מכירה 73 - היסטוריה, תרבות ואומנות יהודית וישראלית
- palestin (83) Apply palestin filter
- אמנות (81) Apply אמנות filter
- ובינלאומית (81) Apply ובינלאומית filter
- ישראלית (81) Apply ישראלית filter
- art (81) Apply art filter
- intern (81) Apply intern filter
- isra (81) Apply isra filter
- jewish (61) Apply jewish filter
- ישראל (60) Apply ישראל filter
- palestine, (60) Apply palestine, filter
- שואה (53) Apply שואה filter
- פרשת (53) Apply פרשת filter
- ושארית (53) Apply ושארית filter
- אנטישמיות (53) Apply אנטישמיות filter
- דרייפוס, (53) Apply דרייפוס, filter
- דרייפוס (53) Apply דרייפוס filter
- אנטישמיות, (53) Apply אנטישמיות, filter
- הפליטה (53) Apply הפליטה filter
- affair (53) Apply affair filter
- affair, (53) Apply affair, filter
- antisemit (53) Apply antisemit filter
- antisemitism, (53) Apply antisemitism, filter
- dreyfus (53) Apply dreyfus filter
- erit (53) Apply erit filter
- hapletah (53) Apply hapletah filter
- holocaust (53) Apply holocaust filter
- she (53) Apply she filter
- she'erit (53) Apply she'erit filter
- sheerit (53) Apply sheerit filter
- autograph (48) Apply autograph filter
- חתימות (36) Apply חתימות filter
- בקפריסין (32) Apply בקפריסין filter
- הבריטי, (32) Apply הבריטי, filter
- הבריטי (32) Apply הבריטי filter
- גיוס (32) Apply גיוס filter
- בקפריסין, (32) Apply בקפריסין, filter
- המנדט (32) Apply המנדט filter
- british (32) Apply british filter
- camp (32) Apply camp filter
- cyprus (32) Apply cyprus filter
- detent (32) Apply detent filter
- enlist (32) Apply enlist filter
- enlistment, (32) Apply enlistment, filter
- establish (32) Apply establish filter
- illeg (32) Apply illeg filter
- immigr (32) Apply immigr filter
- immigration, (32) Apply immigration, filter
- israel (32) Apply israel filter
- mandat (32) Apply mandat filter
- state (32) Apply state filter
מציג 253 - 264 of 390
מכירה 73 - היסטוריה, תרבות ואומנות יהודית וישראלית
11.8.2020
פתיחה: $600
לא נמכר
מכתב, מודפס במכונת כתיבה וחתום בחתימת-ידו של חיים וייצמן. מנצ'סטר, 29 ביולי 1913. גרמנית.
המכתב נשלח שבועות ספורים לפני כינוס הקונגרס הציוני ה-11 בווינה, והוא מציג בקצרה את תוכניתו של וייצמן להביא להחלטת-קונגרס על הקמת אוניברסיטה עברית בירושלים: בשלב הראשון, יציע וייצמן להקים ועדה לתכנון הפרויקט ויעמוד בראשה. בשלב השני, ייסע בעצמו ארצה ויבחן את התנאים לביצוע הפרויקט, ובשלב השלישי יפנה אל ה"ברון" [רוטשילד?] ולפעילים ציוניים באמריקה כדי להשיג מימון. שנה אחר כך, בקונגרס הציוני הבא, יוכל להביא לאישור הקמתן של שתי פקולטות ראשונות – פקולטה לרפואה ופקולטה למדעי היהדות.
הקונגרס הציוני ה-11 אישר את הצעתו של וייצמן, והיה לקונגרס הראשון שאימץ את חזון האוניברסיטה העברית בארץ. חמש שנים מאוחר יותר, ביום 24.7.1918, הונחה אבן הפינה לבניין האוניברסיטה.
[2] דף (מודפסים מצד אחד), 24 ו-26 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול. קרע בשוליים התחתונים של אחד הדפים (ללא נזק לטקסט).
המכתב נשלח שבועות ספורים לפני כינוס הקונגרס הציוני ה-11 בווינה, והוא מציג בקצרה את תוכניתו של וייצמן להביא להחלטת-קונגרס על הקמת אוניברסיטה עברית בירושלים: בשלב הראשון, יציע וייצמן להקים ועדה לתכנון הפרויקט ויעמוד בראשה. בשלב השני, ייסע בעצמו ארצה ויבחן את התנאים לביצוע הפרויקט, ובשלב השלישי יפנה אל ה"ברון" [רוטשילד?] ולפעילים ציוניים באמריקה כדי להשיג מימון. שנה אחר כך, בקונגרס הציוני הבא, יוכל להביא לאישור הקמתן של שתי פקולטות ראשונות – פקולטה לרפואה ופקולטה למדעי היהדות.
הקונגרס הציוני ה-11 אישר את הצעתו של וייצמן, והיה לקונגרס הראשון שאימץ את חזון האוניברסיטה העברית בארץ. חמש שנים מאוחר יותר, ביום 24.7.1918, הונחה אבן הפינה לבניין האוניברסיטה.
[2] דף (מודפסים מצד אחד), 24 ו-26 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול. קרע בשוליים התחתונים של אחד הדפים (ללא נזק לטקסט).
קטגוריה
חתימות
קָטָלוֹג
מכירה 73 - היסטוריה, תרבות ואומנות יהודית וישראלית
11.8.2020
פתיחה: $500
נמכר ב: $625
כולל עמלת קונה
מכתב מטעם ההסתדרות הציונית, ממוען אל הנדבן הציוני יצחק לייב גולדברג (בבית חתנו שמואל טולקובסקי). מודפס על נייר מכתבים רשמי של הלשכה הלונדונית של ההסתדרות הציונית וחתום בכתב-יד בידי חיים ויצמן ונחום סוקולוב. לונדון, פברואר 1918. אנגלית.
במכתב מאשרים ויצמן וסוקולוב קבלת 2,100 ליש"ט באמצעות שמואל טולקובסקי, כחלק מסכום הכסף לרכישת אחוזתו של הלורד ג'ון גריי היל על הר הצופים, לצורך הקמת האוניברסיטה העברית. בנוסף, מצהירים ויצמן וסוקולוב, בשם ההסתדרות הציונית, על ויתור על כל תביעה בנוגע לנכס ומציינים כי מוסכם שאם יועמד הנכס בעתיד למכירה אזי תוענק להסתדרות עדיפות ברכישתו.
יצחק ליב גולדברג (1860-1935), פעיל ונדבן ציוני, ציר וילנה לקונגרס הציוני. בין יתר מפעליו תרם מהונו לרכישת שטחים רבים בארץ ישראל, בהם כברות אדמה גדולות בחדרה ובשרונה ואדמות האוניברסיטה העברית שעל הר הצופים, והיה המו"ל הראשון של עיתון "הארץ".
החוזה על מכירת אחוזתו של לורד גריי היל, עורך דין אנגלי מליברפול ואוהד הציונות, נחתם בשנת 1914, אך פרוץ מלחמת העולם הראשונה קטע את השלמת העסקה. משנכבשה ירושלים על ידי הבריטים הושלמה הרכישה, וביולי 1918 נערך באחוזה טקס הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה העברית. בנאומו בטקס פתיחת האוניברסיטה, באפריל 1925, ציין חיים וייצמן כי המוסד הוקם "על האדמה שקיבלנו מהציוני הרוסי יצחק גולדברג".
[1] דף, 29.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. קמטים וקרעים קלים בשוליים. קרע חסר בפינה הימנית העליונה (ללא פגיעה בטקסט).
במכתב מאשרים ויצמן וסוקולוב קבלת 2,100 ליש"ט באמצעות שמואל טולקובסקי, כחלק מסכום הכסף לרכישת אחוזתו של הלורד ג'ון גריי היל על הר הצופים, לצורך הקמת האוניברסיטה העברית. בנוסף, מצהירים ויצמן וסוקולוב, בשם ההסתדרות הציונית, על ויתור על כל תביעה בנוגע לנכס ומציינים כי מוסכם שאם יועמד הנכס בעתיד למכירה אזי תוענק להסתדרות עדיפות ברכישתו.
יצחק ליב גולדברג (1860-1935), פעיל ונדבן ציוני, ציר וילנה לקונגרס הציוני. בין יתר מפעליו תרם מהונו לרכישת שטחים רבים בארץ ישראל, בהם כברות אדמה גדולות בחדרה ובשרונה ואדמות האוניברסיטה העברית שעל הר הצופים, והיה המו"ל הראשון של עיתון "הארץ".
החוזה על מכירת אחוזתו של לורד גריי היל, עורך דין אנגלי מליברפול ואוהד הציונות, נחתם בשנת 1914, אך פרוץ מלחמת העולם הראשונה קטע את השלמת העסקה. משנכבשה ירושלים על ידי הבריטים הושלמה הרכישה, וביולי 1918 נערך באחוזה טקס הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה העברית. בנאומו בטקס פתיחת האוניברסיטה, באפריל 1925, ציין חיים וייצמן כי המוסד הוקם "על האדמה שקיבלנו מהציוני הרוסי יצחק גולדברג".
[1] דף, 29.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. קמטים וקרעים קלים בשוליים. קרע חסר בפינה הימנית העליונה (ללא פגיעה בטקסט).
קטגוריה
חתימות
קָטָלוֹג
מכירה 73 - היסטוריה, תרבות ואומנות יהודית וישראלית
11.8.2020
פתיחה: $300
נמכר ב: $525
כולל עמלת קונה
Sind das Ketzergedanken? [האם אלה הן מחשבות כפירה?], תדפיס של מאמר מאת גוסטב לנדאואר. [לייפציג?, 1913?]. גרמנית.
במאמרו שוטח לנדאואר את עיקרי השקפתו על אודות היהדות והציונות, ומנסח את תחושתו האישית כלפי זהותו היהודית-גרמנית: "הגרמניות והיהודיות שבי אינם מציקים אהדדי ובמידה רבה אף קרובים [...] מעולם לא הרגשתי צורך לפשט דברים, או תוך התכחשות עצמית להגיע לאחידות; מקבל אני את המורכבות שבי ומקווה להיות עוד יותר רב גוני ממה שהנני" (התרגום מתוך: "גוסטב לנדאואר, עליו ומשלו" מאת חיים זליגמן ויעקב גורן. ישראל, 2009. עמ' 108). בעמוד השער מופיעה הקדשה בכתב-ידו ובחתימתו של לנדאואר, אל המנהיג הציוני היינריך לווה: "אדון ד"ר היינריך לווה, בתחושת אף על פי כן – יחד. גוסטב לנדאואר. הרמסדורף בברלין, 16 באוקטובר 1915" (גרמנית).
גוסטב לנדאואר (1870-1919), מהפכן יהודי-גרמני, פציפיסט אדוק ואחד התיאורטיקנים החשובים ביותר של האנרכיזם הקומוניסטי בגרמניה לפני מלחמת העולם הראשונה. היה סופר, מתרגם, עיתונאי ופובליציסט פורה, שכתב מאמרים רבים בנושאי אמנות, ספרות, פילוסופיה, כלכלה ופוליטיקה. לנדאואר נולד למשפחה יהודית אמידה מקרלסרוהה, ולמד פילוסופיה וגרמניסטיקה באוניברסיטאות היידלברג, שטרסבורג וברלין. בשנת 1891 השתקע בברלין, שם הצטרף ל"איגוד סוציאליסטים בלתי תלויים" (Verein unabhängiger Sozialisten) וערך את בטאונה "הסוציאליסט" (der Sozialist). בעקבות פעילותו בחוגי השמאל האנרכיסטי הסתבך לנדאואר מספר פעמים עם החוק ונידון לעונשי מאסר.
בשנת 1908 ייסד את "הברית הסוציאליסטית" (Sozialistische Bund), שבין חבריה נמנו גם ידידיו מרטין בובר ואריך מיזאם (Mühsam), ובהשפעתם התקרב ליהדות ולרעיון הציוני. עם הקמת הממשלה המהפכנית במינכן בשנת 1919, מונה לנדאואר לקומיסר לענייני תרבות ב"רפובליקה המועצתית של בוואריה" (Bayerische Räterepublik). ב-1 במאי 1919, לאחר שפלוגות הצבא הגרמני הצליחו לדכא את המהפכה ולהשתלט מחדש על מינכן, נעצר לנדאואר ולמחרת נרצח ללא משפט בכלא שטדלהיים.
המאמר שלפנינו נדפס לראשונה בשנת 1913 בקובץ "על אודות היהדות", שיצא לאור על ידי אגודת הסטודנטים הציונית "בר-כוכבא" בפראג (Vom Judentum, ein Sammelbuch. לייפציג, 1913).
[5] דף (ממוספרים 250-257), 24 ס"מ. מצב טוב. סימן קיפול. מעט כתמים וקמטים. קרעים קלים בשדרה ובשוליים (אחד מהם מחוזק בנייר דבק).
במאמרו שוטח לנדאואר את עיקרי השקפתו על אודות היהדות והציונות, ומנסח את תחושתו האישית כלפי זהותו היהודית-גרמנית: "הגרמניות והיהודיות שבי אינם מציקים אהדדי ובמידה רבה אף קרובים [...] מעולם לא הרגשתי צורך לפשט דברים, או תוך התכחשות עצמית להגיע לאחידות; מקבל אני את המורכבות שבי ומקווה להיות עוד יותר רב גוני ממה שהנני" (התרגום מתוך: "גוסטב לנדאואר, עליו ומשלו" מאת חיים זליגמן ויעקב גורן. ישראל, 2009. עמ' 108). בעמוד השער מופיעה הקדשה בכתב-ידו ובחתימתו של לנדאואר, אל המנהיג הציוני היינריך לווה: "אדון ד"ר היינריך לווה, בתחושת אף על פי כן – יחד. גוסטב לנדאואר. הרמסדורף בברלין, 16 באוקטובר 1915" (גרמנית).
גוסטב לנדאואר (1870-1919), מהפכן יהודי-גרמני, פציפיסט אדוק ואחד התיאורטיקנים החשובים ביותר של האנרכיזם הקומוניסטי בגרמניה לפני מלחמת העולם הראשונה. היה סופר, מתרגם, עיתונאי ופובליציסט פורה, שכתב מאמרים רבים בנושאי אמנות, ספרות, פילוסופיה, כלכלה ופוליטיקה. לנדאואר נולד למשפחה יהודית אמידה מקרלסרוהה, ולמד פילוסופיה וגרמניסטיקה באוניברסיטאות היידלברג, שטרסבורג וברלין. בשנת 1891 השתקע בברלין, שם הצטרף ל"איגוד סוציאליסטים בלתי תלויים" (Verein unabhängiger Sozialisten) וערך את בטאונה "הסוציאליסט" (der Sozialist). בעקבות פעילותו בחוגי השמאל האנרכיסטי הסתבך לנדאואר מספר פעמים עם החוק ונידון לעונשי מאסר.
בשנת 1908 ייסד את "הברית הסוציאליסטית" (Sozialistische Bund), שבין חבריה נמנו גם ידידיו מרטין בובר ואריך מיזאם (Mühsam), ובהשפעתם התקרב ליהדות ולרעיון הציוני. עם הקמת הממשלה המהפכנית במינכן בשנת 1919, מונה לנדאואר לקומיסר לענייני תרבות ב"רפובליקה המועצתית של בוואריה" (Bayerische Räterepublik). ב-1 במאי 1919, לאחר שפלוגות הצבא הגרמני הצליחו לדכא את המהפכה ולהשתלט מחדש על מינכן, נעצר לנדאואר ולמחרת נרצח ללא משפט בכלא שטדלהיים.
המאמר שלפנינו נדפס לראשונה בשנת 1913 בקובץ "על אודות היהדות", שיצא לאור על ידי אגודת הסטודנטים הציונית "בר-כוכבא" בפראג (Vom Judentum, ein Sammelbuch. לייפציג, 1913).
[5] דף (ממוספרים 250-257), 24 ס"מ. מצב טוב. סימן קיפול. מעט כתמים וקמטים. קרעים קלים בשדרה ובשוליים (אחד מהם מחוזק בנייר דבק).
קטגוריה
חתימות
קָטָלוֹג
מכירה 73 - היסטוריה, תרבות ואומנות יהודית וישראלית
11.8.2020
פתיחה: $500
לא נמכר
כרך ובו כ-360 ברכות, בכתב-יד ובדפוס, שנשלחו אל היינריך לווה לרגל יום הולדתו ה-70. תל-אביב, ירושלים, חיפה, ומקומות נוספים, 1939. עברית וגרמנית.
מרבית הברכות כתובות על גבי ניירות מכתבים או כרטיסי ביקור, ומקצתן נשלחו באמצעות מברק. בין היתר, מופיעות בכרך ברכות מאת מנחם אוסישקין, אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ,' אשר ברש, חמדה בן-יהודה, יוסף בודקו, אברהם כהנא, עמנואל הרוסי; דב הוז, נציגי "קרן היסוד" ו"הקרן הקיימת לישראל", עובדי גן החיות בתל-אביב, וכן ברכות רבות מאת תעשיינים, רופאים מהנדסים ומכרים שעלו מגרמניה.
בסוף הכרך נכרכו כ-60 פריטי נייר מודפסים, הקשורים ביום הולדתו של לווה: כרוז והזמנה לערב בהנחייתו, חוברות שנדפסו לכבודו וגזירי עיתון עם כתבות לכבודו.
על גבי השדרה מודבקת רצועת עור עם כיתוב מוזהב: Heinrich Loewe, אליקים בן-יהודה, Geburtstag 70, 11.7.39 (ג' מנחם אב תרצ"ט).
מצורפים: שלושה עשר פריטי נייר, בדפוס ובכתב-יד, הקשורים בהיינריך לווה (חלקם מתקופות מאוחרות יותר).
כ-360 ברכות. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב-בינוני. כרך בגודל 30.5 ס"מ בקירוב. כריכה בלויה מעט.
מרבית הברכות כתובות על גבי ניירות מכתבים או כרטיסי ביקור, ומקצתן נשלחו באמצעות מברק. בין היתר, מופיעות בכרך ברכות מאת מנחם אוסישקין, אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ,' אשר ברש, חמדה בן-יהודה, יוסף בודקו, אברהם כהנא, עמנואל הרוסי; דב הוז, נציגי "קרן היסוד" ו"הקרן הקיימת לישראל", עובדי גן החיות בתל-אביב, וכן ברכות רבות מאת תעשיינים, רופאים מהנדסים ומכרים שעלו מגרמניה.
בסוף הכרך נכרכו כ-60 פריטי נייר מודפסים, הקשורים ביום הולדתו של לווה: כרוז והזמנה לערב בהנחייתו, חוברות שנדפסו לכבודו וגזירי עיתון עם כתבות לכבודו.
על גבי השדרה מודבקת רצועת עור עם כיתוב מוזהב: Heinrich Loewe, אליקים בן-יהודה, Geburtstag 70, 11.7.39 (ג' מנחם אב תרצ"ט).
מצורפים: שלושה עשר פריטי נייר, בדפוס ובכתב-יד, הקשורים בהיינריך לווה (חלקם מתקופות מאוחרות יותר).
כ-360 ברכות. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב-בינוני. כרך בגודל 30.5 ס"מ בקירוב. כריכה בלויה מעט.
קטגוריה
חתימות
קָטָלוֹג
מכירה 73 - היסטוריה, תרבות ואומנות יהודית וישראלית
11.8.2020
פתיחה: $800
לא נמכר
גלויה עם תצלום של הטייס היהודי-גרמני וילהלם פרנקל, חתומה בחתימת-ידו. הוצאת W. Sanke, ברלין, [1916 או 1917].
בתמונה נראה פרנקל במדי חיל האוויר הגרמני, עונד את העיטור "פור לה מריט" לצווארו ואת "צלב הברזל" על חזהו. בחלקה התחתון של התמונה מופיעה חתימתו של פרנקל (W. Frankl) ובצדה האחורי הקדשה קצרה. לצד כתובת הנמען, מופיעה חותמת דיו של הטייסת הרביעית של חיל האוויר הגרמני.
וילהלם פרנקל (1893-1917) נחשב לטייס היהודי המפורסם ביותר במלחמת העולם הראשונה. הוא החל ללמוד טיסה מיד לאחר סיום בית הספר, ובשנת 1913 קיבל רשיון טיסה שמספרו 49. עם פרוץ מלחמת העולם גויס לטייסת הרביעית (Jagdstaffel) של חיל האוויר הגרמני, ובמהרה התגלה כטייס קרב מזהיר (פרנקל הפיל במהלך המלחמה 20 מטוסי אויב, שלושה מהם באותו היום). בעקבות הצלחותיו, עוטר פרנקל באות הגבוה ביותר של הצבא הגרמני – "פור לה מריט" (Pour le Mérite) ו"בצלב הברזל". ביום 8 באפריל 1917, במהלך סדרת תמרונים נועזת, החל מטוסו להתפרק באוויר ופרנקל התרסק אל הקרקע. הוא היה בן 23 במותו.
בשל פטירתו בגיל צעיר כל כך חתימותיו של פרנקל נדירות ביותר.
14.5X8.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב.
בתמונה נראה פרנקל במדי חיל האוויר הגרמני, עונד את העיטור "פור לה מריט" לצווארו ואת "צלב הברזל" על חזהו. בחלקה התחתון של התמונה מופיעה חתימתו של פרנקל (W. Frankl) ובצדה האחורי הקדשה קצרה. לצד כתובת הנמען, מופיעה חותמת דיו של הטייסת הרביעית של חיל האוויר הגרמני.
וילהלם פרנקל (1893-1917) נחשב לטייס היהודי המפורסם ביותר במלחמת העולם הראשונה. הוא החל ללמוד טיסה מיד לאחר סיום בית הספר, ובשנת 1913 קיבל רשיון טיסה שמספרו 49. עם פרוץ מלחמת העולם גויס לטייסת הרביעית (Jagdstaffel) של חיל האוויר הגרמני, ובמהרה התגלה כטייס קרב מזהיר (פרנקל הפיל במהלך המלחמה 20 מטוסי אויב, שלושה מהם באותו היום). בעקבות הצלחותיו, עוטר פרנקל באות הגבוה ביותר של הצבא הגרמני – "פור לה מריט" (Pour le Mérite) ו"בצלב הברזל". ביום 8 באפריל 1917, במהלך סדרת תמרונים נועזת, החל מטוסו להתפרק באוויר ופרנקל התרסק אל הקרקע. הוא היה בן 23 במותו.
בשל פטירתו בגיל צעיר כל כך חתימותיו של פרנקל נדירות ביותר.
14.5X8.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב.
קטגוריה
חתימות
קָטָלוֹג
מכירה 73 - היסטוריה, תרבות ואומנות יהודית וישראלית
11.8.2020
פתיחה: $3,000
לא נמכר
גלויה בכתב-ידו ובחתימתו של יוסף טרומפלדור. סנקט פטרבורג, 1918. רוסית.
בשנת 1917, לאחר שראה את חזונו להקמת גדודים עבריים מתגשם, התבשר יוסף טרומפלדור שלא יוכל להתגייס אליהם בעצמו בגלל נכותו. טרומפלדור שב לסנקט פטרבורג, ובחודשים הבאים פעל להקמת "גדודים עבריים רוסים", שלהם נועד תפקיד היסטורי: הצטרפות למלחמת העולם, לחימה בחזית הקווקז והשתתפות בכיבושה של ארץ ישראל. התכנית עוררה עניין רב בקרב השלטונות הרוסים, אולם בעקבות מהפכת אוקטובר ופרוץ מלחמת האזרחים, לא התממשה. לבסוף, הוקם בסנקט פטרסבורג גדוד מתנדבים בודד, ללא כל זיקה לצבא הרוסי, שמנה כ-150 לוחמים יהודים ופעל להגנה עצמית בלבד – "הגדוד היהודי המקובץ מס' 1". לאחר מספר חודשים פירקו השלטונות הסובייטים את הגדוד, והוא נשכח כמעט לגמרי.
לאחר פירוקו של הגדוד הפנה טרומפלדור את מאמציו לתכנית ציונית אחרת – הכשרת יהודים לעבודה חלוצית עוד באדמת נכר והעלאתם ארצה. מחנות ההכשרה אורגנו תחת ארגון "החלוץ" ברוסיה, שטרומפלדור היה ממנהיגיו ואף הקים את ההסתדרות המרכזית שלו, ושרבים מחלוצי העלייה השלישית היו מחניכיו.
הגלויה שלפנינו נשלחה מעט לאחר שפורק הגדוד, והיא מבשרת על זניחת חזון הקמת הגדודים העבריים הרוסים, אולם גם מרמזת על תחילת התארגנות מחנות ההכשרה של ארגון "החלוץ". טרומפלדור כותב: "אני זוכר את ההבטחה שלי, לא כתבתי לך בגלל שבתחום שמעניין אותך – הקמת גדודים לפלשתינה – בינתיים לא נעשה דבר, ולא יכול להיעשות בתנאים הנוכחיים. הקבוצה החקלאית 'החלוץ' מתארגנת כעת לעבודה לא רחוק מפטרוגרד. אם אתה רוצה לקחת חלק בעבודות האלה, תכתוב לי... אין לי עדיין רשות להגנה עצמית, אבל כמובן לא זנחתי את המחשבה על זה... בברכת ציון, טרומפלדור".
9X14 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. קילוף בצד הכתובת של הגלויה (מתלישת בול?), ללא פגיעה בכיתוב.
בשנת 1917, לאחר שראה את חזונו להקמת גדודים עבריים מתגשם, התבשר יוסף טרומפלדור שלא יוכל להתגייס אליהם בעצמו בגלל נכותו. טרומפלדור שב לסנקט פטרבורג, ובחודשים הבאים פעל להקמת "גדודים עבריים רוסים", שלהם נועד תפקיד היסטורי: הצטרפות למלחמת העולם, לחימה בחזית הקווקז והשתתפות בכיבושה של ארץ ישראל. התכנית עוררה עניין רב בקרב השלטונות הרוסים, אולם בעקבות מהפכת אוקטובר ופרוץ מלחמת האזרחים, לא התממשה. לבסוף, הוקם בסנקט פטרסבורג גדוד מתנדבים בודד, ללא כל זיקה לצבא הרוסי, שמנה כ-150 לוחמים יהודים ופעל להגנה עצמית בלבד – "הגדוד היהודי המקובץ מס' 1". לאחר מספר חודשים פירקו השלטונות הסובייטים את הגדוד, והוא נשכח כמעט לגמרי.
לאחר פירוקו של הגדוד הפנה טרומפלדור את מאמציו לתכנית ציונית אחרת – הכשרת יהודים לעבודה חלוצית עוד באדמת נכר והעלאתם ארצה. מחנות ההכשרה אורגנו תחת ארגון "החלוץ" ברוסיה, שטרומפלדור היה ממנהיגיו ואף הקים את ההסתדרות המרכזית שלו, ושרבים מחלוצי העלייה השלישית היו מחניכיו.
הגלויה שלפנינו נשלחה מעט לאחר שפורק הגדוד, והיא מבשרת על זניחת חזון הקמת הגדודים העבריים הרוסים, אולם גם מרמזת על תחילת התארגנות מחנות ההכשרה של ארגון "החלוץ". טרומפלדור כותב: "אני זוכר את ההבטחה שלי, לא כתבתי לך בגלל שבתחום שמעניין אותך – הקמת גדודים לפלשתינה – בינתיים לא נעשה דבר, ולא יכול להיעשות בתנאים הנוכחיים. הקבוצה החקלאית 'החלוץ' מתארגנת כעת לעבודה לא רחוק מפטרוגרד. אם אתה רוצה לקחת חלק בעבודות האלה, תכתוב לי... אין לי עדיין רשות להגנה עצמית, אבל כמובן לא זנחתי את המחשבה על זה... בברכת ציון, טרומפלדור".
9X14 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. קילוף בצד הכתובת של הגלויה (מתלישת בול?), ללא פגיעה בכיתוב.
קטגוריה
חתימות
קָטָלוֹג
מכירה 73 - היסטוריה, תרבות ואומנות יהודית וישראלית
11.8.2020
פתיחה: $500
לא נמכר
קבלה של החווה החקלאית סג'רה, חתומה בכתב-ידו של דוד בן-גוריון. סג'רה, יוני 1908. צרפתית.
קבלה, מודפסת בסטנסיל וממולאת בכתב-יד, שניתנה מטעם החווה החקלאית סג'רה תמורת אספקת מוצרים לחווה. בשולי הקבלה מופיעה חתימתו של בן-גוריון, החותם בשם נעוריו – "דוד גרין".
החווה בסג'רה הוקמה ב-1899 כמרכז הכשרה חקלאית בידי החברה להתיישבות יהודית יק"א. העבודה בחווה החלה בשנת 1900, ובשנת 1902 הוקמה על אדמתה המושבה אילניה. בין חקלאי סג'רה נמנה גם דוד בן-גוריון, ששהה במקום מאוקטובר 1907 ועד אוקטובר 1909. בין הצלחות הפרויקט החקלאי בחוות סג'רה בשנים הראשונות להווסדה היו העברת השמירה על החווה לידיים יהודיות על ידי ארגון "בר גיורא" ("כיבוש השמירה"); ייסוד ההסתדרות "החורש" במטרה לאגד את כל פועלי הגליל במושבות ובחוות הלאומיות; וייסוד הקולקטיב החקלאי הראשון.
דוד בן-גוריון נולד בשם דוד יוסף גרין בעיירה פלונסק שבפולין. בשנת 1910, בגיל 24, פרסם שני מאמרים בעיתון "האחדות" תחת השם "בן גוריון", ומאז לא שב עוד לחתום בשמו ה"גלותי" (את שמו החדש, בחר בעקבות אחד מגיבורי "המרד הגדול" ברומאים – יוסף בן גוריון). לאחר ששינה את שמו נעשה בן-גוריון לתומך אדוק של עִבְרוּת שמות, דרש מחברי ממשלתו ומקציני הצבא לשנות את שמות משפחתם לשמות עבריים ואסר על בעלי שמות לועזיים לייצג את מדינת ישראל בחו"ל.
14X20.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. קו כפל אנכי. הטקסט המודפס דהוי ומחוק בחלקו. כתם חלודה ונקבים קטנים בסמוך לפינה השמאלית העליונה (כתוצאה מהשחלת סיכה).
קבלה, מודפסת בסטנסיל וממולאת בכתב-יד, שניתנה מטעם החווה החקלאית סג'רה תמורת אספקת מוצרים לחווה. בשולי הקבלה מופיעה חתימתו של בן-גוריון, החותם בשם נעוריו – "דוד גרין".
החווה בסג'רה הוקמה ב-1899 כמרכז הכשרה חקלאית בידי החברה להתיישבות יהודית יק"א. העבודה בחווה החלה בשנת 1900, ובשנת 1902 הוקמה על אדמתה המושבה אילניה. בין חקלאי סג'רה נמנה גם דוד בן-גוריון, ששהה במקום מאוקטובר 1907 ועד אוקטובר 1909. בין הצלחות הפרויקט החקלאי בחוות סג'רה בשנים הראשונות להווסדה היו העברת השמירה על החווה לידיים יהודיות על ידי ארגון "בר גיורא" ("כיבוש השמירה"); ייסוד ההסתדרות "החורש" במטרה לאגד את כל פועלי הגליל במושבות ובחוות הלאומיות; וייסוד הקולקטיב החקלאי הראשון.
דוד בן-גוריון נולד בשם דוד יוסף גרין בעיירה פלונסק שבפולין. בשנת 1910, בגיל 24, פרסם שני מאמרים בעיתון "האחדות" תחת השם "בן גוריון", ומאז לא שב עוד לחתום בשמו ה"גלותי" (את שמו החדש, בחר בעקבות אחד מגיבורי "המרד הגדול" ברומאים – יוסף בן גוריון). לאחר ששינה את שמו נעשה בן-גוריון לתומך אדוק של עִבְרוּת שמות, דרש מחברי ממשלתו ומקציני הצבא לשנות את שמות משפחתם לשמות עבריים ואסר על בעלי שמות לועזיים לייצג את מדינת ישראל בחו"ל.
14X20.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. קו כפל אנכי. הטקסט המודפס דהוי ומחוק בחלקו. כתם חלודה ונקבים קטנים בסמוך לפינה השמאלית העליונה (כתוצאה מהשחלת סיכה).
קטגוריה
חתימות
קָטָלוֹג
מכירה 73 - היסטוריה, תרבות ואומנות יהודית וישראלית
11.8.2020
פתיחה: $5,000
לא נמכר
מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של דוד בן-גוריון, ממוען ליצחק בן-צבי. באפלו (ארה"ב), ט"ו באב תרע"ה (יולי 1915).
את המכתב שלפנינו כתב בן-גוריון לאחר מחלה ממושכת שקטעה את פעילותו למספר שבועות. המכתב נפתח בתיאור מחלתו, תקופת שהותו בבית החולים ותוכניותיו לעתיד: "היום יצאתי מהכלא – מבית החולים – אחרי שהותי שם שני שבועות. לא האמנתי לאזני כששמעתי פתאום מהרופא לפני שבועים שעלי למהר תכף לבית החולים משום שאני תפוס דיפטריט [...] במשך עשרה ימים לא נתנו אפילו לראות שום איש – ורק ביום האחד עשר התירו – וגם אז רק דרך סבָכה, כמו בבית כלא, להבדיל [...] אף אחד מהרופאים ומהאחיות אינם יודעים אלא אנגלית – והמבטא שלהם כל כך משונה שקשה היה לי לתפוס אף מלה אחת ממה שדברו אלי [...] אני אצטרך כנראה לנוח עוד לכה"פ שבוע עד שאוכל להמשיך את הנסיעה. וממילא צריך יהיה לשנות ולקצר את ה'סבוב' שלי".
בסוף המכתב כותב בן-גוריון: "אתמול קראתי... שנוסד ועד מיוחד על-פי האיניציאטיבה של פ.ר[?] לנהל תעמולה בשביל הקונגרס, והם מתכוננים להוציא למטרה זו עתון מיוחד. הדבר קצת לא מובן לי. לשם מה עתון חדש בשעה שאפשר להשתמש בעתונות הנפוצה הרבה יותר מאשר יתפשט השבועון החדש". כפי הנראה, מתייחס בן-גוריון להקמת ועדת הארגון של הקונגרס היהודי האמריקאי – גוף שנועד לאגד את כל יהודי ארצות הברית להעלאת תביעותיו של העם היהודי – ולשבועון "דער יידישער קאנגרעס", שעם מייסדיו נמנה פנחס רוטנברג.
[1] דף, מקופל לשניים (שלושה וחצי עמודים כתובים), 16 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול.
-------------------------------------
חברותם של דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי נרקמה בירושלים, בשנת 1910, במהלך עבודתם המשותפת במערכת העיתון "האחדות", בטאונה הרשמי של מפלגת "פועלי ציון" בארץ ישראל. בשנים 1912-1914 למדו משפטים באיסטנבול כדי להכשיר את עצמם בבוא היום לייצג את היישוב היהודי בפני השלטונות העות'מאניים. עם כניסתה של האימפריה העות'מאנית למלחמת העולם הראשונה והצטרפותה ל"מעצמות המרכז", הפכו כל נתיני "מדינות ההסכמה" בארץ ישראל לנתיני אויב ונדרשו לקבל על עצמם אזרחות עות'מאנית או לצאת מהארץ. בן-גוריון ובן-צבי, אשר שבו מאיסטנבול, דגלו ברעיון ההתעת'מנות ויחד עם יתר חברי תנועת "פועלי ציון" קיבלו על עצמם אזרחות עות'מאנית. על אף זאת, בשנת 1915, כשהוחלט לגרש מארץ ישראל את כל מי שקשור בפעילות ציונית, קיבלו צו גירוש "לצמיתות" והועלו על ספינה לאלכסנדריה. באלכסנדריה נאסרו על ידי הבריטים כאזרחי אויב, אולם לאחר התערבות קונסול ארה"ב, שוחררו והפליגו לניו-יורק.
לאחר הגירתם לארה"ב, עסקו בן-גוריון ובן-צבי בפעילות ציונית במסגרת "פועלי ציון". הם כתבו בעיתונות המקומית, נשאו הרצאות והוציאו לאור את הספרים "יזכור" ו"ארץ-ישראל בעבר ובהווה". לאחר הצהרת בלפור היו מיוזמי הקמת גדוד 39 של קלעי המלך בצבא הבריטי (גדוד יהודי-אמריקאי) וקראו להצטרפות צעירים יהודים לגדודים העבריים. עם כיבוש ארץ ישראל על ידי הבריטים, שבו השניים לארץ.
את המכתב שלפנינו כתב בן-גוריון לאחר מחלה ממושכת שקטעה את פעילותו למספר שבועות. המכתב נפתח בתיאור מחלתו, תקופת שהותו בבית החולים ותוכניותיו לעתיד: "היום יצאתי מהכלא – מבית החולים – אחרי שהותי שם שני שבועות. לא האמנתי לאזני כששמעתי פתאום מהרופא לפני שבועים שעלי למהר תכף לבית החולים משום שאני תפוס דיפטריט [...] במשך עשרה ימים לא נתנו אפילו לראות שום איש – ורק ביום האחד עשר התירו – וגם אז רק דרך סבָכה, כמו בבית כלא, להבדיל [...] אף אחד מהרופאים ומהאחיות אינם יודעים אלא אנגלית – והמבטא שלהם כל כך משונה שקשה היה לי לתפוס אף מלה אחת ממה שדברו אלי [...] אני אצטרך כנראה לנוח עוד לכה"פ שבוע עד שאוכל להמשיך את הנסיעה. וממילא צריך יהיה לשנות ולקצר את ה'סבוב' שלי".
בסוף המכתב כותב בן-גוריון: "אתמול קראתי... שנוסד ועד מיוחד על-פי האיניציאטיבה של פ.ר[?] לנהל תעמולה בשביל הקונגרס, והם מתכוננים להוציא למטרה זו עתון מיוחד. הדבר קצת לא מובן לי. לשם מה עתון חדש בשעה שאפשר להשתמש בעתונות הנפוצה הרבה יותר מאשר יתפשט השבועון החדש". כפי הנראה, מתייחס בן-גוריון להקמת ועדת הארגון של הקונגרס היהודי האמריקאי – גוף שנועד לאגד את כל יהודי ארצות הברית להעלאת תביעותיו של העם היהודי – ולשבועון "דער יידישער קאנגרעס", שעם מייסדיו נמנה פנחס רוטנברג.
[1] דף, מקופל לשניים (שלושה וחצי עמודים כתובים), 16 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול.
-------------------------------------
חברותם של דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי נרקמה בירושלים, בשנת 1910, במהלך עבודתם המשותפת במערכת העיתון "האחדות", בטאונה הרשמי של מפלגת "פועלי ציון" בארץ ישראל. בשנים 1912-1914 למדו משפטים באיסטנבול כדי להכשיר את עצמם בבוא היום לייצג את היישוב היהודי בפני השלטונות העות'מאניים. עם כניסתה של האימפריה העות'מאנית למלחמת העולם הראשונה והצטרפותה ל"מעצמות המרכז", הפכו כל נתיני "מדינות ההסכמה" בארץ ישראל לנתיני אויב ונדרשו לקבל על עצמם אזרחות עות'מאנית או לצאת מהארץ. בן-גוריון ובן-צבי, אשר שבו מאיסטנבול, דגלו ברעיון ההתעת'מנות ויחד עם יתר חברי תנועת "פועלי ציון" קיבלו על עצמם אזרחות עות'מאנית. על אף זאת, בשנת 1915, כשהוחלט לגרש מארץ ישראל את כל מי שקשור בפעילות ציונית, קיבלו צו גירוש "לצמיתות" והועלו על ספינה לאלכסנדריה. באלכסנדריה נאסרו על ידי הבריטים כאזרחי אויב, אולם לאחר התערבות קונסול ארה"ב, שוחררו והפליגו לניו-יורק.
לאחר הגירתם לארה"ב, עסקו בן-גוריון ובן-צבי בפעילות ציונית במסגרת "פועלי ציון". הם כתבו בעיתונות המקומית, נשאו הרצאות והוציאו לאור את הספרים "יזכור" ו"ארץ-ישראל בעבר ובהווה". לאחר הצהרת בלפור היו מיוזמי הקמת גדוד 39 של קלעי המלך בצבא הבריטי (גדוד יהודי-אמריקאי) וקראו להצטרפות צעירים יהודים לגדודים העבריים. עם כיבוש ארץ ישראל על ידי הבריטים, שבו השניים לארץ.
קטגוריה
חתימות
קָטָלוֹג
מכירה 73 - היסטוריה, תרבות ואומנות יהודית וישראלית
11.8.2020
פתיחה: $5,000
נמכר ב: $6,250
כולל עמלת קונה
גלויה ועליה מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של דוד בן-גוריון, שנשלחה יום לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל אל ראש העיר של תל-אביב, ישראל רוקח, בעקבות הפצצת העיר. תל-אביב, ו' באייר תש"ח (15 במאי, 1948).
במכתב כותב בן-גוריון: "מר רוקח הנכבד, עם כל אמונתי העמוקה בישוב, הופתעתי למראה השליטה העצמית שמגלה ציבורנו. הייתי הבוקר ברחוב בשעת ההפצצה, הבטתי בציבור ולא מצאתי כל סימן של בהלה. יש לי היסוד להניח שהשלטון באוויר של האויב לא יימשך זמן רב – וצבא ישראל ימחץ כוחות הרשע והזדון המנסים להרוס המדינה הצעירה, בתקוה, ד. בן גוריון. תל-אביב, ו' באייר תש"ח".
הפצצות העיר תל-אביב, בירת ישראל דה-פקטו במלחמת העצמאות, היו אחד המבחנים הראשונים של המדינה הצעירה ותושביה. ביום 15 למאי 1948, שעות ספורות לאחר הכרזת העצמאות, הגיח להק מטוסים מצרי בשמי תל-אביב והחל להטיל פצצות על שדה התעופה, הנמל ושכונות המגורים. חיל האוויר הישראלי עוד היה בחיתוליו, ולאורך החודשים הבאים נאלצו תושבי העיר לחיות תחת איום ההפצצות וללא הגנה, תוך ספיגת אבדות כבדות. המפנה חל ביום 3 ביוני, כאשר לקראת המטוסים המצרים הגיחו מטוסי טייסת הקרב הראשונה של ישראל – "טייסת 101", רדפו את מטוסי המצרים לשטח האויב והפילו אותם. לאחר מכן לא שבו מטוסי המצרים להתקיף את העיר. בהפצצות העיר תל-אביב נספו כ-150 איש, רובם המוחלט אזרחים; סירובם של התושבים לעזוב את העיר או לשנות את אורח חייהם נחשב למופת של גבורה אזרחית.
בצדה השני של הגלויה מופיעים בול "דאר עברי", שתי חותמות דיו וכתובתו של רוקח בכתב-ידו של בן-גוריון.
13.5X9.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. נקב תיוק (ללא פגיעה בכיתוב).
במכתב כותב בן-גוריון: "מר רוקח הנכבד, עם כל אמונתי העמוקה בישוב, הופתעתי למראה השליטה העצמית שמגלה ציבורנו. הייתי הבוקר ברחוב בשעת ההפצצה, הבטתי בציבור ולא מצאתי כל סימן של בהלה. יש לי היסוד להניח שהשלטון באוויר של האויב לא יימשך זמן רב – וצבא ישראל ימחץ כוחות הרשע והזדון המנסים להרוס המדינה הצעירה, בתקוה, ד. בן גוריון. תל-אביב, ו' באייר תש"ח".
הפצצות העיר תל-אביב, בירת ישראל דה-פקטו במלחמת העצמאות, היו אחד המבחנים הראשונים של המדינה הצעירה ותושביה. ביום 15 למאי 1948, שעות ספורות לאחר הכרזת העצמאות, הגיח להק מטוסים מצרי בשמי תל-אביב והחל להטיל פצצות על שדה התעופה, הנמל ושכונות המגורים. חיל האוויר הישראלי עוד היה בחיתוליו, ולאורך החודשים הבאים נאלצו תושבי העיר לחיות תחת איום ההפצצות וללא הגנה, תוך ספיגת אבדות כבדות. המפנה חל ביום 3 ביוני, כאשר לקראת המטוסים המצרים הגיחו מטוסי טייסת הקרב הראשונה של ישראל – "טייסת 101", רדפו את מטוסי המצרים לשטח האויב והפילו אותם. לאחר מכן לא שבו מטוסי המצרים להתקיף את העיר. בהפצצות העיר תל-אביב נספו כ-150 איש, רובם המוחלט אזרחים; סירובם של התושבים לעזוב את העיר או לשנות את אורח חייהם נחשב למופת של גבורה אזרחית.
בצדה השני של הגלויה מופיעים בול "דאר עברי", שתי חותמות דיו וכתובתו של רוקח בכתב-ידו של בן-גוריון.
13.5X9.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. נקב תיוק (ללא פגיעה בכיתוב).
קטגוריה
חתימות
קָטָלוֹג
מכירה 73 - היסטוריה, תרבות ואומנות יהודית וישראלית
11.8.2020
פתיחה: $400
נמכר ב: $625
כולל עמלת קונה
מכתב "סודי ביותר", עם הודעת-מינוי לחברי הוועדה לאנרגיה אטומית של מדינת ישראל. מודפס על נייר מכתבים רשמי של ממשלת ישראל וחתום בחתימת-ידו של דוד בן-גוריון. הקריה [תל-אביב], 13 ביוני 1952.
המכתב נשלח ביום ייסודה של הוועדה לאנרגיה אטומית, והוא כולל רשימה של שבעת חברי הוועדה והודעת מינוי קצרה. חתום בשוליו התחתונים בחתימת-ידו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון.
בשוליים העליונים מופיעים בכתב-יד הסיווג "סודי ביותר" ומספר סידורי. אחד השמות ברשימה מסומן בכתב-יד - "ש. כהן" [סולי כהן?].
[1] דף, 28 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. קמטים. כתמים קלים (כנראה, כתוצאה מקיפול המכתב לפני התייבשות הדיו).
המכתב נשלח ביום ייסודה של הוועדה לאנרגיה אטומית, והוא כולל רשימה של שבעת חברי הוועדה והודעת מינוי קצרה. חתום בשוליו התחתונים בחתימת-ידו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון.
בשוליים העליונים מופיעים בכתב-יד הסיווג "סודי ביותר" ומספר סידורי. אחד השמות ברשימה מסומן בכתב-יד - "ש. כהן" [סולי כהן?].
[1] דף, 28 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. קמטים. כתמים קלים (כנראה, כתוצאה מקיפול המכתב לפני התייבשות הדיו).
קטגוריה
חתימות
קָטָלוֹג
מכירה 73 - היסטוריה, תרבות ואומנות יהודית וישראלית
11.8.2020
פתיחה: $1,800
נמכר ב: $2,250
כולל עמלת קונה
תעודת חבר ב"מועצת המדינה הזמנית" על שם בנימין מינץ, נציג מפלגת פא"י. חתומה בכתב-יד בידי ראש הממשלה הזמנית דוד בן-גוריון ובידי מזכיר הממשלה הזמנית זאב שרף. [תל-אביב, 1948 או תחילת 1949].
תעודה רשמית מטעם מדינת ישראל, הממשלה הזמנית, עבור חבר במועצת המדינה הזמנית. בצדה האחד נרשם בכתב-יד שם החבר, בנימין מינץ, ותחתיו מופיעות חתימות ידיהם של ראש הממשלה דוד בן גוריון ומזכיר הממשלה זאב שרף. בצדה השני תצלום פספורט של מינץ (מהודק אל התעודה בסיכות) ושתי חותמות הטבעה של "הממשלה הזמנית – מדינת ישראל".
"מועצת המדינה הזמנית" פעלה בין החודשים מאי 1948 עד פברואר 1949, ושימשה חוליית מעבר בין המועצה המלכותית-המנדטורית לבין כנסת ישראל. נשיא המועצה היה חיים ויצמן, ותחתיו כיהנו 37 חברים מן המפלגות השונות (שחלקם הוחלפו תוך כדי כהונת המועצה הזמנית). בנוסף, התמנו 27 ממלאי מקום לחברי מועצה שלא יכלו להגיע בגלל קרבות מלחמת העצמאות.
בנימין מינץ (1903-1961) היה מנהיג חרדי, עיתונאי, סופר וממייסדי מפלגת "פועלי אגודת ישראל" (פא"י). חבר בארבע הכנסות הראשונות של מדינת ישראל. בתקופת המנדט הבריטי היה חבר בוועדת הביטחון ובוועד ההצלה של הסוכנות היהודית, ולאחר מלחמת העולם השנייה יצא למספר שליחויות במחנות העקורים באירופה. עם הקמת מדינת ישראל התמנה לחבר מועצת המדינה הזמנית, וכיהן כסגן יושב הראש של הכנסת השנייה, הכנסת השלישית והכנסת הרביעית. ב-1960 התמנה לתפקיד שר הדואר, אולם נפטר במהלך כהונתו.
10X7.5 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. קמטים. מעט כתמים. קרעים בשוליים ולאורך קו הקיפול של התעודה. ממוספרת בעפרון בשוליים העליונים.
תעודה רשמית מטעם מדינת ישראל, הממשלה הזמנית, עבור חבר במועצת המדינה הזמנית. בצדה האחד נרשם בכתב-יד שם החבר, בנימין מינץ, ותחתיו מופיעות חתימות ידיהם של ראש הממשלה דוד בן גוריון ומזכיר הממשלה זאב שרף. בצדה השני תצלום פספורט של מינץ (מהודק אל התעודה בסיכות) ושתי חותמות הטבעה של "הממשלה הזמנית – מדינת ישראל".
"מועצת המדינה הזמנית" פעלה בין החודשים מאי 1948 עד פברואר 1949, ושימשה חוליית מעבר בין המועצה המלכותית-המנדטורית לבין כנסת ישראל. נשיא המועצה היה חיים ויצמן, ותחתיו כיהנו 37 חברים מן המפלגות השונות (שחלקם הוחלפו תוך כדי כהונת המועצה הזמנית). בנוסף, התמנו 27 ממלאי מקום לחברי מועצה שלא יכלו להגיע בגלל קרבות מלחמת העצמאות.
בנימין מינץ (1903-1961) היה מנהיג חרדי, עיתונאי, סופר וממייסדי מפלגת "פועלי אגודת ישראל" (פא"י). חבר בארבע הכנסות הראשונות של מדינת ישראל. בתקופת המנדט הבריטי היה חבר בוועדת הביטחון ובוועד ההצלה של הסוכנות היהודית, ולאחר מלחמת העולם השנייה יצא למספר שליחויות במחנות העקורים באירופה. עם הקמת מדינת ישראל התמנה לחבר מועצת המדינה הזמנית, וכיהן כסגן יושב הראש של הכנסת השנייה, הכנסת השלישית והכנסת הרביעית. ב-1960 התמנה לתפקיד שר הדואר, אולם נפטר במהלך כהונתו.
10X7.5 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. קמטים. מעט כתמים. קרעים בשוליים ולאורך קו הקיפול של התעודה. ממוספרת בעפרון בשוליים העליונים.
קטגוריה
חתימות
קָטָלוֹג
מכירה 73 - היסטוריה, תרבות ואומנות יהודית וישראלית
11.8.2020
פתיחה: $800
נמכר ב: $1,000
כולל עמלת קונה
תצלום של דוד בן-גוריון ואלופי המטכ"ל ביום ההשבעה לצה"ל. [רמת-גן, 27 ביוני 1948].
במרכז התצלום נראים ראש הממשלה דוד בן-גוריון ואשתו פולה, וסביבם אלופי צה"ל החדשים. חתום בחתימות ידם של שישה מהמצולמים: דוד בן-גוריון, לוי אשכול, יגאל ידין, יגאל אלון, ישראל גלילי ומשה כרמל.
18X23.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים, קרעים קלים, נקבים ופיסות קטנות של נייר דבק בשוליים. קרע חסר בפינה הימנית תחתונה. מודבק על נייר עבה.
במרכז התצלום נראים ראש הממשלה דוד בן-גוריון ואשתו פולה, וסביבם אלופי צה"ל החדשים. חתום בחתימות ידם של שישה מהמצולמים: דוד בן-גוריון, לוי אשכול, יגאל ידין, יגאל אלון, ישראל גלילי ומשה כרמל.
18X23.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים, קרעים קלים, נקבים ופיסות קטנות של נייר דבק בשוליים. קרע חסר בפינה הימנית תחתונה. מודבק על נייר עבה.
קטגוריה
חתימות
קָטָלוֹג