כתב-יד מאויר, סדר ספירת העומר. [איטליה], המאה ה-19.
פורמט מיניאטורי.

כתיבה מרובעת, מנוקדת בחלקה.

רישום בעלות בעמוד הראשון (בתוך מסגרת שנותרה ריקה): "זה ספר שלי אני יוסף מוסקטו, שנת 5625" [תרכ"ה 1865].

בראש כתב-היד שער מאוייר צבעוני (בגווני זהב-ירוק, אדום וכחול), במרכזו הכיתוב "סדר ספירת העומר". אחריו מופיעים ברכת ספירת העומר, תפילת "הרחמן", וסדר הספירה לכל יום (לכל אחד מהימים הוקדש עמוד נפרד).

בכל אחד מהעמודים שבסדר הספירה הובלטה המילה "היום" באותיות גדולות ובמילוי מוזהב. כל העמודים מוקפים מסגרת בגוון זהוב-ירקרק (עמוד אחד מוקף מסגרת נותר ריק). עיטור צבעוני בעמוד האחרון.

כרוך בכריכת קלף מקורית, עם עיטורים מוזהבים וצבעוניים, נייר בטנה צבעוני, והטבעה מוזהבת משני צדי הכריכה: "A. G. S. C".

[28] דף. 6.5 ס"מ. חיתוך דפים מוזהב. מצב טוב-בינוני. כתמים (כתם גדול בחלקם התחתון של דפים רבים). דף אחרון מנותק. דף המגן הקדמי כפי הנראה חסר. כריכת קלף מקורית. פגמים וסימני עש קלים בכריכה.

דף בכתב-יד, תפילה על הילד היהודי "גד יוסף בן מרים" – שנודע בשמו האיטלקי אדגרדו מורטארה, שנחטף בילדותו על ידי הכנסיה הנוצרית ועמד במוקד של פרשה עולמית. [רומא? תרי"ח, 1858 בקירוב].

כתיבה ספרדית-איטלקית. התפילה פותחת: "יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שיהמו נא רחמיך עלינו ותן בלב האפיפיור ובלב החשמנים וההגמונים להשיב נפש נקי, זרע קודש, ילד ישראל, גד יוסף בן מרים, והראנו הנס הגדול הזה".

בהמשך התפילה מתואר מצבו של הילד והחשש כי יתפתה לקבל על עצמו את דת הנצרות: "אנא ה' אלקינו... חזק לב הילד גד יוסף בן מרים אשר עליו אנחנו מתחננים לפניך ואמץ את רוחו, כי הנער נער הוא, רך וחלש, רחוק מיולדיו, ואין אחד מקרוביו ומיודעיו אצלו להשיב את רוחו ולכוון את דעתו, ואל יתן לבו אל למודיהם אשר בהם מבקשים לסור אותו מחקי תורתנו הקדושה...", בהמשך התפילה מופיעה בקשה כללית על "כל איש ואשה מעמך ישראל" שיזכו לחנך את בניהם ובנותיהם בדרך התורה, ובקשה נוספת לגאולה וגילוי מלכות ה' בעולם.

גד יוסף (אדגרדו) הלוי מורטארה, נולד למשפחה יהודית בבולוניה, ובגיל שש נחטף ממשפחתו על ידי שלטונות הכנסייה הקתולית, בשל הטענה כי בהיותו בן חודשים ספורים הוטבל בסתר על ידי המשרתת הנוצרייה של המשפחה. על פי חוקי הכנסייה דאז, ילד יהודי שהוטבל נחשב לנוצרי, ולכן נאסר להשאירו בחזקת משפחתו היהודית.

הידיעות על חטיפתו של הילד היהודי עוררו גל של מחאות בינלאומיות, ואישים בכירים – בהם גם הקיסר האוסטרו-הונגרי פרנץ יוזף הראשון והקיסר הצרפתי נפוליאון השלישי – ניסו להתערב בפרשה ולהשפיע על הכנסייה להחזיר את הילד למשפחתו. בין היתר יצא אז השר משה מונטיפיורי במסע שליחות מיוחד לרומא, בניסיון לדבר על ליבו של האפיפיור ולשחרר את הילד, אך למרות מאמציו והלחץ הבינלאומי, סירב האפיפיור פיוס התשיעי להיענות לבקשה. במשך השנים הורשה אדגרדו לראות את משפחתו, אך נשאר נאמן לאמונתו החדשה ובבגרותו אף הפך לנזיר ולמיסיונר נוצרי. סיפורו של אדגרדו הפך לסמל במאבק לחופש דת וזכויות אדם, עורר דיונים סוערים ביחס למעמד הדתי והחברתי של יהודים, והוביל לייסוד ארגונים כמו "כל ישראל חברים" שנאבקו לחיזוק זכויות הקהילה היהודית באירופה.

הפרשה, וההשלכות המדיניות הנרחבות שהיתה לה, תוארו בהרחבה בספרו של דיוויד קרצר, 'חטיפתו של אדגרדו מורטרה' (תרגום מאנגלית, הוצאת כנרת-זמורה-ביתן, 2000). בשנת 2023 יצא סרטו של הבמאי סטיבן ספילברג על הפרשה: 'Kidnapped: The Abduction of Edgardo Mortara'.

ידועה תפילה שנתחברה להצלחת שליחותו של מונטיפיורי. תפילה זו – בעברית ובתרגום לאנגלית – נדפסה בעלון מיוחד, בלונדון, בחודש אדר תרי"ט (מתחילה: "אב הרחמן מכל היצור באדם בחרת").

התפילה שלפנינו, שחוברה כנראה באחת מהקהילות היהודית באיטליה – לא היתה ידועה עד כה. בפנקס בכתב-יד של הרב יעקב יוסף פאסאנו מרומא (כת"י הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי, מס' 4908), מובאת עדותו על תפילה ציבורית שנערכה ברומא, על הילד "גד יוסף בן מרים ושם אביו שלמה מורטארא הלוי", בי"ז אב תרי"ח. הרב פאסאנו מתעד את סדר התפילה ומעתיק שם תפילה דומה לתפילה שלפנינו (הנוסח שם מורחב יותר ועם שינויים נוספים). כתיבתו של פאסאנו דומה לכתב-היד שלפנינו, ויתכן שהוא הכותב.

[1] דף. 25 ס"מ בקירוב. מצב טוב. התכהות הדף. כתמים. קרעים בשוליים.

קונטרס מודפס, "הנהגות ותקנות מהחברא קדישא עץ חיים, בית המדרש דקהלתינו קהל אשכנזים יע"א". אמשטרדם, דפוס פרופס, [תקט"ו 1755]. עברית בשילוב יידיש.

לאחר ההקדמה שמעבר לשער, מפורטות עשרים ושתים תקנות מנהליות של החברה, הנוגעים לסדרי מינויים של גבאי החברה, אופן גביית הכספים, בחירת ה"לומדים" בבית המדרש, הנהלת בית המדרש, ועוד. בסופו של הקונטרס חתומים בדפוס פרנסי ומנהיגי הקהילה, וכן מנהיגי ומשגיחי בית המדרש.

ה דף. 15.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בנייר-דבק. כריכה חדשה.

נדיר.

כסף מוטבע וחקוק (אינו חתום); הזהבה חלקית

גביע קידוש בצורת חרוט קטום, ניצב על רגל גבוהה ומסוגננת, מעוטרת בדגם צמחי, הניצבת על בסיס עגול מוגבה. כתובת הקדשה חקוקה על שפת הבסיס: "נעשה בפרנסות היקרים ומעולים משה יצחק פיסארו וישראל כהן בלינפאנטי הי' בשנת התק"סג". פנים הגביע מוזהב.

משפחת פיסרו (Pesaro) היא משפחה יהודית שמוצאה במחוז מארקה; צאצאיה חיו בין היתר בפרארה, באנקונה ובוונציה. משפחת כהן-בלינפנטי (Cohen Bellinfante) היא משפחה יהודית-ספרדית ממוצא פורטוגלי. אחד מאבות המשפחה – יוסף כהן בלינפנטי – עזב את פורטוגל בשנת 1526 והתיישב בבלקן; צאצאיו חיו – בין היתר – בהולנד, וכמה מהם התפרסמו בה כמשוררים, סופרים, מורים ורבנים.