מכתב ארוך בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי יחיאל יעקב ויינברג (בעל ה"שרידי אש"). מונטרֶה (שווייץ), תשי"א [1951].

נשלח אל ידידו הגאון רבי יחזקאל אברמסקי גאב"ד לונדון ומנהיגה הגדול של היהדות החרדית והרבנות באירופה באותן השנים. הרב ויינברג כותב על אכזבתו מנסיעתו לצרפת לשם הקמת בית-דין מרכזי, ומספר לו על השתלשלות העניינים שם: "לפני ג' שנים ויותר העירו ועוררו אחדים מידידי והנמשכים אחרי לכונן בפאריז בי"ד [=בית דין] ושיעמידוני בראשו, ושיחד עם זה אקבל את ההנהלה הרוחנית של ביהמ"ד לרבנים המתקיים שם. בשעתו לא הטיתי אוזן להצעה זו. לא האמנתי בהצלחת המוסד החדש שרצו ליצור וגם לא רציתי להעמיס עלי עבודה אחראית כזו כ"ז [=כל זמן] שמצב בריאותי לא הי'[ה] איתן. עכשיו נתעורר הרעיון מחדש ובקשוני לבוא לפאריז ולנהל מו"מ עם ראשי הקונסי[ס]טוריום...".

בהמשך מספר הרב ויינברג על כשלון היוזמה עקב חילופי גברי בהנהלת הקהילה הכללית בפריז ומינויים של מנהיגים מתבוללים לראשי הקונסיסטואר של צרפת. הוא כותב כי "אני התניתי עמהם שיעמידוני בראש הבי"ד ושאהי'[ה] אני המכריע בבחירת חברי הבי"ד החדשים, אבל המתבוללים לא רצו להסכים לכך ולכן דחיתי את ההצעה". הוא מתייחס לדברים שטענו נגדו כי הוא דוחה את ההצעה החשובה בגלל שיקולים של כבוד: "אבל באמת לא הי'[תה] כאן שאלה של כבוד, אלא שאלה של השפעה ונטילת אחריות, ובלא התנאי הנזכר לא יכלתי לקבל ע"ע [=על עצמי] אחריות זו". בהמשך המכתב מבאר הרב וינברג בתבונתו הרבה, את מצב היהדות והרבנות בצרפת, בה אין כל-כך השפעה לתנועות הקונסרבטיביות והליברליות כמו באנגליה וארצות אחרות.
בסיום המכתב הוא שואל את הרב אברמסקי: "מתי חושב הדר"ג לעלות לא"י? מאד מאד הייתי רוצה להראות עם הדר"ג ולהמלך עמו בשאלות שונות...".

הגאון רבי יחיאל יעקב וינברג (תרמ"ד-תשכ"ו), גאון ופוסק נודע, מגדולי תלמידי "הסבא מסלבודקה". כיהן בגיל צעיר כרב בפילווישקי (ליטא). לאחר פטירת ידידו הגאון רבי אברהם אליהו קפלן, נתמנה תחתיו לראש "בית המדרש לרבנים" בברלין. במהלך השואה גורש לפולין, שהה תקופה בגטו וורשא, שם כיהן כנשיא אגודת הרבנים. נשלח למחנה עבודה ושרד את השואה. לאחר המלחמה הגיע למונטרֶה שבשווייץ, שם עמד בראשות הישיבה עד פטירתו. מספריו: שו"ת "שרידי אש", "חידושי בעל שרידי אש", "לפרקים" ועוד.

[1] דף. 30 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול. קרעים קלים בשולי הדף ובסימני הקיפול.