני 2015.
מקור: אוסף עוזי אגסי.
קטגוריה
גרפיקה ואמנות
קָטָלוֹג
מכירה 69 - חלק ראשון - פריטים נדירים ומיוחדים
3.12.2019
פתיחה: $5,000
הערכה: $6,000 - $8,000
לא נמכר
Chagall, מאת Raymond Cogniat. הוצאת Flammarion, [פריז, 1965?]. צרפתית.
מונוגרפיה של הצייר מארק שאגאל, מלווית עשרות הדפסים של עבודותיו. על גבי העמוד הראשון מופיע איור גדול בעפרונות צבעוניים, מעשה ידי שאגאל, עם הקדשה בכתב-ידו (צרפתית): "Pour Edith et Maurice Schlogel, en souvenir, Marc Chagall " [לאדית ומוריס שלגל, מזכרת, מאת מארק שאגאל]. מתוארכת 1966.
מארק שאגאל (1887-1985), אמן וצייר רוסי-צרפתי, נחשב בעיני רבים לגדול הציירים היהודים המודרניים. שאגאל נולד למשפחה חסידית בעיר ליוזנה (אז רוסיה הלבנה), הבכור מבין תשעה אחים. כששאלה אמו את מורו הראשון לאמנות, הצייר יהודה פן, האם יוכל בנה להתפרנס מציור, התבונן ברישומיו והשיב לה: "יש שם איזה כישרון". בגיל עשרים התקבל ללימודי אמנות בסנט פטרבורג (בתקופה זו צייר לראשונה את דמותו של ה"כנר על הגג", שהמחזה המפורסם קרוי בעקבותיה) ובשנת 1914 נשא לאישה את הסופרת בלה רוזנפלד, שנודעה כאחת ההשראות הגדולות על עבודתו. לאחר "מהפכת אוקטובר" התמנה לקומיסר לענייני אמנות במחוז ויטבסק, והקים שם מוזיאון ובית ספר לאמנות. בין מורי בית הספר היו גם האמנים אל ליסיצקי, קזימיר מלביץ' ואף הצייר יהודה פן – מורו הראשון של שאגאל עצמו.
בשנת 1920 החליט שאגאל לעקור למערב אירופה, ולאחר חנייה קצרה בברלין השתקע בעיר פריז. בין היתר, צייר בתקופה זו את הסדרה החשובה "חיי", שתעדה את נופי העיירה היהודית, ואת סדרת עבודותיו בהשראת המקרא. בשנת 1941, כשנתיים לאחר כיבוש צרפת בידי גרמניה הנאצית, הצליח שאגאל להימלט לארה"ב בסיועו של העיתונאי האמריקני ראיין פריי, התגורר שנים אחדות בניו-יורק ולאחר המלחמה שב לצרפת, שם נשאר עד מותו.
יצירתו של שאגאל, החובקת מגוון רב של תחומים וסגנונות (הדפסים, תפאורה ותלבושות, פיסול וקרמיקה, שטיחי קיר, פסיפסים, חלונות ויטראז', ועוד), מוצגת בחשובים שבמוזיאונים והגלריות, בבנייני האופרה שבניו-יורק ופריז, בקתדרלת מץ, במשכן הכנסת (בחלל המכונה "טרקלין שאגאל") ובמקומות נוספים. הצייר פאבלו פיקאסו אמר על עבודתו: "לאחר שימות מאטיס, יישאר שאגאל האמן האחרון שעוד מבין מהו צבע".
95, [1] עמ', 28 ס"מ בקירוב. הספר נתון במעטפת הנייר המקורית. מצב טוב. פגמים מזעריים. קרע קל בשוליים של מעטפת הנייר.
מונוגרפיה של הצייר מארק שאגאל, מלווית עשרות הדפסים של עבודותיו. על גבי העמוד הראשון מופיע איור גדול בעפרונות צבעוניים, מעשה ידי שאגאל, עם הקדשה בכתב-ידו (צרפתית): "Pour Edith et Maurice Schlogel, en souvenir, Marc Chagall " [לאדית ומוריס שלגל, מזכרת, מאת מארק שאגאל]. מתוארכת 1966.
מארק שאגאל (1887-1985), אמן וצייר רוסי-צרפתי, נחשב בעיני רבים לגדול הציירים היהודים המודרניים. שאגאל נולד למשפחה חסידית בעיר ליוזנה (אז רוסיה הלבנה), הבכור מבין תשעה אחים. כששאלה אמו את מורו הראשון לאמנות, הצייר יהודה פן, האם יוכל בנה להתפרנס מציור, התבונן ברישומיו והשיב לה: "יש שם איזה כישרון". בגיל עשרים התקבל ללימודי אמנות בסנט פטרבורג (בתקופה זו צייר לראשונה את דמותו של ה"כנר על הגג", שהמחזה המפורסם קרוי בעקבותיה) ובשנת 1914 נשא לאישה את הסופרת בלה רוזנפלד, שנודעה כאחת ההשראות הגדולות על עבודתו. לאחר "מהפכת אוקטובר" התמנה לקומיסר לענייני אמנות במחוז ויטבסק, והקים שם מוזיאון ובית ספר לאמנות. בין מורי בית הספר היו גם האמנים אל ליסיצקי, קזימיר מלביץ' ואף הצייר יהודה פן – מורו הראשון של שאגאל עצמו.
בשנת 1920 החליט שאגאל לעקור למערב אירופה, ולאחר חנייה קצרה בברלין השתקע בעיר פריז. בין היתר, צייר בתקופה זו את הסדרה החשובה "חיי", שתעדה את נופי העיירה היהודית, ואת סדרת עבודותיו בהשראת המקרא. בשנת 1941, כשנתיים לאחר כיבוש צרפת בידי גרמניה הנאצית, הצליח שאגאל להימלט לארה"ב בסיועו של העיתונאי האמריקני ראיין פריי, התגורר שנים אחדות בניו-יורק ולאחר המלחמה שב לצרפת, שם נשאר עד מותו.
יצירתו של שאגאל, החובקת מגוון רב של תחומים וסגנונות (הדפסים, תפאורה ותלבושות, פיסול וקרמיקה, שטיחי קיר, פסיפסים, חלונות ויטראז', ועוד), מוצגת בחשובים שבמוזיאונים והגלריות, בבנייני האופרה שבניו-יורק ופריז, בקתדרלת מץ, במשכן הכנסת (בחלל המכונה "טרקלין שאגאל") ובמקומות נוספים. הצייר פאבלו פיקאסו אמר על עבודתו: "לאחר שימות מאטיס, יישאר שאגאל האמן האחרון שעוד מבין מהו צבע".
95, [1] עמ', 28 ס"מ בקירוב. הספר נתון במעטפת הנייר המקורית. מצב טוב. פגמים מזעריים. קרע קל בשוליים של מעטפת הנייר.
קטגוריה
גרפיקה ואמנות
קָטָלוֹג
מכירה 69 - חלק ראשון - פריטים נדירים ומיוחדים
3.12.2019
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $3,000
נמכר ב: $2,375
כולל עמלת קונה
"ויטראז'", פסל מאת יעקב אגם (נ. 1928).
זכוכית אקרילית (פלקסיגלס) מודפסת. חתום וממוספר "AP 11/18".
יעקב אגם נולד וגדל במושבה ראשון לציון. כבנו של רב התחנך בחינוך מסורתי, אך לאחר מכן פנה לאמנות. בין השנים 1946-1949 למד ב"בצלאל" בהנחיית מרדכי ארדון, ובשנת 1949 נסע ללמוד בבית הספר לאמנות יישומית בציריך. לאחר מכן עבר לפריז, שם המשיך בלימודיו ושם הוא חי ופועל עד היום. בפריז הושפע תחילה מן הזרם הסוריאליסטי, אולם במהרה התחיל לפתח את גישת האמנות הקינטית שבזכותה נודע. עבודותיו של יעקב אגם מתאפיינות בצבעוניותן הרבה ובדימויים המופשטים המבוססים על איקונוגרפיה יהודית-קבלית.
פלקסיגלס: 27.5X63 ס"מ, במסגרת בעלת כן. גובה כולל: 70.5 ס"מ. כתמים וקילופי צבע במסגרת.
זכוכית אקרילית (פלקסיגלס) מודפסת. חתום וממוספר "AP 11/18".
יעקב אגם נולד וגדל במושבה ראשון לציון. כבנו של רב התחנך בחינוך מסורתי, אך לאחר מכן פנה לאמנות. בין השנים 1946-1949 למד ב"בצלאל" בהנחיית מרדכי ארדון, ובשנת 1949 נסע ללמוד בבית הספר לאמנות יישומית בציריך. לאחר מכן עבר לפריז, שם המשיך בלימודיו ושם הוא חי ופועל עד היום. בפריז הושפע תחילה מן הזרם הסוריאליסטי, אולם במהרה התחיל לפתח את גישת האמנות הקינטית שבזכותה נודע. עבודותיו של יעקב אגם מתאפיינות בצבעוניותן הרבה ובדימויים המופשטים המבוססים על איקונוגרפיה יהודית-קבלית.
פלקסיגלס: 27.5X63 ס"מ, במסגרת בעלת כן. גובה כולל: 70.5 ס"מ. כתמים וקילופי צבע במסגרת.
קטגוריה
גרפיקה ואמנות
קָטָלוֹג