קונטרס מי השלח, שאלה ותשובה בענייני גיטין, מאת רבי מאיר ציפסער. אופן, דפוס K.K. ung. Universitaets-Buchdruckerei, [תרי"ג] 1853.
בקונטרס זה יצא רבי מאיר ציפסער להכשיר גט שסידר ויצאו עליו עוררין. נגדו יצא אז בפולמוס רבי גוטליב פישר (שלימים היה רבה של הקהילה האורתודוקסית הקטנה בעיר), בספרו "דלתים ובריח", וינה תרט"ו (על הפרשה ראה: י' כ"ץ, הקרע שלא נתאחה, ירושלים תשנ"ה, עמ' 65-68).
רבי מאיר ציפסר (תקע"ה-תר"ל 1815-1869) כיהן כרב העיר שטול-ווייסנבורג (סעקעש-פעהערוואר, הונגריה), ומשנת תרי"ח בערך עבר לכהן כאב"ד רעכניץ (רוהונץ Rechnitz –Rohonc ). נודע בשל קונטרס "מי השלח" והפולמוס שעורר.

[3], ג-יט דף. 21 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים. בלאי קל. קרעים ופגמים קלים בשולי דף השער ומספר דפים נוספים. כריכה חדשה.

קונטרס מודפס, "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" - כתב פלסתר נגד רבי צבי הורוביץ, רב הקהילה האורתודוכסית בהרמנשטט. הרמנשטט [סיביו, כיום ברומניה], הוצאת L. Weiss & Pollak, דפוס א.ה. זופניק (דרוהוביץ), תרנ"ג [1892]. יידיש (בניב גרמני) ומעט עברית.
מאמר תקיף ארוך, נגד רבי צבי הורוביץ (תרי"ט בערך-תרצ"ד), רב הקהילה האורתודוכסית בהרמנשטט (משנת תר"ן; ראה חכמי טראנסילוואניה, עמ' 76). בקונטרס שלפנינו הוא מואשם בפגיעה בכשרות ובביזוי רבנים (ביניהם האדמו"ר מחוסט). נראה שהמאמר שלפנינו התפרסם כתגובה למאמר פולמוסי מאת רבי צבי הורוביץ עצמו, שראה אור בעיתון "יידישען פאלקס בלאטט" (לא עלה בידינו לאתרו).
חתומים בדפוס יהודה ווייס ואברהם פאללאק, בעלי מפעל לייצור נקניקים בהרמנשטט (L. Weisz & Pollak – Salami & Selchwaaren-Fabriek); בסוף המאמר כתב הכשר למפעל הנקניקים, חתום בדפוס בידי אחיו של בעל המפעל, רבי שמעון פאללאק, רב דק"ק יעמרינג והגליל, בו דוחה הרב פאללאק את דברי הדיבה שהוציא הרב הורוביץ הנ"ל על מוצרי המפעל.
בשלושת העמודים האחרונים, מכתבי הבעת תמיכה ברבי שמעון פאללאק ובמפעל הנקניקים של ווייס ופאללאק, מאת רבנים אחדים: רבי ידידיה גאטליב פישער, רבי שרגא צבי טננבוים, רבי משה הירש פוקס אבדק"ק גרוסווארדיין, רבי ישראל אפרים פישל סופר, רבי יעקב פראגער אב"ד אדא (חתן המהר"ם שיק), ואחרים.

8 עמ' (שני טורים בכל עמוד). 38 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים קלים. סימני קיפול לאורך ולרוחב. קרעים לאורך סימני הקיפול, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר-דבק. קרעים חסרים קלים בהצטלבות סימני הקיפול, עם נזק קל לטקסט. חותמת דיו.

מבוא לתוספתא, עם פירוש "חשק שלמה", מאת שלמה יהודה ליב פרידלנדר, בהוצאת בנו מאיר פרידלנדר. טירנוי, דפוס ליפמאן הכהן קאטצבורג, תר"ץ [1930].

שלמה יהודה ליב פרידלנדר נודע על שם הירושלמי לקדשים אותו הוציא לאור כביכול מתוך כתב-יד עתיק, כאשר בהמשך נודע כי הוא זייף את החיבור. לצד הירושלמי, הוא חיבר גם פירוש לתוספתא. בחייו הספיק להוציא לאור את חלקו, על סדרי זרעים ונשים, כשבראש שני חלקי החיבור הוא הוסיף מבוא.
בנו, מאיר פרידלנדר, שביקש להוציא לאור את החיבור במלואו (וכנראה לא עלה הדבר בידו), הוציא לאור את המבוא לתוספתא שלפנינו עם כמה הוספות. בתחילת הספר נדפסו ההסכמות שניתנו לחלקים הראשונים, מאת רבי דוד פרידמן מקרלין, רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון מברז'אן, ורבי אליעזר דוד גרינוולד מסאטמר.

[3] דף, פד עמ'. כפי הנראה בחלק מהעותקים נוספו דף שער נוסף והקדמה נוספת בגרמנית. שני דפים אלו אינם נמצאים בעותק שלפנינו. 22 ס"מ. נייר יבש ושביר. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים בשולי דף השער ודפים נוספים, ללא פגיעה בטקסט. חותמות. כריכה חדשה.

מקבץ של שלושה ספרים. שני חלקי שו"ת זכרון יהודה, מאת רבי יהודה גרינוואלד אב"ד סאטמר. חלק ראשון שנדפס בשתי הדפסות שונות בשנת תרפ"ג, וחלק שני שנדפס בשנת תרפ"ח:
• ספר זכרון יהודה, חלק ראשון, אורח חיים. בודאפעשט, דפוס האחים משולם זלמן ומנחם הכהן קאטצבורג, תרפ"ג [1923]. הוצאה ראשונה, עם סימן ר' בו מופיעה תשובה נגד ההתחברות ל"אגודת ישראל" (שנוסדה באותן השנים).
• ספר זכרון יהודה, חלק ראשון, אורח חיים. בודאפעשט, דפוס האחים משולם זלמן ומנחם הכהן קאטצבורג, תרפ"ג [1923]. הדפסה שנייה של ההוצאה הראשונה, עם החלפת סימן ר' בתשובה בנושא אחר.
• ספר זכרון יהודה, חלק שני, יו"ד, אה"ע, חו"מ ואו"ח תניינא. אויהעל, דפוס אליעזר דייטש, תרפ"ח [1928].

חלקו הראשון של הספר נדפס פעמיים, ושתי ההדפסות מונחות לפנינו. בהדפסה הראשונה מופיע בסימן ר' מכתב מאת המחבר אל רבי יוסף חיים זוננפלד, בו מתקפה חריפה על ההתחברות עם "אגודת ישראל". המחבר מונה מספר הסיבות שלא להיכנס לשותפות עם האגודה:

ראשית, רבני הונגריה מתנגדים לאגו"י ואם יצטרפו רבני ירושלים לאגו"י, התרומות מהונגריה לתושבי ירושלים ייפסקו, ונמצא שהצטרפות לאגו"י הינה על חשבון מזונם של תושבי ירושלים ועולליהם;

שנית, איסור חמור להצטרף לרשעים, והרי הגרי"ח הוא מחשובי תלמידי ה"כתב סופר" שיחד עם רבני הונגריה התנגד נחרצות לאגו"י, וגם אם רבני הונגריה הינם בגדר מיעוט, ראוי "לחוש במקום שיש חשש סכנת נפשות, ולהם המה אומרים שהתחברות הלזה הוא למכשול גדול ולמזכרת עון לכל בית ישראל ח"ו מיד ולדורות".

ןלסיום: "לכן אם עתה לו ישמענו... מחויב לפרסם ברבים כי שקר ענו בו בהג' נ"י, ואדרבא ילבוש קנאת גבר ירא ה' ויצעק בקול גדול סורו נא מעל אהלי אנשי חברה 'אגודת ישראל', כל עוד שלא יעשו כמצות מנהיגי ורבני אונגארין נ"י שהם מלומדי מלחמות ה'...".

בהדפסה השנייה נדפסו מחדש עמ' קנה-קנח, כאשר הוחלף בהם סימן ר' בסימן חדש בהלכות יום הכיפורים. בזמנו היה מי שטען שמדובר ב"זיוף ספרותי" של "אגודת ישראל", זיוף לא מושלם, שכן הם שכחו להחליף את נושא התשובה במפתחות שבסוף הספר (רי"ל הכהן פישמן, סיני, ג, ה-ו, ת"ש, עמ' תכא-תכג), אך יש מי שסיפר בשם אחד המדפיסים, כי עמד לפניהם שיקול כספי - בשנת תרפ"ג הודפס החלק הראשון, ובסוף אותה שנה התכוננה אגו"י לקראת "הכנסייה הגדולה" הראשונה בווינה. המדפיסים רצו למכור שם את הספר החדש, מתוך מחשבה שלספר של אחד מגדולי הדור יהיה ביקוש רב, אך מאחר שלא ניתן היה להציע למשתתפי הכינוס של אגו"י ספר שבו נדפסה תשובה אנטי-אגודאית, הם החליפו את התשובה בתשובה אחרת, ואכן נחל הספר הצלחה מרובה (א' הלוי שישא, "שו"ת זכרון יהודה חלק ג'", צפונות, יא, ג, ג, ניסן תשנ"א, עמ' מט).

המחבר, הגאון רבי יהודה גרינוואלד (תר"ח-תר"פ), מגדולי הרבנים וראשי הישיבות בהונגריה. גדול בתורה, שנודע מנעוריו כאיש קדוש וירא שמים. תלמיד ה"כתב סופר" וחתן אחיו רבי יוזפא סופר בן החתם סופר [רבו ה"כתב סופר" אמר עליו בחתונתו שהוא "קודש קדשים"]. עוד מתקופת בחרותו היה רֵעַ נאמן וידיד נפש של הבחורים ר' חיים זוננפלד [לימים, רבה של ירושלים] ור' משה גרינוולד [לימים, רבה של חוסט, בעל ערוגת הבושם], ועמד עמם בקשר רב כל ימי חייו. כיהן כאב"ד סאבאטיש ובוניהאד. בשנת תרנ"ח נבחר כאב"ד סאטמר, בכל מקומות רבנותו החזיק ישיבה גדולה, ובישיבתו בעיר סאטמר למדו מאות תלמידים, ורבים מהם שימשו אח"כ ברבנות ובדיינות בקהילות הונגריה ורומניה (בין תלמידיו נודעו: רבי יוסף נחמיה קורניצער אב"ד סעליש וקראקא; רבי שמעיה לעוו אב"ד קערעסטיר; רבי חיים בצלאל פאנעט אב"ד רעטיאג; רבי משה דוד עסטרייכער אבד"ק טשימפא; רבי נפתלי הירצקא העניג אב"ד שארמאש; ועוד). ספריו "זכרון יהודה" נדפסו בשני חלקים לאחר פטירתו בשנים תרפ"ג-תרפ"ח. בהמשך, החלו להכין להדפסה את החלק השלישי, אך התהליך לא הושלם מחוסר אמצעים. שמונה דפים מחלק זה (סימנים א-יד) נדפסו בפני עצמם (א' הלוי שישא, "שו"ת זכרון יהודה חלק ג'", צפונות, יא, ג, ג, ניסן תשנ"א, עמ' מח-נז).

3 כרכים. חלק ראשון (שני עותקים): [6], קסח, [6] עמ'. חלק שני: [7], רכד עמ'. 30.5-32.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב עד טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש, עם פגיעה קלה בטקסט בחלק הראשון (המצונזר). קרעים, בהם קרעים חסרים בשולי דף השער ומספר דפים נוספים בחלק הראשון (המקורי), עם פגיעה בטקסט ובמסגרת השער. קרעים קלים בחלק הראשון (המצונזר). רישומים בכתב-יד וחותמות. כריכות חדשות.