מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של דוד בן-גוריון, ממוען ליצחק בן-צבי. באפלו (ארה"ב), ט"ו באב תרע"ה (יולי 1915).
את המכתב שלפנינו כתב בן-גוריון לאחר מחלה ממושכת שקטעה את פעילותו למספר שבועות. המכתב נפתח בתיאור מחלתו, תקופת שהותו בבית החולים ותוכניותיו לעתיד: "היום יצאתי מהכלא – מבית החולים – אחרי שהותי שם שני שבועות. לא האמנתי לאזני כששמעתי פתאום מהרופא לפני שבועים שעלי למהר תכף לבית החולים משום שאני תפוס דיפטריט [...] במשך עשרה ימים לא נתנו אפילו לראות שום איש – ורק ביום האחד עשר התירו – וגם אז רק דרך סבָכה, כמו בבית כלא, להבדיל [...] אף אחד מהרופאים ומהאחיות אינם יודעים אלא אנגלית – והמבטא שלהם כל כך משונה שקשה היה לי לתפוס אף מלה אחת ממה שדברו אלי [...] אני אצטרך כנראה לנוח עוד לכה"פ שבוע עד שאוכל להמשיך את הנסיעה. וממילא צריך יהיה לשנות ולקצר את ה'סבוב' שלי".
בסוף המכתב כותב בן-גוריון: "אתמול קראתי... שנוסד ועד מיוחד על-פי האיניציאטיבה של פ.ר[?] לנהל תעמולה בשביל הקונגרס, והם מתכוננים להוציא למטרה זו עתון מיוחד. הדבר קצת לא מובן לי. לשם מה עתון חדש בשעה שאפשר להשתמש בעתונות הנפוצה הרבה יותר מאשר יתפשט השבועון החדש". כפי הנראה, מתייחס בן-גוריון להקמת ועדת הארגון של הקונגרס היהודי האמריקאי – גוף שנועד לאגד את כל יהודי ארצות הברית להעלאת תביעותיו של העם היהודי – ולשבועון "דער יידישער קאנגרעס", שעם מייסדיו נמנה פנחס רוטנברג.
[1] דף, מקופל לשניים (שלושה וחצי עמודים כתובים), 16 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול.
-------------------------------------
חברותם של דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי נרקמה בירושלים, בשנת 1910, במהלך עבודתם המשותפת במערכת העיתון "האחדות", בטאונה הרשמי של מפלגת "פועלי ציון" בארץ ישראל. בשנים 1912-1914 למדו משפטים באיסטנבול כדי להכשיר את עצמם בבוא היום לייצג את היישוב היהודי בפני השלטונות העות'מאניים. עם כניסתה של האימפריה העות'מאנית למלחמת העולם הראשונה והצטרפותה ל"מעצמות המרכז", הפכו כל נתיני "מדינות ההסכמה" בארץ ישראל לנתיני אויב ונדרשו לקבל על עצמם אזרחות עות'מאנית או לצאת מהארץ. בן-גוריון ובן-צבי, אשר שבו מאיסטנבול, דגלו ברעיון ההתעת'מנות ויחד עם יתר חברי תנועת "פועלי ציון" קיבלו על עצמם אזרחות עות'מאנית. על אף זאת, בשנת 1915, כשהוחלט לגרש מארץ ישראל את כל מי שקשור בפעילות ציונית, קיבלו צו גירוש "לצמיתות" והועלו על ספינה לאלכסנדריה. באלכסנדריה נאסרו על ידי הבריטים כאזרחי אויב, אולם לאחר התערבות קונסול ארה"ב, שוחררו והפליגו לניו-יורק.
לאחר הגירתם לארה"ב, עסקו בן-גוריון ובן-צבי בפעילות ציונית במסגרת "פועלי ציון". הם כתבו בעיתונות המקומית, נשאו הרצאות והוציאו לאור את הספרים "יזכור" ו"ארץ-ישראל בעבר ובהווה". לאחר הצהרת בלפור היו מיוזמי הקמת גדוד 39 של קלעי המלך בצבא הבריטי (גדוד יהודי-אמריקאי) וקראו להצטרפות צעירים יהודים לגדודים העבריים. עם כיבוש ארץ ישראל על ידי הבריטים, שבו השניים לארץ.