כתב-יד, חידושים על דרך החסידות, מאת הרה"ק רבי יהודא ליב דיין דק"ק ליניץ, תלמיד האדמו"ר רבי גדליה מליניץ בעל "תשואות חן" והמביא לדפוס של ספרו, והעורך של "שבחי הבעש"ט". [ליניץ, סוף שנות הת"ק או ראשית שנות הת"ר בקירוב].
בסופו כרוך מכתב הסכמה מקורי בכתב-יד קדשו וחתימתו של הרה"ק רבי מרדכי דוב טברסקי מהורניסטייפול, עם מכתבי בניו וחתנו של הרב מהורניסטייפול.
חיבור שלם שנדפס לאחרונה תחת השם "בית לחם יהודה" (מונסי, תש"פ), הכולל שמועות מהבעש"ט ומגדולי תלמידיו, צדיקי הדור הראשון של החסידות. בהם: המגיד ממעזריטש (דף כז1-2: "מה ששמעתי בשם הרב המגיד מוהר"ד ז"ל..."), הרה"ק המוכיח מפולנאה (כד1: "ע"ד ששמעתי מפי הרב ז"ל [כנראה רבי גדליה מליניץ] שאמר בשם הרב המוכיח ז"ל..."), הרה"ק רבי יעקב שמשון משפיטובקא (סא2: "וקרוב לענין זה שמעתי מאחד שאמר בשם הרב הגאון מוהרי"ש [יעקב שמשון] ז"ל משיבעווקי' [=משפיטובקה]"), הרה"ק רבי חיים מקראסנא (פ1: "ושמעתי בזה בשם הרב המנוח המופרסים[!] מו"ה חיים זלה"ה מקראסני'..."), הרה"ק רבי יוסף מקאמינקא (כו2: "ודוגמא לזה שמעתי מפי הרב המנוח המפורסים מוהר"י מקאמינקא ז"ל שאמר בשם הבעהש"ט ז"ל..."), הרה"ק רבי מנחם נחום משטרנוביל בעל "מאור עינים" (קא2, ראו להלן), הרה"ק רבי זאב וואלף מז'יטומיר בעל "אור המאיר" (ו1), הרה"ק רבי גרשון מלוצק (קא1: "שמעתי דבר נאה ומתקבל מהרב ר' גרשון לאצקיר מ"מ מליפאוויץ שאמר לי ממה ששמע בעצמו מפי הרב המגיד מו"ה דוב בער ממעזריטש זצוקללה"ה..."), ועוד. המחבר אף מביא דברים ששמע מאביו הרה"ק רבי דוב בער שו"ב מליניץ בעל "שבחי הבעש"ט".
כתב-היד כולל חידושים על כל פרשיות התורה, ובסופו מספר חידושים על שיר השירים, הערות קצרות על המשניות, ותשובות הלכתיות בדין הבחנה בנישואי אלמנה או גרושה ובהלכות סת"ם, וחידושים על הרמב"ם.
בין היתר, מופיעות בכתב-היד שתי סגולות בשם הבעש"ט:
בדף פ1: "סגולה לבנין הבית שקבלתי מפי הרב המנוח ר' יוסף קאמינקער שקיבל מן הבעהש"ט...".
בדף קא2: "קבלה בידי מהרב מוהרמ"נ [מנחם נחום] ז"ל זצוקללה"ה למי שבניו מתים ח"ו בעודן קטנים והוא נובע מהבעהש"ט זלה"ה...".
בנוסף, מופיע בכתב-היד שריד מתוך עריכת ספר "שבחי הבעש"ט" – קטע שנועד להיכלל בספר, אך לא נכלל בו לבסוף (ראו מסגרת).
כתב-היד שלפנינו הועתק על ידי סופר, שהיה כפי הנראה מבני משפחתו של המחבר רבי יהודה ליב מליניץ. בשני מקומות (דף מא1 ודף קי1) חותם הסופר: "שמואל בערנשטיין מליניץ", או "בערנשטיין" (נכדו – בן בנו – של המחבר רבי יהודה ליב מליניץ, נקרא בשם משפחה זה: רבי אברהם זאב בערנשטיין, שכיהן כאב"ד ליניץ).
אחד מהדרושים בכתב-היד שלפנינו, על פרשת בא, נדפס בתוך הקדמת הרה"ק רבי יהודה ליב מליניץ לספר "תשואות חן" להרה"ק רבי גדליה מליניץ תלמיד הבעש"ט, בברדיטשוב תקע"ו. את הספר "תשואות חן" ערך רבי יהודה ליב, תלמידו המובהק של רבי גדליה מליניץ. הקדמתו לספר זה ידועה ומפורסמת, ובה בין היתר כותב רבי יהודה ליב את שבחי רבו רבי גדליה. בתוך ההקדמה הנדפסת שולב הדרוש הנ"ל לפרשת בא. בכתב-היד שלפנינו הועתק דרוש זה במקומו לפי סדר הפרשיות, ובסוף כתב-היד העתיק הסופר את שאר ההקדמה של רבי יהודה ליב, בהשמטת הדרוש הנ"ל. אחר הקדמת רבי יהודה ליב העתיק הסופר אף חלק מהקדמת רבי שמואל יהודה בנו של רבי גדליה מליניץ לספר "תשואות חן" (הסופר העתיק רק את החלק הנוגע לרבי יהודה ליב והשמיט את המשך ההקדמה המתייחס לאנשים אחרים). קטעים אלה מתוך ההקדמות הועתקו מן המהדורה המודפסת.
מאוחר יותר הגיע כתב-היד שלפנינו לאחד מצאצאיו של רבי יהודה ליב, רבי נחום פנחס רבינוביץ, והוא תכנן להוציאו לאור ולהדפיסו. כך עולה מהדף הכרוך בסוף כתב-היד, ובו מכתב הסכמה בכתב-יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר רבי מרדכי דוב טברסקי מהורניסטייפול, הכותב כי "הרב החסיד... מו"ה נחום פנחס... העלה מהתם מרגניתא... כת"י מזקינו הה"צ [הרב הצדיק] ר' יהודה ליב מלינץ, אשר עשה הקדמה לספר הקדוש תשואות חן... ורוצה נכדו הרה"ח להוציאם לאור ולקובעם בדפוס...". בהסכמה זו כותב הרב מהורניסטייפול בשבח החיבור שלפנינו: "אמרות טהורת מזוקקות שבעתיים, מלהיב הלבבות ונפשות ישראל, ונעימים הם ללומדיהם, מתוקים מדבש ונופת צופים...", מברך את המסייעים להדפסה: "וזכות המחבר שיהיו שפתותיו דובבות ויהי' חי בב' עולמים יגין על נכדו והמסייעים בידו...", וכותב כי יקנה עותק מהספר לכשיצא לאור. עם דף זה כרוכים דפים נוספים, ובהם מכתבים נוספים בכתב-יד וחתימות בניו וחתנו של רבי מרדכי דוב, המתחייבים לקנות אף הם עותק של הספר לאחר שיודפס. לפנינו מכתבים מבניו הקדושים – רבי אלימלך אהרן מקראסנא, רבי יהודה ליב מהורניסטייפול, רבי ברוך דוד מקלינקוביץ', ומחתנו – רבי משה גוטרמן מסאווראן.
רבי נחום פנחס רבינוביץ (נפטר תרע"א) היה בנו של רבי משה חיים אפרים מסדילקוב-צפת, מצאצאי הבעש"ט דרך זקנו בעל "דגל מחנה אפרים". אמו של רבי משה חיים אפרים הנ"ל, מרת פרידה, היתה בתו של רבי יהודה ליב מליניץ. רבי נחום פנחס התגורר בצפת, ושם שימש כממונה כולל וואהלין, מטעמו של נשיא הכולל – רבי מרדכי דוב מהורניסטייפול. במכתב מאת רבי מרדכי דוב להגאון מלובלין בעל "תורת חסד" (בסביבות שנת תר"ס), הוא כותב: "וזה איזה שנים אשר בחרתי בשאר בשרי הרב החסיד בש"ק ר' נחום פינחס מצפת שיהיה המשגיח מצדי...".
בסופו של דבר לא זכה רבי נחום פנחס להוציא את החיבור לאור.
מאוחר יותר, בשנת תרס"א, נדפסו שני מאמרים מהחיבור שלפנינו, בספר "החיים והברכה", מאת רבי בן ציון באגאמאלני, שנדפס בז'יטומיר. שני המאמרים, מפרשת בראשית, נדפסו בסוף הספר, בתוספת ביאורים נרחבים מהרב הנ"ל. שם נכתב כי הדברים נדפסים "מכתבי דודי הצדיק המנוח ר' ליב מו"ץ דק"ק לינעץ... הנמצאים תחת יד ש"ב המנוח ר' יצחק מו"ץ דק"ק לינעץ נכד ר' ליב הנ"ל זלה"ה".
הרה"ק רבי יהודה ליב מליניץ, תלמידו המובהק של הרה"ק רבי גדליה אב"ד ליניץ (תלמיד הבעש"ט), ממנו קיבל תורה וחסידות, ואף העלה את הדברים על הכתב בספר "תשואות חן". בהסכמה לספר, כותב רבי שמואל יהודה, בנו של רבי גדליה, על רבי יהודה ליב: "חביבי וידידי אשר יצק מים ע"י אבי זללה"ה ה"ה המופלג הוותיק מוה' יהודא ליב במוה' דובער זללה"ה מקהילתנו פה ק"ק ליניץ יצ"ו אשר עשה אזנו כאפרכסת וחקקן בעט סופר אשר במתניו, בלשון קצרה ויפה, מכניס הרבה ומוציא קמעא...". ידועה הקדמתו של רבי יהודה ליב לספר "תשואות חן", בה מספר על רבו, וכן מביא מחידושיו (ראו לעיל).
אביו של רבי יהודה ליב הוא רבי דוב בער שו"ב בליניץ, חתן רבי אלכסנדר שוחט שהיה "סופר מהיר" אצל הבעש"ט. רבי דוב בער חיבר את הספר הנודע "שבחי הבעש"ט", בו רשם עדויות וסיפורים שליקט ושמע מפי תלמידי ומקורבי הבעש"ט. רבי יהודה ליב היה שותף לאביו בעריכת והוצאת ספר זה (ראו מסגרת).
מלבד רבו רבי גדליה מליניץ, קיבל רבי יהודה ליב מפי גדולי צדיקי החסידות באותו דור, תלמידי הבעש"ט ותלמידי תלמידיו, כפי שמשתקף בהרחבה מכתב-היד שלפנינו, וכן קיבל מאביו (ראו לדוגמה בכתב-היד שלפנינו, דף צג1. גם בהקדמתו ל"תשואות חן" הוא מביא דברים ששמע "מאדוני אבי מו"ר... בשם מו"ר הרב הק' מפלונאי ז"ל בעל המחבר ספר תולדות יעקב יוסף..."). מהחידושים והתורות העמוקות שבכתב-היד שלפנינו עולה כי הוא היה בעצמו גדול ומופלג בתורה ובחסידות.
בניו ונכדיו של רבי יהודה ליב שימשו בדיינות ורבנות בליניץ: בנו רבי חיים גדליהו שימש כדומ"ץ בעיר כארבעים וחמש שנים, בנו רבי יצחק שימש אף הוא כדומ"ץ בעיר במשך כ-18 שנים. בנו של רבי יצחק, רבי אברהם זאב בערנשטיין, כיהן כאב"ד בליניץ משנת תרנ"ז, ומשנת תרס"ח כיהן כאב"ד באנאניוו. בתו של רבי יהודה ליב, מרת פריידא, נישאה לרבי אהרן ב"ר צבי הירש, נכד רבי דוד מסדילקוב, חתן ה"דגל מחנה אפרים" (נכדם הוא רבי נחום פנחס רבינוביץ מצפת, שכתב-היד היה בידו; ראו לעיל).
האדמו"ר מהורניסטייפול רבי מרדכי דוב טברסקי (ת"ר-תרס"ג), בנו של רבי משולם זושא מטלומטש, וחתנו הגדול של בעל ה"דברי חיים" מצאנז. נתייתם בילדותו מאמו והתחנך בבית אבי-אמו האדמו"ר רבי יעקב ישראל טברסקי מטשרקאס. הצטיין מילדותו בכשרונותיו וביראתו הקודמת לחכמתו. גאון מופלג בהלכה וחכמת הנסתר, איש קדוש ומורם מעם. חותנו ה"דברי חיים" העיד עליו כי הוא לומד "תורה לשמה". בשנת תרכ"ג מונה ע"י סבו שעבר לטשרקאס לאדמו"ר ורב בעיר הורניסטייפול, ולשם החלו נוהרים חסידים רבים. בשנת תרל"ו לאחר פטירת סבו, גבר מספר החסידים הנוהרים לבית מדרשו, ושמו נודע לאחד מגדולי האדמו"רים ברוסיה. היה מפורסם גם לאחד מגדולי ההוראה בדורו, ועמד בקשרי שו"ת עם גדולי הרבנים בארצו ובארצות אחרות, ה"שואל ומשיב", מהרי"ל דיסקין, רבי חיים ברלין ועוד. נוסף לספריו הידועים, חיבר גם את הספר "כד הזהב" בעניני קבלה, אך הספר נותר בכתב-יד והושחת בידי פורעים באחד הפוגרומים באוקראינה.
מג, [3], מה-קטו; [3] דף. 22 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. מספר סימני עש, עם פגיעות אחדות בטקסט. קרעים וקרעים חסרים, עם מספר פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם בנייר דבק ובהשלמת נייר. כריכה חדשה, עם שדרת עור (על שדרת הכריכה כיתוב מוטעה: "תשואות חן").
שריד מעריכת רבי יהודה ליב מליניץ לספר "שבחי הבעש"ט"
הרה"ק רבי יהודה ליב מליניץ, תלמידו המובהק של רבי גדליה מליניץ, היה שותף לאביו בעריכת ספרו הנודע "שבחי הבעש"ט". הספר נדפס לראשונה בשנת תקע"ה, תחילה בקאפוסט – על ידי המדפיס ר' ישראל יפה, בעילום שם המחבר; ולאחר מכן באותה שנה בברדיטשוב, על ידי המדפיס ר' שמואל סג"ל, בהזכרת שם המחבר ובתוספת הקדמה מאת בנו – רבי יהודה ליב; וסמוך לכך בתרגום ליידיש באוסטרהא-קוריץ, תקע"ה-תקע"ו (על היחס בין המהדורות השונות, ראו: הרב יהושע מונדשיין, מבוא לשבחי הבעש"ט במהדורתו, ירושלים תשמ"ב).
בהקדמתו למהדורת ברדיטשוב כותב רבי יהודה ליב, המכנה את עצמו "המעתיק בן המספר", על חלקו בהעתקה ובעריכת הספר, וכותב כי אביו ביקש ממנו שיוסיף אחרי כל סיפור דבר-תורה משלו כדי לעורר את הקוראים: "...היות אמת וצדק שפקוד פקדתי מאדוני אבי מורי זללה"ה להעתיק הסיפורים הללו ולתקן הלשון במקום שצריך תיקון, וצווה עלי לכתוב אחר כל סיפור וסיפור איזה דברי תורה בהבנת הפסוק או בדברי חז"ל כפי אשר יחונני הש"י לפי קט שכלי... להצדיק את הרבים לעוררן לאהבת המקום...". רבי יהודה ליב מוסיף שבינתיים נדפסו הסיפורים "כפשטן", כלומר ללא תוספת חידושי התורה שלו. הוא כותב שהוא מודה ומשבח על כך שנדפסו, שכן בכך לפחות לא יאבדו הסיפורים מן העולם, ומוסיף את תקוותו למלא את רצון אביו: "והנה הכתבים הללו נעתקו מאיש לאיש עד שנדפסו כפשטן ואני נותן שבח והודיה למקום ב"ה על זה, שהגם שעדיין לא נשלמה כוונתי בשלימות, עם כל זה אחזיק טיבותא... שיצאו מאחריות האבידה בזה שנתפזרו בעולם, וברצות השם כאשר אתקן הכל כפקודת אבי ז"ל...". בסופו של דבר, מלאכתו זו של רבי יהודה ליב לא נדפסה, וכנראה לא הושלמה.
בכתב-היד שלפנינו מופיע קטע ייחודי, שנראה כי השתמר ממלאכת העריכה של רבי יהודה ליב לספר "שבחי הבעש"ט", בהתאם לבקשת אביו להוסיף לכל סיפור דבר תורה. בדף כג2 מופיעה כותרת בראש דרוש על פרשת מקץ: "זה שייך לסיפור שבא להבעהש"ט בעל עבירה וקבלו בסבר פנים יפות ואח"כ בא איש נכבד ולא קיבלו". זהו בעצם תיעוד יחיד לכך שרבי יהודה ליב החל להכין דברי תורה שיתאימו לסיפורים על הבעש"ט. למעשה, גם הסיפור שעליו הוא מכוון איננו מופיע במהדורות הנדפסות של "שבחי הבעש"ט". סיפור דומה על הבעש"ט השתמר בספר פרי חיים על מסכת אבות (ד, ד), להרה"ק רבי אברהם חיים מזלאטשוב: "שמעתי בשם הבעש"ט שהיה מקרב אף בעלי עבירה שלא היה בגדלות ומרחק בעלי תורה שאינם בעלי עבירה שהיו בגדלות, ואמר שזה שהוא בעל עבירה ויודע מזה שהוא בעל העבירה ומחמת זה הוא שפל בדעתו – הש"י עמו, כי הוא השוכן אתם בתוך טומאתם, אבל בזה אף שאינו בעל עבירה והוא בגדלות – אין הש"י עמו, כי אין אני והוא יכולין לדור...".
יש לציין עוד כי אחד הסיפורים ב"שבחי הבעש"ט" מובא בשמו של רבי יהודה ליב: "שמעתי מבני מ' ליב שיחיה..." (שבחי הבעש"ט, מהדורת רובינשטיין, ירושלים תשנ"ב, עמ' 119). עוד יש לציין כי חלק ניכר מהסיפורים ב"שבחי הבעש"ט" מקורם ברבי גדליה מליניץ, רבו של רבי יהודה ליב (רובינשטיין, במבוא למהדורתו, עמ' 30, הערה 19, כותב: "למעלה משליש מן הסיפורים שב'שבחי הבעש"ט' שמקורם ידוע, הושמעו מפיו של ר' גדליה").
עוד על רבי יהודה ליב מליניץ ועל הקשר שלו לעריכת הספר "שבחי הבעש"ט", ראו: אברהם רובינשטיין, הערות לס' "שבחי הבעש"ט", סיני, פו, א-ב (תשרי-חשון תש"מ), עמ' סב ואילך.
