ספר הזוהר, המיוחס לרבי שמעון בר יוחאי, שלושת החלקים, על ספרים בראשית, שמות, ויקרא-דברים. קרימונה, דפוס ויצינצו קונטי, שי"ט-ש"כ [1559-1560]. מהדורה ראשונה של הזוהר, שנדפסה במקביל למהדורת מנטובה.

על אף תאריך הדפוס הנזכר בדף השער (שי"ט-ש"כ), למעשה החלו בהדפסת המהדורה שלפנינו עוד קודם, בשנת שי"ח, באותה השנה בה החלה הדפסת מהדורת הזוהר במנטובה (מ' בניהו אף טוען כי המהדורה שלפנינו קדמה להדפסה במנטובה).

המהדורה שלפנינו, בה נדפס כל ספר הזוהר בכרך אחד ובפורמט גדול (בגופן מרובע), זכתה לכינוי "זוהר גדול", בעוד מהדורת מנטובה, שנדפסה בשלושה כרכים, בפורמט קטן (בגופן "כתב רש"י"), זכתה לכינוי "זוהר קטן".

עותקים רבים מהמהדורה שלפנינו, הגיעו לארצות אשכנז – לפולין ולגרמניה (יתכן שמלכתחילה לא נתכוונו המדפיסים להפיץ את עותקי המהדורה באיטליה). עדות לכך היא שעד לאמצעה של המאה ה-18, ואף לאחר מכן, מחברים רבים מארצות אשכנז מצטטים את נוסח מהדורת קרימונה (ראו עוד מאמרו של י' יודלוב, להלן). בתבניתה של מהדורת קרימונה נדפסו בהמשך מהדורות לובלין שפ"ג, וזולצבאך תמ"ד.

עם השנים הפכה מהדורת קרימונה לנדירה במיוחד; זאת לעומת מהדורת מנטובה, שיותר נפוצה באופן יחסי. בניהו כותב שעותקים רבים של הזוהר נשמדו בשריפת הספרים העבריים בקרימונה (הדפוס העברי בקרימונה, עמ' 137). כבר דור לאחר מכן, בזמנו של הרמ"ז, היתה המהדורה נדירה, כפי שכותב הרמ"ז באחד ממכתביו: "כי הגדול [=דפוס קרימונה] נמצא רק בידי מיעוטא דמיעוטא..." (אגרות רמ"ז, ליוורנו תק"מ, סימן ב).

בשולי הדפים נדפסו מראי מקומות לפסוקים (הדבר ייחודי למהדורת קרימונה, ובשונה ממהדורת מנטובה). בנוסף לספירת הדפים, נדפסה גם ספירה נפרדת לעמודות, וספירה לשורות (מספור באותיות בכל עשר שורות).

ידועים שינויים בין עותקי מהדורת קרימונה. ברוב הטפסים הידועים נמצא דף השער עם פרט השנים שי"ט-ש"כ, כבעותק שלפנינו. בטפסים אלו נמצאים שמונה דפים (דפים ה-ו בספר בראשית, ודפים קיג, קיח-קכב בספר שמות), שלפי בניהו (ראו להלן) נדפסו במנטובה, ונבדלים במספר שינויים טיפוגרפיים מיתר הדפים. באוסף שוקן נמצא עותק ובו דף שער עם נוסח שונה, ללא אזכורי שנת הדפוס; ובנוסף, שמונת הדפים הנזכרים לעיל, הנמצאים בעותק הזה, נדפסו גם הם בקרימונה, וזהים ליתר דפי הספר. בעותק שלפנינו מופיע דף שער בנוסח הרגיל; דפים ה-ו מספר בראשית אכן זהים לדפים שנדפסו במנטובה, כפי שמופיעים ביתר העותקים, אך דפים קיג, קיח-קכב שבספר שמות זהים לדפים המופיעים בעותק שוקן, שנדפסו בקרימונה.

קולופון בדף האחרון: "ותשלם מלאכת הקדש מכל מה שיגענו ומצאנו מספר הזוהר... היום יום ששי... והוגה על ידי הצעיר חיים בכמ"ר שמואל ן' גאטינייו זלה"ה... ועל ידי הבחור כמ"ר ויטורייו אליאנו, נכדו של ראש המדקדקים הח"ר אליהו המדקדק סג"ל זצ"ל".

מתחת לקולופון נדפס בלטינית אישור ההדפסה מטעם האינקוויזיציה במילאנו, מחודש אוגוסט 1558.

חתימה (מחוקה) בדף השער:" נאם יעקב במז"ל"; חתימה נוספת בשער: "עמנואל ברוך קוציר", ובדף המגן: "עמנואל בר שמריה קוצר". רישומים נוספים בכתב-יד.

כל החלקים בכרך אחד. בראשית: קלב דף. שמות: קכב דף. ויקרא-דברים: קמו דף. 30 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים (במספר דפים כתמים רבים). באחד מהדפים כתמי דיו כהים, עם פגיעות בטקסט. סימני עש, עם פגיעות בטקסט במספר דפים. קרעים, בהם קרעים חסרים בשולי דף השער ובמספר דפים נוספים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר (והשלמה של הטקסט החסר בכתב-יד). כריכה חדשה.

לתיאור כללי של הספר והדפסתו, על יחסה של מהדורת קרימונה למהדורת מנטובה, וטפסים שונים של מהדורת קרימונה, ראו: מאיר בניהו, הדפוס העברי בקרימונה, ירושלים תשל"א, עמ' 121-137; י' יודלוב, על ספרים, מדפיסים ומו"לים, הספר – יובל ה-70 למוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ח, עמ' 556-559.

CB, no. 3478.

ספר קנה חכמה קנה בינה, "הוא קנה הראשון משבעה קני המנורה עילאה", פירוש קבלי על פסוק שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו, ועל שמות ה' ושם ע"ב, מיוחס לרבי נחוניה בן הקנה. פראג, ללא שם מדפיס, ש"ע-שע"א [1609-1611]. מהדורה ראשונה.

זוהי מהדורתו הראשונה של הספר הקבלי הקדום המכונה "ספר הקנה". בהקדמה מכנה את עצמו המחבר "קנה אבן גדור", המיוחס למשפחתו של רבי נחוניה הקנה, שהיה בקי בסתרי התורה. המחבר מספר בהקדמה גם על בנו נחום, שלדבריו כבר מגיל שלוש נגלו לו סודות רבים בקבלה, ובגוף הספר משולבים דברים שונים בשמו ("דברי אבן גדור אבינו"; "ואלה דברי נחום בני").

הספר נערך בידי רבי אלעזר אלטשולר מפראג, הכותב ב"התנצלות המגיה" (דף כה2) כי את הפירוש על שם ע"ב, המופיע בהמשך הספר, העתיק מכתב-יד נושן על קלף ("לפני כמה מאות שנה") שמצא בגנזי אביו, רבי אברהם חנוך מפראג (שסיפר לו שמצאו בבית כנסת בוורמייזא), ורבי אלעזר הוסיף לו פירושים וביאורים מחיבורים קבליים מאוחרים יותר.

מהדורתו השנייה של הספר נדפסה בווילהרמשדורף ת"צ, אך נשמטו בה מספר הגהות של המו"ל הראשון, המופיעות במהדורה שלפנינו.

רישום בעלות בדף המגן הקדמי: "חנני ד' בזה איצק פישל עהרליך מקודם שו"ב וש"ץ שני בעיר קעמפען, ועתה בשנת תרי"ג לש"ץ בעיר ברעסלויא".

CB, no. 4921,2; CB, no. 4032; Zedner, p. 409.

ספר "זה ספרא דאדם קדמאה שנתן לו רזיאל המלאך". קבלה וסגולות. אמשטרדם, דפוס משה מינדיס קויטיניו, תס"א [1701]. מהדורה ראשונה. איורים קבליים רבים.

לפנינו המהדורה הראשונה שנערכה ונדפסה מתוך כתבי-יד. ספר זה הוא המקור להרבה סגולות ידועות, לזכרון הלימוד, קמיע שמירה ליולדת, ועוד. עצם החזקת ספר זה בבית היא סגולה בדוקה להצלה מפגעים ומשריפות כפי שנכתב בשער הספר שלפנינו: "סגולה מעולה לראות בנים חכמים ונבונים ולהצלחה ולברכה ולכבות אש המערכה שלא ישלוט בביתו וכל שד ופגע רע לא יגור במגורתו למי שהספר הקדוש הנכבד והנורא אתו גנוז וטמון אצל כספו וזהבו באוצרתו ובחילתו ובעת צרתו יהיה לו תשועת מהרה. וזה יעידון ויגידון כל בני תורה". יש אומרים שהוא סגולה לחשוכי בנים ולמקשה לילד.

בדף מב2 נדפס נוסח קמיע, ובסופו מופיעה תפילה מיוחדת: "שתפתחו לבו של ליב בן שרה ללמוד תורה... וטעמי תורה וסודי התורה ועומקי תורה, ויהיה לבו כמעיין נובע...". מסורת חסידית מצאה רמז בתפילה זו לכוחותיו הפלאיים של הצדיק רבי "ליב שרה'ס" (ליב בן שרה), מתלמידי הבעש"ט, שספר רזיאל המלאך נדפס כשלושים שנה קודם ללידתו (ראו: שם הגדולים החדש, מערכת ל, דף מב-מג).

ספר שערי ציון, תפילות ותיקונים על פי הקבלה, מאת רבי נתן נטע הנובר. אמשטרדם, דפוס אורי וייבש בן אהרן הלוי, תל"א-תל"ב [1671]. מהדורה שנייה, עם הוספות רבות, שנדפסה בחיי המחבר.

מהדורה שנייה ונדירה של ספר "שערי ציון", קובץ תפילות, פיוטים, תיקונים והנהגות בדרך הקבלה, שזכה לפופולריות רבה, ונדפס במאות הבאות בעשרות מהדורות. ספר "שערי ציון" נדפס לראשונה בפראג תכ"ב. ארבע שנים לאחר מכן, בשנת תכ"ו, נדפס בפראג לקט תפילות מקוצר מתוך הספר, תחת השם "אוהב ה' שערי ציון... ליקוטי פרפראות..." (חיבור זה מצומצם וערוך באופן שונה לגמרי). במהדורה שלפנינו, שהיא למעשה מהדורתו השנייה של הספר, נוספו תפילות והוספות רבות שלא נדפסו במהדורה הראשונה.

המחבר,
המקובל הקדוש רבי נתן נטע הנובר (נפטר תמ"ג), בעל "שערי ציון" ו"שפה ברורה". גאון ומקובל. יליד זסלב ורב בזסלב, ליוורנו, יאס ומקומות נוספים. מפליטי גזירות ת"ח ות"ט, בהן נהרג אביו רבי משה על קידוש השם. היה עד לחורבן הקהילות בשנים ת"ח ות"ט ותיעד את קורות הימים בספרו "יוֵן מצולה" (ראה פריט 133), בו תיעד את המאורעות הקשים שפקדו את היהודים בגזירות ת"ח ות"ט. בנדודיו הגיע לאיטליה, ובה פגש את גדולי הדור הראשון של המקובלים, עורכי תורת האר"י בארץ ישראל ובאיטליה. תחילה היה בליוורנו, בה פגש את רבי חיים הכהן מארם צובא, תלמיד רבי חיים ויטאל, שהגיע לאיטליה בכדי להדפיס את ספרו מקור חיים. ממנו למד דברים בקבלת האר"י, כפי שמספר רבי נתן נטע בהקדמה לספרו "שערי ציון": "והתעה ה' אותי מארץ מולדתי... עד בואי אל ארץ איטליא"ה אל עיר מלאה חכמים וסופרים שמה ליגורנ"א [=ליוורנו]... בהיותי שמה כמו שנה תמימה שנת תי"ד לפ"ק... אז העיר ה' את רוח קדשו ועבר עלינו איש קדוש הרב הכולל מהר"ר חיים כהן ז"ל ה"ה תלמיד מובהק של הרב האלקי מהר"ר חיים ויטל זלה"ה, וקבלתי ממנו זאת החכמה מפוארה פה אל פה ומסר לי כמה וכמה עניינים טובים חידושים שקבל מרבו אשר לא עלה זכרונם בספר עץ החיים...".

לאחר מכן נפגש רבי נתן נטע עם המקובל רבי נתן שפירא, שבא לאיטליה בשנת תט"ו כשד"ר מירושלים, ויחד עמו הלך רבי נתן נטע לעיר ונציה: "ואחר זה בא אלי איש קדוש מירושלים תוב"ב ובידו חבילות חבילות מכתבי האר"י ז"ל ה"ה החכם השלם המקובל אלקי כמהר"ר נתן שפירא והלכתי אחריו לעיר וויניציאה הגדולה לאלקים...". בוונציה נבחר רבי נתן נטע להיות אחד מחברי ה"ישיבה הגדולה", ושם ישב בבית המדרש במשך שנתיים (בשנים תט"ו-תט"ז). בשהותו בוונציה הסתופף בצילם ולמד מפיהם של גדולי החכמים והמקובלים: רבי שמואל אבוהב ורבי משה זכות – הרמ"ז, ושם גם פגש ולמד מפי המקובל רבי בנימין הלוי מצפת: "והבאני המלך חדריו... ה"ה החסיד העניו... כמהר"ר שמואל אבוהב נר"ו, ואיש כערכי אלופי ומיודעי דודי ורעי הרב הכולל המקובל הנאמן כמהר"ר משה זכותא נר"ו... ומצאתי שם זקן ונושא פנים החסיד והעניו הרב הכולל המקובל אלקי כמהר"ר בנימין הלוי מצפת תוב"ב נר"ו ולמדתי מכולם...". בוונציה העתיק מהם כתבי קבלה: "מוסיף על זאת שהעתקתי מהם עץ החיים והגהות הזוהר ותיקונים וזוהר חדש...". מפגישתו עם גדולי המקובלים מוסרי ועורכי תורת האר"י הגיעו לידו של רבי נתן נטע חיבורים רבים בקבלת האר"י (ראה פריט 36), ועל יסוד חיבורים אלה כתב רבי נתן נטע חיבור מקיף בשם "נטע נעמן", שבו סיכם את קבלת האר"י על פי החיבורים שהיו בידו, וכפי שממשיך בהקדמתו הנ"ל: "וחברתי ספר נחמד שמו נטע נעמן... ואנכי נפשי כתבית יהבית כל הקונטריסים של עץ החיים הנמצאים בחוצה לארץ וחידושי דינים מהזוהר ותיקונים וזוהר חדש ושאר ספרי קבלה הנמצאים בקיצור נמרץ, וחלקתי אותו לחמשה חלקים נגד חמשה פרצופים, כאשר הארכתי בהקדמת ספר נטע נעמן בספרי בגדול כלה ובקטן החל, וזה החלי לעשות חלק חמישי... קראתי שם הספר הזה שערי ציון...". מכל חמשת חלקי ספרו שרד והגיע אלינו רק החלק החמישי – ספר שערי ציון, שנדפס בחייו פעמיים (בפראג תכ"ב ובאמשטרדם תל"א; לאחר מכן נדפס בעשרות מהדורות). בשנת תכ"ב הגיע רבי נתן נטע ליאסי שברומניה, שם שימש כרב המקום וכ"אב"ד ור"מ דמדינת וואלי חייא" (כפי שמכונה בשער המהדורה השנייה של ספרו הנ"ל). לפי המסופר, הגיע רבי נתן נטע לאחר מכן לעיר אונגריש בראד שבמורביה, ושם נהרג בשנת תמ"ג מהתנפלות חיילים על הקהילה היהודית, במסגרת מרד ההונגרים נגד העות'מאנים.

רישום בעלות בדף השער, מחוק בחלקו: "חנני אלוקים בזה הספר מאיר פאלק[?]".

נד דף. 17 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. קרעים בשולי מספר דפים, וקרע עם פגיעה בטקסט באחד מהדפים, משוקם במילוי נייר. כריכה קלף ישנה עם שדרה חדשה, ורצועות עור לסגירה.

CB, no. 6637,7; Zedner, p. 448; Roest, p. 688.