מכתב ארוך (3 עמודים) בכתב ידו, חותמתו וחתימתו של הגאון רבי אברהם חיים נאה. ירושלים, ט"ז טבת תש"ח [29 בדצמבר 1947].

נשלח ללונדון אל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי ראב"ד לונדון, בעל ה"חזון יחזקאל", בעניין מכירת ספריו של הרב נאה באנגליה.
רבי אברהם חיים נאה כותב על המצב הקשה בארץ ישראל בימי מלחמת תש"ח: "...ומכיון שהמצב בא"י היום החמיר, וא"א למכור ספר פלפולי כזה, כי אין דעתן של הבריות לענייני תורה, ואני מוכרח לחטט אחר הכנסות מחו"ל...". בהמשך המכתב מספר הרב נאה על המצב הקשה בירושלים: "...המצב פה איום, ברגע זו מטרטר באזני פצצות ויריות בפרברים סביב ירושלים, ה' ירחם עמו". בתוך הדברים הוא מזכיר את "ידידי הרב הגאון רש"י זוין שליט"א מסדר האנציקלופדיה ת'[למודית], וידעתי שיש לו קירוב דעת עם כת"ר...".
בסיום המכתב לאחר החתימה, מוסיף הגרא"ח נאה, קושיא בדברי תורה על דברי רבי עקיבא איגר בדין שבות דרבנן לצורך "חולה שאין בו סכנה".

הגאון רבי אברהם חיים נאה (תר"נ-תשי"ד), מחשובי חסידי ורבני חב"ד, מראשי כולל חב"ד בארץ ישראל ורב שכונת הבוכרים בירושלים. חבר הנהלת "העדה החרדית" וממקימי "אגודת ישראל" בארץ ישראל. בצעירותו היה בן-בית אצל ה"שדי חמד", הרב חיים חזקיה מדיני, שהשתעשע עמו רבות בלימודו. מחבר סדרת הספרים "קצות השלחן" (תשעה חלקים), "קונטרס השיעורים", וחיבורים נוספים בהלכה. עיקר פרסומו היה על שיטתו בגודל מידות השיעורים, ועל שם כך הוא מכונה גם "בעל השיעורים".

דף כפול, 3 עמ' כתובים. 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בלאי וסימני קיפול.

מכתב ארוך בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי יחיאל יעקב ויינברג (בעל ה"שרידי אש"). מונטרֶה (שווייץ), תשי"א [1951].

נשלח אל ידידו הגאון רבי יחזקאל אברמסקי גאב"ד לונדון ומנהיגה הגדול של היהדות החרדית והרבנות באירופה באותן השנים. הרב ויינברג כותב על אכזבתו מנסיעתו לצרפת לשם הקמת בית-דין מרכזי, ומספר לו על השתלשלות העניינים שם: "לפני ג' שנים ויותר העירו ועוררו אחדים מידידי והנמשכים אחרי לכונן בפאריז בי"ד [=בית דין] ושיעמידוני בראשו, ושיחד עם זה אקבל את ההנהלה הרוחנית של ביהמ"ד לרבנים המתקיים שם. בשעתו לא הטיתי אוזן להצעה זו. לא האמנתי בהצלחת המוסד החדש שרצו ליצור וגם לא רציתי להעמיס עלי עבודה אחראית כזו כ"ז [=כל זמן] שמצב בריאותי לא הי'[ה] איתן. עכשיו נתעורר הרעיון מחדש ובקשוני לבוא לפאריז ולנהל מו"מ עם ראשי הקונסי[ס]טוריום...".

בהמשך מספר הרב ויינברג על כשלון היוזמה עקב חילופי גברי בהנהלת הקהילה הכללית בפריז ומינויים של מנהיגים מתבוללים לראשי הקונסיסטואר של צרפת. הוא כותב כי "אני התניתי עמהם שיעמידוני בראש הבי"ד ושאהי'[ה] אני המכריע בבחירת חברי הבי"ד החדשים, אבל המתבוללים לא רצו להסכים לכך ולכן דחיתי את ההצעה". הוא מתייחס לדברים שטענו נגדו כי הוא דוחה את ההצעה החשובה בגלל שיקולים של כבוד: "אבל באמת לא הי'[תה] כאן שאלה של כבוד, אלא שאלה של השפעה ונטילת אחריות, ובלא התנאי הנזכר לא יכלתי לקבל ע"ע [=על עצמי] אחריות זו". בהמשך המכתב מבאר הרב וינברג בתבונתו הרבה, את מצב היהדות והרבנות בצרפת, בה אין כל-כך השפעה לתנועות הקונסרבטיביות והליברליות כמו באנגליה וארצות אחרות.
בסיום המכתב הוא שואל את הרב אברמסקי: "מתי חושב הדר"ג לעלות לא"י? מאד מאד הייתי רוצה להראות עם הדר"ג ולהמלך עמו בשאלות שונות...".

הגאון רבי יחיאל יעקב וינברג (תרמ"ד-תשכ"ו), גאון ופוסק נודע, מגדולי תלמידי "הסבא מסלבודקה". כיהן בגיל צעיר כרב בפילווישקי (ליטא). לאחר פטירת ידידו הגאון רבי אברהם אליהו קפלן, נתמנה תחתיו לראש "בית המדרש לרבנים" בברלין. במהלך השואה גורש לפולין, שהה תקופה בגטו וורשא, שם כיהן כנשיא אגודת הרבנים. נשלח למחנה עבודה ושרד את השואה. לאחר המלחמה הגיע למונטרֶה שבשווייץ, שם עמד בראשות הישיבה עד פטירתו. מספריו: שו"ת "שרידי אש", "חידושי בעל שרידי אש", "לפרקים" ועוד.

[1] דף. 30 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול. קרעים קלים בשולי הדף ובסימני הקיפול.

מכתב בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי משה פיינשטיין. ניו יורק, "ערב חג הסוכות" תשרי תשכ"ג [1962].
מענה לשאלת אחד הרבנים הצעירים בארה"ב, שפנה להתייעץ עמו האם כדאי להשתלם במקצועות חול ובשפה האנגלית, לצורך השפעה על אחרים "לקרבם לאביהם שבשמים". רבי משה כותב לו ש"אי אפשר להשיב דברים כאלו בכתב, ואתה צריך לבוא בעצמך אלי ונדבר בזה כל הצדדים, בין בשלילה בין בחיוב, ואז אולי נכריע בזה בעה"י...".

הגאון רבי משה פיינשטיין (תרנ"ה-תשמ"ו), גדול פוסקי ההלכה בארצות הברית. נשיא "אגודת הרבנים דארה"ב וקנדה". מנהיג היהדות החרדית וראש "מועצת גדולי התורה". ראש ישיבת "תפארת ירושלים" בניו-יורק. מחבר הספרים שו"ת "אגרות משה", חידושי "דברות משה" על הש"ס ו"דרש משה" על התורה.

[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות עם דהיית דיו ופגיעה בטקסט. סימני קיפול.

מכתב בכתב ידו וחתימתו הגאון רבי אליעזר סילבר אב"ד סינסינטי ו"ראש נשיאות אגודת הרבנים" דארה"ב וקנדה. [סינסינטי], אייר תשכ"ד [1964].

נשלח לירושלים אל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי גאב"ד לונדון, שביקש ממנו לפעול נגד הרעיון לתת הכרה וסמכות לעריכת גיטין וקידושין לרבנים ליברלים ורפורמים העולים מארה"ב לישראל, העלולים להחריב את קדושת ישראל ולעודד התבוללות.
הרב סילבר כותב לו כי מיד לאחר שקיבל את מכתבו, נסע לניו יורק וקיים אסיפת רבנים לדון בנושא: "בקבלי שלשום מכתבו נסעתי אתמול לניו יארק וקבצתי ראשי אגוה"ר בתוכם הרה"ג ר"מ פיינשטיין ור"י קמנצקי וראשי ההנהלה והועד הפועל שמהם כן קבלו מכתבים מכ' הדר"ג, ואחר מו"מ החלט שנשלח מכתבים לכל הרבנים הגדולים גם לג' רבנות הראשית ולכל גדולי ראשי מתיבתות שבארצנו הק' להשמר מהם ולא ליתן להם פתחון פה שלמדו דיני גירושין והוראה, ונבקש מכ"א הנ"ל שטרם שיתעסקו עם הבאים מפה... ישאלו אותנו ואנחנו נודיע להם מי ומי המה כדי שלא ייכשלו, ובפרט לימנע מתת להם סמיכת חכמים ומכל כתב שיוכלו לפרסם שגם להם נתן הרשות לסדר גו"ק ולהורות. וכן החלטנו שנודיע להרב הראשי החדש כשיבוא הנה בקרוב..." [הרב אונטרמן, שנבחר בחודש ניסן תשכ"ד לרב ראשי לישראל]. בהמשך המכתב כותב הרב סילבר על פעולות שונות האמורות להעשות בארה"ב ובישראל להצלחת המאבק.
בשולי המכתב, לאחר החתימה, כותב הרב זילבר על תכניתו לבוא בקיץ זה לירושלים, להשתתף בכנסיה החמישית העולמית של "אגודת ישראל".

הגאון רבי אליעזר סילבר (תרמ"ב-תשכ"ח), מגדולי הרבנים בארה"ב ומנהיג היהדות האורתודוקסית. בן רבי בונם צמח אב"ד אָבּעֶל (Obeliai, צפון-ליטא), צאצא למשפחת רבנים שכיהנו במשך דורות רבים. נודע מצעירותו כ"עילוי" וגאון מופלג, והיה מתלמידי ה"אור שמח" והגאון מרוגאטשוב בעיר דווינסק, ובהמשך מתלמידי רבי חיים עוזר גרודז'נסקי ורבי חיים מבריסק. בשנת תרס"ז היגר לארה"ב, וכיהן שם בתור רב במספר קהילות. בשנת תרצ"א נתמנה סילבר לרבה של סינסינטי, אוהיו, בה כיהן עד יומו האחרון. בשנת תרצ"ב נבחר לנשיא אגודת הרבנים של אמריקה וקנדה, משרה אותה נשא ברמה במשך יותר משלושים וחמש שנים, ונחשב לסמכות הרבנית הגבוהה בארה"ב בכל אותן השנים. בשנת תרצ"ט הקים סניף של אגודת ישראל בארה"ב והיה נשיאה הראשון של התנועה בארה"ב. בתקופת השואה היה הרב סילבר יוזם וראש "ועד ההצלה", של רבני ארה"ב, אשר פעלו ברחבי העולם להצלת רבנים ויהודים מצפרני הטורף הנאצי. הרב סילבר היה מהעומדים בראש צעדת הרבנים בוושינגטון בשנת 1943, בו צעדו יותר מ-400 רבנים, עד מדרגות הקפיטול, בדרישה לפעולה נחרצת יותר על ידי ממשלת ארצות הברית להציל את יהודי אירופה.
בפעילות ההצלה חובקת עולם, הוא פעל רבות יחד עם הרב אברמסקי רבה של לונדון, מקבל המכתב. במשך כל השנים הם גם פעלו רבות יחד בעניני ציבור שונים, בהם בהוצאת האיסור המוחלט על רבני ארה"ב וארץ ישראל, בשנת תשט"ז, מלהשתתף בכל ארגון המשתף פעולה עם חוגי הליברלים והרפורמים ("בארד אוו ראבייס" ו"סינאגוג קאונסיל"), ובפעילות נגד ה"מכונים" להכשרת רבנים, המסמיכים לרבנות בורים ועמי-ארצות שלא הגיעו להוראה.

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול.

מכתב בחתימת הגאון רבי יצחק הוטנר, ראש ישיבת "רבנו חיים ברלין" בארה"ב. [ברוקלין?], טבת תשל"ב [1972].

כתוב במכונת כתיבה וחתום בחתימת ידו. נשלח לירושלים אל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי בעל ה"חזון יחזקאל", בהתנצלות על נסיעתו מירושלים מבלי לקבל את ברכת הפרידה מהרב אברמסקי "גאון ירושלים". הרב הוטנר כותב לו: "מקוה אני שהעדר ברכת הפרידה ישמש סימן לחזרה קרובה לירושלים. בכל אופן, במטותא מיניה דמר להשלים לי את ברכתו ממרחק...".
הגאון המופלא רבי יצחק הוטנר (תרס"ו-תשמ"א), מראשי "מועצת גדולי התורה" בארה"ב.  למד בצעירותו בישיבות סלבודקה בליטא ובחברון. בעודו בחור הוציא בשנת תרצ"ב את הספר "תורת הנזיר", אשר הפתיע את עולם התורה כיצירה למדנית מקורית ועמוקה אשר יצאה מתחת יד צורב צעיר-לימים. כשבועיים לאחר נישואיו עלה ארצה והתגורר כשנה אחת בשכונת רחביה בירושלים. בשנת תרצ"ד עבר לארה"ב, בה עמד שנים רבות בראשות ישיבת "מתיבתא רבנו חיים ברלין" בניו יורק. נודע בשיעוריו העמוקים בהלכה ובמאמריו המחשבתיים ב"הלכות דעות בחובות הלבבות", שנאמרו ליחידי סגולה נבחרים, ולימים יצאו לאור בסדרת הספרים "פחד יצחק".

1 דף, נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב טוב. כתמים וסימני קיפול.

לא נדפס בספר "פחד יצחק – אגרות וכתבים".