אוסף בן אלפי ספרים, בנושאים שונים ומגוונים – ספרי קודש וספרות כללית – מספרייתו של הביבליוגרף ואספן הספרים הנודע ישראל מהלמן, שנדפסו בין השנים 1640-1985 בקירוב.
אוסף גדול מעזבונו של ישראל מהלמן, המשקף את המגוון הרחב של תחומי העניין שלו. האוסף כולל בין היתר: • ספרים שנדפסו במאות ה-17 וה-18. • ספרים שנדפסו במאה ה-19 (ספרי תפילה, קבלה, מוסר וחסידות). • ספרי ראשית ההשכלה וחכמת ישראל. • ספרי ביבליוגרפיה ומחקר הספר העברי. • ספרי הגות, פילוסופיה, אמנות ושירה. • ספרים במהדורות ביבליופיליות ומצומצמות. • ספרות עממית ביידיש ובלאדינו. • כתבי עת, ספרי פולמוס ופרסומים שונים. • ועוד.
רשימה מפורטת של הספרים הנמכרים תשלח לכל דורש. הרשימה נערכה ע"י המשפחה והספרים לא נבדקו ע"י מומחי קדם. יתכנו שינויים קלים בין הרשימה לבין הספריה בפועל וכן במצבי הספרים. אחריות הבדיקה על הרוכש.
תצוגת האוסף תתקיים בבית המשפחה, בתיאום מראש עם משרדי קדם.

---------------------------------------------------------------------------------

ד"ר ישראל מהלמן (תר"ס-תשמ"ט, 1900-1989), נודע כאחד מגדולי אספני הספרים ובעושר הביבליוגרפי של ספרייתו שנאספה בעמל ובדקדוק רב. על בניית ספרייתו עמל עוד מילדותו כפליט בעיר וינה, והמשיך בה לאחר מכן עם עלייתו לארץ בשנת 1935 וכאשר עמד בראש מוסדות חינוך ואקדמיה. עד לימיו האחרונים המשיך ד"ר מהלמן באיסוף ובקיטלוג מסודר של ספריו.

ד"ר מהלמן נולד במזרח גליציה; בגיל ארבע עשרה הגיע אל העיר וינה עם משפחתו, כפליט מלחמת העולם הראשונה, ובאוניברסיטה שלה עשה את לימודיו האקדמיים. בשנת 1935 עלה לארץ, בה עבד כמחנך ונתמנה לראש בית המדרש העברי למורים ע"ש דוד ילין בירושלים ולראש המחלקה החינוכית של הסוכנות היהודית. ד"ר מהלמן אף נמנה עם מייסדי אוניברסיטת תל-אביב ובשנים 1958-1963 עמד בה בראש החוג לספרות כללית ולדרמה.

חלק ניכר מספרייתו, שהחזיקה בשיאה כ-35,000 ספרים, נתרם לספריה הלאומית בירושלים ולבית התפוצות, אולם לאחר התרומה שב ד"ר מהלמן ובנה את ספרייתו במלוא המרץ. עם תרומת האוסף, הדפיסה הספרייה הלאומית קטלוג אלבומי – "ספר גנזי ישראל – ספרים, חוברות ועלונים מאוסף ד"ר ישראל מהלמן אשר בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי" ובו רישום ביבליוגרפי של 1893 ספרים מהאוסף, לצד 47 לוחות-תמונה.

----------------------------------------------------------------------------------------

מזכרונותיו של חובב-ספרים / ד"ר ישראל מהלמן

(דברי מבוא לספר "גנזי ישראל", ירושלים, תשמ"ה 1985)

"סימנים שונים, שנגלו לי בילדותי ובנערותי, כבר העידו על כך שעתיד אני להצטרף אל חבורת הביבליופילים. אולם, כפי שהמציאות הוכיחה, לא דבקתי במידותיהם בכל נפשי ומאודי; היו לי עוד עיסוקים שמשכו את לבי. בעודי נער קטן, בהיותי לומד בחדר ובבית ספר ממשלתי כאחת בברזאן שבגליציה, דבקה בי אהבת הקריאה והפכה תאוה. הייתי להוט אחר סיפורים וספרי שירים, ולעתים בשובי בערב מן הספריה הציבורית הביתה הייתי נשען, מקוצר רוח, אל פנס-רחוב ומתחיל בקריאה. רציתי לאסוף ספרים, והצלחתי היתה מועטה, לפי תנאי החיים בעיירה גליצאית.

תור הזהב לאספנותי התחיל בוינה, בירת אוסטריה. לשם הגעתי עם בני משפחתי כפליט מלחמת העולם הראשונה, כשמלאו לי ארבע עשרה שנה. בטיילי ברחובות העיר משכו את תשומת לבי חלונות-הראוה של חנויות הספרים, גירו אותי הכריכות הצבעוניות והאותיות המוזהבות של הספרים, ורמזו לי לסודות כמוסים שלא ידעתים. שעות רבות הייתי עומד, מסתכל ומשתכר ממראה עיני. לאט לאט העזתי להיכנס אל החנויות. המוכרות, רובן היו נשים, שבעליהן ובניהן גויסו לצבא. רבות מהן, ביחוד הזקנות בהן, התבוננו בסקרנות בנער המוזר, אשר חמד את הספרים ואף קנה מפעם לפעם. במרוצת הזמן נתנו לי רשות לפשפש באיצטבאות, ואחדות מהן הובילו אותי אחר סגירת החנות אל המרתפים והראו לי ספרים ישנים בלים. התפעלותי היתה עזה. מאז רכשתי ספרים בכמויות הולכות וגדלות, על אף האפשרויות הכספיות המוגבלות. אספתי ללא סדר וללא שיטה כל מה שמצא חן בעיני וכפי הישג ידי. בדירתנו הצרה, דירת פליטים, הורגש תיכף חסרון-מקום, וארון הספרים הראשון שלי היה ארגז מתחת למיטתי [...]

עם זה החלה בשנות ה-20-25 לחיי להתרקם במחשבתי תכנית נועזת לבנין ספריתי. שאיפתי היתה לכנס את כל ספרי היסוד, שלאורם התחנך עם ישראל לפלגותיו, שרישומם ניכר במשך הדורות, ושהשפעתם לא פסקה עד היום, אם בהרבה אם במעט. תכניתי הקיפה את התנ"ך ופירושיו, את התלמוד והפוסקים, ספרי שאלות ותשובות, מדרשים וספרי דרוש, הקבלה והחסידות, הפילוסופיה והמוסר, ספרי תפילה ושירה, ספרות דברי הימים והתנועות המשיחיות. וכל אלה במידת האפשר לא רק בעברית אלא גם ביידיש ובלאדינו [...]

כעשרים שנה עמלתי, בוינה, בליטא ובישראל, בהתמדה ובשקידה, כדי להפעיל ולהגשים את תכניתי הנועזת [...]

כשעליתי בשנת 1935 ארצה, הבאתי אתי אחד עשר ארגזי ענק מלאי ספרים, ומחצית הארגז שהכיל בגדים ולבנים, אבל אלה נגנבו בדרך, כנראה במכס של יפו. באמצע מלחמת העולם השניה, כשמלאו לי ארבעים שנה, ופרק זמן אחר כך, התחוללה תמורה חדה בכיוון אספנותי, אם כי לא הרגשתי בכך תחילה. התגבר בי בולמוס הרכישה וסמכתי יותר על האינטואיציה שלי מאשר על שיקול דעת ישר לכאורה. הספרים החלו להשרות עלי משום קסם פלאי ומשכוני בכוח מאגי אדיר, שלא יכולתי לעמוד נגדו. היה זה מעבר מהיר למדי מאהבת ספרים לשגעון לספרים, מן הביבליופיליה אל הביבליומאניה. הוקסמתי מספרים מוזרים, יוצאי דופן בצורתם או בתכנם. נמשכתי אל ספרים שנדפסו על קלף, על משי, ואף על קרטון, אל מהדורות שנדפסו על נייר אדום או בדיו אדומה או באותיות זהב. נתחבבו עלי קונטרסים ודפים בודדים, שעניינם ריבות, ליצנות, כרוזים אקטואליים ושירים לעת מצוא. רדפתי אחרי דברי דפוס, שהיו יקרי מציאות מאד, ושלא נשתיירו מהם אלא עותקים מועטים ויום שמחה היה לי ביום בו השגתי קונטרס שלא נודע לחוקרי ספרות".