מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
- chassid (53) Apply chassid filter
- letter (53) Apply letter filter
- book (51) Apply book filter
- rabbi (51) Apply rabbi filter
- גדולי (48) Apply גדולי filter
- החסידות (35) Apply החסידות filter
- luminari (35) Apply luminari filter
- מכתבים (28) Apply מכתבים filter
- ספרי (27) Apply ספרי filter
- רבנים (25) Apply רבנים filter
- מכתבי (25) Apply מכתבי filter
- ישראל (21) Apply ישראל filter
- חסידות (18) Apply חסידות filter
- יד (18) Apply יד filter
- כתבי (18) Apply כתבי filter
- manuscript (18) Apply manuscript filter
- israel (15) Apply israel filter
- ליטא (14) Apply ליטא filter
- חכמי (14) Apply חכמי filter
- lithuanian (14) Apply lithuanian filter
- לגדולי (12) Apply לגדולי filter
- דפוסי (12) Apply דפוסי filter
- וחותמות, (12) Apply וחותמות, filter
- וחותמות (12) Apply וחותמות filter
- והקדשות (12) Apply והקדשות filter
- וגדולי (12) Apply וגדולי filter
- הדורות (12) Apply הדורות filter
- עותקים (12) Apply עותקים filter
- מיוחסים (12) Apply מיוחסים filter
- רישומים (12) Apply רישומים filter
- חתימות (12) Apply חתימות filter
- dedic (12) Apply dedic filter
- import (12) Apply import filter
- inscript (12) Apply inscript filter
- lead (12) Apply lead filter
- ownership (12) Apply ownership filter
- print (12) Apply print filter
- signatur (12) Apply signatur filter
- stamp (12) Apply stamp filter
- stamps, (12) Apply stamps, filter
- חפצי (11) Apply חפצי filter
- עתיקים (11) Apply עתיקים filter
- ארץ (10) Apply ארץ filter
- ומדינת (10) Apply ומדינת filter
- ציונות (10) Apply ציונות filter
- ציונות, (10) Apply ציונות, filter
- palestin (10) Apply palestin filter
- state (10) Apply state filter
- zionism (10) Apply zionism filter
- zionism, (10) Apply zionism, filter
חתימות ורישומים שונים, בהם חתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי יצחק מאיר מז'ינקוב, בנו של ה"אוהב ישראל" מאפטא: "הק' יצחק מאיר באאמו"ר הרב אמ"ו מוהר"ר אברהם יהושע העשיל מאפטא, פה ק' מעזבוז יצ"ו"; חתימת נכדו האדמו"ר רבי יחיאל השל מקרילוביץ: "הק' יחיאל באאמו"ר הרב ה"ר משלם זוסיא זללה"ה בן הרב ה"ר יצחק מאיר זללה"ה החתום ביד קדשו לעיל". בדף השער עוד שתי חתימות שלו: "יחיאל העשיל"; רישומים נוספים בכתב ידו של אחד מצאצאי המחבר: "זה הספר יסד וחיבר אדוני אבי זקיני הגאון החסיד [...] הדור, תפארת ישראל, מו"ה מאיר זצללה"ה אב"ד דק' [...] וק' אוסטרהא והמדינות, שחיבר מ' מאיר נתי' [...] וס' סוד יכין ובועז"; "ק"ק אוסטרא".
הרב הקדוש רבי יצחק מאיר מאפטא-זינקוב (תקל"ו-תרט"ו), מגדולי וזקני האדמורי"ם בדורו. בנו הגדול של רבינו אברהם יהושע העשיל ה"אוהב ישראל" מאפטא, מחותנם של גדולי החסידות וסבא-רבא לשושלות חסידות רבות. כבר בחיי אביו היה ה"מוציא ומביא" בכל עניני חצר הקודש של אביו צדיק הדור, שהיתה המרכזית ביותר בין החצרות החסידיות באותו דור. לאחר פטירת אביו הגדול נהרו אחריו אלפי חסידים והוא העביר את בית-מדרשו ממעזיבוז לעיר זינקוב. כאביו התפרסם באהבת ישראל וקירב לבם של ישראל לאביהם שבשמים. ימי חייו הארוכים היו שרשרת של צדקה וחסד, היה מתפלל ופועל ישועות לכל אחד ואחד מבני-ישראל, שפנו אליו לתפילה ולישועה. היה מחותנם האהוב של גדולי החסידות בדורו (רבי ישראל מקוזניץ, רבי ישראל מרוזין, רבי משה צבי מסווראן, ועוד), ורבים מצדיקי דורו היו מתייעצים עמו בכל עניניהם. אחת מנכדותיו הייתה אשת האדמו"ר רבי יהושע מבעלז, שהיה מקורב מאד לזקנו הגדול. מצאצאיו יצאו שושלות רבות וחשובות של אדמורי"ם ורבנים.
האדמו"ר רבי יחיאל השיל מקרילוביץ (תר"ג-תרע"ו), מגדולי האדמו"רים באוקראינה, בנו של האדמו"ר רבי משולם זושא השיל מזינקוב (בנו של רבי יצחק מאיר מזינקוב הנ"ל ונכדו של ה"אוהב ישראל" מאפטא), וחתנו של האדמו"ר רבי יהושע רוקח מבעלז. כיהן כאדמו"ר בעיירה מורבה-קרילוביץ שבפודוליה והרבה לנסוע בעיירות פודוליה בהן ישבו חסידיו. נפטר בעת ביקור אצל חסידיו בקישינב. חתניו ונכדיו כיהנו כאדמו"רים, מהם: חתנו האדמו"ר רבי יצחק ישעיה הלברשטאם מטשחויב (בן הזקונים של ה"דברי חיים" מצאנז).
ספר כתנות אור כולל את סדר תרי"ג המצוות בשיר ומליצה, בחרוזים ובראשי תיבות. "לכל מצוה שלשה בתים ולכל בית שלשה תיבות". החלק של מצוות העשה נקרא בשם "כתנות אור", והחלק של מצוות הלא תעשה נקרא בשם "אור תורה". כל החרוזים, בחלק של מצוות העשה, מתחילים בראשי התיבות של שם המחבר רבי מאיר ושל אביו רבי צבי הירש: "מאיר בהמאור הגדול המופלג בתורה וביראה מוהר"ר צבי הירש זצלולה"ה" [בחלק מהחרוזים במקום "המופלג", נכתב "המפורסם"], ואילו בחלק של הלאווים החרוזים מתחילים בראשי תיבות של "מאיר הקטן בדעת ושכל". בעמוד הימני בכל מפתח נדפסו 20 שורות של חרוזים, לכל מצוה שורה אחת.
בשולי העמודים הימניים, ובעמודים בצד שמאל, נדפס פירוש לחרוזים בשם "שמן למאור גדול", מאת בן המחבר, המו"ל רבי בצלאל מרגליות אב"ד אוסטרהא, שגם כתב הקדמה ארוכה לספר. המו"ל רבי בצלאל מציע בהקדמתו לקרוא כל יום עמוד אחד ובו 20 מצוות, ובתחילת הספר אף הדפיס בקשה קצרה לאומרה לפני אמירת המצוות.
בתחילת הספר באה הודעה שמחמת הוצאות הדפוס לא נדפסו ההסכמות שניתנו לספר, אלא רק שמותיהם של המסכימים, בהם רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי זושא מאניפולי, המגיד מקוז'ניץ, ה"אוהב ישראל" מאפטא, רבי יוסף מקאמינקא, ועוד.
לד, [1] דף. 20 ס"מ. נייר כחלחל-ירקרק. מצב טוב. כתמים. הדבקות נייר מאחורי דף השער. בדף האחרון: נקבי עש וקרעים (משוקמים בהדבקות נייר) ללא פגיעה בטקסט. נקבי עש וקרעים קלים במספר דפים נוספים. כריכה חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 247.
בדפים הראשונים: רישומי בעלות וחתימות בכתבי-יד שונים, המגלים כי לפנינו עותק מיוחס מאד – שעבר מדור לדור במשפחת הרב מאפטא ה"אוהב ישראל", עם חתימות אביו ואבי-אביו, וחותמות ורישומי בעלות של צאצאיו האדמו"רים מזינקוב וקרילוביץ.
בדף הרביעי: חתימת ידו של רבי אריה ליב, זקנו של האדמו"ר בעל ה"אוהב ישראל" מאפטא: "הק' ארי' ליב בהרבני מוהר"ר שמשון יצ"ו מק"ק טארניגראד", ובדף הראשון חתימת בנו רבי שמואל, אביו של האדמו"ר בעל ה"אוהב ישראל" מאפטא: "זה הספר שלי הוא וזה שמי הק' שמואל באב"ד ור"מ דק' [עיר חדש]". מעבר לדף הרביעי רישום בעלות בכת"י עתיק [שנות הת"ק]: "זה הספר שייך להתורני והרבני המופרסם[!]... מדברנא דאומתא ובצינא קדישא דנהורא" [הרישום נפסק באמצעו, ללא שם הרב. בתואר "בוצינא קדישא" היה מורגל לכנות את אדמו"רי החסידות, ויתכן שהכוונה פה להרב מאפטא או לאחד מצאצאיו האדמו"רים].
בדף המגן הקדמי חותמת האדמו"ר רבי יחיאל העשיל מקרילוביץ (מצאצאי בעל ה"אוהב ישראל"): "יחיאל העשיל, קרילאווצי פאד, גאב'" (חותמת זו מופיעה גם בדף הרביעי), ליד החותמת מופיע רישום בכתב-יד: "הספר גילאנטי הוא מספרי ומירושת אבי אדמו"ר" [יתכן, ורישום זה הוא בכתב ידו של האדמו"ר רבי יחיאל מקרילוביץ]. בדף הראשון (ליד חתימת רבי שמואל אבי הרב מאפטא) חותמת (מתקופה יותר מוקדמת) של האדמו"ר מקרילוביץ: "[יחי]אל בהה"צ הרמ"ז זללה"ה מזינקוב".
בדפים כא/1 וכז/1 חתימה עתיקה: "נאום אברהם בן הר"ר ראובן שלי"ט".
רבי אריה ליב (תנ"ז-תצ"ד), אבי-אביו של האדמו"ר בעל ה"אוהב ישראל" מאפטא. בנו של הגאון רבי שמשון מטארניגרוד. כיהן כאב"ד ור"מ בעיר-חדש (ניישטאט), ונפטר בגיל צעיר כבן 37 שנה. בנו רבי שמואל כתב אודותיו: "הרב הגדול החריף והבקי, משנתו קב ונקי, החסיד המפורסם... חסיד ועניו מתלמידיו של הלל... לא היתה חכמה אשר שגבה ממנו... אב בחכמה ורך בשנים... ". רבי שמואל מזמיגראד בן רבי אריה ליב הנ"ל (ת"פ?-תקס"ג), היה אביו של האדמו"ר בעל ה"אוהב ישראל" מאפטא. בנו ה"אוהב ישראל" כתב אודותיו: "הנגיד המופלא והמופלג המפורסם, גן הדסים, מוכתר בנימוסים, ערוגת הבושם, שלשלת היוחסין, מוה"ר שמואל באב"ד ור"מ בק"ק עיר חדש".
האדמו"ר רבי יחיאל השיל מקרילוביץ (תר"ג-תרע"ו), מגדולי האדמו"רים באוקראינה. בנו של האדמו"ר רבי משולם זושא השיל מז'ינקוב (בנו של רבי יצחק מאיר מזינקוב ונכדו של ה"אוהב ישראל" מאפטא), וחתנו של האדמו"ר רבי יהושע רוקח מבעלז. כיהן כאדמו"ר בעיירה מורבה-קרילוביץ שבפודוליה והרבה לנסוע בעיירות פודוליה בהן ישבו חסידיו. נפטר בעת ביקור אצל חסידיו בקישינב. חתניו ונכדיו כיהנו כאדמו"רים, מהם: חתנו האדמו"ר רבי ישעיה הלברשטאם מטשחויב (בנו של ה"דברי חיים" מצאנז).
מסתבר שעותק זה הגיע לידי האדמו"ר מקרילוביץ מירושת בית אבותיו מדורי-דורות, האדמו"ר רבינו אברהם יהושע העשיל בעל "אוהב ישראל" מאפטא (תק"ח-תקפ"ה, בנו של רבי שמואל מזמיגרוד הנ"ל), זקן וגדול האדמו"רים בדורו.
עותק חסר. [4], ב-טז, טו-מד, [2], מה-נח דף (במקור: [9], ב-טז, טו-מד, [2], מה-סו דף – חסרים 13 דף: [5] דפים ראשונים ו-8 דפים אחרונים נט-סו). 17.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים וכתמי רטיבות גדולים. סימני עש קלים במספר דפים. קרעים ופגמים בדפים רבים, בעיקר בשוליים (משוקמים בהדבקות ובמילוי נייר), לרוב עם פגיעות קלות ומעט חסרון בטקסט. בארבעת הדפים האחרונים קרעים רבים בשוליים, עם פגיעות וחסרון בטקסט (בעיקר בדף האחרון). כריכת עור חדשה.
בשער – חותמת של ספריית "בית המדרש דק"ק אשכנזים בלונדון". בסיום תפילת שחרית (דף מג/2) נוספו בכתב-יד אשכנזי עתיק הוספות שונות, כולל העתקת פרק פ"ג מספר תהילים (בקהילות אשכנז נהגו לאמרו בכל יום בסיום תפילת שחרית). הוספות אלו הנן כנראה בכתב-ידו של הגאון רבי צבי הירש אב"ד ברלין.
הגאון רבי צבי הירש לוין אב"ד ברלין (תפ"א-תק"ס, אוצר הרבנים 17206), מגדולי דורו, נכדו של ה"חכם צבי", בנו של רבי אריה ליב אב"ד גלוגא ואמשטרדם ואחיו של רבי שאול לוונשטאם אב"ד אמשטרדם. כיהן ברבנות בגלוגא, לונדון, הלברשטאט ומנהיים. בשנת תקל"ב התקבל לרבנות עיר הבירה ברלין, משרה אותה נשא ברמה ז"ך שנים.
בנו, הגאון רבי שלמה הירשל-ברלין (תקכ"א-תר"ג) אב"ד פרנצלוי (פולין) ולונדון, כיהן על מקום אביו רבי צבי הירש ברלין כרבה של הקהילה האשכנזית בלונדון ומדינת אנגליה, משנת תקס"ב (1802) עד פטירתו בשנת תר"ג (1842). כל צאצאיו נישאו למשפחות המיוחסות שבישראל, ועברו לגור בפולין עפ"י הוראתו מטעם הכמוס שלא יגורו באנגליה (כלילת יופי, דף קלד-קלה).
ספרייתו העשירה של רבי שלמה הירשל נמכרה לאחר פטירתו לספריית הקהילה האשכנזית בלונדון, ונמצאו בה כמה ספרים עם הגהותיו והוספותיו של אביו רבי צבי הירש ברלין. מהם נדפסו שרידי חידושי תורתו שנדפסו בספר "צבא רב". בהרבה מהגהותיו וממכתביו היה חותם בנוטריקון צב"א [צבי בן אריה] כדרך סבו ה"חכם צבי" שהיה חותם צב"י [צבי בן יעקב], ועל שם כך נקרא ספרו בשם "צב"א רב".
עותק חסר (בסוף ספר שערי תפלה): [11], ב-[קכ] דף (מיספור דפים משובש); כד דף (במקור: כט דף – חסר 5 דף בסופו). 18.5 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים ובלאי. דף השער ושני הדפים שאחריו במצב בינוני: קרעים בשוליים, משוקמים בהדבקת נייר. כריכה ישנה עם שדרת עור בלויה.
העותק של הגאון רבי נתן אדלר. בדף המגן האחורי, מספר רישומי בעלות, ביניהם רישום ארוך: "לה' הארץ ומלאה שייך להאלוף הראש והקצין התורני והרבני המופלא ומופלג בתורה ובחסידות החריף והשנון כש"ת כמהור"ר נתן כשמו כן הוא בן מהו' שמעון אדליר כ"ץ זצ"ל".
הגהות בכתב-יד (בכתיבה אשכנזית) בשני מקומות בספר (בדף יא/2 ודף ע/1).
הגאון הקדוש רבי נתן הכהן אדלר (תק"ב-תק"ס), נולד בפרנקפורט דמיין לאביו רבי יעקב שמעון אדלר. גאון בתורה וגדול בחכמת הקבלה. עמד בראשות ישיבה שייסד בביתו בפרנקפורט, והיה רבו המובהק של רבי משה סופר בעל ה"חתם סופר" – שמזכירו רבות בספריו בעניני הלכה ובעניני תורת הקבלה, וכותב עליו: "רבי המובהק הגאון החסיד המפורסם הנש"ר הגדול" ["נשר" - מליצה על משמעות השם "אדלר"], "מורי הגאון החסיד", "מורי החסיד שבכהונה". סבל רדיפות רבות מאנשי העיר, שאף אסרו עליו לקיים את המנין בבית מדרשו, שהיה מבוסס על מנהגיו המיוחדים עפ"י תורת הקבלה. תקופה מסויימת כיהן כאב"ד בוסקוביץ, אך לאחר תקופה חזר לביתו ולבית מדרשו בפרנקפורט.
ע [צ"ל עא] דף. חסר [1] דף אחרון (עם שירים לכבוד הספר). ספירת דפים משובשת. 28.5 ס"מ. מצב משתנה. כתמים. דף השער ושלושת הדפים שאחריו עם כתמים גדולים, כהים. קרעים משוקמים בדף השער. מרבית הדפים במצב טוב-בינוני. חיתוך דפים על גבול הטקסט, עם פגיעה קלה בטקסט במספר דפים. פגמים קלים. כריכת עור חדשה.
בדף השער חתימת יד קדשו של האדמו"ר הראשון מוורקא: "לה' הארץ ומלאה, הק' יצחק במוהר"ש [=בן מורינו הרב רבי שמעון] ז"ל מק' ווארקי".
חותמות בכל עמודי הספר, של נכדו האדמו"ר מאוטבוצק: "שמחה בונם בההקו"ט ר' מרדכי מנחם מענדיל זצללה"ה זי"ע מווארקע כעת באטוואצק". רישום בעלות בדף השער: "שייך להה"ק שמחה בונם שליט"א בהה"ק זוצללה"ה". חותמות בדף השער ובמספר דפים נוספים של נכד האדמו"ר מאוטבוצק: "שמחה בונם ראיעווסקי, ביאלאברזיג".
האדמו"ר רבי יצחק קאליש אב"ד וורקא (תקל"ט-תר"ח), מענקי החסידות המפורסמים בפולין, שסיפורי מופת וגילויי רוח-הקודש התהלכו אודותיו. תלמידם המובהק של האדמו"רים רבי דוד מלעלוב, "החוזה" מלובלין, "היהודי הקדוש" מפשיסחא ורבי שמחה בונם מפשיסחא, וידיד נפשם של הרבי מקוצק ושל בעל ה"חידושי הרי"ם". בשנת תקפ"ט החל להנהיג את עדתו, עליה נמנו אלפים רבים. התפרסם באהבתו העצומה ובמסירותו הנפלאה לכלל ולפרט. אמרותיו וכן רוב הסיפורים אודותיו, עוסקים רובם בענייני אהבת-ישראל. בימיו היתה פולין נתונה תחת שלטון הצאר הרוסי, שגזרותיו על היהודים היו מתפרסמות חדשים לבקרים. הרבי מוורקא היה מגדולי השתדלנים מול השלטונות ופעל במסירות לביטול וריכוך הגזרות. לצורך כך ישב תקופות ארוכות בעיר וורשא, בהן היה נפגש עם פקידי השלטון לדבר אל לבם, ובמקרים רבים גם הצליח. פעל רבות בהעמדת הדת על תילה, ולחם במזימות ה"משכילים" שהסיתו את השלטונות נגד הדת. בשנת תקצ"ה גזרה הממשלה שלא להעמיד חוטי עירוב בחוצות העיר, ופעילותו של הרבי מוורקא הצליחה תוך זמן קצר לבטל את הגזירה (בארכיון הממשלה הפולנית השתמרה עד לימינו, תכתובת מעניינת שהתכתב האדמו"ר עם השלטונות על גזירה זו. ראה: קובץ "ישמח ישראל", טו, בני-ברק תשע"ז). מצאצאיו יצאו שושלות אדמו"רי וורקא, סקרנביץ ואמשינוב.
ראויה לציון התופעה המעניינת שספר זה הוחזק בידי אדמו"ר חסידי, למרות שמחברו המגיד מדובנא היה מהמתנגדים לחסידות וממקורבי הגר"א, ויתירה מכך - בספריו נכתבה ביקורת על החסידות (ראה לדוגמה בדבריו בפרשת בהעלותך, דף כד/2, מהדורת ורשה תרס"ג). יתכן והדבר קשור לדברים שנאמרו על-ידי הרבי מקוצק, שהיה ידיד נפשו של הרבי מוורקא, על תורתו של המגיד מדובנא: "שלשה דברים כיון המגיד מדובנא במשליו אל האמת..." (ראה באריכות: "שיח שרפי קודש", ד, בני-ברק תשמ"ט, עמ' עד).
נכדו האדמו"ר רבי שמחה בונים קאליש מווארקא-אוטבוצק (תרי"א-תרס"ז), בנו של האדמו"ר רבי מרדכי מנחם מנדל קאליש מוורקא. מונה לאדמו"ר בגיל 17 (בשנת תרכ"ח) והנהיג את עדת חסידיו בעיר וורקא. אהבת ארץ ישראל פעמה בלבבו, פעמיים עלה לארץ ישראל. לאחר ניסיון עליה ראשון לארץ עם משפחתו ותלמידיו, ממנה גורש ע"י השלטון הטורקי, התיישב בעיירת המרפא אוטווצק, והתפרסם בשמה. כעבור שנים עלה בגפו והתיישב בטבריה, לאחר חודש וחצי נפטר. נודע בחיבוב המצוות ובחומרותיו ההלכתיות שהנהיג בעצמו, בגישתו השמרנית ובהתנגדותו הקיצונית להשכלה. שלושה מבניו כיהנו באדמו"רות אחריו.
רבי שמחה בונם רייבסקי, נכדו של האדמו"ר רבי שמחה בונם קאליש, היה בנם של הרבנית צביה, בתו של האדמו"ר, ושל רבי ישעיה אלימלך רייבסקי אב"ד ביאלאברזיג, חתנו של האדמו"ר. הזוג לא נפקד שנים רבות בפרי בטן. מסופר שבאחת השנים, בערב יום כפור, בכתה הרבנית צביה והתחננה לפני אחיה האדמו"ר רבי מנחם מנדל שיפעל ישועה עבורה, ואחיה ביקש ממנה שתבטיח לו שלא תפנה יותר לרופאים, וכך יוכל לפעול ישועה בעבורה. לאחר שהבטיחה זאת, נושעה ונולדו לה שלשה בנים, אחד מהם היה ר' שמחה בונם רייבסקי שנקרא על שם זקנו הגדול (כולם נרצחו בשואה, הי"ד).
[2], קטו, יב דף. 22.5 ס"מ. נייר כחלחל. חותמות בדף השער ובכל דפי הספר. מצב בינוני. כתמים. פגעי עש משוקמים בכל הדפים. בכ-10 מהדפים פגעי עש קשים עם פגיעות רבות בטקסט (כל דפי הספר עברו שיקום מקצועי במילוי נייר). קרעים ופגמים משוקמים בשולי דף השער ודפים נוספים (בעיקר בדפים הראשונים והאחרונים). כריכת עור חדשה ומהודרת.
בדף השער של ספר "יורה חטאים" (לבוב, תקצ"ז) חתימה בכתב-יד: "הק' אליעזר" - חתימת יד קדשו של האדמו"ר הראשון מדז'יקוב רבי אליעזר הורביץ בנו של האדמו"ר רבי נפתלי מרופשיץ. בדף השער של ספר מדרש שוחר טוב – מדרש משלי (הכרוך בראש הכרך שלפנינו), חותמת של חתן-בתו, רבי "מרדכי דוד טייטלבוים אבדק"ק סטיטשין". בדפי בטנת-הכריכה: רישומי בעלות בעברית ובלועזית, שהספר שייך "להרב המא"ג שלשלת היוחסין בוצינא קדישא בקי בנגלה ובנסתר... מ' אלימלך מאהר--- סטיטשין".
ספר זה עבר מדור לדור במשפחתו של האדמו"ר רבי אליעזר מדז'יקוב, דרך חתן-בתו האדמו"ר רבי מרדכי דוד מסטיטשין. במסורת המשפחה היה מקובל כי החתימה "הק' אליעזר" היא חתימת זקנם האדמו"ר רבי אליעזר מדז'יקוב. לספר מצורף פתק בכתב-ידו של האדמו"ר רבי אלטר אליעזר כהנא מספינקא-זידטשוב (תרצ"ז-תשס"ט), המעיד על החתימה שלפנינו שהיא אכן חתימת זקנו האדמו"ר רבי אליעזר מדז'יקוב. כמו כן, האדמו"ר הנ"ל כותב שהוא זוכר שבעבר היתה בכרך זה חתימה או חותמת, של זקנו האדמו"ר רבי חנינא הורוויץ מאילינוב (חתנו של האדמו"ר מדז'יקוב, וחותנו של רבי מרדכי דוד טייטלבוים אב"ד סטיטשין).
הכרך שלפנינו כולל את הספרים: • מדרש שוחר טוב – מדרש משלי. למברג [תר"י] 1850. • ספר הבהיר, המיוחס להתנא רבי נחוניא בן הקנה. [ללא ציון מקום ושנת דפוס - מהדורה זו לא נרשמה במפעל הביבליוגרפיה, ואיננה מופיעה בקטלוג הספריה הלאומית]. • ספר מעשה ה', ליקוטי אגדות ומעשי פלא, מלוקטים מספרי הזהר ומספרים נוספים, [רוסיה-פולין, תק"ץ 1830 בערך]. • ספר היראה, מאת רבינו יונה גירונדי. לבוב, [תר"ט 1849]. • ספר תוצאות חיים, קיצור ספר ראשית חכמה. [רוסיה-פולין, תק"ץ 1830 בערך]. • ספר יורה חטאים, קיצור הלכות תשובה מספר הרקח, וליקוטים בענייני מוסר, מאת רבי יצחק אליס. [לבוב, תקצ"ז 1837]. • ספר כתב יושר, מוסר והנהגות על-פי הקבלה, מאת רבי שמואל אוסטרר מברודי. [רוסיה-פולין, תק"ץ 1830 בערך]. • ספר תורת האדם, מוסר וקבלה, מאת רבי שמואל אוסטרר מברודי. [רוסיה-פולין, תק"ץ 1830 בערך].
האדמו"ר הראשון לבית דז'יקוב, רבי אליעזר הורביץ (הורוויץ) אב"ד דז'יקוב (תק"נ-תרכ"א), בנו השלישי של האדמו"ר המפורסם רבי נפתלי מרופשיץ. תלמיד מובהק של אביו הקדוש. היה גם מתלמידיהם של ה"סבא" מראדושיץ ושל בעל ה"אריה דבי עילאי", של רבי צבי הירש מזידיטשוב ושל רבי צבי הירש מרימנוב. בימי נעוריו הסתופף בצילם של ה"חוזה" מלובלין והמגיד מקוז'ניץ. היה אדמו"ר לאלפים, והתפרסם כממשיך דרכו של אביו בדרך החסידות שלו. צדיקי דורו הרבו בשבחו. רבי משה מרדומישל, מתלמידיו של הרה"ק רבי אלימלך מליז'נסק, העיד על דרכו: "זו הדרך שנהג בה רבי אלימלך מליז'נסק". האדמו"ר רבי מאיר מפרימשלן אמר עליו: "בכל פעם שמאיר בא לשמים הוא כבר מוצא שם את רבי אליעזר". היה בקשרים הדוקים עם האדמו"ר בעל ה"דברי חיים" מצאנז, ואף השתדכו ביניהם.
ספר זה עבר לרשותו של אחיינו וחתנו, האדמו"ר הקדוש רבי חנינא הורביץ אב"ד אולינוב (תקפ"ב-חשון תרמ"ב. בנו של רבי יעקב הורביץ ממעליץ, ונכדו של רבי נפתלי הורביץ מרופשיץ), שהיה חותנם של האדמו"ר רבי צבי הירש שפירא אב"ד מונקאטש בעל ה"דרכי תשובה" ושל האדמו"ר רבי מרדכי דוד טייטלבוים אב"ד סטיטשין, שחותמתו מופיעה בספר הראשון בכרך שלפנינו.
האדמו"ר רבי מרדכי דוד טייטלבוים (נפטר בצפת כסלו תר"פ), בן רבי נחום צבי טייטלבוים (אחיו של בעל ה"ייטב לב" ונכדו של ה"ישמח משה"). כיהן כאב"ד סטיטשין ואח"כ כיהן כאב"ד דרוהוביטש. היה בן-דודם של האדמו"ר ממונקאטש בעל "מנחת אלעזר" ושל האדמו"ר מסיגט בעל "קדושת יו"ט". בשנת תרס"ב עלה לארץ ישראל, התגורר בכפר מירון ובעיר צפת, ונודע בה בשם האדמו"ר מדרוהוביטש. בנו הוא האדמו"ר מהוסאקוב רבי יצחק טייטלבוים הי"ד, אביו של רבי מרדכי דוד טייטלבוים האדמו"ר מהוסאקוב-באר שבע.
שמונה ספרים כרוכים יחד: [20] דף; טו דף; יט דף; [8] דף; כ דף; [20] דף; ח דף; כח דף. 18.5 ס"מ. חלק מהספרים על נייר כחלחל-ירקרק. מצב משתנה, טוב-בינוני עד בינוני. כתמים ובלאי. נקבי עש. קרעים במספר דפים. כריכה מקורית פגומה, עם שדרת עור קרועה.
שני שערים, הראשון עם איורי משה ואהרן ואיור משה בסנה. בסוף ההגדה לוח-מתקפל עם מפת ארץ ישראל. האיורים והמפה הם פיתוחי-נחושת מעשה ידי הגר אברהם בן יעקב (מהגדת אמשטרדם תנ"ה).
בדף השער השני, בדף ב, ובמספר מקומות נוספים, חותמות האדמו"ר "חיים אלעזר שפירא אב"ד דק"ק מונקאטש".
הגאון הקדוש רבי חיים אלעזר שפירא, מגאוני התורה ההלכה והחסידות בדורו, ומגדולי המקובלים (תרל"ב-תרצ"ז). בן רבי צבי הירש אב"ד מונקאטש בעל "דרכי תשובה", ונכדו של רבי שלמה שפירא אב"ד מונקאטש בעל "שם שלמה". משושילתא קדישא של האדמו"ר רבי צבי אלימלך מדינוב בעל "בני יששכר". מצד אמו היה משושילתא קדישא של האדמו"ר רבי נפתלי מרופשיץ (סבו של אבי-אמו האדמו"ר רבי חנינא הורביץ אב"ד אולינוב – ראה אודותיו בפריט הקודם). עמד במערכות קדושת ישראל, ודבריו בהלכה ובקבלה נשמעו בכל תפוצות ישראל. מספריו: שו"ת מנחת אלעזר, שער יששכר, נמוקי אורח חיים, דברי תורה ט' חלקים, ועוד.
בספר "דרכי חיים ושלום" (נדפס לראשונה במונקאטש ת"ש) נרשמו הנהגותיו המופלאות של האדמו"ר בעל "מנחת אלעזר" בעת עריכת שולחן ליל הסדר. שם נכתב כי "אשרי עין ראתה צורת פניו המאירים בעת ההוא..." (עמ' רז). לפי המובא שם, האדמו"ר היה נוהג לומר את ההגדה "בקול רעש גדול", ו"באמצע הגדה היה אומר דברי תורה בלבת אש" (עמ' רד). "בשלחן עורך... היתה אכילתו מועטת מאד, כמעט בטעימה בעלמא סגי, בגודל רשפי אש שלהבת י"ק הבוער בקרבו מעצומו של לילה כיום יאיר" (עמ' רח). "בשפוך חמתך... עמד על רגליו עם הסידור וצועק צעקה גדולה שפוך חמתך.... התמרמר בקול עצום ובכיות נוראות... אשרי אוזן שמעה כל אלה.... " (עמ' רט). "... ותהי עליו רוח ה' בניגוני התעוררת[!] והשתפכות הנפש ושפך כמים לבו בתיבות מקימי מעפר דל וגו' מושיבי עקרת הבית וגו', ובברכת אשר גאלנו - שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך, ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים, אתהלך לפני ה' בארצות החיים, ובאמירת הלל הגדול - ויפרקנו מצרינו, נותן לחם לכל בשר כו', בכל אלה הי' מזמר בתנועות קדושות ויקרות כידוע" (עמ' רט-רי).
[1], לא דף + [1] לוח מתקפל. 28.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים רבים, כתמי אוכל ויין כהים (במספר מקומות - על פני רובו של הדף). קרעים משוקמים במילוי נייר בשולי הדפים, לעתים על גבול האיורים, עם פגיעה בטקסט והשלמה בכתב-יד באחד הדפים. מפה שלמה ובמצב טוב, עם חסרון זעיר בשוליים וקרע משוקם באופן מקצועי, ללא חסרון. כריכת עור מהודרת חדשה.
יערי 73; אוצר ההגדות 120 [ראה עוד אודות הגדה זו: פרופ' בצלאל רות, "ההגדה המצוירת שבדפוס", ארשת, ג', תשכ"א, עמ' 24].
חותמת בעלות (מטושטשת) בדף הראשון של ההקדמה: "ישעי' ב"ר משה ז"ל שהי' משמש בקודש אצל הרה"צ מליסקא זי"ע ב'קערעסטור".
העותק של הצדיק הקדוש רבי ישעיה שטיינר מקרעסטיר (תרי"ב-תרפ"ב), תלמידו וממלא-מקומו של האדמו"ר רבי צבי הירש מליסקא בעל "אך פרי תבואה". התייתם מאביו בגיל שלש ומגיל 12 התגדל כבן בביתו של רבו הקדוש מליסקא. דבק בחסידות ונסע אל רבי חיים הלברשטאם מצאנז ורבי מרדכי מנאדבורנה, אולם עיקר קבלתו בדרכי החסידות היתה אצל רבי צבי הירש מליסקא, והוא קיבל על עצמו להיות שמשו של רבי צבי הירש [גם בתקופת אדמו"רותו כאשר המונים מכל רחבי הונגריה נסעו אליו היה חותם בחותמתו ובמכתביו: "...שהיה משמש בקודש אצל הרב הצדיק מליסקא"]. גדולי האדמו"רים בדורו העריצוהו, האדמו"ר רבי חיים מצאנז והאדמו"ר רבי יששכר דוב המהרי"ד מבעלז [שאמר עליו כי "מפתח של פרנסה" נמצא אצל רבי ישעיה מקרעסטיר]. עשה צדקות לאלפים ורבבות. קיים בהידור ובגופו מצוות הכנסת אורחים, והיה עמוד החסד והתפילה בדורו. צדיק עממי מפורסם. מכל רחבי הונגריה נהרו לחצרו המוני יהודים (ואף גויים) לשאול בעצתו. נודע לרבים כפועל ישועות ונותן קמיעות. עד היום הזה יש שתולין את תמונת פני-קדשו כסגולה להינצל מעכברים, משום מעשה שהיה, כמסופר בספר תולדותיו, "מֵי באר ישעיהו".
[11], פז, [1], צו, [3] דף. חסר אחד מארבעת הדפים האחרונים של רשימת המנויים ("פרענומעראנטען"). 25.5 ס"מ. מצב בינוני. דף השער משוקם בהדבקת נייר בעמוד האחורי. בדפים הראשונים קרעים ופגימות קלות בטקסט בשוליים העליונים (10 הדפים הראשונים משוקמים במילוי והדבקת נייר). כתמי רטיבות ועובש. ברוב הדפים בלאי ונזקי עובש בראשי הדפים. מספר דפים דבוקים בשוליהם העליונים. כריכה חדשה.
חותמות רבות של האדמו"ר רבי יואל מסאטמר, מתקופת כהונתו הראשונה כרב, בעיר אורשיווא [לפני שנת תרפ"ה]: "יואל טייטעלבוים אב"ד דק"ק ארשאווא והגליל".
בראש השער חתימה בכתב-יד עתיק: "הירץ שי"ק".
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים מסאטמר (תרמ"ז-תשל"ט), בנו הצעיר של האדמו"ר רבי חנניה יו"ט ליפא בעל ה"קדושת יו"ט" (תקצ"ו-תרס"ד), ונכדו של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), שכיהנו כרבני סיגט ומנהיגי היהדות החסידית באזור מרמרוש.
נודע מנעוריו כאחד מגדולי דורו, בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. בגיל צעיר נתמנה לכהן ברבנות העיר אורשיווא. בשנת תרפ"ה עבר לכהן ברבנות העיר קרָאלי (על מקומו של רבי שאול בראך שעבר לכהן ברבנות קאשוי), ובשנת תרצ"ד עבר לכהן ברבנות העיר סאטמר. בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי-מתפשרת באזור מרמרוש. לאחר הצלתו מהשואה הגיע לארה"ב וכונן בה את קהילת חסידי סאטמר - העדה החסידית הגדולה בעולם. נשיא "העדה החרדית" בירושלים, וממנהיגי היהדות החרדית בארה"ב וברחבי העולם.
עותק חסר 3 דפים. [5], קסח, קע-קצד, קכז, [2] דפים בכתב-יד, קכט-קלא, יז דף; [1], ב-ח דף (במקור: [5], קצד, קלא, יז; [1], ב-ט דף - חסרים 3 דפים: דף קסט מספירת הדפים הראשונה, דף קכח מספירת הדפים השניה [הושלם בכתב-יד על פני שני דפים] ודף אחרון). 23 ס"מ. מצב משתנה, טוב עד בינוני. כתמים ובלאי. סימני שימוש. נזקי עש קלים במספר מקומות. קרעים ופגמים (משוקמים). קרע משוקם בדף השער, עם פגיעות קלות באיור השער. קרעים עם פגיעות וחסרון בטקסט בלמעלה מ-20 דפים במקומות שונים (משוקמים ברובם בהדבקות נייר), החל מפגיעה במילים בודדות ועד לחסרון של כחצי עמ' באחד מן הדפים. בכ-8 מדפים אלו, הושלם הטקסט החסר בכתב-יד. במקומות בודדים חיתוך דפים על גבול כותרות הדפים. חותמות. כריכת עור חדשה ומהודרת, עם הטבעות.
פרשיות ובתי תפילין - פרשיות בכתב-ידו של הסופר רבי דוד מאניפולי, הסופר של המגיד ממעזריטש ותלמידיו. [אניפולי, המאה ה-18]. הפרשיות והבתים היו ברשותו של האדמו"ר רבי יצחק מסקווירא, וממנו עברו בירושה לצאצאיו האדמו"רים.
זוג תפילין, של יד ושל ראש, כשיטת רש"י - בתים (פתוחים), עם פרשיות, כתב האר"י. הפרשיות נכתבו ביד קודשו של הסופר רבי דוד מאניפולי - סופרם של גדולי צדיקי החסידות, שכתב תפילין לרבו המגיד ממעזריטש, לאחים הקדושים רבי אלימלך מליז'נסק ורבי זושא מאניפולי (שסיפרו בשמו, שהסיבה שהוא דורש מחיר יקר על הפרשיות, היא כי "מעודי הנני מקפיד לכתוב הפרשיות מבלי שום הפסק המחשבה"), וכתב תפילין ומזוזה לרבי פנחס מקוריץ ולבניו (התפילין היו חביבות מאד על רבי פנחס מקוריץ ו"נחשבו אצלו התפילין שלו מאד"), וספר תורה לרבי מנחם נחום מצ'רנוביל בעל "מאור עינים", ולעוד מגדולי החסידות (ראה הרחבה להלן).
כתב-היד של הפרשיות זוהה ככתיבת יד קדשו של רבי דוד מאניפולי על-ידי הרב דוד ליב גרינפלד מארה"ב, יו"ר ומייסד ועד משמרת סת"ם העולמי, מומחה לכתבי סת"ם של הסופרים הנערצים על גדולי החסידות הראשונים, ומחברם של כמה ספרי יסוד חשובים בהלכות כתיבת סת"ם (מצורפים אישורים של הרב גרינפלד על הזיהוי ועל כשרות התפילין).
על פי עדותו של הרב אהרן טברסקי מירושלים, תפילין אלו, הבתים והפרשיות, עברו בירושה במשפחת טברסקי, דור אחר דור, מזקנם הגדול האדמו"ר הראשון מסקווירא, רבי יצחק טברסקי, בנו של האדמו"ר הרה"ק רבי מרדכי מטשרנוביל. על-פי מסורת המשפחה שנמסרה לו מאביו רבי שלמה, תפילין אלו עברו בירושה מהאדמו"ר רבי יצחק לבנו האדמו"ר רבי דוד, וממנו לבנו רבי אהרן, וממנו לבנו רבי שלמה (מצורף אישור של הרב אהרן טברסקי המעיד על מסורת זו). צדיקי בית סקווירא נהגו להשתמש בתפילין מיוחסים, ובחצר החסידות נשתמרו תשמישי קדושה המיוחסים לסופרי הסת"ם של הבעש"ט ותלמידיו (ראה להלן).
הסופר הרה"ק רבי דוד ב"ר משה יצחק הלוי מאניפולי וטשיטשעלניק (שנות הת"ק - אנצי' לחסידות, א, עמ' תעז), מתלמידיו המובהקים של רבינו דוב בער - המגיד הגדול ממעזריטש (ויש אומרים שאף היה מתלמידי מרן הבעש"ט. שמו נזכר בספר "שבחי הבעש"ט", מהדורת רובינשטיין, עמ' 198), שנודע כסופר סת"ם של גדולי צדיקי החסידות בדור הראשון. פי המסופר, למד רבי דוד את מלאכת הכתיבה בעקבות הפצרת רבו המגיד, שביקש מרבי דוד שילמד את מלאכת כתיבת סת"ם. רבי דוד השיב לרבו שהוא מוכן ללמוד את המלאכה בתנאי שרבו ימסור לו את "כוונת השמות הקדושים". בעקבות בקשת תלמידו, ביקש המגיד מתלמידו הוותיק הרה"ק רבי שלמה לוצקר, בעל ה"דברת שלמה", שילמד את רבי דוד את הכוונות. המסורת מספרת כי רבי שלמה לוצקער הלך אתו "על פני השדה, ולמד אותו", וכי מאז החל לכתוב "חביבה היתה כתיבתו בעיני הצדיקים תלמידי המגיד ז"ל" (קהל חסידים החדש, למברג תרס"ב, עמ' יא). רבי דוד כתב פרשיות של תפילין ומזוזות לגדולי צדיקי החסידות: לרבו המגיד ממעזריטש, לרבי פנחס מקוריץ ובניו, לאחים הקדושים רבי אלימלך מליזנסק ורבי זושא מאניפולי ולהאדמו"ר רבי משה מסאווראן. על רבי פנחס מקוריץ נמסר כי התפילין שכתב לו רבי דוד: "נחשבו אצלו התפילין שלו מאד" (אמרי פנחס השלם, א, עמ' רטו). הרה"ק רבי מנחם נחום מטשרנוביל (זקנו של האדמו"ר רבי יצחק מסקווירא) שכר את רבי דוד שישב בביתו בטשרנוביל במשך שנה שלימה, כדי שיכתוב לו ספר תורה. בספר "ערכי יהושע" (עמ' רלב) מובא: "רבינו (האדמו"ר רבי יהושע ממונסטרישצא) היה מהדר לחפש אחר פרשיות תפלין שהיו כתובות על ידי גדולי הצדיקים מתלמידי הבעש"ט זי"ע, ובפרט מכתיבת הרה"ק ר' דוד מאניפולי שהיה סופרו של זקננו הרה"ק ר' פנחס מקוריץ זצ"ל". מסופר כי בתחילה לא ידע רבי פנחס מקוריץ על גדלותו של רבי דוד, עד שראה חלום אודותיו, ממנו הבין את גודל קדושתו של רבי דוד. עוד מסופר כי רבי דוד אמר לאחים הקדושים רבי אלימלך ורבי זושא, שהסיבה שהוא דורש מחיר יקר על הפרשיות שכותב היא כי "מעודי הנני מקפיד לכתוב הפרשיות מבלי שום הפסק המחשבה", וכאשר מבלבלת אותו מחשבה זרה באמצע הכתיבה, הוא נמנע מלמכור את אותן פרשיות, ועל כן עבודתו לעתים כפולה (מאמר מרדכי, סלונים, מערכת רבי דוד מאניפולי, אות א).
על גודל קדושתו של רבי דוד מסופר כי פעם הצדיק את מנהגו לשבור קרח ולטבול במים קפואים בנימוק הבא: "... אני מרגיש שלבי ונשמתי בוערים בקרבי כאש הכבשן, כל כולי תבערה דקדושה, עד שירא אני שמא אשרף מגודל קדושה של מעלה, על כן טובל אני במים שמתחת לכפור, בכדי לקרר מעט את התלהבותי העליונה..." (מאמר מרדכי, סלונים, עמ' ל). רבי דוד נטמן באניפולי על יד רבו המגיד ממעזריטש, לצידם של רבי זושא מאניפולי, ורבי יהודה ליב בעל "אור הגנוז".
האדמו"ר רבי יצחק טברסקי מסקווירא (תקע"ב-תרמ"ה), בנו של המגיד רבי מרדכי מטשרנוביל, אבי שושלת סקווירא. לאחר פטירת אביו בשנת תקצ"ז, התקשר בלב ונפש לאחיו הגדול, האדמו"ר רבי אהרן מטשרנוביל, ונהיה לתלמידו המובהק. בשנת תר"ח, לאחר פטירת חמיו רבי נפתלי צבי אב"ד סקווירא, החל להנהיג עדה, ונהיה לאחד המנהיגים החשובים והמפורסמים של יהודי אוקראינה, ואדמו"ר לאלפים. רבי יצחק היה השביעי משמונת בניו הקדושים, הנערצים והמפורסמים של רבי מרדכי מטשרנוביל. אביהם רבי מרדכי אמר: "אני ובניי באנו לעולם הזה לתקן נשמות המתים והחיים" (רבי ישעיה וואלף ציקרניק - תלמידו של רבי יצחק מסקווירא, סיפורים נפלאים ומאמרים יקרים, לבוב תרס"ח, עמ' ו). האדמו"ר רבי אהרן מבעלזא היה מפליג הרבה בגודל קדושתם של שמונת האחים, ואמר בשם אביו האדמו"ר רבי ישכר דב: "שאין לנו מושג מהם ומגודל ערכם", ופעם שהזכירם רבי אהרן מבעלזא, רעד בשני ידיו ואמר: "הם היו מלאכים ממש... לגמרי מלאכים...". על האדמו"ר רבי יצחק אמר: "הוא עמד בפרץ כנגד חדשות אשר מקרוב באו" (ביתו נאוה קודש, ניסן, עמ' קכג-קכד). כשנולד רבי יצחק אמר עליו אביו ששוכנת בקרבו נשמת רבי ישמעאל כהן גדול. הרבי מסקווירא התפרסם בזמנו בחכמתו ובפקחותו ובמידותיו הנעלות, אף בקרב המשכילים, ואף בקרב השלטון הרוסי.
האדמו"ר רבי יצחק מסקווירא היה מגדולי מעתיקי השמועה הנאמנים שקיבל ממרן הבעש"ט והמגיד ממעזריטש ותלמידיהם, והוא מקור להרבה מסורות, שמועות, עובדות והנהגות שלהם. הרבה מהם נדפסו בסדרת ספרים של תלמידו רבי ישעיה וואלף ציקרניק. הרקע לכך הוא משפחתו המיוחסת מכל הצדדים: זקנו מצד אביו היה בעל ה"מאור עינים" - מתלמידי הבעש"ט והמגיד, וזקנו מצד אמו היה הרה"ק רבי דוד לייקעס - תלמיד הבעש"ט. כמו כן, בזיווג שני היה חתנו של הסבא קדישא האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין, ובזיווגו השלישי היה חתנו של רבי נפתלי צבי אב"ד סקווירא - נינו של הבעש"ט, בנו של רבי אהרן מטיטוב.
לאדמו"ר רבי יצחק מסקווירא הייתה חביבות מופלגת לתשמישי קדושה של קדושי עליון, ובפרט לספרי תורה ותפילין שנכתבו על ידי הסופרים הנערצים על גדולי החסידות בדורות הראשונים, כדוגמת רבי אפרים מברודי, רבי צבי סופר, וכן רבי דוד מאניפולי (סופר הפרשיות שלפנינו), והיה נוהג לרכוש אותם בהון עתק. בבית מדרשו היה ספר תורה של הבעש"ט שנכתב על ידי רבי צבי, הסופר של הבעש"ט, ועליו התבטא ואמר: "כדאי לנסוע שמונים פרסאות כדי לזכות לעליה בספר תורה קדוש זה". גם היה ברשותו ספר "תיקון סופרים" של הבעש"ט, שעל פיו כתב רבי צבי סופר את ספר התורה. את ה"תיקון סופרים" רכש הרבי מסקווירא תמורת נדוניה של אלף רובל. כמו כן, היה ברשותו "ספר הצורף" בכתב-ידו של המקובל רבי אליהו צורף שהיה שייך להבעש"ט. עוד נמסר כי "אצל הרבי מסקווירא היו בירושה התפילין של הבעש"ט. פעם נתנם להגיה, והסופר אמר שהם פסולים ואי אפשר לתקנם. אז לקח הרבי מסקווירא את התפילין ותקנם בעצמו..." (הרב אברהם יצחק ברומברג, מגדולי התורה והחסידות, ירושלים תשט"ו, ט, עמ' כא). בחצר סקווירא לדורותיה נהגו האדמו"רים ובניהם להשתמש אך ורק בתפילין מיוחסים, ועד לימינו השתמרו בחצר סקווירא וענפיה תפילין, ספרי תורה ועשרות תשמישי קדושה המיוחסים לסופרים שהתקדשו ונערצו אצל גדולי החסידות הראשונים.
גובה הקלף - פרשיות של יד: 44 מ"מ; פרשיות של ראש: 40 מ"מ. בתי תפילין מקוריים (פתוחים) בגודל 47X47 מ"מ. גודל התיתורא עם המעברתא: 87X66 מ"מ. גובה הבתים (לא כולל התיתורא): 46 מ"מ. מצב טוב-בינוני. הדיו שבפרשיות בצבע חום כהה (אך לפי האישור המצורף הן כשרות לברכה - ראה להלן). ללא רצועות. זוויות הבתים נצבעו מחדש. מכסי פלסטיק חדשים (אינם מכסים את המעברתא והתיתורא). נתונים בנרתיק קטיפה חדש.
לתפילין מצורף אישור מיוחד מהרב גרינפלד, שהתפילין שלפנינו, למרות יושנן, עדיין בכשרותם והם ראויים לברכה (לעיון הלכתי נוסף, ראה: שלחן ערוך אורח חיים, סימן לב, סעיף כז; משנה ברורה, שם, ס"ק קכח; שו"ת חתם סופר, יורה דעה, א, סימן רנו; ערוך השלחן, שם, סעיף נב, ובחלק יורה דעה, סימן רעא, סעיף לו).
------
מאפיינים מיוחדים בכתיבת רבי דוד מאניפולי ובבתי התפילין שלפנינו
בפרשיות התפילין שלפנינו, שכתב הרה"ק רבי דוד מאניפולי, מופיע דבר ייחודי לכתיבתם של הסופרים המפורסמים של מרן הבעש"ט והמגיד ממעזריטש (ונוהג גם אצל יהודי תימן): בשני מקומות בלבד נכתבה האות פ', באופן שונה מהמקובל, כשהיא מלופפת ומסתלסלת פנימה (ראה תמונה) - פעם אחת בפסוק "כי הקשה פרעה לשלחנו", שבפרשת "והיה כי יביאך", ופעם נוספת בפסוק "פן יפתה", שבפרשת "והיה אם שמע". מלבד רבי דוד מאניפולי, החזיקו במנהג זה גם הסופרים הקדושים המפורסמים, שכתיבתם התחבבה ביותר אצל הבעש"ט ותלמידיו, רבי אפרים מברודי ורבי צבי סופר (אך בהבדל קל בין האות פ' הייחודית של רבי דוד מאניפולי לאות פ' שכתבו רבי אפרים ורבי צבי. ראה חומר מצורף).
בנוסף, יש לציין שפרשת "והיה אם שמע" נכתבה כפרשה סתומה (על-פי שיטת הט"ז). כלומר, שבסוף פרשת "שמע" נשאר רווח של פחות מט' אותיות, וכן בתחילת פרשת "והיה אם שמע" (הרווח שבסוף פרשת "שמע" הוא של ג' אותיות גדולות, והרווח בתחילת פרשת "והיה אם שמע" הוא של ז' אותיות גדולות. ראה תמונה).
הבתים גדולים, בשיעור אצבעיים על אצבעיים (בלי המעברתא והתיתורא), כשיטת הגאונים (על-פי הנפסק בשלחן ערוך הרב), וכשיעור החזון איש (בקירוב). גודל הפרשיות והבתים הוא כמו הגודל של הפרשיות והבתים של הסופרים רבי צבי ורבי אפרים, וכן של המגיד ממעזריטש, ורבים מגדולי החסידות בדורות הראשונים.
------------
כתיבתו של רבי דוד מאניפולי שנתקבלה בעולמות העליונים
במקורות חסידיים השתמרו שתי נוסחאות של סיפור מופלא על כתיבתו של רבי דוד מאניפולי, שהתקבלה בפמליא של מעלה. בסיפור זה היו מעורבים רבו המגיד ממעזריטש, ותלמידיו רבי שניאור זלמן מלאדי "בעל התניא" ורבי זושא מאניפולי. להלן שתי הנוסחאות כלשונן:
נוסחה א: "פעם אחת התעכב הגאון הקדוש ר' שניאור זלמן הרב מלאדי ז"ל אצל רבו הקדוש המגיד ז"ל במעזריטש זמן רב אחר חג הסוכות... עד שקרא אותו רבו ז"ל ואמר לו: כאשר יש קטרוג גדול בעולמות עליונים מדוע לא שוה כתיבת תמונת האותיות הקדושים לדעת הפוסקים ולדעת המקובלים בשוה. אשר על כן מוכרח אתה לקחת פנאי לעיין היטב בדברי הפוסקים והמקובלים ליישר תמונת האותיות שיהיו בשוה לשני הכתות, בכדי שיתבטל הקטרוג.
והעמיס הרב ז"ל על נפשו המלאכה מלאכת הקודש הזאת, עד שעברו איזה ימים והוציא אל הפועל את כל צורות האותיות, ועלו מתאימות לשני הדיעות בשוה, והביאם לרבו הקדוש, והראה לו תמונות כל האותיות אשר הושוו לשני הכתות. ונתן לו המגיד ז"ל תודה על זה, ואמר לו אשר בזו הרגע הכריזו בפמליא של מעלה אשר כך מוכרח להיות צורת האותיות, ונתבטל הקטרוג. ועל יום המחרת בירך המגיד ז"ל את תלמידו הרב מלאדי בברכת הפרידה, ונסע הרב לדרכו.
ונסע דרך עיר אניפאליא, ובא הרב לאניפליא בלילה, וכל בני אדם היו ישנים. וראה הרב מרחוק אשר בבית אחד נר דולק. והלך לאותו הבית להתאכסן שם. ואותו הבית היה של הרב ר' דוד סופר ז"ל. וכשבא הרב להבית, מצא את הר"ר דוד ז"ל יושב וכותב ספר תורה, ולא רצה הרב לבלבלו. והלך בבית בחשאי, עד שהגיע למקום כתיבתו. וראה הרב ז"ל שהוא כותב האותיות הקדושות הכל כמו שהוציא הוא אל הפועל ביום אתמול ברוב עמל ויגיעה. ונבהל מאד הרב מזה, כי הרב דוד ז"ל לא היה במעזריטש בשעה שמסר לרבו הקדוש תמונות האותיות. והמתין הרב ז"ל עד שגמר הרב דוד ז"ל את כתיבתו. וראה הרב דוד את הרב בביתו ושמח עמו מאד וקבלו ברוב אהבה וחבה.
ואחרי זה שאל הרב אותו: מהיכן לקח את הדרך החדש בכתיבה. והשיב לו הרב דוד ז"ל: אני אינני יודע מאומה, אך ביום אתמול קרא אותי הרה"ק ר' זוסיא ואמר לי: אשר הכריזו כרוז בפמליא של מעלה לכתוב תמונות האותיות באופן שיהיו בשוה לדעת הפוסקים והמקובלים ביחד, וצייר לי הרב זוסיא את כל אות בפרוטרוט איך לכתוב אותו, וכך אני כותב כמו שצייר לי הרב זוסיא. ונבהל מאד הרב ז"ל מקדושת הרב זוסיא ז"ל בזה כמה רב גובריה. ומן אז והלאה נתפשט על פני תבל הכתיבה הזאת אשר היא שוה לשני הדיעות ביחד..." (קהל חסידים החדש, למברג תרס"ב, עמ' 22-21).
נוסחה ב: "שמעתי מפי האיש אשר שמע מפי הרה"ק הגאון בעל התניא ז"ל, שפעם אחת בהיותו במעזריטש, בערך ארבעה שבועות קודם שנסע לביתו, נקרא לבית רבו המגיד הגדול, וציווה לו לברר על פי עומק הדין, נוסח וסדר כתיבת התפילין שיהיה נכתב על פי כל הדעות, וכן בעשיית הבתים ובקשר של רצועות. ועיין בזה הרב בעל התניא ז"ל בהתמדה גדולה עד שבירר הכל לאמתו בערך ארבעה שבועות, ונתן הנוסח להסופר דמעזריטש. ואחרי זה נפקד מרבו ונסע לשלום לביתו.
ודרכו ממעזריטש לביתו היה על דרך עיר האניפאליע, ובעיר אניפאליע היה אכסניא שלו סמוך לבית הסופר סת"ם דשם [=רבי דוד מאניפולי]. ולכן בכל עת בואו לאניפאליע בא הסופר דשם אל אכסניא שלו, שגם הוא היה מן הסרים למשמעת רבינו המגיד הגדול ממעזריטש. אבל בזו הפעם היה ממש לילה של ראש חודש שבט, והיה הרב בעל התניא עיף מאד בבואו לאניפעליא... הסופר לא בא אליו אל האכסניא, אף על פי שהיה רגיל תמיד לבא מיד. אך בבוקר כאשר קם רבינו בעל התניא, קידם הסופר את פניו והתנצל לפניו על שלא בא אליו בלילה, כי זה איזה ימים אשר נקרא לבית הרב ר' זוסיא מפה שיכתוב לו את פרשיות התפילין על פי נוסח חדש, ויתקן לו הבתים והרצועות, ויראה למהר לגמור הכל על ראש חודש שבט, יען הראו לו מן השמים שמיום ראש חודש שבט יתחיל רבינו המגיד להניח תפילין כאלו, לזאת רצונו שגם הוא יתחיל בתפילין הללו. לכן הוכרח הסופר למהר לגמור בלילה, שיהיו מוכנים כאור בוקר, לכן לא היה לו פנאי לבא לאכסניא.
והנוסח שנתן הרבי ר' זוסיא לסופר היה ממש אותו נוסח שהעלה אדומו"ר הרב בעל התניא לפני רבינו הגדול המגיד דמעזריטש. כן כתב הרב הגדול החסיד האב"ד דק"ק יוזעפאף" (הרב נתן נטע הכהן דונר אב"ד ראדושיץ וקאלביעל, בוצינא קדישא, פיטרקוב תרע"ב, עמ' ט, אות יז [אב"ד יוזפוף המוזכר בדבריו הוא רבי שלום יוסף הארצשטארק, מחשובי חסידי סדיגורה ובעל שמועה נאמן]).
במקורות חסידיים השתמרו שתי נוסחאות של סיפור מופלא על כתיבתו של רבי דוד מאניפולי, שהתקבלה בפמליא של מעלה. בסיפור זה היו מעורבים רבו המגיד ממעזריטש, ותלמידיו רבי שניאור זלמן מלאדי "בעל התניא" ורבי זושא מאניפולי. להלן שתי הנוסחאות כלשונן:
נוסחה א: "פעם אחת התעכב הגאון הקדוש ר' שניאור זלמן הרב מלאדי ז"ל אצל רבו הקדוש המגיד ז"ל במעזריטש זמן רב אחר חג הסוכות... עד שקרא אותו רבו ז"ל ואמר לו: כאשר יש קטרוג גדול בעולמות עליונים מדוע לא שוה כתיבת תמונת האותיות הקדושים לדעת הפוסקים ולדעת המקובלים בשוה. אשר על כן מוכרח אתה לקחת פנאי לעיין היטב בדברי הפוסקים והמקובלים ליישר תמונת האותיות שיהיו בשוה לשני הכתות, בכדי שיתבטל הקטרוג.
והעמיס הרב ז"ל על נפשו המלאכה מלאכת הקודש הזאת, עד שעברו איזה ימים והוציא אל הפועל את כל צורות האותיות, ועלו מתאימות לשני הדיעות בשוה, והביאם לרבו הקדוש, והראה לו תמונות כל האותיות אשר הושוו לשני הכתות. ונתן לו המגיד ז"ל תודה על זה, ואמר לו אשר בזו הרגע הכריזו בפמליא של מעלה אשר כך מוכרח להיות צורת האותיות, ונתבטל הקטרוג. ועל יום המחרת בירך המגיד ז"ל את תלמידו הרב מלאדי בברכת הפרידה, ונסע הרב לדרכו.
ונסע דרך עיר אניפאליא, ובא הרב לאניפליא בלילה, וכל בני אדם היו ישנים. וראה הרב מרחוק אשר בבית אחד נר דולק. והלך לאותו הבית להתאכסן שם. ואותו הבית היה של הרב ר' דוד סופר ז"ל. וכשבא הרב להבית, מצא את הר"ר דוד ז"ל יושב וכותב ספר תורה, ולא רצה הרב לבלבלו. והלך בבית בחשאי, עד שהגיע למקום כתיבתו. וראה הרב ז"ל שהוא כותב האותיות הקדושות הכל כמו שהוציא הוא אל הפועל ביום אתמול ברוב עמל ויגיעה. ונבהל מאד הרב מזה, כי הרב דוד ז"ל לא היה במעזריטש בשעה שמסר לרבו הקדוש תמונות האותיות. והמתין הרב ז"ל עד שגמר הרב דוד ז"ל את כתיבתו. וראה הרב דוד את הרב בביתו ושמח עמו מאד וקבלו ברוב אהבה וחבה.
ואחרי זה שאל הרב אותו: מהיכן לקח את הדרך החדש בכתיבה. והשיב לו הרב דוד ז"ל: אני אינני יודע מאומה, אך ביום אתמול קרא אותי הרה"ק ר' זוסיא ואמר לי: אשר הכריזו כרוז בפמליא של מעלה לכתוב תמונות האותיות באופן שיהיו בשוה לדעת הפוסקים והמקובלים ביחד, וצייר לי הרב זוסיא את כל אות בפרוטרוט איך לכתוב אותו, וכך אני כותב כמו שצייר לי הרב זוסיא. ונבהל מאד הרב ז"ל מקדושת הרב זוסיא ז"ל בזה כמה רב גובריה. ומן אז והלאה נתפשט על פני תבל הכתיבה הזאת אשר היא שוה לשני הדיעות ביחד..." (קהל חסידים החדש, למברג תרס"ב, עמ' 22-21).
נוסחה ב: "שמעתי מפי האיש אשר שמע מפי הרה"ק הגאון בעל התניא ז"ל, שפעם אחת בהיותו במעזריטש, בערך ארבעה שבועות קודם שנסע לביתו, נקרא לבית רבו המגיד הגדול, וציווה לו לברר על פי עומק הדין, נוסח וסדר כתיבת התפילין שיהיה נכתב על פי כל הדעות, וכן בעשיית הבתים ובקשר של רצועות. ועיין בזה הרב בעל התניא ז"ל בהתמדה גדולה עד שבירר הכל לאמתו בערך ארבעה שבועות, ונתן הנוסח להסופר דמעזריטש. ואחרי זה נפקד מרבו ונסע לשלום לביתו.
ודרכו ממעזריטש לביתו היה על דרך עיר האניפאליע, ובעיר אניפאליע היה אכסניא שלו סמוך לבית הסופר סת"ם דשם [=רבי דוד מאניפולי]. ולכן בכל עת בואו לאניפאליע בא הסופר דשם אל אכסניא שלו, שגם הוא היה מן הסרים למשמעת רבינו המגיד הגדול ממעזריטש. אבל בזו הפעם היה ממש לילה של ראש חודש שבט, והיה הרב בעל התניא עיף מאד בבואו לאניפעליא... הסופר לא בא אליו אל האכסניא, אף על פי שהיה רגיל תמיד לבא מיד. אך בבוקר כאשר קם רבינו בעל התניא, קידם הסופר את פניו והתנצל לפניו על שלא בא אליו בלילה, כי זה איזה ימים אשר נקרא לבית הרב ר' זוסיא מפה שיכתוב לו את פרשיות התפילין על פי נוסח חדש, ויתקן לו הבתים והרצועות, ויראה למהר לגמור הכל על ראש חודש שבט, יען הראו לו מן השמים שמיום ראש חודש שבט יתחיל רבינו המגיד להניח תפילין כאלו, לזאת רצונו שגם הוא יתחיל בתפילין הללו. לכן הוכרח הסופר למהר לגמור בלילה, שיהיו מוכנים כאור בוקר, לכן לא היה לו פנאי לבא לאכסניא.
והנוסח שנתן הרבי ר' זוסיא לסופר היה ממש אותו נוסח שהעלה אדומו"ר הרב בעל התניא לפני רבינו הגדול המגיד דמעזריטש. כן כתב הרב הגדול החסיד האב"ד דק"ק יוזעפאף" (הרב נתן נטע הכהן דונר אב"ד ראדושיץ וקאלביעל, בוצינא קדישא, פיטרקוב תרע"ב, עמ' ט, אות יז [אב"ד יוזפוף המוזכר בדבריו הוא רבי שלום יוסף הארצשטארק, מחשובי חסידי סדיגורה ובעל שמועה נאמן]).
כסף חקוק; חתום בחותמת אוסטרו-הונגרית, בחותמת האמן "EG" ובחותמות יבוא שבדיות.
הגביע מעוטר בדגמים צמחיים סימטריים, וביניהם מדליון עם הכתובת "לכבוד שבת קדש". סביב הבסיס חקוקה כתובת: "הרב מ' מאיר יהודא שפירא אב"ד דק' בקאווסק".
האדמו"ר רבי מאיר יהודה שפירא אב"ד בוקווסק (תר"ו-תרס"ח, אנצ' לחסידות ג', עמ' סו-סז), בנו של האדמו"ר בעל ה"צמח דוד" מדינוב, ונכדו של בעל ה"בני יששכר". חתן האדמו"ר רבי יוסף אלתר האגר מראדוביץ, ובזוו"ש חתן רבי ישראל מקרמניץ (חתן האדמו"ר רבי חיים האגר מקוסוב). הוכתר לאדמו"ר בשנת תרל"ד ורבים מחסידי דינוב קבלו את מרותו. מחבר ספר "אור למאיר" על התורה (פשמישל תרע"ג). היה לחסידיו כאב רחמן, נהג לרשום להם תרופות והם לא הוצרכו לילך לרופאים. ביתו היה פתוח לעניים ונדכאים ואלו היו מאוכלי שולחנו הקבועים.
מסופר עליו שהיה פועל ישועות לחולים באמצעות חפצים של צדיקים שהיו ברשותו (ראה: "נפלאות רבי יהושע מדינוב", ירושלים תשנ"ב, עמ' יט). בעדות מופלאה על היום האחרון בחייו, מתואר השימוש שעשה בכלי הכסף שבביתו בעת שחזר באזני אחד מחסידיו על מאמר חסידות עמוק מהבנה: "ליל א' סוכות בא להשלחן ועשה קדוש ועשה המוציא ואמר תורה, ואמר לא מניחים אותי לישב בשלחן... והיה שם איש אחד ושמו נפתלי שכתב לו התורה בכל מוש"ק [מוצאי שבת קודש]... שאל לר' נפתלי כתבת התורה שלי מהיום, ואמר לו: לא, ואמר לו: למה, השיב לו: מפני שאינני מבינה. קם מהמטה ונכנס עמו לסלא (הוא אולם) ועמד שם ארגז עם כלי כסף, ולקח כל כלי בידו ואמר לו עוד הפעם התורה, ושאל אותו אם מבין ואמר לו לא..." (מובא בספר 'זהרי חן' מאת רבי נח גד וויינטראוב, ירושלים תשי"א, עמ' ט; וראה שם סיפורים נוספים על עת פטירתו).
גובה: 10 ס"מ בקירוב. קוטר: 8 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כיפופים קלים.
העיטור נלקח על-ידי הרב משה אורנשטיין, ראש ישיבת חב"ד בנתניה, מהבית ביקטרינוסלב בו התגורר הרבי מליובאוויטש בנעוריו (מגיל 7 עד גיל 24) - רחוב מירונובה 20, קומה ב' (ראה אישור מצורף). העיטור נלקח מהבית בעת הריסתו בשנת תשע"א.
בבית שברחוב מירונובה 20 ביקטרינוסלב התגוררו בין השנים תרס"ט/תר"ע-תרפ"ח, רבי לוי יצחק שניאורסון, אב"ד יקטרינוסלב, אשתו הרבנית חנה ושלושת ילדיהם, בהם בנם בכורם רבי מנחם מנדל, מי שלימים נודע בעולם היהודי כ"הרבי" המפורסם מליובאוויטש. הרבי התגורר בבית זה עד שנת תרפ"ו, בה עקר ללנינגרד (סנקט פטרבורג), כדי לשהות בצל חמיו המיועד - הריי"ץ (תולדות לוי יצחק, כפר חב"ד תשנ"ה, א, עמ' 147, 202-201).
הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון (תרל"ח-תש"ד), אביו של הרבי מליובאוויטש, כיהן כרב הקהילה החסידית ביקטרינוסלב בין השנים תרס"ט/תר"ע-תרצ"ט. נסמך לרבנות על-ידי הגאונים רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק ורבי אליהו חיים מייזל מלודז'. רבו הרש"ב מליובאוויטש פעל בכל כוחו למנות את תלמידו-מקורבו רבי לוי יצחק כרב ביקטרינוסלב. עם כל חסידותו וקנאותו על כל קוצו של יוד, ידע רבי לוי יצחק להלך עם רוחו של כל אחד. אופקיו היו רחבים, דמותו האצילה והמרשימה הקרינה על כל שדרות העם בעירו, גם על הציונים שבהם. לאחר המהפכה הקומוניסטית מסר את נפשו על שימור גחלת היהדות בעוז ובגבורה. על כך נאסר בשנת תרצ"ט. לאחר יותר משנת מאסר, בה נחקר ועונה, נשפט ונשלח לגלות בעיר צ'ילי (Chiali) שבקזחסטן, שם שהה כארבע שנים. בחודשי חייו האחרונים גר באלמא אטא, שם מנוחתו כבוד.
בבית שברחוב מירונובה 20 עשה הרבי, בימי שחרותו, לילות כימים בהתמדת ויגיעת התורה, בכל מרחביה, בנגלה ונסתר, במחקר ובחסידות. סיפורים נפלאים השתמרו מעדי ראייה מהתמדתו ושקידתו בתורה מאותם ימים (עדויות אלו נדפסו בספר "ימי מלך", מאת הרב מרדכי מנשה לאופר, ברוקלין תשנ"א, כרך א'; תולדות לוי יצחק, מאת הרב נפתלי צבי גוטליב, כפר חב"ד תשנ"ה, כרך ב', פרק יד)
תיעוד מעניין על הבית בשנים בהן התגורר בו הרבי נכתב על-ידי המשורר אברהם שלונסקי (תר"ס-תשל"ג) שהתגורר בנעוריו בשכנות למשפחת שניאורסון. שלונסקי היה ידיד נעוריו של הרבי, ויחד למדו אצל אותו מלמד. בילדותו הרבה שלונסקי לבקר בבית משפחת שניאורסון; תקופות שלמות היה אצלם בן בית ואף סעד על שולחנם מטעמי כשרות. בזכרונותיו סיפר שלונסקי על חדרו של הרבי ואחיו "שקירותיו היו מכוסים מפות אסטרונומיה, ומהן למדו הילדים על מסלולי הכוכבים. לכל ילד היה ארון ספרים נפרד, ובו ספרי קודש ומעט ספרי חול". בביוגרפיה על שלונסקי נכתב שהוא ואחיו "הושפעו מן האווירה שבבית משפחת שניאורסון... הרב התמיר והנאה עם זקנו המרשים נראה כמלך... השולחן הארוך המכוסה לבד ירוק, הרהיטים החומים והמון ארונות עמוסי ספרים מכורכים... הכל נשא חן... ואמר הדרת כבוד. אמונתם התמימה, כמו גם השכלתם הרחבה, חוכמתם ואישיותם המרתקת... השפיעו על שלונסקי ועזרו לו לבסס את השכלתו היהודית הרחבה". שלונסקי עצמו העיד לימים: "הייתי מושפע מן האקלים המוזר הזה, מלא החומרה, מלא הפחדים, מלא הרמזים, מלא הרזים. זה קסם לי מאד" (חגית הלפרין, המאסטרו - חייו ויצירתו של אברהם שלונסקי, תשע"א, עמ' 50-49; מנחם פרידמן ושמואל היילמן, הרבי מלובביץ' - בחייו ובחיים שלאחר חייו, תשע"א, עמ' 89-88).
עיטור הקיר שלפנינו, מחרס מוזהב, עשוי מדליון מרכזי עגול ובו תבליט פרח, מוקף עלווה מתפתלת ורוקיות. בצד העיטור ניצבת דמות מלאך (שראשו נשבר) האוחז במושכות סוס.
38X57 ס"מ. משקל: 13.2 ק"ג. מצב בינוני. שברים רבים. שוליים שבורים ובלתי אחידים. ראש המלאך שבור (מצורף); פיסות נוספות שבורות. פגמים בצבע. קבוע על לבנה.