מכתב בכתב יד קדשו וחתימתו המלאה של הגאון הצדיק רבי אליהו גוטמכר. [גריידיץ], תרי"א [1851]. יידיש.
מכתב משפחתי שנשלח לעיר פלעשען (Pleszew) אל בנו [כפי הנראה בנו הבכור רבי צבי הירש, שכיהן כאב"ד פלעשען]. המכתב פותח בברכת: "יגיע ששון ושמחה לבני יחי'[ה]". בתוך המכתב מזכיר רבי אליהו גוטמכר גם את בנו "יעקב נ"י". בסיום המכתב חתימה מלאה: "דברי אביכם, הק' אלי' במוהר"ש זצ"ל חו"ק גרידץ".
הגאון הצדיק רבי אליהו גוטמאכר אב"ד גריידיץ (תקנ"ו-תרל"ה), תלמיד הגאון רבי עקיבא איגר. כיהן ברבנות פלעשען עד שנת תר"א, בה עבר לכהן ברבנות גריידיץ, ובנו בכורו רבי צבי הירש גוטמכר נתמנה במקומו לאב"ד פאלשען. נודע כקדוש ומקובל, ובשנותיו האחרונות התפרסם שמו ברחבי העולם היהודי כ"פועל ישועות", כאשר סיפורי נפלאות נפוצו על הניסים הגדולים והישועות שנושעו מברכתו של "דער גריידיצער צדיק" [הצדיק מגריידיץ], "שמכל המדינות באו אליו לבקש ברכותיו ותפלותיו, כל אחד לפי מה שהוא צריך" (אגרות סופרים, בשולי אגרת כט).
לאחר שבנו הבכור רבי צבי הירש אב"ד פלעשען נפטר על פניו בגיל צעיר (בשנת תרל"א) ללא שהשאיר אחריו צאצאים, הוציא האב את ספר בנו "נחלת צבי" ו"קן מפורשת" (לבוב, תרל"ג), כאשר בהקדמה לחיבור "קן מפורשת" מבטיח רבי אליהו: "אם בעת שיצטרך אדם לישועה מה'... ילמד משנה עם הרב ותוי"ט ופירוש בני ז"ל ויעמיד עצמו אח"ז ויתפלל באיזה לשון ששגור בפיו... ויפרט מבוקשו שיהיה נענה...".
[1] דף (כ-5 שורות בכתב יד קדשו). 14.5X16.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וכתמים קלים. מעבר לדף חותמות דואר וחלק מרישום הכתובת.

מכתב שנשלח לרבני הונגריה, במהלך החתמה ציבורית של רבני וראשי הקהילות נגד גזירת ה"סמינר לרבנים". עם שורה בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי יהודה אסאד. [סרדהלי, תרכ"ד-תרכ"ה בקירוב].
מכתב שנשלח לרב קהילה בהונגריה ולבני עדתו (לא נכתבו בו שם הרב הנמען ושם הקהילה אליה נשלח), בבקשה לכתוב "כתב בקשה" לחצר המלוכה של קיסר אוסטרו-הונגריה, בחתימת ראשי הקהילה, עם התנגדות להקמת "סמינר" לרבנים, ולשלחו אל "אדמו"ר הגאב"ד דק"ק ס"ה" [אדמו"ר רבי יהודה אסאד הגאון אב"ד סרדהלי].
בשולי המכתב הוסיף רבי יהודה אסאד שורה בכתב-יד קדשו וחתימתו: "לאשר ולקיים את כל הנ"ל באתי בעצמי עה"ח [על החתום] הק' יהודאסאד".
במכתב שלפנינו מוזכרת אסיפת הרבנים שהתכנסה על מנת להתנגד להקמת הסמינר לרבנים שחוגי הניאולוגים בקשו להקים בשיתוף הממשלה. כמו כן, מוזכרת ברמז פגישת הרבנים עם הקיסר פרנץ יוזף בעניין זה, שהוכתרה בהצלחה גדולה (בפגישה זו ייצג רבי יהודה אסאד את אזור ה"גליל העליון"). באסיפת הרבנים הוחלט כי יש להמשיך הלאה את הפעילות, ולאסוף מכתבים וחתימות מרבני הקהילות וראשי הקהילות, בכדי לבטל לגמרי את יוזמת הסמינר:
"הנה כבר נודע מאסיפת הרבנים גאונים גדולים צדיקים יחיו, לבטל ענין הסעמינאר לגמרי שלא יזכר ולא יפקד כלל בישראל, והמה באדמ"ו הגאב"ד דק"ק ס"ה מוהר"י אסאד נ"י שיהיה הוא המאסף בגליל העליון מהרבנים דכל הקהלות, שיתנו לו ולשלוחיו כח והרשאה שיהי' ידו כידם ועשייתו כעשייתם בענין זה להציע חתימתם ג"כ במקום גבוה, וכאשר כן עשו, וגם כבר עלו למקום גבוה והצליחו ועשו פרי בעהי"ת. ועתה שנית עלה בהסכמה לכתוב לכל הרבנים שכל אחד יעורר... בשם הגאונים שיחיו שכל ראש הקהל יבוא על החתום בשם עדתו, ויתן עליו גם חותם הקהל, שנותנים כח והרשאה לחתום את שמם על כתב בקשה אינשטאנץ להציע לפני השר האפקאנצלער [=שר חצר המלוכה] שאין רצונם בסעמינאר שהוא מהרס דת תוה"ק [תורה הקדושה], וימהר יחיש מעשהו [לשלוח] אגרת כזו בשפת דייטש בקצרה... ליד אדמו"ר הגאב"ד דק"ק ס"ה הנ"ל...".
הגאון הקדוש רבי יהודה אסאד (תקנ"ו-תרכ"ו), מגדולי הרבנים וראשי הישיבות בהונגריה. תלמיד רבי אהרן סודיץ ורבי מרדכי [מהר"ם] בנעט. כיהן ברבנות בסעמניץ ובסערדאהלי. נתמנה לרבנות ביוזמת ה"חתם סופר". מספריו: שו"ת מהרי"א – יהודה יעלה, חידושי מהרי"א על הש"ס, דברי מהרי"א על התורה.
מראשי הלוחמים למען היהדות הנאמנה והתבדלות הקהילות האורתודוקסיות, יחד עם ה"כתב סופר" וגדולי רבני מדינות אוסטרו-הונגריה. בשנת תרכ"ד עמד בראש מאבק הרבנים נגד יוזמת ה"סמינר לרבנים" שהגיעה מהחוגים הניאולוגיים, בחששם כי הדבר יפגע במינויים של רבנים יראי שמים ושומרי מצוות [תכנית ה"סמינר" פורסמה בעקבות החלטתו של הקיסר פרנץ יוזף לבטל חלק מהקנס שהוטל על הקהילות היהודיות בעקבות מהפכת 1848, והסכים להפנות את הכסף לצרכי חינוך ורווחה בקהילות היהודיות. הניאולוגים ניצלו את הענין ויזמו להקים בכספים הנ"ל "סמינריון" לרבנים, אשר יאלץ את הדור הצעיר של הרבנים ללמוד לימודי השכלה ולימודי חול לצורך קבלת משרת רבנות]. רבי יהודה אסאד יזם אסיפת רבנים בענין בעיר נירדהאז (ראה מכתבו לה"כתב סופר", מחודש חשון תרכ"ד, אגרות סופרים, אגרת כז). לאחר אסיפת הרבנים יצאה משלחת של שבעה רבנים להפגש בעיר וינה עם הקיסר הצעיר פרנץ יוזף. הקיסר התרגש מאד מדמותו של רבי יהודה אסאד זקן הרבנים, אשר בירך אותו כי יאריך ימים על ממלכתו. שנים רבות לאחר אותו מפגש היסטורי תלה פרנץ יוזף את אריכות ימיו בברכתו של אותו צדיק [הקיסר פרנץ יוזף ישב על כסא מלכותו קרוב לשבעים שנה]. במשלחת הרבנים השתתפו גם ה"כתב סופר", רבי ירמיה לעוו מאוהל, רבי מנחם א"ש מאונגוואר ורבנים נוספים. שלשה ימי תפילה הוכרזו בכל רחבי הונגריה להצלחתה של הפגישה וחברי המשלחת עצמה קיבלו על עצמם תענית [רבי מנחם א"ש היה מספר אחר כך על חברו הגאון רבי יהודה אסאד שהיה זקן החבורה, כי כל עת המסע בדרך לארמון ישב בפינת המרכבה והתפלל בדד בדמעות שליש, עד כדי כך שבמשך היומיים של המסע לוינה נתלחלח לגמרי ריפוד העגלה בדמעותיו של רבי יהודה אסאד]. נודע הסיפור מאותה פגישה היסטורית, כי בלכתם במבואות הארמון המצופים במראות גדולות, פנה רבי יהודה אסאד לחבריו הרבנים ואמר להם כי בוודאי שליחותנו תצליח שכן מלאך אלוקים מתלווה עמנו... ולא ידע רבי יהודה אסאד שדמות המלאך שנראתה לו היא דמות עצמו שהשתקפה לפניו, שכן מעולם לא פנה להביט אל דמותו במראה... (דברי מהרי"א, ירושלים תש"ל, תולדות המחבר עמ' כא-כב). גם אחרי אותה פגישה מוצלחת המשיכו המאמצים להפעיל ולפעול ב"חלונות הגבוהים" של השלטונות לביטול הגזירה, שהיתה עלולה להמיט כליון על עולם הרבנות של שומרי הדת והקהילות האורתודוקסית. בספר דרשות מהר"ם שיק (קלויזנבורג, תרצ"ז, דף יג/2-יד/1) מסופר על הפגישה עם הקיסר, כאשר רבי יהודה אסאד "היה ראש המדברים", ומובא שם מכתב מהר"ם א"ש מחודש ניסן תרכ"ד, בו הוא מספר למהר"ם שיק על הצלחת הפגישה ועל הצורך בהשתדלות נוספת לשלוח מכתבים מראשי הקהילות ל"האף קאנצלייא" [=לשכת חצר המלוכה] להתנגד לתכנית הסמינר.
[1] דף. 22.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים וסימני קיפול. קרע לאורך אחת השורות, במרכז הדף, משוקם בהדבקת נייר דבק בגב (עם פגיעות במספר מילים). פגעי חריכת הדיו בכתב-ידו וחתימתו של רבי יהודה אסאד.

מסמך רשמי בשפה הגרמנית, מקהילת פרשבורג, בחתימת ידו של רב העיר – הגאון רבי משה סופר בעל "חתם סופר", וחותמת השעווה שלו. פרשבורג, 27 באוקטובר 1834 [כ"ד תשרי תקצ"ה].
נכתב בכתיבת סופר וחתום בחתימת ידו של ה"חתם סופר" (בגרמנית): Moses Schreiber Oberrabinner Allda [=משה שרייבר, רב ראשי שם].
המסמך מאשר כי אין התנגדות לנישואי לזר זינגר (Lazar Singer) מאייבנשיץ שבמורביה עם רגינה זינגר (Regina Singer), ילידת פרשבורג, בתו של ראש הקהל רבי משה צבי הרש זינגר (M. H. Singer), וכי כל רב מקומי במורביה יכול לסדר להם חופה וקידושין.
לצד חתימת ידו, חותמת שעווה של ה"חתם סופר" עם הכיתוב: "Moyses Schreiber Oberrabiner in Presburg". במרכז החותמת איור של ספר פתוח על גבי "סטנדר" עם הכיתוב "תלמוד".
רבי משה צבי הרש זינגר, המוזכר במסמך שלפנינו, שימש כראש הקהל של קהילת פרשבורג בסוף ימיו של החתם סופר (ראה אודותיו בחומר המצורף).
[1] דף. 29 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. סימני קיפול. קרעים בסימני הקיפול ובשוליים, עם פגיעה קלה בטקסט. שברים בחותמת השעווה.

תעודת פספורט (דרכון) של האדמו"ר יואל טייטלבוים מסאטמר, עם תמונתו וחתימת-ידו. ארצות הברית, שנות ה-50.
דרכון אמריקאי שהונפק בוושינגטון, ב-21 במאי 1952 (חודש ב-2 ביוני 1954, ותוקפו פג ב-20 במאי 1956). בעמ' 3 מופיעים (בדפוס) סימנים ופרטים מזהים של האדמו"ר בעל הדרכון - ארץ מוצא: רומניה; תאריך לידה: 13 בינואר 1887; מקצוע: רבי; וכן גובה, צבע שיער וצבע עיניים. בתחתית העמוד מופיעה חתימת האדמו"ר בכתב-ידו (באנגלית). בעמ' 4 מופיעה תמונת דיוקנו של האדמו"ר, עליה הטבעת חותמת של מחלקת המדינה של ארה"ב, ובשוליה, חתימה נוספת של האדמו"ר בכתב-ידו.
בדפי הדרכון מופיעות שתי אשרות כניסה למדינת ישראל, עם מילוי בכתב-יד, וחותמות רבות. מן החותמות ניתן ללמוד על שני מסעותיו של האדמו"ר לארץ ישראל והמקומות בהם ביקר בדרכו.
מסע ראשון לארץ ישראל: 6 ביולי - 6 באוגוסט 1952. במסעו לישראל עבר דרך מדינות וערי אירופה: שרבור (צרפת), בריסל (בלגיה), באזל וקיאסו (שווייץ), בארי (איטליה) ופיראוס (יוון). בחזרתו לארה"ב עבר דרך: נאפולי, ברדונקיה (איטליה), דובר וסאות'המפטון (אנגליה). באחד הדפים מופיע רישום בכתב-יד (עם חותמת בית המכס בחיפה), בו נכתב כי האדמו"ר נושא עמו ספר תורה קטן.
מסע שני לארץ ישראל: 28 ביוני – 3 באוגוסט 1955. בדרכו לישראל עבר דרך מדינות וערי אירופה: סאות'המפטון, דובר (אנגליה), פריז (צרפת), שווייץ, ונציה (איטליה), פיראוס (יוון). בחזרתו לארה"ב: פיראוס, נאפולי, גנואה, ברנרו (איטליה), זלצבורג (אוסטריה) וצרפת.
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים מסאטמר (תרמ"ז-תשל"ט), בנו הצעיר של האדמו"ר רבי חנניה יו"ט ליפא בעל ה"קדושת יו"ט" (תקצ"ו-תרס"ד), ונכדו של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), שכיהנו כרבני סיגט ומנהיגי היהדות החסידית באזור מרמרוש.
נודע מנעוריו כאחד מגדולי דורו, בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. בגיל צעיר נתמנה לכהן ברבנות העיר אורשיווא. בשנת תרפ"ה עבר לכהן ברבנות העיר קרָאלי (על מקומו של רבי שאול בראך שעבר לכהן ברבנות קאשוי), ובשנת תרצ"ד עבר לכהן ברבנות העיר סאטמר. בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי-מתפשרת באזור מרמרוש. מעמודי התווך של עולם התורה בדור שלאחר השואה. לאחר הצלתו מהשואה הגיע לארה"ב וכונן בה את קהילת חסידי סאטמר - העדה החסידית הגדולה בעולם. נשיא "העדה החרדית" בירושלים, וממנהיגי היהדות החרדית בארה"ב וברחבי העולם. מחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.
דרכון, 48 עמ', 15.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. חלק מן הדפים מלווים במעטפות מגן עשויות ניילון. כריכת בד.