קערה לליל הסדר מעשה ידי דוד היינץ גומבל, מעוטרת בתמונות מן הפיוט "חד גדיא". ירושלים, [שנות ה-40 בקירוב].
נחושת מעשה מיקשה; חקוקה ומובלטת.
צלחת גדולה ושטוחה, בעלת שוליים רחבים. על השוליים חקוקות, בגופן מסורתי, המילים "חד גדיא"; ובזה אחר זה מופיעים הדימויים המתוארים בפיוט, החל בגדי וכלה במלאך המוות המוטל מת. לצד כל סצנה חקוק ציטוט מתאים מן הפיוט, בגופן מודרני, פונקציונלי ונקי המזוהה עם עבודותיו של גומבל בפרט ועם עבודות אמני "בצלאל החדש" בכלל. על גב הצלחת מוטבעת חתימת האמן: "ג / ירושלם".
דוד היינץ גומבל (1906-1992), יליד זינסהיים שבחבל באדן-וירטמברג בדרום גרמניה. משפחתו הייתה מחלוצות התעשייה המודרנית באזור, ואביו, סבו וסב-סבו היו תעשיינים. גומבל גדל בעיר היילברון הסמוכה, שהייתה מרכז ליצירת כלי כסף, הוכשר כחרט פלדה ועבד במפעל כלי הכסף "Bruckmann & Söhne". בגיל 21 עבר לברלין כדי ללמוד צורפות בבית הספר למלאכות אמנות "Kunstgewerbe Schule". לאחר לימודיו שב לעירו היילברון, והחל לייצר במפעל שבבעלות אביו, "Gumbel & Co.", כלי כסף בעבודת יד ובסגנון המודרני, המתאפיינים בכסף מלוטש ומבריק ובשילוב חומרים אחרים, וניכר בהם כי הם משתייכים לאסכולת הבאוהאוס ואסכולות מקבילות. בשנת 1936, עם הרעת מצבם של היהודים בגרמניה, עלה גומבל לארץ ישראל והתיישב בירושלים, ובמשך תקופה עבד בסדנת כלי הכסף של הצורפת אמי רות, מן הצורפים הראשונים שייצרו תשמישי קדושה בסגנון מודרני. לאחר כמה חודשים החל ללמד ב"בצלאל החדש" עיצוב כלים ויצירת תכשיטים בעבודת יד, וב-1942 פתח סדנה משלו, שבה ייצר כלים ותכשיטים במשך עשרות שנים. ב-1955 פרש מן ההוראה, ועמיתו, לודוויג יהודה וולפרט, פרש מ"בצלאל" שנה אחריו, אולם השפה החזותית שיצרו והסגנון שהנחילו המשיכו לתת את אותותיהם בעבודות התלמידים עוד שנים ארוכות.
גומבל, כאמני "בצלאל" אחרים, אימץ את השימוש באות העברית בתשמישי קדושה כדי להדגיש את אופיים היהודי והלאומי, אולם בניגוד לאחרים ראה בפסוקים ובמילים שהוסיף לעבודותיו פרט עיטורי, ולא מרכז הכובד היוצר את המשמעות.
קוטר: 42.5 ס"מ. מצב טוב. כיפופים. תיקוני הלחמה קלים. מעט קורוזיה. כתמים.
ספרות: וולפרט וגומבל, חלוצי הצורפות המודרנית בישראל, מאת שרון וייזר-פרגוסון. הוצאת מוזיאון ישראל, ירושלים, 2012.