ספרי האדמו"ר רבי אברהם בורנשטיין מסוכוטשוב, מהדורות ראשונות: · ספר אגלי טל, על מלאכות שבת. פיעטרקוב, תרס"ה 1805. מהדורה ראשונה. · שו"ת אבני נזר, על ארבעה חלקי שו"ע, אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר וחושן משפט, (ששה חלקים מתוך שבעה, ללא אבן העזר חלק ב'). פיעטרקוב-וורשא, תער"ב-תרצ"ד 1912-1934. 7 כרכים. גודל ומצב משתנים. בחלק מהספרים: חתימות והגהות הגאון רבי מנחם מנדל כשר בעל "תורה שלימה".

ספר פרי תואר על שו"ע יורה דעה, מאת רבינו חיים בן עטר, בעל "אור החיים" הקדוש. זולקווא, תק"ע [1810]. מהדורה שניה. דפוס רובינשטיין, ע"י "השותפים הרב הגדול המפורסם מוהר"ר אביגדור הורויץ האב"ד דק"ק קאמינקא, וה"ה הרבני המופלג המפורסם מוהר"ר אפרים זלמן מבראד". בדפי הכריכה רישומים רבים בכת"י אשכנזי [ראשית המאה ה-19], "שזה הספר הקדוש, שייך להרב הקדוש, מו"ה קלונימוס קלמן סג"ל עפשטיין מקראקא". בשער הספר חתימה (קצוצה): "קלמן" [יתכן, שזו חתימת יד-קדשו? חתימותיו נדירות ולא מצאנו כתב-ידו להשוואה]. רישומי הקדשה בכת"י שונה: "להרב הגאון האמיתי מהר"ר ר"ב אברהם פיגדור ק"ק אייבענטאדט[?]", "להרב הגאון ר' ברוך[?] יוסף[?] ש"ן". [יתכן שזה בנו "היהודי הטוב מנישטאט"?]. הגאון הקדוש רבינו קלונימוס קלמן הלוי עפשטיין מקראקא - בעל "מאור ושמש" (תקי"א-תקפ"ג), גאון מופלג בנגלה ובנסתר, מגדולי תלמידיו של האדמו"ר רבי אלימלך מליזנסק, שאותו החשיב בדרגת הבעש"ט בעצמו. עם זאת היה נוסע גם לרבי יחיאל מיכל מזלוטשוב ורבי לוי יצחק מברדיטשוב. לאחר פטירתו של רבו רבי אלימלך, היה נוסע אל "החוזה מלובלין", אל רבי בער מראדושיץ, ואל "המגיד מקוזניץ" ורבי מנדלי מרימנוב [שהעיד עליו שהוא "שומר הברית"]. שמו כאיש קדוש נודע כבר בדורו, וידועים עליו סיפורים של גילויי רוח-הקודש ומופתים. רבו רבי אלימלך מליזנסק הכתירו לכהן באדמו"רות והיה הראשון למפיצי החסידות בעיר קראקא, בה נקבצו אליו מבקשי השם שנודעו לימים לגדולי החסידות. נרדף רבות ע"י המתנגדים בקראקא, שאף הכריזו "חרם" על החסידות בשנת תקמ"ו. לאחר שהרדיפות גרמו להלשנות ומאסר, עקר רבי קלמן לעיר מולדתו ניישטאט והקים בה את בית מדרשו. בשנת תק"פ בקירוב חזר לעיר קראקא ושם מנוחתו כבוד. ספרו "מאור ושמש" על התורה, הוא מספרי היסוד החשובים של תורת החסידות, ובמהדורות רבות נדפס יחד עם החומש (במהדורת "רב פנינים"). בנו הקדוש רבי יוסף ברוך מניישטאדט (תקנ"ב-תרכ"ז), הוא האדמו"ר הנודע בשם "היהודי הטוב מניישטאט", שסיפורי ישועות ומופתים רבים נודעו עליו. [1], קטז דף. 38.5 ס"מ. מצב טוב. מעט סימני עש. כריכה מקורית בלויה, עם שדרת עור עתיקה. חלק מנוסח השער בדיו אדומה. מהדורה שניה זו נדפסה ללא החיבור "פרי חדש", אשר נדפס במהדורה הראשונה ["פירות גינוסר" - אמשטרדם, תק"ב]. בשער הספר נדפס: "אשר חיבר הרב הגאון החסיד המפורסם... קדוש ה' מכובד, איש אשר רוח ה' דיבר בו והופיע עליו רוח קדשו... רבינו חיים ן' עטר זלה"ה".

ספר פרי עץ, מהאדמו"ר רבי מנחם מנדל מוויטבסק, דרושי חסידות על התורה ומועדים, עם העתקת צוואתו. זיטומיר, תרל"ד 1874. מהדורה ראשונה. בשער מוזכר כי נעתק מכתב-יד שהיה בגנזי האדמו"ר רבי אהרן מטשרנוביל, שנשלח אליו מעיה"ק ירושלים. [ספר זה הוא מהדורה שונה של החיבור "עץ פרי" שנדפס מאוחר יותר בלמברג, תר"מ 1880, עפ"י כת"י יותר מדויק]. חתימות וחותמות של רבי "יצחק אייזיק ווייס" דומ"ץ בק"ק מונקאטש, ושל רבי מרדכי אברהם כ"ץ מטשענגער. הגהות ותיקונים רבים בכת"י בגליונות הספר, כותב ההגהות הוא כנראה הגאון המקובל רבי יצחק אייזיק ווייס [עפ"י השוואת כת"י - ראה קטלוג "קדם", מכירה 2 פריט 287]. הגאון החסידי המקובל רבי יצחק אייזיק ווייס זצ"ל (תקפ"ד-תרנ"ד, 1824-1894), אבדק"ק סוואליווע וראבדק"ק מונקאטש. בעל "בית יצחק". נולד תקפ"ד במונקאטש לאביו שהיה כבן של רבי יצחק אייזיק מקאלוב. תלמידם של האדמו"רים: רבי צבי אלימלך מדינוב בעל ה"בני יששכר", רבי יהודה צבי מראזדיל בעל "דעת קדושים" (ספר שנערך על ידי רי"א תלמידו), רבי שלום מבעלז, ורבי יצחק אייזיק מזידיטשוב, (שאמר עליו שהוא מה"שישים גבורים סביב לו", וסמך עליו שיערוך את כתביו בחסידות ובתורת הנסתר). אחר פטירת רבו מזידיטשוב נסע לבעל ה"דברי חיים" בצאנז, לרבי ישראל מסאדיגורא, לרבי חיים מקאסוב, לרבי צבי הירש מרימנוב, ולרבי מאיר מפרימשלן. תלמידו המובהק היה בן-אחיו, האדמו"ר הראשון מספינקא בעל ה"אמרי יוסף". הגאון רבי שמעון גרינפעלד זצ"ל אבדק"ק סעמיהאלי שבהונגריה כותב על רבי יצחק אייזיק: "וידעתי שהיה מקובל גדול כמעט יחיד במדינה בחכמה זו" (שו"ת מהרש"ג, ח"א, או"ח סי' ל'). מכתביו הרבים יצאו לאור רק הספרים: "תולדות יצחק" על התורה, "דברי יצחק" ו"בית יצחק" על מסכת מגילה. חתנו הוא האדמו"ר רבי אלימלך לאווי ב"ר משולם פייש מטהאש, סבו של האדמו"ר מטאהש-קנדה. 30 עמ', 19.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני, בלאי. לא-כרוך. סטפנסקי חסידות, מס' 481.

ספר הפליאה - ספר הקנה, עניני קבלה. מאת רבי אביגדור קרא מפראג. פרזעמישל (פרמישלה), תרמ"ד 1883. בהסכמות הספר מובאת לראשונה הסגולה הגדולה שבהחזקת ספר זה בבית. האדמו"ר רבי אהרן מצאנז בן ה"דברי חיים" כותב בהסכמתו "אשר הוא מקובל אצלנו ב"י שהוא מסוגל להניח ברכה בבית". בהסכמת האדמו"ר מהוסיאטין נכתב ש"בלי ספק שכל מי שיקח הספר הקדוש הלז, יהיה לשמירה בתוך ביתו". בראש דף השער רישום בעלות חתום "ה' חנני זאת נחמי' אלטער מפ"ק גור". חותמות רבות של רבי "נחמיה אלטער מגור - כעת באטוואצק". חותמות בעלים קודם: "ישראל במוהר"י כצני - פה ווארשא". הגאון הקדוש רבי נחמיה אלטר (תרל"ה-נספה בשואה תש"ב), בנו של האדמו"ר מגור בעל "שפת אמת", אחיו של האדמו"ר בעל "אמרי אמת" וחמיו של האדמו"ר בעל "לב שמחה". גאון מופלג בנגלה ובנסתר. חתן האדמו"ר רב צבי הירש מלומאז'-קוצק. לאחר מלחמת העולם הראשונה עזב את העיר גור והתיישב באוטבוצק. בשנת תרפ"ה עלה לצפת ובשנת תרפ"ז עבר לירושלים ועמד בראשות ישיבת "שפת אמת". בשנת תרצ"א שב לפולין וכיהן כחבר "ועד הרבנים בלודז'. הוברח בשנת תש"א מגיטו לודז' לגיטו וורשא. שרידים מדברי תורתו נדפסו בספר "חידושי רבי נחמיה" (ירושלים, תשמ"ג). רוב צאצאיו נספו בשואה, מלבד בתו הבכירה הרבנית יוטא הניא [אמו של כ"ק האדמו"ר מגור שליט"א]. [4], פה; עד, [4] דף. 24.5 ס"מ. נייר יבש, מצב טוב-בינוני, בלאי וקרעים. כריכה ישנה.

1. ספר זרע ברוך, דרושים על התורה בדרך החסידות. מאת רבי ברוך אב"ד ווישרגאד וסאכיטשוב. ווארשא, [תרל"ז 1877 בערך]. מהדורה יחידה. 2-3. ספר מכלול יופי, על מגילת קהלת, מאת רבי אליהו לונץ אשכנזי (רבי אליהו בעל שם). ברלין, תקל"ה [1775]. · כרוך עם: ספר גולת תחתיות על מסכתות גיטין וקידושין, וליקוטים, מאת רבי רפאל מק"ק פייזר, בעל "אור לישרים". דיהרנפורט, תקס"ה [1805]. (בשער הספר גולת תחתיות חתימות עתיקות של "יוסף קאנטראוויטץ" ו"רפאל קאנטאראוויטץ", וחתימות נוספות). בכל הספרים חותמות רבות (ברבים מדפי הספר) ורישומי בעלות של האדמו"ר רבי "שמחה בונים בההקו"ט [בן הרב הקדוש והטהור] ר' מרדכי מנחם מענדיל זצללה"ה זי"ע מווארקע, כעת באטאווצק". חותמות של חתנו רבי "ישעיה אלימלך רייעווסקי - חונה בק"ק ביאליברזיג", וחותמות של נכדו "שמחה בונים רייעבסקי - ביאלאברזיג". האדמו"ר רבי שמחה בונים קאליש מווארקא-אוטווצק (תרי"א-תרס"ז), בנו של האדמו"ר רבי מרדכי מנחם מנדעלי קאליש מוורקא. מונה לאדמו"ר בגיל 17 (בשנת תרכ"ח) והנהיג את עדת חסידיו בעיר וורקא. אהבת ארץ ישראל פעמה בלבבו, פעמיים עלה לארץ ישראל. לאחר ניסיון עליה ראשון לארץ עם משפחתו ותלמידיו, ממנה גורש ע"י השלטון הטורקי, התיישב בעיירת המרפא אוטווצק, והתפרסם בשמה. כעבור שנים עלה בגפו והתיישב בטבריה, לאחר חודש וחצי נפטר. נודע בחיבוב המצוות ובחומרותיו ההלכתיות שהנהיג בעצמו, גישתו השמרנית והתנגדותו הקיצונית להשכלה. שלושה מבניו כיהנו באדמו"רות אחריו. מסופר על בתו צביה אשת רבי ישעיה אלימלך רייבסקי אב"ד בייאלביז'אג. שלא נפקדה בפרי בטן עד שהבטיחה לאביה שלא תפנה לרופאים, ואז נושעה ונולד לה בנה ר' שמחה בונם רייבסקי, שנולד לאחר פטירת סבו האדמו"ר. 3 ספרים בשני כרכים. גודל ומצב משתנים.