כתב-יד על דף קלף גדול - כתב הכתרה למינוי הגאון רבי מאיר מרגליות בעל "מאיר נתיבים" (תלמיד הבעל שם טוב) לרבנות העיר אוסטרהא ופרבריה, עם 21 חתימות ראשי הקהילות בעיר. אוסטרהא, תמוז תקל"ז [1777]. מעבר לדף: כתב הארכת הסכם הרבנות לאחר כשש שנים, עם 8 חתימות. אוסטרהא, ניסן תקמ"ד [1784].
כתיבה נאה ורהוטה. שלש שורות הכותרת בכתב סת"ם: "למזל טוב ולברכה, מהממליך מלכים ולו המלוכה... הדור אתם ראו... הנמצא איש כזה, חכם הרזה". ההכתרה נעשתה ע"י כל קהילות העיר וכתב ההכתרה פותח במילים: "אלה דברי קהלות, מה נכבד היום מלך ישראל בהגלות...", וממשיך בתארי כבוד והערצה רבים לרבי מאיר מרגליות: "...מימיו מי באר חיים ונוזלים... לפני שמש ינון שמו הולך מסוף העולם עד סופו... שבח מגדול עוז שמו הגדול שגדלו בשם המפורש ויוצא בשיירא, הא מני ר' מאיר הוא דחייש לקמחי'... ר' מאיר דייק ושפך משפך משמרת ונפה, שפתותיו שושנים נוטפות מור ולבונה... ראוי וחשוב לקבוע לעצמו ברכה, הרואה מברך עליו ברכת הנהנין וברכת הריח משיעלה תמרותו... כמקל שוקד על לימודו, זה וזה נתקיימה בידו, זקן ונשוא פנים הוא הראש המדברים אשר בכל מקום דבר המלך ודתו, הלכה כמותו, רבים שתו מי בורו באר מים חיים וגם דלה דלה מתוך דליו, זכור הוא לטוב, על יובל ישלח שרשיו... שמעתתי' מבדרי'... כולו מחמדים חכו ממתקים, כל רז לא אניס לי'... כבוד הרב הגאון הגדול המפורסם בדורו תפארת ישראל וקדושו, נזר אלקי' על ראשו, נ"י ע"ה פ"ה [=נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק] כ' מוהר"ר מאיר נ"י האב"ד ור"מ בגליל לבוב והמדינות אשר זכינו לאורו וזכינו לשיחתו... חכם בעוז ותפארת, הולמתו עטרת, ותכון מלכותו...".
בהתמנותו של רבי מאיר מרגליות לאב"ד אוסטרהא התקיימה הבטחת רבו הבעל שם טוב, לאחר שעמד איתן נגד תקיפי העיר בעיר ברודי, יחד עם הגאון בעל "נודע ביהודה" ועם רבי גרשון מקיטוב, גיסו של הבעש"ט, כשפסקו לאסור אשה ממשפחה מיוחסת, על אף שנרדפו בעקבות כך (ראה הרחבה במסגרת). לפי המסורת החסידית, לאחר ששמע הבעל שם טוב על הפרשה, אמר: "לאלו השלשה פסקו גדולה מן השמים על אשר קידשו את ה' ברבים. הגאון ר' יחזקאל יהיה אבד"ק פראג, והגאון ר' מאיר מרגליות יהיה אבד"ק לבוב ואוסטרהא, והגאון ר' אברהם גרשון יהיה בארץ הקדושה... וכן היה".
באותן השנים היתה קהילת אוסטרהא מחולקת לשתי קהילות ("צדדים"). חלוקת הקהילות היתה תוצאה מחלוקת העיר בשנת ת"נ בין שני אצילים. רוב חלקי העיר אשר בתוך החומה היו שייכים למושל אחד, וכונו "צד הדוכס", והרחובות שמחוץ לחומה היו שייכים למושל אחר וכונו "צד הווייבודה" [ראה: מזכרת לגדולי אוסטרהא, ברדיטשוב תרס"ז, עמ' 4].
שתי הקהילות באוסטרהא קיבלו על עצמן ביחד את רבנותו של ה"מאיר נתיבים". כתב ההכתרה שלפנינו נכתב ונחתם ע"י ראשי קהילת "צד הדוכס", ובשוליו תוספת חתימות ראשי קהילת "צד הווייבודה".
בתוך הכתב נזכרו התחייבויות שכר הרב משני ה"צדדים" של הקהילה: "...ושכרו לא יקופח, שכר שיחה נאה דורש בשבתא דרגלא מקופת הקהל מצד שלנו שמונה עשר זהו'[בים] מהחבורו'[ת] ומקהלות הסמוכי'[ם] כמקדם, מחכירות טקסי של זובחי זבח ארבעים זהו'[בים] בכל שנה משני צידי הקהלה, בחג הפסח א' עור ובחג הסוכות א' עור משני צידי הקהלה, בפורים אדום זהב מאלופי הקהל צד שלנו חוץ כל החבורו'[ת]...".
סיום הכתב: "כ"ד כבוד האלופי' הרמים ראשי רוזני נגידי מנהיגי ק"ק אוסטרהא מצד האדון הג' האדיר פ' סטאראסטי סאנדעצקי יר"ה, הבאי' עה"ח היו' יו' ה' ך"ו תמוז תקלמ"ד זיי"ן [=תקל"ז] פ"ק הנ"ל". לאחר מכן מופיעות 14 חתימות בכתב ידם של ראשי הקהילה הנ"ל.
בשוליו התחתונים חתימות ראשי קהילת "צד הווייבודה" – מהרחובות שמחוץ לחומה: "גם אנחנו אלופי קהל דק' קראסניגורי [=רחוב קרסנוגורה Krasnohirska] חוץ לחומה והנקרא רחוב קדרי'[ם] [=רחוב טטרסקה Tatarska] ובלמייאש [=רחוב בלמאז' Belmazh], כלנו באהבה ובחבה חפצים ורצוים לקבלת הרב הנ"ל...", עם 7 חתימות.
בתוך כתב ההכתרה נאמר: "משך הרבנית [=הרבנות] ששה שני'[ם] רצופי'[ם] מהיו'[ם] דלמטה", ואכן בצדו השני של הדף מופיע כתב הארכה של הסכם הרבנות, מחול המועד פסח שנת תקמ"ד, בלי הגבלת זמן: "באנו כעת לחדש את המלוכה ולכרות ברית חדשה... שיהי' נוהג נשיאת ראש ולהיות לנו לאב"ד ור"מ פ"ק אוסטרהא והגליל כל ימי חייו מעתה ועד עולם כל ימיו לא נחליפנו ולא נמיר אותו... כ"ד כבוד אלופי ראשי רוזני נגידי מנהיגי ק' אוסטרהא יצ"ו מצד האדון הג' האדיר המושל פ' ראפרענדר קרוני יר"ה, יו' ה' ח"ה [=יום ה' חול המועד] פסח שנת תקמ"ם דלי"ת [=תקמ"ד]". על כתב זה באו שמונה חתימות.
הגאון הקדוש רבי מאיר מרגליות אב"ד אוסטרהא (ת"ס/תס"ח-תק"נ), בעל ה"מאיר נתיבים". מגדולי וחשובי הרבנים בדורו. בצעירותו כיהן ברבנות בערים יאזלוביץ והורודנקה. בשנת תקט"ו התמנה לאב"ד גליל לבוב, אזור ששטחו היה עצום, וכלל בתוכו גם את העיר ברודי [רבי מאיר היה אב"ד גליל לבוב, אך לא של העיר לבוב עצמה, לה היה רב משלה. לאחר שנחלקה פולין בשנת תקל"ב, התחלק אזור זה בין פולין לאוסטריה, אז היה רבי מאיר רבו של השטח הפולני]. בשנת תקכ"ו התמנה מטעם מלך פולין לרב ראשי על אוקראינה וגליציה. בשנת תקל"ו קיבל כתב מינוי רשמי מאת מלך פולין, סטניסלאב אוגוסט פוינטובסקי (כתב הרבנות, באותיות מוזהבות, השתמר עד לימינו בארכיון דובנוב בניו-יורק). בשנת תקל"ז התמנה, בנוסף לרבנות גליל לבוב, לאב"ד אוסטרהא וגלילותיה. רוב ימיו היה רבי מאיר מחכמי הקלויז המפורסם בברודי. הוא היה מיודד בקשרי עבותות אהבה עם חכמי הקלויז ומרבה להביא בספרו מדבריהם.
רבי מאיר היה מגדולי תלמידי רבינו ישראל בעל שם טוב, וממקורביו הראשונים, עוד מהימים בהם טרם נודע והתפרסם בעולם. כבר בשנת תצ"ז היה ממקורביו של הבעש"ט. מסופר שרבו הבעש"ט ביקש ממנו שיכתוב את שמו בסידור שנהג להתפלל בו – כדי שיוכל להזכירו בתפילותיו, וכך עשה רבי מאיר. חתימתו בסידור הבעש"ט השתמרה עד לימינו (קבוצת יעקב, ברדיטשוב תרנ"ו, דף נב/2; מבית הגנזים, ברוקלין תש"ע, עמ' רל). רבי מאיר מזכיר את רבו הבעש"ט בכמה מקומות בספריו בתארים "מורי" ו"ידידי". בספרו "סוד יכין ובועז" (אוסטרהא, תקנ"ד) הוא כותב על מדרגת לימוד תורה לשמה: "...כאשר הזהירו אותי לזה מורי הגדולים בתורה ובחסידות, ובראשם ידידי הרב החסיד מופת הדור מוהר"ר ישראל בעל שם טוב... ומילדותי מיום שנתחברתי בדביקות אהבה עם מורי ידידי הרב החסיד מו"ה ישראל בעל שם טוב... ידעתי נאמנה שזה היו הנהגותיו בקדושה ובטהרה, ברוב חסידות ופרישות וחכמתו, צדיק באמונתו יחיה, דמטמרין גליין ליה, כבוד ה' הסתר דבר". בספרו "מאיר נתיבים" (חלק ב', בסוף פר' ויגש), הוא מביא סגולה מרבו לביטול הכעס: "שקבלתי ממורי שסגולה נפלאה לבטל הכעס, לומר הפסוק במה יזכה נער את ארחו לשמור כדבריך...". בנו רבי בצלאל, ממלא מקומו ברבנות אוסטרהא, כתב בהסכמתו לספר "שבחי הבעש"ט" (מהדורת ברדיטשוב תקע"ה): "...וכפי ששמעתי מפה קדוש אדוני אבי... שהוא היה מילדותו אחד ממחצדי חקלא חבורה קדישא מאילנא דחיי עם הבעש"ט ז"ל, ומרגלה בפומה דר' מאיר שהרבה לספר בשבחו...". האדמו"ר רבי יצחק אייזיק מקומרנא כותב בספרו "נתיב מצוותיך" (נתיב התורה, שביל א'): "מרן אלקי הרב ישראל בן אליעזר... נתנו לו ששים גבורים, נשמות צדיקים לשמרו, ואחד מהם היה הגאון מוהר"ר מאיר נתיבים".
ה"מאיר נתיבים" היה בזמנו מעמודי ההוראה בענייני תקנת עגונות. בשנת תקכ"ח נערך פוגרום באומן ובסביבותיה, שבמהלכו נרצחו אלפי יהודים. פרשה זו הביאה לפתחו שאלות רבות ומסובכות של עגונות. חלק גדול מהתשובות שבספרו "מאיר נתיבים" הן בענייני עגונות. בספרו זה הוא כותב: "והבוחן לבבות וכליות אלקים ה' הוא יודע ועד, ש[ב]בוא אלי ענין שאלת עגונה, אחזוני חיל ורתת וארכבותי דא לדא נקשן, ועיני זולגות דמעות, ואירא הרבה מאד" (סימן סב). מסופר עליו שהיה מקבל עליו תענית ביום שחתם על היתר עגונה (מאורי גליציה, ג', עמ' 940).
רבי מאיר כתב מספר חיבורים חשובים בנגלה ובנסתר, בהלכה ובדרוש. סדרת ספריו נקראו בשם כולל "אור עולם", הכוללים את ספריו בהלכה דרוש וקבלה: ספרו החשוב והנודע שו"ת "מאיר נתיבים", שני חלקים (פולנאה תקנ"א), "סוד יכין ובועז" (אוסטרהא תקנ"ד), "הדרך הטוב והישר" (פולנאה תקנ"ה) ו"כתנות אור" (ברדיטשוב תקע"ו).
[1] דף קלף. כ-44X41 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול. קרעים בודדים בסימני הקיפול, עם פגיעה במספר אותיות. מספר חורים זעירים.
נדפס בהעתקה משובשת וחסרה מכתב-היד שלפנינו, ע"י מנחם נחום ליטינסקי בספרו 'קורות פאדאליא וקדמוניות היהודים שם' (אודסה תרנ"ה, עמ' 58-60); משם הועתק בספר 'מזכרת לגדולי אוסטרהא' (ברדיטשוב תרס"ז, עמ' 206-208), ובספר 'נפלאות היהודי' (ווארשא תר"צ, עמ' 96-98). ראה חומר מצורף.

----------------------------------------------------------------------------------------------

התגשמות נבואתו של הבעל שם טוב

בשנת תק"ד בערך, כשישב רבי יחזקאל לנדא ה"נודע ביהודה" בעיר ברודי, בהיותו כבן 30, כתב תשובה הלכתית בה פסק לאסור אשת-איש, מנשות העיר, שנתקבלו עליה עדויות קשות שזינתה. התשובה נדפסה בספר "נודע ביהודה" (אבן העזר, מהדורא קמא, סימן עב), ועל אף שהמאורע התרחש בברודי, נכתב בתשובה הנדפסת כי היא נשלחה אל "חכמים אשכנזים, קצה ארץ לועז", וזאת על מנת לשמור על כבודה של משפחת האשה. בין המעורבים בבירור פרשיה זו היו גם רבי אברהם גרשון מקיטוב - גיסו ומקורבו של הבעש"ט, ורבי מאיר מרגליות בעל ה"מאיר נתיבים" - תלמידו של הבעש"ט.

לפי המסופר, האשה הנאסרת היתה בתו של אחד מתקיפי הקהל בברודי, המקורב לשלטונות. מחמת מעמדו בעיר פחדו דיינים רבים להתעסק בפרשה זו, מכיון שאבי האשה ובעלה איימו בקנסות ובמלקות על כל מי שיהין לדון אותה לכף חובה, אך בעל ה"נודע ביהודה", יחד עם שנים מידידיו מחכמי ברודי, רבי מאיר מרגליות ורבי גרשון מקיטוב, החליטו לשים נפשם בכפם, והכריזו על האשה הנאסרת בפרסום רב. מעשה זה עלה להם ביוקר: רבי יחזקאל נאלץ לשלם קנס גדול, ומסר לשם כך את כל ממונו ורכושו, את ה"מאיר נתיבים" הלקו במלקות, ואילו רבי גרשון מקיטוב ברח למעזיבוז' אל גיסו הבעש"ט. המסורת החסידית מספרת שכשהגיע מעשה זה לאוזני הבעש"ט, אמר על כך: "לאלו השלשה פסקו גדולה מן השמים על אשר קידשו את ה' ברבים. הגאון ר' יחזקאל יהיה אבד"ק פראג, והגאון ר' מאיר מרגליות יהיה אבד"ק לבוב ואוסטרהא, והגאון ר' אברהם גרשון יהיה בארץ הקדושה... וכן היה" (ספר אמונת צדיקים, ורשה תר"ס, עמ' 19). [ראה עוד על פרשיה זו, בקטלוג קדם, מכירה 63, פריט 13].

לפנינו כתב ההכתרה של ה"מאיר נתיבים" לרבנות אוסטרהא, שנעשה כשלושים שנה לאחר המאורע בברודי, אז התקיימה נבואתו של הבעש"ט אודות תלמידו הגדול.

שני מכתבים שנשלחו אל הגאון הקדוש רבי אברהם אב"ד טשכנוב, מאת בניו האדמו"רים:
• מכתב בכתב ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי זאב וואלף. סטריקוב, כ"א אדר כת"ר [1860].
במכתב אל "ידידי אבי מורי עטרת ראשי הרב הגאון... המפורסם, נזר הקודש שר התורה, בוצינא קדישא, יסוד העולם..." מודיע הבן לאביו על נסיעתו לשמחת נישואי בנו, דרך העיר טשכנוב ["דרך מחניכם הטהורה"]. הוא מספר לו על כך שאשתו לא תסע עמם ל"שמחת פרי בטנה" עקב מצב בריאותה, "וה' ישלח לה מהרה רפואה שלימה וישלם שמחות לי תחת עמלי, כי גם אנכי חלש מרוב טרדה".
• מכתב בכתב ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי דוב בעריש. ביאלה, תשרי תרכ"ו [1865].
במכתב "אל כבוד אהובי אבי אדומו"ר הרב הגאון... הצדיק המפורסים, קדוש ה' מכובד", מספר הבן לאביו, על רכישת בית בעירו ביאלה, ועל שידוך שעשה לבנו ר' אהרן צבי עם בת הנגיד רבי פישל ליצבארסקי ממלאווא, שהיא נכדת רבי אריה לייבוש חריף הרב מפולוצק.
האדמו"ר מסטריקוב – רבי זאב וואלף לנדא (תקס"ז-תרנ"א), תלמידו המובהק של האדמו"ר רבי מנדלי מקוצק ושל ממשיך-דרכו בעל "חידושי הרי"מ". בשנת תרכ"ו לאחר פטירת ה"חידושי הרי"מ", נטו רוב החסידים אחר הנהגתו של האדמו"ר רבי חנוך הניך מאלכסנדר, אך מיעוטם החלו לנסוע לאביו של ר' זאב וואלף - הגאון הקדוש אב"ד טשכנוב. בשנת תרל"ח לאחר פטירת אביו, הוכתר רבי זאב וואלף לאדמו"ר ואלפי חסידים קבלו את מרותו והנהגתו, שהיתה בדרכי קוצק – דרך החריפות וההבנה.
האדמו"ר רבי דוב בעריש לנדא מביאלה (תק"פ-תרל"ו), תלמיד אביו הגדול, וחסיד מקושר של האדמו"ר רבי יצחק מוורקא ובנו האדמו"ר רבי מנחם מנדל מוורקא. רבו האדמו"ר רמ"מ מוורקא היה ממעט בדיבור ומפורסם בשתיקתו. רבי דוב בעריש שהיה ראש התלמידים היה מפרש את עומק כוונת רבו בדבריו הקצרים. בשנת תרכ"ח נפטר האדמו"ר מוורקא ורוב החסידים נטו אחרי רבי דוב בעריש והכתירוהו לאדמו"ר. היה שופע דברי תורה והשמיע את דבריו אף בימי חול, שלא כדרכם של אדמו"רים אחרים. מבניו: האדמו"ר רבי אהרן צבי מביאלה (נפטר תר"ע), והאדמו"ר רבי אלימלך מנחם מנדיל לנדא מסטריקוב, מגדולי אדמו"רי פולין – ואבי שושלת אדמו"רי סטריקוב בזמננו.
2 מכתבים (כל אחד על דף מקופל), כ21- ס"מ. רישומי כתובת למשלוח בדף האחורי של כל אחד מהמכתבים וסימני קיפול.
מקור: אוסף פרטי חשוב של אוטוגרפים, ניו-יורק. נקנה ב"קדם", מכירה מס' 48 , פריט 48.

מכתב בחתימת יד-קדשו של האדמו"ר רבי "מרדכי דוב באמו"ר הרמ"ז זצ"ל". [הורוניסטייפול, שנות התר"נ בערך].
בקשה לעצירת תהליך מכירת בית, מאחר והמוכר מתחרט והדבר כרוך בפיקוח נפש, "ולכן כאשר מושלש הקנינים תחת יד כבודו לא יתנם להקונה, כי לא נכון שתמכר, שלא יחבל נפשו מזה, ועל דבר הטענות מהקונה ילכו לדין תורה...".
האדמו"ר רבי מרדכי דוב טברסקי [חנוכה ת"ר-אלול תרס"ג], בנו של רבי משולם זושא מטלומטש וחתנו הגדול של בעל ה"דברי חיים" מצאנז. נתייתם בילדותו מאמו ונתגדל בבית אבי-אמו האדמו"ר רבי יעקב ישראל טברסקי מטשרקאס. הצטיין מילדותו בכשרונותיו וביראתו הקודמת לחכמתו. גאון מופלג בהלכה וחכמת הנסתר, איש קדוש מורם מעם. חותנו ה"דברי חיים" העיד עליו כי הוא לומד "תורה לשמה". בשנת תרכ"ג מונה ע"י סבו שעבר לטשרקאס, לאדמו"ר ורב בעיר הורוניסטייפול, ולשם החלו נוהרים חסידים רבים. בשנת תרל"ו לאחר פטירת סבו, גבר מספר החסידים הנוהרים לבית מדרשו, ושמו נודע לאחד מגדולי האדמו"רים ברוסיה.
היה מפורסם גם לאחד מגדולי ההוראה בדורו, ועמד בקשרי שו"ת עם גדולי הרבנים בארצו ובארצות אחרות [ה"שואל ומשיב", מהרי"ל דיסקין, רבי חיים ברלין ועוד]. מספריו: שו"ת "עמק שאלה", "תורי זהב" על דיני ריבית, "עמק החכמה" דרוש ופלפול בהלכה ובחסידות. "כד הזהב" עניני קבלה [ספר שנותר בכתב-יד והושחת בידי פורעים באחד הפוגרומים באוקראינה].
[אחד מבני עירו המפורסמים הוא הגאון רבי יעקב ישראל קניבסקי, שנולד בשנת תרנ"ט, לאחר שהוריו נישאו עפ"י עצתו בקודש וברכתו של האדמו"ר. התגדל בילדותו בעיר הורוניסטייפול (סטייפלא), שעל שמה נודע לדורות בשם ה"סטייפלער"].
[1] דף. כתיבת ידי סופר וחתימת יד-קדשו. 20.5 ס"מ. מצב טוב. קמטים קלים.
מקור: אוסף פרטי חשוב של אוטוגרפים, ניו-יורק. נקנה ב"קדם", מכירה מס' 48 , פריט 50.

כתב-יד, תשובה הלכתית ארוכה מאת רבי דוד שפרבר אב"ד בראשוב, בעניין העלאת ארונו של האדמו"ר ה"אהבת ישראל" מויז'ניץ, נשלח אל האדמו"ר רבי חיים מאיר הגר, בעל ה"אמרי חיים" מויז'ניץ. בראשוב [רומניה, טרנסילבניה], שבט תש"ה [1945].
חמשה עמודים גדולים, ובהם פסק הלכתי מנומק מאת הגאון מבראשוב, המתיר להעלות את ארונו של האדמו"ר רבי ישראל הגר, בעל "אהבת ישראל" מויז'ניץ, ממקום קבורתו בגרוסוורדיין אל ארץ הקודש. התשובה שנשלחה אל בנו של ה"אהבת ישראל" – האדמו"ר בעל "אמרי חיים" מוויזניץ, נכתבה בשלהי מלחמת העולם השניה, כשה"אמרי חיים" התגורר בגרוסוורדיין. בתשובתו כותב רבי דוד שלא רק שהדבר מותר, אלא שזו מצווה. בנוסף, הוא מדריך בתשובתו בצורה מפורטת כיצד לפתוח את הקבר ואת הזהירות הנדרשת בהוצאת הארון.
בסוף מכתבו מסיים רבי דוד: "ואלקי ישראל יהיה בעזרו שחפץ ה' בידו יצליח ביד העוסקים בזה, ויקויים פתגמו התדירי של האי סבא קדישא: ינחני במעגלי צדק, ר"ת שמו הקדוש ושם אמו הצדקת ע"ה [=ישראל בן צפורה]". הוא מתנה את היתרו: "אם יסכימו עוד שני רבנים מובהקים חסידי עליון ב"ה, בהסכמתו והסכמת אֲחֵי אדמו"ר הרה"צ שליט"א [=אחיו האדמו"רים ה"דמשק אליעזר" וה"מקור ברוך"], גם ידי יד כהה תכון עמהם להתיר לפנות העצמות הקדושות של אביו אדמו"ר זצוק"ל להביאם אל הנחלה ואל המנוחה...". את מכתבו חותם עם שמו ושם אמו כמו ב"קוויטל": "דוד בן שינדל שרה שפערבער".
האדמו"ר רבי ישראל הגר מויז'ניץ (תר"כ-תרצ"ו) נפטר בב' סיון תרצ"ו ונקבר בגרוסוורדיין. בי"ג אדר (תענית אסתר) תש"י, הועלה ארונו לארץ ישראל ונקבר בבית הקברות "שומרי שבת" בבני-ברק. כבר כשעלה הרעיון להעביר את קברו של ה"אהבת ישראל" לארץ, הובא הגאון מבראשוב בסוד העניין. הוא הפוסק הראשון שנועץ בו האדמו"ר ה"אמרי חיים" לחוות דעתו ההלכתית בעניין. בשנת תש"ט מזכיר ה"אמרי חיים" במכתב שנשלח לרומניה את ההתכתבות שלפנינו: "בענין פינוי עצמות הקדושים, אז כשהצעתי הענין לפני הגאון מבראשוי שליט"א, כתב לי תשובה להיתר". המחשבה להעלות את ארונו של ה"אהבת ישראל" החלה עוד בחורף תש"ה, אך מחמת עיכובים רבים העניין נדחה שוב ושוב עד לשנת תש"י. פתיחת הקבר התבצעה לבסוף בחודש שבט תש"י, במעמד הרב מבראשוב. רבי דוד עלה לאוניה יחד עם הארון, וביקש לעלות באותה הזדמנות לארץ ישראל, אך לאחר שעלה על האוניה עוכב הארון בנמל להפלגה אחרת, ורבי דוד הגיע לארץ מספר ימים לפני בוא הארון (עתון "שערים", 23/2/1950).
במהלך חפירת הקבר נשא הגאון מבראשוב דברי כיבושין והתעוררות. בתוך דבריו אמר: "שהצדיק קבור בחוץ לארץ יכולתו להשפיע טובה רק על תושבי עירו, מה שאין כן כשהוא טמון בארץ ישראל יש לו כח להשפיע חסדים ורחמים על כלל ישראל בכל העולם". בספר תולדותיו של ה"אהבת ישראל" – 'קדוש ישראל' (חלק ב', עמ' תקסו-תקסז) מוסיף על כך: "יש לציין כי דברי הגה"צ אכן התקיימו כעבור תקופה קצרה ביותר. עד עת ההיא היו נעולות שערי הברזל של רומניה, ורק מתי מספר יהודים הורשו לצאת ממנה, והנה שבועות מספר לאחר מכן נפתחו השערים ורבבות יהודים יצאו ממנה ועלו לארץ הקודש במשך תקופה קצרה". [ב'קדוש ישראל', שם, עמ' תקסו, נכתב כי ההתכתבות בין ה"אמרי חיים" לגאון מבראשוב בעניין העברת הקבורה החלה בשנת תש"ז, אך בתשובה שלפנינו מתברר כי ההתכתבות ביניהם החלה כבר בשבט תש"ה, עוד טרם סיום המלחמה].
על מהלך העלאת ארונו של ה"אהבת ישראל" לארץ ישראל ידועים סיפורים נפלאים. בתחילה הסתפקו בני המשפחה באיזה עיר לקוברו, אך ה"חזון איש" הכריע שיש לקוברו בבני ברק. החזו"א אף השתתף בהלוייתו עד לאחר סתימת הגולל. מסופר שכשהגיע ארונו לארץ נודע לחזו"א שבדרך לארץ נפתח מעט הארון וראו שגופו הקדוש של ה"אהבת ישראל" נשאר שלם ורימה לא שלטה בו, וזאת למרות שעברו קרוב לשלש עשרה שנים מפטירתו. לאור זאת ביקש ה"חזון איש" שיפתחו את ארונו, "כדי שיצמח מזה קידוש השם בעיני הבריות בראותם שאין רימה שולטת בצדיקים", ואכן כך עשו. לפי המסופר, החזו"א אף רצה שיוציאו לגמרי את גופו מהארון ויקברוהו בלי ארון, כמנהג ארץ ישראל, אך לזה לא הסכים ה"אמרי חיים" (מעשה איש, ז, עמ' קסה-קסו; פאר הדור, ד, עמ' קמט, ע"פ רשימותיו של ר' משה שנפלד).
הגאון החסיד רבי דוד שפרבר (תרל"ז-תשכ"ב), מגדולי רבני גליציה ורומניה. נולד בזבלטוב למשפחת חסידי קוסוב-וויזניץ. תלמיד הגאון רבי מאיר אריק, תלמידו ועורך כתביו של האדמו"ר רבי משה האגער מקוסוב בעל "אזור האמונה". הסתופף בצילם של האדמו"רים ה"חקל יצחק" מספינקא וה"אהבת ישראל" מויז'ניץ. משנת תרס"ח כיהן כדיין ומו"צ בהאוואש-מעזא (פאליען-ריסקווא) ומשנת תרפ"ב רב בבראשוב (קראנשטאדט). בעל "אפרקסתא דעניא", "מכתם לדוד", "תהלה לדוד" ועוד ספרים. התפרסם בהיתרי עגונות השואה. בחורף תש"י עלה לארץ ישראל. בארץ נודע בשם "הרב מבראשוב" והיה מראשי "מועצת גדולי התורה" ו"החינוך העצמאי" בארץ-ישראל.
התשובה שלפנינו לא נדפסה בשלמותה בספר השו"ת שלו "אפרקסתא דעניא", חלק ג, סימן רכח, עמ' ריד-רכד (מהדורת ניו-יורק תשס"ב). בסוף התשובה המופיעה שם, נדפס בסוגריים: "חסר סיום התשובה, וחבל על דאבדין". לפנינו התשובה בשלמותה בלי חיסרון. בחלק מהתשובה שלפנינו שינויי לשון ונוסח מהתשובה שנדפסה (מלבד הקטעים החסרים בתשובה הנדפסת). לא ברור האם המכתב שלפנינו הוא הנוסח הסופי של התשובה, ואילו התשובה הנדפסת הינה טיוטה בלבד, או להיפך.
בהסכמה שכתב האדמו"ר בעל ה"ישועות משה" מויז'ניץ למהדורה החדשה של שו"ת "אפרקסתא דעניא" ישנה התייחסות לתשובה שלפנינו, וכן לגדולת הרב המחבר: "נהניתי מאד לראות שהנך מדפיס מחדש את הספר שו"ת אפרקסתא דעניא... שהיה... מפורסם בדורו ביראתו וחסידותו הקודמת לחכמתו ובגדלותו בתורה ובקיאותו בש"ס ופוסקים... וכעת הנך מוסיף עוד כמה מאות תשובות חדשות מכי"ק, ובתוכם התשובה לכ"ק אאמו"ר זצללה"ה [=ה"אמרי חיים"] בענין העלאת כ"ק אא"ז בעל אהבת ישראל זצללה"ה מגרוו"ד לא"י [=מגרויסוורדיין לארץ ישראל], ועוד כמה מו"מ [=משא ומתן] של הלכה עם כ"ק אאמו"ר זצללה"ה... גדולי דורו סמכו עליו ועל הכרעתו בשאלות החמורות ביותר".
[3] דף (5 עמודים כתובים). 33.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים קלים בשוליים, ללא פגיעה בטקסט. סימני קיפול.