מכתב ארוך (שני עמודים מלאים) בכתב-ידו וחותמתו של הצדיק המקובל רבי יהודה זאב ליבוביץ (לעבאוויטש), אל רבו האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. תל-אביב, "עש"ק לס' ואתה תצוה את בני ישראל, ז' אדר תשכ"ז" [1967]. עברית ומעט יידיש.

המכתב מחולק לחמישה סעיפים: בסעיף א. כותב רבי יהודה זאב כי ברצונו למסור לו חידושי תורה שלו, תוך התנצלות על שהוא מטריחו בכך, שכן הוא זוכר את אהבת התורה של רבו ואהבתו לתלמידיו - "אהבה רבה אהבתנו". בהערה בשולי הדברים הוא מזכיר לרבו האדמו"ר מסאטמר כיצד זכה לשמשו בשנים שלפני המלחמה שתי פעמים: "זכיתי ב"פ [=ב' פעמים] לשמש בקודש – פ"א [=פעם אחת] כשהזכרתי את כ"ק אבי הי"ד שהי' עושים לו נתוח... על כתף ימין והייתי בבוקר בשעה 8 ודברתם אתי כמה מיניטען [=דקות], ופ"ב [=פעם ב'] שהייתם על שבת ק' בסעקעלהיד שמשתי אתכם במקוה ודברתם אתי בסבר פנ"י [=פנים יפות] ועזרתי לו ללבוש הגרבים והנעלים מבודאפעסט".

בתוך דבריו הוא מעלה סיפורים וזיכרונות מתקופת שימושו את הרה"ק רבי אליעזר פיש האדמו"ר מביקסאד, וכן תורה שמסר לו הרב מביקסאד בשם ה"ייטב לב" מסיגט. הוא מספר כי הרב מביקסאד חיבבו מאד - עד שפעם אמר לבנו הרב הצדיק צבי'קל: מדוע אינך לומד כמו יודעל, והראה באצבעותיו הקדושות עלי. וכשיצא בנו אמרתי לו, רבי! מדוע אמרתם כך? עכשיו בנך יתבייש ממני. והשיב לי בפה קודשו: אני באמת רוצה שהוא יתבייש בפניך, כדי שהוא ילמד תורה יומם ולילה [תרגום חופשי מיידיש].

בהמשך המכתב, בסעיף ב', מבקש רבי יהודה זאב מרבו האדמו"ר מסאטמר לשלוח לו את ספרי זקניו ה"ישמח משה" וה"ייטב לב", אשר אין באפשרותו לקנותם בעצמו. בסעיף ג' מבקש רבי יהודה זאב סיוע עבור ריעו המקובל רבי יצחק שמואל וינשטוק, בנו של "הרב הצדיק המקובל ר' משה יאיר וויינשטאק שליט"א... מיקירי ירושלים וחסידים והצנע לכת", והוא מציין את יחוסו של הרב ויינשטוק אל ה"חוזה מלובלין" והרב הקדוש מלעלוב.

בסעיף ד' מבקש מרבו האדמו"ר מסאטמר להזכיר אותו "בתפלתו הזכה", וכותב כי גם אביו היה מחסידי האדמו"ר, "מחסידא בלב ובנפש רק אנחנו מטבע פון שטיללע מענטשעלעך [=טבעו מסוג האנשים השקטים]". הוא מוסיף מה שאמר אביו על האדמו"ר: "איבער הינדערט הין צוואנציג יאהר וועט מען זוגען אפען רבין אז ער היז געוועין אזוי גרויס וויא מרע"ה [=גם בעוד מאה ועשרים שנים יאמרו על הרבי שהוא היה כה גדול כמו משה רבינו עליו השלום]".

בסעיף ה' האחרון חותם רבי יהודה זאב בברכות ואיחולים רבים, ומבקש בשולי מכתבו להזכיר גם את המקובל הצדיק בנן של קדושים רבי מאיר סג"ל לנדא ובנו רבי אשר סג"ל לנדא.

המכתב כתוב על נייר מכתבים רשמי: "יהודה זאב לעבאוויטש בלאמו"ה הרב יחיאל צבי הי"ד, עלה עולה תמימה עק"ה, בעמ"ח 'אור הלוי'"; בראש המכתב חותמתו: "יהודה זאב לעבאוויטש בלאאמו"ר ר' יחיאל צבי הי"ד, תל-אביב, ארץ ישראל יע"א" - המקובל רבי יהודה זאב ליבוביץ (תרפ"ב-תש"ע), מצדיקי הדור הנסתרים, גאון מופלא בתורה, בנגלה ובנסתר. נולד בעיירה סאטמר, ולמד בישיבת האדמו"ר רבי יואל מסאטמר ואצל רבי יהודה רוזנר אב"ד סעקלהיד בעל "אמרי יהודה". עלה ארצה לאחר שניצל ממחנות השמדה באירופה, ובעצת החזו"א עבד בלילות בסלילת כבישים והתגורר לבדו בחדר בודד בעיר תל אביב. בארץ הצטרף לחבורת המקובלים תלמידי האדמו"ר רבי יהודה ליב אשלג "בעל הסולם" - רבי יהודה צבי ברנדויין, רבי משה יאיר וינשטוק ורבי יוסף וינשטוק. בניגוד אליהם, נותר אלמוני במשך שנים רבות, אך עמד בקשרים הדוקים עם גדולי הדור, רבנים ואדמו"רים, כגון האדמו"ר רבי אהרן רוקח מבעלזא, האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג, ועוד. אלה העריכוהו מאד והיו שהחשיבוהו כאחד מל"ו הצדיקים הנסתרים. שנים רבות הצליח להסתיר את גדולתו, אך בשנותיו האחרונות, לאחר שעבר להתגורר אצל מקורביו בבני ברק, התפרסמו סביבו סיפורי מופתים רבים ורבים שיחרו לפתחו לברכה וישועה. מכּתביו נדפסו הספרים: "קול יהודה בעל הכתבים", "וזאת ליהודה", "יזל מים מדליו", "אור לוי זיו יהודה", ועוד.

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 30 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים קלים. קרע חסר קטן בשוליים (ללא פגיעה בטקסט).