מכירה 53 - פריטים נדירים ומיוחדים
מציג 145 - 156 of 168
מכירה 53 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.11.2016
פתיחה: $15,000
לא נמכר
50 כרזות מן הסדרה Musée des Horreurs ["תערוכת המפלצות" / "מוזיאון הזוועות"] - כרזות פוליטיות בגנות מדינאים, עתונאים, תומכי-דרייפוס ויהודים חשובים, מאוירות בידי אמן אשר פעל תחת השם הבדוי ו. לנפווה (V. Lenepveu, נזכר לעיתים כ-Victor Lenepveu). דפוס ליטוגרפי צבוע ביד. פריז, [1899-1900]. כרזות מס' 1-50 (כרזה מס' 51 חסרה).
הכרזות הופיעו לראשונה עם פתיחת היריד העולמי בפריז, בעיצומה של פרשת דרייפוס, מעט לאחר הרשעתו השנייה במשפט החוזר. בתחילה נדפסו אחת לשבוע, אולם מקץ חודשים אחדים הורה משרד הפנים הצרפתי לחדול מהפצתן ופרסומן הופסק.
בסדרה המקורית נמנו 51 כרזות, שהציגו אישים שונים מסיעת תומכי-דרייפוס באור נלעג, חייתי או גרוטסקי. כל כרזה הוקדשה לאדם אחר, שעל פי רוב צויר בתוספת אברי חיה או גוף מפלצתי. בין האישים המצוירים: אמיל זולה, ז'ורז' פיקאר, צדוק כהן, בני משפחת רוטשילד, אלפרד דרייפוס (בכמה כרזות), ואחרים.
65X50 ס"מ בממוצע. מצב משתנה. מצב כללי טוב-בינוני. בכרזות רבות כתמים, קמטים, קרעים קלים או קרעים חסרים, בעיקר בשוליים. בכרזה מספר 1 קרעים גסים בשוליים. יחסית לסוג הנייר עליו נדפסו, נשמרו הכרזות במצב טוב.
ספרות: "פרשת דרייפוס והשתקפותה בספרות, באמנות ובתקשורת", בעריכת נורמן קליבלאט. הוצאת משרד הבטחון, תל אביב, 1991. עמ' 234-242.
הכרזות הופיעו לראשונה עם פתיחת היריד העולמי בפריז, בעיצומה של פרשת דרייפוס, מעט לאחר הרשעתו השנייה במשפט החוזר. בתחילה נדפסו אחת לשבוע, אולם מקץ חודשים אחדים הורה משרד הפנים הצרפתי לחדול מהפצתן ופרסומן הופסק.
בסדרה המקורית נמנו 51 כרזות, שהציגו אישים שונים מסיעת תומכי-דרייפוס באור נלעג, חייתי או גרוטסקי. כל כרזה הוקדשה לאדם אחר, שעל פי רוב צויר בתוספת אברי חיה או גוף מפלצתי. בין האישים המצוירים: אמיל זולה, ז'ורז' פיקאר, צדוק כהן, בני משפחת רוטשילד, אלפרד דרייפוס (בכמה כרזות), ואחרים.
65X50 ס"מ בממוצע. מצב משתנה. מצב כללי טוב-בינוני. בכרזות רבות כתמים, קמטים, קרעים קלים או קרעים חסרים, בעיקר בשוליים. בכרזה מספר 1 קרעים גסים בשוליים. יחסית לסוג הנייר עליו נדפסו, נשמרו הכרזות במצב טוב.
ספרות: "פרשת דרייפוס והשתקפותה בספרות, באמנות ובתקשורת", בעריכת נורמן קליבלאט. הוצאת משרד הבטחון, תל אביב, 1991. עמ' 234-242.
קטגוריה
פריטים נדירים ומיוחדים
קָטָלוֹג
מכירה 53 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.11.2016
פתיחה: $1,500
נמכר ב: $2,750
כולל עמלת קונה
ספרי על ספר דברים, עם חילופי גרסאות והערות מאת אליעזר ארי' פינקלשטין, בהשתמש בעזבונו של חיים שאול האראוויטץ. הוצאת חברת תומכי מדעי היהדות בברלין, "האגודה התרבותית היהודית בגרמניה", ברלין, ת"ש, [סוף 1939]. שער נוסף בלטינית.
הספר שלפנינו נמנה עם אחרוני הספרים שהדפיסה "האגודה התרבותית היהודית" תחת השלטון הנאצי, והוצאתו לאור נשלמה כחודש לאחר פרוץ המלחמה. הבסיס לחיבור, כתב-יד מעזבונו של המלומד וחוקר חז"ל חיים שאול הורוביץ (1858-1921), נמצא בידי אליעזר אריה (לואי) פינקלשטין (Louis Finkelstein), שהוסיף לו חילופי גרסאות והערות והחליט לנסות להוציאו לדפוס בסדרת הספרים "קובץ מעשי התנאים".
בשל הקשיים הכרוכים בהוצאת ספרי-יהדות בגרמניה הנאצית, נאלץ פינקלשטיין להדפיס את הספר בחלקים, בצורת קונטרסים וחוברות, ולהעביר את מקום ההדפסה בין ערים שונות בגרמניה. בין שנת 1935 ל-1937 נדפסו החוברות בברסלאו, ובשנת 1939, ערב המלחמה, הוסב מקום ההדפסה לברלין, בחסות ארגון הגג "Der Jüdischer Kulturbund", שהיה היחיד שהורשה, באותה עת, להדפיס ספרים יהודיים.
על אף שתהליך השמדת הספרים היהודיים כבר עמד בעיצומו, הוסיפו המוציאים לאור, תוך הפגנת מסירות ונטילת סיכון עצמי לא פשוט, להדפיס את קונטרסי החיבור שלפנינו, ובחודש אוקטובר 1939, שבועות לאחר פרוץ המלחמה, עלה בידיהם להשלימו. כפי הנראה, נשלח העותק שלפנינו לשווייץ, שם נכרך ושרד את ימי המלחמה.
ככל הידוע לנו, לא נדפסו חיבורים יהודיים מקוריים מאוחרים יותר תחת השלטון הנאצי.
עותק שלם אחד בלבד ב-OCLC.
[4] דף, 431 עמ', [3] דף, 25.5 ס"מ. מצב טוב מאד. כריכה דמוית עור עם כיתוב מוזהב בגרמנית. כתם קל בעובי הספר (ללא הכתמת העמודים). קמטים וקיפולים בדפים ספורים. רישום בעפרון בדפים אחדים. רישום בעלים בדף הראשון.
הספר שלפנינו נמנה עם אחרוני הספרים שהדפיסה "האגודה התרבותית היהודית" תחת השלטון הנאצי, והוצאתו לאור נשלמה כחודש לאחר פרוץ המלחמה. הבסיס לחיבור, כתב-יד מעזבונו של המלומד וחוקר חז"ל חיים שאול הורוביץ (1858-1921), נמצא בידי אליעזר אריה (לואי) פינקלשטין (Louis Finkelstein), שהוסיף לו חילופי גרסאות והערות והחליט לנסות להוציאו לדפוס בסדרת הספרים "קובץ מעשי התנאים".
בשל הקשיים הכרוכים בהוצאת ספרי-יהדות בגרמניה הנאצית, נאלץ פינקלשטיין להדפיס את הספר בחלקים, בצורת קונטרסים וחוברות, ולהעביר את מקום ההדפסה בין ערים שונות בגרמניה. בין שנת 1935 ל-1937 נדפסו החוברות בברסלאו, ובשנת 1939, ערב המלחמה, הוסב מקום ההדפסה לברלין, בחסות ארגון הגג "Der Jüdischer Kulturbund", שהיה היחיד שהורשה, באותה עת, להדפיס ספרים יהודיים.
על אף שתהליך השמדת הספרים היהודיים כבר עמד בעיצומו, הוסיפו המוציאים לאור, תוך הפגנת מסירות ונטילת סיכון עצמי לא פשוט, להדפיס את קונטרסי החיבור שלפנינו, ובחודש אוקטובר 1939, שבועות לאחר פרוץ המלחמה, עלה בידיהם להשלימו. כפי הנראה, נשלח העותק שלפנינו לשווייץ, שם נכרך ושרד את ימי המלחמה.
ככל הידוע לנו, לא נדפסו חיבורים יהודיים מקוריים מאוחרים יותר תחת השלטון הנאצי.
עותק שלם אחד בלבד ב-OCLC.
[4] דף, 431 עמ', [3] דף, 25.5 ס"מ. מצב טוב מאד. כריכה דמוית עור עם כיתוב מוזהב בגרמנית. כתם קל בעובי הספר (ללא הכתמת העמודים). קמטים וקיפולים בדפים ספורים. רישום בעפרון בדפים אחדים. רישום בעלים בדף הראשון.
קטגוריה
פריטים נדירים ומיוחדים
קָטָלוֹג
מכירה 53 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.11.2016
פתיחה: $5,000
נמכר ב: $17,500
כולל עמלת קונה
אוסף פריטים מארכיונו של הרב פרופ' ד"ר מנפרד (מנחם בן מיכאל) פאפו - תעודות, מכתבים ופריטים נוספים מתקופת שהותו במחנה המעצר הבריטי Mooragh שבאי מאן (Isle of Man); מסמכים הקשורים לעבודתו בקהילות היהודיות במנצ'סטר וברודזיה (Rhodesia, מושבה בריטית, כיום בתחומי זימבבואה), ועוד. מרבית הפריטים משנות ה-40. עברית, אנגלית וגרמנית.
הרב פרופ' ד"ר מנפרד (מנחם) פאפו (1898-1966), שימש כרב בזלצבורג, ובהמשך היה למורה ולרב הקהילה הספרדית בוינה. לאחר ליל הבדולח נעצר ונשלח לדכאו, אך הצליח להשתחרר והיגר לאנגליה, שם התמנה לרב במנצ'סטר ועסק בפעילות למען פליטים יהודים. לאחר הקמת מחנות המעצר הבריטיים באי מאן בשנת 1940, שהה במחנה המעצר Mooragh. מן המסמכים באוסף שלפנינו עולה כי פעל שם כמחנך, וביסס קהילה יהודית במקום (בין היתר, הקים בית כנסת לעצורים היהודים במחנה). משנת 1944 שימש כרב קהילת הספרדים ברודזיה.
האוסף כולל:
פריטים ממחנה המעצר Mooragh בעיר רמזי שבאי מאן:
1. פתק בכתב-יד - אישור לרב פאפו להדליק אור בחדרו שבמחנה עד השעה 23:00. [דצמבר 1940]. אנגלית. 17.5X8 ס"מ. חתום בכתב-יד ובחותמת רשמית של המחנה.
2. מכתב תודה על פעילותו של הרב פאפו בהקמת וניהול בית הכנסת של מחנה המעצר. כתוב בכתב-יד, בעברית ובגרמנית, וחתום בידי כמה מעצירי המחנה. ניסן תש"א (30.3.1941): "בזה הננו מביעים תודה רבה מעמקא דלבא להרב של קהלתנו הקדושה, אביר החכמים, החוקר המפורסם, הידען המופלג... פרופ' ד"ר מנחם מיכאל פאפו ס"ט נ"י אשר יסד ותקן את ביה"כ הנ"ל ודרש בפנינו בנועם שיח ובמתק שפתים וראה את תפקידו ככהונה בקודש. שאיפתו היתה לחבור ולחבר ומטרתו לחזק את רוח היהדות... זכה במפעלו רב-הברכה למשוך ולעודד את לב הנדכאים בשביה והנלווים עליו בהערצה רבה...". על המכתב חתומים: יעקב מאיר לייסנר (Jakob Leisner), אשר גם כתב את הנוסח העברי של המכתב; מאיר יהודה אירם (Irom), ואחרים. דף 36X17.5 ס"מ, מקופל לשניים.
3. תעודה, כתובה ומעוטרת ביד - שי לרב פאפו מאת הקהילה היהודית במחנה המעצר. 1 באפריל, 1941. אנגלית.
בראש התעודה מגן-דוד בצבע כחול, תחתיו הקדשה לרב פאפו, בכתיבה קליגרפית נאה: "Prof. Manfred Papo PH.D. Rabbi of our congregation, respectfully dedicated by its members". תחת ההקדשה מופיעות כ-30 חתימות בכתב-יד. גליון נייר (42X24.5 ס"מ), מקופל לשניים.
4. מודעה בכתב-יד - הזמנה לטקס חגיגי בבית הכנסת, לרגל עזיבתו של הרב פאפו (בתוכנית: שירים, נאום פרידה מאת הרב פאפו, ועוד). [1941 בקירוב]. גרמנית. דף 30X37.5 ס"מ.
5. מודעה, כתובה ומאוירת ביד - הזמנה להרצאה מאת הרב פאפו בנושא היהדות הספרדית (ולפניה: סקירת עתונות מאת יעקב לייסנר), אשר תתקיימנה בבית הכנסת שבמחנה המעצר. [1941 בקירוב]. גרמנית. 32X22.5 ס"מ.
6. מכתב מאת המפקח על העצירים (Internee supervisor) במחנה. אפריל, 1941. אנגלית.
מכתב אישור, "לכל המתעניין" בו מעיד המפקח כי הרב פאפו שימש במשך חודשים רבים כיועץ למשרד החינוך (education office) של המחנה וכי הוא לקח על עצמו את האחריות על ארגון ספריית המחנה, המונה כ-3000 ספרים. [1] דף, 25.5 ס"מ. חתום בכתב-יד ובחותמת רשמית של המחנה.
7. דיוקן מנפרד פאפו, רישום עפרון על נייר מאת לודוויג מיידנר. תחת הרישום מופיעה הקדשה בכתב-ידו של מיידנר (גרמנית). רמזי, אפריל 1941. [1] דף, 28 ס"מ.
לודוויג מיידנר (1884-1966), צייר ואמן-הדפס, מן הדמויות הבולטות בזרם האקספרסיוניזם הגרמני. מיידנר למד אמנות באקדמיה בברסלאו, ומאוחר יותר בפריז, ומשנת 1907 השתקע בברלין ועסק בציור. תחת השלטון הנאצי נוסף שמו לרשימת "האמנים המנוונים". בשנים 1939-1935 לימד בבית ספר יהודי בקלן, ואחר כך נמלט עם משפחתו ללונדון. מלונדון נשלח למחנות המעצר באי מאן ושהה במחנות Mooragh ו-Hutchinson עד סוף שנת 1941.
8-9. שני רישומי עפרון על נייר - האחד, דיוקן הרב פאפו. השני, תיאור פנים בית-כנסת.
10. תצלום (מתקופת המלחמה). ייתכן שצולם באחד ממחנות המעצר שבאי מאן. 14X9 ס"מ.
פריטים נוספים מארכיון הרב פאפו:
11. מכתב מודפס מאת מזכיר ה-Withington Congregation of Spanish and Portuguese Jews [קהילת היהודים הספרדים והפורטוגזים בויתינגטון (מנצ'סטר)]. הודעה על דבר מינוי של הרב פאפו לתפקיד רב הקהילה (Honorary Minister to the congregation), והזמנה לטקס המינוי. יולי 1942. אנגלית.
בהזמנה מצוין כי הכנסתו של הרב פאפו לתפקיד תתבצע בידי הרב שם טוב גגין (Gaguin), ראש בית הדין לקהילות הספרדים בלונדון. [1] דף, 20 ס"מ.
12. מכתב רשמי מאת יושב ראש ועד הפליטים היהודים במנצ'סטר (Jewish Refugees Committee, Manchester branch). נשלח אל הרב פאפו במנצ'סטר, דצמבר 1943. מודפס על נייר מכתבים רשמי וחתום בכתב-יד.
מכתב תודה על סיועו של הרב פאפו לועד הפליטים היהודים, לרגל עזיבתו את מנצ'סטר. [1] דף, 26 ס"מ.
13. תעודה רשמית מאת מושל סולסברי, רודזיה הדרומית (Salisbury, Southern Rhodesia, מושבה בריטית, כיום בתחומי זימבבואה) המעניקה לרב פאפו את הזכות לערוך טקסי נישואין ברודזיה. סולסברי, 1944. אנגלית. מודפסת וחתומה בכתב-יד. [1] דף, 34 ס"מ.
14. כרטיס ברכה, כתוב ומאויר ביד, לרגל בר המצוה של מיכאל, בנו של מנפרד. [1] דף, מקופל לשניים, 24.5 ס"מ.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה חיו בבריטניה כ- 75,000 גרמנים ואוסטרים, רובם הגיעו במהלך שנות ה-30 בנסיון להימלט מרדיפת השלטון הנאצי. הממשלה הבריטית, אשר חששה מהסתננות מרגלים ומשתפי פעולה עם השלטון הנאצי, נקטה במדיניות של מעצר וכליאה. תחילה נעצרו כל הגברים הגרמנים והאוסטרים בגילאים 16 עד 60, בהמשך נעצרו גם הנשים, וביולי 1940 נשלחו העצירים לאי מאן שבים האירי (חלק משטחי החסות של הכתר הבריטי), שם הוקמו מספר מחנות מעצר. מאלפי העצירים באי מאן, הרוב היו יהודים, ורבים היו מתנגדים גלויים לשלטון הנאצי. במחנות המעצר התנהלו חיים תרבותיים תוססים (רבים מהעצירים היו פרופסורים, רופאים, מדענים ואמנים). המסמכים שלפנינו הנם עדות לכך כי במחנות התקיימו גם חיי דת וקהילה יהודית.
סה"כ 14 פריטים. מצב כללי טוב.
מקור: אוסף ד"ר סימון כהן.
הרב פרופ' ד"ר מנפרד (מנחם) פאפו (1898-1966), שימש כרב בזלצבורג, ובהמשך היה למורה ולרב הקהילה הספרדית בוינה. לאחר ליל הבדולח נעצר ונשלח לדכאו, אך הצליח להשתחרר והיגר לאנגליה, שם התמנה לרב במנצ'סטר ועסק בפעילות למען פליטים יהודים. לאחר הקמת מחנות המעצר הבריטיים באי מאן בשנת 1940, שהה במחנה המעצר Mooragh. מן המסמכים באוסף שלפנינו עולה כי פעל שם כמחנך, וביסס קהילה יהודית במקום (בין היתר, הקים בית כנסת לעצורים היהודים במחנה). משנת 1944 שימש כרב קהילת הספרדים ברודזיה.
האוסף כולל:
פריטים ממחנה המעצר Mooragh בעיר רמזי שבאי מאן:
1. פתק בכתב-יד - אישור לרב פאפו להדליק אור בחדרו שבמחנה עד השעה 23:00. [דצמבר 1940]. אנגלית. 17.5X8 ס"מ. חתום בכתב-יד ובחותמת רשמית של המחנה.
2. מכתב תודה על פעילותו של הרב פאפו בהקמת וניהול בית הכנסת של מחנה המעצר. כתוב בכתב-יד, בעברית ובגרמנית, וחתום בידי כמה מעצירי המחנה. ניסן תש"א (30.3.1941): "בזה הננו מביעים תודה רבה מעמקא דלבא להרב של קהלתנו הקדושה, אביר החכמים, החוקר המפורסם, הידען המופלג... פרופ' ד"ר מנחם מיכאל פאפו ס"ט נ"י אשר יסד ותקן את ביה"כ הנ"ל ודרש בפנינו בנועם שיח ובמתק שפתים וראה את תפקידו ככהונה בקודש. שאיפתו היתה לחבור ולחבר ומטרתו לחזק את רוח היהדות... זכה במפעלו רב-הברכה למשוך ולעודד את לב הנדכאים בשביה והנלווים עליו בהערצה רבה...". על המכתב חתומים: יעקב מאיר לייסנר (Jakob Leisner), אשר גם כתב את הנוסח העברי של המכתב; מאיר יהודה אירם (Irom), ואחרים. דף 36X17.5 ס"מ, מקופל לשניים.
3. תעודה, כתובה ומעוטרת ביד - שי לרב פאפו מאת הקהילה היהודית במחנה המעצר. 1 באפריל, 1941. אנגלית.
בראש התעודה מגן-דוד בצבע כחול, תחתיו הקדשה לרב פאפו, בכתיבה קליגרפית נאה: "Prof. Manfred Papo PH.D. Rabbi of our congregation, respectfully dedicated by its members". תחת ההקדשה מופיעות כ-30 חתימות בכתב-יד. גליון נייר (42X24.5 ס"מ), מקופל לשניים.
4. מודעה בכתב-יד - הזמנה לטקס חגיגי בבית הכנסת, לרגל עזיבתו של הרב פאפו (בתוכנית: שירים, נאום פרידה מאת הרב פאפו, ועוד). [1941 בקירוב]. גרמנית. דף 30X37.5 ס"מ.
5. מודעה, כתובה ומאוירת ביד - הזמנה להרצאה מאת הרב פאפו בנושא היהדות הספרדית (ולפניה: סקירת עתונות מאת יעקב לייסנר), אשר תתקיימנה בבית הכנסת שבמחנה המעצר. [1941 בקירוב]. גרמנית. 32X22.5 ס"מ.
6. מכתב מאת המפקח על העצירים (Internee supervisor) במחנה. אפריל, 1941. אנגלית.
מכתב אישור, "לכל המתעניין" בו מעיד המפקח כי הרב פאפו שימש במשך חודשים רבים כיועץ למשרד החינוך (education office) של המחנה וכי הוא לקח על עצמו את האחריות על ארגון ספריית המחנה, המונה כ-3000 ספרים. [1] דף, 25.5 ס"מ. חתום בכתב-יד ובחותמת רשמית של המחנה.
7. דיוקן מנפרד פאפו, רישום עפרון על נייר מאת לודוויג מיידנר. תחת הרישום מופיעה הקדשה בכתב-ידו של מיידנר (גרמנית). רמזי, אפריל 1941. [1] דף, 28 ס"מ.
לודוויג מיידנר (1884-1966), צייר ואמן-הדפס, מן הדמויות הבולטות בזרם האקספרסיוניזם הגרמני. מיידנר למד אמנות באקדמיה בברסלאו, ומאוחר יותר בפריז, ומשנת 1907 השתקע בברלין ועסק בציור. תחת השלטון הנאצי נוסף שמו לרשימת "האמנים המנוונים". בשנים 1939-1935 לימד בבית ספר יהודי בקלן, ואחר כך נמלט עם משפחתו ללונדון. מלונדון נשלח למחנות המעצר באי מאן ושהה במחנות Mooragh ו-Hutchinson עד סוף שנת 1941.
8-9. שני רישומי עפרון על נייר - האחד, דיוקן הרב פאפו. השני, תיאור פנים בית-כנסת.
10. תצלום (מתקופת המלחמה). ייתכן שצולם באחד ממחנות המעצר שבאי מאן. 14X9 ס"מ.
פריטים נוספים מארכיון הרב פאפו:
11. מכתב מודפס מאת מזכיר ה-Withington Congregation of Spanish and Portuguese Jews [קהילת היהודים הספרדים והפורטוגזים בויתינגטון (מנצ'סטר)]. הודעה על דבר מינוי של הרב פאפו לתפקיד רב הקהילה (Honorary Minister to the congregation), והזמנה לטקס המינוי. יולי 1942. אנגלית.
בהזמנה מצוין כי הכנסתו של הרב פאפו לתפקיד תתבצע בידי הרב שם טוב גגין (Gaguin), ראש בית הדין לקהילות הספרדים בלונדון. [1] דף, 20 ס"מ.
12. מכתב רשמי מאת יושב ראש ועד הפליטים היהודים במנצ'סטר (Jewish Refugees Committee, Manchester branch). נשלח אל הרב פאפו במנצ'סטר, דצמבר 1943. מודפס על נייר מכתבים רשמי וחתום בכתב-יד.
מכתב תודה על סיועו של הרב פאפו לועד הפליטים היהודים, לרגל עזיבתו את מנצ'סטר. [1] דף, 26 ס"מ.
13. תעודה רשמית מאת מושל סולסברי, רודזיה הדרומית (Salisbury, Southern Rhodesia, מושבה בריטית, כיום בתחומי זימבבואה) המעניקה לרב פאפו את הזכות לערוך טקסי נישואין ברודזיה. סולסברי, 1944. אנגלית. מודפסת וחתומה בכתב-יד. [1] דף, 34 ס"מ.
14. כרטיס ברכה, כתוב ומאויר ביד, לרגל בר המצוה של מיכאל, בנו של מנפרד. [1] דף, מקופל לשניים, 24.5 ס"מ.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה חיו בבריטניה כ- 75,000 גרמנים ואוסטרים, רובם הגיעו במהלך שנות ה-30 בנסיון להימלט מרדיפת השלטון הנאצי. הממשלה הבריטית, אשר חששה מהסתננות מרגלים ומשתפי פעולה עם השלטון הנאצי, נקטה במדיניות של מעצר וכליאה. תחילה נעצרו כל הגברים הגרמנים והאוסטרים בגילאים 16 עד 60, בהמשך נעצרו גם הנשים, וביולי 1940 נשלחו העצירים לאי מאן שבים האירי (חלק משטחי החסות של הכתר הבריטי), שם הוקמו מספר מחנות מעצר. מאלפי העצירים באי מאן, הרוב היו יהודים, ורבים היו מתנגדים גלויים לשלטון הנאצי. במחנות המעצר התנהלו חיים תרבותיים תוססים (רבים מהעצירים היו פרופסורים, רופאים, מדענים ואמנים). המסמכים שלפנינו הנם עדות לכך כי במחנות התקיימו גם חיי דת וקהילה יהודית.
סה"כ 14 פריטים. מצב כללי טוב.
מקור: אוסף ד"ר סימון כהן.
קטגוריה
פריטים נדירים ומיוחדים
קָטָלוֹג
מכירה 53 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.11.2016
פתיחה: $40,000
לא נמכר
תליון כסף מפואר, שנעשה לכבוד ראש היודנראט של גטו לודז', מרדכי חיים רומקובסקי, וניתן לו כשי. לודז', תש"א [1941].
כסף (חתום) יצוק, חקוק ומנוסר; הזהבה; זירקונים.
התליון מורכב משלושה חלקים עיקריים: בחלקו העליון שני אריות הרלדיים, ניצבים על שתי רצועות כסף עליהן הולחמו אותיות מנוסרות היוצרות את הכיתוב "ליטצמאנ / שטאדט" [ליצמנשטאט], וביניהם עיטור בצורת מאזניים (אולי על מנת לרמוז על אופי תפקידו הציבורי של רומקובסקי, שנאלץ להשתמש ב"מאזני הצדק" לקבלת החלטות גורליות). משובץ חמישה זירקונים. חלקו המרכזי של התליון, העשוי כמעין תיבה, מתחבר אל חלקו העליון באמצעות צמד מתלים (קולבים) והוא בעל צורה סגלגלה ומוקף בשמונה עיטורים דמויי עלים, המשובצים זירקונים. בפנים התיבה, מאחורי חלון זכוכית, מופיע עיטור בצורת ספר תורה שעליו מגן דוד עם הכיתוב "שד-י", אחוז בידי זוג אריות, ובראשו כתר (בחלקו הפנימי של מכסה התיבה ובדופן האחורית שלה חקוקים עיטורים אקראיים, ונראה כי הורכבו מלוחיות כסף שנעשה בהן שימוש משני). על חזית מכסה התיבה מופיעים לוחות הברית, זוג שופרות, זוג מגני דוד, זוג אריות, כתר, והכיתוב "נשיא מ. ח. רוּמקאווסקי. תש"א. גע/טא [גטו], עם ישראל חי". חלקו התחתון מתחבר לחלק המרכזי באמצעות מתלה (קולב), והוא מעוצב כמגן דוד שבמרכזו מנורה בעלת חמישה קנים, על רקע ירוק, ומשובץ זירקונים.
מרדכי חיים רומקובסקי (1877-1944), ראש היודנראט בגטו לודז' במשך כל שנות קיומו, נחשב לאחת הדמויות השנויות במחלוקת בתולדות השואה והגטאות. בתור מי שקיבל מהשלטונות הנאציים סמכויות נרחבות בכל התחומים הקשורים בניהול חיי היום-יום של הגטו, ולרשותו הועמדה גם המשטרה היהודית, דאג רומקובסקי לשמירה מוחלטת על הסדר, ועל התנהלות תקינה בכל תחומי החיים. יחד עם ניהול ענייני הציבור בגטו, הוטלה על רומקובסקי המשימה להכין את רשימות הגירוש מהגטו. רומקובסקי האמין שבאמצעות שיתוף-פעולה, ניתן יהיה להציל חלק מהאוכלוסיה היהודית של הגטו. באוגוסט 1944 נשלח רומקובסקי לאושוויץ עם אחרוני תושבי הגטו, שם נרצח, ככל הנראה, באותו יום.
באוסף החפצים של מוזיאון "יד ושם" שמורים מספר חפצי כסף יחידאיים שנעשו בידי צורפים יהודים בגטו לודז' בתקופת השואה, ביניהם חנוכיית כסף מתקפלת לצורת ספר-תפילה קטן, שניתנה לרומקובסקי על ידי זיסו אייבשיץ, מנהל מפעל הנייר בגטו (החנוכיה נמצאה בהריסות ביתו של רומקובסקי בגטו); נרתיק כסף מעוטר למגילת אסתר, אף הוא ניתן כשי לרומקובסקי; סיכות וצמיד שנעשו בגטו בידי האמן חיים קליגר; ופריטים נוספים.
מצורף מכתב אישור מאת הרב בנימין שצ'רנסקי מירושלים, המעיד כי התליון היה בחזקתו של יעקב צבי (הערש) יוסקוביץ מתל-אביב (1905-1985), מניצולי גטו לודז' (כפי הנראה, היה זה יוסקוביץ שהביא את התליון לארץ ישראל. למידע נוסף אודותיו, ראה חומר מצורף).
מצורפת כתבה שהתפרסמה בעתון "ידיעות אחרונות" בשנת 1981, שכותרתה "התליון שנעשה בגיטו לודז' - הובא לארץ".
אורך: 13 ס"מ. רוחב מירבי: 7 ס"מ. מצב טוב. התליון עבר ניקוי ותיקונים, והזירקונים המקוריים והחסרים הוחלפו בחדשים (ראה תמונה המציגה את מצבו המקורי, לפני תיקונו).
כסף (חתום) יצוק, חקוק ומנוסר; הזהבה; זירקונים.
התליון מורכב משלושה חלקים עיקריים: בחלקו העליון שני אריות הרלדיים, ניצבים על שתי רצועות כסף עליהן הולחמו אותיות מנוסרות היוצרות את הכיתוב "ליטצמאנ / שטאדט" [ליצמנשטאט], וביניהם עיטור בצורת מאזניים (אולי על מנת לרמוז על אופי תפקידו הציבורי של רומקובסקי, שנאלץ להשתמש ב"מאזני הצדק" לקבלת החלטות גורליות). משובץ חמישה זירקונים. חלקו המרכזי של התליון, העשוי כמעין תיבה, מתחבר אל חלקו העליון באמצעות צמד מתלים (קולבים) והוא בעל צורה סגלגלה ומוקף בשמונה עיטורים דמויי עלים, המשובצים זירקונים. בפנים התיבה, מאחורי חלון זכוכית, מופיע עיטור בצורת ספר תורה שעליו מגן דוד עם הכיתוב "שד-י", אחוז בידי זוג אריות, ובראשו כתר (בחלקו הפנימי של מכסה התיבה ובדופן האחורית שלה חקוקים עיטורים אקראיים, ונראה כי הורכבו מלוחיות כסף שנעשה בהן שימוש משני). על חזית מכסה התיבה מופיעים לוחות הברית, זוג שופרות, זוג מגני דוד, זוג אריות, כתר, והכיתוב "נשיא מ. ח. רוּמקאווסקי. תש"א. גע/טא [גטו], עם ישראל חי". חלקו התחתון מתחבר לחלק המרכזי באמצעות מתלה (קולב), והוא מעוצב כמגן דוד שבמרכזו מנורה בעלת חמישה קנים, על רקע ירוק, ומשובץ זירקונים.
מרדכי חיים רומקובסקי (1877-1944), ראש היודנראט בגטו לודז' במשך כל שנות קיומו, נחשב לאחת הדמויות השנויות במחלוקת בתולדות השואה והגטאות. בתור מי שקיבל מהשלטונות הנאציים סמכויות נרחבות בכל התחומים הקשורים בניהול חיי היום-יום של הגטו, ולרשותו הועמדה גם המשטרה היהודית, דאג רומקובסקי לשמירה מוחלטת על הסדר, ועל התנהלות תקינה בכל תחומי החיים. יחד עם ניהול ענייני הציבור בגטו, הוטלה על רומקובסקי המשימה להכין את רשימות הגירוש מהגטו. רומקובסקי האמין שבאמצעות שיתוף-פעולה, ניתן יהיה להציל חלק מהאוכלוסיה היהודית של הגטו. באוגוסט 1944 נשלח רומקובסקי לאושוויץ עם אחרוני תושבי הגטו, שם נרצח, ככל הנראה, באותו יום.
באוסף החפצים של מוזיאון "יד ושם" שמורים מספר חפצי כסף יחידאיים שנעשו בידי צורפים יהודים בגטו לודז' בתקופת השואה, ביניהם חנוכיית כסף מתקפלת לצורת ספר-תפילה קטן, שניתנה לרומקובסקי על ידי זיסו אייבשיץ, מנהל מפעל הנייר בגטו (החנוכיה נמצאה בהריסות ביתו של רומקובסקי בגטו); נרתיק כסף מעוטר למגילת אסתר, אף הוא ניתן כשי לרומקובסקי; סיכות וצמיד שנעשו בגטו בידי האמן חיים קליגר; ופריטים נוספים.
מצורף מכתב אישור מאת הרב בנימין שצ'רנסקי מירושלים, המעיד כי התליון היה בחזקתו של יעקב צבי (הערש) יוסקוביץ מתל-אביב (1905-1985), מניצולי גטו לודז' (כפי הנראה, היה זה יוסקוביץ שהביא את התליון לארץ ישראל. למידע נוסף אודותיו, ראה חומר מצורף).
מצורפת כתבה שהתפרסמה בעתון "ידיעות אחרונות" בשנת 1981, שכותרתה "התליון שנעשה בגיטו לודז' - הובא לארץ".
אורך: 13 ס"מ. רוחב מירבי: 7 ס"מ. מצב טוב. התליון עבר ניקוי ותיקונים, והזירקונים המקוריים והחסרים הוחלפו בחדשים (ראה תמונה המציגה את מצבו המקורי, לפני תיקונו).
קטגוריה
פריטים נדירים ומיוחדים
קָטָלוֹג
מכירה 53 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.11.2016
פתיחה: $1,800
נמכר ב: $10,625
כולל עמלת קונה
אלבום מאויר, מעשה ידי אווה קוֹבָאץ' (Kováč, לבית Schillová, ילידת ברטיסלבה, אפריל 1924), המתאר את חייה ואת חיי משפחתה וידידיה בברטיסלבה של שנות ה-30, בתקופת השואה, ואת עלייתה לארץ בשנת 1949.
באלבום מופיעים איורים רבים מעשה ידיה של אווה, ומודבקים בדפיו תצלומים וגזירי-נייר, מלווים בהערות בכתב-יד, בצ'כית, סלובקית, גרמנית, אנגלית ועברית. מאות האיורים והתצלומים המשולבים בדפי האלבום מתעדים את מקומות המגורים של המשפחה, טיוליה, אירועים שונים, וכן את תקופת השואה, "שארית הפליטה", פעילות ציונית והעליה לארץ ישראל.
83 העמודים הראשונים של האלבום מוקדשים לשנות ה-30 המוקדמות עד שנות ה-40 המוקדמות ומשולבים בהם תצלומים ותיאורים של חיי המשפחה, החברים, חגים, טיולים, בית-ספר, עבודה ושעות הפנאי.
בעמוד 84 משתנות נסיבות חיי המשפחה, ולצד איור צלב-קרס, כתבה אווה "12 ביולי 1944 - קיבלתי את תעודת הזהות שלי", וב-1 בספטמבר 1944: "הגרמנים כבשו את ברטיסלבה". באותו עמוד מודבקת תעודת-זהות גרמנית-צ'כית, שעליה חותמת דיו עם הכיתוב " Žid". בעמוד 85 מופיעות נקודות הציון הבאות: "7 במרץ - סֶרֶד", ו-"9 במרץ - טרזין", המעידות כי אווה ומשפחתה גורשו מברטיסלבה, בתחילה למחנה עבודה בסרד (Sered, דרום סלובקיה) ומשם למחנה הריכוז טרזיינשטט.
בראש עמוד 86 מופיעה הכותרת "טרזין!" ומוצגים בו בני המשפחה האסורים בטרזיינשטט: לצד טלאי בד צהוב, תוית נייר של שירותי הבריאות בטרזיינשטט וצילום של שטר-כסף מטרזיינשטט, מופיע איור של אדם לבוש במדי אסיר, דוחף מריצה, משולב בתצלום ראשו של אביה של אווה. בתחתית העמוד מופיעים שני כיתובים נוספים: "21 באפריל 1945 - הצלב האדום מגיע לטרזין" ו-"10 במאי 1945 - ניצחון הצבא הזר!" (מחנה טרזיינשטט שוחרר יומיים קודם לכן בידי חיילים רוסים).
בעמוד הבא מתואר מסעהּ של המשפחה בחזרה מטרזיינשטט, עם תצלומים של ידידי המשפחה או קרובים בדרכם הביתה, ושמות מחנות הריכוז בהם שהו (ביניהם אושוויץ ומאוטהאוזן). עמוד 89 הנו "עמוד זכרון" המוקדש לידידים שלא שרדו את המלחמה - "היכן קבריהם? היכן אפרם?" - והוא מלווה בתמונותיהם ובשמות מחנות ההשמדה בהם נרצחו.
עמודים 90-126 מוקדשים לשנים 1945-1947 וכוללים אף הם תיאורים של חיי המשפחה, חברים, ועוד. בעמוד 127 נזכרת לראשונה פלשתינה: "הדרך לחיים חדשים - הדרך לפלשתינה!". בעמודים הבאים מופיעים אזכורים לציונות ולעליה. בהמשך האלבום מתועדים ביקור משפחתי בפלשתינה (נובמבר 1947), אירוסיה וחתונתה של אווה (נישאה ללָדִיסְלַב קובאץ' בברטיסלבה ב-9 במאי 1948) - יחד עם ההזמנה לחתונה (מודבקת בצדו האחורי של עמוד 139); תכניה של אירועי הספורט שנערכו בברטיסלבה במסגרת ה"גורדוניאדה" של תנועת "גורדוניה - מכבי הצעיר" (יולי 1948) בסימן הקמת מדינת ישראל; ועוד.
בעמוד 147, לצד איור של מזוודות, מופיע הכיתוב "תחילתו של פרק חדש - חיינו בישראל". העמודים הבאים מציגים את מסעה של המשפחה לישראל באנייה, ובעמודי האלבום האחרונים מוצגים חייה החדשים של המשפחה (שהתיישבה בשכונת התקוה בתל-אביב), הגעת הוריה של אווה לישראל ולידת בנם הבכור של אווה ולדיסלב, גבריאל (יולי 1949).
האלבום שלפנינו, שבהכנתו הושקעו יצירתיות ומחשבה רבות, מהווה תיעוד ויזואלי יוצא דופן ומאפשר הצצה "עלילתית" ובלתי-אמצעית לחייה של משפחה יהודית אירופאית ולתהפוכות שעברה בשנות המלחמה, בשנים שקדמו לה ובשנים שלאחריה.
מצורפים מספר מסמכים של בני משפחת קוֹבָאץ', מן השנים שלאחר המלחמה: · תעודת זהות צ'כוסלובקית על שם Sžimon Schill, אביה של אווה (1946). · כרטיס חבר "הפדרציה הציונית בצ'כוסלובקיה" על שם אווה (1947). · כרטיס חבר של "הפדרציה הצ'כית של אסירים פוליטיים אנטי-פשיסטיים" (SPROV) על שם אביה של אווה (1948). · "כרטיס בריאות" של הג'וינט באוסטריה, על שם לדילסב קובאץ' (1949). · תעודת עליה מטעם "הסוכנות היהודית" באוסטריה, על שם לדיסלב קובאץ' (1949). · כרטיס חבר "הסתדרות המזרחי" בארץ ישראל על שם לדיסלב קובאץ' (1950).
194 דף (מהם 155 דף כתובים), 33.5 ס"מ. מצב כללי טוב מאד. כתמים. כריכה מקורית, עם פגמים קלים. קרע בשדרה.
באלבום מופיעים איורים רבים מעשה ידיה של אווה, ומודבקים בדפיו תצלומים וגזירי-נייר, מלווים בהערות בכתב-יד, בצ'כית, סלובקית, גרמנית, אנגלית ועברית. מאות האיורים והתצלומים המשולבים בדפי האלבום מתעדים את מקומות המגורים של המשפחה, טיוליה, אירועים שונים, וכן את תקופת השואה, "שארית הפליטה", פעילות ציונית והעליה לארץ ישראל.
83 העמודים הראשונים של האלבום מוקדשים לשנות ה-30 המוקדמות עד שנות ה-40 המוקדמות ומשולבים בהם תצלומים ותיאורים של חיי המשפחה, החברים, חגים, טיולים, בית-ספר, עבודה ושעות הפנאי.
בעמוד 84 משתנות נסיבות חיי המשפחה, ולצד איור צלב-קרס, כתבה אווה "12 ביולי 1944 - קיבלתי את תעודת הזהות שלי", וב-1 בספטמבר 1944: "הגרמנים כבשו את ברטיסלבה". באותו עמוד מודבקת תעודת-זהות גרמנית-צ'כית, שעליה חותמת דיו עם הכיתוב " Žid". בעמוד 85 מופיעות נקודות הציון הבאות: "7 במרץ - סֶרֶד", ו-"9 במרץ - טרזין", המעידות כי אווה ומשפחתה גורשו מברטיסלבה, בתחילה למחנה עבודה בסרד (Sered, דרום סלובקיה) ומשם למחנה הריכוז טרזיינשטט.
בראש עמוד 86 מופיעה הכותרת "טרזין!" ומוצגים בו בני המשפחה האסורים בטרזיינשטט: לצד טלאי בד צהוב, תוית נייר של שירותי הבריאות בטרזיינשטט וצילום של שטר-כסף מטרזיינשטט, מופיע איור של אדם לבוש במדי אסיר, דוחף מריצה, משולב בתצלום ראשו של אביה של אווה. בתחתית העמוד מופיעים שני כיתובים נוספים: "21 באפריל 1945 - הצלב האדום מגיע לטרזין" ו-"10 במאי 1945 - ניצחון הצבא הזר!" (מחנה טרזיינשטט שוחרר יומיים קודם לכן בידי חיילים רוסים).
בעמוד הבא מתואר מסעהּ של המשפחה בחזרה מטרזיינשטט, עם תצלומים של ידידי המשפחה או קרובים בדרכם הביתה, ושמות מחנות הריכוז בהם שהו (ביניהם אושוויץ ומאוטהאוזן). עמוד 89 הנו "עמוד זכרון" המוקדש לידידים שלא שרדו את המלחמה - "היכן קבריהם? היכן אפרם?" - והוא מלווה בתמונותיהם ובשמות מחנות ההשמדה בהם נרצחו.
עמודים 90-126 מוקדשים לשנים 1945-1947 וכוללים אף הם תיאורים של חיי המשפחה, חברים, ועוד. בעמוד 127 נזכרת לראשונה פלשתינה: "הדרך לחיים חדשים - הדרך לפלשתינה!". בעמודים הבאים מופיעים אזכורים לציונות ולעליה. בהמשך האלבום מתועדים ביקור משפחתי בפלשתינה (נובמבר 1947), אירוסיה וחתונתה של אווה (נישאה ללָדִיסְלַב קובאץ' בברטיסלבה ב-9 במאי 1948) - יחד עם ההזמנה לחתונה (מודבקת בצדו האחורי של עמוד 139); תכניה של אירועי הספורט שנערכו בברטיסלבה במסגרת ה"גורדוניאדה" של תנועת "גורדוניה - מכבי הצעיר" (יולי 1948) בסימן הקמת מדינת ישראל; ועוד.
בעמוד 147, לצד איור של מזוודות, מופיע הכיתוב "תחילתו של פרק חדש - חיינו בישראל". העמודים הבאים מציגים את מסעה של המשפחה לישראל באנייה, ובעמודי האלבום האחרונים מוצגים חייה החדשים של המשפחה (שהתיישבה בשכונת התקוה בתל-אביב), הגעת הוריה של אווה לישראל ולידת בנם הבכור של אווה ולדיסלב, גבריאל (יולי 1949).
האלבום שלפנינו, שבהכנתו הושקעו יצירתיות ומחשבה רבות, מהווה תיעוד ויזואלי יוצא דופן ומאפשר הצצה "עלילתית" ובלתי-אמצעית לחייה של משפחה יהודית אירופאית ולתהפוכות שעברה בשנות המלחמה, בשנים שקדמו לה ובשנים שלאחריה.
מצורפים מספר מסמכים של בני משפחת קוֹבָאץ', מן השנים שלאחר המלחמה: · תעודת זהות צ'כוסלובקית על שם Sžimon Schill, אביה של אווה (1946). · כרטיס חבר "הפדרציה הציונית בצ'כוסלובקיה" על שם אווה (1947). · כרטיס חבר של "הפדרציה הצ'כית של אסירים פוליטיים אנטי-פשיסטיים" (SPROV) על שם אביה של אווה (1948). · "כרטיס בריאות" של הג'וינט באוסטריה, על שם לדילסב קובאץ' (1949). · תעודת עליה מטעם "הסוכנות היהודית" באוסטריה, על שם לדיסלב קובאץ' (1949). · כרטיס חבר "הסתדרות המזרחי" בארץ ישראל על שם לדיסלב קובאץ' (1950).
194 דף (מהם 155 דף כתובים), 33.5 ס"מ. מצב כללי טוב מאד. כתמים. כריכה מקורית, עם פגמים קלים. קרע בשדרה.
קטגוריה
פריטים נדירים ומיוחדים
קָטָלוֹג
מכירה 53 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.11.2016
פתיחה: $5,000
נמכר ב: $11,250
כולל עמלת קונה
אלבום ובו 28 תצלומים שצולמו בידי איש ה-S.S. היינץ יוסט (Heinz Jost),י 18 מהם מתוך אוסף תצלומיו הנודע מגטו ורשה, ו-10 תצלומים נוספים, כפי הנראה מהמשך שירותו כמפקד איינזצגרופה-A. ורשה ומקומות נוספים בפולין וסביבותיה, 1941 [עד 1942].
אלבום ובו 28 תצלומים המיוחסים לפושע המלחמה ומורשע משפטי נירנברג היינץ יוסט (1904-1964), אשר תיעד במצלמתו את חיי היהודים בגטו ורשה, בחודש ספטמבר 1941. אוספו של היינץ יוסט, המונה כ-140 תצלומים, נתגלה בשנת 1979 בידי מכרו, העיתונאי Günther Schwarberg (גונטר שוורברג, 1926-2008), שמסרם לידי "יד ושם" (ללא התשלילים, שגורלם אינו ידוע).
בנוגע לתצלומים העיד יוסט: "שוטטתי ברחובות שמאחורי החומות וצילמתי מה שראיתי. עד אז לא ידעתי דבר על המתרחש שם, בין חומות הגטו... הגוועים ברעב לא בקשו ממני אוכל, מכיוון שהייתי לבוש במדי חייל גרמני. הם שכבו ליד הבתים יחד עם המתים, שאיש לא שם לב עליהם עוד...", (מתוך: "יום בגטו ורשה, טיול יום הולדת בגיהינום, 19.9.41", קטלוג תערוכה במוזיאון "יד ושם", ירושלים, 1988).
האלבום שלפנינו כולל תצלומים שפותחו מן התשלילים המקוריים, וכן תצלומים שלא נכללו באוסף שנמסר ל-"יד ושם":
· 18 תצלומים מגטו וורשה, ביניהם: תצלום מוכרת סרטי-זרוע עם מגני דוד, תצלום כנר יהודי בגטו, זוג נשים יהודיות בעגלה, ותצלומים נוספים, המתעדים את חייהם וסבלם של היהודים בגטו.
· 10 תצלומים שאינם מצויים באוספו של יוסט, ובהם מראה חיילים ופליטים, כמה מהם על רקע נוף כפרי. באחד התצלומים שלט המורה את הדרכים לויטבסק, גוסינו (Gusino), ומקומות נוספים, שאוכלוסיותיהם היהודיות חוסלו בידי חיילי האיינזצגרופה בראשית שנת 1942 (בה שימש יוסט כמפקד יחידה A).
בעמוד השער מופיע כיתוב ברוסית, לפיו התצלומים נמצאו בין חפציו של חייל גרמני הרוג בעיר גדיניה (Gdynia) שבצפון פולין, בשנת 1945.
סה"כ 28 תצלומים. תצלומים בגודל 9X6.5 ס"מ בקירוב. אלבום בגודל 10.5X8 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים וקרעים קלים על חלק מדפי האלבום. כריכה קדמית רופפת. בדף הראשון מופיע גם רישום קצר בגרמנית, משנת 1939.
מקור: אוסף ד"ר סימון כהן.
אלבום ובו 28 תצלומים המיוחסים לפושע המלחמה ומורשע משפטי נירנברג היינץ יוסט (1904-1964), אשר תיעד במצלמתו את חיי היהודים בגטו ורשה, בחודש ספטמבר 1941. אוספו של היינץ יוסט, המונה כ-140 תצלומים, נתגלה בשנת 1979 בידי מכרו, העיתונאי Günther Schwarberg (גונטר שוורברג, 1926-2008), שמסרם לידי "יד ושם" (ללא התשלילים, שגורלם אינו ידוע).
בנוגע לתצלומים העיד יוסט: "שוטטתי ברחובות שמאחורי החומות וצילמתי מה שראיתי. עד אז לא ידעתי דבר על המתרחש שם, בין חומות הגטו... הגוועים ברעב לא בקשו ממני אוכל, מכיוון שהייתי לבוש במדי חייל גרמני. הם שכבו ליד הבתים יחד עם המתים, שאיש לא שם לב עליהם עוד...", (מתוך: "יום בגטו ורשה, טיול יום הולדת בגיהינום, 19.9.41", קטלוג תערוכה במוזיאון "יד ושם", ירושלים, 1988).
האלבום שלפנינו כולל תצלומים שפותחו מן התשלילים המקוריים, וכן תצלומים שלא נכללו באוסף שנמסר ל-"יד ושם":
· 18 תצלומים מגטו וורשה, ביניהם: תצלום מוכרת סרטי-זרוע עם מגני דוד, תצלום כנר יהודי בגטו, זוג נשים יהודיות בעגלה, ותצלומים נוספים, המתעדים את חייהם וסבלם של היהודים בגטו.
· 10 תצלומים שאינם מצויים באוספו של יוסט, ובהם מראה חיילים ופליטים, כמה מהם על רקע נוף כפרי. באחד התצלומים שלט המורה את הדרכים לויטבסק, גוסינו (Gusino), ומקומות נוספים, שאוכלוסיותיהם היהודיות חוסלו בידי חיילי האיינזצגרופה בראשית שנת 1942 (בה שימש יוסט כמפקד יחידה A).
בעמוד השער מופיע כיתוב ברוסית, לפיו התצלומים נמצאו בין חפציו של חייל גרמני הרוג בעיר גדיניה (Gdynia) שבצפון פולין, בשנת 1945.
סה"כ 28 תצלומים. תצלומים בגודל 9X6.5 ס"מ בקירוב. אלבום בגודל 10.5X8 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים וקרעים קלים על חלק מדפי האלבום. כריכה קדמית רופפת. בדף הראשון מופיע גם רישום קצר בגרמנית, משנת 1939.
מקור: אוסף ד"ר סימון כהן.
קטגוריה
פריטים נדירים ומיוחדים
קָטָלוֹג
מכירה 53 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.11.2016
פתיחה: $30,000
לא נמכר
ארכיון המונה כ-170 מכתבים, פרוטוקולים, טיוטות, תעודות ומסמכים מקוריים הנוגעים לפרשת קסטנר. בודפשט, ז'נבה, שטוקהולם, לונדון, פריז, חיפה, תל-אביב וערים נוספות, אמצע שנות ה-40 עד אמצע שנות ה-50. גרמנית, הונגרית, אנגלית, מעט עברית ומעט יידיש.
ארכיון מסמכים משתי תקופות עיקריות בחייו של ישראל קסטנר: "דם תמורת סחורה" - ימיו של קסטנר בראש "ועד העזרה וההצלה", בעת שניסה לגבש עסקה עם הגרמנים להצלת יהודי הונגריה; "משפטי נירנברג" - ימיו של קסטנר בסמוך לתום המלחמה, בהם העיד, חקר וסיפק דו"חות אודות הקצינים הגרמנים ופועלם בעת המלחמה; וכן מסמכים נוספים, מסוגים שונים.
הארכיון נאסף בידי חוקר השואה דב דינור, שביקש להעמיק את המידע המועט שעמד לרשות החוקרים בעת המשפטים, ולצורך מחקרו ליקט עשרות מסמכים מארכיונה הפרטי של המשפחה, תעודות נדירות מרחבי אירופה (שהגישה אל מרביתם נאסרה בידי רוסיה הקומוניסטית שנים ספורות לאחר האיסוף), חומרים מחקריים שנשלחו לבקשתו מידי אנשי אקדמיה, ועוד.
פריטים בנושא עסקת "דם תמורת סחורה":
· "Der Bericht des Jüdischen Rettungskomitees aus Budapest 1942-1945",י 55 דפים מתוך טיוטה מוקדמת לדו"ח המיוחד שנכתב בידי קסטנר אודות פעילות "ועד העזרה וההצלה", בשנת 1946. עדות זו הנה העדות היחידה שמסר קסטנר מתוקף תפקידו כיושב ראש הועד, והטיוטה המצויה בארכיון כוללת הבדלים ניכרים מזו שנתפרסמה בסופו של דבר. מודפסים במכונת כתיבה, עם מחיקות, הערות ותיקונים רבים בכתב יד; מספר דפים בכתב יד.
· שישה מסמכים מחודש אוגוסט 1944 - טיוטה שחיברו קסטנר וסאלי מאייר (1875-1953, נשיא איחוד הקהילות היהודיות בשווייץ בעת המלחמה), ובה נוסח מוקדם לעיקרי המשא ומתן עם הגרמנים, מן ה-30 לאוגוסט 1944 (העתק מקורי של הדפסה במכונת כתיבה), וחמש פתקאות ודפים מודפסים שבהם מצוינים מקורות מימון, הסכומים שגויסו ונתונים נוספים לקראת המשא ומתן.
· חמישה דו"חות (העתקים מקוריים של הדפסות במכונת כתיבה), אשר חוברו בידי קסטנר בחודשים יולי-אוגוסט 1944 בעקבות פגישותיו עם אדולף אייכמן, קורט בכר, הרמן קרומיי (Hermann Krumey), אדמונד ווסנמאייר (Edmund Veesenmayer) ודיטר ויסליצני (המכונה בדו"ח Willy). הונגרית.
· אחד עשר מכתבים (העתקים מקוריים של הדפסה במכונת כתיבה), מתוך התכתבויותיו של קסטנר עם עמיתיו ל"ועד העזרה וההצלה", בהם סאלי מאייר, נתן שוואלב ואחרים.
ופריטים נוספים.
פריטים בנושא "משפטי נירנברג":
· שלושה מכתבים מאת בכיר ה-אס.אס. קורט בכר (Kurt Becher 1909-1995) - נציגה העיקרי של גרמניה הנאצית במשא ומתן מול "ועד העזרה וההצלה" מעת המשפט שהתנהל נגדו. המכתבים מודפסים במכונת כתיבה, חתומים בחתימת ידו של בכר ומתוארכים לחודש אוגוסט 1947. שניים מהם ממוענים לידי אישה ששמה אינו מצוין, והשלישי לידי קסטנר עצמו. במכתב מביע בכר את הכרת תודתו לעדות שמסר קסטנר במשפטו (עדות אשר הביאה, בסופו של דבר, לזיכויו המלא של בכר), ומבקש, בשל האמון השורר בין השניים, שיואיל קסטנר לסייע לו בהלוואה כספית. [4], [1], [5] דף. גרמנית.
· צילום (זירוקס) של פרוטוקול חקירת קורט בכר מיום 7 ביוני 1947, אשר נוהלה בהשתתפות קסטנר.
· שלושה פרוטוקולים של חקירות הבכירים הנאציים אבנהארד פון טאהדן (Ebenhard von Thadden), אדמונד ויסנמאייר (Edmund Veesenmayer), ואריך פון דם באך-צלבסקי (Erich von dem Bach Zelewski), אשר נערכו בשיתוף קסטנר במסגרת משפטי נירנברג, בחודשים אפריל-מרץ 1948. שניים מהפרוטוקולים הנם העתקים מקוריים של הדפסה במכונת כתיבה, ואחד, כפי הנראה, הנו עותק מקורי שנדפס במכונת כתיבה. 18, 18, 27 עמ'.
· העתק מצולם של מברק ששלח ויסנמאייר (ראה לעיל) ביום 21 באפריל 1944, ובו דו"ח מפורט על רצח יהודים בימים 20 ו-21 באפריל 1944. ממוען לידי איש משרד החוץ Karl Ritter (קארל ריטר). [2] דפים.
· דו"ח שהכין קסטנר על ולטר שולנברג ותפקידו ביישום הפתרון הסופי. מוגש לידי חוקר בשם Hardy ומתוארך ל-3 במאי 1948.
· פריטים נוספים.
פריטים שונים:
· 18 מכתבים מתוך התכתבות אישית בין קסטנר ובני משפחתו (אחיו Erno, חמו Joska Fischer), מעת שהותו בז'נבה בין 1945 ל-1947.
· דו"ח שחיבר פרופ' יהודה באואר על תפקיד הג'ויינט באירופה ובפרשיית יהודי הונגריה בפרט.
מצורף ספרו המחקרי של דב דינור: "קסטנר, גילויים חדשים על האיש ופועלו". הוצאת גסטליט, חיפה, 1987.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי בינוני-טוב. סימני קיפול, כתמים, קמטים וקרעים (ברובם קלים, בשולי המסמכים). כיתוב בעפרון ובעט על גבי חלק מהפריטים.
ארכיון מסמכים משתי תקופות עיקריות בחייו של ישראל קסטנר: "דם תמורת סחורה" - ימיו של קסטנר בראש "ועד העזרה וההצלה", בעת שניסה לגבש עסקה עם הגרמנים להצלת יהודי הונגריה; "משפטי נירנברג" - ימיו של קסטנר בסמוך לתום המלחמה, בהם העיד, חקר וסיפק דו"חות אודות הקצינים הגרמנים ופועלם בעת המלחמה; וכן מסמכים נוספים, מסוגים שונים.
הארכיון נאסף בידי חוקר השואה דב דינור, שביקש להעמיק את המידע המועט שעמד לרשות החוקרים בעת המשפטים, ולצורך מחקרו ליקט עשרות מסמכים מארכיונה הפרטי של המשפחה, תעודות נדירות מרחבי אירופה (שהגישה אל מרביתם נאסרה בידי רוסיה הקומוניסטית שנים ספורות לאחר האיסוף), חומרים מחקריים שנשלחו לבקשתו מידי אנשי אקדמיה, ועוד.
פריטים בנושא עסקת "דם תמורת סחורה":
· "Der Bericht des Jüdischen Rettungskomitees aus Budapest 1942-1945",י 55 דפים מתוך טיוטה מוקדמת לדו"ח המיוחד שנכתב בידי קסטנר אודות פעילות "ועד העזרה וההצלה", בשנת 1946. עדות זו הנה העדות היחידה שמסר קסטנר מתוקף תפקידו כיושב ראש הועד, והטיוטה המצויה בארכיון כוללת הבדלים ניכרים מזו שנתפרסמה בסופו של דבר. מודפסים במכונת כתיבה, עם מחיקות, הערות ותיקונים רבים בכתב יד; מספר דפים בכתב יד.
· שישה מסמכים מחודש אוגוסט 1944 - טיוטה שחיברו קסטנר וסאלי מאייר (1875-1953, נשיא איחוד הקהילות היהודיות בשווייץ בעת המלחמה), ובה נוסח מוקדם לעיקרי המשא ומתן עם הגרמנים, מן ה-30 לאוגוסט 1944 (העתק מקורי של הדפסה במכונת כתיבה), וחמש פתקאות ודפים מודפסים שבהם מצוינים מקורות מימון, הסכומים שגויסו ונתונים נוספים לקראת המשא ומתן.
· חמישה דו"חות (העתקים מקוריים של הדפסות במכונת כתיבה), אשר חוברו בידי קסטנר בחודשים יולי-אוגוסט 1944 בעקבות פגישותיו עם אדולף אייכמן, קורט בכר, הרמן קרומיי (Hermann Krumey), אדמונד ווסנמאייר (Edmund Veesenmayer) ודיטר ויסליצני (המכונה בדו"ח Willy). הונגרית.
· אחד עשר מכתבים (העתקים מקוריים של הדפסה במכונת כתיבה), מתוך התכתבויותיו של קסטנר עם עמיתיו ל"ועד העזרה וההצלה", בהם סאלי מאייר, נתן שוואלב ואחרים.
ופריטים נוספים.
פריטים בנושא "משפטי נירנברג":
· שלושה מכתבים מאת בכיר ה-אס.אס. קורט בכר (Kurt Becher 1909-1995) - נציגה העיקרי של גרמניה הנאצית במשא ומתן מול "ועד העזרה וההצלה" מעת המשפט שהתנהל נגדו. המכתבים מודפסים במכונת כתיבה, חתומים בחתימת ידו של בכר ומתוארכים לחודש אוגוסט 1947. שניים מהם ממוענים לידי אישה ששמה אינו מצוין, והשלישי לידי קסטנר עצמו. במכתב מביע בכר את הכרת תודתו לעדות שמסר קסטנר במשפטו (עדות אשר הביאה, בסופו של דבר, לזיכויו המלא של בכר), ומבקש, בשל האמון השורר בין השניים, שיואיל קסטנר לסייע לו בהלוואה כספית. [4], [1], [5] דף. גרמנית.
· צילום (זירוקס) של פרוטוקול חקירת קורט בכר מיום 7 ביוני 1947, אשר נוהלה בהשתתפות קסטנר.
· שלושה פרוטוקולים של חקירות הבכירים הנאציים אבנהארד פון טאהדן (Ebenhard von Thadden), אדמונד ויסנמאייר (Edmund Veesenmayer), ואריך פון דם באך-צלבסקי (Erich von dem Bach Zelewski), אשר נערכו בשיתוף קסטנר במסגרת משפטי נירנברג, בחודשים אפריל-מרץ 1948. שניים מהפרוטוקולים הנם העתקים מקוריים של הדפסה במכונת כתיבה, ואחד, כפי הנראה, הנו עותק מקורי שנדפס במכונת כתיבה. 18, 18, 27 עמ'.
· העתק מצולם של מברק ששלח ויסנמאייר (ראה לעיל) ביום 21 באפריל 1944, ובו דו"ח מפורט על רצח יהודים בימים 20 ו-21 באפריל 1944. ממוען לידי איש משרד החוץ Karl Ritter (קארל ריטר). [2] דפים.
· דו"ח שהכין קסטנר על ולטר שולנברג ותפקידו ביישום הפתרון הסופי. מוגש לידי חוקר בשם Hardy ומתוארך ל-3 במאי 1948.
· פריטים נוספים.
פריטים שונים:
· 18 מכתבים מתוך התכתבות אישית בין קסטנר ובני משפחתו (אחיו Erno, חמו Joska Fischer), מעת שהותו בז'נבה בין 1945 ל-1947.
· דו"ח שחיבר פרופ' יהודה באואר על תפקיד הג'ויינט באירופה ובפרשיית יהודי הונגריה בפרט.
מצורף ספרו המחקרי של דב דינור: "קסטנר, גילויים חדשים על האיש ופועלו". הוצאת גסטליט, חיפה, 1987.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי בינוני-טוב. סימני קיפול, כתמים, קמטים וקרעים (ברובם קלים, בשולי המסמכים). כיתוב בעפרון ובעט על גבי חלק מהפריטים.
קטגוריה
פריטים נדירים ומיוחדים
קָטָלוֹג
מכירה 53 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.11.2016
פתיחה: $1,500
נמכר ב: $2,000
כולל עמלת קונה
"הדרך לנצחון", לוח משחק צבעוני - משחק מלחמה בין בעלות הברית לגרמניה הנאצית. ללא ציון מו"ל או מעצב. [ארץ ישראל, 1942]. עברית.
לאורך הלוח משורטטות מאה תחנות בצפון אפריקה ובאירופה. לצד התחנות השונות מופיעים איורים צבעוניים המתארים סצנות מלחמה - חיילים בריטים, טנקים, מטוסי קרב וספינות, מתקפת חיילים אוסטרליים, מרגל יפני מצויד במצלמה, מטוסי ספיטפייר ומסרשמיט, ספינה בריטית עולה על מוקש, ספינה גרמנית טובעת, ועוד. ההתקדמות במשחק מובילה לתבוסת הגרמנים. לקראת סוף המסלול מוסוליני נורה, במשבצת מס' 94 מתוארת חטיפתו של היטלר, ובמשבצת האחרונה - כניעת הצבא הגרמני, המתבטאת באיור מפקד יחידת הטנקים כורע ברך.
מטרת המשחק היא להגיע ראשון לסוף המסלול. ההתקדמות נקבעת בהטלת קוביה, ובהסתמך על הוראות המשחק של התחנות השונות (משבצות אדומות לאורך המסלול מעכבות את ההתקדמות, ומשבצות ירוקות מקדמות אותה. ההוראות הנוגעות למשבצות הללו מודפסות בחלקו המרכזי-התחתון של הלוח). המשחק נועד לשישה משתתפים, או פחות, כשכל משתתף מייצג צבא במלחמה: בריטי, אמריקאי, רוסי, סיני, אוסטרלי או ארץ-ישראלי.
המשחק הוצא לאור בשלוש גרסאות - עברית, ערבית ואנגלית.
פריט לא מצוי.
לוח 46.5X34 ס"מ, מקופל לשניים. בגב הלוח, בצד אחד, מופיע שם המשחק, ובצד השני - הוראות המשחק. מצב טוב-בינוני. שתי הפינות העליונות חסרות ומשוקמות שיקום מקצועי. קרעים (משני צדי הלוח), חלקם עם פגיעות בטקסט. כתמים. קשקושים בעפרון ועפרונות צבעוניים.
ראה: "הדרך לנצחון: משחק מלחמת העולם השנייה", מאת גדי כפיר, בתוך: "משחקים בבלוג - הבלוג של גדי כפיר" באתר "הארץ".
לאורך הלוח משורטטות מאה תחנות בצפון אפריקה ובאירופה. לצד התחנות השונות מופיעים איורים צבעוניים המתארים סצנות מלחמה - חיילים בריטים, טנקים, מטוסי קרב וספינות, מתקפת חיילים אוסטרליים, מרגל יפני מצויד במצלמה, מטוסי ספיטפייר ומסרשמיט, ספינה בריטית עולה על מוקש, ספינה גרמנית טובעת, ועוד. ההתקדמות במשחק מובילה לתבוסת הגרמנים. לקראת סוף המסלול מוסוליני נורה, במשבצת מס' 94 מתוארת חטיפתו של היטלר, ובמשבצת האחרונה - כניעת הצבא הגרמני, המתבטאת באיור מפקד יחידת הטנקים כורע ברך.
מטרת המשחק היא להגיע ראשון לסוף המסלול. ההתקדמות נקבעת בהטלת קוביה, ובהסתמך על הוראות המשחק של התחנות השונות (משבצות אדומות לאורך המסלול מעכבות את ההתקדמות, ומשבצות ירוקות מקדמות אותה. ההוראות הנוגעות למשבצות הללו מודפסות בחלקו המרכזי-התחתון של הלוח). המשחק נועד לשישה משתתפים, או פחות, כשכל משתתף מייצג צבא במלחמה: בריטי, אמריקאי, רוסי, סיני, אוסטרלי או ארץ-ישראלי.
המשחק הוצא לאור בשלוש גרסאות - עברית, ערבית ואנגלית.
פריט לא מצוי.
לוח 46.5X34 ס"מ, מקופל לשניים. בגב הלוח, בצד אחד, מופיע שם המשחק, ובצד השני - הוראות המשחק. מצב טוב-בינוני. שתי הפינות העליונות חסרות ומשוקמות שיקום מקצועי. קרעים (משני צדי הלוח), חלקם עם פגיעות בטקסט. כתמים. קשקושים בעפרון ועפרונות צבעוניים.
ראה: "הדרך לנצחון: משחק מלחמת העולם השנייה", מאת גדי כפיר, בתוך: "משחקים בבלוג - הבלוג של גדי כפיר" באתר "הארץ".
קטגוריה
פריטים נדירים ומיוחדים
קָטָלוֹג
מכירה 53 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.11.2016
פתיחה: $2,000
נמכר ב: $8,125
כולל עמלת קונה
הגדה, חברת סיער. ללא ציון מקום הדפסה [הולנד?], ניסן תש"ג [אפריל 1943]. גרמנית ומעט עברית.
הגדה לא מסורתית. שכפול של הדפסה במכונת כתיבה, עם איורים.
כפי הנראה, הגדה זו נדפסה במחתרת, באירופה, בזמן מלחמת העולם השניה. הטקסט והאיורים מבטאים היטב את מצוקת החיים באירופה וביתר שאת את השאיפה לעלות לארץ ישראל: בעמוד שלפני השער מופיעה אך המילה "גאולה!"; בעמוד 4 מופיע באותיות ענק הכיתוב "לשנה הבאה בירושלים"; בעמוד [21] מופיעות מילות השירים "שירת הנוער" ו"אל החולה"; בדף [25] מפת ארץ ישראל; ובדף [26] מילות השיר "תחזקנה", והכיתוב "עליה!" מופיע בתוך שמש זורחת. ומנגד: בעמוד השער מופיע איור של זרועות כבולות באזיקים ושל יד המניפה את דגל ישראל; בעמודים [13-14] מופיע טקסט ארוך וציורי המתאר פוגרום ביהודים בפולין ומציאות של חיים בגטו, במחבוא, הרג במלחמה, שוד, גירוש והיעלמות של קרובים; ובעמוד [22], תחת הכותרת "והגדת לבנך ביום ההוא", טקסט אידאולוגי, על כך ש"שרדנו את הגלות רק בזכות האמונה החזקה - שנשוב ונהיה חופשיים... ובזוועות ואירועי התקופה [הנוכחית], עלינו לכפר על הטעויות שעשינו. בעוד חלוצינו נלחמו והצליחו להתגבר על כל המכשולים בדם ובדמעות, אנו בזבזנו את חיינו ברשלנות. היום עלינו להישבע לתקן את שניתן לתקן...".
בעמוד הראשון של ההגדה נדפסה הקדשה: "Chawer Schuschu Simon, Deinem Andenken ist, diese Hagadah gewidmet " [הגדה זו מוקדשת לזכרו של החבר שׁוּשׁוּ סימון]. "שושו" היה כינויו של יואכים סימון (1919-1943) , יהודי גרמני יליד ברלין, שיחד עם אשתו ובסיוע המחתרת ההולנדית הבריח יהודים אל מחוץ להולנד כדי להצילם מהשמדה בתקופת השואה. שושו נתפס במהלך פעילותו בדרום הולנד בינואר 1943, והתאבד במעצרו.
לא הצלחנו לגלות מה טיבה של "חברת סיער" ומטעם מי נדפסה ההגדה שלפנינו, אך מתוכן הדברים ניתן לשער כי נדפסה בידי קבוצת מחתרת כלשהי שפעלה באירופה בזמן המלחמה, ואפשר כי היתה קשורה למחתרת החלוצית בהולנד.
[26] דף (מספור לא רציף), 29.5 ס"מ. מצב בינוני. נקבי תילוע בשוליים התחתונים של כל הדפים. כתמים. מעט קרעים ובלאי. כריכת קרטון ובד חדשה.
אינה ידועה ביבליוגרפית.
הגדה לא מסורתית. שכפול של הדפסה במכונת כתיבה, עם איורים.
כפי הנראה, הגדה זו נדפסה במחתרת, באירופה, בזמן מלחמת העולם השניה. הטקסט והאיורים מבטאים היטב את מצוקת החיים באירופה וביתר שאת את השאיפה לעלות לארץ ישראל: בעמוד שלפני השער מופיעה אך המילה "גאולה!"; בעמוד 4 מופיע באותיות ענק הכיתוב "לשנה הבאה בירושלים"; בעמוד [21] מופיעות מילות השירים "שירת הנוער" ו"אל החולה"; בדף [25] מפת ארץ ישראל; ובדף [26] מילות השיר "תחזקנה", והכיתוב "עליה!" מופיע בתוך שמש זורחת. ומנגד: בעמוד השער מופיע איור של זרועות כבולות באזיקים ושל יד המניפה את דגל ישראל; בעמודים [13-14] מופיע טקסט ארוך וציורי המתאר פוגרום ביהודים בפולין ומציאות של חיים בגטו, במחבוא, הרג במלחמה, שוד, גירוש והיעלמות של קרובים; ובעמוד [22], תחת הכותרת "והגדת לבנך ביום ההוא", טקסט אידאולוגי, על כך ש"שרדנו את הגלות רק בזכות האמונה החזקה - שנשוב ונהיה חופשיים... ובזוועות ואירועי התקופה [הנוכחית], עלינו לכפר על הטעויות שעשינו. בעוד חלוצינו נלחמו והצליחו להתגבר על כל המכשולים בדם ובדמעות, אנו בזבזנו את חיינו ברשלנות. היום עלינו להישבע לתקן את שניתן לתקן...".
בעמוד הראשון של ההגדה נדפסה הקדשה: "Chawer Schuschu Simon, Deinem Andenken ist, diese Hagadah gewidmet " [הגדה זו מוקדשת לזכרו של החבר שׁוּשׁוּ סימון]. "שושו" היה כינויו של יואכים סימון (1919-1943) , יהודי גרמני יליד ברלין, שיחד עם אשתו ובסיוע המחתרת ההולנדית הבריח יהודים אל מחוץ להולנד כדי להצילם מהשמדה בתקופת השואה. שושו נתפס במהלך פעילותו בדרום הולנד בינואר 1943, והתאבד במעצרו.
לא הצלחנו לגלות מה טיבה של "חברת סיער" ומטעם מי נדפסה ההגדה שלפנינו, אך מתוכן הדברים ניתן לשער כי נדפסה בידי קבוצת מחתרת כלשהי שפעלה באירופה בזמן המלחמה, ואפשר כי היתה קשורה למחתרת החלוצית בהולנד.
[26] דף (מספור לא רציף), 29.5 ס"מ. מצב בינוני. נקבי תילוע בשוליים התחתונים של כל הדפים. כתמים. מעט קרעים ובלאי. כריכת קרטון ובד חדשה.
אינה ידועה ביבליוגרפית.
קטגוריה
פריטים נדירים ומיוחדים
קָטָלוֹג
מכירה 53 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.11.2016
פתיחה: $2,000
נמכר ב: $4,250
כולל עמלת קונה
כ-200 תצלומים ממחנה המעצר בעתלית. עתלית, [1947 בקירוב].
אוסף תצלומים גדול, המתעד את חיי היום-יום במחנה המעצר עתלית, בתקופה בה נאסרו בו אנשי "הגנה", אצ"ל ולח"י.
מחנה המעצר בעתלית, שפעל משנת 1940 ועד לאחר הקמת המדינה, שימש במרבית שנותיו למעצר מעפילים. לאחר "השבת השחורה" (29 ביוני 1946) נכלאו בו גם אנשי ארגוני ה"הגנה", אצ"ל ולח"י. כמו כן, שהו בו אסירים יהודים שהועברו מבית הסוהר המרכזי בירושלים ועצורים שהוחזרו ממחנות המעצר בקניה. בשנת 1987 הוכרז כאתר לאומי למורשת ההעפלה והעלייה של מדינת ישראל.
מקצת התצלומים שלפנינו מתוארים בצדם האחורי, "במחנה עטלית", ונושאים תיאורים קצרים עם שמות המצולמים, או נסיבות הצילום: "בשעת לימוד הגמרא בבית הכנסת במחנה העצורים עטלית", "הכניסה למחנה עטלית, מצולם ע"י מינה העצורה במחנה עטלית לבנות", "בעל ואשתו במעצר. האשה - מלכת היופי במחנה עטלית", "המפקח החיצוני שלנו משקיף אל הכרמל ה'מחייך' מרחוק", ועוד. אחד התצלומים (בפורמט גדול יותר מן האחרים), מתואר ומתוארך - "ליל הסדר תש"ז" [אפריל 1947]. תצלום נוסף מתואר בצדו האחורי "לטרון - החבריא 'כבשו' את המשורין", וכפי הנראה, צולם במחנה המעצר הבריטי בלטרון [אף במחנה לטרון שהו עצורים של ארגוני ה"הגנה", אצ"ל ולח"י; בפברואר 1948 פונו מלטרון העצירים היהודים שנותרו בו והועברו למחנה עתלית].
התצלומים מתעדים את חיי היום-יום במחנה עתלית (וכנראה, חלקם מתעדים גם את חיי היום-יום במחנה לטרון): פעילויות בשעות הפנאי, פנים הצריפים, התעמלות ומשחקי ספורט שונים, קריאה, מסדרים סביב הדגל, הורדת הדגל עם חשיכה, חדר האוכל, כביסה, השער למחנה הנשים, ועוד.
מרבית התצלומים בגודל 8.5X6 ס"מ בממוצע. שניים בגודל 9X14 ס"מ ואחד בגודל 4X3 ס"מ. מצב כללי טוב. מעט כתמים ופגמים קלים בשוליים.
אוסף תצלומים גדול, המתעד את חיי היום-יום במחנה המעצר עתלית, בתקופה בה נאסרו בו אנשי "הגנה", אצ"ל ולח"י.
מחנה המעצר בעתלית, שפעל משנת 1940 ועד לאחר הקמת המדינה, שימש במרבית שנותיו למעצר מעפילים. לאחר "השבת השחורה" (29 ביוני 1946) נכלאו בו גם אנשי ארגוני ה"הגנה", אצ"ל ולח"י. כמו כן, שהו בו אסירים יהודים שהועברו מבית הסוהר המרכזי בירושלים ועצורים שהוחזרו ממחנות המעצר בקניה. בשנת 1987 הוכרז כאתר לאומי למורשת ההעפלה והעלייה של מדינת ישראל.
מקצת התצלומים שלפנינו מתוארים בצדם האחורי, "במחנה עטלית", ונושאים תיאורים קצרים עם שמות המצולמים, או נסיבות הצילום: "בשעת לימוד הגמרא בבית הכנסת במחנה העצורים עטלית", "הכניסה למחנה עטלית, מצולם ע"י מינה העצורה במחנה עטלית לבנות", "בעל ואשתו במעצר. האשה - מלכת היופי במחנה עטלית", "המפקח החיצוני שלנו משקיף אל הכרמל ה'מחייך' מרחוק", ועוד. אחד התצלומים (בפורמט גדול יותר מן האחרים), מתואר ומתוארך - "ליל הסדר תש"ז" [אפריל 1947]. תצלום נוסף מתואר בצדו האחורי "לטרון - החבריא 'כבשו' את המשורין", וכפי הנראה, צולם במחנה המעצר הבריטי בלטרון [אף במחנה לטרון שהו עצורים של ארגוני ה"הגנה", אצ"ל ולח"י; בפברואר 1948 פונו מלטרון העצירים היהודים שנותרו בו והועברו למחנה עתלית].
התצלומים מתעדים את חיי היום-יום במחנה עתלית (וכנראה, חלקם מתעדים גם את חיי היום-יום במחנה לטרון): פעילויות בשעות הפנאי, פנים הצריפים, התעמלות ומשחקי ספורט שונים, קריאה, מסדרים סביב הדגל, הורדת הדגל עם חשיכה, חדר האוכל, כביסה, השער למחנה הנשים, ועוד.
מרבית התצלומים בגודל 8.5X6 ס"מ בממוצע. שניים בגודל 9X14 ס"מ ואחד בגודל 4X3 ס"מ. מצב כללי טוב. מעט כתמים ופגמים קלים בשוליים.
קטגוריה
פריטים נדירים ומיוחדים
קָטָלוֹג
מכירה 53 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.11.2016
פתיחה: $2,500
לא נמכר
לקט פריטים אישיים של לוחם האצ"ל פסח אוסטשינסקי, שהשתתף בהפלגת האנייה "אלטלנה" לארץ ישראל.
חמישה פריטים של לוחם האצ"ל פסח אוסטשינסקי, איש "החזית השנייה" של האצ"ל (סניפי המחתרת מחוץ לגבולות ישראל) באיטליה, אשר סייע בהכנות למבצע "אלטלנה" והיה על סיפונה:
1. כידון פלדה להרכבה על רובה, תוצרת חברת "Sandel". אל הניצב ממוסמרת לוחית קטנה, עליה חקוק הכיתוב "אלטלנה", ומעליו האנייה וסמל האצ"ל.
כידון 58 ס"מ, נתון בנדן עור. מצב בינוני-גרוע. חלודה ופגעי קורוזיה רבים. הלוחית במצב טוב.
2. תצלום מקורי מסיפון "אלטלנה", בעת שעשתה את דרכה לארץ ישראל. בתצלום מופיע, כפי הנראה, פסח אוסטשינסקי, חובש קסדה עם סמל האצ"ל ואוחז בידו אקדח, ומאחוריו אחד מצלמי האנייה אוחז בידו מסרטה. מתואר בכתב-יד: Altalena 1948.י
10.5X7.5 ס"מ. מצב בינוני. קמטים וקרעים בשוליים.
3-4. "אות חטיבת הגולה", עיטור (מדליה) עם סמל האצ"ל על רקע של גלובוס, מעוטר בשוליו בענפי עץ זית. מוצמד לסרט כחול עם שני פסים לבנים; תעודת-רשאות לענוד את "אות חטיבת הגולה", שהוענקה לפסח אוסטשינסקי, חתומה בידי מנחם בגין, אליהו לנקין, אלי תבין ואיתן לבני. 1966.
תעודה 30X23 ס"מ בקירוב. עיטור (מדליה) בקוטר 3.5 ס"מ. נתונים במסגרת. לא נבדקו מחוץ למסגרת.
5. תצלום דיוקן גדול ממדים של מנחם בגין, חתום ומוקדש לפסח אוסטשינסקי מידי מנחם בגין.
תצלום בגודל 40X30 ס"מ. מצב טוב. נתון במסגרת. לא נבדק מחוץ למסגרת.
האנייה "אלטלנה" הפליגה בחודש יוני 1948, ונועדה לשאת מצבורי נשק גדולים עבור הכוח העברי הלוחם במלחמת השחרור. הפלגתה הייתה לאחד המבצעים הסבוכים והמורכבים שביצע ארגון האצ"ל, וסיפונה כלל גם כוח לוחם גדול, שחלקו הוכשר במהלך ההפלגה. כאשר הגיעה האנייה אל חופי ישראל, נתגלעו חילוקי דעות חריפים בין הנהגת היישוב וראשי האצ"ל, ולאחר ניסיון כושל למשא ומתן ואולטימטום קצר שניתן לצוות האנייה, הותקפה וטובעה "אלטלנה" בידי כוחות צה"ל.
בספרו של מפקד אלטלנה אליהו לנקין, נמנה אוסטשינסקי ברשימת הלוחמים ששהו על סיפון ה"אלטלנה".
ספרות:
1. ספורו של מפקד אלטלנה, אליהו לנקין. הוצאת "הדר", תל-אביב, 1974, עמ' 333.
2. "אלטלנה", שלמה נקדימון. הוצאת "עידנים", ירושלים, 1978.
חמישה פריטים של לוחם האצ"ל פסח אוסטשינסקי, איש "החזית השנייה" של האצ"ל (סניפי המחתרת מחוץ לגבולות ישראל) באיטליה, אשר סייע בהכנות למבצע "אלטלנה" והיה על סיפונה:
1. כידון פלדה להרכבה על רובה, תוצרת חברת "Sandel". אל הניצב ממוסמרת לוחית קטנה, עליה חקוק הכיתוב "אלטלנה", ומעליו האנייה וסמל האצ"ל.
כידון 58 ס"מ, נתון בנדן עור. מצב בינוני-גרוע. חלודה ופגעי קורוזיה רבים. הלוחית במצב טוב.
2. תצלום מקורי מסיפון "אלטלנה", בעת שעשתה את דרכה לארץ ישראל. בתצלום מופיע, כפי הנראה, פסח אוסטשינסקי, חובש קסדה עם סמל האצ"ל ואוחז בידו אקדח, ומאחוריו אחד מצלמי האנייה אוחז בידו מסרטה. מתואר בכתב-יד: Altalena 1948.י
10.5X7.5 ס"מ. מצב בינוני. קמטים וקרעים בשוליים.
3-4. "אות חטיבת הגולה", עיטור (מדליה) עם סמל האצ"ל על רקע של גלובוס, מעוטר בשוליו בענפי עץ זית. מוצמד לסרט כחול עם שני פסים לבנים; תעודת-רשאות לענוד את "אות חטיבת הגולה", שהוענקה לפסח אוסטשינסקי, חתומה בידי מנחם בגין, אליהו לנקין, אלי תבין ואיתן לבני. 1966.
תעודה 30X23 ס"מ בקירוב. עיטור (מדליה) בקוטר 3.5 ס"מ. נתונים במסגרת. לא נבדקו מחוץ למסגרת.
5. תצלום דיוקן גדול ממדים של מנחם בגין, חתום ומוקדש לפסח אוסטשינסקי מידי מנחם בגין.
תצלום בגודל 40X30 ס"מ. מצב טוב. נתון במסגרת. לא נבדק מחוץ למסגרת.
האנייה "אלטלנה" הפליגה בחודש יוני 1948, ונועדה לשאת מצבורי נשק גדולים עבור הכוח העברי הלוחם במלחמת השחרור. הפלגתה הייתה לאחד המבצעים הסבוכים והמורכבים שביצע ארגון האצ"ל, וסיפונה כלל גם כוח לוחם גדול, שחלקו הוכשר במהלך ההפלגה. כאשר הגיעה האנייה אל חופי ישראל, נתגלעו חילוקי דעות חריפים בין הנהגת היישוב וראשי האצ"ל, ולאחר ניסיון כושל למשא ומתן ואולטימטום קצר שניתן לצוות האנייה, הותקפה וטובעה "אלטלנה" בידי כוחות צה"ל.
בספרו של מפקד אלטלנה אליהו לנקין, נמנה אוסטשינסקי ברשימת הלוחמים ששהו על סיפון ה"אלטלנה".
ספרות:
1. ספורו של מפקד אלטלנה, אליהו לנקין. הוצאת "הדר", תל-אביב, 1974, עמ' 333.
2. "אלטלנה", שלמה נקדימון. הוצאת "עידנים", ירושלים, 1978.
קטגוריה
פריטים נדירים ומיוחדים
קָטָלוֹג
מכירה 53 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.11.2016
פתיחה: $50,000
לא נמכר
אוסף אוטוגרפים, מסמכים ומכתבים של כל חותמי מגילת העצמאות. נספחים: מסמכים בחתימת מעצב המגילה אוטה וליש, מנסח טיוטת ההכרזה צבי ברנזון, מזכיר המועצה הזמנית זאב שרף, ועוד; אלבום תצלומים ממעמד הכרזת העצמאות, חתומים בידי הצלם רודי ויסנשטין.
האוסף שלפנינו הנו פרי עבודת איסוף שקדנית ורבת שנים. האספן, מיכאל לוין, החל בהרכבת האוסף בראשית שנות השבעים, כאשר כשליש מן החותמים עוד היו בין החיים, ולאורך השנים הִרְחִיבוֹ והוסיף לו חתימות של אישים שונים הקשורים במעמד ההכרזה.
המסמכים עליהם מופיעות החתימות שונים ומגוונים, וחובקים תקופה של שלושה עשורים ויותר. לצד דפים רשמיים, תעודות ומכתבים בענייני ציבור ושעה, כלולים באוסף גם מכתבים בעלי נופך אישי ואינטימי, המתעדים מגוון היבטים של חיי הציבור וההנהגה הציונית באותן שנים מכריעות. בין הנושאים, נזכרים מערכת החינוך, שאלות דת, התארגנויות ציוניות בגולה, כספים, יהודים בשכם בימי התנ"ך, תוצרת הארץ, אדמות נטושות ונושאים נוספים.
בין היתר, מתייחד האוסף בשל טכניקת האיסוף שנקט מיכאל לוין, אשר נהג לפנות אל החותמים ולבקש שיכתבו לו אודות תחושותיהם, לבטיהם וחווייתם ממעמד החתימה. בנוסף, שלח לוין שאלות שהעסיקו אותו באופן אישי, על הרכב החותמים והשם שבחרו לחתום בו, ואוספו כולל תגובות ועדויות מגוף ראשון, שחלקן נכתבו עבורו במיוחד.
אוספים שלמים של כל חותמי מגילת העצמאות אינם נפוצים כלל, בין היתר, בשל העובדה שרבים מהחותמים מיעטו לשמש בתפקידים ציבוריים או רשמיים לאחר הקמת המדינה, ואחדים אף נפטרו בגיל צעיר יחסית.
האוסף כולו נתון במארז מפואר שעוצב בידי האספן, בוגר האקדמיה "בצלאל". המסמכים החתומים נתונים בתיקיות שבחזיתן תמונות החותמים, צילום חתימתם וביוגרפיות קצרות. בפנים התיקיות תרגומי המסמכים והמכתבים לאנגלית, ותעתיק של המכתבים לדפוס.
בשנת 2008 הוצג האוסף במסגרת התערוכה - "14 במאי 1948: חקירתו של אספן", במוזיאון לאמנות והיסטוריה יהודית בפריז (14th of May 1948: A collector's investigation, Musée d'art et d'histoire du Judaïsme).
האוסף כולל:
1. 37 מכתבים, מסמכים וחתימות של כל חותמי מגילת העצמאות (שתי חתימות כפולות).
בין המסמכים: · שש חתימות בצירוף עדות אישית ממעמד ההכרזה: "חתמתי על מגילת העצמאות בהפסקת האש הראשונה, כאשר הטיסו אותי באווירון קטן... שגרנו לבן גוריון שאנו נגד הדחייה על הכרזת המדינה...", מתוך מכתבו של משה קולודני (קול); "האמת ההיסטורית היא, שאף אחד מן החותמים לא הסכים לכל מה שכתוב במגילת העצמאות... איחד אותם רק הפסוק האחרון, האומר: 'אנחנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בא"י היא מדינת ישראל...", מתוך תדפיס חתום של דברי מאיר וילנר; "באשר לשאלה, מדוע אני חתום על מגילת העצמאות בשם 'ורדי' ולא 'רוזנבלום'... כאשר עמדתי לחתום על מגילת העצמאות יעץ לי בן-גוריון... חסיד שמות עבריים, כידוע, לחתום בשם 'ורדי', וכך עשיתי...", מתוך מכתבו של הרצל ורדי רוזנבלום. ״בשעה הגורלית בה חתמתי את שמי על המגילה, הרגשתי שאני חותמת בשם כל בנות ישראל...״, מתוך תדפיס חתום של דברי רחל כהן-כגן. · חתימתו של יצחק גרינבוים על גבי מכתב משנת 1938, המפציר בחיים בוגרשוב לנסוע לליטא בכדי להשכין שלום בין הפלגים הציונים השונים, שהמתיחות ביניהם לבשה "צורת איבה ושטנה המעמידה [ב]סכנה את התנועה בליטא". · חתימתו של דוד צבי פנקס, על גבי מכתב שנשלח שבועות ספורים לאחר שהושלכה פצצה אל עבר ביתו.
2. מסמכים נוספים:
· מכתב חתום מאת מזכיר המועצה הזמנית זאב שרף, שנשלח לבקשתו של בעל האוסף ומבאר מדוע לא הוזמן חיים וייצמן לחתום על המגילה; חתימתו של זאב שרף על צילום של ההזמנה לטקס ההכרזה על הקמת המדינה.
· צילום של הטיוטה השנייה להכרזה, מיום 9.5.1948, חתום בידי מנסח הטיוטה צבי ברנזון (המקור מצוי בארכיון המדינה).
· שתי חתימות של הקליגרף ומעצב מגילת העצמאות אוטה וליש, בעברית ובלועזית, על גבי פנקס בולים למזכרת. מתוך מהדורה מיוחדת של 99 סדרות בולים חתומות בעיצוב וליש.
3. אלבום תצלומים:
תשעה תצלומים ממעמד הכרזת העצמאות והחתימה על ההכרזה, הדפסות כסף אשר פותחו מן התשלילים המקוריים, חתומים בידי הצלם רודי (שמעון) ויסנשטין. מסודרים באלבום נאה, בליווי ביוגרפיה קצרה של הצלם. ביניהם: דוד בן גוריון נושא את הכרזת העצמאות; משה שרת, דוד בן גוריון, גולדה מאיר, דוד רמז ואחרים חותמים על המגילה; ועוד. חותמת הצלם ומספר התשליל בגב כל צילום.
מסמכים חתומים בגודל משתנה, מרביתם כתובים במכונת כתיבה, חלקם בכתב יד. תיקיות בגודל 32X22.5 ס"מ, מארז בגודל 34.5X24.5 ס"מ, תצלומים 24X18 ס"מ, אלבום 21X29.7 ס"מ. מצב משתנה. מצב כללי טוב ובינוני. סימני קיפול, כתמים, קרעים ומעט קרעים חסרים על חלק מן הדפים החתומים, ללא פגיעה בחתימות.
האוסף שלפנינו הנו פרי עבודת איסוף שקדנית ורבת שנים. האספן, מיכאל לוין, החל בהרכבת האוסף בראשית שנות השבעים, כאשר כשליש מן החותמים עוד היו בין החיים, ולאורך השנים הִרְחִיבוֹ והוסיף לו חתימות של אישים שונים הקשורים במעמד ההכרזה.
המסמכים עליהם מופיעות החתימות שונים ומגוונים, וחובקים תקופה של שלושה עשורים ויותר. לצד דפים רשמיים, תעודות ומכתבים בענייני ציבור ושעה, כלולים באוסף גם מכתבים בעלי נופך אישי ואינטימי, המתעדים מגוון היבטים של חיי הציבור וההנהגה הציונית באותן שנים מכריעות. בין הנושאים, נזכרים מערכת החינוך, שאלות דת, התארגנויות ציוניות בגולה, כספים, יהודים בשכם בימי התנ"ך, תוצרת הארץ, אדמות נטושות ונושאים נוספים.
בין היתר, מתייחד האוסף בשל טכניקת האיסוף שנקט מיכאל לוין, אשר נהג לפנות אל החותמים ולבקש שיכתבו לו אודות תחושותיהם, לבטיהם וחווייתם ממעמד החתימה. בנוסף, שלח לוין שאלות שהעסיקו אותו באופן אישי, על הרכב החותמים והשם שבחרו לחתום בו, ואוספו כולל תגובות ועדויות מגוף ראשון, שחלקן נכתבו עבורו במיוחד.
אוספים שלמים של כל חותמי מגילת העצמאות אינם נפוצים כלל, בין היתר, בשל העובדה שרבים מהחותמים מיעטו לשמש בתפקידים ציבוריים או רשמיים לאחר הקמת המדינה, ואחדים אף נפטרו בגיל צעיר יחסית.
האוסף כולו נתון במארז מפואר שעוצב בידי האספן, בוגר האקדמיה "בצלאל". המסמכים החתומים נתונים בתיקיות שבחזיתן תמונות החותמים, צילום חתימתם וביוגרפיות קצרות. בפנים התיקיות תרגומי המסמכים והמכתבים לאנגלית, ותעתיק של המכתבים לדפוס.
בשנת 2008 הוצג האוסף במסגרת התערוכה - "14 במאי 1948: חקירתו של אספן", במוזיאון לאמנות והיסטוריה יהודית בפריז (14th of May 1948: A collector's investigation, Musée d'art et d'histoire du Judaïsme).
האוסף כולל:
1. 37 מכתבים, מסמכים וחתימות של כל חותמי מגילת העצמאות (שתי חתימות כפולות).
בין המסמכים: · שש חתימות בצירוף עדות אישית ממעמד ההכרזה: "חתמתי על מגילת העצמאות בהפסקת האש הראשונה, כאשר הטיסו אותי באווירון קטן... שגרנו לבן גוריון שאנו נגד הדחייה על הכרזת המדינה...", מתוך מכתבו של משה קולודני (קול); "האמת ההיסטורית היא, שאף אחד מן החותמים לא הסכים לכל מה שכתוב במגילת העצמאות... איחד אותם רק הפסוק האחרון, האומר: 'אנחנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בא"י היא מדינת ישראל...", מתוך תדפיס חתום של דברי מאיר וילנר; "באשר לשאלה, מדוע אני חתום על מגילת העצמאות בשם 'ורדי' ולא 'רוזנבלום'... כאשר עמדתי לחתום על מגילת העצמאות יעץ לי בן-גוריון... חסיד שמות עבריים, כידוע, לחתום בשם 'ורדי', וכך עשיתי...", מתוך מכתבו של הרצל ורדי רוזנבלום. ״בשעה הגורלית בה חתמתי את שמי על המגילה, הרגשתי שאני חותמת בשם כל בנות ישראל...״, מתוך תדפיס חתום של דברי רחל כהן-כגן. · חתימתו של יצחק גרינבוים על גבי מכתב משנת 1938, המפציר בחיים בוגרשוב לנסוע לליטא בכדי להשכין שלום בין הפלגים הציונים השונים, שהמתיחות ביניהם לבשה "צורת איבה ושטנה המעמידה [ב]סכנה את התנועה בליטא". · חתימתו של דוד צבי פנקס, על גבי מכתב שנשלח שבועות ספורים לאחר שהושלכה פצצה אל עבר ביתו.
2. מסמכים נוספים:
· מכתב חתום מאת מזכיר המועצה הזמנית זאב שרף, שנשלח לבקשתו של בעל האוסף ומבאר מדוע לא הוזמן חיים וייצמן לחתום על המגילה; חתימתו של זאב שרף על צילום של ההזמנה לטקס ההכרזה על הקמת המדינה.
· צילום של הטיוטה השנייה להכרזה, מיום 9.5.1948, חתום בידי מנסח הטיוטה צבי ברנזון (המקור מצוי בארכיון המדינה).
· שתי חתימות של הקליגרף ומעצב מגילת העצמאות אוטה וליש, בעברית ובלועזית, על גבי פנקס בולים למזכרת. מתוך מהדורה מיוחדת של 99 סדרות בולים חתומות בעיצוב וליש.
3. אלבום תצלומים:
תשעה תצלומים ממעמד הכרזת העצמאות והחתימה על ההכרזה, הדפסות כסף אשר פותחו מן התשלילים המקוריים, חתומים בידי הצלם רודי (שמעון) ויסנשטין. מסודרים באלבום נאה, בליווי ביוגרפיה קצרה של הצלם. ביניהם: דוד בן גוריון נושא את הכרזת העצמאות; משה שרת, דוד בן גוריון, גולדה מאיר, דוד רמז ואחרים חותמים על המגילה; ועוד. חותמת הצלם ומספר התשליל בגב כל צילום.
מסמכים חתומים בגודל משתנה, מרביתם כתובים במכונת כתיבה, חלקם בכתב יד. תיקיות בגודל 32X22.5 ס"מ, מארז בגודל 34.5X24.5 ס"מ, תצלומים 24X18 ס"מ, אלבום 21X29.7 ס"מ. מצב משתנה. מצב כללי טוב ובינוני. סימני קיפול, כתמים, קרעים ומעט קרעים חסרים על חלק מן הדפים החתומים, ללא פגיעה בחתימות.
קטגוריה
פריטים נדירים ומיוחדים
קָטָלוֹג