מכירה 69 - חלק ראשון - פריטים נדירים ומיוחדים
- book (52) Apply book filter
- ספרי (42) Apply ספרי filter
- חסידות (39) Apply חסידות filter
- chassid (39) Apply chassid filter
- ישראל (32) Apply ישראל filter
- jewish (32) Apply jewish filter
- ישראל; (21) Apply ישראל; filter
- יהודים (21) Apply יהודים filter
- ומדינת (21) Apply ומדינת filter
- ארץ (21) Apply ארץ filter
- אישים (21) Apply אישים filter
- ציונות (21) Apply ציונות filter
- ציונות, (21) Apply ציונות, filter
- israel (21) Apply israel filter
- israel; (21) Apply israel; filter
- note (21) Apply note filter
- palestin (21) Apply palestin filter
- person (21) Apply person filter
- zionism (21) Apply zionism filter
- zionism, (21) Apply zionism, filter
- כתבי (19) Apply כתבי filter
- יד (19) Apply יד filter
- manuscript (19) Apply manuscript filter
- letter (16) Apply letter filter
- ספרים (14) Apply ספרים filter
- prayer (13) Apply prayer filter
- גרפיקה (12) Apply גרפיקה filter
- ואמנות (12) Apply ואמנות filter
- art (12) Apply art filter
- graphic (12) Apply graphic filter
- paint (12) Apply paint filter
- אירופה (11) Apply אירופה filter
- קהילות (11) Apply קהילות filter
- סלאוויטא (11) Apply סלאוויטא filter
- וזיטומיר (11) Apply וזיטומיר filter
- ומלכי (11) Apply ומלכי filter
- communiti (11) Apply communiti filter
- european (11) Apply european filter
- monarch (11) Apply monarch filter
- slavita (11) Apply slavita filter
- zhitomir (11) Apply zhitomir filter
- הגהות (10) Apply הגהות filter
- וחתימות (10) Apply וחתימות filter
- ועותקים (10) Apply ועותקים filter
- מיוחסים (10) Apply מיוחסים filter
- עם (10) Apply עם filter
- gloss (10) Apply gloss filter
- import (10) Apply import filter
- ownership (10) Apply ownership filter
- signatur (10) Apply signatur filter
אוסף בן אלפי ספרים, בנושאים שונים ומגוונים – ספרי קודש וספרות כללית – מספרייתו של הביבליוגרף ואספן הספרים הנודע ישראל מהלמן, שנדפסו בין השנים 1640-1985 בקירוב.
אוסף גדול מעזבונו של ישראל מהלמן, המשקף את המגוון הרחב של תחומי העניין שלו. האוסף כולל בין היתר: • ספרים שנדפסו במאות ה-17 וה-18. • ספרים שנדפסו במאה ה-19 (ספרי תפילה, קבלה, מוסר וחסידות). • ספרי ראשית ההשכלה וחכמת ישראל. • ספרי ביבליוגרפיה ומחקר הספר העברי. • ספרי הגות, פילוסופיה, אמנות ושירה. • ספרים במהדורות ביבליופיליות ומצומצמות. • ספרות עממית ביידיש ובלאדינו. • כתבי עת, ספרי פולמוס ופרסומים שונים. • ועוד.
רשימה מפורטת של הספרים הנמכרים תשלח לכל דורש. הרשימה נערכה ע"י המשפחה והספרים לא נבדקו ע"י מומחי קדם. יתכנו שינויים קלים בין הרשימה לבין הספריה בפועל וכן במצבי הספרים. אחריות הבדיקה על הרוכש.
תצוגת האוסף תתקיים בבית המשפחה, בתיאום מראש עם משרדי קדם.
---------------------------------------------------------------------------------
ד"ר ישראל מהלמן (תר"ס-תשמ"ט, 1900-1989), נודע כאחד מגדולי אספני הספרים ובעושר הביבליוגרפי של ספרייתו שנאספה בעמל ובדקדוק רב. על בניית ספרייתו עמל עוד מילדותו כפליט בעיר וינה, והמשיך בה לאחר מכן עם עלייתו לארץ בשנת 1935 וכאשר עמד בראש מוסדות חינוך ואקדמיה. עד לימיו האחרונים המשיך ד"ר מהלמן באיסוף ובקיטלוג מסודר של ספריו.
ד"ר מהלמן נולד במזרח גליציה; בגיל ארבע עשרה הגיע אל העיר וינה עם משפחתו, כפליט מלחמת העולם הראשונה, ובאוניברסיטה שלה עשה את לימודיו האקדמיים. בשנת 1935 עלה לארץ, בה עבד כמחנך ונתמנה לראש בית המדרש העברי למורים ע"ש דוד ילין בירושלים ולראש המחלקה החינוכית של הסוכנות היהודית. ד"ר מהלמן אף נמנה עם מייסדי אוניברסיטת תל-אביב ובשנים 1958-1963 עמד בה בראש החוג לספרות כללית ולדרמה.
חלק ניכר מספרייתו, שהחזיקה בשיאה כ-35,000 ספרים, נתרם לספריה הלאומית בירושלים ולבית התפוצות, אולם לאחר התרומה שב ד"ר מהלמן ובנה את ספרייתו במלוא המרץ. עם תרומת האוסף, הדפיסה הספרייה הלאומית קטלוג אלבומי – "ספר גנזי ישראל – ספרים, חוברות ועלונים מאוסף ד"ר ישראל מהלמן אשר בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי" ובו רישום ביבליוגרפי של 1893 ספרים מהאוסף, לצד 47 לוחות-תמונה.
----------------------------------------------------------------------------------------
מזכרונותיו של חובב-ספרים / ד"ר ישראל מהלמן
(דברי מבוא לספר "גנזי ישראל", ירושלים, תשמ"ה 1985)
"סימנים שונים, שנגלו לי בילדותי ובנערותי, כבר העידו על כך שעתיד אני להצטרף אל חבורת הביבליופילים. אולם, כפי שהמציאות הוכיחה, לא דבקתי במידותיהם בכל נפשי ומאודי; היו לי עוד עיסוקים שמשכו את לבי. בעודי נער קטן, בהיותי לומד בחדר ובבית ספר ממשלתי כאחת בברזאן שבגליציה, דבקה בי אהבת הקריאה והפכה תאוה. הייתי להוט אחר סיפורים וספרי שירים, ולעתים בשובי בערב מן הספריה הציבורית הביתה הייתי נשען, מקוצר רוח, אל פנס-רחוב ומתחיל בקריאה. רציתי לאסוף ספרים, והצלחתי היתה מועטה, לפי תנאי החיים בעיירה גליצאית.
תור הזהב לאספנותי התחיל בוינה, בירת אוסטריה. לשם הגעתי עם בני משפחתי כפליט מלחמת העולם הראשונה, כשמלאו לי ארבע עשרה שנה. בטיילי ברחובות העיר משכו את תשומת לבי חלונות-הראוה של חנויות הספרים, גירו אותי הכריכות הצבעוניות והאותיות המוזהבות של הספרים, ורמזו לי לסודות כמוסים שלא ידעתים. שעות רבות הייתי עומד, מסתכל ומשתכר ממראה עיני. לאט לאט העזתי להיכנס אל החנויות. המוכרות, רובן היו נשים, שבעליהן ובניהן גויסו לצבא. רבות מהן, ביחוד הזקנות בהן, התבוננו בסקרנות בנער המוזר, אשר חמד את הספרים ואף קנה מפעם לפעם. במרוצת הזמן נתנו לי רשות לפשפש באיצטבאות, ואחדות מהן הובילו אותי אחר סגירת החנות אל המרתפים והראו לי ספרים ישנים בלים. התפעלותי היתה עזה. מאז רכשתי ספרים בכמויות הולכות וגדלות, על אף האפשרויות הכספיות המוגבלות. אספתי ללא סדר וללא שיטה כל מה שמצא חן בעיני וכפי הישג ידי. בדירתנו הצרה, דירת פליטים, הורגש תיכף חסרון-מקום, וארון הספרים הראשון שלי היה ארגז מתחת למיטתי [...]
עם זה החלה בשנות ה-20-25 לחיי להתרקם במחשבתי תכנית נועזת לבנין ספריתי. שאיפתי היתה לכנס את כל ספרי היסוד, שלאורם התחנך עם ישראל לפלגותיו, שרישומם ניכר במשך הדורות, ושהשפעתם לא פסקה עד היום, אם בהרבה אם במעט. תכניתי הקיפה את התנ"ך ופירושיו, את התלמוד והפוסקים, ספרי שאלות ותשובות, מדרשים וספרי דרוש, הקבלה והחסידות, הפילוסופיה והמוסר, ספרי תפילה ושירה, ספרות דברי הימים והתנועות המשיחיות. וכל אלה במידת האפשר לא רק בעברית אלא גם ביידיש ובלאדינו [...]
כעשרים שנה עמלתי, בוינה, בליטא ובישראל, בהתמדה ובשקידה, כדי להפעיל ולהגשים את תכניתי הנועזת [...]
כשעליתי בשנת 1935 ארצה, הבאתי אתי אחד עשר ארגזי ענק מלאי ספרים, ומחצית הארגז שהכיל בגדים ולבנים, אבל אלה נגנבו בדרך, כנראה במכס של יפו. באמצע מלחמת העולם השניה, כשמלאו לי ארבעים שנה, ופרק זמן אחר כך, התחוללה תמורה חדה בכיוון אספנותי, אם כי לא הרגשתי בכך תחילה. התגבר בי בולמוס הרכישה וסמכתי יותר על האינטואיציה שלי מאשר על שיקול דעת ישר לכאורה. הספרים החלו להשרות עלי משום קסם פלאי ומשכוני בכוח מאגי אדיר, שלא יכולתי לעמוד נגדו. היה זה מעבר מהיר למדי מאהבת ספרים לשגעון לספרים, מן הביבליופיליה אל הביבליומאניה. הוקסמתי מספרים מוזרים, יוצאי דופן בצורתם או בתכנם. נמשכתי אל ספרים שנדפסו על קלף, על משי, ואף על קרטון, אל מהדורות שנדפסו על נייר אדום או בדיו אדומה או באותיות זהב. נתחבבו עלי קונטרסים ודפים בודדים, שעניינם ריבות, ליצנות, כרוזים אקטואליים ושירים לעת מצוא. רדפתי אחרי דברי דפוס, שהיו יקרי מציאות מאד, ושלא נשתיירו מהם אלא עותקים מועטים ויום שמחה היה לי ביום בו השגתי קונטרס שלא נודע לחוקרי ספרות".
• מזוודה ישנה. • כלי עבודה מהסנדלריה. • מזוזה (בתוך נרתיק עור). • ניירות בכתב-יד (ביניהם פיסת נייר עם רישום שמות, כנראה בכת"י "הסנדלר הקדוש"). • מספר מכתבים שנשלחו ל"סנדלר הקדוש", במספר שפות (מחברות שעוסקות במכונות דפוס) ומסמכים נוספים. • תמונות מודפסות של "הסנדלר הקדוש". • קמיע גדול מודפס על נייר, "קמיע ושמירה לשריפה וליולדת ומכל דבר רע". ירושלים, [תרל"ד 1874]. ש' הלוי 224 (נתון במסגרת). • פריטי דפוס: כרטיס מודפס, "סגולה לשמירה" מאת הרב פתיה, שנדפסה "מעזבון ר' משה יעקב... רביקוב"; כרטיס הזמנה לאספה בתל אביב נגד "החנוך הזר", שבה נואם יוסף רביקוב (בנו של הסנדלר), בגב ההזמנה מאמר בכתב-יד בנושא האספה; קונטרס "פרקי תהלים... מהצדיק 'הסנדלר הקדוש'...".
הצדיק המקובל רבי משה יעקב בן ר' יוסף הכהן רביקוב (תרל"ג-תשכ"ז) – הסנדלר הקדוש מרח' שבזי בתל אביב-יפו. צדיק נסתר, מקובל ופועל ישועות. יליד ליטא ותלמיד המקובל רבי שלמה עליאשוב בעל 'לשם שבו ואחלמה' [ה"לשם"]. עלה לארץ בשנת תרע"ג ולאחר ניסיון שלא צלח להתיישב ב"כפר אוריה" שבשפלת יהודה, עבר לעיר יפו ופתח בה סנדלריה. עד מהרה הפך לאבן-שואבת לנזקקים ומרי-נפש, למבקשי עצה טובה, בוררות או הלוואה כספית.
על אף שהסתיר את עצמו ואת כוחותיו, גדולי הדור והמקובלים הכירו בצדקותו המופלאה, קיימו עמו קשר הדוק ואף למדו מפיו. ידוע כי "החזון איש" עודד אותו להתגלות והיה שולח אליו אנשים לקבל מפיו עצות וברכות. מפורסם גם כי הרב קוק אמר לרבי אריה לוין שהסנדלר הנו מל"ו הצדיקים הנסתרים שבדור. סיפורים רבים על מופתים וגילויי רוח הקודש ידועים עליו, וכבר בחייו נודע כי זכה לגילוי אליהו [הדבר אף פורסם בעיתונות של אותם הימים]. רבים פקדו את מעונו מדי יום ביומו, התברכו מפיו וחזו בישועות גדולות.
כמה חודשים לאחר פטירתו פרצה מלחמת ששת הימים, ובשעתו נתפרסמו שמועות כי בצוואתו, צפה הסנדלר את הצלחות המלחמה ומפלת האויב. קברו בבית החיים בבני ברק נודע כמקום תפילה וישועה עד היום הזה, ורבים מן הפוקדים את קברו של ה"חזון איש" פונים להתפלל אף על קברו של הסנדלר.
כ-11 כלי עבודה, מזוזה אחת וכ-20 פריטי נייר. גודל ומצב משתנים.
שמן על בד. חתום: "לאון".
בציור נראית סמטה בצפת על רקע נוף הררי.
הצייר המקובל רבי יהודה לאון פטילון (תרס"ה בערך-חשון תשל"ה) היה ידוע כבעל מופת היודע עתידות ובקי בעולם הנשמות והגלגולים. נולד בשאלוניקי שביוון. בגיל רך התייתם מאביו ונתגדל בבית סבו המקובל אשר הנחיל לו את דרך עבודתו הנסתרת בקימת "חצות" ולימודי קבלה. לאחר גיוסו לצבא היווני נמלט לטורקיה ולצרפת [שם כנראה למד את אמנות הציור]. בשנת תש"ו בערך עלה בגפו לארץ ישראל, בה התקרב אל חבורת הצדיקים הנסתרים משכונת "שבזי" בתל-אביב שעסקו במלאכת כפיים ולמדו יחד קבלה בסתר: רבי משה יעקב רביקוב ("הסנדלר"), הצדיק הנסתר רבי הלל שמחון, רבי אברהם פיש ("הרצף"), רבי עזרא אליהו הכהן (אביו של הרב ה"חלבן" רבי חיים כהן), ורבי יוסף וולטוך "מנקה הרחובות" שניקה לפרנסתו את רחובות תל אביב. רבו הצדיק רבי הלל שמחון מצא לו את זיווגו – הרבנית ויקטוריה ממשפחת ניסן הירושלמית, והם התגוררו בשכונת שבזי בתל אביב, כאשר הם חיים בצניעות רבה ומתפרנסים בדוחק ממכירת ציוריו. הרב פטילון היה מחשב את מחיר ציוריו רק במחירי העלות של הנייר, הצבעים וזמן-עבודה, למרות שהיה יכול לקבל עליהם הון רב כצייר-אמן (ראה אודות כך: "משפחה", גליון 1404, י"ב בניסן תשע"ט, עמ' 352-363). רבי יהודה פטילון היה מצייר תוך כדי שהוא דבוק במחשבות רוחניות המנותקות מעולם החומר, אך למרות זאת ציוריו נושאים אופי ריאליסטי. הדמויות הקבועות המופיעות בציורי הנוף שלו נושאות אופי מעט מסתורי [כך למשל כאשר מופיע בציוריו איש נושא סלים, בדרך כלל הדבר רומז לרעו הקרוב הצדיק-הנסתר רבי יוסף וולטוך, שהיה רגיל ללכת עם סלים בידיו ולנסוע עמו למקומות הקדושים בגליל]. מסופרים עליו סיפורים מופלאים על ידיעת נסתרות ועתידות, גילויי אליהו הנביא, על אנשים שבאו אליו בבקשות לפעול ישועות ועל ברכות והבטחות טובות שהתקיימו באופן מפתיע (ראה גליון "משפחה", שם).
50X40.5 ס"מ, במסגרת 46X56 ס"מ. מצב טוב.
כסף (חתום בחותמת האמן "A. Riedel", ובחותמת הסדנה, "84", "O.C." ,"1892" י[Osip Sosnkowski] ונשר דו-ראשי, לצד חותמות נוספות, מאוחרות) רקוע, מוטבע ויצוק; עיטורים מוברגים.
דופן הגב מוקפת מסגרת של רוקיות, פרחים ועלים, הנמשכת וחוצה את הדופן גם לרוחבה; בראשה כתר תורה ועליו רובץ צבי. אריות הרלדיים חורצי-לשון שראשיהם פונים החוצה תומכים בכתר משני צדיו. במרכז הדופן האחורית מנורת שבעה קנים, ומשני צדיה עמודים מסוגננים.
בחלקה האחורי של גזוזטרת הבזיכים ניצבים עצי תמר ועמודים מחוטי כסף סליליים הנושאים צמד תרנגולים, ציפור, צבי ונשר ניצב על גולת כסף; משני צדי שורת העמודים תומך בעצי התמר צמד אריות נוסף. בחזית הגזוזטרה, המוקפת סורג של עמודים ושרשרות פרחים, ניצבים שמונה נשרים הנושאים כל אחד בזיך בין כנפיו.
המנורה ניצבת על ארבע רגליים בדגם עלים ובבסיסן גולות כסף. לימין הדופן האחורית קבוע השמש (נשלף), ולשמאלה – כד שמן (נשלף אף הוא), על מוטות עשויים חוט כסף סלילי.
גובה: 34.5 ס"מ. רוחב: 27.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כיפופים קלים.
מקור:
1. אוסף פרטי.
2. הושאל למוזיאון היהודי באמשטרדם בשנים 1967-2017. מס. קטלוגי MB00355.
עץ מגולף; גבס; צבע והזהבה.
88X85 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-גרוע. שברים ושברים חסרים. פגמים בצבע. תיקוני הדבקה, צבע והזהבה. קבוע על לוח עץ.
נחושת מעשה מיקשה; חקוקה ומובלטת.
צלחת גדולה ושטוחה, בעלת שוליים רחבים. על השוליים חקוקות, בגופן מסורתי, המילים "חד גדיא"; ובזה אחר זה מופיעים הדימויים המתוארים בפיוט, החל בגדי וכלה במלאך המוות המוטל מת. לצד כל סצנה חקוק ציטוט מתאים מן הפיוט, בגופן מודרני, פונקציונלי ונקי המזוהה עם עבודותיו של גומבל בפרט ועם עבודות אמני "בצלאל החדש" בכלל. על גב הצלחת מוטבעת חתימת האמן: "ג / ירושלם".
דוד היינץ גומבל (1906-1992), יליד זינסהיים שבחבל באדן-וירטמברג בדרום גרמניה. משפחתו הייתה מחלוצות התעשייה המודרנית באזור, ואביו, סבו וסב-סבו היו תעשיינים. גומבל גדל בעיר היילברון הסמוכה, שהייתה מרכז ליצירת כלי כסף, הוכשר כחרט פלדה ועבד במפעל כלי הכסף "Bruckmann & Söhne". בגיל 21 עבר לברלין כדי ללמוד צורפות בבית הספר למלאכות אמנות "Kunstgewerbe Schule". לאחר לימודיו שב לעירו היילברון, והחל לייצר במפעל שבבעלות אביו, "Gumbel & Co.", כלי כסף בעבודת יד ובסגנון המודרני, המתאפיינים בכסף מלוטש ומבריק ובשילוב חומרים אחרים, וניכר בהם כי הם משתייכים לאסכולת הבאוהאוס ואסכולות מקבילות. בשנת 1936, עם הרעת מצבם של היהודים בגרמניה, עלה גומבל לארץ ישראל והתיישב בירושלים, ובמשך תקופה עבד בסדנת כלי הכסף של הצורפת אמי רות, מן הצורפים הראשונים שייצרו תשמישי קדושה בסגנון מודרני. לאחר כמה חודשים החל ללמד ב"בצלאל החדש" עיצוב כלים ויצירת תכשיטים בעבודת יד, וב-1942 פתח סדנה משלו, שבה ייצר כלים ותכשיטים במשך עשרות שנים. ב-1955 פרש מן ההוראה, ועמיתו, לודוויג יהודה וולפרט, פרש מ"בצלאל" שנה אחריו, אולם השפה החזותית שיצרו והסגנון שהנחילו המשיכו לתת את אותותיהם בעבודות התלמידים עוד שנים ארוכות.
גומבל, כאמני "בצלאל" אחרים, אימץ את השימוש באות העברית בתשמישי קדושה כדי להדגיש את אופיים היהודי והלאומי, אולם בניגוד לאחרים ראה בפסוקים ובמילים שהוסיף לעבודותיו פרט עיטורי, ולא מרכז הכובד היוצר את המשמעות.
קוטר: 42.5 ס"מ. מצב טוב. כיפופים. תיקוני הלחמה קלים. מעט קורוזיה. כתמים.
ספרות: וולפרט וגומבל, חלוצי הצורפות המודרנית בישראל, מאת שרון וייזר-פרגוסון. הוצאת מוזיאון ישראל, ירושלים, 2012.
מטבעות "שקל גרליץ" הראשונים הונפקו במאה ה-15, בתקופה שבה ידעו מעטים בלבד כיצד נראו מטבעות יהודיים מתקופת המרד. המצאתם מיוחסת לגיאורג אמריך, ראש העיר גרליץ בפרוסיה, שביקר בארץ כצליין בשנת 1465, ובשובו לפרוסיה בנה בעירו העתק של קבר ישו. לצליינים העולים אל המבנה הוצעו למזכרת אסימונים שהוצגו תחילה כהעתק של שקל משלושים השקלים שקיבל יהודה איש קריות מהרומאים עבור הסגרת ישו לרשויות. מאז נטבעו מטבעות אלה בשינויים קטנים, תחילה ברחבי האימפריה הרומית הקדושה ולאחר מכן בארצות נוספות, בהן ארצות הברית, והם הפכו לפופולאריים בקרב היהודים והנוצרים כאחד. טובעי שקלי גרליץ לא ראו מימיהם שקל יהודי, ונאלצו להסתמך על העדויות המעטות והמשובשות שהופיעו בכתובים ועל דמיונם. כך, בעוד שמטבעות יהודיים עתיקים נושאים כתובות בכתב עברי קדום, על שקלי גרליץ מופיעות הכתובות "שקל ישראל" ו"ירושלים הקדושה" בכתב עברי מרובע, ואף ענף הרימון והגביע המופיעים עליהם רחוקים מרחק רב מן המציאות. אף שתחילה אכן הוצגו המטבעות כמזכרות, לא חלף זמן רב והם החלו להימכר כמטבעות עתיקים מתקופת המקדש.
במרוצת השנים נעשו בהם שימושים שונים: הם שימשו כמטבעות-זיכרון וכקמיעות; בין יהודי אירופה היו שהשתמשו במטבעות כזכר למצוות מחצית השקל, או שהשתמשו בהם לשם צדקה או לקיום מצוות מתנות לאביונים בחג הפורים; היו גם שהשתמשו בהם בתור חמישה סלעים לפדיון הבן.
באוסף לפנינו טיפוסים רבים של שקלי גרליץ, מן המאות ה-17, ה-18 וה-19 (וייתכן שאף קודם לכן; בין המטבעות מצויה ווריאציה של "שקל מייזל", מטיפוסי "שקל גרליץ" שעל חלק מעותקיו מופיע התאריך 1584. המטבע המופיע באוסף זה אינו נושא תאריך). כמה מהם אינם מופיעים בקטלוג קיש (1941).
כמה משקלי הגרליץ מן המאה ה-19 יוצרו באנגליה ונושאים את שמות היצרנים. אחד מן המטבעות הללו נתון בקופסת הקרטון שבה נמכר בבית המסחר של A. Bührer בלונדון, ובתוכה מודבקת תווית המתארת את המטבע כהעתק של שקלי יהודה איש קריות.
כן כולל האוסף אסימונים לשימוש "הבונים החופשיים" שצידם האחד או שני צידיהם עשויים כשקל גרליץ. חלקם נוצרו בארה"ב; שני שקלי המרד הגדול מזויפים, כפי הנראה מן המאה ה-19; מדלית-רפרודוקציה של שקל גרליץ, מתוארכת 1999 [כפי הנראה הונפקה בידי מוזיאון בגרליץ]; ועוד.
סה"כ 120 מדליות. גודל ומצב משתנים.
לאוסף מצורפים: • הקטלוג "Shekel Medals and False Shekels", מאת ברונו קיש, ניו יורק, 1941. תדפיס מתוך Historia Judaica כרך III מס. 2. • שני תחריטים שכותרתם "Monnoies des Juifs" המציגים (במידה משתנה של דיוק) מטבעות מתקופת המרד הגדול ומרד בר-כוכבא לצד שקלי גרליץ. [צרפת, המאה ה-18?]. • "Palaestina", תחריט המציג את מפת ארץ ישראל לצד שלושה טיפוסי מטבעות, בהם שקל גרליץ ומטבע "דוד המלך ובנו שלמה המלך" דמיוני. חתום "Gutwein", [גרמניה? המאה ה-18?].
ספרות:
1. Shekel Medals and False Shekels, מאת ברונו קיש, ניו יורק, 1941. תדפיס מתוך Historia Judaica כרך III מס. 2.
2. הצד השלישי של המטבע, מאת יעקב משורר. הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים, 2006.
3. מטבעות ארץ-ישראל, אוסף בנק ישראל, קטלוג, מאת אריה קינדלר. הוצאת "כתר", ירושלים, תשל"א.
עשרים ותשעה מכתבים ותעודות הנושאים את חתימות-ידם של מלכים וקיסרים באירופה: גרמניה, צרפת, ספרד, שוודיה, וממלכות נוספות. אמצע המאה ה-16 עד אמצע המאה ה-20. גרמנית וצרפתית.
אוסף של עשרים ותשעה מכתבים ותעודות, רובם כתובים בכתב-יד על גבי נייר או קלף, הנושאים את חתימות-ידם של מלכי וקיסרי אירופה בעת החדשה. על גבי רבים מהם מופיע חותם הממלכה (בשעווה, בדיו או בהטבעה על גבי הנייר), ומקצתם כתובים על גבי ניירות רשמיים. שניים מהמכתבים כתובים במכונת כתיבה.
באוסף חתימות של כמה מגדולי השליטים באירופה, לצד חתימות נדירות של מלכים ששלטונם נמשך זמן קצר, או מלכים שארצותיהם אינן קיימות עוד. ביניהם: • מכתב משנת 1575 בחתימתו של אנרי השלישי (1551-1589), מלך צרפת האחרון לשושלת ולואה. • מכתב משנת 1578 בחתימתו של פליפה השני (1527-1598) – מלך ספרד, פורטוגל, נאפולי, סיציליה ואנגליה, ומגדולי השליטים בתקופתו. • מכתב משנת 1830 בחתימת קרל הארבעה עשר (1763-1844), מלך שוודיה. • מסמך משנת 1878 בחתימת פרידריך השלישי (1831-1888), קיסר גרמניה (ששלטונו נמשך 99 יום בלבד). • תעודה בחתימתו של ז'אן דאלברה (1469-1516), מלך נווארה (חבל ארץ המחולק כיום בין צרפת וספרד). • ועוד.
חלק מהתעודות שבאוסף חתומות בידי מלכים וקיסרים שתקופת שלטונם הטביעה חותם עמוק על תולדות היהודים בארצם. בין תעודות אלה: • מכתב בחתימת מקסימיליאן השני (1527-1576), קיסר האימפריה הרומית הקדושה. מקסימיליאן השני נחשב לאוהד היהודים, ובתקופת שלטונו בוטלו צווי הגירוש שהטילו קודמיו והושבו זכויות היתר שנשללו מיהודי בוהמיה. בשנת 1571, במחווה נדירה במיוחד עבור שליט אירופי, ערך מצעד מלכותי בגטו היהודי של פראג. • מכתב משנת 1753 בחתימתה של מריה תרזה (1717-1780) – הארכידוכסית האוסטרית ומלכת בוהמיה, שתחת ידה נאלצו יהודי בוהמיה לשלם מס דרקוני שרושש את קהילתם, סבלו מפרעות בהשתתפות חיילי הממלכה וגורשו מהערים פראג ובודפשט בעיצומו של החורף. • מכתב ארוך (12 עמ') בחתימת פרידריך השני ("פרידריך הגדול", 1712-1786), מגדולי מלכי פרוסיה, שהיה עוין במיוחד כלפי היהודים, הטיל עליהם עשרות גזרות ובשנת 1752 אף קבע כי הם "הכת המסוכנת ביותר בשטחי הממלכה". • מספר מסמכים בחתימת וילהלם השני (1859-1941), קיסר גרמניה האחרון. נרשם בדברי ימי הציונות בזכות פגישתו עם בנימין זאב הרצל ותמיכתו בתוכנית ליישוב ארץ ישראל בידי היהודים. • ועוד.
המכתבים והתעודות שלפנינו נאספו מתוך עניין בקשר שבין היהדות למלכי אומות העולם. הם מוצמדים ללוחות נייר עבים ומסודרים בשני אלבומים. חלק מהלוחות חתוכים באופן המאפשר לראות את התעודות משני הצדדים, ולמרביתם מודבקות פתקאות עם שמו של השליט החתום, תאריכי חייו ותוכן המסמך (גזירים מתוך קטלוגים של בתי מכירות פומביות, רובם בגרמנית). על כריכת אחד האלבומים נוספה הכותרת "אוסף אוטוגרפים [...] של 'מלכים' במשך הדורות", ותחתיה מועתקים ארבעה ציטוטים מהמקורות היהודיים העוסקים ביחסה של היהדות למלכים.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב-בינוני.
מצורף: מכתב בחתימת אן דה מונמורנסי (1493-1567), מפקד צבא ומדינאי צרפתי.
-----------------------------------------------------------------------------------
על יחס היהודים למלכי אומות העולם
בכל הדורות ובכל מקומות מושבותיהם התייחסו היהודים למלכים המקומיים ביחס של כבוד ונאמנות. בכך צעדו בעקבות מאמרים רבים בחז"ל המורים להתפלל בשלום המלכות ולהיות נאמנים לה: "רבי חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות..." (אבות ג, ב). חכמים חייבו את הציות למלך באמרם: "דינא דמלכותא דינא", ואמרו שהקב"ה השביע את ישראל לבל ימרדו במלכות (כתובות קיא). גם ברכה מיוחדת תקנו לאדם שרואה את פני המלך: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁנָּתַן מִכְּבוֹדוֹ לְבָשָׂר וָדָם", ובשולחן ערוך פסק: "מצוה להשתדל לראות מלכים, אפילו מלכי אומות העולם" (אורח חיים, סימן רכד, ט). בכל הקהילות נאמרה תפילה מיוחדת "הנותן תשועה למלכים" וחוברו תפילות מיוחדות לשלומם, להצלחתם ובריאותם של המלכים ובני משפחותיהם.
Nell' Occasione di essere stata attaccata dal vajuolo e per Divina Grazia restituita in salute Sua Maesta Imperiale Reale Appostolica l'Augustissima Maria Teresa, חוברת מפוארת, מעוטרת בתחריטים נאים, שנדפסה על ידי קהילת מנטובה, לכבודה של הקיסרית מריה תרזה – לרגל החלמתה ממחלת האבעבועות. ונציה, [תקכ"ז] 1767.
בשנת 1767 חלתה מריה תרזה, קיסרית "האימפריה הרומית הקדושה" ומלכת איטליה, במחלת אבעבועות. בקהילת מנטובה הוחלט אז על תפלות מיוחדות לרפואת המלכה (ראה: סימונסון, תולדות היהודים בדוכסות מנטובה, חלק א, עמ' 131). בהמשך, לאחר שהחלימה המלכה, החליטה הקהילה להדפיס בוונציה את התפילות שנערכו לרגל המחלה בתוספת נוסח הודיה על החלמתה. לפי סימונסון (שם), נדפסו כ-300 טפסים, מהם 100 על נייר משובח. לפנינו אחד מן הטפסים האלה (לא התברר לנו האם הוא מן הטפסים שנדפסו על "נייר משובח" או מן הטפסים האחרים).
החוברת שלפנינו כוללת: תפילה לרפואת מריה תרזה, נוסח הודיה על החלמתה ("הלל והודאות לאל נורא עלילות על הקסרית מלכת חסד יר"ה בחלותה ותחי מחוליה אשר שרו היהודים היושבים בעיר מאנטובה..."), שני שירים מאת רבי יעקב סרוואל, שני שירים של רבי ישראל גדליה קזיס, ותפילת "הנותן תשועה למלכים". כל הקטעים בעברית מופיעים גם בתרגומם לאיטלקית, עמוד מול עמוד.
לאורך העמודים תחריטים, עיטורים וקישוטי דפוס נאים ומרשימים, ברמת דפוס גבוהה.
39 עמ'. 31 ס"מ. שוליים רחבים. מצב טוב. כתמים. כריכת קרטון, פגומה.
ידוע לנו על עותק מקביל של חוברת זו, שנדפס בסְדַר שונה ועם עיטורים שונים, הנמצא בספרייה הלאומית האוסטרית בווינה.
מעזבון פרופ' שלמה סימונסון.
קהילת יהודי רומא, המתקיימת ברציפות מהמאה הראשונה לפני הספירה ועד ימינו, נחשבת לקהילה היהודית העתיקה ביותר באירופה. בשנת 1555, לאחר מאות שנים שבהן נהנתה הקהילה מיחס סובלני מצד הרשויות, פרסם האפיפיור פאולוס הרביעי את הבּוּלָה cum nimis absurdum (לטינית: כיוון שזהו אבסורד), שהטילה שורה של גזירות קשות על היהודים: איסור להחזיק בנכסי נדל"ן, איסור לקיים קשרים חברתיים עם נוצרים, חובה להאזין לדרשות נוצריות בשבת, חובה לחבוש מצנפות ומטפחות בצבע צהוב והגזרה החשובה שבהן – איסור להתגורר בסמוך לנוצרים (שבעקבותיה הוקם גטו רומא). הגזירות פתחו את אחת מתקופות השפל החמורות בתולדות הקהילה, שנעשתה לקהילה הענייה והנחשלת ביותר במערב אירופה. במשך מאתיים וחמישים השנים הבאות, חיו יהודי רומא בדלות מחפירה בגבולות הגטו בלבד, והיו חשופים לניסיונות המרה מצד הרשויות (במקרים אחדים אף התבצעו חטיפות והטבלות כפויות), עד להקמת הרפובליקה האיטלקית והשבת זכויותיהם של היהודים. לפנינו לקט כרוזים וחוברות רשמיים שנדפסו במהלך תקופה קשה זו (חמישה מהם מסוף המאה ה-16), המתעדים את חיי הקהילה והגזרות שהושתו עליה. בהם:
• צו משנת 1592, המטיל איסורים שונים על היהודים: העסקת נשים נוצריות, אכילה בחברת נוצרים, מתן שיעורי שירה, ריקוד או לשון עברית לנוצרים, מכירת תרופות או מתן טיפול רפואי לנוצרים, איסור לשחק עם נוצרים בכל משחק שהוא ואיסורים נוספים (לצד חלקם מצוין גובה הקנס שיושת במקרה של עבירה). • צו משנת 1599, האוסר על פגיעה או הפעלת כוח על היהודים. • כרוז שנדפס מטעם המסדר הפרנציסקני בשנת 1731, המודיע שהיהודים מוסיפים להחזיק בספרי תלמוד ובספרים נוספים המנוגדים לדת הנוצרית. • חוברת תקנות שנדפסה בשנת 1752, כפי הנראה מטעם הקהילה. בדף השער נכתב באותיות עבריות: "בה עמי עשו" [בשם ה', עזרי מעם ה', עושה שמים וארץ]. • חוברת משנת 1810, המתעדת את התקופה הקצרה שבה הושבו ליהודים זכויותיהם כאשר עברה העיר לשליטת הצרפתים במלחמות הנפוליאוניות. • ועוד.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב-בינוני. כתמים, קמטים וקרעים בשוליים. סימני קיפול, רישומים וקרעים חסרים בחלקם (ברובם קטנים). שתיים מהחוברות עם נקבי תילוע וכרוז אחד עם קרעים ארוכים.
מעזבון פרופ' שלמה סימונסון.
קהילת יהודי מנטובה, המתקיימת ברציפות מאז סוף ימי הביניים (ולפי חלק מההשערות, אף מתקופה מוקדמת יותר) נחשבת לאחת הקהילות היהודיות החשובות בתולדות איטליה. בין היתר, נודעה הקהילה בזכות תעשיית הדפוס הענפה שהתפתחה בה ובזכות תרומתה החשובה לכלכלה ולבנקאות. לפנינו אוסף מגוון וחשוב של תעודות – כרוזים וחוברות שנדפסו מטעם הרשויות בנוגע ליהודים, המשתרעים על פני למעלה ממאה וחמישים שנים ומתעדים את חייהם של היהודים בתחילת העת החדשה. תעודות אלו היו שייכות לפרופ' שלמה סימונסון, ושימשו לכתיבת חיבורו המקיף "תולדות היהודים בדוכסות מנטובה", (ירושלים, תשכ"ג-תשכ"ה).
בין היתר, מופיעים באוסף כרוזים המפרסמים תקנות להגנת היהודים (בחלקן מפורטים האיסורים לפגיעה ביהודים שהוטלו על האוכלוסיה הנוצרית); חוברת העוסקת בזכויות הקהילה היהודית; כרוז משנת 1612 העוסק במגבלות המוטלות על בנקאים יהודים וכרוזים נוספים העוסקים בענייני בנקאות וכספים; שלושה כרוזים מהשנים 1709-1727 הנוגעים לסוחר היהודי אברהם ויטה פאנו (Abram Vita Fano); כרוז העוסק בזכויותיהם של יהודים שהתנצרו; ועוד. שבעה מהכרוזים הם מהמאה ה-16.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב-בינוני. כתמים, קמטים ופגמים. קרעים וקרעים חסרים בחלקם (ברובם קלים, בשוליים).
מעזבון פרופ' שלמה סימונסון.
"סדר ההערכה וההנהגה" הוא שמם של תקנוני המס שנדפסו מעת לעת, החל מסופה של המאה ה-16 ועד לסופה של המאה ה-18 בקהילת מנטובה. עורכי התקנונים, שנקראו "מסדרי ההערכה" נבחרו על ידי מוסדות הקהילה, וקבעו כללים שונים לעריכת שומת הנכסים וחוקת הקהילה. התקנות נקבעו בדרך כלל לשלוש שנים, ובכל סיום תקופה נדפסה חוברת חדשה ובה הופיעו התקנות שנקבעו לתקופה שבאה אחריה.
האוסף שלפנינו היה שייך לפרופ' שלמה סימונסון, וחלק מהחומר ההיסטורי שבו שוקע בספרו היסודי 'תולדות היהודים בדוכסות מנטובה', ירושלים תשכ"ג-תשכ"ה.
עיון בתקנות אלה שופך אור על השינויים במצבם הכלכלי של יהודי מנטובה לאורך השנים. החוברות שלפנינו מהוות מקור היסטורי רב ערך לחיי הקהילה במהלך המאה ה-17 וה-18, ובאים בהן פרטים רבים על העיסוקים השונים של בני הקהילה, על סחורות וסוגי רכוש, ועוד (על תקנות המס ו"סדרי ההערכה", ראה: סימונסון, תולדות היהודים בדוכסות מנטובה, כרך ראשון, עמ' 274-284). החל מתחילת המאה השמונה עשרה נוסף בסוף התקנות "נוסח החרם", המוטל על מי מבני הקהילה שלא יציית לתקנות.
"סדר הפרגמאטיקה" או "סדר ההסכמה" היו תקנון התנהגות לבני הקהילה, שנקבע לתקופה בת שש שנים. תקנון זה הכיל סעיפים שונים שעסקו בפרוטרוט בדרך ההתנהגות הנאותה בתחומים שונים: אופן השימוש המותר בבגדים ואריגים יקרים, בפאות, בתכשיטים ובאבני חן; צניעות בגדי הנשים ודרך התנהגותן במרחב הציבורי בקהילה; גודל הסעודות בשמחות שונות וההשקעה הכספית המקסימלית בשמחות נישואין; איסור ה"צחוק" – השתתפות במשחקי הימורים בקלפים, בקוביות וכדומה; ותקנות רבות נוספות. (על תולדות ה"פרגמטיקה", ראה: סימונסון, תולדות היהודים בדוכסות מנטובה, כרך שני, עמ' 386-395).
באוסף שלפנינו מופיעים קונטרסי "סדר ההערכה" שנדפסו בשנים: תנ"ה, תס"א, תפ"ו, תצ"ב, תק"ד, תק"י, תקי"ט (שני עותקים, אחד מהם חסר 4 דף), תקל"ד, תקל"ז (שני קונטרסים שונים, האחד תחת השם "אלה הדברים"), תקמ"ו, תקנ"ג. במספר קונטרסים מופיעים תיקונים בכתב-יד.
מלבד הקונטרסים מופיעים באוסף שלפנינו: דף של "סדר ההסכמה... על עסקי מלבושי ותכשיטי אנשים והנשים ועל עסקי המשתאות ודרונות..." שנדפס בשנת ת"י (1640), ושני דפים גדולים של "סדר הפרגמאטיקה", שנדפסו בשנים תקי"ט ותקכ"ה.
15 פריטי נייר. 13 קונטרסים (אחד מהם חסר 4 דפים), בגודל משתנה; דף בודד, 41.5X31 ס"מ; שני דפים בודדים, בפורמט גדול במיוחד, 56.5X40 ס"מ. מצב טוב. נייר בהיר ואיכותי. כתמים. כתמי רטיבות. עקבות רטיבות עם סימני פטריה באחד מן הקונטרסים. ברבים מהקונטרסים – הגליונות לא חתוכים. סימני קיפול בדפים הבודדים.
מעזבון פרופ' שלמה סימונסון.